פורום ריק ומוסתר (עמוד 975)

שבורחים מהסכמים
איפה ההוגנות שלכם כלפי הצד השני?

אני פשוט קרועה בין הרצון הטבעי להיות חלק מהעולם
חלק מהחברה הזאת
חלק מהכל ולא להרגיש שונה

לבין העובדה הבסיסית שאני שונה.
ולא יעזור כלום אני פשוט שונה
וכמה שאני טובה ונעימה וחברה של כולם, לעולם אני לא רגיש באמת חלק.

וכל פעם מחדש אני נקרעת. כי הם לא קולטים אותי, ולי קשה לקלוט אותם, חשוב אני לא מצליחה להתחבר לעולם הזה.

זה כואב שהנפש נחתכת לשניים.

פעם ראשונה בחופש הזה

שמגיע הכאב.

פעם ראשונה שהוא בא,

שב אלי,

אחרי תקופה.

הוא מגיע, 

בלי לדפוק,

בלי להתריע.

מגיע, דופק בי,

מבלבל אותי,

מסובב אותי.

 

מביא איתו כלום ביד,

מגיע ללא שום תוכן.

פשוט בא, כך, באמצע היום.

 

ואני בחדר, לבד,

מנסה להיזכר בטוב,

מנסה לדמיין רגעים של אהבה, וקרבה,

אבל כאילו הכל נמחק.

כאילו אין שום דבר.

כאילו הלבד לבד.

 

---------

 

עשיתי טעות איתך, אגב,

הייתי צריך לחייב אותך לכתוב לי מכתב,

הייתי צריך ללחוץ עליך,

להתחנן בפניך.

שגיתי, טעיתי, 

ולא דרשתי.

אתה שביקשת, מיד התרצתי,

ומיד כתבתי.

אתה אחרי שביקשתי, הגעת עם שלל תירוצים.

ועכשיו, שיש לבד, לך יש מכתב במגירה, לפתוח, להזכר, ולחייך.

לי, אין אחד כזה.

לי תירוצים ממך, זה מה שיש.

ואני יודע, שאם תכתוב עכשיו אחד כזה זה ממש לא יהיה אותו דבר.

ממש לא.

 

-----------

 

הכאב עכשיו יעלם,

אבל כשהוא מגיע פעם אחת,

בפעמים הבאות הוא כבר יהיה בן בית שקשה לגרש.

 

----------

 

שירים עצובים ומדכאים, חזרתי.

אבא עד מתי.
אבא עד מתי.

לא נותנת שיפתיעו אותה.
בכוונה.

איזה דרמות יואו.

 

הזכיר לי יותר מדי דברים.

ועוד יותר חברות אמיתיות
אפשר לא לדבר חודש.
אבל להשאיר את כל הסודות ביננו.


ושחוזרים. משלימים הכל;)

שנהנה.

ט"ו תמוז תשע"ח. 28.6.18 לא יחזור לעולם ... לעולם לא יהיה עוד תאריך כזה לא יהיה את היום הזה ..
לא היו את אותם שלושת הפרפרים הלבנים שחלפו על פניי עכשיו.
לא יהיה את תקתוק הרמזור.
לא יהיה את אותו ילד שרב עם אמא שלו במדרכה מימול.
לא היו את אותם רגשות
אז פשוט תנצלו את היום הזה עד תום מלאו אותו באור שמחה ואהבה ופשוט תחייכו

ולא כססתי (וואו זאת מילה מוזרה לכתוב) כבר שבוע יאיי לי ואני כל הזמן שורטת את עצמי כי אני לא רגילה אבל ייסורים מכפרים אז שוין
עייף לי ממש


(פעם פעם הפורום הזה היה של שתינו וזהו)

 

@לעבדך באמת!  הנה כתבתי באורך. בגלל שעתקתי את זה ממה שהיה שכתבתי לפני הרבה זמן, אז יש הרבה דברים שחוזרים על עצמם מהקודם. ו@שה אובד. תקרא גם אתה...

 

פעם היה מלך אחד שקרא ליועץ הזקן שלו וביקש ממנו שיביא לו את כל חוכמות העולם, הלך היועץ וחזר אחר זמן רב עם ערמה גבוהה של ספרים עבים, אמר לו המלך, לא הבנת, אני צריך שתתמצת לי במשפט אחד את כל חוכמות העולם. לקח היועץ את המלך לשדה גזר כשהם רכובים על סוסיהם, הגיעו לשדה, שאל היועץ, מה יש בשדה הזאת? ענה לו המלך, סתם עשבים ירוקים. משך היועץ פלומת ירק אחת בחוזקה, וגילה גזר.. הסביר היועץ, חוכמת העולם נמצאת מתחת לאף שלנו, אך רוב העולם הוא כמו הסוס שלך, מסתפקים בחלק העליון, בגבעול, ומפסידים את הירק האמיתי (יניב קנדל).

 

לאחר 4 שנים, בהם השתדלתי ללמוד תורה יחד עם אמונה, אני רוצה לומר משהו. אני רוצה לדבר על השטחיות, על כך שאנשים לא לומדים מספיק לפני שהם חורצים את דינו של ההוא שאמר משהו שלא מוצא חן בעינהם, ומיילא זה, אבל הם גם לא חושבים מחוץ לד' אמותיהם, ובקיצור הם שטחיים. הם כמובן לא ציונים (בר מינן) כמו אבותיהם שחינכו אותם על ברכיה של המדינה הציונית כי המדינה היא כך וכך, אבל (לדעתי) כל זה נובע מבורות ביחס לכתוב בדברי חכמים, מוכנים לבטל בהינף יד תורה שלמה רק בגלל שטחיות וחוסר מוכנות להתמודד עם האמת, והאמת, עמוקה היא מני ים, ובשביל לגלות אותה צריך לעבוד ולעבוד. מעט פילוסופיה מביאה את האדם לאתאיזם, העמקה בה מגלה לאדם את אור הדת (פרנסיס בייקון) .אבל אתם לא מוכנים לעשות את זה, אז כמובן שהמזרוחניקים (בר מינן) מסלפים את התורה, אין להם לא אורות ולא כלים, ואז בפורים למשל מתלבשים  לבושי שחורים (לא אומר שזה בהכרח רע, אלא רק מעניין מאיפה הרצון להתחפש לכך נובע) כי כנראה מרגישים אתם יותר קרובים לחרדים מאשר למזרוחניקים (שוב, בר מינן). גם בענייני אמונה אחרים הם מרגישים כאלה שיודעים את כל התורה כולה. אתם ידעתם שמרן הרב קוק זצ''ל אמר שהאבולוציה לא סותרת את התוה''ק והיא (יכלה) להיות אמת? לא. אתם ידעתם שהוא דיבר בשבח המוסר הטבעי שצריך להיות ליהודי לפני לימוד התורה, וזהו בעצם דרך ארץ שקדמה לתורה? את זה אתם יודעים, הרב אמר את זה בשיעור, אבל גם שם כמובן היו לכם השגות לגבי תוקפם של הדברים, ובסוף זה מגיע לכך שזה לא שהוא באמת אמר את זה אלא אלו  תלמידיו (שהם כבר מחוץ לחוק) עם הראש המעוות שהוציאו את זה מדבריו, אהה הבנתי הרב***(דיין חשוב) מעוות את דברי הרב קוק, ר' אלעזר מלמד מעוות גם הוא את דברי האחרון, ר' דודי דודקביץ' (ובאמת אמרו את זה, רק שעל הרב דודי לא אמרו מעוות, אלא ''גם הרב דודי הוא לא... וכו', קיצר הוא טועה, מסקנה הוא מעוות. זה כואב, אבל כמו שאמרתם על הרב אליעזר מלמד שהשוחד יעוור עיני חכמים וכו', אז גם הרב דודי לא איתנו...) מעוות גם הוא. ובכלל הרבי מלובביץ' גם הוא מעוות את התורה. לאן תגיעו?  למדתם תורה כמוהם? לא, אתם יודעים תורה כמוהם? לא, מה אתם רק צעירים בני שמונה-עשרה, בישיבה תיכונית/קטנה. אז איך אפשר להגיד דבר כזה על רבנים כל כך גדולים, מורידי רצון ה' לעולם הזה?? אתם יודעים מה עוד אמר הרב זצ''ל? עזבו עדיף שלא תדעו, אחרת גם הוא יהיה לשום דבר בעינכם החכמות ויודעות התורה וכו'.

 

אני מציע שלפני שאתם גוזרים את דינו של רב כלשהו, פשוט תלמדו... זה לא בא בקלות, אבל אם אתם באמת רוצים לדעת את האמת, זה לוקח זמן, לא ביום ולא בחודשיים.

אתם אומרים שבציבור הדתי-לאומי אין קבלה של הסמכות הרבנית והקשבה לדבריהם, זה (אולי) נכון,  אבל אתם, מקבלים סמכות של רב כלשהו? תבדקו היטב תגלו שאף רב לא כמוכם (כי כמובן הרבנים צריכים להתאים עצמם אליכם)אף רב לא דולג על שני סעיפים...

אני אוהב אתכם, באמת, אבל אל תחשבו שאתם מבינים יותר מהם, הם גם היו צעירים כמונו. אני לא אומר שרבנים אף פעם לא טועים, אבל בשביל לתקן אותם, ולהשיג עליהם צריכה להיות קודם כל ענווה, והנחה שהם מבינים יותר ומן הסתם יש להם תשובות לשאלותי ''החכמות''.

שמא תגידו, ובצדק, למה אתה חושב שאתה מבין יותר טוב מאיתנו את התורה, הדור וכו', אז לא, אני לא חושב שאני מבין יותר טוב מכם וק''ו לא מרבנים גדולים וצדיקים שאצלם התפיסה שונה מאצל רבותי, אני פשוט נתלה באילנות גדולים ממני בחכמה ובמניין, גאוני הדור, הזקנים...

 

 

אני מתגעגעת.
הלב שלי נשרף.
אולי מחר אני יפגוש אותו.
ונשב עוד פעם בסאטלה עם אלכוהול וסיגריות
הוא ינגן בגיטרה
מול המדורה

רק שתינו.
הלוואי שיתאפשר.

ש---
לא יודעת.
תמיד אני נתקעת בנקודה הזאת.

תבוא, בבקשה תבוא. אני רוצה להסתכל עמוק בעיניים שלך






למה את מצפה? הכל טוב עכשיו. לא טוב בשבילך לקוות ליותר

לפעמים אני ככ מפגרת, באמת

שמסתכלים על החיים
ומבינים שהגעת לשפל שלא חשבת שתגיע אליו....
הסיטואציה, האנשים שאתה מוצא את עצמך נאלץ לדבר איתם.......

משהו שפחדנו לעשות אותו משך שנים ארוכות, התחלנו להזיז ופתאום מגלים שהשד נורא אבל לא כל כך.

 

 

לקראת אלול אנחנו עוזבים את בית-אל. סופית.

היא חייכה/ פרח קפוא (ועוד כמה פצלשים)

הַלֵּב שֶׁלָּךְ בָּנוּי עַל הֲרִיסוֹת
אַתְּ מְהַנְהֶנֶת תּוֹךְ כְּדֵי דְּמָעוֹת
זוֹכֵר אוֹתָךְ מִתְפַּלֶּלֶת לַנֵּרוֹת
הַיּוֹם פָּחוֹת, הַיּוֹם פָּחוֹת

זוֹכֶרֶת שֶׁרָקַדְתְּ עִם יָרֵחַ מָלֵא
אֵיךְ עָמַדְתִּי בַּצַּד מַבִּיט וּמִתְפַּתֶּה
'אֵין לִי פּתַח בִּשְׁבִילְךָ' הִיא לָחֲשָׁה
וְחִיְּכָה, אֵיךְ שֶׁהִיא חִיְּכָה

כַּמָּה זְמַן נִשְׁאַר לְהִתְאַפֵּק
הַאִם אַתְּ עוֹד סוֹפֶרֶת אוֹ שֶׁהוּא חוֹמֵק
וְאִם הָיִית קְרוֹבָה אוּלַי הָיִיתִי צוֹעֵק
אֱלֹקִים עָזַב
עַכְשָׁו תּוֹרֵךְ?