פורום חסידות חב"ד (עמוד 30)

שערי הלכה ומנהג אות רס"ח (לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 211 )

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15833&st=&pgnum=233

הערך בחבד-פדיה

http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94

והעיקר שיהיה חג שמח!

תענוג אמיתי

http://chabad.info/musicnews/%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C-%D7%A8%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A2%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%91%D7%94-%D7%A2/

שלום וברכה,

מישהו המליץ לי פעם על ספר בשם "האמת על הרבי",

האם מישהו שמע/קרא/ את הספר או יודע איפה ניתן להשיג?

תודה מראש!

לוח השנה הייחודי שחיבר הרב עובדיה מברטנורא לשנה א' שנת היצירה.

 חשבון הלוח העברי מתחיל שנה קודם ראש השנה הראשון שהיה ביום השישי לבריאה, ובו נברא האדם הראשון וקידש יום זה להיות ראש השנה, שנה זאת נקראת שנה ראשונה ליצירה, או שנת תוהו. 

תחילת חשבון הלוח מתחיל ממולד תשרי ביום שני 5 שעות ו 204 חלקים (כל חלק אחד מ1080 חלקי השעה) (פרק ו' הלכות קידוש החודש לרמב"ם) והוא תשרי של שנת תוהו. וממנו ועד ראש השנה הראשון ביום שישי עברו 354 ימים. שנה באורך זה נקראת סדורה(פרק ח'),כלומר חודש מר חשון בן 29 יום כסלו בן 30 יום, ושאר החודשים חלקם בני 29 או בני 30 יום לפי סדר קבוע.

במידה והיינו רוצים לקבוע ראש השנה הראשון על פי הלוח. אחד מכללי הלוח (שם פרק ז') הוא שאם יצא מולד ראש השנה ביום שישי יקבעו את ראש השנה ליום השבת שלאחריו ובמקרה זה אורך שנה א' יהיה 355 ימים. שנה באורך זה נקראת מלאה, וחודשי מר חשון וכסלו שניהם בני 30 יום.

כדי לציין את שני הימים (שישי שבת) ולא לשנות חישובי הלוח. קבע הרב עובדיה את מספר החודשים בני 29 ו 30 יום, בכל השנה הראשונה לסכום של שנה מלאה בת 355 ימים. אך החליף בין מרחשון ואדר. את אדר שלפני ניסן שתמיד בן 29 קבע לבן 30 יום וחיסר יום ממרחשון של שנה מלאה וקבעו בן 29 יום.

כיצד אנו יודעים שכך עשה?

בשנה הראשונה ליצירה כלומר שנת התוהו מתחיל עוד חשבון והוא חשבון התקופות (שם פרק ט')  ובשיטה המיוחסת לאמורא שמואל כפי שמצוינת בפרק ט'. כל תקופה היא רבע שנה בדיוק משנה בת 365 ימים ו 6 שעות. תקופת ניסן תחילתה בזמן שהחמה עומדת בראש מזל טלה. תקופה ראשונה הייתה ביום ד' כ7 ימים וכמה שעות קודם מולד ניסן שהיה גם ביום ד' שלאחריו. בפירושו שם מציין הרב עובדיה כי אפשר להתחיל למנות את התקופה מ כ"ג אדר, ובהמשך מציין שמולד ניסן היה ביום ד' שאחריו, וקביעת ניסן הייתה ביום ה' שאחר המולד. לפי זה מולד ניסן היה ב ל' אדר וחיסור 7 ימים ממנו הוא כ"ג. ואם היה אדר בן 29 ומר חשון בן 30 היה יוצא תחילת תקופת ניסן ב כ"ב ו לא כפי שקבע ב כ"ג.

להורדת כלי עזר לחישוב והמחשה

http://kiddushhachodesh.net/Download/FormSeasonAndEclipse

לאתר ההמחשה הלכות קידוש החודש לרמב"ם

http://kiddushhachodesh.net

חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד) שיום הכיפורים יתקיים גם לעתיד לבוא, בזמן הגאולה. נשאלת השאלה: הלוא זה יום שנועד לכפר על חטאים ועוונות, הבאים מפיתויי יצר הרע; אבל לעתיד לבוא, כאשר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", לא יהיו חטאים ועוונות, ומה אפוא עניינו של יום הכיפורים?

למעשה, שאלה דומה מתעוררת על עצם מהותו של יום הכיפורים גם בזמן הזה. זה יום של התעלות רוחנית עצומה, כאשר בני ישראל דומים  למלאכים, ובה בשעה זה יום של וידוי והזכרת חטאים ועוונות. איך ההידמות למלאכים מתיישבת עם אמירת הווידוי והכאה על חטא: אשמנו, בגדנו וכו'? לכאורה השעה המתאימה להתוודות על החטאים היא כאשר אנו שרויים במצב רגיל, של בני-אדם העלולים לחטוא, ולא כשאנו דומים למלאכי השרת.

כשמתרוממים מרגישים

שאלה דומה מתעוררת על בקשת 'סלח לנו' שאנו מבקשים בכל תפילת שמונה-עשרה. אנו אומרים את הבקשה הזאת אחרי כל העבודה של פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע, קריאת שמע, כאשר אנו עומדים בעיצומה של תפילת שמונה-עשרה, שבה האדם עומד במדרגה עליונה של 'עבד העומד לפני אדונו'.

לכאורה היינו צריכים לבקש סליחה על חטאינו מיד בעמדנו להתפלל. הדעת נותנת שקודם שהאדם פונה אל הקב"ה לבקש את צרכיו עליו לבקש תחילה סליחה ומחילה על מעשיו הבלתי-רצויים. אבל אנחנו איננו מבקשים סליחה בתחילת התפילה, אלא באמצע התפילה דווקא, בפסגת ההתעלות של התפילה!

אלא שיש דברים שאינם נחשבים חטא במצבו הרגיל של האדם, כי על-פי מדרגתו הנוכחית ומגבלותיו הטבעיות אי-אפשר לדרוש ממנו יותר מזה. דווקא כשהוא מתעלה למדרגה עליונה יותר נדרשת ממנו עבודה בדרגה גבוהה יותר, ואז הוא מכיר שעבודתו הקודמת היא בבחינת חטא.

לכן כשיהודי מתעלה לתכלית השלמות של עבודת התפילה, ועומד 'כעבד לפני אדונו' בתפילת שמונה-עשרה, הוא מכיר ומרגיש שהדברים שקודם לכן נראו בעיניו שלמים ונכונים הם בעצם חטא, ועליו לבקש מהקב"ה: "סלח לנו... כי חטאנו".

יום הכיפורים בגאולה

כך גם ביום הכיפורים: במשך חודש אלול ועשרת ימי תשובה היהודי כבר שב בתשובה על כל הדברים הבלתי-רצויים וכבר תיקן אותם בתכלית השלמות. בדרגה הרוחנית שהוא עומד בה בערב יום הכיפורים כבר אין לו חטאים ועוונות, והוא שלם בעבודתו.

אבל כשהוא נכנס ליום הכיפורים ומתעלה על-ידי קדושת היום, עד שהוא מתדמה למלאכים – או-אז הוא מכיר ומרגיש עד כמה עבודתו הרוחנית רחוקה מהשלמות הנדרשת, ודווקא המצב הרוחני העילאי הזה גורם לו לחוש צער וכאב על שאינו עובד את קונו בשלמות הראויה. לכן הוא מתוודה על חטאיו, והווידוי מעמיק והולך ככל שהוא מתעלה עוד יותר במשך יום הכיפורים. כי כשהוא נכנס ל'היכל המלך', ובמיוחד כשהמלך (הקב"ה) מכניס אותו ל'חדר לפְנים מחדר' – הוא מבין שעליו להתעלות עוד יותר, עד שהוא מבקש מחילה על מדרגתו הקודמת.

וכך בזמן הגאולה, כאשר נתעלה לדרגות עליונות של קדושה ורוחניות, נרגיש בבוא יום הכיפורים כי עלינו לתקן את עבודתנו לפני הבורא. כי ככל שזו הייתה עבודה גדולה ועליונה, עדיין היא נחשבת בבחינת 'חטא' לעומת עוצמת הקדושה שתאיר אז (ראה התוועדויות תשמ"ב כרך א, עמ' 96).

- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12767&CategoryID=2103#sthash.e5RVgZi3.dpuf

דרכי החסידות

ימי הסליחות הם שלב מתקדם בתהליך ההכנה לקראת הימים הנוראים. בתורת החסידות (מבוא ל'פוקח עיוורים' עמ' 8) מבואר, שהעבודה של חודש אלול בכלל היא לתקן את המחשבה, הדיבור והמעשה, ואילו בימי הסליחות נדרש האדם לתקן רובד עמוק יותר בנפש - המידות עצמן.

ועם זאת, תמיד הקפידו חסידים להיזהר מאווירה של קדרות ועצבות, גם כשנכנסים לימי הסליחות. לכן בשבת סליחות נהגו לערוך התוועדות חסידית גדולה, מתוך שמחה והתעוררות. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר באחת משיחותיו, שפעם אחת התוועדו חסידים בשבת סליחות והרבו באמירת 'לחיים', עד שכשהגיעו לאמירת הסליחות, הלכו כמה מהם 'מתנדנדים'. הרבי מליובאוויטש העיר על כך, ש"עניין זה הוא בבחינת נמנע הנמנעות"...

"מה הן סליחות"?
אחד הטיפוסים המקוריים בקרב חסידי חב"ד הראשונים היה ר' שמואל מונקס, מגדולי חסידיו של רבנו הזקן. הוא היה חסיד 'שובב', שלצד גדולתו בתורה ובחסידות גם הצטיין במעשי 'משובה' ובאמירות שנונות.

פעם אחת נקלע לכפר קטן ב'שבת סליחות' והתאכסן אצל משפחה כפרית פשוטה. במוצאי-השבת, בשעה שהכול התכוננו לצאת לבית-הכנסת לאמירת 'סליחות', עלה ר' שמואל על מיטתו ושם עצמו ישן. הוא שמע את האישה אומרת לבעלה שצריכים להעיר את האורח ל'סליחות'. ניגש אליו הבעל וקרא: "ר' יהודי, קום-נא, צריכים לומר עכשיו סליחות". החסיד פקח עין מנומנמת ובקול עייף שאל: "מה?! סליחות?! מה זה סליחות?!".

היהודי הפשוט הביט באשתו והיא בו, ושניהם תמהים. "איזה דבר מוזר", קראה האישה, "יהודי שנראה תלמיד-חכם או 'מלמד' ואינו יודע מה הן סליחות!". עצם החסיד את עיניו וחזר לשנתו. "מה לך, ר' יהודי!", גערה בו האישה. "הכול הולכים לומר סליחות ואתה ישן בשלווה?!". "אבל מה זה סליחות?", התעקש החסיד.

"אינך יודע מה הן סליחות?", איבדה הכפרית את סבלנותה. "סליחות פירושן, שאנחנו הולכים באמצע הלילה לבקש מהקב"ה שהפרה תניב חלב, שהגינה תצמיח ירקות טובים, שיהיה לנו במשך השנה פרנסה ומזון בשפע". "פוי!", עיווה ר' שמואל את פניו. "אנשים זקנים, באים בימים, קמים באמצע הלילה לבקש אוכל?!"...

ואז ישב עמם ר' שמואל והסביר להם את עומק משמעותה של אמירת הסליחות.

דעתם קצרה
כ"ק אדמו"ר מהר"ש פירש בשם אדמו"ר הזקן את הפיוט שאומרים בסליחות "מרובים צורכי עמך ודעתם קצרה": "מרובים צורכי עמך" - משום ש"דעתם קצרה"; לו הייתה דעתם 'רחבה' לא היו צורכיהם 'מרובים'. הרבי מליובאוויטש מבאר זאת בשני אופנים (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 178): א) הרדיפה אחרי מותרות אינה מועילה אלא מזיקה, ועלולה להביא לידי הפסד ההשפעה הרגילה. רדיפה זו נובעת מ'דעתם קצרה', כאשר האדם אינו מעריך כראוי את מעמדו ומצבו וסבור שכל העולם מגיע לו. ב) כש'דעתם קצרה' יש תפיסת מקום גדולה של הגשמיות, והדבר גורם ל'מרובים צורכי עמך'. אך סיים הרבי: "בקשתנו מהקב"ה, שימלא את צורכי עמו אף-על-פי שהדבר נובע מ'דעתם קצרה' ושלא יחסר דבר לשום יהודי".

אבן-עזרא מפרש כך את הפסוק "כי עמך הסליחה למען תיוורא": "כאשר תסלח לעווני ישמעו חוטאים וישובו גם הם... ואם לא תסלח, לא ייראוך ויעשו חפצם בכל אוות נפשם". רבנו הזקן המשיל על כך משל: מי שחייב לחברו סכום גדול ואין ידו משגת לפרוע את החוב, הנה אם הנושה מוכן לקבל את החוב בתשלומים במשך תקופה ארוכה - יתאמץ הלווה לשלם את החוב, אך אם יתבע את תשלום כל הסכום מיד - יתייאש הלווה ולא ישתדל לשלם אפילו חלק מהחוב (יהל אור עמ' תק).

- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=322&CategoryID=378#sthash.RFDlTcsG.dpuf

שיחת אחרון של פסח תשי"א:

"חסיד הוא כמו עז שממלאת את תפקידה לתת חלב ואינה יודעת שום דאגה למזונותיה, כיון שבעליה דואג לספק לה כל צרכיה. כך חסיד צריך למלא את התפקיד שדורש ממנו הרבי ובמילא ידאג הרבי לכל עניניו".

לכבוד תשרי תשע"ז, שנזכה כולנו להיות עז יהודיה אמיתית ומקושרת. (עם קרניים וזקן, או בלי. העיקר עז.)

שנאמר, מעעעעעעעע טאטע. (ובקצרה, מטאטא.)

בתפילות הסליחות שזורה בקשת הסליחה והמחילה עם הזעקה לגאולה. בלילה הראשון אנחנו מתחננים לקב"ה שיראה בסבל הגלות: "פנה נא אל התלאות ואל לחטאות". גם הפיוט הידוע 'מכניסי רחמים' מסתיים בבקשה "והושיעה ברחמיך הרבים משיח צדקך ועמך".

בתורת החסידות (מבוא לפוקח עיוורים עמ' 8) מבואר שהעבודה של חודש אלול בכלל היא לתקן את המחשבה, הדיבור והמעשה, ואילו בימי הסליחות נדרש האדם לתקן רובד עמוק יותר בנפש - את המידות עצמן.

ועם זה, בעולמה של החסידות גם הכניסה לימי הסליחות היא מתוך התוועדות חסידית גדולה, בשמחה ובהתעוררות הנפש. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר באחת משיחותיו שפעם אחת התוועדו חסידים בשבת סליחות ולקחו הרבה 'משקה', עד שכאשר הגיעו לאמירת הסליחות הלכו כמה מהם לסליחות כשהם 'מתנדנדים'. הרבי מליובאוויטש העיר על כך (התוועדויות  תשמ"ג, כרך ד, עמ' 2045) ש"עניין זה הוא בבחינת נמנע הנמנעות"...

"מה זה סליחות?"

אחד הטיפוסים המקוריים בקרב חסידי חב"ד בדור הראשון היה ר' שמואל מונקס, מגדולי חסידיו של רבנו הזקן. הוא היה חסיד 'שובב', שלצד גדולתו בתורה ובחסידות גם הצטיין במעשי 'משובה' ובאמירות שנונות. מסופר שפעם אחת נקלע לכפר קטן בשבת סליחות והתאכסן אצל משפחה כפרית פשוטה. במוצאי השבת, בשעה שהכול התכוננו לצאת לבית הכנסת לאמירת 'סליחות', עלה ר' שמואל על מיטתו והשים עצמו ישן. הוא שמע את האישה אומרת לבעלה שצריכים להעיר את האורח ל'סליחות'. הבעל ניגש אליו וקרא: "ר' יהודי, קום נא, צריכים לומר עכשיו סליחות".

החסיד פקח עין מנומנמת ובקול עייף שאל: "מה?! סליחות?! מה זה סליחות?!". היהודי הפשוט הביט באשתו והיא בו, ושניהם תמהים. "איזה דבר מוזר", קראה האישה, "יהודי שנראֶה תלמיד חכם או 'מלמד' ואינו יודע מה הן סליחות!". בינתיים עצם החסיד את עיניו וכאילו חזר לשנתו. "מה איתך, ר' יהודי", גערה בו האישה. "הכול הולכים לומר סליחות ואתה ישן בשלווה?!".

"אבל מה זה סליחות?", התעקש החסיד. "אינך יודע מה הן סליחות?", איבדה הכפרית את סבלנותה. "סליחות פירושן, שאנחנו הולכים באמצע הלילה לבקש מה' שהפרה תניב חלב, שהגינה תצמיח ירקות טובים, שיהיו לנו במשך השנה פרנסה ומזון בשפע". "פוי!", עיווה ר' שמואל את פניו. "אנשים זקנים, באים בימים, קמים באמצע הלילה לבקש אוכל?!"... ואז ישב עמם ר' שמואל והסביר להם את עומק משמעותה של אמירת הסליחות (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ה, עמ' תלז).

למה 'מרובים צורכי עמך'

כ"ק אדמו"ר מהר"ש פירש בשם אדמו"ר הזקן את הפיוט שאומרים בסליחות "מרובים צורכי עמך ודעתם קצרה": מדוע "מרובים צורכי עמך"? – מפני ש"דעתם קצרה"; אילו הייתה דעתם רחבה לא היו צורכיהם 'מרובים'.

הרבי מליובאוויטש מבאר זאת בשתי דרכים (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 178): א) הרדיפה אחרי מותרות אינה מועילה אלא מזיקה, ועלולה להביא לידי הפסד ההשפעה הרגילה. רדיפה זו נובעת מ'דעתם קצרה', כאשר האדם אינו מעריך כראוי את מעמדו ומצבו וסבור שכל העולם מגיע לו. ב) כש'דעתם קצרה' יש תפיסת מקום גדולה של הגשמיות, והדבר גורם ל'מרובים צורכי עמך'. אך הרבי סיים: "בקשתנו מהקב"ה, שימלא את צורכי עמו אף-על-פי שהדבר נובע מ'דעתם קצרה' ושלא יחסר דבר לשום יהודי".

- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12731&CategoryID=2099#sthash.JjbIJ0I0.dpuf

לרגל סיום חיבור הפרקים ו – ח בהלכות קידוש החודש לרמב"ם ולקראת המשך חיבור פרק ט. הננו מאפשרים הורדת תוכנה בחינם. אשר בה מוצגים זמני תקופות השנה שהוא ענין פרק ט וכן מאפשרת לראות לקויי חמה ולבנה בקירוב יפה בהמחשה תלת ממדית כאשר החישובים מבוססים לפי שיטת הרמב"ם בהלכות אלה.

התוכנה היא אב טיפוס לאתר שניבנה עכשיו, ולתוכנות שנעשו בעבר.

להורדת התוכנה

http://kiddushhachodesh.net/Download/FormSeasonAndEclipse

לאתר

http://kiddushhachodesh.net

ח"י באלול נחשב יום מיוחד אצל גדולי החסידות. רבי מרדכי מצ'רנוביל אמר שהבעש"ט נולד לידה משולשת בח"י באלול: בגופו - כשנולד (בשנת תנ"ח); בנפשו - כשנתגלה אליו (בשנת תפ"ד) מורו ורבו הקדוש; וברוחו - כשנתגלה לעולם (בשנת תצ"ד). שלושה דברים אלה אירעו בח"י באלול.

בחסידות חב"ד מכונה היום הזה "יום הולדת שני המאורות הגדולים", שכן בח"י באלול נולד גם רבנו הזקן, בעל התניא (בשנת תק"ה). על כן אמר ה'צמח צדק' כי ח"י באלול הוא חג משולש: יום ההולדת של הבעש"ט, יום ההולדת של אדמו"ר הזקן, והתחלת העבודה של השנה החדשה (לקוטי דיבורים חלק ג, עמ' 874).

מאב לבן בגיל חמש-עשרה

במכתבי 'הגניזה החרסונית' יש מכתב מהבעש"ט אל תלמידו רבי יעקב-יוסף הכוהן (בעל ה'תולדות'), שבו הוא מגלה מתי נתגלה אליו מורו ורבו. כותב הבעש"ט: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי".

בדורות הראשונים ציינו את ח"י באלול בסתר. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר (שם, עמ' תעד), כי ח"י באלול היה מה'מועדים הנסתרים'. כשה'צמח צדק' גילה זאת "בסוד גדול לבניו הצדיקים", הזהירם "באזהרה גדולה" לשמור זאת בסוד.

עוד הוא מספר (עמ' תפד) כי האדמו"רים גילו את עניינו של היום לבניהם רק ביום שמלאו להם חמש-עשרה שנה: "על העניין של ח"י אלול סיפר רבנו הזקן לרבנו האמצעי כשמלאו לו ט"ו שנים, והכניסו אז בעניינים הפנימיים. כמו-כן כשמלאו ל'צמח צדק' ט"ו שנים סיפר לו רבנו הזקן על כך. ה'צמח צדק' סיפר על כך לסבא, כ"ק אדמו"ר מהר"ש, כשמלאו לו ט"ו שנים, וכ"ק אדמו"ר מהר"ש סיפר על כך לכ"ק אבי (אדמו"ר הרש"ב) כשמלאו לו ט"ו שנים. כשמלאו לי ט"ו שנים הכניסו גם אותי ב'מחול'".

להשלים עד ביאת המשיח

ברבות השנים פרסם כ"ק אדמו"ר הריי"צ את עניינו של ח"י באלול ועשאו נחלת הכלל. הוא סיפר אז בפירוט על הפעם הראשונה שבה גילה לו אביו את עניינו של היום הזה: "ביום שלישי, י"ז אלול, לאחר הלימוד, אמר לי אבי: מחר - ביום ד' - בהשכמה, תלך למקווה ואל תאמר תחנון...

כשנכנסתי לחדרו של אבי, מצאתי אותו במצב רוח מרומם מאוד. מיד בהיכנסי לחדרו אמר לי אבי בשמחה רבה: 'חג שמח לנו, היום הוא יום ההולדת של שני המאורות הגדולים שלנו. ביום שני, ח"י אלול נח"ת, הוא יום ההולדת של הבעש"ט, וביום רביעי, ח"י אלול תק"ה, הוא יום ההולדת של רבנו הזקן'.

אבי קם ממקומו, נכנס לחדר השני, לבש את בגדי השבת וחזר לחדר הראשון. הורה לנעול את שתי הדלתות ואמר לפניי מאמר חסידות: חמישים שערי בינה נבראו בעולם... כשסיים אבי את המאמר, אמר: 'אתפשטותא דמשה בכל דרא. משה החסידי הכללי, עם חמישים שערי הבינה שנבראו בעולם, הוא הבעש"ט ותורת החסידות. משה החב"די שלנו, עם חמישים שערי הבינה, הוא רבנו הזקן ותורת החסידות. כולם נמסרו למשה חסר אחד; את ה'אחד' הזה צריכים החסידים להשלים עד ביאת המשיח, וזה ה'יפוצו מעיינותיך חוצה'".

וכך מכתיר כ"ק אדמו"ר הריי"צ את היום הזה: "ח"י באלול הוא היום המיועד לשמחה ולברכה, לחסידים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט".

- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12714&CategoryID=2097#sthash.I7JuB4Rw.dpuf

למה לחבדניקים, דוסים.. אסור לעשות שירות לאומי?

היי,

יצא לי ללמוד קצת בספר התניא והבנתי שהוא מבוסס בעיקר על הקבלה.

יצא לי לשמוע שבקבלה נאמר שיש  מקרים שבהם אדם (אפילו יהודי ) עשוי להתגלגל לחיה. האם לחיה זו תהיה נפש אלוקית (כי אם זו נפש היהודי, אז יש לה נפש אלוקית, כמו שהתניא אומר)?

תודה

אין שום מקום אחר ללכת אליו, ואם אני לא אהיה מורה אז אוי ואבוי לי. ממש ירדה מהתלם.

אין בעיה, אני אעבוד בחינוך כמו שהרבי רוצה. אני ממילא אהיה אמא יום אחד בעז"ה ואחנך כמה צוציקים.

אבל למה לי לשלם 60 אלף שקל ולבזבז 4 שנים על מקצוע אני לא רוצה לעבוד בו?

אז אומרים לי שזה בגלל התואר. חרטות במיץ דובדבנים. או תהיי מורה או תמותי זקנה ערירית.

מה ה"משיחיסטים" חוגגים בג' תמוז אם הם טוענים שהרבי לא נפטר?

לעתיד לבוא יהיה לימוד התורה בדרגת ראיה שנאמר ולא יכנף עוד מוריך והיו עניך ראות את מורך, דהיינו שהלימוד היום אינו בדרגה זאת. ורמז לדבר רואות בכתיב מלא גמטריא תרי"ג כנגד תרי"ג המצוות התורה.

דוגמא ללימוד כזה

http://kiddushhachodesh.net

מתחיל בשעה 16:30.

ומי שלא רשם את ילדיו - יכול להתחיל לרשום לספר הבא

- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12659&CategoryID=2091#sthash.dIv5gaSc.dpuf

נכון אומרים שהמשיח נולד בתשעה באב?!

איך זה בעצם יכול להיות, הרי הרבי נולד בי"א ניסן!!!

(אני חבדניקית ומאמינה שהרבי הוא המשיח)