עבר עריכה על ידי מירי ט. בתאריך כ' בתמוז תשע"ה 09:36
אני צריכה להיום סיפור חסידי על אהבה של בן לאביו, מסירות והקרבה כלפיו..או סיפור שמעיד על אהבה לרבי, פחות על קבלת עול, יותר על עשיה מתוך אהבה והתמסרות.
משהו שאפשר לנפח ולעשות ממנו הצגה..
יש סיכוי?
(מיוסד באופן כללי על שיחת ערב חג השבועות וחג השבועות ה'תשלה. לפי קט דעתי, ה' הטוב יכפר)
במשנה סוף מסכת סוטה שנינו: "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא". ובגמרא שם: אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא, אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. ופירוש רש"י "לא תיתני ענוה דאיכא אנא: שאני ענוותן".
איך זה אפשרי שאחרי שנפסק במשנה שבטלה ענווה ויראת חטא, באים חכמי הגמרא ואומרים שצריכים לשנות את המשנה באופן שונה שזה לא בטל. גם להבין איך רב יוסף אומר על עצמו שהוא ענו? הרי זה תרתי דסתרי לכאורה. וגם יראת חטא, הרי זו אינה דרגה גבוה ביראת ה' למה דווקה יראת חטא ולא יראת שמיים שהיא דרגה יותר נעלית.
הנקודה בזה היא שבמשנה סוף מסכת סוטה מדובר על המצב של ירידת הדורות שכבר היה לפני בית משיח, ואיך שהולך להיות חוצפא יסגי ועוד ועוד. מכל זה יכול להיות נפילת רוח. אם כן, איך במצב כזה תהיה הגאולה האמיתית והשלימה. ולכן מוכרח לומר שאותם התכונות שהם הכי נחוצות בשביל להביא את הגאולה האמיתית והשלימה לא בטלו ונשארו בתוקפם.
בכדי להבין מה הם התכונות ההכרחיות להביא את הגאולה, אפשר להבין על ידי זה שמתבוננים מה הביא לגלות. הסיבה לגלות האחרון היה שנאת חינם, ולכן התכונות הנדרשות לבטל את השנאת חינם, חייבים לאמר שלא בטלו.
שני דברים יכולים להביא לידי שנאת חינם:
1. הפחד חינם שלחבירו יש מעלות ובזה הוא מקטין את המעלות שלו, או שחבירו אינו מעריך מספיק את המעלות שלו ולכן אינו נותן לו את הכבוד הראוי. ועל זה בא עניין הענווה.
2. העדר יראת שמים. כאשר יש יראת שמיים שמבינים כמה יקר אצל הקדוש ברוך כל יהודי, יש פחד וזהירות שלא להפיץ חס וחלילה שנאת חינם.
ובזה מחדשים חכמי התלמוד, למרות שהיו אחרי חתימת המשנה, הנה לומדים עוד פעם את המשנה ומוצאים את הגירסה שלא בטלה ענוה ויראת חטא. כי משיח חייב להגיע, ואלו התכונות שבלעדם אי אפשר.
והיות ומדובר על מצב של ירידת הדורות, לכן שני התכונות האלו הם באופן כזה שגם במצב של ירידת הדורות כל אחד ואחד יכול לפעול בעצמו את התכונות האלו.
בעניין ענווה יש דרגה בענווה שהבן אדם ירגיש את הענווה והשפלות ויחשוב את עצמו באמת לאין ואפס. בדור יתום זה לא בכוחות של כל אחד להגיע לזה. אבל לפי פירוש רש"י שמפרש את פירוש המילים כפשוטו "דאיכא אנא - שאני ענוותן", זו דרגא שכל אחד יכול להגיע לזה.
מקודם צריכים להבין איך האמירה "אני ענותן" מתאים עם ענווה? אך הביאור בזה שענו אמיתי זה לא שפלות. אפשר ללמוד את זה ממה שנאמר על משה רבינו "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". הענו מכיר מעלת עצמו אך יודע ומרגיש שכל המעלות האלו הם לא משלו, כולם ניתנו לו על ידי הקדוש ברוך הוא, כולל מעלת הענווה שמכיר בעצמו שיש לו גם את המעלה הזו, אבל חושב לעצמו שאם יהודי אחר, בן אדם אחר היו לו את אותן המעלות, הוא היה במצב יותר נעלה ממנו.
וכאשר יש לו ענווה בסגנון כזה, אין לו את הפחד שוא שחבירו מגמד אותו עם המעלות שלו או אינו מכיר את מעלותיו, כי את מעלת הענווה שכל אחד חייב להשריש בעצמו, את זה אף אחד אינו יכול לקחת ממנו. הרי גם כאשר נראה לו שחבירו מגמד אותו, הוא יודע שלא יוכל לגרוע ממנו את מעלת הענווה. ולמרות שמכיר את כל המעלות של עצמו כולל מידת הענוה שיש בו, הוא אינו מתנשא בזה, אלא אדרבה זה פועל אצלו עוד יותר ענווה ושפלות בידעו שאם לחבירו היו את אותן המעלות שיש לו, הוא היה מנצל אותם עוד יותר טוב ממנו.
וכמו שבקשר לענווה מדובר על דרגה שבהישג ידו של כל אחד ואחד, כמו כן גם בהקשר של יראת שמיים, מדובר לא על דרגא נעלית ביראת שמיים, אלא יראת חטא, יראת העונש. שמפחד שאם חס וחלילה יעסוק בשנאת חינם שלא יקרה לו משהו, ואת זה כל אחד יכול לפעול בעצמו.
|
