זה נכון שחבדניקים הפסיקו ללבוש כובעים וחליפות? הייתי לאחרונה בבתי חבד בארץ ובחול ולא ראיתי חליפה או מגבעת אחת...

בס"ד

מחר בשעה 17:00 שעון ישראל תתקיים תפילה עולמית לגאולה ברחמים

·       צדקה- נותנים צדקה

·       נוסח התפילה- ריבונו של עולם אנו בני ישראל מבקשים שמשיח צדקנו יגאל אותנו עכשיו מהגלות בחסד וברחמים לשים סוף לכל הסבל לגלות את שמך ולהביא שלום לכל העולם

·       לשעות ברחבי העולם ניתן לראות בסרטון ב YOUTUBE  

·       בפייסבוק http://www.facebook.com/AllJewsAsOne

בבקשה להפיץ את המייל הזה לכל מי שישמח בו!

האם זה באמת עובד ככה?בלי הספר?איך זה?

ומי שמבין בזה אני יכולה לשאול אותו משהו באישי?כי אני לא מבינה את התשובה..

בס"ד

בע"ה ביום שלישי ט"ז תשרי(א' דחול המועד) הבעל"ט תתקיים התוודעות של הרבנים החסידים הרה"ג יצחק גינזבורג שליט"א והרה"ג שלום ארוש שליט"א.

ההתוועדות תתקיים בישיבת "חוט של חסד" בירושלים ברחוב שמואל הנביא 13.

בליווי בנגנים - נדב בכר,אורן צור ואריאל זילבר שינגנו ניגוני ברסלב עתיקים.

לפרטים ותרומות - 0542259459.

עכשיו חובה - כינוס התמימים 

http://www.770live.com/En770/770live.asp?lang=2

נא להתפלל לרפואת נועם אברהם בן רויטל, תושב מעלות ולומד בישיבה באיתמר שנפצע קשה מנפילה מסוס.

ממצבו התדרדר בלילה!! ניסו להעיר אותו והגוף לא הגיב.

מצווה להפיץ את ההודעה הזאת לכמה שיותר אנשים שיתפללו וילמדו תורה לרפואתו.

נועם אברהם בן רויטל.

שנשמע בשורות טובות!

ב"ה

בין ר"ה ליוה"כ (מבלי למנות ר"ה ויוה"כ עצמם) ישנם שבעה ימים רצופים, כל שבעת ימי השבוע,כנגד שבעת ימי השבוע שבכל השנה כולה, שבהם נעשה התיקון והשלימות דשבעת ימי השבוע דשנה שעברה, וההכנה לשלימות העבודה דשבעת ימי השבוע דשנה החדשה - יום ראשון שבעשי"ת כנגד ימי ראשון דכל השנה, יום שני כנגד ימי שני שבכל השנה, וכיו"ב בשאר ימי השבוע שבעשי"ת, כולל שבת שובה, כנגד השבתות דכל השנה.

וכיון ששבת שובה כולל כל השבתות דכל השנה כולה, מודגש בו ביותר תוכנו וענינו של יום השבת - גמר ושלימות העבודה - כמ"ש "ויכולו השמים והארץ גו' וישבות ביום השביעי גו'", ש"עולה החיות שנמשך בששת ימי המעשה בעשרה מאמרות שנברא העולם (בחי' דיבור) לבחי' המחשבה . . ולכן שבת אותיות תשב, שענין שבת וענין תשובה הכל אחד, דהיינו חזרת הדברים למקורן ושרשן", ובלשון הכתוב "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", היינו, שנמצאים בעוה"ז, נשמות בגופים (בכל התוקף דבריאות הגוף) לאורך ימים ושנים טובות ועד לחיים נצחיים, במעמד ומצב הכי נעלה, כמו לפני הירידה למטה ("תשוב אל האלקים אשר נתנה"), ובאופן נעלה יותר באין-ערוך ("וילך"), כיון שישנו העילוי דגמר ושלימות כל העבודה.

(קטע מתוך שיחת קודש של הרבי מליובאוויטש בשבת תשובה תשנ"ב)

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

שבת שלום ומבורך וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל!

'פרחי אהרון' בקריית שמואל שמחת בית השואבה, את הערב ילווה אמן

הקלרינט מוסא ברלין ותזמורתו, כולם מוזמנים.

ב"ה

בעיירה הומיל, העיירה היכן שר' יצחק אייזיק, היה רב. רב הקהל היה מעדת המתנגדים ולמרות זאת קיבלו את ר' יצחק אייזיק לרב.

ברבות הימים החסידים בקשו לבנות לעצמם בית כנסת, הרוב המתנגד הסכים בתנאי שלא יבנו שתי חדרים כנהוג בבתי כנסת חב"ד (מה שנקרא חב"דניצע, חדר צדדי מיועד למאריכים בתפילה). החסידים בנו את בית הכנסת וכמובן בנו גם חדר שני.

מאומה פרצה ובעקבותיה המתנגדים הזמינו את החסידים לדין תורה אצל המרא דאתרא שהיה כזכור מעדת החסידים אבל הם סמכו על יושרו שידון דין אמת.

הם טענו את טענותיהם והזכירו את התנאי שהופרך.

ר' יצחק אייזיק פסק כך: "עד עכשיו היה לכם מחלוקת אם החסידים לגבי "אחד ואין שני" וגם לגבי "הנפש השנית", עכשיו יהיה לכם גם מחלוקת לגבי ה"חדר השני" !!!

פרסומת מקומה לא כאן

יש מקום לזה 

http://www.chabad.info/forums/luach3/

ב"ה

שאלת הכותרת : האם חב"ד היא חכמה בינה דעת או חבורה של הזויים?

כהרגלו הרב שד"ו מסביר בטוב טעם ודעת שהמצב העכשוי הוא חלק בלתי נפרד מגאולת עם ישראל.

חבל שהמאמר טרם התפרסם בגירסה אלקטרונית לתועלת הרבים.

מומלץ לקריא.

ב"ה

ברחבי העולם היהודי כולו מציינים היום את ח"י באלול, היום שבו נולדו רבי ישראל הבעל-שם-טוב, מייסד שיטת  החסידות הכללית, בשנת תנ"ח (1698), ושל אדמו"ר הזקן בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, שנולד 47 שנה לאחר מכן, בשנת תק"ה (1745), באותו תאריך בדיוק ח"י באלול.

מדובר בשתי נשמות ענקיות שמיום שהפציעו בשמי העולם, האירו אותו באור אלוקי מיוחד שלא היה קיים בו עד אז מימות עולם. כאשר מדובר בשני צדיקים עליונים שנולדו באותו היום (גם אם בהפרש של 47 שנה), מובן לגמרי שחייב להיות קשר פנימי עמוק ומהותי בכל מה שנוגע לעבודה הרוחנית שלהם ולאור המיוחד שהנחילו לעולם. מהו אם כן האור המיוחד הזה וכיצד הוא מחבר בין שני הצדיקים הללו מבחינה פנימית?

כדי לענות על שאלה זו, יש להקדים ולבאר בנוגע לשאלה בסיסית אף יותר: אם האור של הבעל-שם-טוב ואדמו"ר הזקן עד כדי כך עצום ונעלה והעולם היהודי לא יכול להתקיים בלעדיו, אז מדוע כל זה התגלה בעולם רק לפני פחות משלוש מאות שנה?!  כיצד בימי התנאים, האמוראים, הראשונים והאחרונים יכלו יהודים לקיים חיי תורה נהדרים ומופלאים מבלי  שהורגש אצלם חסרונו של אור החסידות בלימוד ובתפילה?!

***

כדי להבין זאת, צריך להתבונן היטב ולראות באיזה מצב ירוד ושפל היה עם ישראל נתון בתקופה שלפני לידת הבעל-שם-טוב, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית.

מבחינה גשמית, היה זה כמה עשרות שנים לאחר פרעות ת"ח ות"ט - שנתיים של חורבן, הרס ורצח של המוני יהודים באוקראינה ופולין, שבמושגים של ימינו מדובר על היקף ומימדים מזוויעים שאינם פחותים ממה שחווינו בשואה. גם לאחר השנתיים האיומות הללו, מצבם הגשמי של היהודים נותר בשיא השפל כאשר כל יהודי היה עבד נרצע תחת איזה פריץ שיכל להתעלל בו ככל העולה על רוחו. 

ומבחינה רוחנית היה מצב כזה, שבו כל היהודים הפשוטים היו רחוקים ביותר מכל חיי התורה והמצוות, ואילו התלמידי חכמים, במקום לנסות לקרב את אחיהם, התבדלו משאר העם ולא התייחסו כלל למצבם הרוחני. 

***

ואל כל המציאות העגומה הזאת, ירדה היום לפני 314 שנה נשמתו של הבעל-שם-טוב הקדוש. שיטתו של הבעל-שם-טוב הייתה שיש לקרב גם את היהודים הפשוטים, ושגם בהם ישנן בוודאי מעלות ייחודיות ביותר שאין בתלמידי החכמים. במאור פנים ובאהבה אין קץ, קירב הבעל-שם-טוב את אותם יהודים, תוך שהוא מדגיש בפניהם את המעלה העצומה שישנה בכל נשמה יהודית, ושכל יהודי יקר בעיני הקב"ה כמו בן יחיד, ללא כל הבדל אם מדובר בתלמיד חכם גדול או בפשוט שבפשוטים. כך נדד הבעל-שם-טוב מעיירה לעיירה, רומם את רוחם של אותם איכרים ועובדי אדמה, ועוררם לעבוד את ה' מתוך שמחה.  

שמו הפרטי של הבעל-שם-טוב היה ישראל. וישנה על כך אימרה ידועה בעולם החסידי, שיש בכך רמז לתפקידו של הבעל-שם-טוב ולשליחות שלשמה הגיע לעולם: ידוע שכאשר רואים אדם שמתעלף, אחת הדרכים לעוררו מהעילפון היא לקרוא בשמו. וכך גם עם ישראל, שכאמור היה באותה תקופה במצב של עילפון ותרדמה רוחנית מוחלטת, לכן באותה תקופה הגיע הבעל-שם-טוב כדי לעורר את העם מעלפונו הרוחני...     

***

בראש השנה תק"ה, בבית מדרשו של הבעל-שם-טוב, תלמידיו ישר הבחינו בכך שסדרי ההנהגה הרגילים שלו, שהיו נהוגים אצלו כמידי שנה בשנה, השתנו לבלי הכר. במהלך כל התפילות, הסעודות וההתוועדויות, הייתה ניכרת בו שמחה גדולה במיוחד בהשוואה לשמחה שבה היה שרוי בשנים קודמות. מצב רוחו המרומם במיוחד של הבעל-שם-טוב נמשך גם בשאר החגים עד לאחר שמחת-תורה, ובמשך כל הזמן הזה היה הדבר בגדר חידה בקרב התלמידים. כולם תהו מה הדבר הכל כך מיוחד שגרם לרבם להיות בכזאת שמחה עילאית?!  

לקראת סיומה של אותה שנה, ביום רביעי, ח"י אלול תק"ה, הבעל-שם-טוב היה שרוי בשמחה עצומה במשך כל היום כולו, ניגש להתפלל לפני העמוד בניגוני חג, ללא אמירת 'תחנון', ושוב התלמידים וגדולי החסידים תהו לא הבינו מה פשר העניין...

לאחר תפילת שחרית, הזמין הבעל-שם-טוב את תלמידיו לסעודת מצווה לכבוד יום הולדתו, ואז גילה להם את סוד העניין באומרו את הדברים הבאים: 

"ביום רביעי נתלו המאורות: ביום רביעי ירדה נשמה חדשה לעולם, שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות, ותצליח עד ביאת המשיח". 

אותה נשמה חדשה שירדה לעולם ביום זה הייתה נשמתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, שלימים נודע כאדמו"ר הזקן בעל התניא, מי שייסד את שיטת חב"ד.

***

מהי בעצם אותה שיטת חב"ד? מה היא חידשה לאחר הבעל-שם-טוב?

אז אם אמרנו ששיטת הבעל-שם-טוב באה לעורר את היהודים מעלפונם הרוחני ולהפיח חיות מחודשת בעבודת ה' שלהם, תוך הדגשת עניינים של שמחה, אהבת ישראל והכרה בעובדה שבכל יהודי ישנה מעלה מיוחדת שאין בזולתו; הרי שכדי שכל העניינים הללו יחדרו גם לפנימיותו של היהודי, באופן שיוכל לחיות אותם ביום-יום באופן הכי אמיתי שיש (בלשון החסידות - שיהיה גם בבחינת 'פנימי' ולא יישאר רק בבחינת 'מקיף'), לצורך כך יש לרתום לעבודת ה' גם את הכוחות הגלויים של הנשמה - את השכל והמידות. זוהי שיטת חב"ד. זהו ספר התניא. על-ידי העמקה והתבוננות של השכל (חב"ד = ראשי תיבות חכמה-בינה-דעת) בגדולתו העצומה של הקב"ה, מעורר היהודי באופן טבעי גם את הלב (מידות) לאהבה את ה'  וליראה ממנו. מדובר כאן בחידוש חסר תקדים ונעלה מאין כמוהו של יכולת לחבר בין שני הפכים גמורים לחלוטין: שכל אנושי קר ועניינים אלוקיים נשגבים ונעלים. נשמתו החדשה של אדמו"ר הזקן - ביצירה האלוקית המופלאה שלה - ספר התניא - הביאה לעולם את היכולת המופלאה לקחת את העניינים האלוקיים הטמירים והנעלים ביותר של פנימיות התורה ופנימיות הנשמה - כל אותם עניינים נשגבים שנמצאים בתורת הבעל-שם-טוב בתמצות ובנקודות - ולהיות מסוגלים להחדיר את כל זה גם בתוך שכל אנושי! 

את הקשר הפנימי והעצמותי הזה בין החידוש של הבעל-שם-טוב לבין החידוש של אדמו"ר הזקן, כמה עשרות שנים מאוחר יותר, היטיב לתמצת אחד מגדולי החסידים במשל לאריגת בגד: "הבעל-שם-טוב סיפק את חומר הגלם, את החוטים, ואדמו"ר הזקן משך בחוטים וארג מהם בגד לתפארת, כזה שרק נשמה חדשה מסוגלת ליצור".  

***

לאור כל הנ"ל, ברור לנו לגמרי מדוע הגילויים העצומים של שני המאורות הללו, הבעל-שם-טוב ואדמו"ר הזקן, ירדו לעולם בהשגחה פרטית דווקא במאות האחרונות ולא לפני כן. כי בתקופת המשנה והתלמוד, ואפילו בתקופתם של רש"י והרמב"ם (ידוע שככל שעבר הזמן, הדורות הלכו ונעשו יותר ויותר מגושמים ופחות ופחות רוחניים - תופעה שמכונה "ירידת הדורות"), יהודים יכלו ללמוד תורה וגם לחוש את קדושת התורה, לקיים מצוות בחשק וחיות ובשיא ההידור, וכל זאת מבלי להזדקק ללימוד פנימיות התורה. ואילו בתקופת שבה נתגלה אורה המיוחד של החסידות, ע"י הבעל-שם-טוב ואדמו"ר הזקן, היה זה כאמור בבחינת מים קרים על נפש עייפה. מאז שנתגלתה, מהווה החסידות חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מתורתנו הקדושה. בדיוק כמו שאר חלקי התורה. בדיוק כמו המשנה. בדיוק כמו הגמרא. בדיוק כמו השולחן ערוך.  וכו' וכו' . תורת החסידות היא התרופה לכל החשיכה הרוחנית ומשברי האמונה שמתעוררים בדורותינו אלה של תקופת "עקבתא דמשיחא". זו הסיבה המרכזית לכך שנתגלתה בתקופה מאוחרת בחיי העם היהודי.     

***

אמנם סיבה מרכזית, אבל היא לא היחידה. ישנו טעם נוסף, שבגינו החליט הקב"ה לגלות לנו את החסידות רק בדורות האחרונים,  ושבמידה רבה הוא משלים את הטעם הראשון אבל בדיוק מהכיוון ההפוך: לא רק בגלל מצבנו הרוחני הירוד בדורות אלה שלשם כך זקוקים היינו לתרופת הפלא הרוחנית הזאת וכו', אלא כיוון שאנו הולכים ומתקרבים לזמן הגאולה, שאז אנו עתידים לזכות לגילוי סודות התורה העמוקים ביותר ("סוד טעמיה ומסתר צפונותיה"), לכן כטעימה ממה שעתיד לבוא, זוכים אנו ללמוד בתורת החסידות בכלל, ובמיוחד בתורת חב"ד שמבארת את העניינים האלוקיים שבחסידות באופן של הבנה והשגה שכליים.

קצת לטעום ולחוות מעט מזעיר מהעונג הצרוף והמושלם שאנו עתידים לחוות בבוא הגאולה. 

***

מעבר לציפיה וההשתוקקות לגאולה, דבר שהיה נחלתם של היהודים במשך כל הדורות, זכינו בדורנו לשמוע מפי נשיא הדור, הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שהגאולה הקרובה לבוא אינה עוד בגדר של משאלה בלבד, אלא הרבי קבע זאת בתור עובדה שדורנו הוא הדור האחרון לגלות ו(ממילא גם) הדור הראשון לגאולה, תוך שהוא מדגיש שדבריו נאמרים בנבואה ושיש לפרסם זאת בכל העולם כדי שכל יהודי יוכל להכין את עצמו ואת סביבתו לגאולה המיוחלת.

כנביא אמת, שכל דבריו בחמישים השנים האחרונות התקיימו בתכלית הדיוק עד לפרט האחרון מבלי שנפלה מהם שערה ארצה, בוודאי שגם נבואה זו ש"הנה זה משיח בא" תתקיים במהרה ונזכה תיכף ומיד לראות את הרבי קם וגואל את עם ישראל והעולם כולו בגאולה האמיתית והשלימה.

ולכן ביום שבו מציינים אנו את הולדתו של אדמו"ר הזקן שהוא המייסד והראש וראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד, ראוי להזכיר שזהו הגזע שמצאצאיו יצא החוטר - מלך המשיח - שזהו נשיאה השביעי של חב"ד הידוע לכל כרבי מליובאוויטש, שיתגלה לעין כל בקרוב ממש.

ב"ה

שלום וברכה.

האם קיים ספר הכולל כל מנהגי חב"ד גדולים כקטנים (החל בהימנעות משינה בסוכה, וכלה ברקיקה לארץ ב'עלינו');

ציון מקור כל מנהג, ויישובו עם ההלכה הפסוקה והמסורה לנו (מהמשנה והתלמודים, גאונים ,ראשונים ואחרונים, עד אדמו"ר בעל התניא ר' שניאור זלמן מלאדי נבג"מ, בעמ"ח שו"ע הרב). 

ב"ה
שיהיה לרפואתו השלימה בקרוב ממש של הרב מרדכי שיח´ בן רחל, שליח הרבי מליובאוויטש ברמת גן, שנתגלתה אצלו ל"ע המחלה הארורה וזקוק לרחמי שמים מרובים!!!

ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כו,ב) 

מצוות הביכורים, שבה נפתחת פרשתנו1, נועדה בפשטות לבטא את רגשי תודתו של יהודי על השפע שהקב"ה העניק לו.2 ביטויים של הכרת-תודה קיימים בתחומים נוספים של חיי התורה והמצוות, החל מאמירת "מודה אני" בקומו של האדם משנתו, דרך ברכת המזון וכדומה. יתרה מזו: אף אצל הגויים, להבדיל, יש המברכים את ה´ על המזון. 

אולם במצוות הביכורים יש חידוש מיוחד - במצווה זו כורך היהודי את הבעת תודתו גם במעשה ממשי: נוסף על אמירת דברי התודה והשבח בפיו, הוא גם נוטל בפועל "מראשית כל פרי האדמה", מביאו לבית-המקדש ומניחו "לפני ה´ אלוקיך". בכך מומחשת ההכרה, שכל הווייתו ברשותו של ה´ - במחשבה, בדיבור ואף במעשה. 

המקום האמיתי 

מצוות הביכורים מסמלת את הקשר של יהודי עם הקב"ה. עם-ישראל נקרא אף הוא ´ביכורים´3, כפי שנאמר4: "כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם". כשם שהביכורים הם ראשית פרי האדמה, כך עם-ישראל הוא ראשית כל הבריאה, כמאמר חז"ל5, ש"מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר". 

כשם שהביכורים צריכים להיות מובאים לירושלים, כך מקומו האמיתי של כל יהודי הוא "לפני ה´ אלוקיך" - בבית-המקדש. כל יהודי, בתחושתו ובהכרתו, צריך להיות קשור ומחובר עם הקב"ה, בכל תחומי חייו ובכל מציאותו. 

כל תחומי החיים 

רעיון זה צריך למלא את כל חייו של יהודי. עליו לחוש, כי הוא בגדר ´ביכורים´ לא רק בשעה שהוא עוסק בלימוד התורה וקיום המצוות, אלא גם כשהוא מתעסק בחיי חולין - בפרנסה, באכילה ובשתייה וכדומה. הואיל ועיסוקים אלה הם חלק מחייו של יהודי, הרי גם הם חלק מהווייתו כ´ביכורים´. 

ואפילו כשמדובר במחשבה אחת, בדיבור אחד או במעשה אחד - הרי כשהוא מתבונן כראוי שגם דברים אלה הם חלק מה´ביכורים´ המובאים לבית-המקדש, ודאי ישתדל ויתאמץ שכל דבר, ולו הפעוט ביותר, ייעשה במלוא שימת-הלב והזהירות. 

"עד מתי?!" 

אמנם שלמותה של מצוות הביכורים תהיה רק בגאולה האמיתית והשלימה, כאשר ייבנה בית-המקדש השלישי, אולם מאחר שעל-פי כל הסימנים אנו עומדים סמוך לבואה של הגאולה, יש להתחזק ביותר בתוכנה של מצוות הביכורים במשמעותה הרוחנית. 

ובמיוחד שבמצווה זו ניתנת ליהודי אפשרות ל"וענית ואמרת לפני ה´ אלוקיך", יש לנצל אפוא הזדמנות זו לבקשה - "עד מתי?!" רוצים אנו שכבר תבוא הגאולה בפועל ממש! ובוודאי ישמע ה´ לזעקת ה´ביכורים´ שלו - עם-ישראל - ויזכנו תיכף ומיד ממש לקיים את מצוות הביכורים כפשוטה בגאולה האמיתית והשלימה. 

(מתוך ספר השיחות תנש"א של הרבי מליובאוויטש כרך ב, עמ´ 810) 

---------- 

1) דברים כו,א ואילך. 

2) ראה חינוך מצווה עב. מצווה תרו. 

3) זוהר חלק ג רנג,א (ברעיא מהימנא). וראה זוהר חלק ב קכא, ריש עמוד א. 

4) הושע ט,י. 

5) בראשית רבה פרשה א,ד. וראה תנא דבי אליהו רבה פרק יד.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

שבת שלום ומבורך!

שלום לכולם.

בהמשך לכל הדיונים האחרונים על תשרי היום ותשרי בדורות הקודמים, חשבתי עלזה שבסך הכל הרבה מאלו שטסים היום לרבי, בכל זמן שהוא, מושפעים רבות מגורמים חיצוניים - אם אלו חברים\ות שטסים, משפחה קרובה שטסה, מבצעים משכנעים, כוחו של ההרגל, ועוד הרבה סיבות שאין המקום לפרטן.

בואו נחשוב שניה: נכון שיש הרבה סיבות טובות לטוס, ואמת הדבר שעצם השהייה שם משפיעה לטובה.

אך, האם זה באמת נכון לטוס בעקבות השפעות חיצוניות, ולא בעקבות שאיפה פנימית אמיתית וללא מטרה ממוקדת?!