פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 122)

שני חיבורים לשקע מובילים לתחנת כח
חיבור שלישי - הארקה - מוביל לאדמה


במצב שיש בעיות עם החשמל, במקום שהחשמל ישתגע ויעשה קצר חשמלי או יותר גרוע, החשמל הולך לאדמה

זה עניין בטיחותי. לרוב מכשירים שצורכים מעט חשמל יהיו עם שני חיבורים לשקע (מטענים, מאווררים...). מכשירים עם צריכת חשמל גבוהה, ולכן תקלות יכולות ליצור יותר נזק, יהיו עם שלושה חיבורים לשקע (מכשירי חימום למינהם...).

מה זה "קצר"?

מה זה "במקרים שהחשמל ישתגע"?

 

האם מטען למחשב נייד מצריך הארקה?

ממה שאני מכיר (לא למדתי על חשמל בצורה מסודרת מאז היסודי, אז בכל מקרה כדאי לקחת את ההסבר בערבון מוגבל), כדי ליצור זרם חשמלי צריך שלאלקטרונים תהיה יכולת לעבור מ'פלוס' ל'מינוס' (לא יודע להסביר מה זה בדיוק כל אחד).
ככל שה'פלוס' יותר 'חזק' וה'מינוס' יותר 'חלש', יותר קל לחשמל לעבור מהפלוס למינוס (נחושת היא מתכת עם יכולת 'הולכה חשמלית' מאוד גבוהה, כלומר גם בפער פלוס-מינוס יחסית קטן אלקטרונים יעברו. לעומת זאת, כדי שחשמל יעבור דרך האוויר (ברק), צריך שבענן יהיה הרבה מאוד פלוס, ואז הוא מנסה להגיע למינוס שיש באדמה).

קצר זה מעבר של חשמל במקום/בצורה לא רצויה. הדוגמא הכי פשוטה זה שני כבלים חשופים שנוגעים אחד בשני, ולכן המעגל החשמלי נסגר לפני המכשיר במקום בתוך המכשיר. אפשרות יותר מורכבת זה שמסיבה מסויימת מגיע פתאום יותר מדי חשמל, ואז החשמל עובר דרך דברים שהוא לא אמור לעבור, או בצורה חזקה מדי ו'שורף' אותם.
כשהמעגל נסגר במקום לא טוב, לחשמל 'אין לאן ללכת' ואז הוא יוצא בצורה לא מבוקרת (לא יודע להסביר איך בדיוק).
בגלל שזה לא מבוקר, אז כשיש הרבה חשמל זה יכול להיות מסוכן. מה שעושים כבטיחות זה לתת לחשמל עוד מסלול ללכת דרכו - הארקה. בצורה כזאת החשמל 'הולך לאיבוד' במובן מסויים, אבל לא בצורה שמסכנת מישהו.

יש בהסבר הזה הרבה דברים חסרים ולא מדוייקים (ושוב, לא למדתי בצורה מסודרת), אז מי שיודע יותר טוב מוזמן להוסיף ולהחכים אותנו.


(ההטענה של מחשב היא עם זרם יותר חזק משל טלפון רגיל, אז יכול להיות שלמרות שזה לא זרם ממש חזק שיכול לפרוק את עצמו בפיצוץ, עושים הארקה כדי לא לפגוע ברכיבים רגישים במחשב. לא יודע)

אתה יודע איך פתאום כשיש זרם חזק מדי, החשמל 'יודע' לעבור דרך ההארקה, אבל בזרם רגיל הוא לא הולך להארקה אלא למכשיר?

אבל קודם כל כי הייתי חייב, בחשמל המעבר הוא מהמינוס לפלוס ולא להפך.
לאלקטרון יש מטען שלילי.

בנוסף לפי מה שאני מכיר הארקה היא כלי בטיחותי.
במקרים בהם יש בעיות במכשירי חשמל (חוט שנקרע, רטיבות ועוד) עלול להיווצר מצב שאדם נוגע במעגל חשמלי והחשמל ישאף לעבור דרכו לקרקע (וככה האדם יתחשמל)
אחת התכונות של חשמל היא לעבור בדרך שבא הכי קל לו לעבור ולכן החוק בישראל מחייב להתקין בכל בית הארקה שזה בעצם כבל מוליך מנחושת שמתחבר למכשיר החשמלי ביחד עם כבל ההזנה ומגיע לקרקע.
כשיש הארקה החשמל "יעדיף" לעבור דרך הנחושת שהיא מוליכה אותו טוב יותר ולא דרך גוף האדם וכך הוא לא יתחשמל (או לפחות לא ברמה חמורה)

כלל האצבע לגבי כבלים זה כבל עם שני פינים=אין הארקה, 3 פינים=יש הארקה.


נ"ב לשמירה על מכשירי חשמל יש מגיני מתח שזה משהו שלרוב נראה דומה קצת לשעון שבת, מומלץ לקנות כאלה חלשים למוצרי החשמל היקרים (מקרר, מכונת כביסה, תנור וכאלה)

בשניהם יש מגרעות ויתרונות.

במזכי הרבים זה העניין של הפרסום, שאדם המזכה את הרבים,

 צריך לעבוד על עצמו חזק שלא יפול לגאווה וראוותנות.

ואילו הצדיק נסתר , פורש מן "ההחצנה".

אבל אחרי הכל, מה הוא עושה עם היכולות שהשם נתן לו? שומר אותם לעצמו?

במחשבה שנייה...

אולי אפשר לשלב אותם יחד?

להיות צדיק נסתר ,ולזכות את הרבים בסתר...

מעניין...

 

יכול להישאר בסתר. כמו הרב עובדיה או הרב דרוקמן.

שעכשיו מתגלים...
צדקה בסתר, בלי פרסום, בלי שאף אחד יידע.
רק כשהכול עכשיו צף פתאום מגלים כמה הרב היה גדול, עצום, בכמה סיפורים וחיים של אנשים היה מעורב.

אז כנראה שאפשר, גם לזכות את הרבים, וגם להיות צדיק נסתר

נסתרים שחשבו שהם עמי ארצות ושיכורים.

אולי זה עניין של הגדרות מושגים,
אולי אני פשוט מתבלבלת בין "צדיק נסתר" ל"צדקה בסתר "😅
אבל צדיק נסתר לא חייב להיראות בלוי או עני...

פשוטי העם.

מי שזכה להיות במחיצותו יודע זאת בבירור.
אפשר גם לראות מהסרטונים בפייסבוק מי הם באי ביתו וכיצד הוא מתייחס אליהם

אז הוא צדיק , שחלק מהזיכוי הרבים נעשה בסתר.

מהמקום הנמוך שלי, אני רואה את העניין של ההסתרה כשמירה מפני הגאווה.

 

"והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה והלא דברים ק"ו ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה".
(בבלי סוכה מט ע"ב)

אלו דמויות.

ובמיוחד בדור שלנו- יש צורך בירידה לעם.

אז אולי ההתייחסות לעניין של השכר יכריע? 

 

 

(משנה אבות ב, א)

יש לנו את גדולי הדור היודעים מה נכון ומכוונים לשם.

התבוננות בצורכי הדור והתקופה...,באותו האיש החפץ להגיע לדרגות אלו.

אז ההכרעות על פי שיקולים נתונים , מוכיחים "מה יותר חשוב".

 

 

אדם שנפל בחלקו הזכות לעזור להרבה אנשים בכל מיני דברים

ולאו דווקא בתורה

לסייע לרבים, להיטמע בתוך העם כדי להגיע ליותר אנשים.
כמובן שצריך את שלל הרצף, וכל אחד בשליחות שלו בעולם,

אבל החלום שלי זה להיות האדם הזה שאם מישהו צריך עזרה- יודע שהוא יכול לפנות ולבקש. בית פתוח, של חסד.
בלי ברבים ובלי תחפושות

מורי ורבי הרב יהושע רוזן הכ"מ, אכן לא רק היה גאון בתורה (כמו שהעידו עליו גדולי תלמידי חכמים), גם הצליח לברוח מן הכבוד.

אם היה מסכים לאחד מהמינויים המכובדים שרבותיו וחבריו ביקשו (ואף דרשו) ממנו לקבל, היה הרבה יותר ידוע והלוויתו לא היתה עם כמה מאות נוכחים, אלא עם עשרות אלפים.

לפעמים אני תוהה, האם לא היתה יותר תורה בעולם, אם היה מסכים? אין לדעת. אבל זה היה הוא. לא התאים לו להיות משהו אחר. גם בשיעור אחרי וותיקין בשבת, בד"כ היו באים כעשרים בחורים, פעם אחת הגענו רק שישה ואז הוא אמר לנו, שיותר נח לו ככה.

איך אפשר להתעלם מכל כך הרבה יהודים לא יודעים את הבסיס לחיים יהודיים.

הרצון הטהור לשם שמיים שהוא התכלית, הוא לעשות מעשים טובים כדי שירבה אור בעולם. מה זה יהפוך אותי? זה לא מה שמעניין את הרצון הטהור. מנסה להתחקות אחר הרצון הזה... לפעמים מצליח יותר, לפעמים פחות.

אם היה אפשר להיות מזכת רבים נסתרת, הייתי עושה את זה...

ליצ'י קיבינימאט ימחשמו

@אריק מהדרום

יואו מעניין מה שלומו.

וביחס לשאלה השנייה, אני מרגיש שהבעיה הפוכה, דווקא לצערי לומדים רק אותה ושוכחים שעוד רבים התעסקו ביחס לציונות.
לדעתי, יש מחסור בדרך של הציונות הדתית שבנויה רק על הרב קוק ולא על הרב קלישר, הרב אלקלעי, הרב ריינס ועוד.

שבמקום להקיף את התורה במידה של עמקות, ברוב הישיבות בקושי לומדים 15 דפים בעיון ומתעסקים בדקדוקי עניות. הוא הדריך להגדיר מושגים בלמדנות ואמונה ממרחבי התורה כולה.

בזהירות אומר, שהוא לא היה שבע רצון מהמצב הפוליטי הדתי, ואולי הוא היה מתנזר ממנו לחלוטין, ומתמקד יותר בהפצת ההגות העמוקה הכלל ישראלית שלו. אני מניח שהוא היה אומר הלל ביום העצמאות, כי סוף סוף יש מדינה וזה הישג שהוא חלם עליו, אבל הוא היה מסתייג מהפוליטיקה שבתוך המדינה. הוא היה מעודד את נערי הגבעות ביישובם את ארץ ישראל, אפילו נגד החוק, אבל היה מתנגד לפגיעה בערבים חפים מפשע.

הוא היה מורה להוציא את כל כתביו 'לחם חום כיום הלקחו', והיינו מגלים דמות הרבה יותר רדיקלית מחשבתית ממה שהוא מצטייר בעינינו כיום.

לגבי העיסוק בחול, אני חושב שהוא היה מעודד כניסת חוקרים דתיים אדוקים לאקדמיה כדי לחולל שינוי במדעי הרוח. נראה לי גם שכיום צריך תואר אקדמי כדי לעבוד, הוא היה בעד לימודי ליב"ה בבתי ספר. אולי בזה אני טועה.

יש לרב קוק משנה עמוקה מאוד ומורכבת שנראית על פניו כספרות, אבל יש לזה משמעות סודית וקבלית, שקשה לעמוד עליה.

מה היה חושב? איננו יודעים.

אבל, יש בחז"ל שמשה רבינו לא מבין מה נאמר בבית המדרש של ר' עקיבא, חוני המעגל לא מוצא חברותא אחרי שבעים שנה (בגרסת הבבלי).

'דור דור ודורשיו', בכל דור יש את החכמים של הדור, כמובן כננסים ע"ג ענקי הדורות הקודמים, שיוצקים את התורה לכלים המתאימים. אם 'ננחית' כאן חכם מדור קודם, הוא יצטרך ללמוד הרבה את המציאות, עד שיוכל להורות. זו בדיוק היתה הביקורת של הרב עצמו - על חלק מחכמי דורו שלא לומדים את מצב הדור.

ממילא השאלה מה היה חושב, היא קצת מכשילה. כמי שמשתדל ללכת בדרכיו של מרן הרב, ללמוד מתורתו ומתלמידי תלמידיו ותלמידיהם - אני מקווה שמצליח לכוון לדעתו הרמה, אבל לכוון לדעתו זה כולל להקשיב לצרכי הדור שיש בהם חידוש לעומת צרכי הדור הקודם והקודמים לו.

לגבי קידוש החומר, זו סוגיא גדולה בנגלה, בנסתר ותופסת הרבה מקום בתורת הרב. סוגיא שצריכה לימוד משמעותי ומסודר משורשיה ויסודותיה ועד ההשלכות למעשה בהקשרים אלו ואחרים בחיי הכלל והפרט.

כי התורה עמוקה ברור שלא יכולה לתפוס בציבור שלם. וגם אם כן וגם אם לא - מה זה משנה? אף אחד לא עובד את הציבור הדת"ל או החרדי, עובדים רק את ה'. אם ציבור הוא לא אידאליסטי זה לא מעיד על צדקת אידיאל מסויים

כי היא משנה עמוקה ולא מבפיק מפיצים אותה ולא מספיק מנגישים אותה.

היה מאוכזב במיוחד מה"קו"... ומהעבודה זרה שיש שם.



ומהגועל נפש הפוליטי שלרבנים מה"קו" יש חלק מאוד גדול ממנו.

ספציפית לתחום הזה, שעוזרים ללמציא בכל הפרוצדורה.

טוב שאת אחד לא פותח

ולא חשבתי שזה השם שיישאר ושאי אפשר להחליף... אל תדאגו לא תמיד אני מבולבלת כל כך...
למרות שאחרי שפתחתי אתמול את האתר הזה יש לי כל כך הרבה שטויות ובלבול בראש שאולי זו ההוכחה הכי טובה שכדאי להקשיב לעצה הזאת...🙂


אומרים שאין חכם מבעל הניסיון. אבל יותר נכון להגיד שאין חכם ממי שלומד מבעל הניסיון... תבחרו אם אתם רוצים לנסות בעצמיכם ואולי ליפול או שתלמדו מהניסיון שלי... ואני מעדיפה לא להגיד מה פתחתי אבל נפלתי עמוק...

אתה יכול לחפש את הניק בשיחות אישיות ואז זה ייתן לך

מצרים היו כור המצרף לעם ישראל. אבל פרעה עשה זאת מרוע ליבו, בבחירתו החופשית.

שלהפריד את זה לשניים?

הבחירה של הרע.
והתועלת שנבעה ממנה

אז נניח שאם כבר הוא בחר ברע אז הקדוש ברוך הוא הוציא מיזה תועלת?

כך אומר הרמבם בהלכות תשובה

על ידי זכאי וחובה על ידי חייב
 

עצם מהותו רע, ולכן נבחר לבשר רע.
אז זאת אומרת שרק לאחר המעשה הרע ניתנת לו שליחות ע"י המעשה הזה .
כי אים לא , אלא מראש המעשה הרע מכוון שיהיה כשליח רע, אז נשללת ממנו הבחירה בטוב...

השאלה בין השגחה לבחירה. בפשיטות תמיד יש בחירה אבל מכוון מראש מה נבחר.
זה כמו שאבא מכיר את הילדים שלו וגם כשהם עצמאיים הוא יודע מה יבחרו או שבעל מכיר לעומק ממש את אשתו ולכן כבר יודע מה היא תבחר, לפני שבחרה. 
אז ככה אבל הרבה הרבה יותר כי הידיעה של בורא זה עצם המציאות שלנו.
מוטבע בנו איך נתנהג גם אם לנו יש לגמרי את התחושה של הבחירה

אגב זה גם מחזק, כי בסוף כל הבחירות שלנו הם קצת משחק, 
מה זה אומר?
שאפשר לשחרר מתח ולסמוך על ה' שהוא ידאג לנו
ההצלחה לא תלויה בהשתדלות לנו.
היכולת לבחור היא נטו בשביל התחושה שלנו שאנחנו עצמאים
ובוחרים בדבר(בוחרים בחיים)
אבל בפועל הדברים באמת לא תלויים בבחירה שלנו, אין לנו אפשרות
לשנות את מה שהוחלט ונקבע. וגם אם יש
זה מפני שכך נקבע וגם נקבע איך נשנה אותם.

בקיצור, לדעתי, לבחור בטוב,זה לגמרי אחריות שלנו,
וזה בשבילנו. שנרגיש שאנחנו "בחרנו"
מה תהיה ההשפעה של זה? לא באחריותנו. אנחנו סומכים ובוטחים בו.

זה כמו ההבדל בין ילד למבוגר, ברגע שאנחנו נהיים עצמאיים יותר ופחות בטוחים על ההורים,
מתחילים לנו הדאגות, למה? גם כי באמת ההחלטות נהיות יותר רציניות והבחירות יותר משמעותיות
אבל זה נראה לי בעיקר כי ילד סומך על ההורים שלו, יש לו ביטחון שידאגו לו
אז הוא גם לא חושש לבחור.
אבל מבוגר, מה יקרה אם הוא יטעה?! או יבחר במשהו לא נכון?!
העולם יקרוס תחתיו.
מצד אחד הוא חייב לקחת אחריות על הבחירות שלו
אבל עם החשש הזה הרבה יותר יהיה לו קשה לבחור
כי על מי האחריות של התוצאה אם לא עליו? אין לו על מי/ על מה להסתמך.

ברגע שהוא יבין שהוא 'בוחר' בשביל עצמו, לגמרי. וההשלכה של הבחירה/ התוצאה,לא באמת תלויה 
בו ויש ה'(כי אבי ואמי עזבוני..) שדואג לו, שהוא המבטיח והא גם ה'מבטח', הוא גם זה שהביטוח עליו והוא גם הסיבה לביטחון,ככה הוא יהיה רגוע וככה גם יהיה לו יותר קל לבחור בטוב.

הטוב הזה טוב לנו, לא רק כי אנחנו מחוייבים לבחור בו, כי הוא באמת טוב לנו.
לבחור ברע זה פשוט להתרחק מהמבטיח והמבטח.
(שזה ריחוק מצדנו כמובן, לא מצדו, כמו שהבחירה מצידנו, אנחנו אלו שמפסידים מזה)

 

עלייך מוטל לעשות מה שנכון
ויש לך בחירה לעשות מה שלא.

תשאירי להקב"ה איך "לתכנן" את השכר ועונש בעולם,
זה לא רלוונטי לאדם הפרטי.

אים על כל דבר קטן הייתי נכנסת ונוברת זה בהחלט נכון, שאל לי לחשב חשבונות שמיים.
אבל יש דברים , נושאים שהם יושבים, כמעט עולים בכל שיעור ושיחה שאני שומעת .
וזה נובע ממקום שהכל ברור שהוא טוב שכל דרכיו של השם אמת וישרים.
ואני מוצאת עצמי בהם באופן ברור יותר בעבודה השם.
עי ביהור העניין
כמובן שאין להכל תשובות, יש דרכים נסתרים מאיתנו ואנחנו מאמינים שגם הם לטובתינו.
 

אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו.

 

זה שמשהו הוא לטובה לא אומר שהוא הדרך האידאלית להגיע לשם.

לא רק שאותו אדם בחר מרצונו ברע וה' "השתמש" בו כדי להכות במישהו, אלא שיתכן שאם הוא היה חוזר בתשובה, אז כלל לא היה צורך להכות. כלומר- יתכן שאותה תשובה (של הפוגע!) היתה משנה את רוע הגזירה, וה' היה מביא את התיקון הנדרש בדרך טובה יותר.

 

דוגמא לזה שאולי היא יחסית פשוטה, אבל אני מאמין שגם במקומות שבהם זה לא גלוי, יתכן שזה כך:

נניח שראובן העליב את שמעון. המציאות הזו צריכה תיקון. דרך אחת לתקן היא ששמעון יעליב את ראובן ויעבור על לא תיקום. אפשרות נוספת לתקן היא ששמעון יתגבר על יצרו ויבלום את המריבה ועל ידי כך (ואולי אפילו על ידי פעולות אקטיביות שלו) הרגשות הרעים שביניהם ייעלמו וראובן יעשה תשובה אמיתית על מעשיו ודבריו.

הרבה פעמים מדברים על ניצוצות הטוב שבתוך הרע ושנותנים בו חיות, או על מידות נפולות וכדו'.

 

חלק ממהות הענין שמאחורי זה היא שהמהלך הכללי של העולם הוא הרבה פעמים מעבר לשאלה האם נבחר בטוב או ברע. הבחירה שלנו היא רק זו שנותנת כלים לאותו מהלך גדול להופיע, ואנחנו יכולים לתת כלים טובים או לתת כלים רעים.

וחלק מההבדל בין הטוב לרע, זה שהטוב מביט על המהלך הכללי, ונותן כלים כאלה שמכשירים גם את השלבים הבאים שאנחנו (וכן כלל העולם) צריכים לעבור.

(ובהקשר הזה חשוב לציין שהמהלך הכללי והעיקרי ביותר הוא לבנות את הקשר שלנו עם ה' בצורה נכונה.)

והרע נותן כלים לתהליך ספציפי שצריך להתהוות, אבל כשהתפקיד שלו בתהליך נגמר- הרע אובד לחלוטין כי הוא אינו קשור למהלך הכללי. בגלל זה יתכן גם שהרשעים יצליחו מאד למשך זמן מסוים, כיון שלזמן קצר האור הספציפי שהם חיים ממנו מאיר בחוזק, והם לא טורחים לבנות את הדברים בסבלנות נכונה ובריאה- בבחינת "בנין נערים סתירה".

 

למשל, דוג' שהרב קוק נותן בכמה מקומות- הכפירה בעולם נועדה לעקור ולנפץ אמונות של שוא ונטיות נפשיות מקולקלות שיוצאות מאמונה מנותקת משכל ותיקון המידות.

אבל ברור שזו לא הדרך היחידה, וגם לא הדרך הנכונה, לתקן את מה שצריך לתקן.

ואחרי שהזמן שהוקצב לכפירה למשול ייגמר, ומה שצריך לתקן יתוקן, אז כל מי שתיקן את זה מתוך אמונה ודבקות בה'- יהיה לו מקום גם בעולם שבו העבודה תהיה על דברים אחרים, אבל מי שכל מה שהחיה אותו זה אותם ניצוצות שנועדו להילחם בסיגים הרעים של האמונה- יקרה לו בדיוק מה שקרה לסיגים הרעים של האמונה- יבוא הגל הבא שנועד לתקן את קלקולי הכפירה וישטוף אותו...

אני אדפסתי לי אותם,.
אעמיק בהם בשבת ואחזור עם מסקנות.
תודה רבה.

ה' מגלגל את המציאות לכיוון הגאולה. אך הגאולה יכולה לבוא בדרך אחת, ויכולה לבוא בדרך שנייה, והכל בהתאם לבחירות שלנו. ה' יודע לקחת את המציאות הנתונה ו"לשחק" איתה לכיוון הגאולה, והאלו ה"רעים" הוא לוקח שבמקום שסתם יזיקו שיזיקו למי שמגיע לו וכדו'...אך המציאות לא הייתה חייבת להתגלגל כך, היה יכול להיות שאם אותם אנשים רעים היו טובים והיו חוזרים בתשובה היו גורמים לאותו אחד שהיה מגיע לו עונש ודינים ושיענישו אותו לחזור בתשובה, שהרי אם אדם מתעלה מעלה את כל העולם עימו, ואז לא היה צריך בכלל שיקבל עונש. סתם הראיתי דוגמא לכך שהמציאות הייתה יכולה להתגלגל אחרת לגמרי, ולכן אכן הבחירה שלנו משפיעה. וכמו שחז"ל כבר אמרו "זכו-אחישנה, לא זכו-בעיתה", יש כמה דרכים להגיע לגאולה, וזה תלוי בנו. וכן כתוב בגמרא בכתובות קי"א שמזכירה את שש השבועות: " ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי דאמר שש שבועות הללו למה תלתא הני דאמרן אינך ...ושלא ירחקו את הקץ", ויש גירסא "שלא ידחקו את הקץ". והרב יששכר טייכטאל בספרו "אם הבנים שמחה" מסביר (פרק שלישי, אות י"ד) שהכוונה שלא ירחקו את הקץ, שאם הקץ יגיע ע"י סימן משמים של עיתות גזירה שלא יוכלו לחיות עוד בגלות (יש עוד סימנים, זה אחד מהם שרבי יששכר טייכטאל מדבר עליהם, ומביא לזה ראיות שיש הבטחה שבגלות נחיה "טוב", אך כשאין אפשרות לחיות כמו שצריך ויש סכנת מוות, זה סימן משמים. והוא מביא הוכחה (עוד הוכחות, זו אחת מהן....) מאברהם אבינו שכשהיה רעב ירד מא"י, אפילו שה' לא אמר לו לרדת וה' ציווה אותו להיות בארץ, כי כך ה' מסמן לנו שאין אפשרות לחיות באותו מקום ושאנחנו צריכים לעבור מקום. ואם זה בא"י לחו"ל, ק"ו הפוך.....), ולדחוק את הקץ זה מה שרגילים להביא משם, שזה להביא את הקץ מוקדם מדי. נמצא שהבאת הקץ תלוי בנו במידה מאוד גדולה, עד כמה נשכיל להבין שיש גאולה ו"נזרום" עם התהליכים הא-לוקיים או לא, וכן להיפך. (חטא המרגלים וחטא המעפילים....).

 

נ.ב. כתבתי בלי לראות את כל התגובות, ראיתי רק אחרי זה שכיוונתי לדעת @אני77 בעניין של אם אדם היה חוזר בתשובה ולא בוחר ברע היה בזה משנה את המציאות....

ועכשיו ברצינות.
יש לזה חסרונות ויש יתרונות, השאלה באיזה סיטואציה מדובר.
תוכל לחדד יותר את השאלה?

גברים עם גברים, נשים עם נשים וזהו או שצריך/אפשר גם מעבר.. ואם אפשר מעבר לכך - כיצד? באיזה אופן כדאי/צריך?

במינימום גבולות של ההלכה (ודאי להקפיד על ייחוד וכד') ואולי מעט מעבר להלכה.

שאוסרת אמירת שלום?
מה הם גבולות ההלכה שאתה מדבר עליהם כאשר השו"ע כותב"להתחרק מאוד מאוד"?

ראוי לציין שדברי השלחן ערוך הללו מוסבים על עריות ולא על סתם גבר ואישה.
(האם נידה היא ערווה או לא, זה מחלוקת עד פוסקי ימינו.)
גם אם נחמיר ונגיד שכן, ברור שתפיסתית האמירה אחרת.

ההמלצה ב"אל תרבה שיחה" היא שמירת גבולות שיח, וזה תלוי בדרך ההמון כפי שפסק ה"מנחת יצחק" (ראש העדה החרדית לשעבר) בחלק ח סימן קכו אם אני זוכר נכון.

למה "ברור שתפיסתית זה אחרת"?

כי אם השלחן ערוך דיבר על לשמור מרחק מעריות, זה אומר שהוא דיבר על להתרחק מכאלה שהקשר עימם יכול להוביל לאיסורי תור, הוא לא אמר על מרחק בין המינים.
זו אמירה תפיסתית שונה.

אמנם, הגזירה על בתולות שלא תטבולנה בא כדי לצמצם את המרחק בין קרבה בין המינים לקרבה עם עריות, אבל עם כל זה, גם אחרי הגזירה יש מחלוקת אם נידה עדיין נכללת בהגדרה הזו שלא עריות.

שאילת שלום זה לא רק אמירת שלום, אלא יותר מזה. (האם זו שיחת נפש או פחות מזה, לא יודע)

מה הגדר של שאילת שלום ולמה היא אסורה

וממילא, האמירה היא לא ליצור קרבה גדולה מדי.

שאפשר לעסוק בה.
באופן אישי נראה לי שגם גילויי חיבה שונים נכללים בגדר האיסור

מאיזה מקום אתה שואל
ממקום של לכתחילה שצריך/כדאי ליצור חברה מעורבת?
או ממקום של בדיעבד, כלומר זוהי בעיה שכבר קיימת וכעת צריך לדעת איך להתכוונן.

כמו שהזכרתי לפני כן יש לזה חסרונות ויש יתרונות, החסרונות מובהקים וברורים לכן אין צורך להזכירם.
והיתרונות נוגעות לעניין של קידוש השם הן במובן של יחס בין אדם לחברו, בהשראת דוגמא לאחר באשר לזהותך התורנית. והן במובן של התרומה למדינה בכל המשתמע מכך.
האידיאל האחרון הוא גבוה וקדוש אבל מאד קשה ליישום כי זה בבחינת יוסף בערוות הארץ. צריך המון ס"ד וכוחות נפש שלא ליישחק.
לדעתי המצב כיום הוא חצי לכתחילה חצי בדיעבד.
מעין מצב אבסורדי של נסיון לקיים את אותו רעיון קדוש אבל עם נפילות בדרך.. והתוצאה המוגמרת היא מה שאנחנו רואים היום בחמ"ד ובצבא שזה ממש אבל ממש לא הייתה כוונת הסופר (הרב קוק)

לא בני עקיבא ולא אריאל
עזרא.

אין שום סיבה שאלפקות יסתובבו בינינו.

אלא מה עושים איתה. אפשר להפריד בנים ובנות בצורה הרמטית. אפשר לא לדבר עם בנות כמעט בכלל גם אתה בתוך חברת בנות.

שחי ככה מוצא את הבנות והבנים בפונוגרפיה.

אפשר לדבר בנימוס וענייניות עם בנות.

בתור בוגר תנועת אריאל, אני יודע שאתה טועה.

גם רוב בוגרי אריאל פוגשים בנות, בתחנות מסויימת של חייהם, כך שהם לא סגורים הרמטית.

דיברתי על חבר'ה ברבים

בעיית הפרונוגרפיה - שהיא בעיה קשה ועל מגזרית.

שהבעיה נפוצה פחות או יותר בכל החברות שיש בהן זמינות לפרונוגרפיה באותה מידה (חמורה מאוד).

בכל אופן - צריך להתמודד עם כל בעיה לעצמה, לא פותרים דבר פסול אחד בעזרת דבר פסול אחר.

בטהרת הפורום.
על כל פנים כמו שכתבתי לעיל אי אפשר לסגור היום הרמטית את האדם, העולם חשוף לחברה המעורבת בלי שתרצה.
נשים הולכות ברחוב, יש נותני שירות שהם נשים, יש מודעות רחוב עם נשים, יש פלאפונים, יש אוניברסיטאות מעורבות,יש עבודות מעורבות.
כל הזמן יש מפגשים בין המינים.
השאלה אם אתה מחנך לצניעות בתוך המרחב הזה או שאתה מנסה לסגור ולחסום והכל פורץ החוצה ביתר עוצמה.

לגופה של טענה, ברור שצריך לחנך, להתמודד עם הרחוב כמו שהוא מצוי. אבל איני חושב שצריך לקחת את זה למקום שאתה לוקח.

אני מחנך את ילדי במקום מגורים מאוד מגוון הן מבחינת המנעד הדתי-חילוני לגווניו והן מבחינת המנעד הסוציו-אקונומי לגווניו. שום דבר לא מוסתר מהם. בתוך זאת אנחנו לומדים במודע להתנהל בכבוד ודרך ארץ עם השכנים, עם נותני השירותים השונים וכד'.

עדיין, כשמגובר על חברה, לימודים, תנועת נוער וכד' - מקום בו מתנהלים חיי חברה, צריך להתנהל לפי התורה ששוללת חברה מעורבת, במיחוד שבמקומות אלו אי אפשר שלא להגיע לקלות ראש.

חשוב שבת לא תצטייר בעיניהם כאובייקט מיני.

אני זוכר שלימד אותי בחופשה לפני כיתה ח', רב צדיק שדקדק גם במצוות לא הכי מצויות. כשהגעתי לבית שלו פעם אחת, הוא אמר לי להגיד שלום לבת שלו. אז הייתי ביישן ולא הבנתי כוונתו, אבל נדמה לי שהוא רצה לחנך שלא צריך לראות בת כחפץ מיני.

אם פותחים את הנושא
ולאור מו"ר הרב דרוקמן זצ"ל
הנושא מקבל גוונים, היבטים ועומקים שונים.

לפי הידוע לי הרב דרוקמן לא היה ליברל בעניין הזה אך הבין שבראיה חינוכית כוללת אפשר להרוויח המון במסרת מעורבת ולכן תמך בכך בתור אידיאל במציאות הנתונה.
זאת דוגמא למי שרואה בעניין הזה לא בתור שחור לבן ואכן לא אוסר באופן מוחלט, זה נכון.

אם השאלה מה צריך להיות - ברור ופשוט שלפי התורה, כל עניין חברתי שאינו בתוך משפחה קרובה, צריך להיות לגברים עם גברים ולנשים עם נשים.

אם השאלה היא איך מתנהלים במצב שבו חברה כבר מעורבת, זה מאוד תלוי במציאות, במצב ובצורך.

שצריך להיות יחס מנומס ומכובד אבל לשמור על צניעות.. מה הביטוי המעשי כבר שאלה גדולה שאני עוד מתלבט בה..
למשל..
יש הרצאה.. יושבים בנפרד או יושבים עם בת הזוג? . כנל בסעודות שבת..
מה היחס לחברות של אשתי או נשים של חברים שלי. שלום שלום וביי או מעט יותר..
להעדיף את מכון לב על פני מקום מעורב .
יחס לכפרי סטונדטים...

לא יודע אם לזה התכוונת אבל זה מה שצף אצלי..

ברור שגיל התבגרות עם כל ההורמונים זה עניין מיוחד אבל.... - לפלרטט זה יכול להיות בכל גיל. בכל גיל יש מתח מיני ובכל גיל "אין אפטרופוס לעריות".

אתה מדבר על מערכות יחסים בין רווקים, אמנם אצל נישואים זה יותר רגיש. כיצד אישה נשואה צריכה לדבר עם גבר אחר? (וכן גבר נשוי עם אישה אחרת).
ואפילו אם מדברים על רווקים - יש גבולים שיכולים להטשטש, איך שומרים על הגבולות הללו?

ולא בהכרח לחלק כוחות לבן הזוג ו/או לשאר החברים
כי לטווח הרחוק זה יכול לפגוע בתחושת הנאמנות/ ראשוניות/ רצון להשקעה בקן יציב משלנו (אנרגיה היא משאב יקר ויחסית מוגבל שלא כדאי לבזבז) .

מאד כדאי לברר איך עושים את זה נכון
(ממה שראיתי - יש כאלה שיחליטו באופן טוטאלי לנתק כל קשר עם המין השני שלא במסגרת הנישואין
ויש שיבחרו לשמר את הקשר אבל במינון נמוך יותר ובגבולות אחרים.)


ככה בעיניי
בתור אחת שעד הנישואין
הייתה בקשרים עם אנשים משני המינים.

שהוקמו בהקשרים שונים.

ונאמני תורה ועבודה פחות עומדים על קשר עם גורמים שמרניים.
לדוגמא, פעם בית הלל התארחו באלון מורה אצל הרב אליקים לבנון

קראתי רק את עד שינוסו הצללים, אבל זה אותו סגנון.
תקופה תנ"כית, דמויות שעוברות כל מיני משברים ורואים את החיים שלהן.

פתחו שם שרשורים דומים בעבר

 

הנה לדוגמה: יש ספר בשם ניצוצות של עתיד של צופיה בולמן - סופרים וספרים

כהן גדול שלא נטמא מהרע.

אבל קודם כל לא מתחתנים ממקום של לא לסמוך על אף אחד.

דבר שני, יש 2 מסלולים שבהם את כאדם פרטי יכולה ללכת:
1. ללכת עם הרוב הרע ולהיות רעה בעצמך.
2. ללכת עם המיעוט ולהיות טובה בעצמך.

אני חושב שהאפשרות השניה טובה יותר ומספקת יותר. ולו רק בגלל שעדיף עולם עם מעט טוב מאשר בלי טוב בכלל, אלא גם כי יש איזה שהוא שביב של תקווה שהאנושות תדע בבופו של דבר להיות יותר טובה מאשר היום ולך כאדם פרטי יהיה חלק בזה.

התשובה היא שכל עוד כך חשים אי אפשר לבנות דברים משמעותיים שדורשים שותפות ואמון עם אנשים אחרים וממילא אי אפשר לנסות להתחתן כך.

ממליץ לנסות לחפש כיצד ניתן לשפר את ההסתכלות על העולם ועל אחרים.

גם אני הגעתי למסקנה הזאת יום אחד, ואז הכרתי כמה אנשים ,נכון שהם מעט , אבל הם שינו לי את התפיסת עולם, ראיתי אנשים שאיכפת להם מהאחרים בלי אינטרסים , אנשים שנותנים צדקה בסתר ואף אחד לא יודע מה שמם, אנשים שעוזרים לאנשים בלי לקבל תמורה; אלו אנשים שמבשלים כמויות של אוכל בשקט גמור ואז מישהו אחר שולח את האוכל לנזקקים
אלו אנשים שמתנדבים בבתי חולים לשבת ליד קשיש שלא רואה בכלל, מי יושב לידו, אבל זה עושה נחת רוח לקשישה שבבית שמישהו יושב ליד בעלה;
אלו אנשים שמחייכים לאחרים למרות שבלב יש להם צער כדי לא לצער אחרים; אלו אנשים שמוותרים על האגו שלהם שוב ושוב כדי שהעולם יהיה מקום טוב
אנשים שמשכינים שלום בסתר
אנשים שעוזרים לאחרים ברשתות החברתיות ללא פרופיל; על ידי תגובות תומכות בטוב, מעודדות את הטוב, משכינות שלום ביקום;
אנשים שלעולם לא תדעי שהם מתפללים על אחרים
אנשים שומרי תורה ומאמיני ה'
ועוד דוגמאות אינספור
יש אנשים טובים בעולם
באמת.