פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 123)

אם של העבודה, אולי באמת מחלקת IT הכניסה כל מיני הגדרות שאתה לא יכול לשנות לבד (רלוונטי בעיקר לסעיף ב')

על גוי משוקץ כזה, שהגיע לשיא דרגת השיקוץ ב'מעלות' הנצרות, אני לא אומר נפטר, שזה תואר כבוד למשהו שמת.

אם אתה רוצה לעדן את דבריי, תקרא לזה 'מת', ודאי לא 'נפטר'

גם במילה מת עצמה אין בעיה ממשית וזו הייתה הלשון הרגילה בתורה (ויגעו וימת אברהם, וימת יוסף וכל אחיו ועוד).

אין לי עניין להתווכח אתך, במקום זה אסתפק בשמחה על כך שאף רב או מנהיג בישראל לא מדבר כך. אתה יכול לחשוב כמובן שזה בגלל שאין להם אומץ להיות גברים כמוך, אולם האמת היא ש... הם פשוט בוגרים יותר ולא רואים טעם בדיבור כזה שבוודאי לא מוסיף שלום בעולם.

תתנהגו באחריות,

לפני שאתם יוצאים לעזור תבדקו שהשטח בטוח עבורכם.

גם לפיגוע, גם לתאונת דרכים, וגם לכל דבר אחר שאתם יכולים להיפגע ממנו.

נכון שהכי טוב למות בדרך מצווה (ויש לזה מקור איפהשהוא),

אבל לא כדאי מלכתחילה.

שנזכה להוסיף טוב בעולם

בשורות טובות!

רק אומר שדווקא ריבוי התגובות, לא משנה באיזה נושא הן, ירבו את הרייטינג של השרשור ויצילו יותר חיים...אבל מסכים שזה לא קשור...

תבחינים למתן רישיון להחזקת כלי ירייה פרטי | האגף לרישוי כלי ירייה (www.gov.il)

אבל אלה הנפוצים ביותר.

ואז אתה מקבל נשק שכפוף ישירות לקצין הכנסת ולא לבט"ל.

ש"להיות חופשי לעשות כל מה שאני רוצה"
בעצם כובל אותנו מלממש את עצמנו.
כי ממוש עצמי בנוי על גבולות שיורדים לעשיה.

אולי זה ההבדל בינך לציבור החילוני.
יש לך גבולות מסויימים, יש לך משמעות שלשמה אתה חי,
כמו שכתבת בהתחלה
"אני מקיים את המצוות, מתקדם בלימוד תורה, מתקדם כל הזמן מבחינה רוחנית ברוך השם (הרבה יותר ממה שהיה כשהייתי בישיבה אגב)"

החילוני לא רק שהוא לא מזדהה עם המגזרים האחרים, 
הוא משתייך לכבילה של החופשיות,
שלא נשמע שאתה לגמרי משתייך אליה,
אם אתה בתוך מסגרת הערכים של תורה ומצוות

גם לציבור החילוני לא חושבת שאתה משתייך

נראה לי, תקן אותי אם אני טועה

מה הערכים שאתה מזדהה איתם במגזר החילוני?

הפילוסופיה החילונית היא מאוד פשוטה, היא פשוט נמצאת איפשהו בין ההפילוסופיה ההדוניסטית לבין הפילוסופיה האפיקוריאנית, לפי המדרגה של האדם, קרי, היסוד של החיים הוא ליהנות ולחוות כמה שיותר דברים חיוביים - חיצוניים (כמו כסף, מין, נופים יפים) או פנימיים (שלווה, שלום, אהבה, השגות שכליות), לפי בחירת האדם.

לכן כל מה שמקדם את האדם לעבר השגת אותם קניינים נחשב לחיובי - חופש, טכנולוגיה, ידע, שיוויון, זכויות אדם. וכל מה שמונע את השגתם נחשב שלילי ("אל תכפה עליי").

כמובן היא לא חייבת לבוא דווקא במובן הכי בהמי והדוניסטי, כי זאת סקאלה, זאת יכולה להיות חילוניות "יפה" של זכויות אדם ועזרה לזולת והתנדבות כדי להרגיש תחושה טובה עם עצמנו, אבל ההבדל לא מהותי, זה רק הבדל בין הנאה חיצונית לבין הנאה פנימית.

האם אפשר בכזאת קלות להגיד שאתה מזדהה עם ערכי מגזר שהמהות שלו היא נגד אמונה, נגד גדרי המצוות, נגד כל מה שקדוש ויקר לדת היהודית?

אם כי, אני מבין לגמרי את התחושה.

אכן בחברה הדתית יש כל־מיני מגזרים, מכל־מיני סיבות היסטוריות. בעבר עם ישראל היה מאוגד סביב קהילות מאוד מגובשות עם דמויות רבניות חזקות, אז הקהילה יכלה לאמץ שיטה או השקפה שתהיה הנורמה. כי אי־אפשר לבנות חברה בלי ערכים מוגדרים, בלי להתוות דרך, ולומר שאלה ערכי החברה, וכל מה שיוצא מזה, לא משנה איזה בסיס איתן יש לו, הוא לא מקובל חברתית. אז או שהיית מקבל את מערכת הדעות שלה, או שהיית מתנצר.

אבל אנחנו חיים בזמן שונה מכמה בחינות.

ראשית הכוח של קהילה כבר לא מה שהיה, בן־אדם יכול להסתדר יופי לבד, וככה בדיוק עושה העולם החילוני, בו אין כזה דבר "להתבטל" כלפי ערכים של מישהו אחר, כי זה סותר את הערך הבסיסי, לעשות מה שטוב.

שנית הידע נעשה יותר נגיש ובסופו־של־דבר לאדם יש שיפוט אישי והוא יכול לשמוע משהו ולהחליט לעצמו על פי העיקרון שניכרים דברי אמת. בחברה החרדית ברגע שאתה יוצא מהשבלונה של ה"השקופה" אתה כבר לא תקין והפתרון הוא "לתקן" את עצמך לאופן השיפוט של גדולי הדור. אבל, כשאדם לומד תורה הוא פתאום רואה שזאת לא ההשקפה היחידה ושיש גדולים עצומים עם שיטה אחרת לחלוטין, ובמקום לכפות על עצמו התאמה, הוא מאמץ את השיטה שנראית לו.

כמובן יש עוד תהליכים ברקע כמו ריכוזיות עולם התורה והקהילות לעומת הגלות ועוד עניינים נוספים שמשפיעים.

התוצאה היא שלאט־לאט נוצר "ציבור" בלי ציבור באמת, כלומר ציבור שהוא לא חסידי, כי הוא לא רוצה אורח חיים סגור, ולא חרדי, כי הוא לא מאמין ב"השקופה", ולא דתי לאומי, כי הוא לא ציוני, במקום "להזדהות" עם מגזר החילונים צריך פשוט להבין שיש כזה דבר שנקרא מגזר "דתי־עצמאי", פשוט הוא בלתי־נראה, כי הוא מסתפח לציבורים אחרים, מחזיק קצת ומזה וקצת מזה,

אני לא יודע להגיד לך אם זה חיובי או שלילי - בוודאי עדיף מאשר להיות חילוני,

אגב היו בעבר כל־מיני השקפות שונות ביהדות שכבר לא כל־כך קיימות בימינו, למשל הרציונליזם של הרמב"ם ושרידיו רק בקרב הדרדעים, תורה עם דרך ארץ של יהדות גרמניה, חסידי אשכנז (הישנים), כרגע יש מבחר מאוד מצומצם של אידיאולוגיות שליטות,

אני אישית הייתי בשלל סוגי ציבורים, הייתי כמה שנים חרדי לגמרי, ולא הצלחתי לאמץ את ה"השקופה", אז מה היו האפשרויות? להיות מזרוחניק? להיות חילוני? הייתי גם בסביבה דתית לאומית, הייתי גם חילוני, בסוף הגעתי למסקנה שאני לא מתחבר לאף־אחד, בשביל להיות חרדי - אני לא מאמין בעולם הישיבות, בשביל להיות דתי לאומי - אני לא ציוני, ועדיין אני רוצה לדעת את ה' ולעבוד אותו בכל כוחותיי, אז מה כן? אני אישית רואה את עצמי משתדל ללכת בדרך הרש"ר הירש, אלא דא עקא, אין לה כיום ייצוג מגזרי, על־כל־פנים לא בקרב מגזרים שמנופפים בדגלי אידיאלים והשקפה, לכן אני לא משתייך לציבור כלשהו, וההגדרה שלי היא פשוט דתי עצמאי, או בלי הגדרה בכלל, אבל זה לא מפחיד אותי, כי זה לא באמת משנה.

סטייל הרב שרקי. (אני לא מציע כאן שתחפש לך רב כמו הרב שרקי, אלא נותן אותו כדוגמא לכך שיש אנשים מאד עצמאיים ולא קלאסיים שמשתלבים בתוך המגזרים הקלאסיים.)

לדעתי רוב הקהילות האלה מפוזרות בכמה תתי מגזרים עיקריים:

באיזורי הדמדומים החרדיים - לחרדים,

סגנון מרכזניקי - לחרד"לים (למשל הרב שרקי הוא איפשהו על הגבולות של הסגנון המרכזניקי),

סגנון דתי לאומי "רגיל" (פחות אצל הליברלים, לצערי הליברלים הרבה פעמים פחות פתוחים לדעות וסגנונות שונים משלהם) - לפחות דוסים.

יש גם הרבה קהילות מהסוג הזה בסגנון החוזרים בתשובה/מוארים, שם גם הרבה פעמים יש גיוון ברמת הדוסיות עצמה.

אני אישית מחובר מאד לתורת החיים, שיש בה גם כן הרבה פתיחות.

בשבתות קודמות...? איפה?

וכבר לפני כן חיפשתי ברשת בגילוי דעת, מפרשת בא - גם שם לא.

שחלק הפאזל המנותק הוא מה שצריך לפתור.

אבל... את החידה הזאת, בלי הפתרון, כך שצריך לחשוב ולפתור, פרסמו מתישהו?

מלבד זאת, מה שמופיע שם בחלק המנותק לא קשור לתאריך של היום הפתוח. לחידה שהפתרון שלה לא קשור לתאריך של היום הפתוח יש תקדימים, כמובן, אבל אם זה אכן הפתרון, והוא לא קשור לתאריך שיש צורך לגלות בדחיפות בשבוע שלפניו - למה לגלות אותו...?

אפילו יותר מזה: גם כשהפתרון היה קשור לתאריך של היום הפתוח, והיו חושפים אותו בשבוע שלפניו - היו עושים את זה רק בשורת התאריך, ולא בחידה עצמה...

תעלומה.

וזכור לי שפרסמו את החידה בלי החלק הזה

עלי, שילה, גבעות שילה, וגם הלאה- עפרה, וכו'.

אפשר גם למצוא מישהי שיודעת לתפור ולבקש חוג פרטי

מזכיר קצת את סגנון הסיפורים של 'עומק הקשר'
אבל מגובה ואיכות הכתיבה שלך

ממ. הבנתי כמה דברים
אבל העיקר, שהוא מצייר לעצמו איך תראה הגאולה הפרטית שלו
עם ראש שכבול לתפיסה גלותית מצומצמת
ולכן במקום להסכים להיגאל
הוא נצמד בכל פעם חזרה אחורה לאותם ימים
שבהם היה "טוב", במצרים.
"קשה להוציא ממנו את הגלות
הרבה יותר מאשר להוציא אותנו ממנה"


וסחטן על החסימה
הפורום שאתה מנהל
מרגיש את חסרונך

שמחת אותי מאוד עם הניתוח.

ולכן הוא לא ירצה להכעיס אותנו

הסברתי מה הנפש מרוויחה מהתכונות האלה. אלה תכונות הגנתיות, ובמקרים קיצוניים צריך להפעיל אותן

ולכן אם את יודעת שזה לא יגרום להם לפגוע בך שוב, ואם את יודעת שהמחילה "בחינם" לא גורמת לך לזלזל בעצמך ובחוויה שלך, אז במת לא תרוויחי כלום מלכעוס. זה סתם הרגל.

פחיתות החומר. העובדה שאנחנו לא מחוברים לאמת הפנימית שלנו והבטחון העצמי שלנו בנוי ממה שהחברה אומרת עלינו, ולא חיים לפי האמת. אמנם, הקשר והיחס לאחרים הוא טוב, כדי שנזכור שאנחנו לא לעצמינו ולהזכיר לנו שאנחנו לא א-לוקים, ולהחדיר בנו את מידת הצניעות, אך זה לא טוב שזה מתבטא בכעס, חכמים אומרים שכעס זה דבר שהוא שלילי לגמרי. (כעס זה פשוט מטען שלילי שמצטבר בנפש, ומי שכועס רק מעניש את עצמו על דבר רע שהאחר עשה....האדם בכעס מאבד את עצמו, "כל הכועס כאילו עובד ע"ז", האדם מגיע למצב שהוא מתנכר לזהותו האמיתית, כמו בע"ז, שהאדם עובד לאלהים אחרים שהם שקר ולא באמת נותנים את המענה האמיתי לנשמה שלו, זה תחליף שקרי ומעוות).

היחס לאחר שמתנהג לא כמו שצריך צריך להיות רחמים, לרחם על אותו מסכן שנמצא במצב כזה. הדבר שהוא כן לגיטימי כיוון שתיאורטית יש לו מקום הוא שנאה, והוא כדי שלא נאבד את המיוחדות שלנו ואת הדרך המיוחדת שלנו, ולכן יש לנו התנגדות לדרך אחרת שנראית לנו שהיא סותרת את הדרך שלנו. ובאמת בהבנה העמוקה הכל משלים ומביא למטרה אחת, הופעת שם ה' בעולם, רק צריך לכוון את הדרך ולהוציא ממנה את הפסולת ואת נקודות השקר שדבקו בה. אך ההבנה העמוקה הזאת עלולה לפגוע בנו, כי אם איננו מסוגלים להכיל את ההבנה הזאת ובו זמנית גם לקדם ולטפח את הדבר המיוחד לנו שעליו הופקדנו, זה עלול לפגוע, ולגרום לנו לבלבול ולפיזור הכוחות שלנו וחוסר התמקדות במה שהתפקיד שלנו ובמה שאנחנו צריכים לעשות. לכן, ה' מסתיר מאיתנו בשלב ההתחלה את ההבנה העמוקה הזאת, ורק אם האדם מוכשר ויכול להכיל את זה, לאט לאט הוא מבין ומפנים את אותה הבנה.

אבל, גם שנאה, כמו שאמרתי, איננה דבר טוב, אם היא מגיעה לאופן אישי, אך אם זה מופיע בלימוד וב"ריתחא דאורייתא", שהאדם חולק בעבודת ה' ובלימוד על חבירו לשם שמים, ומקיים את האמרה: "את והב בסופה", בהתחלה כאויבים ובסוף נעשים כאוהבים, זה דבר כשר אם הוא מופיע בצורה נכונה.

מה שכן יכול להיות כשר שהוא דומה לכעס זה לא כעס, שהאדם עצמו מאבד עשתונות, אלא ביקורת. ביקורת על התנהגות האדם זה דבר טוב, שהאדם לא משלים ומקבל את הרע, ובצורה הלא טובה זה מגיע לידי כעס. כשהאדם לא מוחל לאחר זה כי הוא לא יכול להשלים את מעשיו, הוא לא מסוגל לעכל את הסיטואציה שקרתה לו. זה קורה בגלל חוסר אמונה והבנה שהאדם לא מושלם, ושישנם דברים שמגיעים לו. רבי נחמן כותב שהבעל תשובה חלק מהתהליך שהוא אמור לעבור זה לסבול עלבונות ולשתוק, וכמו שמופיע במפורש לגבי דוד שסבל את מה שעשה שמעי בן גרא. (וזה לא סותר שמבחינה מציאותית היה צריך להינקם בו כי הוא מורד במלכות והיה יכול להביא דברים אחרים לא טובים....). אם האדם מצליח להבין שיש דברים שמגולגלים בידי ה', ואפילו דברים רעים הם בסופו של דבר חלק מתהליך שמטרתו לקדם את האדם ולזכך אותו ולהוביל אותו למדרגה חדשה בעבודת ה', כך הוא יוכל להבין שיש מישהו שפוגע בו. כשהאדם מרחם על אותו אדם, ומצטער בצערו, ומבקר אותו אם יש אפשרות, בכך הוא מביא שלא ישלים עם הרע שהיה פה, ומצד שני, על האדם להבין שגם הרע והדברים הלא טובים במציאות, הכל בשביל לגלגל טוב, ולבטוח בה' ולא להיות תלוי באחרים.

מקווה שעזרתי, מחילה אם היה קצת מבולגן...

דחיה

עלבון

זלזול

צריך ללכת קומה מתחת להבין על מה בנוי הכעס. אחרי שמבינים את זה, אפשר להתקדם הלאה ולהבין מה אצלנו בנפש צריך שינוי.

A home page section

לא יודעת מה מידת הסגירות אבל יש עזרת נשים

ואם לרגע זה לא מצליח - לכאוב ולבכות כאילו אין מחר. לרצות למות. ללכת לישון ולקוות שבבוקר יהיה טוב יותר. עד הפעם הבאה.

משתדלים לא לחשוב עליו. וכשהוא צף בכל זאת דוחפים אותו פנימה חזרה..

הוא רק תסמין של משהו שעומד מאחורה.

כמו כאב פיזי, לפעמים זה בעיה טכנית
לפעמים פלסטר עוזר, לפעמים זמן שיגדל עור חדש או שהסריטה תעלם
ולפעמים זה משהו יותר עמוק שמצריך טיפול רפואי
צילום/ לעיתים ניתוח ועוד ועוד.
לפעמים בשביל לטפל צריך לקחת משכי כאבים זמניים.


כך גם בנפש, מנסה להבין מה שורש הכאב
לפעמים הטיפול בשורש מצריך עזרה חיצונית, של אנשים שקרובים אלי
לפעמים עזרה מקצועית
ולפעמים מסיחה את הדעת כדי להשכיח את הכאב זמנית
בשביל לישב את הדעת ולהבין את השורש...
(בדברים חיצוניים כמו שוקולד/טבע/הליכה/מוזיקה/קניות)
ולפעמים גם וגם וגם(:

אבל עובדים על זה🙆‍♀️.
יאללה לחצתי enter
לא לפני שציינתי זכויות יוצרים, כמובן.
תודה🤗


 

תודה

אמן בעזרת השם.

"אבל בפנים משהו מדגדג כי זאת חתיכת עבודה שישבתי עליה... או לשמור ולהנות מזה בעצמי.?"

מה זה אומר שישבת עליה הרבה זמן? ממה תהני אם המצגת תהיה רק לרשותך?

51 תזמונים

34 טו גו

|מת|

ואולי כי לאנשים יש עוד חיים