כמה רחוק הייתם הולכים בשביל השינוי?
אנחנו מבזבזים 8-9 שעות בעבודה כל יום וחוזרים הביתה מותשים, לא עדיף שזה כבר יהיה עבודה שאוהבים לקום אליה בבוקר?
והכי מעניין - במה אתם עוסקים? אם בא לכם לענות...
איזה יופי שעשית אותו בטוב.
הוא עשה קידוש בבית כנסת והזמין כמה חברים.
ישר כח! 'יומא טבא לרבנן'. כדאי מאוד לעשות סעודה מכובדת, עם המשפחה וחברים.
מקום בעולםאחרונההפך להיות להצגה הכי מצליחה בברודווי, כנראה שלכל קונצפט יש סיכוי.
18 שנה. עלו באיסרו חג פסח של תשס"ה/2005.18 שנה. עלו באיסרו חג פסח של תשס"ה/2005.


מעניין הדיון על הסרבנות
רלוונטי משו...
משה
)משהקורה שמשתנים....
ב"ה קיבלתי מההורים שלי המון ואני חייב להם המון, ועם זאת יש משהו שהוא "כללי" ולא איזה דבר פרטי, של הסתכלות שלילית לא טובה ואפילו הייתי אומר מזיקה, והיא מתבטאת בהרבה דברים, ואפילו בחינוך הילדים. אני גדל בישיבה שמחנכת הפוך לזה, וגם אני אישית מאוד הפוך מזה ומשתדל לראות דברים באופן חיובי. השאלה היא האם לפתוח את זה עם ההורים ולהגיד להם את דעתי בנושא או פשוט לחיות בדרך כזאת וממילא המצב ישתפר? זה ברמה שהדבר תורה האחרון שאבא שלי אמר בשולחן שבת עסק בעיקר בזה....😣 מה לעשות?
תודה רבה מראש על התגובות....
אתה לא אמור לחנך את ההורים שלך.
עצם המחשבה שאתה אמור לעשות כך היא לא נכונה, ועצם המחשבה שהם מתנהגים בצורה לא נכונה היא בעייתית. הדבר הנכון הוא לחשוב דברים חיוביים על ההורים שלך, ואם יש מחשבות שליליות להשתמש בהן רק לטובה ("הוא אמר לי את הדבר הלא נעים הזה רק בגלל הטבע הבעייתי שלו אבל הוא התכוון לטובה")
@ילדה של אבא, אכן מדובר בהורים שומרי תורה ומצוות, ב"ה....
@ultracrepidam, אשמח להבין מדוע עצם המחשבה שהם מתנהגים בצורה לא נכונה היא בעייתית. וודאי שלהשתמש בהן לטובה, זה אין ספק, אבל עצם ההנחה שיש דבר מסויים שאני חושב שההורים שלי צריכים להשתפר בו, לא הבנתי מדוע זה בעייתי. אשמח שתסביר. תודה רבה.
כיבוד ומורא אב ואם הוא ציווי על התנהגות, אבל בוודאי ראוי שההתנהגות תהיה אותנטית ושהכבוד יהיה גם במחשבה.
אם אתה משקיע משאבים (זמן והתבוננות) במחשבות שליליות על ההורים שלך, זה נוגד את הכבוד אליהם (זה לא אסור כנראה אבל זה כמו שתשב ותחשוב כמה אתה לא אוהב לשמור שבת. האם זה "שמור וזכור את יום השבת לקדשו"? יש כאן חיבוב מצוה? עבודת ה'?).
ברור שכאשר זה נוגע לשאלה איך להתנהג, תעשה את מה שבעיניך נכון, אל תחקה את ההורים. אבל במחשבות עליהם ראוי לחשוב מחשבות חיוביות.
אגב כל זה רק מצד המצווה שאתה מחויב אליהם.
זה נכון במידה מסוימת גם כלפי כל אדם.
אבל אין ציווי לא להבין שיש גם ביקורות. כמו שהרב זצ"ל כותב באורות ישראל פרק ד' פסקה ג': "ג. האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך". העובדה שאנחנו צריכים לאהוב את עם ישראל אינה סותרת את העובדה שאנחנו יודעים שיש לו גם פגמים בחיצוניותו ובהופעתו, ויש קלקולים ודברים שצריכים לתקן. לגבי שבת, בוודאי ששבת היא מציאות רוחנית שלימה, ולכן לא שייך לדבר על פגמים שלה, אבל עם ישראל שמופיע בעולם הזה דבק בו יצה"ר שהוא ההעדר שהוא החסרון שמוליד כל מיני דברים לא טובים, וכן ההורים של האדם שגם להם יש יצה"ר. אני לא רואה הבדל בין המחשבה לבין ההתנהגות, אם אני מתנהג אחרת כי אני חושב שההתנהגות הראויה זה אומר שאני גם חולק עליהם במחשבה, ולא שייך לפי ענ"ד לעשות חילוקים בין המחשבה לבין המעשה. כמובן, גם הביקורת נובעת מאהבה ומהערכה ומכבוד ולא סתם מזלזול ומראיית הרע שלהם, אלא הסתכלות כוללת על כל הטוב שמתוכה אפשר גם לשים לב לפגמים. דווקא הגדלות מביאה לשים לב יותר לפגמים, כמו דברי חז"ל שיצה"ר מתגרה ביותר בישראל ובת"ח, ששמעתי על זה משל, כמו בגדים לבנים, משום שהם לבנים ונקיים, שמים לב יותר לפגמים....
לא אמרתי לחשוב שאין בעיות
אמרתי לא לחשוב על הבעיות
אלא להתמקד בחיובי ולהתעלם מהשלילי בעיניך
(בנוסף לענווה הנדרשת ולהבנה שיכול להיות שהם צודקים בסופו של דבר)
אם אין מה לעשות עם הבעיות מסכים שצריך לא להסתכל עליהן כל הזמן, אבל אם יש אפשרות לתקן את הבעיות עדיף להציף אותן ולטפל בהן, לדעתי.
(במקרה הזה אני בטוח שאני צודק, ויש מצב שכשאגיד להם הם יודו לי, גם אם ייקח זמן, ויבינו שטעו. אבל יכול להיות שהם יישארו בתפיסה שלהם גם אחרי שאעיר להם....וודאי שבאופן כללי צריך ענווה והתבטלות וכשאני לא בטוח שאני צודק צריך לזכור שאולי אני טועה. גם אם אני בטוח שאני צודק, זה לא סותר את העובדה שאני מכיר את המקום של אותה הסתכלות ומבין שיש לה מקום וגם היא טובה במינון הנכון בסופו של דבר, אפילו אם אינה אמת, ולכן אני יכול לכבד את דעתם אפילו אם אני חושב שהיא לא נכונה...)
ביחס לעניין הזה?
אם כן - אז עוף על זה.
אם לא - אז למה לעשות את זה בכלל?
לכן אני מתלבט....
יישר כוח על התגובה!
אם זה היה אדם אחר שהוא לא ההורים שלך, היה מן הסתם חשוב לך פחות.. לא? אבל יש גם משותף..
מה האחריות שלך ביחס להורים שלך? אני חושב שיש לך אחריות אבל זאת הזדמנות לחשוב מה גבולת הגזרה שלה.
בכללי, זה גם יכול להיות מעניין על איזה רגש זה יושב אצלך ומה היחס שאתה רוצה לאמץ ביחס להוריך, גם ביחס למגרעות שלהם או לחוסר הסכמה ביניכם.
לא הבנתי. יש אמת אחת, ולפי דעתי שזה מה שנכון, אז זה נכון. אני יכול להבין שיש מישהו שחולק, אבל לפי דעתי זה נכון ויכול להיות שאשכנע אותם.
מדוע אתה כ"כ בטוח שהם לא ישתנו?
כתבת טוב
נכון שהאמת הזאת רחבה ויש לה כמה אפשרויות, אבל בהחלט אפשר לומר שיש אפשרויות שוודאי פסולות. נגיד לדוגמא, להגיד רק "כן" לילד לא משנה מה הוא שואל, לא משנה למי, זה לא חינוך טוב (עיין ערך "אבשלום", "ולא עצבו אביו מימיו"). ובנוסף לכך, אחרי שמכירים מישהו ספיציפי, אפשר להגיד דברים מסויימים שוודאי שלא נכונים לגביו מבחינה חינוכית.
לגבי הדוגמא שהבאת, וודאי שלא נכון להגיד לו שאני יכול להחליף אותו, אבל אולי במצבים מסויימים נכון להגיד לו הערה איך לשפר את החינוך שלו. יכול להיות שגם לא נכון להשוות בין רב לבין הורה, אבל זה כבר דיון אחר שאין לי דעה בו. אם אגיד בצורה נעימה ועדינה את דעתי במשהו מסויים שלדעתי ההורה/הרב שוגה בו, הגיוני מאוד שיקבל, וגם אם לא יקבל לגמרי, זה יוסיף לו נקודה למחשבה והתבוננות ויכול להיות שישנה מעט את דרכיו.
ברור לי, חשוב לי לחדד את הדברים כמו שצריך. דהיינו, חשובה לי האמת. לא נראה לי שזה משום שחשובה לי האמת ושהדברים יהיו מדוייקים, אלא כדי שלא יהיו מזה פגיעות ודברים לא טובים, ופשוט בא לי שלהורים שלי יהיה טוב, כי גם הם סובלים מזה. אבל וודאי שאקח את זה כנקודה למחשבה, תודה רבה.
לא, הם לא מודעים לכך.
יעזור מעכשיו, אם זה היה רק כלפי העבר אכן לא הייתי מתערב.
אחלה, תודה רבה, פסח שמח וממש תודה על הדיון פה, עזר לי ממש!
1. תודה, אשריך!
אחלה, תודה רבה! יישר כוח!
בינתיים בחדר מול המראה
חדר בטוח צריך אבל לפעמים מוצאים מקום שיהיה זמין ונוח להיות בו, או בבית או אצל חברים שמוכנים להשתתף בחלום..
מה שנראה לי הכי חשוב זה בוקסה לא? לשירים ומראות כן זה כיף אין מה לומר..
ואם אפשר להציע בתור התחלה פשוט ללכת למקום שמיועד לזה? יש המון סוגים של חוגים פרטיים בבית או דרך מתנס חדרי כושר וכו' ואז את מצטרפת למשהו קיים וגם מכירה עוד אנשים שחולקים איתך את אותה אהבה
או חוגים , כי השני בטוח יש

בבקשה תגידו תהילים על תינוק בן פחות מחודש שנפל במדרגות ושבר את הגולגולת.
לרפואת יהושע העשיל בן גילה פראדל.
הייתי נסער מאוד כשכתבתי ולא חשבתי עד הסוף על ההשפעה. ניסיתי לערוך עכשיו אבל אני כבר לא יכול.
ב"ה לא נמצאו פגיעות פנימיות, התינוק מצליח לינוק והשתחרר היום. בעז"ה יהיה לו פדיון הבן השבוע.
))) בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ג 21:31כאשר קונים משקפיים חדשות, נניח שהעדשות מיושרות בצורה מוחלטת.
עם הזמן יש חבטות שונות, שינויים קטנים והעדשות טיפה זזות מהיישור הזה (לפחות כך זה אצלי). אולי זה נטיה קטנה לצד, אולי טיפה זוית שונה וכן הלאה.
השאלה אם זה מזיק לעיניים שהעדשות לא הכי מיושרות והאם זה מזיק שכל עדשה טיפה שונה מהשניה.
שאלתי אופטיקאי והוא אמר שאין לזה משמעות, אבל אולי הוא טועה, יש הרבה דעות באופטיקה.
וקשה יותר לראות, ואז העיניים מתאמצות יותר. לכן הייתי צריכה לקנות משקפיים חדשות כל שנה, למרות שהמספר שלי לא השתנה.
במספרים נמוכים זה פחות נורא.
למה היית צריכה לקנות משקפיים חדשות כל שנה, אולי לא הבנתי?
ואיזה מספר יש לך אם אפשר לשאול?
בסוף השנה עם המשקפיים הן קצת מתעקמות, בידיות ובאפונים וכו', ואז המיקוד של העדשות כבר לא מדויק וזה משפיע הרבה על הראיה.
זה לוודא איפה הם מתפללים ולתפוס אותם.
יש עדיפות לאחרי שחרית לפני שהיום התחיל..
מה אתה צריך ממנו?
שאלה קטנה? או התייעצות של חצי שעה?
לאיודע.. כבר יצא לי כמה פעמים שהייתי צריך רב, הלכתי לבית כנסת שלו לשחרית, ואז דיברתי איתו על זה.. זה הרבה יותר קל לבדוק אם יש לרב הזה קבלת קהל, ולך תתפוס אותו ולחכות בתור ו ו ו .. בכללי, זה נכון על כל הרבנים.
לך תשיג את הרב שמואל אליהו אחרי השיעור שלו ביום שני או אחרי סליחות בכותל באלול, או אחרי ההלל הענק שלו בחוה"מ.. אתה בבעיה. יש לך תור.
לך תתפלל באבוהב בצפת (בתקווה שהוא נמצא שם באותו יום), אתה תתפוס אותו עם תור של 2 אנשים לפניך מקסימום
אבל היית צריך לכתוב פרטי התקשרות של רב ועוד יהודי, לא רבנים. וד"ל.
בכל מקרה, סתם שואל, אם יורשה לי, מה אתה רוצה לשאול אותם?
שלום לכולם,
אחרי כמה שנים שאני עובדת אך ממש לא בטוחה שזה מקצוע חלומותי..
אשמח להמלצה ליועצת תעסוקתית.
תודה רבה
ארץ השוקולד

ריבוזוםחמודה יקרה, רבת המעלות....
כן. זה נראה שזה מה שאת עושה.
עם להרוג ולהשמיד בצורה המונית. הגיון בריא לתפארת.
אמנם לא בטוח שזה יקרה בבת אחת, צריך סבלנות, "מעט מעט אגרשנו מפניך", אבל אם לא נתחיל את התהליך הזה, אין מה לצפות שייפתרו כל הבעיות. והכי חשוב לחזור בתשובה, זה מה שיגרום לכך שהכל יסתדר וייתן סייעתא דשמיא לכל המהלכים, ומנגד, אי אפשר להזניח את המהלכים בפועל, ההשתדלות שלנו כבני-אדם.
ימין קיצוני. למה אנחנו קיצוניים? כי יש שמאלנים הזויים אז מי שהכי רחוק מהם נקרא קיצוני? זו הדעה הנורמלית והכי שפויה, מאשר להפקיר את חיי האזרחים בשם ה"שלום". מה נורמלי בזה?
עד שלא נקלוט שאנחנו צריכים לחזור בתשובה ולהבין מי אנחנו, ומי זה עם ישראל, הם לא ילכו. הם פה כדי להישאר, זה משום שאנחנו מלטפים אותם ונותנים להם תנאים טובים, אפליה מתקנת, נותנים להם משרות ותפקידים במקום יהודים, נותנים להם תקציבים, בעוד שהם פעם אחר פעם לוקחים את מה שהושטנו להם ותוקעים לנו סכין בגב. ברגע שהם יקלטו שזו מדינת היהודים ואין להם מה לחפש פה, במיוחד אם נציע להם מלגה קטנה לכל מי שיוצא, הם ילכו מפה. אנחנו מאפשרים להם לפנטז על שתי מדינות לשתי עמים, או יותר נכון נותנים להם לפנטז על מדינה אחת לעם הערבי ה"פלשתיני", כשהיהודים יהיו בים ח"ו. ירושלים קדושה רק לעם היהודי, וכל השאר זה שטויות כמו שהודית וכתבת. שלום זה כשכל עם נמצא במקומו ועושה את התפקיד שלו, שלום זה לא אחידות ולא שצד אחד מביא את הלחי שלו לצד השני והשני מרביץ לו. זה לא שלום. הפנטזיות האלו רק גורמות לעוד מלחמות ולעוד שפיכות דמים מצידם. כל המלחמות שהיו פה בארץ לא הספיקו כדי שנבין שלא יהיה פה שלום עם הערבים?
אני לא אומר שזה הפתרון העכשווי, וכרגע כשהם בארץ לא צריך לרצוח את כולם (וכן צריך להחזיר את ההרתעה, אחרי כל פיגוע להיכנס לכפר שממנו יצא המחבל וכו'....לעשות פעולות תגמול של הצבא, ולא להיות לפלף שאזרחים ערבים יכולים להחטיף לשוטרים וחיילים בלי פחד, ואנחנו מצידנו שותקים ולא עושים דבר....), אבל זה הפתרון היחיד. כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. זו הארץ שלנו, זו המדינה שלנו, ואין פה מקום לעוד עמים.
נ.ב. לא מבין למה לא מושחים את הגופות של המחבלים "השאהידים" בשומן חזיר. פשוט לא מבין. יש לנו מה ללמוד מהבריטים.
א', לא צריך רכבת. מספיק שמחזירים את ההרתעה, ואומרים שכל ערבי שעוזב את הארץ מקבל כך וכך מלגה, כבר הערבים טסים לבד. ב', אכן פושעים צריך להעיף (שאצלם זה אחוז נכבד ביותר....). ג', שכל יהודי יוכל להיכנס לכל איזור בארץ, וערבים לא יוכלו להיכנס לאיזורים יהודיים. ד', שלא יהיו אזרחים ערבים, או לפחות שיהיה כתוב מי יהודי בת"ז, ומי ערבי. לא לתת להם זכויות כמו לאזרחים.
מה הקשר שהם חושבים אותו דבר עלינו? זה אומר שאנחנו לא יכולים לדגול באמת שלנו? את יודעת מה ההבדל בינם לבינינו? שהם כן חושבים שזה שהם חושבים שהאמת איתם נותנת להם את הזכות לפעול, לעומתינו שאנחנו כל הזמן חושבים מה חושבים עלינו וכל הזמן יש לנו רגשי נחיתות לגבי הקיום שלנו בארץ. לא מספיק חזקים בהבנה שזו הארץ שלנו וזה המקום שלנו. וההבדל הוא שאנחנו האמת והם לא. הם פועלים באלימות ובברבריות, ולא אכפת להם מחיי האזרחים שלהם, האידיאל שלהם זה להרוג ולהילחם, זה החינוך שלהם, הם מתעללים בבעלי-חיים ובבני-אדם. פרימיטביים ומה לא. לא צריך להיות גאון גדול כדי לקלוט את ההבדל הגדול בינינו לבינם. ההבדל הוא לא התנשאות, הוא הכרת המציאות. אין אנו בהכרת ההבדל הזה קוראים להרג של כל העם שלהם ח"ו. זה רק אומר שברור שאין לנו במשותף איתם, ואין לנו עניין לחיות איתם, והם רק מפריעים לנו בהתפתחות שלנו. ולכן צריך שיהיו במקום אחר. לא, אבל תחיי ותראי שהם יעברו, כי אין להם אף זיקה וקשר היסתורי עם ארץ ישראל, לעומתינו שאנחנו כבר לפני אלפיים חמש-מאות שנה חיינו פה, וזו הארץ שלנו.
ההיפך מימין קיצוני זה לא שמאל אלא מה?
לא, מקווים למדינה יהודית אמיתית שיש בה סדר ומשילות, ואזרחים ערבים במדינות ערב, כפי מה שראוי.
כך.
"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", קודם כל, מדובר וודאי בהשגחה ובניסים (אם תעיין במפרשים שם ובמציאות שמתארים, בלי השגחת ה' עם ישראל לא היה מתרבה ופורץ...לדוגמא, הנס שנולדו שישה בכרס אחד. זה לא טבעי....). זו דוגמא שמראה שמבחינה מציאותית יש דברים שפשוט לא מאפשרים להתפתח, גם אם אתה גורם להתנגדות רצונית. בפועל זה עוזר. כמו שתגיד שאם תבוא ותנסה להשמיד עם ח"ו, תגרום לכך שהוא יילחם כמו אריה ויכול לנצח אותך. כן, אבל אם יש לך מלא מלא מלא חיילים, ואין לו סיכוי גם אם הוא ירצה ממש, אז אין לך מה לחשוש מהפסד מולו. אם כבר אמרת היסתוריה, בסופו של דבר הרוסים ניצחו את הגרמנים. למה? לא כי הם היו יותר מתוחכמים ומשוכללים. פשוט כי היו להם הרבה חיילים, הרבה מאוד חיילים.
תראה מה קורה באיראן. יש שם משטר של הרתעה, והנה, יש שם סדר, אין כמעט התנגדויות, מלבד כמה אנשים שבסוף מתים ולא מצליחים להקים מרד רציני. תסתכל לעומת זאת בארצות ערב אחרות שאין שם משטר טוטאליטרי-דיקטטורי, בלאגן. אנרכיה. ערבים זה עם שצריכים משמעת והפחדות, ככה הם מבינים, ובלי זה, הם פשוט עושים מה שבראש שלהם. ברגע שתחזור ההרתעה הם יחזרו להתנהג כמו כבשים תמימים בני שנה, ילדים טובים מכּה.
"יש צפי שזה ילך ויתעצם וכו'....". אתה מביא צפי וכל מיני שדרנים שאומרים את דעתם הפוליטית, בעוד שהמציאות מוכיחה נגדך.
אם נעלה את חווארה באש, ונילחם באויב כמו אויב. ולא, אל תסבן, אין לנו עניין להרוג ילדים קטנים ונשים (תלוי אילו נשים, יש דווקא נשים שכן יש לנו עניין....), אבל כחלק מהמלחמה שאנחנו רוצים להחזיר את השקט ושלא ייהרגו אזרחים יהודים במדינה שלנו ושלא האויב יתנהג איך שבא לו בהפקרות בלי חשבון, אנחנו צריכים לתקוף וחלק מהמחיר של זה שגם ילדים ייפגעו. אם "נטרנספר" אותם, זה כן יעזור. הם פשוט לא יהיו פה בשביל להילחם בנו. (ואם אתה מדבר על מלחמה מרחוק, כרגע אנחנו מתמודדים יפה מאוד עם שאר המדינות במלחמה מרחוק, וזה הרבה יותר עדיף מאשר המצב בארץ....). ככל שתנקוט ביד קשה ולא תהיה לפלף, כך ההתנגדות תיחלש והם יבינו שאין להם תקווה ויתייאשו. זה שהם נלחמים זה בגלל המצב שהם מבינים שבמצב הזה שעם ישראל לא מבין מיהו האויב, יש להם סיכוי ותקווה. לא אם נייאש אותם. המציאות מוכיחה שכל פעם שנקטו יד קשה, הערבים שתקו. עיין מבצע חומת מגן. אתה יכול לטעון טענות אידיאלסטיות וכדו'...של שלום ואחדות מזוייפת, זה עוד אפשר להבין. אבל פרטקטיקה? אתה חושב באמת שזה ריאלי? הצחקת אותי....
קל מאוד להקצין ולהשוות בצורה סמוייה את מה שאנחנו רוצים לעשות לבין מה שהגויים עשו לנו. אבל יש הבדל קטן, לנו אין עניין להשמיד להרוג ולאבד. אנחנו בסה"כ רוצים שבמקום להיות בשקט כשמכים אותנו ונלחמים בנו, להשיב מלחמה השערה ולא להיות חלשי אופי. לא דיברתי בכלל על השמדת עם וכדו'....בכל המדינות מלבד מדינת ישראל אין רפיסות כ"כ גדולה כנגד עם בתוך מדינה שלו, ועוד שיש יהודים שרוצים לתת שטחים לערבים. אין אף מדינה שזה קורה בה, שמוסרים שטחים ורוצים לתת מדינה לעם אחר באותו חבל ארץ. רק אנחנו. והשאיפה כפי שכתבו פה, זה להעתיק את הערבים לארץ אחרת, ושלא ימשיכו לחיות פה. זה לא עניין אישי, פשוט זו הארץ שלנו ואין להם מקום אז....המדינה ב"ה במצב טוב מאוד, ולא צריך לנבא שחורות סתם. אם "נטרנספר" אותם המצב הכלכלי והמדיני-פוליטי רק יפרח. "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" (במדבר ל"ג נ"ה).
נ.ב. שכחתי להוסיף את כל הדוגמאות ההיסתוריות מספר שופטים. כל פעם שקם שופט שהכה את האויבים והקים סדר, שקטה הארץ. ("אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו"). בכל פעם שעם ישראל לא רצה לקחת אחריות ולהיות בעל עצמאות מדינית משלו, והעדיף להיות תחת עמים אחרים ו"לשלם את המחיר", עם ישראל חטף. כל פעם שעם ישראל נלחם על עצמאותו והקים מלכות, היה שקט. והנה עובדה שבסוף בית שני, שעם ישראל התחיל ללטף ולהיות צדוקי ולאבד את הזהות הלאומית שלו, חורבן. זה ברור ופשוט שבזה זה תלוי.
טוב, אם באמת מבחינה ריאלית יש שם הרבה מורדים יכול להיות שתהיה הפיכה. אבל זה ממש לא המצב במדינה. שם יש להם הרבה כוח, פה מדובר במדינה מהמשוכללות בעולם מבחינה טכנולוגית-צבאית, עם כ"כ הרבה אחוזים של אזרחים לטובתינו. אם נילחם כמו שצריך, אין אף סיכוי שלא ננצח. ותוסיף את הסייעתא דשמיא שיש לנו. (אפשר לראות את זה בטילים, כמעט איו טילים שפוגעים באזרחים, לעומת מקומות אחרים שאחוזי הפגיעה הרבה יותר גבוהים, כשיש הרבה הרבה פחות יירוט של טילים.....).
סוריה שכשהתפרק המשטר שם הכל אנרכיה, ירדן שבזכות המשטר הדיקטטורי בסדר.
הרוסים ניצחו את הגרמנים כי היו להם יותר חיילים. נקודה. אע"פ שהיה חורף קשה, הגרמנים המשיכו להתקדם והצליחו להיכנס. העובדה שניצחו הייתה בסוף כי רוסיה הייתה ענקית והיו לרוסים המון חיילים. לא סתם מתו 20 ומשהו מליון רוסים. מה שכתבת כמובן גם חלק ממה שהכריע.
ובלי קשר, לא אמרתי מילה אחת שאני רוצה שתהיה מלחמה עולמית.
תשמע, כשהם באים ושמים ילדים קטנים באותו מקום עם המחבלים הראשיים זו בעיה שלהם. הם משתמשים ברחמים שלנו כדי למנוע מפגיעה בהם. לא מוסרי להיכנע לשטויות שלהם, כי ככה הם יעשו כל פעם וכל פעם ימשיכו לרצוח אותנו ולפגוע בנו ככה. נו, מה הקשר אליי? תגער בהם ותחלוק עליהם. אני מסכים איתך בזה.
תסתכל בתגובה שלי למעלה למה אני מציע....
יאללה, חג שמח!
נ.ב. הדיון מה קורה בארצות ערב הוא דיון נחמד, אבל גם אם תצדק שם אין משם אף הוכחה, כיוון ששם מדובר על ערבים שמטבעם מחרחרי מלחמה, ויש שם פילוג הרבה יותר גדול, אבל פה הרוב המוחלט הוא יהודי והוא נורמלי ולא מחרחר מלחמה, ולכן כשיהיה שלטון חזק מבחינתינו, וודאי שזה יביא לשקט, ולכן אין צורך ללכת למדינות אחרות כדי לחפש דוגמאות, עיין ערך חומת מגן ותראה שבארץ כשיש הרתעה יש שקט.
א', אני שמח שזה לא מסיבות אידיאולוגיות.
ב', יפה שאתה מודה שהעם היהודי והעם הערבי לא נועד לשתף פעולה. ולכן אתה הראשון שאמור להבין שאנחנו לא אמורים לחיות ביחד באותה ארץ. ללחוץ על ירדן לתת להם שטח זה רעיון טוב, אבל כל התכניות האלו פשוט הרסניים, לבוא ולתת חלק מהארץ שלנו? זה לחתוך בבשר החי, כפי שאמר הרב צבי יהודה. זו המדינה שלנו והארץ שלנו, ולא נותנים אותה לאף עם. אין פה אף קשר לנקמנות, הארץ היא שלנו, ואנחנו לא מוכנים למסור אותה באף תמורה שבעולם.

באמת יש אבל גדול על הנרצחות, שנקשרות לכל חללי עם ישראל הקדושים הי"ד,
והתחושה היא שחלק מאיתנו מת, כמו זרוע שנגדעת מהגוף כי כולנו קשורים זה בזה וערבים זה לזה.
וכשאחד מאיתנו נרצח הרצח פושט בליבנו שותת הדם ומעורר בנו כאב עמוק ועצום על האובדן
חוסר שאי אפשר לרפאו וישאר עד שישובו אלינו הנשמות הקדושות כבראשונה..
בבניין ציון ננוחם
א', פשוט הצבא לא מספיק תוקף, אנחנו לא מספיק מפנימים שהם האויב, וזה הגורם הפיזי לכל הצרות. עדיין לא הוציאו את החוק של עונש מוות למחבלים, וכשזה יקרה אני בטוח שהמצב ישתנה לטובה. וכמובן, הכל זה משום שאנחנו צריכים לשפר את דרכינו ולעשות חשבון נפש לאומי, ולהבין מי אנחנו, מה זה העם היהודי. כל הנטישה של הזהות היהודית ושל התורה זה מה שגורם לכך שהגויים מבינים שבעצם אין לנו זכות פה בארץ. (עייני "אם הבנים שמחה" פתיחה שמראה את ההשוואה בין ירושת הארץ להחזקה בתורה.....). ולא רק הנטישה של הזהות היהודית, אלא ההבנה שהזהות היהודית כוללת ורחבה, ואמורה להיות אור לכל הגויים, זו הזהות היהודית האמיתית. כך השמלאנים יראו שדעתם כלולה בתורה וזו נקודת האמת שהימין לא בירר מספיק, וכך כולם יחזרו בתשובה שלימה והכל יבוא על מקומו בשלום. (תקצור דעתו של הרב שרקי שאני מחזיק ממנה....).
אכן חז"ל מדברים על "יתיי ולא אחמינה", יהיו צרות גדולות בדור הגאולה, בעקבתא דמשיחא, אך כמו שאיילת השחר זורחת דווקא אחרי החושך הכי גדול, כך גם כשיש את החושך הכי גדול, זה מעיד שעכשיו זו נקודת הבירור האחרונה, הגסיסה של יצה"ר והסטרא אחרא, ורגע לפני המוות שלהם יש להם פתאום פוש והתעוררות של חיים לפני שהם הולכים וכלים מן העולם, ודווקא בשלב הזה הכי חשוב להתחזק באמונה שה' מנהל את המהלכים, ולא רק שלמרות הכל יהיה טוב, אלא דווקא אותם דברים קשים הם מה שמעוררים אותנו לשוב בתשובה שלימה ומקדמים את הגאולה, דווקא הם מזיזים את הגאולה בדרכים נסתרות. "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד". מבין את התחושה (באמת....).....
של השנה מתעופף ובהתחלה חורקים שיניים עד שזז
מה במוח של גאונים עובד אחרת כמו הילד כאן למשל -
מה הפונקציות במוח שיש אצלם שאין אצל האנשים שלא גאונים?
חסדי הים
האם יש לכם חיבור רגשי לחפצים שלכם?
נניח מישהו יחליף לכם את המחשב נייד שלכם, את הסמארטפון (ויעשה העתקה מושלמת של כל המידע) וכל מיני חפצים אחרים באותם דברים בדיוק, האם תסכימו או שאתם מרגישים מחוברים רגשית דווקא לחפצים הספציפיים שלכם?
אלו באמת דברים שאפשר לשחזר בדיוק את כל מה שחשוב בהם.
אני שומרת את מחברות הציור שלי, גם אלו מכיתה י' שמלאות בציורים מעוותים, כי השקעתי בהן המון זמן ויצרתי את מה שיש בהן בעצמי.
אולי גם את הבגדים שאני מאוד אוהבת, אבל בעיקרון אני לא מאוד סנטימנטלית לחפצים.
יש מתנה אחת שקיבלתי שיש לה משמעות בשבילי מבחינה רגשית (הכל בגבול כמובן) אבל שאר הדברים ממש לא אכפת לי להחליף
למחשב מאוד... אבל בסוף יקח כמה ימים ואתרגל לאחר..
לחפצים בכללי מאוד!
קשה לי לזרוק כל דבר בערך...
אולי לציורים אבל זה סיפור אהבה-שנאה

אשרייך שרואה את הטוב..