פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1272)

בברכת   #&*$#%##%#   לכוווולם! 

זהו.

הם יצאו מכלל שליטה.

אם זה עם ילדים קטנים אולי לא כדאי כי הם יאבדו את הסבלנות!

זה לא שהוא כותב שזה "לא בגלל" - כי יכול להיות מכל מיני סיבות;

אלא שיבין שנדרש ממנו משהו גדול יותר. והוא מסוגל לו. שייך לכך.

אם אתה רוצה לקשר תגובה או שרשור אתה יכול להעתיק את הכותרת ולהדביק,

אם אתה רוצה להדביק קישור חיצוני אז אתה לוחץ על הכפתור של הקישור מדביק ומאשר,

אם אתה רוצה להפוך מילה לקישור אז אתה מסמן אותה לוחץ על הכפתור של הקישור מדביק ומאשר.

נ"ב

יש פורום שמיועד לשאלות כאלו.

רק צריך להפוך את ההגדרה של הדף בדפדפן למצב של שולחן עבודה.

אם את גולשת דרך הדפדפן ולא דרך האפליקציה (ואז יש לך גם את כל שאר האפשרויות שיש במחשב - תיבת סמיילים, גופן, מקור וכו').

לפחות בדפדפני כרום ופיירפוקס, באחרים אני לא יודע.

ומדביק בתיבה של הכתובת בחלונית של הקישור.

סקר יום עצמאות- - צעירים מעל עשרים

(עשיתי את זה מהפלאפון כמו שהסברתי)

יש לך יום הולדת או שאת אדמו"ר סתם,מילה של כל יהודי יש לה משמעות! 

אחלה לחפש לשנינו או גם מקום לדב?

יש פה חבר'ה שרוצים לעבוד במועדפת

בחקלאות באיזור השומרון?

מבחינה תחבירית

אפשר לשלוח באישי.

אור ומים ומזון ומנוחה

דרך ארץ קדמה לתורה

להיות ארץ

להיות אדמה

להיות

מצרפת מספר קטעים שעלו לי עכשיו בעקבות השאלה...

 "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט)

האדם נברא בתבנית של הקב"ה.

לדעת את הקב"ה ילמד אותנו מהו האדם. וכן הפוך. 

הרב קוק באורות הקודש

"ואני בתוך הגולה", האני הפנימי אינו מתגלה לאדם, רק לפי מדת הטהרה והקדושה שלו, לפי המידה שבה הנשמה מאירה באדם. חטא האדם הראשון בכך שהתנכר לעצמו, בכך שהקשיב לדעתו של הנחש ואיבד את קולו הפנימי. חטא כשלא ידע להשיב תשובה ברורה לשאלה "איכה!?". חטא עם ישראל כשהלך אחרי אל זר מפני ששכח את עצמיותו. חטאה הלבנה כשקנאה בשמש איבדה את שמחת חלקה כשהשוותה את עצמה אל זולתה. וכה הולך העולם וצולל באובדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח. וכיוון שאין אני, אין הוא, וודאי וודאי שאין אתה.

- הרב קוק

{ מתוך הספר "אורות הקודש" (ג' ק"מ) }

לדעתי מציג את התפתחות האדם בחיבור לאני הפנימי, נשמתי שבו

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא... / שאול טשרניחובסקי

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,

כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד

מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה,

בְּעוֹד בְּסֵתֶר נַפְשׁוֹ וּלְבֹא־דֵעַ עָרוּךְ

מִזְבֵּחַ, עָלָיו יַקְטִיר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ

לִמְלֶכֶת־הַשָּׁמַיִם, לְכוֹכָב וּמַזָּלוֹת.

וְאַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים וּבְמִלְחֶמֶת־יֵשׁוּת,

וּמְגִלַּת־סֵפֶר חַיָּיו הוֹלְכָה מִתְפָּרֶשֶׁת, –

וּבָאוּ אֶחָד אֶחָד, וְיִגָּלֶה פֵּשֶׁר

כָּל אוֹת וָאוֹת וְסֵמֶל סֵמֶל כָּל הַבָּאוֹת,

שֶׁחֹקְקוּ עָלֶיהָ בְּרֵאשִׁית בְּרִיָּתָהּ, –

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ.

וּבְאוֹתָהּ פִּנַּת־אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

בְּמֶרְחַב הָעֲרָבָה הַמַּכְחֶלֶת חוֹלְמוֹת

הַבָּמוֹת, בָּמוֹת־קֹדֶשׁ, עַל גַּב קִבְרֵי־פֶלֶא.

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ שוֹפְכָן, אֵין יוֹדֵעַ מָתַי

וּמִי הָאִישׁ הַנָּם בְּחֵיקָן שְׁנָתוֹ־עוֹלָם.

וּפְסִילִים לוּטִים אַבְקוֹת הַרְבֵּה הַרְבֵּה יוֹבְלִים

מַבִּיטִים לְעֵבֶר גְּבוּלִים אִלְּמִים וַאֲפוֹרִים,

כְּאוֹתָהּ הָעֲרָבָה עַצְמָהּ טֶרֶם גֶּשֶׁם

בִּתְחִלַּת חֹדֶשׁ אֱלוּל וְהִיא מִתְבַּקַּעַת

לִרְגָבִים גְּדוֹלִים בְּתוֹךְ מִשְׁבֶּצֶת סְדָקִים סְדָקִים.

מַמְלָכוֹת צָצוֹת וּמַמְלָכוֹת עוֹבְרוֹת־חוֹלְפוֹת,

וּגְבוּלֵי מְדִינוֹת הוֹלְכִים וּמִטַשְׁטְשִׁים וְחוֹזְרִים,

וְהֵנָּה עַל מְכוֹנָן עוֹמְדוֹת כַּמַּצֵבוֹת

עַל־גַּבֵּי עָבָר־פֶּלִאי גָדוֹל, נִשְׁכַּח לְעוֹלָם,

עַד כְּדֵי לְהִמָּחוֹת מִנִּי שִׁיר וְאַגָּדָה.

בְּאוֹתָהּ פִּנַּת־אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

יָגוּרוּ נִשְׁרֵי־שָׂדֶה, בּוֹדְדֵי־הָעֲרָבָה,

עֲנָקִים כִּבְדֵי־כָנָף שְׁחֻמָּה, שְׁחֻמֵּי נוֹצָה,

כִּגְדִישֵׁי־חִטָּה, אֲשֶׁר שְׁכֵחוּם קוֹצְרִים קָיִץ,

שְׁזוּפֵי קָדִים וַאֲכוּלֵי חֹם וָגֶשֶׁם.

וְיֵשׁ מִשְּׂחָקִים יֵרֵד נֶשֶׁר עַל אֵם־דֶּרֶךְ,

וְאָדָם קָרֵב קָרֵב אֵלָיו, וּבַמֶּרְחָק

יתְבּוֹנֵן בּוֹ, וּבְלִבּוֹ גַם יְהַרְהֵר: "מַה־זֹּאת?

שָׁם גָּדִישׁ וְלֹא גָּדִישׁ, צִפּוֹר וְלֹא צִפּוֹר"...

וּבְעוּגוֹ עוּגוֹת אֵל אַדִּירוֹת בַּשָּׁמַיִם,

וְזָרַק אֶת צִוְחָתוֹ צִוְחַת־פֶּרֶא אָרְצָה,

מִי יָבִין לוֹ, מִי יֵדַע לָמָּה קוֹרֵאת צִפּוֹר:

הֲקוֹל אֲנָחהָ זְרוּקָה בָּאָה אוֹ זֶה שִׁירוֹ,

עֲרִירִי לְאֶפֶס לֵבָב קוֹלֵט וּלְלֹא בַת־קוֹל.

בּוֹדֵדָה גַם צִוְחָתוֹ... בָּעֲרָבָה תָמוּת...

בְּאוֹתָהּ פִּנַּת־אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

יֵשׁ נָע וְנָד מֵאָז מֵעוֹלָם, נוֹדֵד נִצִחִי^[1];

אֵין שָׂדֶה, אֲשֶׁר בּוֹ לֹא עָבַר, שְׁבִיל וָדֶרֶךְ,

אֲשֶׁר לֹא פָגַע בָּם, אֲשֶׁר לֹא הִפְסִיק אוֹתָם,

וּמִכְּנַף־אֶרֶץ וְעַד כְּנַף־אֶרֶץ יָטוּשׂ יַחֲלֹף.

הְַיַדְעֶּתם מִי הוּא וּמַה שְּׁמוֹ? – הֲלֹא הָרוּחַ!

עֲנָנִים יֵשׁ יְנַהֵג כְּבֵדִים כַּעֹפֶרֶת,

וְיֵשׁ יִשְׁתּוֹלֵל בַּמֶּרְחַבְיָה, טָס, מְפַרְכֵּס;

יֵשׁ יִרְדֹף עָבֵי־אָבָק לְהַחְשִׁיךְ צָהֳרָיִם,

וְיֵשׁ יִתְהוֹלֵל בְּתוֹךֱ אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג, קֶרַח,

וְאֵין לוֹ מַעְצוֹר, וְאֵין מִי עוֹמֵד בְּפָנָיו.

וְאוּלָם כְּהַפְנוֹתוֹ פָנָיו נֶגְבָּה... נֶגְבָּה,

בִּרְצוֹתוֹ לָבוֹא עַד הַיָּם הַדְּרוֹמִי,

נִצָּבִים לוֹ לְשָׂטָן, גָּדְרוּ דַרְכּוֹ פִתְאֹם

הַסְּלָעִים וְהֶהָרִים אֲשֶׁר מִימוֹת־עוֹלָם.

וּכְתַבְנִית אוֹתָהּ פִּנָּה, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

הִתְפָּרְשׁוּ תּוֹלְדוֹת חַיָּי, נִגְלָה גַם מַזָּלִי,

טָוִיתִי אֶת חֲלוֹמִי כְּצַלְמָה וְכִדְמוּתָהּ:

בְּנֶפֶשׁ חָפְשִׁית, חַפָּה מִכָּל סְדָק וָקֶרַע,

וּבְלֵבָב שָׁלֵם בְּכָל נִימָיו בְּנִיב־הַרְמוֹנְיָה

הָיִיתִי תּוֹעֶה גַּלְמוּד בַּעֲדַת בְּנֵי־עַמִּי,

עֲמוּסֵי בִרְכַּת "קְבָרִים גְּדוֹלִים" וְקִלְלָתָם.

וְשִׁירִי נָכְרִי, שִׁירִי זָר לְלֵב אֻמָּתִי,

עֲרִירִי כִּי הוֹפִיעַ וַעֲרִירִי יֵלֵךְ,

בְּאֶפֶס לֵבָב קוֹלֵט אוֹתוֹ וּלְלֹא־בַת־קוֹל,

כְּאוֹתָהּ צִוְחַת נֶשֶׁר בּוֹדֵד, צִוְחַת־פֶּרֶא.

וּכְאוֹתָהּ רוּחַ, אֲשֶׁר תִּדֹּד לְעוֹלָמִים,

נָדַדְתִּי מִיָּם וְעַד יָם כָּל יְמֵי־חַיָּי.

וַיְהִי בִרְצוֹתִי לָבוֹא עַד הַיָּם הַדְּרוֹמִי,

וַיִּגְדְּרוּ דַרְכִּי הָרִים... וְאֵיפֹה אֶבְנֶה קִנִּי?

עוֹד מֶרְחָב וְעוֹד דְּרָכִים! אַיֵּה מַקְלִי – אֵלֵךְ...

לדעתי מציג את התפתחות האדם כמעוצב על ידי סביבתו

מדרג הצרכים של מסלו שמתארת לדעתי את התפתחות העיסוק של האדם מדאגה לצרכיו הבסיסים עד למימוש עצמי

תיאוריה שנבנתה מתוך תצפיות על ילדים. השלבים של פיאז'ה שמתארים את התפתחותו הקוגניטבית, ההבנה של האדם מינקות לבגרות

משלב תנועתי תחושתי שמביאים הכל לפה עד ליכולת חשיבה מופשטת.

מתארת מאוד ת'כלס מה רואים במציאות שלפנינו

השלבים של אריקסון שגם מתארים את הדילמות בהתפתחות לאורך החיים.

לדעתי, יש לקחת בביקורת את ההייחסויות הפסיכולוגיות, אבל יש נקודה בכל אחד ששופך אור על צלם האדם.

ומעל כל אלו-

"כי בצלם אלוקים עשה את האדם"

האדם נברא בתבנית של הקב"ה.

לדעת את הקב"ה ילמד אותנו מהו האדם. וכן הפוך. 

אני יודע מאיפה ההגיג המצוטט הזה. מגניב שאני עוד זוכר.)

במיוחד בהקשר האישי של התקופה שבה התוודעתי אליו.

גם כשהוא חי - לא היו לו הרבה חסידים. כנראה שאם הוא היה חי היום - פשוט לא היית אומרת עליו את זה עד לאחר מותו. 

אנחנו אוהבים את המתים, ומדברים סרה בחיים ("ירידת הדורות"), וככה נשמות אבודות שמחפשות רועה לא מסוגלות למצוא אותו, כי מעצם ההגדרה הרועה מת, ומעריכים אותו רק לאחר מותו. 

(המשפטים הדכאוניים הללו נכתבים לכבוד יום השנה לפטירתו של הרב ליכטנשטיין... סלחו לי על המלנכוליה). 

ובכל מקרה מעמדו 'השתדרג' פלאים לאחר מותו. גם בקרב תלמידיו. 

שהמוות מנטרל את רוב האמוציות שבמחלוקות הנובעות משבטיות ומהצורך להשוות בין "הרב ההוא" ל"רב שלי".

(למעט מקרים בהם בונים סביב האישיות כת / כתה לאחר מותה ואז מתעוררות שוב האמוציות)

"ירידת הדורות" היא תופעה אחרת הקיימת גם בין דורות שעברו מזמן (היא אומנם קצת מעליבה ולכן מקובל לחלוק על אמיתותה). 

ולכבוד יום השנה לפטירתו של הרב ליכטנשטיין - כאן הובאה כתבת זיכרון נפלאה לזכרו.