פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 154)

הייתי מאוד שמח להיות בציון של הבעל שם טוב הקדוש, ועוד כמה צדיקים, מהמזרח עד המערב.

אבל בלי להיות בחו"ל. רק בציונים עצמם.

ארץ המוריה

אלא אם כן אני חייב

אני לא רוצה איי פעם לעזוב את ישראל

אני חושב שזה המקום הכי יפה בעולם (והייתי בכל מיני מקומות)

ואני מרגיש חיבור ככ גדול לכאן

זה פשוט שני נושאים שונים בתכלית.

הדרישה להושיט את הלחי השניה משמעותה לקבל ייסורים באהבה ולא לנטור טינה למי שפגע בנו. דומה להנהגה של דוד שאמר "הניחו לו ויקלל". אולי הם לקחו לקיצוניות מוגזמת אבל היסוד הוא לא זר כל כך

את יודעת בוודאות שזאת לא הכוונה? שזה לא בגלל שכך רצה ה' וקבלת הדין?

טיעוני "זאת לא היהדות שלי" הם בדרך כלל טיעונים רגשיים ולא טיעונים הגיוניים.

אין הגדרה הלכתית למושג "פראייר".

בסך הכל טענתי שיש ערך בתורה למי שנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. זאת אחת המעלות הגדולות שחז"ל מונים כמעלות במידות. ההבנה שאם אדם פגע בי אני יכול להתייחס לזה כעונש מאת ה' ולסלוח לאותו אדם מחילה גמורה, מחילה בחסד ומחילה ברחמים - אני רואה את זה כדבר חיובי מאד, ולא כל אדם מסוגל לחיות עם זה בשלוה, אבל מי שכן - הוא בעיני אדם קדוש ולא פסול.

1 אני לא מבין א האינטרס לפרש שהכוונה לתת לו תעסוקה. אז היה אפשר לומר "שחק איתו מונופול"

2 לא מוכר לי רגש אוטומטי של כעס כלפי שמיא. חלילה לי.

(מחילה בחסד היה סתם לשון שגורה. לא התכוונתי לרמוז למשהו)

שענווה , זה להכיר במעלות שלך, אבל לא לחשוב שמגיע לך משהו על זה

זה ממש מדויק ויפה גם

זה חידד לי הרבה דברים

"הנה כלל הענוה היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה"

להבין שאין שום סיבה להתגאות, אם ה' נותן כישורים וכוחות לאדם אין לו שום סיבה להחשיב את עצמו, ובטח שזה לא יעזור לו אול מישהו כלשהו

כשאגיע לשמיים, לא ישאלו אותי 'למה לא היית משה רבינו', ישאלו אותי, 'למה לא היית זושא'..

לא להתכחש למעלות העצמיות, לדעת אותם ,ולהשתמש בהם, אבל לדעת ולהרגיש שאם משהו אחר היה עם המעלות שלי, מסתמא היה מנצל אותם יותר טוב.

*עניתי לכותרת, ולא לתוכן הפנימי..

'כי לא יטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב'

הרפו ודעו כי אנכי אלקים

אני תמיד מבלתק"ת

החיים הם כמו מנהרה אפלה, אתה לא תמיד יכול לראות את האור בקצה שלה.

אבל אם תמשיך ללכת, תגיע למקום טוב יותר. (אירו)

10

2

1.5

זה יכול להגיע גם ל9.87, תלוי בסיטואציה במשתתפים ובנושא

יש פעמים בודדות שזה מעניין/ משעשע אבל לרוב 0

כי להודות על משהו שהוא אמיתי והוא מהלב 

זה משדר מעין חולשה ואנחנו לא אוהבים להרגיש חלשים 

חוצמיזה עם משפחה זה אמור להיות כאילו מובן מאליו אז למה להזכיר שוב? 

אבל באמת שאלה טובה

@אין לי הסבר מספק..

והנה גם חיזקת את מה שאמרתי על הדרך

אז תודה

סתם סתם, גם לי לא יוצא לומר לחברות, זה בעיקר למשפחה

אחי ליד הבית שלי יש כל הזמן בומים

אפילו בזמן שאני כותב את זה יש יריות

וזה יכול להיות גם הבני דודים

ובאזור שלי יש הרבה כאלה

כל יום יריות באוטומטי

אם כי אישית, מבחינתי, יש לי כל כך מעט ציפייה ואמון ביחס לממסד כאן שאני לא מתפלא במיוחד. גם מארגוני שנאת הגבר (המכונים בלעז ארגוני הנשים) הידועות בצביעות שלהן אין לי שום ציפייה אז אני לא מאוכזב.  

אבל בכל מקרה לא במקרה כרכו את שני הסיפורים יחד. מדובר בניסיון לגמד את המימד הלאומי בסיפור ולהבליט את המימד ה״מגדרי״, לאמור, עוד מקרה של פגיעה של אשה בידי גבר. 

הא ראיה:

״טרור מגדרי״

https://rotter.net/forum/scoops1/753884.shtml

הלך חשיבה משותף. 

מעניין שרציחות על רקע לאומני ורציחות על רקע פלילי לא נוהגים לכרוך יחד, כנראה מקרי בלבד. 

בדר"כ אני נמנעת מלפתוח שרשורים באופן כללי, ככה שזה לא אישי נגד 'מי ער'

חוץ מזה 'בוטי' תמיד יכולה לפתוח שרשור כזה

באמת לא כיף לענות לו, מרגיש כאילו הוא לא באמת מתעניין בי  

אבל שמישהו בשר ודם מתעניין בי זה מחמם את הלב ממש! 

אם לא מרגישים שיש לאן להתקדם אז מדשדשים במקום.

או כמו שאומרים, אל תסתכל בקנקן אלא במה שהוא רוצה להיות

מי לא מרגיש את זה?

כמה השאיפה שלי ככ רחוקה ממי שאני.

ואיזו בת זוג בכלל, שהיא שואפת למקום שאליו אני שואף, תסכים בכלל לבחור במישהו שכמוני?

ואיך? ולמה לה בכלל?

אז למה אני שואף למקום הכ"כ טוב הזה, הנכון הזה, האמיתי הזה? למה?

למה אני כזה צבוע ש.. כלשון השיר "מדבר גבוהה גבוהה אבל עושה מעט מאוד"

את יודעת למה? יודעת מה התשובה של כל זה?

שאת בעצמך כן כזאת. מאוד כזאת. מאוד. והשאיפות שלך הן רק הראיה לזה.

ואת יודעת שזה נכון, את יודעת שזה שקר להגיד שאת לא שם.

פשוט... קשה לך. קשה לנו. אז הניטה הטבעית זה להקטין את עצמנו.

זה לא נכון!

את כזאת! ובדיוק לכן את חושבת וחולמת לעצמך על בית שכזה.

זה שיש קשיים, ויש. אפילו חמורים ונוראיים, לא פוסל את כל מה שכן יש.

בעזרת ה', יהיה לך בית עוד יותר נפלא מהחלום שלך

הייתי צריכה לשמוע את זה

זה קל

המפה של השולחן

ענף הדסים

לימונים לא בשלים

ארגז ירקות

קפה נטול

הלק שלי

ניצחתי.

האריזה של האוכל של האוגרת שלי 

מחברת
תפוח

עניין של תאריך מאחורי הקלעים שלא התעדכן.

אתה יוצא מנקודת הנחה שאם אדם לא ייענש על מעשה רע אז הוא יבחר לעשות אותו.

אדם לא יפגע במישהו אחר אם אין לו תועלת מזה, ואם אין לשודד תועלת לרצוח את הפקידה בבנק (גם אם בשקלול זה לא יוסיף לו שנות מאסר), אז הוא לא ייפגע בה סתם .

אלא אם כן האדם סדיסט והתועלת שהוא מפיק זו הנאה.

כשאתה נפגש עם אדם אתה קודם כל נפגש עם החיצוניות שלו, וע"פ סטיגמות מסוימות מעריך איך הוא אמור להתנהג ומה אמורות להיות הדעות שלו. ככל שאתה נפגש ביותר רבדים של האדם ככה אתה מקבל פרספקטיבה רחבה יותר על האופי שלו. הבעיה עם האינטרנט שאתה לא נפגש עם אדם לאורך זמן אתה רק רואה כמה משפטים שהוא כתב ואיזה תמונה מוקטנת שלו עם השם שלו וע"פ זה אתה בונה לעצמך פרופיל שלם בראש, פרופיל שהוא כמובן לא נכון בחלקו. 

במובן הזה הפרומים פה עושים קצת תיקון בכך שאפשר להפגש עם ניק כמה פעמים ולראות מבט טיפה יותר רחב על האישיות שלו.

התרגלנו לתייג אנשים על פי משפט וחצי ולא להתעמק. אולי צריך לעשות תשובה על זה.

@עשב לימון הכל מתחיל מבפנים.

ואם יש בפנים נושאים לא פתורים, חוויות עבר שליליות, קשיים מכל מיני סוגים (ולכולנו יש. מי יותר ומי פחות) זה שואב המון אנרגיות.

ואז במקום שיהיו לך אנרגיות לפעול בעולם ולשמוח,

הן הולכות פנימה כדי להגן על משהו שם שעוד לא נפתר.

טיפול נוגע בנקודות הפנימיות האלו, מאיר ומאוורר אותן,

ואז האנרגיה יכולה להיות מתועלת בצורה חיובית יותר, בחיבור לחיים עצמם.

(המלצתי היא תמיד על טיפול דינאמי, אצל פסיכולוג או עו"ס קליני. בהצלחה)