פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1556)

מזל טוב!!!!!

אפשר לקנות בזה...........................................

40 בזוקה!!!

אבל בסוף מישהו כאן חזר מחו"ל אז לא צריך 

את יכולה לקנות שני ורדים.

או 5 במבה ב-20

או---

באיזה יומולדת נחה עלי הרוח ומילאתי לוטו. זכיתי בחצי מסכום קניית הכרטיס.

לבעלי יש מזל הזוי כזה.

כל פעם אנחנו הולכים ללוטו (בשביל הקטע),קונים כרטיס של חמישה שקלים וזוכים ב-10.

אבל רק כשהוא מגרד.

אני מזועזע מהתרבות הזו,

במחילה..

 

אם הקב"ה ירצה לפנק אותי הוא כבר ידע איך

זה פשוט דבר לא נכון.

את מרויחה מהפסד של אחרים.

 

(יש עם זה גם בעיה הלכתית, כי אנשים לא קונים על מנת שאת תקבלי את הכסף שלהם, אבל לא לכל הדעות)

אם אני רוצה להגדיל הכנסות בלי להתאמץ בכלל - אני לא רואה עוד אופציה

חוץ מלנסות את מזלי באופציה הזו

 

להגדיל הכנסות זה בטוח לא. לצערי.

שאת קונה חלום באויר.

אנשים מתמכרים לזה, מוציאים המון כסף על כלום.

 

נראה לך שסתם יש למפעל הפיס כ"כ הרבה מליונים? הוא מרויח הון על אנשים כמוך- שמחפשים את החלום של להתעשר בלי להתאמץ.

זה לא "לנסות את מזלי" זה לזרוק את הכסף לרוח.

 

(ולהגיד שמפעל הפיס עושה גם דברים טובים- אז מה? שיקימו מפעל פיס בלי הרעיון של למכור חלומות לאנשים שאין להם כסף- אני אתרום לו בשמחה. ברגע שהמפעל הזה גם הורס חיים של אנשים וכל הרעיון שלו נוגד את העקרונות שלי- אני נגד.)

שעדיף לך כבר לשים את הכסף בתוכנית חיסכון..

מי יודע לחשב כמה יהיה לי שם בעוד 20 שנה?

יש 52 שבועות בשנה

תחלקי את זה בחצי- 26 שבועות.

5*26=130 בערך לשנה..

תכפילי 130*20 שנה--> יוצא לך 2600.

תכניסי 2600 שקל לתוכנית חיסכון משתלמת. נניח כזו שאפשר לפתוח פעם ב10 שנים.. והריבית עליה גבוהה...

 

לא משנה כמה תקבלי (ואגב, בתוכנית חיסכון טובה אפשר להרוויח יפה..) זה עדיין מבחינה סטטיסטית יהיה גבוה יותר מכל סכום שתקבלי אם תמלאי לוטו.

 

או שתמשיכי למלא לוטו, בתקווה הקלושה שיום אחד תזכי (בהנחה שהמחיר ישאר 5 שקלים ואת באמת לא תקני יותר מפעם בשבועיים..)

 

תוכניות חיסכון יכולות בקושי לא להפסיד, במונחים ריאליים. וגם בערכים נומינליים הריביות מגוככות ממש.

 

מי שרואה לראות תשואה הגיונית - שישקיע בניירות ערך.

מאשר רווחי הענק שתרוויחי בלוטו...

בלי קשר לכך שהרבה מהכסף של מפעל הפיס הולך לצורכי ציבור, הוא גם מגיע לתורה נטו כמו המבצעים של החיבורים ההלכתיים ועוד כך שהמבחינה הזו זה ודאי טוב.
כל עוד לא מתמכרים ולא מגזימים, לא רואה בזה בעיה.

אני מדבר כמובן רק על לוטו ולא על אחרים כמו טוטו ועוד.

לא סגורה על הפרטים

אבל היה גשם, הצפה.. ואיש אחד חיכה על הגג שהקב"ה יציל אותו

הגיעה סירת הצלה והוא לא עלה כי.. הקב"ה יציל אותו

הגיע מסוק.. לא עלה.. חיכה לישועה

וכו'

בסוף הוא מגיע לשמיים ושואל את הקב"ה "למה לא הצלת אותי??"

אז הקב"ה עונה לו "שלחתי לך סירה, מסוק.. ולא עלית."

 

אז אלעד

אולי הקב"ה רוצה לפנק אותך ב50 מיליון? ואין לו איך..

לפחות למאן דאמר שמשחק בקוביא אסור משום אסמכתא.

למשל הרב עובדיה ועוד.

מתוך שו"ת טל חיים (מו"ר הרב שמואל טל):
מה דעת הרב בנושא הגרלות מפעל הפיס?
תשובה: על פניו נראה לי שהעניין בעייתי. יעויין ברב עובדיה יביע אומר חו"מ ז, ו. ועל כל פנים יש למתירים על מי לסמוך. אבל כך נראה לכאורה אליבא דאמת.

והמקור עצמו:
שו"ת יביע אומר חלק ז - חושן משפט סימן ו
נשאלתי האם מותר מן הדין להשתתף בקניית כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס? 

 

א) במשנה סנהדרין (כד ב) שנינו, אלו הפסולים לעדות, המשחק בקוביא והמלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית. 

ובגמרא, משחק בקוביא מאי קא עביד, אמר רמי בר חמא משוםדהוה אסמכתא, ואסמכתא לא קניא. 

(פירש רש"י, אסמכתא, היינו דבר שאינו נותן לו מדעתו, אלא סומך על דבר שאינו, שסבור שהוא יכול לנצח, ופעמים שמנצחים אותו, ומכיוןדאסמכתא לא קניא הוה ליה כעין גזילה בידו, והתורה אמרה אל תשת רשע עד א) רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא, אלא לפי שאין עוסקים בישובו של עולם. 

(פירשרש"י, דלרב ששת לא חשיב אסמכתא אלא כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, בב"מ (עו א), וכגון המשליש את שטרו, לאחר שפרע מקצת חובו, ואמר לו, אם לא אפרע לך מכאןועד יום פלוני תן לו שטרו, והגיע זמן ולא נתן, שסמך על לא דבר, שסבור היה כל זה יש בידי לעשות, ומרישא כי מתני הכי אדעתא דלא יהיב ליה, ולאסמכתא קא מתני, שטועה הוא וסבורשלא יבא לידי כך, אבל הכא לא סמיך אמידי, דהא לא ידע אי נצח אי לא נצח, ואפי' הכי אתני, שמע מינה דמספיקא אתני וגמר ומקני, ולאו גזילה היא). 

מאי בינייהו, איכא בינייהו דגמראומנותא אחריתי. 

ופריך אדרמי בר חמא, ממתני', דתנן, אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין להם אומנות אלא הוא, אבל יש להם אומנות שלא הוא, כשרים, וכי תימא פליגי רבנן עליה דר'יהודה, והאמר ר' יהושע בן לוי, כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי או במה דברים אמורים אינו אלא לפרש, ור' יוחנן אמר, אימתי לפרש, ובמה לחלוק, ודכ"ע מיהא אימתי לפרש הוא, גבראאגברא קא רמית, רמי בר חמא סבר אימתי נמי לחלוק, ואנא דאמרי כרבנן. 

ע"כ. 

וע"ע בפירוש רש"י שבועות (לא א) שכתב, משחק בקוביא רבנן גזרו ביה לפוסלו לעדות, דהוה גזלןמדבריהם, שאמרו אסמכתא לא קניא. 

וכ"כ עוד שם (בריש דף מז א) ע"ש. 

ובמשנה ראש השנה (כב א) שנינו, אלו הם הפסולים (לעדות החודש), המשחק בקוביא ומלוי ברבית ומפריחייונים וסוחרי שביעית ועבדים, זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הם אינם כשרים לה. 

ובגמרא שם, הא אשה כשרה לה אף הם כשרים לה, אמר רב אשי זאת אומרת גזלןדדבריהם כשר לעדות אשה. 

ופירש רש"י, משחק בקוביא הוי גזלן מדרבנן, דאמור רבנן אסמכתא לא קניא, דמדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד חבירו כדכתיב ויגזול את החניתמיד המצרי, שהוא חצוף לעבור בפרהסיא, והוא פסול לעדות אשה, אבל המשחק בקוביא כיון שאינו אלא גזלן מדבריהם, כשר להעיד על מיתת אדם להתיר את אשתו להנשא. 

ע"ש.

ושמעתא אזלא כרמי בר חמא. 

וז"ל הרמב"ם (בפרק ו' מהל' גזלה ה"י): "המשחקים בקוביא, כגון אלו המשחקים בעצים או בעצמות וכיוצא בהם, ועושים תנאי ביניהם שכל המנצח אתחבירו יקח ממנו סכום מעות, הרי זה גזל מדבריהם. 

ואע"פ שברצון הבעלים לקח, הואיל ולקח ממון חבירו בחנם, דרך שחוק, הרי זה גזלן. 

וכן המשחקים בבהמות או בעופות, ומתניםביניהם שכל מי שתנצח בהמתו או העוף שלו, או שתמהר לרוץ יותר, יקח ממנו כך וכך, הכל אסור, וגזל מדבריהם הוא". 

והרב המגיד שם הקשה על דברי רבינו, שמשמע שהוא פוסק כדברירמי בר חמא, שהוא מטעם דאסמכתא לא קניא והו"ל גזל מדבריהם. 

והרי כתב רבינו (בהלכות עדות פרק י' ה"ד): "המשחק בקוביא פסול לעדות, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא,הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם, הרי זה בחזקת שהוא אוכל מן הקוביא, שהוא אבק גזל, וכן מפריחי יונים פסולים לעדות, ולא יונים בלבד אמרו אלא אפילו המשחקים בבהמותועופות ואומרים כל הקודם את חבירו או כל הנוצח את חבירו יטול בעליו את שניהם, וכל כיוצא בזה, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה, כל אלו פסולים לעדות מדבריהם". 

ומוכחשהוא פוסק כרב ששת. 

ומ"מ נראה סיוע לדברי רבינו כאן שפסק כרמי בר חמא, ממה שאמרו בגמרא שבת (קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול לאחרים אסור. 

מאי טעמא, משוםקוביא. 

(ופירש רש"י, משום קוביא, דגזל הוא, דאסמכתא לא קניא, והא אסמכתא היא, שסומך על הגורל, אם יפול הגורל שלי על המנה הגדולה אזכה בה, ולכן תלה עצמו על הספק אף עלגורל הקטנה, ואילו ידע מתחלה שכן לא היה מתרצה). 

ע"כ. 

ומרן הכסף משנה (בפרק י' מהל' עדות ה"ד) האריך ביישוב דעת הרמב"ם, ונתן טעם לדבריו שפסק כרמי בר חמא, משום שסתםהגמרא בראש השנה (כב א) אזלא כוותיה, דדייק התם, דגזלן דדבריהם כשר לעדות אשה, ומוכח שפיסול משחק בקוביא משום גזל הוא, דאסמכתא לא קניא. 

וכן מוכח ג"כ בשבת (קמט ב)מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור משום קוביא. 

ע"ש. 

והב"ח בחושן משפט (סי' לד) כתב, שלעולם גם הרמב"ם פוסק כדברי רב ששת, אלא דס"ל שאע"פ שהמשחק בקוביא יש בומשום אבק גזל, מכל מקום משום זה בלבד לא היו פוסלים אותו לעדות, ומשום הכי בעינן שאין לו אומנות אלא הוא, לפי שאינו עוסק בישובו של עולם, והרי הוא בחזקת שאוכל תמיד מןהקוביא שהוא אבק גזל. 

וזהו שאמרו ג"כ בשבת (קמט ב) שאסור להטיל גורל במנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא. 

ע"ש. 

וכ"כ הט"ז בחו"מ שם. 

וכיו"ב כתב הלחם משנה (בהל' עדותפ"י ה"ד). 

ע"ש. 

וכן מתבאר בחידושי הר"ן סנהדרין (כו ב), שכתב, שאפילו לרב ששת שמשחק בקוביא פסול מפני שאינו עוסק בישובו של עולם, מודה הוא שיש בו איסור מדרבנן, משוםדהוי גזל מדבריהם, וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל, וכיון דלא משמע לאינשי דהוי איסורא דרבנן, אין ראוי לפסול משחק בקוביא לעדות אפי' מדבריהם. 

אלא אם כן אין להם אומנות אלא הוא,והיינו טעמיה דרב ששת. 

וכן מוכח בשבת (קמט ב) דאמרינן מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור משום קוביא. 

ע"ש. 

גם הרדב"ז בתשובה ח"א (סי' שנט) בד"ה ולענין המעשה, כתב,ובתשובה אחרת כתבתי שרוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל מכללם סוברים שהמשחק בקוביא יש בו איסור גזל מדבריהם, משום דאסמכתא לא קניא, ואע"פ שיש לו אומנות אחרת, וראיתםמההיא דשבת (קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור, מ"ט משום קוביא וכו'. 

ע"ש. 

והרדב"ז הניף ידו שנית בלשונות הרמב"ם ח"א (סי' עג), שנשאל על סתירת דברי הרמב"םמהל' גזילה להל' עדות, והשיב, שאמנם הרמב"ם פוסק שהלכה כדברי רמי בר חמא דהוי גזל מדבריהם, משום דאסמכתא לא קניא, וכדמוכח מהגמ' שבת (קמט ב) שאסרו מנה גדולה כנגדמנה קטנה, משום קוביא, אלא דס"ל דלא סגי האי טעמא לפוסלו לעדות, לפי שהוא מורה היתר לעצמו, כיון דמדעתיה יהיב ליה, ואגב דאילו הוה מרויח הוה שקיל, גמר ומקני לגמרי, וכיוןשהוא סבור דבהיתרא קא עביד אין לנו לפוסלו לעדות, אלא מטעם שאינו עוסק בישובו של עולם, ולגבי הא פסקינן בהדיא (בסנהדרין כו ב), א"ר אבהו א"ר אלעזר הלכתא כרבי יהודה,ומדאמר הלכה כר' יהודה, הלכה מכלל דפליגי, מוכח כסברת רמי בר חמא דס"ל דרבנן פליגי אדר' יהודה, קיצורו של דבר, שהרמב"ם פוסק כרמי בר חמא דקוביא הוי אסמכתא והו"ל גזלמדבריהם, משום ההיא דשבת (קמט ב) דאתיא כוותיה, ופוסק בטעמא דמתני' שפסול לעדות כרב ששת שאינו עוסק בישובו של עולם, דריב"ל ור' יוחנן, ור' אבהו שפסקו כר' יהודה, קיימיכוותיה. 

ותו לא מידי. 

עכת"ד. 

+והנה ראיתי בספר אברהם יגל בחידושיו לראש השנה (כב א) שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל, וכתב ע"ז, ולא זכיתי להבין דבריו, שא"כ, הוי רבינו הרמב"ם דלאכמאן, דאי כד' רמי בר חמא, הא ס"ל שאפי' יש לו אומנות אחרת פסול, משום גזל, דאסמכתא לא קניא. 

ואי כד' רב ששת הא ס"ל דלא הוי גזלן כלל, ולא נפסל אלא משום שאינו עוסקבישובו של עולם, ולאו איסורא עביד וכו'. 

ע"ש. 

ולק"מ, שהרי מבואר יפה בדברי הרדב"ז שהרמב"ם פוסק כדעת רמי בר חמא, דהוי גזל מדבריהם, משום דאסמכתא לא קניא, וה"ט משוםשסתם הש"ס (קמט ב) רהיט ואזיל כוותיה, ולכן אסרו מנה גדולה כנגד מנה קטנה, משום קוביא, אלא דרמי בר חמא ס"ל כחכמים דפליגי אדר' יהודה וסברי שאפי' יש לו אומנות אחרתפסול, ובהא לא קי"ל כוותיה, דבגמ' סנהדרין (כו ב) פסק להדיא ר' אבהו בשם ר' אלעזר שהלכה כר' יהודה דאמר אם יש לו אומנות אחרת כשר, והכי ס"ל לריב"ל ור' יוחנן דר' יהודה באלפרש דברי ת"ק, ובע"כ דאמרינן נהי דהוי גזל מדבריהם, מ"מ כיון דלא שמיע להו לאינשי איסורא בהכי, דהא מדעתיה יהיב ליה, אינו נפסל לעדות משום כך, אא"כ אין לו אומנות אלאהוא, וזהו שכ' הרדב"ז שם שהרמב"ם ארכבה אתרי ריכשי, שפסק כרמי בר חמא דהוי גזל מדבריהם, וכרב ששת שהפיסול לעדות הוא משום שאינו עוסק בישובו של עולם כיון שאין לואומנות אחרת, וכר' יהודה. 

והוסיף הרדב"ז שם, שאין לומר שגם רב ששת מודה דהוי גזל מדבריהם, ושהרמב"ם פוסק לגמרי כרב ששת, דהא רב ששת אמר בהדיא "כל כהאי גוונא לאואסמכתא הוא", ואם איתא הול"ל נהי דהוי אסמכתא לא מפסיל לעדות בהכי וכו'. 

ע"ש. 

ואמנם הגר"א בגליון הגמ' מחק התיבות "כל כה"ג לאו אסמכתא היא", וכ' דהרמב"ם לא גרס הכי,אלמא דס"ל שהרמב"ם פוסק לגמרי כרב ששת, ושאף רב ששת מודה דהוי אסמכתא, אולם הגר"א עצמו בביאוריו לחו"מ (ס"ס רג) כ' שהרמב"ם פוסק כרמי בר חמא דאסמכתא היא ולאקניא, ואעפ"כ לא נפסל לעדות אא"כ אין לו אומנות אחרת, וכר' יהודה דפסקינן הלכתא כוותיה (בדף כו ב). 

ואפ"ה קי"ל נמי כרמי בר חמא דאמר אסמכתא לא קניא, מכח ההיא דשבת(קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אסור משום קוביא, וכן בר"ה (כב א) זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה, וכפי' רש"י שם. 

עכת"ד. 

וזה כדברי הרדב"ז הנ"ל. 

ודע דאע"ג דלרמיבר חמא אסמכתא לא קניא, מ"מ לא הוי גזל גמור מן התורה, וכמ"ש בחידושי הר"ן (סנהד' כד ב) דכולהו פיסולי דמתני' ליתנהו אלא מדרבנן, וה"ט משום דגזלן דאורייתא לא הוי אלאבחוטף וגוזל מיד חבירו, כדכתיב ויגזול את החנית מיד המצרי, אבל היכא דמדעתיה יהיב ליה אלא שהיה סבור שהוא ירויח לא הוי גזלן אלא מדבריהם. 

ע"ש. 

וכן מבואר בפי' רש"י ר"ה (כבא). 

וע"ע בתוס' ר"ה שם ובסנהדרין (כד ב). 

אמנם מדברי הסמ"ע (סי' שע סק"ג) נראה דלרמי בר חמא הוי גזל גמור, דאסמכתא לא קניא. 

ע"ש. 

וע' בש"ך (סי' רז ס"ק יח), שהביא מ"ש הב"חשם, דמדאורייתא אסמכתא קניא, והביא ראיה מדין ערב, אלא דרבנן אמרו דאסמכתא לא קניא, והש"ך דחה דבריו, דשאני ערב דבההוא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה, כדאיתאבגמ' (סוף ב"ב). 

ע"ש. 

ונעלם מעינו הבדולח מ"ש המרדכי (פרק שור שנגח סי' מו) בשם רבינו נתנאל מקינון וז"ל: דאסמכתא קניא לגבי הקדש וצדקה, שהרי אסמכתא קונה מן התורה,כדאמר (ב"ב קעג ב) מנין לערב שמשתעבד מן התורה, דכתיב אנכי אערבנו, והיינו אסמכתא. 

ע"ש. 

וכ"כ בהגהת מרדכי (פרק זה בורר) בשלטי הגבורים שם. 

ע"ש. 

וזה כדברי הב"ח להדיא.

ושו"ר להגאון קצות החשן (סי' רז סק"א) שהעיר כן ע"ד הש"ך. 

ע"ש. 

וע"ע בדרכי משה (סי' רז אות ז). 

ובשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' סו אות ג). 

(וראיתי בספר קהלת יעקב אלגאזי (בתוספתדרבנן סי' כב) שהביא דברי הב"ח, והקשה עליו ממ"ש המרדכי ר"פ שור שנגח דנדר ושבועה מהני אפי' באסמכתא, וכדכתיב אם יהיה אלהים עמדי, וכן אם נתן תתן את העם הזה בידי,וחשיב כה"ג אסמכתא, כמו כל דאי לא קני, ואם איתא לדברי הב"ח, מה ראיה היא, והא דבר תורה אסמכתא קניא, אלא דרבנן הוא דאמרי אסמכתא לא קניא. 

ע"כ. 

ולפלא דלא סיימוהקמיה דברי המרדכי שם בשם רבינו נתנאל מקינון שכתב להדיא כדברי הב"ח). 

והנתיבות משפט (שם ס"ק טו) כ', דבהכי פליגי רמי בר חמא ורב ששת, דרמי בר חמא ס"ל דמדאו' אסמכתאלא קניא, ולהכי לא מהני סברא דאגב דבעי לקנות גמר ומקני, אבל רב ששת ס"ל דאסמכתא לא קניא רק מדרבנן, ולכך מהניא סברא דאגב דבעי לקנות גמר ומקני וכו'. 

ע"ש. 

וכ"כ התומים(בסי' לד ס"ק טו), דלרמי בר חמא הוי גזל מדאורייתא דאסמכתא לא קניא, ולהכי אפי' יש לו אומנות אחרת פסול, אבל לרב ששת אסמכתא קניא מה"ת ולא הוי גזל אלא רק מדרבנן, וא"כבעינן רשע דחמס, ובעוסק בישובו של עולם לא מיפסל, דלא הוי רשע דחמס, אבל באין לו אומנות אחרת, ואינו עוסק בישובו של עולם הוי רשע דחמס ומיפסל. 

וזוהי דעת הרמב"ם,דמשום שאינו עוסק בישובו של עולם לבד אין טעם לפוסלו שא"כ בוא ונפסול כל הבטלנים והטיילים מטעם זה, א"ו כמש"כ. 

וזה ברור. 

וגם הסמ"ע נתכוון לזה אלא שאין לשונו ברור וכו'.

ע"ש. 

וע"ע בס' העמק שאלה פר' מקץ (סי' לא אות ה) מ"ש בזה. 

וע"ע בספר גזע ישי (מע' א' אות קצט). 

ובשדי חמד (מע' א כלל רמז). 

ודו"ק. 

והנה הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קיז)נשאל, אודות אנשים שמתחברים יחדיו בשבתות וי"ט, ומשחקים באבנים עגולות, והמרויח שותה כוס יין ממה שמביאים שם לצורך השחוק, והשיב, ודאי כי טלטול האבנים אסור הוא,אבל לשחק בפירות ואגוזים מותר, וכן לשחק בדברים שטלטולם מותר בשבת, ואין זה משחק בקוביא. 

ע"כ. 

ולכאורה למה לא יהיה אסור משום משחק בקוביא דהוי גזל מדבריהם, וכדיןהמטיל גורל על מנה גדולה כנגד מנה קטנה, שאסור משום קוביא, דהוי גזל מדבריהם, וכמו שפסק הרמב"ם עצמו בחיבורו. 

אולם שו"ר בשו"ת הרמב"ם (הוצאת פריימן סי' ע) שהנוסחבסוף התשובה הנ"ל: "ואינו נאסר מצד השבתות, אבל משחק בקוביא הוא". 

וכן הוא בשו"ת הרמב"ם הוצאת מקיצי נרדמים (ירושלים תש"כ סי' קעט). 

ע"ש. 

ונוסחא זו עיקר, שכן שיטתהרמב"ם, (וכמ"ש ג"כ הרמב"ם בפרק כ"ג מהל' שבת הלכה יז). 

ודו"ק+. 

וכיו"ב כתב המהרשד"ם (בחלק יו"ד סי' פד), ושאף רב ששת מודה דהוי גזל מדבריהם אלא שלא נפסל לעדות מטעםזה, הואיל ומרצונו נותן לו, ורק באין לו אומנות אלא הוא נפסל לעדות, הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם וכו'. 

ע"ש. 

וכ"כ כיו"ב בשו"ת המבי"ט ח"א (סי' עח). 

ע"ש. 

וכ"כ התומים (סי' לדס"ק טו), ושכן דעת הסמ"ע. 

ע"ש. 

וע"ע בספר חסדי דוד על התוספתא סנהדרין (בפרק ה' דף ס"ג ע"ב). 

ובשו"ת בית דינו של שלמה (בקונטרס לחם שלמה דף כו ע"ב). 

ובמרכבת המשנה שם,ובערוך השלחן (חו"מ סי' רז סעיף כג). 

ובמראה הפנים (סנהד' פ"ג ה"ה) ד"ה תני. 

ע"ש. 

ודו"ק. 

 

ב) אולם התוס' עירובין (פב א) כתבו, דלפי מאי דפסקינן בסנהדרין (כו ב) שהלכה כר' יהודה שאם יש לו אומנות אחרת כשר לעדות, נראה דשרי לשחק בקוביא, שאפי' רמי בר חמאשמפרש הטעם שמשחק בקוביא פסול לעדות משום דאסמכתא לא קניא, היינו לרבנן, אבל לר' יהודה דמכשר היכא דגמר אומנות אחריתי, ודאי דס"ל דכה"ג לאו אסמכתא היא, וה"ט כמושפירש בקונטרס (סנהד' כד ב), דלא דמי לההיא דב"מ (קד ב) אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי, דהתם הוי בידו, ולהכי לא גמר ומקני, דמעיקרא כי אתני אדעתא דלא יהיב ליה, והו"לאסמכתא, שהוא טועה וסבור שלא יבא לידי כך, אבל משחק בקוביא לא סמיך אמידי, משום דלא ידע אי נצח או לא. 

וכן משמע בסנהדרין (כה א) גבי מפריחי יונים, דקאמר, וצריכא דאיתנא בתולה בדעת עצמו (משחק בקוביא), התם הוא דקאמר קים לי בנפשאי דידענא טפי, ולהכי הוי אסמכתא, דלא גמר ומקני, אבל תולה בדעת היונה אימא לא, אלמא היכא דהוי בידוהוי אסמכתא טפי. 

והא דאמרינן בב"מ (עג ב) התם בידו הכא לאו בידו, דמשמע דהיכא דלאו בידו הוי אסמכתא טפי, התם בידו ולא בידו, שהרי היין מצוי הרבה לקנות, ומ"מ כיון שתלויבדעת אחרים שמא לא ירצו למכור לו הילכך לא גמר ומקנה והוי אסמכתא, אבל היכא דלא הוה בידו כלל גמר ומקני כגון משחק בקוביא וכו'. 

ע"ש. 

(וע"ע בתוס' סנהדרין כה א וב"מ עד א).

וכ"כ הרא"ש (פרק איזהו נשך סי' ע). 

וע"ע בתשובת הרא"ש (כלל סו סי' ט, וכלל עב סי' ג). 

ע"ש. 

וכ"כ הרמב"ן בחידושיו לב"ב (קסח א) דהא דאמר רב ששת גבי משחק בקוביא דכל כה"גלאו אסמכתא היא, ה"ט לפי שאין הדבר תלוי בדעת עצמו אלא בדעת ובמעשה חבירו, וכמו שפירש רש"י שם. 

וקי"ל כרב ששת. 

ע"ש. 

וכ"כ הריב"ש בתשובה (סוף סי' שח). 

ע"ש. 

וכן העלההמאירי (סנהדרין כד: עמוד פט והלאה). 

ע"ש. 

וע' למרן הבית יוסף (ס"ס רז) שהאריך מאד בשיטות הפוסקים בזה. 

ע"ש. 

והמרדכי (פרק איזהו נשך סי' שכג) הביא בשם רבינו אב"י העזרי,שהמשחקים בקוביא ומפריחי יונים הוו אסמכתא, משום דלא גמר ומקני דאמר אנא ידענא בנקישא טפי, אבל ההיא דפרק במה מדליקין (לא א) בשנים שהמרו זה את זה כל מי שיקניט אתהלל יטול ארבע מאות זוז, מספק גמרי ומקנו אהדדי, כיון שאין הדבר תלוי בחכמתו, וכן הדין בכל שחוק שאינו תלוי בחכמתו וכו'. 

ע"ש. 

ולכאורה קשה מההיא דשבת (קמט ב) מנה גדולהכנגד מנה קטנה אף בחול לאחרים אסור, מ"ט משום קוביא. 
[וכן ראיתי להגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ל) שהקשה מהגמ' שבת ע"ד ראבי"ה הנ"ל שהובא בבית יוסף (סי' רז).ע"ש]. 
אולם נראה דס"ל כמ"ש התוס' שבת שם, דהיינו כר' יהודה בשם ר' טרפון (בסנהדרין כה א) דאמר אין אחד מהם נזיר, שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, וס"ל דלא מחית איניש לספיקא, ולית הלכתא הכי, אלא הלכתא כאידך דרבי יהודה דמכשר כשיש לו אומנות אחרת כדפסקינן בסנהדרין (כו ב). ע"כ. 
אבל הרמב"ם ס"ל שהוא דוחק גדול, דסתמא דהש"ס דמייתיהא בשם רב יהודה אמר רב, עם בניו ובני ביתו אין עם אחרים לא, מ"ט כדרב יהודה אמר שמואל, מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול לאחרים אסור, מ"ט משום קוביא, דכולהו אזלי דלא כהלכתא, ומשום הכי פסק כסברת רמי בר חמא דחשיב לה אסמכתא דלא קניא והו"ל גזל מדבריהם. 
(וכן הביא להלכה הא דרב יהודה שאסור להפיס מנה גדולה כנגד מנה קטנה לאחרים, בחיבורו בהל' שבת פכ"ג הלכה יז). 
וע' להרב מגלת ספר (דף קנ ע"ג). 
ובאמת שגם המאירי שבת (קמט ב), כתב, שאף בחול אסור להטיל גורל על מנה גדולה כנגד מנה קטנה, מפני שהוא כמשחק בקוביא, ואע"פ שהמשחק בקוביא אינו נפסל לעדות אלא בשאין לו אומנות אחרת, מ"מ יש איסור בדבר. ע"כ. 

וכ"כ המהרי"ל (בדפו"ח עמוד ריט) שאסור לישראלים להניח גויל הטיל גורל ביניהם בשבת או ביו"ט, גזרה משום שחוק בקוביא. 
וכן פסק מהר"ם. ע"כ. וכ"כ הרמ"א בהגה (ס"ס שכב). 
[ועוד י"ל ע"פ מ"ש הרדב"ז (בלשונות הרמב"ם סי' עג), על דברי התוס'(סנהדרין כה א) דהא דמשחק בקוביא קני היינו דוקא כשמעות שניהם על הדף וכו', ולכאורה מנין להם דבר זה, וצריך לתרץ משום דאמרינן בשבת (קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור, מ"ט משום קוביא. 
וש"מ בהדיא שיש קוביא שאסורה, ומש"ה אמרו דהתם מיירי בשלא הניח ע"ג הדף, דהו"ל אסמכתא ולא קניא, אבל הסוגיא דסנהדרין (כה א) מיירי כשהניח המעות על הדף, שהדף והמקום קנוי למי שירויח, ולא חשיב אסמכתא. 
אבל הרמב"ם אינו מחלק בין אם הניחו על הדף או לא וכו'. ע"ש. 
ולפ"ז גם ראבי"ה יתרץ כאמור, דההיא דשבת (קמטב) מיירי בשלא הניח ע"ג הדף הקנוי למרויח. 
וכן י"ל בדעת הרמ"א (סי' שע ס"ג) שיובא להלן. ודו"ק]. 
ג) והנה מרן ז"ל בשלחן ערוך אזיל כסברת הרמב"ם, שבחו"מ (סי' שע סעיף א' וב') פסק, שהמשחקים בקוביא ומפריחי יונים אסרו אותם חכמים משום גזל, והעובר על כך הרי הוא גזלן מדבריהם. 
כגון המשחקים בעצים או בעצמות ועושים תנאי ביניהם שכל המנצח את חבירו בשחוק ההוא יטול כך וכך, וכן המשחקים בבהמות או בעופות ועושים תנאי שכל שתנצח בהמתו ותרוץ יותר ותקדים את בהמת חבירו יקח מחבירו כך וכך, וכל כיוצא בדברים אלו הכל אסור, וגזל מדבריהם הוא. ע"כ. 
וכ"כ מרן בש"ע חו"מ (סי' לד סעיף טז), שהמשחק בקוביא פסול לעדות, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, שהואיל ואינו עוסק בישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל, ולא שחוק בקוביא בלבד, אלא אף המשחקים בקליפי אגוזים או רמונים וכיו"ב. ע"ש. 
וע"פ זה פסק ג"כ באו"ח (סי' שכב סעיף ו) וז"ל: "המחלק לבני ביתו מנות בשבת, יכול להטיל גורל לכל מי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו, ובלבד שיהיו החלקים שוים, ואינו עושה אלא להשוותם שלא להטיל קנאה ביניהם, אבל עם אחרים אסור, שכיון שהם מקפידים זה על זה יבאו לידי מדה ומשקל בשבת, אבל ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהן, אפי' לבני ביתו ובחול אסור, משום קוביא". ע"ש. 
וכתב המשנה ברורה, שהמשחק בקוביא יש בו אבק גזל דאסמכתא לא קניא. 
(וע' במג"אמובתוספת שבת שם, וע' בס' תהלה לדוד שם. וי"ל ע"ד). 
ומ"ש מרן הש"ע בחו"מ (סי' שע ס"ג): "יש מי שאומר שהמשחק בקוביא עם עכו"ם אין בו משום גזל, אבל יש בו איסור משום שעוסק בדברים בטלים, שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה ויישובו של עולם. 
וחלקו עליו לומר שאינו פסול אא"כ אין לו אומנות אחרת". 
(וע' בטור ובבאר הגולה).
ובאמת שגם לסברא ראשונה שהיא דעת הרמב"ם אינו פסול לעדות אא"כ אין לו אומנות אחרת, וכמ"ש בהדיא (בפרק י' מהל' עדות). 
וכ"פ מרן בחו"מ (סי' לד סט"ז). 
וכן יש להעיר על לשון הטור שם. 
ומצאתי להגר"א בחו"מ (ס"ס רג) שכ', שדברי הטוש"ע הנ"ל, אינם מדוקדקים, שהרי גם הרמב"ם מודה לזה וכו'. ע"ש. 
(וע' בכנה"ג חו"מ סי' לד הגב"י אות סו). 
והרמ"א בהגה (סי' שע ס"ג) כתב, והמנהג כסברא אחרונה לשחוק בקוביא, ואין פסול אלא מי שאין לו אומנות אלא הוא. ע"כ. 
ותימה, שהרי גם לסברא אחרונה שהוא כשר לעדות, מ"מ האיסור משום אבק גזל בעינו עומד, אליבא דמרן הש"ע, והרי הרמ"א עצמו בהגה או"ח (ס"ס שכב) נראה שאוסר להפיס במנה גדולה נגד מנה קטנה משום קוביא. וצ"ע. 
ועכ"פ הרמ"א נמשך לשיטתו (בסי' רזסעיף יג) שהביא דעת המרדכי להלכה, שכל שאין הדבר בידו כלל, ולא ביד אחרים, כגון המשחק בקוביא וכיו"ב שאינו יודע אם ינצח או לא, ודאי דגמר ומקני מספק, ולכן כשהמעות מוכנים על הדף מותר לשחק ואין בו משום אסמכתא, ודלא כיש חולקים ואוסרים בכל ענין. ע"כ. 
וזהו כמ"ש התוס' סנהדרין (כה א) בסוף הדיבור, דהא דפסקינן דהמשחק בקוביא קני, ולא חשיב אסמכתא, היינו דוקא כשהמעות של שניהם על הדף, לפי שהדף והמקום קנוי לאותו שירויח כדי שיקנה המעות אשר עליו, אבל המשחקים באמנה אפי' הקנו בקנין לא מהני אא"כ הקנו בב"ד חשוב, כדמוכח בנדרים (כז ב), והיאך יקנה בדברים בלבד בשביל שניצח חבירו. 
וע"ע בתוס' עירובין (פב א). ע"ש. 

[ואמנם ראיתי להגרי"ח בשו"ת רב פעלים, ח"ב (חיו"ד סי' ל) בד"ה מיהו, שהביא דברי הרמ"א (סי' שע ס"ג) הנ"ל, וכתב, ואין כוונת דבריו שפשט המנהג להתיר לגמרי איסור שחוק בקוביא, שהרי באמת יש בקוביא איסור לכ"ע, אלא הכוונה שפשט המנהג בענין הפיסול לעדות, שאין פוסלים לעדות אלא רק למי שאין לו אומנות אלא הוא. ונראה שכתב כן לפמ"ש לעיל מזה (בד"ה והנה ראה ראיתי). 
שאף המרדכי בשם ראבי"ה שכתב שבדבר שאינו תלוי בחכמתו, כההיא דשבת (לא א) בשנים שהמרו זה את זה, מספק גמרי ומקני אהדדי להפסיד ולהרויח, מ"מ מודה דאיכא איסורא, שחכמים אסרו גם שחוק התלוי במזל, ואע"פ שאין בו משום גזל, משום דדמי לקוביא, שגם זה נוטל ממון חבירו בחנם, ומש"ה ניחא ההיא דשבת (קמט ב) מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור משום קוביא וכו'. ע"ש. 
אולם פשט דברי הרמ"א (סי' רז סעיף יג, וסי' שע סעיף ג), שפשט המנהג להתיר משחק של קוביא לגמרי, וכדברי התוס' שהעמידו לההיא דשבת (קמט ב) דלא כהלכתא. 
וכן נראה מדברי הרב ערוךהשלחן (סי' שע ס"ו) שהרמ"א מתיר לגמרי. ע"ש. ודו"ק] ומעתה בנידון ההגרלה של מפעל הפיס י"ל דהוי בכלל שחוק הקוביא, וכמ"ש מרן הב"י יו"ד (ס"ס ריז) וז"ל: כתב רבינו ירוחם בשם רבינו פרץ, הנשבע שלא ישחק בשום צחוק אסור להטיל גורלות, ולא שום אדם בשבילו, ודוקא כגון מנה גדולה כנגד מנה קטנה, כמ"ש בשבת (קמט ב) אין מטילין חלשים בשבת משום קוביא. עכ"ל. 
וכן פסק מרן בש"ע (שם סעיף מח). 
הילכך גם בנ"ד יש לאסור לדעת הרמב"ם ומרן הש"ע, משום דהוי בכלל אסמכתא, ואסמכתא לא קניא. 
ורק להרמ"א יש מקום להתיר, כיון דס"ל כרב ששת דלא הוי בכלל אסמכתא, ובאמת שהריב"ש בתשובה (סי' תלב) כתב, שהשחוק בקוביא יש בו איסור לכ"ע, ואפי' לרב ששת דס"ל דליכא אסמכתא בקוביא, מ"מ בודאי שהוא דבר מכוער ומתועב ומשוקץ, ורבים חללים הפיל ועצומים כל הרוגיו, ומפורש בירושלמי (נדרים פ"ה ה"ד) כי מי שנדר שלא לשחק בקוביא אין מתירין לו. 
וכ"כ הרמב"ן והרשב"א. עכ"ד. 
וכ"כ עוד הריב"ש (בס"ס שצה). ע"ש. 
(וע"ע בתוס' גטין לה: ד"ה קסבר, שהביאו ג"כ דברי הירושלמי הנ"ל. 
וכן פסק בש"ע יו"ד (סי' רכח סט"ו). ע"ש). 
ועכ"פ אנן בדידן קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן הש"ע, ולפ"ז יש לאסור קניית כרטיסי מפעל הפיס, משום קוביא. 
ד) ואנכי הרואה להגאון רבי ישראל מאיר מזרחי בשו"ת פרי הארץ ח"ב (סי' טז), שנשאל הלכה למעשה אודות סופר שכתב ס"ת ואין קונה במחיר אשר הושת עליו, וברצונו למוכרו על ידי גורל כפי שנהוג בין הסוחרים, דהיינו שכמה אנשים נקובי שם כותבים איש את שמו עם תשלום סך קצוב ביניהם, וכולם שוים בקצבה, ומתנים ביניהם להפיל גורל, וכל מי שיעלה שמו עם החפץ לו יהיה, ומקנים בקנין זה לזה כל אחד מהם את חלקו, ושאל הסופר האם מותר לו למכור הס"ת בגורל הלזה. 
והעלה שם (דמ"ג ע"ב) בזה"ל: היוצא מן המחובר שאע"פ שלהטיל גורל במנה גדולה כנגד מנה קטנה אסור משום קוביא, דאסמכתא לא קניא, מ"מ בודאי דבנ"ד ליכא חששא משום קוביא כלל, הואיל ובגורל הזה מקנים זה לזה כל אחד את חלקו, וא"כ תו ליכא אסמכתא, ואין בזה משום קוביא, ודבר זה מותר, ולא ניתן לישאל בנ"ד וכו'. עכת"ד. 
והובא בברכי יוסף (יו"ד סי' ער סק"ג). 
ושכן כתב הרב זרע אברהם (חיו"ד סי' ו). 
[אך לא הזכיר טעםההיתר של הרב פרי הארץ, שזהו מפני שהקנו זה לזה כל אחד את חלקו. 
וק"ק דהא אמרינן (בנדרים כז ב) שאפי' בקנין לא מהני אסמכתא, אלא היכא דקנו מניה בב"ד חשוב. 
וכ"כ התוס' עירובין (פב א). 
וכן פסק מרן בש"ע חו"מ (סי' רז סעיף טו). 
וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ה (ס"ס ב' אלפים ורמ"א). וצ"ע]. 
והגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ל) אחר שהביא דברי הרב פרי הארץ, וטעמו ונימוקו עמו כנ"ל, כתב, שיש לתמוה על מנהג העולם שנוהגים היתר להשתתף בגורל אע"פ שאינם מקנים זה לזה כל אחד חלקו. 
ושכן יש לתמוה על מ"ש בשו"ת חות יאיר(סי' סא) שעשו בביתו תלמידיו המקשיבים לקולו, בהסכמתו וברשותו, גורל על כוס כסף מוזהב, ואמר שבגורל תדבק בו ההשגחה העליונה, ולא חשש למה שאמרו מנה גדולה כנגד מנה קטנה אסור משום קוביא. וכמ"ש בשבת (קמט ב). 

וכתב הגרי"ח שם, ונ"ל ליישב מנהג העולם בהגרלה הנ"ל בטעם נכון, והוא כי כמעט כל המגרילים על חפצים שונים, דרכם שכשיש לאדם חפץ מסויים וברצונו להרויח ממנו יותר מכדי שוויו, הוא מאסף מאנשים רבים מעות בתור דמי החפץ, והמעות לוקח לעצמו מכל המשתתפים בהגרלה, וכותב שם של כל אחד מהם בפתקה אחת, ואחר ההגרלה זוכה אחד מהם בחפץ ההוא, באופן שהזוכה אינו נוטל מן המעות שנתנו המשתתפים בהגרלה, אלא נוטל את החפץ מיד בעליו לאחר שקיבל הדמים מכל המשתתפים בהגרלה, וכל אלה שהשתתפו בהגרלה לא עשו שום קנין בחפץ כלל, אלא רק נתנו מעות, וגם המעות אינם אלא בתורת פקדון בידו, שאם אבד החפץ קודם ההגרלה, אבד לבעליו, וכל אחד מהם לוקח בחזרה את מעותיו, ולכן אם יש חשש איסור משום אסמכתא, אין החשש אצל הזוכה בהגרלה, כי הוא זכה בחפץ וקיבלו מיד בעליו תמורת הסכום המועט שנתן עבורו, ומה לו אצל המשתתפים בהגרלה שנתנו מעות, כיון שאינו מקבל מן המעות שלהם, והחשש הוא רק אצל בעל החפץ שלקח המעות מהם עבור ההגרלה, ושמא הוי אסמכתא דלא קניא, ועכ"פ אין שום חשש ביד כל אחד מן המשתתפים בהגרלה, ואפשר שגם על בעל החפץ אין שום חשש איסור, כי המעות קיבל ברצון המשתתפים בהגרלה וגמרו ומקנו לו כלאחד ואחד את המעות שמסרו בידו, והוא מוחזק בהם, וא"כ י"ל שאין בזה משום אסמכתא. 
ולפ"ז למדנו כי בנידון השאלה במשחק שעושים ברנגון, שהזוכה בהגרלה נוטל מעות שלשים רופיות תמורת רופיה אחת שנתן, הנה הוא לוקח מן המעות שנתנו המשתתפים בהגרלה, ויש בזה איסור משום קוביא. עכת"ד. 
ולפ"ז בנ"ד לגבי מפעל הפיס שהזוכה מקבל סכום מעות גדול מן המפעל, תמורת הסכום המועט ששילם, והסכום נאסף מכל המשתתפים בפיס, יש בזה משום קוביא ואסור, דהו"ל אסמכתא דלא קניא. והוי גזל מדבריהם. 
ה) ותבט עיני להרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (חיו"ד סי' ה סעיף ג, עמוד פח) שנשאל בנ"ד, האם מותר לקנות כרטיס הגרלה של מפעל הפיס, והשיב, שאין לאסור מטעם איסור שחוק בקוביא דהוי גזל מדבריהם משום דאסמכתא לא קניא, דשאני התם שהסכום המסויים שעליו שיחקו הוא ממונו הפרטי של המנוצח, ומוכרח הוא לתת למנצח מה שקצבו ביניהם, ולפעמים אף מפסיד כל ממונו ע"י השחוק בקוביא, והוא אינו מקנה לו בכל לבו, וחשיב שפיר אסמכתא, שיש בו איסור גזל מדבריהם, משא"כ ענין ההגרלה של הפיס שאוספים סכומים גדולים מן המשתתפים בהגרלה, ואינו ענין של נצחון שלוקח מה ששייך לחבירו, אלא ענין של מזל, וכמו שנוהגים להגריל על ס"ת או על מגילה בתיק של כסף וכיו"ב, ובאמת שמעשים בכל יום שעושים הגרלה על ס"ת ואין פוצה פה ומצפצף, וכמ"ש בברכי יוסף (סי' ער) בקונט' אחרון, בשם הרב גבעת פינחס, שכל שנמכר דרך כבוד ע"י גורל, ויש הנאה להעלותו בדמים, מותר, ושכן נהגו בכל ערי איטליה, ורבני איטליה עשו מעשה בעצמם וכו', הרי שאפי' ס"ת מותר למוכרו בגורל מפני שיש בו הנאה להעלותו בדמים, שבעלי הס"ת מרויחים דמים על ידי המשתתפים בהגרלה, ואין כאן ענין של גזל כמו בדין שחוק בקוביא, ששם המנוצח מפסיד דמים ושייך בו אסמכתא וגזל. עכת"ד. 
ונעלם מעינו הבדולח מ"ש הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ל) הנ"ל, שיש חילוק בין הגרלה על חפץ או ס"ת, שהזוכה אינו נוטל מן המעות של המשתתפים בהגרלה, אלא את החפץ או הס"ת שעדיין שייך לבעליו, והוא נותנו לו ברצון לאחר שקיבל דמיו ויותר, משא"כ הנוטל מעות של ההגרלה אשר המשתתפים בה נתנו מכספם הפרטי, והזוכה בפיס לוקח מכסף המשתתפים, הו"ל גזל מדבריהם. 
וא"כ אין שום ראיה מהמעשים שבכל יום שעושים הגרלה על ס"ת או חפץ אחר, לנידון ההגרלה של מפעל הפיס, שהזוכה נוטל מעות השייכים למשתתפים. 
ומ"ש עוד הרב ישכיל עבדי שם, ועודהרי אפי' בקוביא מפורש בדברי הרמ"א בהגה, שאין זה אלא באין לו אומנות אלא הוא, אבל אם יש לו אומנות אינו פסול, ובנ"ד הרי הוא רק משתתף בפיס ותו לא וכו'. ע"כ. 

במחכ"ת לאשמיה מתיא, שאמנם הרמב"ם ומרן הש"ע כתבו בהדיא "והוא שאין לו אומנות אלא הוא", אך זהו רק לענין לפוסלו לעדות, אבל לענין איסור גזל מדבריהם מטעם אסמכתא, גם כשיש לו אומנות אחרת, איסורא מיהא איכא, וכמפורש בדבריהם. 

והרי אפי' להפוסקים הלכה כרב ששת דכל כה"ג לאו אסמכתא היא, כתב הריב"ש (סי' תלב) הנ"ל, שעכ"פ העושה כן הוא משוקץ ומתועב, ומכוער הדבר, כי רבים חללים הפיל ועצומים על הרוגיו, וגם למפעל הפיס יש רבים שקונים כרטיסים רבים, כמעט בכל דמי משכורתם, בחושבם אולי מספר אחד מהם ירויח, ולבסוף יוצאים בשן ועין, ומפסידים ממונם ורכושם. 

ואם כי הרמ"א כתב שפשט המנהג לשחוק בקוביא, וחלק על מרן הש"ע, אנן בדידן קבלנו עלינו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר.
וכמו שקראו עליו לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. (שו"ת חיים ביד סי' קח). 

ו) וראיתי למי שכתב ליישב מנהג המקילים בזה, ע"פ מ"ש הרמב"ם (פרק יא מהל' מכירה ה"ד) הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך, והלה אומר אם אני חוזר ביאכפול לך ערבונך, אם חזר בו הלוקח, קנה זה את הערבון, שהרי הוא תחת ידו, ואם המוכר חזר בו אין מחייבים אותו לכפול הערבון, שזו אסמכתא היא, ואסמכתא אינה קונה. ע"כ. 

וכן פסק מרן בש"ע חו"מ (סי' רז סעיף יא). 

וא"כ בנ"ד שהכסף של המשתתפים בהגרלה של מפעל הפיס כבר נמצא ביד המפעל, ואין המשתתפים יכולים לחזור בהם, בודאי דגמרי ומקנו המעות בלב שלם, ולא חשיב אסמכתא (כן כתב ידידנו הרה"ג ר"מ הלוי בירחון אור תורה). 
ברם אחר העיון נראה שאין זה דומה לשם, כי המארגנים את ההגרלה וגובים את הכספים, מאת המשתתפים בה, אינם גובים את הכסף לעצמם, ואין להם שום זכות בכסף הזה, אלא הם שליחי השלטונות המופקדים על ידם לפקח על הפיס שיהיה כהוגן, והרי זה דומה למה שפסק הרמב"ם (שם הלכה ה), מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ביד שליש, ואמר לו אם לא פרעתי לך עד יום פלוני תן לו שטרו, והגיע זמן ולא פרע לו, לא יתן השליש את השטר שזו אסמכתא היא. 
וכן פסק מרן בש"ע חו"מ (סי' רז סעיף יב). 
וכתב הרב המגיד, שאפשר שאם היה השטר ביד המלוה וא"ל אם לא פרעתיך עד יום פלוני, גבה כל השטר, ומה שנתתי מחול לך,הרי זה גובה הכל כיון שהשטר והמעות בידו, וזהו ששנו אותה במשליש דוקא. ע"ש. 
וע"ע בשו"ת בתי כהונה (בית דין סי' ז, דל"ד ע"ג). ע"ש. 
וכאן כל הכסף שנגבה מאת המשתתפים לידי מפעל הפיס, הוא ביד שליש, היינו המארגנים והמופקדים על כך מאת השלטונות. 

ואף שהם קובעים את גודל סכום הפרס של הזוכה, זהו תפקיד המוטל עליהם כפי ראות עיניהם, מאת השלטונות שייפו את כחם לכך. 

אבל בודאי שאין הכסף הנגבה שייך להם, וממילא חשוב הדבר אסמכתא דלא קניא, והו"ל גזל מדבריהם ביד הזוכה. 

ואע"פ שהאשכנזים שקבלו עליהם דעת הרמ"א, יכולים לסמוך עליו בנ"ד, שהרי התיר אפי' שחוק בקוביא, ובני אשכנז יוצאים ביד רמ"א, מכל מקום לדידן שומר נפשו ירחק מהם, כיון שאנו קבלנו הוראות מרן שאוסר שחוק בקוביא ועניני גורל, וכמ"ש ביו"ד (סי' ריז סמ"ח). 

וכבר כתב הגאון מהר"י פראג'י בספרו שו"ת מהרי"ף (סימן נט) שאפילו כשיש רבים מהפוסקים חולקים על הרמב"ם ומרן, אנו קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן, שדבריהם הוקבעו לנו כהלכה למשה מסיני שאין בה שום מחלוקת כלל, והנוטה מדבריהם אפילו מקולא לחומרא הרי הוא כאילו נוטה מדיני תורה, ומזלזל בכבוד רבותיו. ע"ש. 
וכתב מרן החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים מע' ט אות יב), שספרדי שמיקל כדעת הרמ"א נגד פסק מרן להחמיר צריך כפרה. 
וכ"כ עוד בספרו דברים אחדים (דף כוע"ב) ובספר יעיר אזן (מע' א אות עב). 
וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ב אות כג) ובשו"ת חקקי לב (ח"א דף נג ע"ד, וח"ב דף קצד ע"ג). 
וכ"כ הגר"ח פונטרימולי בפתח הדבירח"ב (סי' רלב סק"י). ועוד. 
והן עתה הראוני מ"ש ידידי הרה"ג רב הפעלים לתורה ולתעודה רבי שמעון חי אלוף שליט"א ראש ישיבת אהבה ואחוה בברוקלין ארה"ב, באור תורה (כסלותשמ"ה, סי' כט) ליישב ולחזק את דברינו. ע"ש. 
אפריון נמטייה, ותשואות חן חן לו. 
ודו"ק כי קצרתי. 
מסקנא דדינא שהספרדים ועדות המזרח אסור להם להשתתף בקניית כרטיסי מפעל הפיס, וכל שכן כרטיסי ספורט למיניהם שמשחקים בשבת ומחללים שבת בפרהסיא, ונמצא שהוא מסייע ידי עוברי עבירה. 
ואף לאשכנזים יש לאסור בזה. 
(וע' בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' עמוד פט ס"ס ה). 
ושומע לנו ישכון בטח.

ולמה -

כי חצי מזה ייקח לך מס הכנסה

אז את נשארת עם מליון אחד 

עוד חומש למעשרות (אם מרויחים הרבה אני מניחה שראוי לתת חומש)

נשאר לך 800000 וזה אפילו לא מספיק לדירה אחת

ובטח שלא בשביל "להשקיע בנדלן"

 

מס הכנסה לא לוקח חצי , זה לדעתי סביב ה30% . ו

ולכן שאלה זו לא ראויה לתשובה רצינית.

אם עוד טיפה אנשים יפסיקו לשמור מצוות, נגיע לדור שכולו חייב ונהיה מוכרחים להגאל.
לא שאני חלילה מטיף לזה...אבל בקצב הזה נראה שזה התסריט הכי ריאלי...

לא חבל?

בס"ד

שאלת שאלה בכותרת ובגוף ההודעה פתחת נושא אחר. מה שאלת?
למה לא מתירים הכול- כי האיסורים גורמים לזילזול בתורה?

לזה התכוונת?

והרי התורה היא לא באה 'להתאים לנו' או 'להיות אופנתית'.
ולנו אין שום זכות על דעת עצמנו להתיר דברים רק כדי שתהיה 'פופולרית'.

ההתרות נעשות מתוך התורה עצמה, ולא מתוך קלות ראש של 'זה לא מתאים לנו אז בוא נשנה!'

שאלתי למה הרבנים לא מתירים הכל.
הרי ממילא כל יום שעובר מתירים עוד ועוד
אבל תמיד יש תלונות שזה לא מספיק.
למה לא באים ואומרים:
כל מי שרוצה לעלות לתורה, לרקוד עם הספר תורה, ללבוש אותו, לקרוא בו בבר מצווה של הכלב, לבטל את
עזרת הגברים ואני לא יודע עוד מה...- יכולה וזה מותר.
מותר גם להתחתן גבר עם אישה (כי במצב של היום נראה שאת זה דוקא הולכים לאסור).

למה כל כך קשה להתיר את זה?
גם ככה מההלכה המקורית בקושי נשאר משהו.

והשאלה אם זה כמו דברי אוגיסטינוס לגבי היהודים.
ידוע שבתקופות מסויימות הנוצרים השאירו את היהודים חיים בכוונה בשביל שיוכלו להרע להם (ומעוד סיבות כמו הוכחה לאמיתות אמונתם כביכול ועוד) ופה זה נראה אותו דבר.
משאירים כמה דברים אסורים כדי שיוכלו להלעיג על התורה ולומר שהיא שובניסטית וכו'.
ברגע שהכל יותר - התורה תיחשב נורמלית ולא יהיה אפשר לחבוט בה עוד.
השאלה היא כאמור אם זו הסיבה שלא נותנים לנשים את כל מה שהן רוצות.

א. ההנחות יסוד שלך לא נכונות. היהדות לא נכחדת. ויש המון צדיקים ששומרים תורה ומצוות.
אתה יכול להתכחש לזה. זו המציאות.

ב. לא מתירים הכל מהסיבה הפשוטה שזה-אסור!!!
התורה זה לא שוטרים וגנבים. וזה גם לא משחק אסטרטגיה. אני יעשה ככה והוא התגובה יעשה ככה. ממש לא!!
התורה קיימת וניתנה כמות שהיא הישר מהקב"ה. אי אפשר לבטל אותה רק כי זה לא מוצא חן בעני מישהו.
ואגב, הגישה המיואשת הזו- של או הכל או כלום היא לא במקומה.
חלקים גדולים בעם שומרים על תורה ומצוות.
יש גם חלקים שלא. אבל לא נתייאש ממה שיש לנו רק בגלל שהם עוד לא ראו את האור...

ג. כל הקטע הזה של לבטל כדי שלא יהיה במה לנגוח. ושנוצרים השאירו יהודים רק כדישיהיה את מי לשנוא.. נשמע קונספירצי רצחחח..

ולגבי העניין שפה זה השערה שלי

מקורות בבקשה

אני אדייק:
היה מה שנקרא 'הצו של אוגיסטינוס' שהיה אב כנסייה ידוע וגרס שיש להשאיר את היהודים חיים
על מנת שמצבם הנחות והשפל יהווה הוכחה לכך
שהנצרות נכונה ולראייה: היהודים מושפלים ונרדפים והנוצרים גאים ושלווים.
זה באמת לא בדיוק כפי שהצגתי את זה בהתחלה.
אבל באתי להעביר רעיון, זה לא היה עיקר העניין.
ומקור אחד מיני רבים, מתוך ויקיפדיה:

אבות הכנסייה מצדם נדרשו להסביר את קיומם של היהודים ושל היהדות גם בעידן שבו ניצחון הנצרות הוכח כביכול. אוגוסטינוס פיתח דוקטרינה שעל-פיה גלותם של היהודים ופיזורם ברחבי האימפריה הרומית היא אות אזהרה מתמיד לנוצרים שלא להתכחש לישו. לשיטתו היהודים רשאים לחיות בארצות הנוצריות, אך מעמדם נחות בהכרח לעומת מעמדם של הנוצרים (ראו: "עיר האלוהים" ספר 18, פרק 46).

"היהדות נכחדה מזמן"
נו באמת

מה שיש היום זה כבר לא יהדות..
לא יודע איך לקרוא לזה אבל יהדות זה לא.

אז נכון, חוץ ממיליון אתאיסטים גלויים ועוד רבים מאוד סמויים יש פה כאלה ששומרים מצוות, אך ממש לא כפי שהייתה שמירת מצוות פעם.
היום 'דתי' זו הגדרה חברתית.
לוקחים קצת מפה וקצת משם וזהו..

לשון הרע על עמ''י.

 

לידעתך- ברוב המקרים "מה שהיה פעם" היה או להיות יהודי או להיות גוי. לא היה באמצע.

ברור שעדיף להיות יהודי חילוני מאשר להמיר את הדת.

 

ומה שאתה אומר על שמירת המצוות ועל ההגדרה "דתי" היא פשוט לא נכונה. אין לי מושג באיזה מקומות אתה מסתובב. אבל כנראה לא בכאלו הנכונים..

רוב האנשים שאני מכירה מקפידים על קלה כבחמורה אפילו יותר מפעם (כיוון שאז חלק מהמצוות לא יכלו לקיים כמו ישוב הארץ ושמיטה)

ובכלל, מי שמך בוחן כליות ולב? מי אמר שפעם היו יותר טובים והיום פחות? יש לך קשרים מיוחדים בבית דין של מעלה שאתה קובע דבר כזה?

אני מכירה המוון אנשים דתיים ביותר ביותר 

הן לגבי העבר ההיסטורי, והן לגבי המציאות כיום.

 

יש המון כפירה ואפיקורסות, גם בציבור הדתי לאומי. אבל מכאן ועד האמירות הגורפות שלך - הדרך רחוקה מאוד.

בס"ד

אבל ממה שיצא לי לראות עם ישראל שומר על יהדותו. מתחזק בה מעמיק בה. בכל התחומים. יש חקירה דרישה התקרבות. תשובה תיקון. אלאדין נאחל  "כלה נבואתך וצא"

בדרך ארוכה ממה שהיינו מקווים

 

מזה שאנן סהדי שלעם הזה יש כוחות לדרך ארוכה

אפשר לחזק את האמונה בו ובסגולותיו הפנימיות

אנחנו רוצים מאד אחישנה, ולא מפחדים גם מבעיתה, כי אנחנו יודעים שבסוף נגיע לגאולה

 

"איננו מתייראים מדרך ארוכה" אמר הרב קוק, ובכל זאת ההעדפה שלנו היא של דרך קצרה "צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" מתפללים בכל תפילה...

את' ה' אלוקיך תירא

את לרבות תלמידי חכמים

ומקדשי תיראו

האמת שפחד זה ממשהו שלילי.
אבל הקב"ה חיובי...

האמת שפחד מבחינתי זה משהו שלילי.
יראה זה חיובי...
אז אם הכוונה שם ליראה- אחלה.
אבל אני לא מבינה מה "אשרי" במי שמפחד.
אותח זה מכניס לקיפאון...

שאנחנו חייבים גם את הפחד בחיים

 

עכשיו נותר לברר היכן

שזה על דברי תורה משהוא כמו שלא לשכוח/ליפול.

אבל הביאור הזה הוא מיד אחרי רב שראה תלמיד מפחד ותגובתו היתה 'אתה חוטא'.(על בסיס-פחדו בציון חטאים)

 

יראת העונש היא פחד ממשי, כמו לפחד משוטר

 

וגם יראת הרוממות היא סוג של פחד

 

זה הערצה כזה...

נגיד, אני מעריצה תרב יהושע. נראה לך שאני מפחדת ממנו?
אני כן אהיה חמודה לידו בלי להתכוון, ואולי יותר חמודה מבדרך כלל אבל לא מפחדת!

ויראת העונש זה אולי הפחד היחיד שיש.
האמת ש... גם אותו אני לא אוהבת. זה מרגיש לי ברירת מחדל בעבודת ה'.

כאילו, אם אתה לא עושה משהו מאהבה ויראת הרוממות, אז נאיים עליך בגהינום

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם."

"סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי"

נשמע שאנחנו מסכימים.

הכוונה ליראה ויש חילוק בסמנטיקה

פירוש המלבי"ם

מסביר שם בערך מה אתה אמור להרגיש, ואולי מחפש את הרגש הכי קרוב לזה.

אבל שוב, מבחינתי פחד זה רק ממשהו שלילי.
יראה זה מחיובי.
אבל יתכן שזה עניין של סמנטיקה

דבר אל בני ישראל, זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו, לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואומר, אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי. (ספרי ואתחנן לא)

 

ואל תתייאש מן הפורענות כיצד, מלמד שיהא לבו של אדם מתפחד בכל יום ויאמר אוי לי שמא יבא עליו פורענות היום ושמא למחר, ונמצא מפחד בכל יום, שנאמר (איוב ג') פחד פחדתי. (אבות דרבי נתן ט ה)

והאמת שאני לא מסוגלת להיות טיפוס כזה.

אני שונאת דאגות ופחדים, זה משתיק אותי.

ה נשנשמע לי כמו משהו אחר שמניע אותו.
הוא היה דןאג שלא...

גם אני לפעמים חוששת לעשות פדיחות ליחוס שלי
או מפחדת שישאר חמץ בבית.
אבל זה נובע מהיראה ומהאהבה, לא מפחד ממנו.

אני לא מפחדת ממנו, אני משתדלת לפחד מהעונשים. (זה קורה לפעמים)
אבל בעיקר יראה ואוהבת אותו.
אני לא יכולה לחשוב על לעבוד אותו מתוך פחד חיצוני שלילי.

כבר מזמן הגעתי למסקנה הזאת..

התכונה של הפחד. הרב כותב במאמר "הפחד" (עקבי הצאן) שהפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים, אין דבר גרוע ממנו.

 

ויש "פחד ה' והדר גאונו". תחושה עמוקה של חרדת קודש. 

 

ו"אשרי אדם מפחד תמיד" מוסבר במסכת גיטין. נזהר שלא תקרה תקלה ממנו. וכן בדברי תורה, שלא יישכחו ממנו.

 

והמהר"ל (נתיב התורה דומני) מסביר שאכן צריך דווקא את ה"מוחשיות" הזו לאחיזה בדברי התורה. זה לא "פחד" שמישהו יכניס לו אגרוף...

 

וכן במסילת ישרים על יראת החטא, "זעזוע" מהדר גאון ה'.

 

ועל יראת הרוממות כתוב שהיא קרובה ל"חיבוב האהבה". זה ממש הול ביחד.

 

[וגם את יראת העונש צריך, במוקמה הנכון. וכל אחד כמידתו. ועכ"פ, כשמרים שבתחתי חבית היין. והיא נותנת עוצמה למה שלמעלה ממנה. כך מבואר ב"שמונה קבצים"]

לפחד שאתה מתאר.

למה-
כי פחד ממשהו שלילי משאיר רשמים שליליים בנפש (לפחות אצלי ככה) [לרוב נובע מחוסר ביטחון בה' או מרמה רוחנית נמוכה]
והפחד שאתה מסביר- הוא פחד עליון ומרומם ואפילו ""מענג"" מאוד.

זה החילוק שלי.

תודה רבה על ההסבר. ככה ברור יותר

פרק מ"ג בתניא.

מומלץ..

וזו לא "סיסמה גלותית".  יסודה בספר אורות ששם כתוב "ארוכים הם חיינו וארוכים הם על כן דרכינו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו וובשביל כך גדולות הן צרותינו וגדולים גם תנחומותינו".

 

איש לא אמר שמזמינים מראש דווקא דרך ארוכה.. זה לא שאלה של "רוצים או לא רוצים"... אבל כשרואים שכך מתנהל תהליך גאולת ישראל, לא מפחדים מזה. לא נבהלים ומבינים שזה לא במקרה.  לא מחרפים "עקבות משיחך".

 

הרב חרל"פ זצ"ל כתב מאמר שבו אמר שצריך להתפלל שהגאולה תהיה "אחישנה" אע"פ שכבר החלה "בעיתה". והרב קוק מסביר לו באיגרת עמוק וארוכה - שלא כאן מקומה - כי זה שהגאולה באה בדרך הטבע זו לא חולשה אלא "גבורת גבורות". ומעלה את כל הטבע בתהליך הזה.  לא סותר להתפלל לה' שיהיה בחסד, ברחמים, בלי עיכובים ככל האפשר.

עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה איננה אמירה גלותית, אלא אמירה עם עוצמה, עם ביטחון. נכון, מצד אחד אנו רוצים דרך קצרה - רוצים משיח ובית מקדש כאן ועכשיו. אבל מצד שני אנו גם יודעים שיתכן וזה ייקח זמן, יכול להיות שזה יהיה יותר ארוך ממה שציפינו, וכאן נכנס העיקרון של "לא לפחד". אם תהיה דרך ארוכה - נתמודד איתה, נתגבר ונתעלה על ידה, מה שבטוח - לא ניחלש מזה. אלא נבין שכך הקב"ה מנהגל ומנהיג את עולמו וכך הוא רצונו ונתבטל בפני זה ונקבל עלינו באהבה ומתוך ציפייה להחשת הגאולה במהרה, אבל בדרך שתהיה טובה לעמ"י...

לקדם את הגאולה. 'חרד'- זה לשון של יראה שדוחפת אותך לזריזות והתקדמות. בלי לפחד מהמכשולים בדרך, אלא לחתור בזריזות ובכוח קדימה לגאולה השלמה.

וכנראה כמה תרנגולות.

לקרוא ככה לאנשים?
|מצקצקת בלשון|
זה מעליב את התרנגולות..

לק"י



אצל ההורים שלו..

מוקדם מדי לדעת.

זה המקום הכי טבעי להיות בו

אצל סבא וסבתא של בעלי

כולל לישון שם.

לא מקורי??

ב"ה
אז כמה שעות ישנתם בשבת? ומתי תלכו לישון הלילה?
תובנה מישהו?

וחשבתי שהפעם אני אספיק... לא נורא! |מושך בכתפיו|

ולמה?

בונוס: תובנה.

מחכה לחצי.

אין תקציב לבונוס

אבל תכף זה יקרה באמת בעז"ה.

 

לילה טוב!

 

תובנה- כמה ארוכה היא הדרך.

אבל- אנשים טובים באמצע הדרך

 

ב"ה.

עומדת להעמיס את מכונת כביסה מס 3 לערב זה

(מחר צפויות עוד 2-3. ותודה למייבש כביסה שיביאנו מהלום ואילך) 

ומחר חופש בהפתעה
ה' הטוב אוהב אותי...

בס"ד

 

עם ספר ביד שרוצה שאסיים לקרוא אותו

והאמת שאני כזה מיואשת מאיזה משו ספציפי.
מצחיק להגיד שאני מיואשת, כי לא ציפיתי בכלל.
אבל... ממ פשוט נמאס לי והשלמתי עפ זה ואני לא מקווה שישתפר כי זה חסר סיכוי.
נחשב יאוש?

חזרה לשגרה טובה לכולנו!

כבודן הכביסות מונחות במקומן והמכונה האחרונה תוזמנה להתחיל בעוד 6 שעות.

 

 

בס"ד


מה ילד יום?
ומה ילד שבוע?

האם אהיה באותו מקום שאני כעת?
רק ה' תן לי כוחחח!
תן בי חוכמה בינה ודעת לעשות רצונך! בלבב שלם!
אמן!

היה כיף ומעייף
חתכתי. לילה טוב

ב"ה
תודה רבה ה' שאתה נותן לי כוחות כאלו!

כמה ברכה יש בשחרור! אנחנו באמת גוף-נפש(-נשמה)...

תודה, פרח! ריגשת.

וישר כח!

למה אתה עובד עלי סתם

לקח לי כמה חודשים ושנים להבין בושות
חחח זה טוב ממש!!

לקח לי זמן, אבל זה טוב

מחר דיאטה

לק"י

שבת נחמדת..
ישנתי טוב.

בתקוה לבשורות טובות מנפל

בס"ד

 

שבת נחמדה שכל המשפחה הייתה, אבל ריקה מחברים...

איזה כיף להתחיל מבראשית!

היתה שבת טובה ושקטה, אצל סבא וסבתא שלי, לבד.

ואולי סוף סוף הגאווה שמפריעה לי ללמוד מאחרים (ולעוד דברים) נשברה.

שבת היתה נחמדה ושקטההה!!!

בלי בנות אתם לא מעניינים אתכם מסתבר

סתם
בנים, אל תעשו פדיחות

בס"ד

 

אני בעז"ה מגיע ואני יודע על עוד לפחות אחד שבעז"ה יגיע.

שתהיה שבת של בריאות..

כנראה מקורו בימי האנוסים

או היוונים

 

או סתם מקום טוב לשמור עד ערב פסח - שאז שורפים בשריפת חמץ

ב"ה
אבל חשבתי לחכות עם השאלה הזאת לפסח

וכתב הרב חמדת ימים: "... אין לנהוג בהם מנהג ביזיון וחסידים הראשונים מנהגן להצניעם ולבער עמהם החמץ בערב פסח או להטילם לתנור באפיית מצות של מצוה, מה טובו ומה יופיו כי אחר שכבר עלו ונתעלו בעניין מצווה, ראוי שלא ירדו לעניין חול. וכן הסכך טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שנעשה בו" [ח"ד ד"צ ע"ד].  

נוספת- שהיא ביעור החמץ וכמו שכתבו קודם.
כך כתב גם בא"ח.

תשמיש ביזיון אסור, אך לזרוק לפח זה לא תשמיש ביזיון.

[ע"ע "לחם בשקית"- או שאריות ירקות של שמיטה- שבשקית וכנ"ל]

זה כמו שפתילי ציצית שבלו מותר להשתמש בהם למה שרוצים ונראה לי המשנה ברורה כותב לא להשתמש תשמיש בזוי כגון לנקות את השיניים.
במקרה של ערבה זה נשמע לי יותר מוזר כי זה בכלל לא מצווה אלא מנהג נביאים אם זה היה מצווה היינו מברכם עליו.

בכלל לפני...

והיה אחד גם בשנה שאחריו.
ואחד בשנה שאחריו......

 

יום כיפור האחרון? אני לא מזדהה עם ההרגשה, הוא היה כמעט אתמול.

יש דברים הרבה יותר רחוקים שנראים לי כמעט כמו אתמול.        כנראה זה כי בכל הזמן הזה לא עשיתי שום דבר יותר מדי חשוב.

וכמעט החזרתי את נשמתי לבוראה לקראת סופו.

 

דווקא אני גאה בעצמי השבוע, הצלחתי לעמוד באחת ההחלטות שלי בצהרי אותו יום.

אני עוד לא יודעת מאיפה כדאי להחליט...

אני כבר חוששת מנדרים

רק טענתי שהצלחתי לעמוד בהחלטה למשך שבוע, לא מעבר.

(אמרתי שאני חוששת לקבל החלטות זה סתם יה"ר)

פעם פעם

עדיין מרגישים את זה באוויר
עדיין קופצים מכל טריקות דלת
עדיין יש התנהגויות שלא עברו

ועדיין... צורחים צרחות איימים מהזיקוקים שהופיעו בשמחת בית השואבה... (מזל שזה היה ביום האחרון)

ואז מגלה שזה משו אחר.
אפשר לחשוב כמה אזעקות אמת שמעתי שפיתחתי כזאת חרדה..

כאילו עברו שנים..
וזה בקושי חודשיים...
הזמן הוא יחסי

אני מדמיינת את האפליקציה של הצבע אדום קופצת.
ויותר מפעמיים זה היה נכון ולא דמיינתי

|מקנאאאאאאאאאא|

אני אוהבת את זה, שרק בעם ישראל, לוקחים את ספר החוקים, ורוקדים איתו, בכל הכח.

 

כי התורה שלנו, היא תורת חיים. ולא רק ספר חוקים.

 

ואני בעד שגם לנשים יתנו ספר תורה לרקוד איתו. מה, לנו אין חלק בתורה? מה, היא שיכת רק לגברים?

 

ואני חושבת שלהתחבר לתורה מתוך ריקוד זה דבר גדול מאוד. שבכל עצמותיך אתה אוהב את התורה, זה עושה משהו בנפש. וזה החמצה שבהרבה (רוב) המקומות נשים לא רוקדות. אם מטעמי צניעות או מטעמי הרגל.

 

 

אני בערב הייתי בהקפות עם מליון ספרי תורה (שזה היה מגניב..) אבל רפרטואר שירים לא משו..
ובבוקר במניין קטן עם ילדים ששיתפו פעולה והיו כאלו חמודייים!!!!!

אבל עדיין חג של בנים..

בשלושה מקומות שהייתי בהם- הקפות ראשונות ושניות, היו יותר בנות שרקדו מבנים.

מי שרוצה לרקוד בעצמה ולהרגיש שזה החג שלה צריכה למצוא את המקומות המתאימים.

או לחילופין לעודד את זה שבנות ירקדו במקום שהיא חוגגת...

עבודת ה׳ משלהם וחגיגה משלהם.
למה אין רחבות ריקודים לנשים?
למה אין תרבות מיוחד לנשים בחג הזה?
רק בגלל שהנשים לא בונות את זה בעצמן.
לא צריך להחזיק ספר תורה ביד כדי לשמוח...

בס"ד

לקראת "אחרי החגים". ניגון שכדאי שילוה אותנו לקראת החורף הקרוב. "אנו בנים של ה'". אהוביו, קרוביו, רעיתו, חלקו , כרמו, סגולתו.

כִּי אָנוּ עַמֶּךָ         וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ

אָנוּ בָנֶיךָ             וְאַתָּה אָבִינוּ

אָנוּ עֲבָדֶיךָ          וְאַתָּה אֲדוֹנֵנוּ

אָנוּ קְהָלֶךָ           וְאַתָּה חֶלְקֵנוּ

אָנוּ נַחֲלָתֶךָ         וְאַתָּה גוֹרָלֵנוּ

אָנוּ צֹאנֶךָ            וְאַתָּה רוֹעֵנוּ

אָנוּ כַרְמֶךָ           וְאַתָּה נוֹטְרֵנוּ

אָנוּ פְעֻלָּתֶךָ         וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ

אָנוּ רַעְיָתֶךָ         וְאַתָּה דוֹדֵנוּ

אָנוּ סְגֻלָּתֶךָ         וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ

אָנוּ עַמֶּךָ             וְאַתָּה מַלְכֵּנוּ

אָנוּ מַאֲמִירֶיךָ      וְאַתָּה מַאֲמִירֵנוּ

מתוך הסליחות של אשכנזים ביום כיפור

 

http://bit.ly/1wOO1Uy

בית כנסת בן בערך 130, שיש בו כ-400 מקומות ישיבה, אבל רק (בחג) כ-20 מתפללים.

 

היה קצר ולעניין, ובעיקר חשוב לראות את השמחה של המתפללים הקבועים מעוד אדם שמגיע.

(וכמובן כיבדו גם אותי בהקפה, עם הספר הכי כבד שיש להם...)

אולי אפילו דיברתי איתך בלי לדעת שזה את

באמת היה מדהים ב"ה.

וב"ה כל שנה מפוצץ יותר משנה קודמת (בעזרת נשים)

אחח עכשיו חזרה לשגרה!

אני כל שנה בישיבת רמת גן בהקפות שניות ,אבל דווקא השנה 

הלכתי למקום אחר,היה נחמד אבל לא נהנתי כמו בישיבה ,בישיבת ר"ג

אני ממש מרגישה כמוך פשוט שמחה אמיתית ואורות!!!

ולפעמים גם אומרים את זה בקטע מעליב...
נגיד, במקום להגיד "יא משוגעת" אומרים "מצחיקה"...

ויש אנשים שסתם לא רגילים לאופי שלי, אז כל דבר מפתיע אותם גם כשאני כמעט רצינית...

ואני שמחה שפתחת דף חדש

בעניין האוכל שוקלת להזמין תצמי לאיזה מפגש חוזר כבר נסתדר איתו מצוין נשמע טובבב
בכ"א מרוב החגים והשבתות לאנשים יצא התאבון גם מהדברים השווים ביותר, אצלנו המצב די דומה.. (ואם בא לי לעוף על עצמי אז מכינה אוכל טובב ב"ה וואי עפתיי)

אני בטוח שזה ייטרף
שנאמר "מי ייטרף"

ב"ה
|אף אחד לא מסתכל |
...
|לוקח צלחת.. |
...
|חוזר אחרי כמה דקות|
...
|יאאמיייי טעים |
...
|לוקח עוד צלחת|
...

שמחת תורה רק שותים לא אוכלים!


לא אישי, זה החג ולא את או האוכל שהכנת..

(אם הבנים היו בבית זה היה מתאכל)

לנוו!


ובאמת אומרים שהדרך לליבו של גבר עוברת דרך קיבתו
יש לי סטארטאפ שידוכים!!
אני כבר רואה בנות פותחות שולחן בכניסה לבית כנסת בשמחת תורה עם המאכלים שהכינו וכל הבחורים קופצים על המציאה