הראשונים אכן ציטטו את הדבר מהירושלמי אך בירושלמי שלפנינו לא נזכר מעניין זה כלל והעירו על כך המהרי"ץ חיות באמרי בינה, וערוך השולחן וכן הוא בכתר שם טוב.
ע"פ שער הכוונות דעת האריז"ל היא שביום ראש השנה מותר לישן כיוון שהתקיעות כבר נעשו ונשמעו, והעיד עליו מהרח"ו שכך עשה מעשה. ונחלקו חכמי הקבלה בנוגע ליום הראשון שלדעת הרב שמן ששון והרב בית לחם יהודה אין לישן ביום הראשון גם אחר חצות היום, אך לעומתם הרב שאול דוויק הכהן החמדת ימים ועוד שמותר גם ביום הראשון.
כמה טעמים נאמרו בעניין מניעת השינה:
יש שאמרו שהמלאך המליץ טוב עליו בשמים, אינו יכול להליץ טוב עליו כשידונוהו (מטה אפרים) ויש ביארו היינו שרו של מעלה (רש"י), ויש שפירשו שכוח התשובה אינו פועל, ובזוהר משמע שהיא נשמתו ובמקום אחר משמע שהוא יצרו הטוב. ויש שכתבו שאם יהא נידון בשעה שישן לא יחזירו אליו נשמתו ל"ע (כתר שם טוב לרבנו שם טוב גאגין מצאצאי הרש"ש ז"ל), ויש שכתבו משום שהוא התחלה טובה וצריך סימנא טבא (חווות יאיר).
ובמטה יהודה כתב כיוון שאין לישן ביום יותר משנת הסוס וזה נוהג גם בימי החול (סוכה כו ע"ב) ובא להזהיר שגם מי שאינו מקפיד בזה בשאר ימי השנה, בראש השנה יש לו להקפיד בזה, דומיא מה שמצינו למי שאינו נזהר לאכול חולין בטהרה, שיש לו ליזהר בעשרת ימי תשובה כדאיתא בירושלמי בשבת א, ג בדברי רבי חייא (ופת עכו"ם כנפסק בשו"ע תר"ג).