פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1580)

בס"ד

ב04:30 אני צריך לעשות השכמה לספרדים שמפחדים שמחר הם לא יצליחו לקום לסליחות...

בעעע

ברוך ה'

ואם אני ערה, אני במטבח אופה ומקווה מתישהו לפנות בוקר לחזור למחשב לעבוד 

 

 

אני זקוקה לתרפיה כלשהי..

אין לי טיפת חשק לעבוד

אני קצת מבולבל, מעניין שזה דווקא 'בלבול של פעם' עבורי.

ולא הבנתי למה היה פקק תנועה בשעה הזו באזור קרנ"ש. 

http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/461261

מז"א "תושבי השטחים"? ערבים?

 

זה היה מחזה מפחיד!! ראיתי שלאחד הרכבים לוחית רישוי פלסטינאית [כמה לא מפתיע שתהיה לפחות אחת כזו בתאונה..]

ואת השניה לא היה ניתן לזהות. לא נשאר ממנה זכר..

תודה משה

וגם, לפעמים זה נפתח לבד עם עמוד 2 ולפעמים לא.

חשבתי הפלאפון שלי נדפק ורעננתי מליון פעם

איך אני מגיעה עכשיו להסטוריית שיחות?

הפלאפון שלי חסום

 

אבל למשה צריך להגיד תודה רבה בלי קשר בכל יום בשנה שהוא מנהל על כאן... אז תודה

 

דווקא נשמע חוויתי ונחמד.

אם זה תכנים טובים, ואדם לוקח את זה במידה הנכונה, אני לא רואה בזה בעיה.
הרבה תכנים שכליים ורגשיים אפשר לקחת מסרטים טובים.

בס"ד

שממש נכנסים לדמות ומרגישים שאת עדיין בתוך הראש של הגיבור גם אחרי שסיימת לקרוא או שהעלילה עדיין 'איתך' את עדיין חווה אותה למרות שכבר סיימת לקרוא,

אני חושבת שלפעמים עצרייך זמן לעכל ספר או סרט שראית.

לפיכך מבינים כמה הרה משמעות הבחירה אם לראות סרטים שנעשים ע"י נכרים בעלי תודעה לא יהודית (פעמים רבות מנוגדת בצורה קיצונית) או להמנע מהם.

הדבר משמעותי כלפי כל בן אדם עד כדי כך שנפוץ בעיני לראות אנשים ששינו את השקפת עולמם במגוון טווחי רוחב בעקבות כך. לא בגלל שהם שוכנעו אלא בגלל שהבמאי הצליח ליצור את אצלם הזדהות נפשית מעושה כלפי איזה שהוא רעיון או דפוס התנהגות.

ולכן יש צורך בזהירות מרובה לדעתי

גם אני כזו- גם בסרטים וגם בספרים (אבל רק כאלה שבאמת אהבתי ונכנסתי אליהם)

 

 

 היא עוצמתית!!

תמונה שהצטלמתי איתה ודיברתי איתה.

איך יוצאים מזה??

בדרך כלל הולכים לפסיכולוג כשיש להם משבר נפשי, או פסיכיאטר, או תרפיסט כלשהו, או מחכים שזה יעבור לבד.

קח דף . ועט.

תרשום לפרטי פרטים מה עשית היום.

אח"כ תאסוף את כל המצוות שעשית במשך היום.
ואז תשנן לעצמך "אלו דברים שאין להם שיעור....!!!!"

ואז תבין כמה אתה רחוק מלהיות אפס!!


חוץ מזה, תשנן לעצמך "אשר בחר בנו"-
בך הוא בחר להיות חלק מהעם הנבחר!!! אתה קולט???
איך אפשר לחשוב שאתה אפס???

אח"כ תחשוב על זה שהוא החזיר נשמתך גם היום!
הוא מאמין בך!
אז סמוך עליו שהוא יודע מה שהוא עושה.
יודע כמה כוחות יש בך. כמה טוב.
יש בכחך לשנות את העולם!

זה קל יותר ממה שזה נשמע.

חוץ מהקל. זה קל כשאתה יוצא מהתבנית שזה קשה ואתה כזה. ולצאת מזה זה קשה. תתחיל בקטן. אולי משו כמו לכתוב את הדברים שאתה חזק וטוב בהם ותראה איך אתה מועיל איתם לסביבה.
תצמיד לך את הקב"ה שהוא אחד וכבר האפס שלך יעלה כמה דרגות.

בהצלוחה!!
ותזכור תמיד- אתה בן של מלך. אתה שווה הרבה יותר ממה שאתה יודע.

העשייה היא דבר פשוט אחרי שהחלטת לעשות.

להחלטה היא קשה..

בלי להחליט מתחילים לעשות.

אבל לפעמים נוצר נתק בין הרצון למעשה. כך שהרצון פועל בחוזקה בעולם הדמיון אבל לא נוגע בעולם המעשה. ברור לי שגם את המחסום הזה אפשר לעבור, אבל עוד לא לגמרי ברור לי איך.

זה אחד הדברים שנהנתי מהם בחוויה הצבאית, ההבנה שהמחסומים האלה הם שטות ושאם אין אופציה אחרת אתה תעשה את זה גם אם זה לא אפשרי.

 

אם בא לך אפשר לדבר על זה

אתה רק בתחילת החיים . האופק פתוח בפנייך אין דבר בעולם כולו שתרצה ולא תוכל לעשות.
הכל הכל הכל אפשרי אם רק באמת רוצים.
מהמקום שאתה נמצא אתה רק יכול לטפס מעלה.

ולא מנסים להתבגר בכח.

יכולה לתפוס פינה שאין בה הרבה הפרעה.

 

ושלא מושכת יותר מידי תשומת לב.

 

 

אז זה מותר בטוח?

(מה זה לא מושכת יותר מידי תשומת לב? איך?)

גם עדיף כי התפילה יותר טובה, וברחוב ממש הייתי חושש לתפילת עוברי דרכים שצריכים להתפלל תפילה קצרה,

"למדתי שמתפללים בדרך, והמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה..." מס' ברכות.

 

וגם כי זה לא בדיוק צנוע.

אפשר בתוך בניין דירות כלשהו, סתם להיכנס ולהתפלל בכניסה, פשוט לא באמצע הרחוב, שלא יתפוס סתם תשומת לב.

האמת שדווקא היתה לי תפילה מרוכזת עד שפתאום נזכרתי בעניין...

זה לא צנוע... לא יודע אם זה "אסור", אולי הניסוח צריך להיות ראוי.

אני גם לא הייתי מתפלל באמצע הרחוב, גם מהטעם שהזכרתי לעיל, וגם משום צניעות, בתור בן.

לעשות משהו  שתופס תשומת לב של אנשים אחרים יכול להיחשב כחוסר צניעות בטח לשיטה שאומרת

שאסור לאישה להדריך גברים כדי לא להיות במרכז תשומת הלב שלהם...

אבל גם לא לשיטתם, עדיף שלא לתפוס תשומת לב של כל האנשים בסביבה כי פתאום את נמצאת באמצע המדרכה,

ועושה תנועות של לולב... 

 

 

ואם את עומדת ומסתכלת על חלון ראוה?..

 

העיקר זה לא בצורה שמושכת יותר מידי תשומת לב. זה לא כזה מסובך.. (איזה פינה עם סידור ביד, ובלי יותר מידי "נענועים" למשל..).

 

 

אז מקסימום שלא תעשה כריעות זה לא מעכב.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t664116#7396699

 

לא צנוע לאף יהודי...

ויש סיכוי שיחשבו שהוא ערבי בטעות.

 

היהודים כרעו ככה הרבה לפני שהאסלאם הומצא.

זה לא אומר שזה אידאלי, או שזה נכון להיום.

למעשה, נפסק שלא לכרוע ככה בתפילה, ולכן זה לא ראוי.

לא מדבר על מי שפוסק לגמרי כמו הרמב"ם בכל הפסיקה שלו

ויש לו שיטה רבנות כזו.

 

 

פעם שאלו את ר" אשר וייס והוא אמש שאם הוא היה מתפלל ביחידות הוא היה כורע.
זה גמרא מפורשת ר' עקיבא עשה ככה אז הוא לא היה בסדר כי זה "לא צנוע"‏‎ ‎

אז בבקשה, למה עושים דברים בצינעה? משום צניעות.

יכול להיות שמה שמותר לאדם לעשות לבד בחדר בלי שאף אחד רואה(כמו להתפלל בשיטה שמנוגדת לשו"ע)

יהיה לא צנוע, צניעות זה דבר גדול הרבה יותר מעניין של "בנים-בנות", גם צניעות בעניין העובדה שככה פוסק

העולם, וזה יהיה לא צנוע לבצע פסיקה אחרת משום יוהרה שבדבר - אז מה אם כל העולם פוסק X, אני יודע

יותר טוב ופוסק Y. ובזה לא חוששים כשהוא לבד, שאין בזה התרסה נגד העולם.

אלא ל"לא תתגודדו"
בכל מקרה אני לא פוסק לפיו.
ואין פה "לא תתגודדו" כי אין בזה איסור.
אם אני מגיע למקום חרדי אז אסור לי לשים כיפה סרוגה משום "לא תתגודדו"?

למה אסור להשתחוות מעבר לגובה המותניים? חשש יוהרה. למה? 

בגלל שרוב העולם לא נוהג כך, ומי שנוהג מעבר למה שהעולם נוהג- יש חשש יוהרה.

משום חשש יוהרה, זה אומר משום צניעות, שהאדם יהיה צנוע.

 

ומה הקשר לכיפה? "לא תתגודדו" זה לא מדבר על איסורים, מדבר על שתי שיטות פסיקה שונות,

וכאשר אתה נמצא במקום שבו הסביבה נוהגת בשיטה אחרת ממך, אם אתה עושה משהו באופן ציבורי

שונה- למשל, כשכל עם ישראל בארץ לא כורע ומשתחווה כפי שהרמב"ם כותב ואתה עושה ככה באמצע

הרחוב, אתה יכול להיות מאוד עובר על האיסור "לא תתגודדו".

על צבע וצורת הכיפה שלך אין "לא תתגודדו", זכותך ללכת עם איזו כיפה שאתה רוצה, אין אף פסיקה

שאוסרת או מתירה כיפה סרוגה, או כיפה שחורה בדווקא, אין מחלוקת האם זו כיפה או לא, אין שתי שיטות

פסיקה, אין "לא תתגודדו"- יש פה שיוך חברתי מסויים, שיוך קהילתי, לא יותר מזה.

 

 

 

אך רבי סובר שבמקום מצווה אין "לא תתגודדו".

"לא תגודדו" זה רק כשסוברים שיש בזה איסור.

אני יודע שאביו חולק עליו ופסק שבמקום שיש פסיקה אחידה אסור ללכת עם תפילין כל היום.

אבל בחול המועד כיוון שכולם סוברים שיש איסור להניח תפילין אני יניח רק של יד.

 

אף אחד לא סובר שיש איסור לכרוע.

 

ובמקום מצווה לא חיישנין ליהורה.

זה גמרא מפורשת שנפסקה להלכה ברמב"ם.
זה מזכיר לי שפעם הייתה כתבה ביתד נאמן על חרדים שלא עלינו עולים להר הבית.והם כתבו בזעזוע שהם אפילו הורידו את נעלייהם בכניסה להר כמנהג המוסלמים במקום...
וגם צריך להיות ממש טיפש כי מוסלמים מתפללים לכיוון מכה ויהודים לירושלים.
חוץ מזה מה לא צנוע בזה?

אולי שלך כן, אבל הרמב"ם הוא אחד הפוסקים, והשו"ע הוא ספר הפסיקה המקיף האחרון שלפיו הולכים,

ועליו יש נושאי כלים ושות"ים וכל אחד ילך לפי שיטת רבותיו, במיוחד כשהלכה כבתראי, והשו"ע בתראי הרמב"ם.

אבל אם השו"ע פסק כך, ורוב העולם קיבל את השו"ע, אז זו בעיה לנהוג ככה בציבור משום "לא תתגודדו".

 

בקיצור- אתה צריך לזכור שהשיטה שאתה הולך על פיה היא לא השיטה של רוב העולם, ולקחת את זה בחשבון כשאתה

כותב ומתדיין כם אנשים שלא פוסקים כמוך, כמו שאני שם לב להבדלים בין פסיקה ספרדית\אשכנזית וכו'...

לא יעזור לספרדי שהולך ע"פ הרב עובדיה זצ"ל שאני אביא לו מג"א בעניין הציצית נכון, זה לא רלוונטי אליו, הוא צריך

יביע אומר בנושא ולא משנ"ב.

 

 

מוסלמי אז הוא עם הארץ.
‏
לא חסרים דוגמאות (לחומרא או לקולא) שאנשים לא נוהגים כמו השו"ע.
בדיוק כמו שלאנשים אינ בעייה לחלל שבת לפני צאת שבת ר"ת כנגד פסיקת השו"ע (ולפי מה שהבנתי גם הרב עובדיה) שזה בוודאי יותר חמור אני לא רואה סיבה למה לא להתפלל ברחוב עם כריעות והשתחואות.

אין כמעט יהודים היום שכורעים ומשתחווים ככה, גם אין סיבהש כשאדם הולך ברחוב ורואה מישהו 

משתחווה וכורע הוא יחשוב שזה יהודי שבמקרה הולך לפי השיטה הזו. 

יש הרבה יותר מוסלמים שעושים את זה - וכשאתה רואה מישהו ברחוב אתה לא אומר, אולי הוא יהודי 

שהולך לפי השיטה הזו, כי זו שיטה כל-כך לא מוכרת ומקובלת היום לנהוג על פיה, בטח ובטח בפרהסיה...

אז מי שחושב שמי שכורע הוא מוסלמי, כנראה צודק ב99.9% אם לא 100%... מי שלא יודע שהכריעות והשתחוויות

של היהודים היו גם כן כאלו - זה עניין אחר.

 

 

כבר יצא לי להתפלל עם ערבי כל אחד לכיוון אחר (דרך אגב הכריעות שלנו קצת שונות)

 

(זה היה ממש מצחיק כי גם היינו עצורים על דברים דומים,אני נעצרתי ביציאה מהר הבית והוא נעצר בחשד שהיה מהפורעים שהציתו את התחנה משטרה בהר הבית...)

כנפסק בשו"ע, כי במקום מגודר ולא פתוח יש לאדם יותר הכנעה. אבל אם היא תפספס את השקיעה היא צריכה להתפלל איפה שהיא.

האחרונים כתבו שעדיף שאשה תקבע לעצמה מקום בבית להתפלל, ולהקפיד בזה כמו שגברים מקפידים ללכת לבית-הכנסת.

לפעמים דווקא נראה לי יותר טוב במקום פתוח..

אולי זה עניין סובייקטיבי?
כמו שאר העניינים בתפילה:-
עם סידור/בלי
עם יד על הלב/בלי
להתנועע/לא

הכנעה מיוחדת.

אני מסכים שיש תפילות אחרות שלפעמים דווקא המקום הפתוח משרה אווירה מיוחדת, כמו קבלת-שבת, הלל, ותפילות אשיות.

לא סובייקטיבי.

 

אכן, יש היום כאלה שחושבים שזה דווקא יעשה להם יותר "אוירה".. כשהם בשדה.  אפשר להבין.

 

אבל אנחנו רואים שלדעת השלחן ערוך (על שלפי דעה בתוספות, העיקר זה שלא יפריעוהו, ולכן צידי הדרך מועיל), זהלא כך. צריך אוירה של הכנעה בשמונה עשרה, שעומד לפני ממ"ה.

 

את ה"אוירה" הזו, בדברים אחרים.

 

אכן, אם נמצא בדרך, יכול - ועדיף גם שם תחת עצים וכד', קצת "מקום צנוע" יותר. 

לא במישהו שבוחר להתפלל בשטח במקום בבית. "ועוברי דרכים לכולי עלמא מותרים להתפלל בשדה" (משנה ברורה. כלומר: גם לדעת השו"ע).

 

אבל ברור שאם יש מקום מוקף מחיצות, וגם ללא סיכון (שזה לא תמיד נכון למי שהולכת בדרך), אז עדיף, אם יש זמן למצוא.

מסתבר לי שלא.

עכ"פ אין כ"כ הבדל בינינו, כי שנינו מסכימים שעדיף שתמצא מקום מוקף מחיצות. רק לפי שיטתי היא חייבת למצוא, אלא אם כן זה יגרום לה טורח גדול או שיעבור זמן תפילה.

גם אני אמרתי שאם יש מקום סביר מוקף על יד זה - וללא סיכון - עדיף. 

 

האם זה "חיוב"? באמת שאלה מעניינת. אולי קצת דומה למי שהולך בדרך, שעדיף שיתפלל תחת עץ, אבל לא חייב.

 

[יתכן שדווקא לגבי איש שהולך בעיר, יש יותר חיוב לחפש אם יש איזה בית כנסת שיכול להיכנס לשם, גם ביחידות, מדין זה. מה שלא כ"כ שייך באשה]

 

 

מפי הרב מגנס, שסיפר שהיה בחתונה עם רב אברום, וכשהם יצאו (או הגיעו, לא זוכרת) הם ראו כמה בנות מתפללות מנחה רגע לפני השקיעה, ורב אברום אמר: "פששש איזה צדיקות"

 

 

 

(שאלנו אותו האם זה בעיה להתפלל מנחה ברחוב כשיש חשש לפספס מנחה, והוא אמר שאין בעיה וסיפר את הסיפור הנ"ל)

לגברים אסור לראות נשים כשהם החלקים מסוימים בתפילה ולכן יש עזרת נשים לכן לא רואים נשים כשהם מתפללות לכן מישהו החליט שזה לא צנוע.
מ.ש.ל.

בס"ד

בקטע שהיא תחסום את הדרך ;)

לנ״ו!!!

(נו.. יש לי חברים ביינישים)

שם בחורה שהתפללה, ואני שם לב שתוך כדי נענועים שלה היא מסובבת את הראש שלה אלי, הרגשתי שהיא כאילו עושה לי ככה.

{ברור שלראות בחורה מתפללת זה מדליק, כמו שאני אוהב לראות גם גברים שלומדים בדרך, לפעמים אני מתחיל לדון אתם בסוגיות שהם לומדים.}

מי אמר?

הכי טוב- לחפש בי"כ ולעלות לעזרת נשים (ולקוות שהיא פתוחה ושאין שם איזה גבר שלומד ומחליט לנסות להעיף אותך..)

אם לא- לחפש בצד מקום שקט שאין בו רעש ויש מולך קיר.

 

אולי אמרו שעדיף שלא כי ברחוב יש רעש ועדיף שקט. אבל זה לא קשור לבנות...

עוד חצי שעה

וגם לרוץ עשרים דקות.

ואני בטוח שדברי התוס' בכתובות (קד.) הם אלו שמהלכים עליו אימים...

 

 

* הערה: כל הסקת מסקנה בדבר 'נאה המקיים' של הכותב היא על דעת המסיק בלבד.

והזכרת לי שיר שממש באלי לשמוע עכשיו:
"נכון אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת הייתה כוונתי...רציתי שתהיו כחיות, הנוהמות ביער לילות שלמים אווווווווווווווווווווו......... כחיות הנוהמות ביער לילות שלמיםםםםםם"

אבל אם שוקולד קטן אחד מלחיץ אותך

זה סימן לא טוב

 

השדין יהודאין לא רודפים אחרי כל פיפס

במיוחד אם הוא למטרה טובה

שוקולד זה גם בריא... (בלי להגזים..)

 

ותתכווין להרגיש את המתיקות שה' נותן בעולם - מתוך השוקולד...

 

בנוסף, כידוע לך, ר' ישראל סלנטר אומר שהגשמיות של השני, זה הרוחניות שלך..

 

אז כעת - ששאלת אותנו - ובשבילנו זה רוחניות לדאוג לגשמיות שלך.. נו, אז לא תדאג קצת לרוחניות שלנו?...

 

 

[שאלה מתוקה..]

 

 

 

 

 

 

להרגיש שה' אוהב אותנו

או שהוא כבר אכל..

להרגיש שאנחנו אוהבים אותנו

קצת תרגול אהבת ישראל שיהיה פה... 

(טוב המחשבה הזו^ הייתה בשבילי חידוש, לא ברור לי למה התפלאתי על עצמי על היישום של עיקרון ברור... זכיתם קיצר) 

מה הבעייה לאכול שוקולד?
אדרבה, הוא יזכה אותך בברכת "שהכל" בכוונה ו"בורא נפשות" בכוונה.
תלמדו מהחסידות, שם אומרים שאין שום בעייה ליהנות מהנאות העולם הזה, אם זה עוזר לעבוד את ה'.
להפך, צריך להינות מהעולם הזה לצורך עבודת ה' שלימה.

יש איזה רבי (תמיד אני שוכחת את השמות של הרבנים מהסיפור)

שאמרו עליו, או שהוא אמר על עצמו,

שהוא לא מברך בשביל לאכול, אלא אוכל בשביל לברך.

כתוב בריטב"א בפסחים שמי שאין לו צורך לאכול, ואוכל בשביל לברך, זה אסור

וכנראה כוונתו שנחשב ברכה שאינה צריכה

 

 

 

ולא, לא אכלתי שום שוקולד בסוף

(אין שוקולד בבית, נראה לכם שאני אלך עד החנות??!!)

 

והעליתי נקודה אמיתית, שחשוב לשים לב אליה

וזה לא סגפנות!

אם צריך את זה - מצוין!

 

אבל סתם בגלל שבא לי? זה בדיוק רדיפה אחרי התאווה

אם זה לא נקרא לרדוף אחרי התאוות, מה כן נקרא?

זה רצון של הגוף לסוכרים שנחוצים לו.
כשבן אדם רעב למשהו, זה אות של הגוף (חוץ מכאלה שיש להם רעב מוגבר וסובלים מהשמנה).

אבל זה בדיוק ההבדל בין הגישה החסידית לגישה של המתנגדים.
הגישה של המתנגדים היא שצריך להתעלם מן התאוות הגשמיות ולא להתייחס אליהם.
אך הגישה החסידית היא שצריך לקחת את התאוות האלה ולהעלות אותם לקדושה. במקום להלחם ביצר הרע - להפוך אותו ליצר טוב. כל תאווה ניתן להפוך לעבודת ה'.

אבל אני משוכנע שזה לא לפי החסידות כל תאווה שבא לך אתה תמצא לעצמך תירוץ להחשיב את זה לקדושה, ותהיה זולל וסובא

זה לעשות צחוק מעבודת ה', לא יותר

(ושהראב"ד אומר לא לגמור את הצלחת - החסידות מתיימרת לחלוק עליו)

 

(אתה רעב? לך תאכל! למה שוקולד?)

 

מה שאמרתי הוא אחד מיסודות החסידות: עבודת ה' בגשמיות.
אבל לא כל כך הבנת אותי נכון.
לא התכוונתי שתמציא תירוצים לעשות מה שהיצר שלך אומר לך. זו כלל לא היית כוונתי.
מה שהחסידות אומרת זה שבכל יצר יש טוב ועליך למצוא את הטוב שבו ולנצל את היצר לעבודת ה'.
הרי בלי יצר העריות לא היינו פה בכלל, ובלי יצר הגאווה לא הייתה גאווה לאומית, וקנאת סופרים מרבה חכמה, וכן הלאה.
לכן במקום לנסות לבטל את היצר, צריך להפוך את היצר לקדושה.
לא לעשות מה שהיצר אומר לך ולהתייחס לזה כקדושה בתור תירוץ, ממש לא!
אלא לראות איך אפשר להפוך את היצר למשהו שיעזור לי לעבוד את ה' עוד יותר טוב.
אז אם נפשך מתאווה לשוקולד, אפשר לעשות מזה עבודת ה' מדהימה, ששעות רבות של לימוד בעיון ופלפול לא ישיגו.
אתה לוקח את השוקולד, מחזיק אותו ביד וחושב איזה דבר מדהים זה שיש בעולם שוקולד, איזה מתנה מדהימה מהקב"ה.
אתה מתחיל לחשוב על הבריאה המופלאה שהקב"ה ברא. כל רכיב ורכיב של השוקולד נברא ע"י הקב"ה, אבל ל-ה' יש סודות שהוא נותן לאדם לגלות אותם לאט לאט. הקקאו הוא מר ולא ממש מזכיר את טעם השוקולד. הסוכר הוא אמנם מתוק, אך לא הטעם של השוקולד. אך כשמערבבים את הסוכר עם הקקאו נוצר טעם חדש, סוד מדהים שהקב"ה שם בטבע ונתן לאדם לגלות אותו בעצמו. אלו עוד סודות יש בבריאה המופלאה? זה מדהים!
לאחר מכן אתה מברך בכוונה מילה אחר מילה את ברכת "שהכל נהיה בדברו" וממש מרגיש את הרוממות שבהודאה לקב"ה על מה שכביכול מובן מאליו. ולאחר שברכת בכוונה מושלמת וכולך באורות, אתה לוקח את השוקולד ואוכל אותו לאט לאט, מרגיש עם כל ביס את גדלות הבורא ואת הצורך להודות לו. לאחר שסיימת את השוקולד ותחושה מתוקה של יופי הבריאה בפיך, אתה מברך באותה כוונה את "בורא נפשות" ומסיים עם מלוא הכוונה במילים "ברוך חי העולמים".

זו תאווה? זו עבודת ה'!
וכך גם עם כל תאווה אחרת. אפשר להתעלם מהתאוות, אך אז הם יפריעו לך לעבוד את ה'. היצר הרע יודע יפה מאוד איך להפריע לך לעבוד את ה', אבל הוא חסר אונים כשאתה הופך אותו עצמו לייצר טוב.
אז זה לא תירוץ למילוי התאווה, להפך. התאווה הופכת לכלי לעבודת ה'. זו משנת החסידות.

כמובן גם שזה תלוי בסוג הנפש שלך. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
יש אנשים שיותר מתאימה להם הגישה של המתנגדים לעבודת ה' רוחנית בלי עירוב של דברים גשמיים, ויש כאלה שיותר מתאימה להם הגישה החסידית של עבודת ה' דווקא מתוך התאוות והיצרים, להפוך את היצר לכלי שמסייע לעבודת ה'.
השאלה מה מתאים לך.

משיח...

 

כל ההתוועדויות החסידיות מחנכות אותך להכיר בעובדה שיש לך תאוות, גם אם אתה נופל בהם...

 

והחוכמה הגדולה היא לדעת לזהות את התאווה ולא לחשוב שהיא קדושה..

 

העבודת ה' המתוארת בהודעה שלך מזכירה את עבודת הצדיקים, אלה שאין להם יצר הרע...

 

אבל אנחנו בדרגת "הלוואי בינוני" ואם אנחנו מזהים את התאווה, אז לפחות נדע שאפשר לחזור בתשובה.

ועיקר העבודה שלנו זה "איתכפיה" כשיש תאווה בסביבה, או לא ליפול לעצבות אם לא הצלחנו לדחות את 

הסיפוקים שלנו.

 

והקטע של לרתום את העולם לעבודת ה', מדובר על "כלים" שהקב"ה ברא בעולם, ולא על היצר עצמו.

 

להפוך את התאווה לעבודת ה' המשמעות של זה היא לא להתאוות לגשמיות יותר אלא לדברי ה'....

 

בכל אופן ככה אני התחנכתי על ברכי החסידות.

 

 

לא אמרתי שהתאוות הם דבר נפלא וקדוש ושאין יצר הרע בעולם.
בהחלט יש תאוות ובהחלט צריך להתמודד איתם.
עבודת ה' שתיארתי היא עבודת ה' של מי שדווקא יש לו יצר הרע.

אני לא מתכחש לרע שבתאווה, התאווה יכולה להוביל לחטאים חמורים מאוד, אך השאלה היא מי שולט במי.
אם את נותנת לתאווה לשלוט בך, אז ה' ירחם... אך אם את שולטת בתאווה ולוקחת אותה למקום של עבודת ה', אז דברים מדהימים יוצאים מזה.

הדוגמא הכי טובה היא הבאת ילדים לעולם.
ללא יצר העריות, איך היינו באים לעולם?
הנצרות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אומרת שהאדם נולד מחטא. ולכאורה הם הרי צודקים. כולנו הגענו לעולם בגלל יצר, בגלל תאווה. אלא שזה בדיוק ההבדל ביננו לבין הנוצרים. אנחנו רואים ביצר דבר רע כשהוא שולט בנו, אך כשאנחנו מושכים את היצר בכוח לעבודת ה' - יוצאים דברים נפלאים.

אז שוב, אני לא אומר שצריך ללכת אחרי התאוות, חס ושלום!
אלא להפך, לשלוט בתאוות ולקחת אותם בכוח לעבודת ה'.
אז כשלבן אדם יש תאווה כלשהי, עליו לנסות לחשוב איך הוא יכול לנצל את הכוח הרב של התאווה לעבודת ה'.
הבאתי לדוגמא את העניין עם השוקולד. אפשר לנצל את הרצון לאכול שוקולד ולהפוך אותו לכלי לעבודת ה', כמו שתיארתי. זה עיקרון ידוע בתורת הבעש"ט שנקרא "עבודת ה' בגשמיות".
כל תאווה היא רעה אך מכילה גם צד טוב. כדי להגיע לצד הטוב צריך לשלוט בה ולא לתת לה לשלוט בנו. ברגע ששולטים בתאווה אפשר לקחת אותה ולמצוא בה את החלק הטוב שיעזור בעבודת ה'.

אבל אני חוזר ואומר שלא כל נפש היא אותו דבר.
יש אנשים שזה מה שמתאים להם כדי לעבוד את ה', ויש אנשים שמתאים להם דווקא לדכא לחלוטין את היצר לפי שיטת תנועת המוסר.

אבל לגבי העניין של החסידות, זה אחד הדברים הבסיסיים במשנתו של הבעש"ט. לאחר פטירתו החסידות התחלקה להמון זרמים, ומה שאת מדברת עליו זו הדרך של חב"ד. אבל מה שאני מדבר זה על החסידות בראשיתה לפני שהיא התפלגה לזרמים שונים. אני מדבר על משנת הבעש"ט. תחפשי מאמרים על "עבודת ה' בגשמיות" במשנת הבעש"ט. זה חלק מהותי ממשנתו.

של הבעש״ט, להפך היא רק מסבירה ומעמיקה אותו.

וללמוד חסידות כללית בלי הבנה והשגה עלול להוביל לטעויות.

בכל אופן אצל חסידי האדמו״ר הזקן היתה אימרה:
״האסור אסור, והמותר מיותר״.

ואני לא חולקת על דבריך שצריך לנצל את מה שהקב״ה ברא בעולם לקדושה (בכוונה לא משתמשת בנוסח שלך כי הוא בעייתי בעיני וגורם לטעויות, גם אם הכוונה טובה) רק ש״בתוך עצי אנוכי יושבת״ ואנחנו אחרי העקרונות הנעלים צריכים ליזהר שלא ליפול בפח של היצר הרע, כי הוא אוהב להשתמש באותה טרמינולוגיה רק מכוונות שונות.

ונראה לי שפה אתה לא זהיר מספיק כי העקרון כמו שהוא הוא נכון ויפה...
ועל זה כמו שכתבתי בסוגריים אני מסכימה איתך, גם אם לא בנוסח המדוייק.

לכן אני קורא לכולם לעיין במשנת הבעש"ט בקטגוריה של "עבודת ה' בגשמיות".

חב"ד לא סותרת את החסידות, אבל חב"ד היא צד אחד של החסידות. כל חצר לקחה צד אחד של החסידות והרחיבה אותו. אבל תורת הבעש"ט היא היסוד לכל החסידויות השונות כאחד.
תורת הבעש"ט היא לא "חסידות כללית בלי הבנה והשגה", היא תורה שלימה.
ובוודאי שלא התכוונתי שאפשר לעבור עבירות ולנסות דרכם לעבוד את ה', כנראה שלא התנסחתי טוב.
כשאני אומר שצריך לנצל את התאווה לעבודת ה', זה כמובן רק במה שמותר. מה שאסור הוא חלק מהצד הרע של היצר ובוודאי שדרכו לא ניתן לעבוד את ה'.

בקיצור, תעיינו בתורת הבעש"ט (המרוכזת בעיקרה בספר "תולדות יעקב יוסף"), שם מוסבר בצורה ברורה מה זה עבודת ה' בגשמיות.

את מה... השוקולד היה הרצון הראשוני, או שיש עניין לכבד את השבת לדוגמא ואז לוקחים את השוקולד לכבודו...

ופה מופים בעצמו לא משוכנע שזה לא מצד התאווה, או הןא מספיק ישר עם עצמו להבין שזה לא בא מצד הקדושה...

ברור לכל שאם הרצון הראשוני היה לקדושה אז בוודאי שאין עם זה שום בעיה לכל הדעות ובוודאי שזה כלל לא תאווה.
כל הדיון הוא על מה לעשות עם רצון שהוא כביכול תאווה. (אגב, טרם הצלחתי להבין איך בכלל רצון לאכול שוקולד נחשב תאווה. זה קצת הגזמה, אני חושב)

אלוקות= תאווה. הגדרה חסידית למדי.

במיוחד כאשר הרצון הוא לא תועלת בתחום הקדושה או אפילו הבריאות הגשמית וכדומה.

אז למה אנחנו אוכלים שוקולד? כי זה בריא? כי זה יעזור לנו ללמוד תורה ולקיים מצוות? או כי בא לנו?

אם אני עושה משהו כי בא לי, זה מכונה תאווה בחסידות. 

איך אתה מתרגם את המילה תאווה?

צריך להכיר את האוייב...

אז אפנה אותך למה שכתבתי למופים תחת הכותרת "לא הבנת אותי נכון", הודעה אחת מעל ההודעה שלך.

כתבת הכל בשביל ה"לימוד"?...

 

אבל יש לך טעות.

 

כי יש הבדל אם אתה אומר לעצמך - או כותב לאחרים.

 

האחרים - לא צריכים לדאוג לעבודה שלך נגד ה"תאוות" הללו..

 

אלא שאם אתה רוצה משהו מתוק, שיהיה לך מתוק..

 

[ואגב, אם אדם רוצה משהו מתוק - זה לא בהכרח  "תאוה" פסולה.. גם אם הוא קורה לזה בכינוי הלא-משובח שהשתרש היום, "בא לי"..]

בעיני ברגע שהגעת למצב שבו אתה מרגיש ככה לגבי שוקולד, הפסדת.

יש תאוות היתר.

אי אפשר להפוך את זה לאיסור.

אפשר לעבוד על עצמי בנושא, לעשות "אתכפייא" (לכפות על עצמי נגד הרצון של הנפש הבהמית) מזמן לזמן כדי להחליש את הכוח של הנפש הבהמית ולהזכיר לה מי בעל הבית... ולנסות להגיע לכך שהכול יהיה לשם שמיים.

בסך הכל, גם השוקולד רוצה להיכלל בקדושה- בלימוד תורה של יהודי.

כל החשיבות היא בעובדות שהוא חושף

הוא כנראה לא ממש גרוע

אבל איכויות הכתיבה שלו רחוק מתחת לכל ספר אחר שאני מכיר

 

 

אם תראה ראיונות איתו גם תתקשה להתרשם ממנו כמי יודע מה

 

 

פשוט בא וכתב ספר על דברים שבאמת מעניינים אותנו

שאף הוצאת ספרים משמעותית לא תהיה מוכנה להוציא

 

 

תאמין לי שאתה היית עושה את זה פי 10 טוב ורציני מאיך שהוא עשה

להתחזות ולהכנס לכל המקומות האלו

ועדיין לא יהיה לי האומץ

קפוץ רגע לרמאללה ותסמס לי משם.

טוביה מגיע לכל מקום, לעתים כיהודי, לעתים כמוסלמי ולעתים כנוצרי, תמיד בזהות אחרת

הוא דובר עברית, ערבית, גרמנית, אנגלית ויידיש.

יש לו תעודת עיתונאי

מזדהה לעתים כטוביה, טובי, טוביאס או אבו עלי.

יכולות התחברות עם כל אחד, גם עם אנשים שרוצים במות היהודים.

הוא אינטילגנט ברמה מעוררת השתאות.

שחקן בחסד.

 

יש לי אמנם אזרחות צרפתית ושם צרפתי אבל עדיין אני לא הייתי נכנס ללוע הארי עם זה, אא"כ צה"ל מאחורי.

העובדות שהוא חושף.

 

 

חוץ מזה, הוא כותב בגרמניה, יש מצב שקהל שם אוהב בסגנון שלו, את מה שאתה לא אוהב.

ובכלל של רמת העומק והתחכום של הסופר

ו(בכל זאת) לרצות לקרוא את הספר

 

לא שמעתי עליו בעבר. מעניין.

 

 

 

מסתבר שצדקתי..


'2)טוביה כחרדי לשעבר לועג לגדולי ישראל ביניהם הרב דוד בצרי, הרב עובדיה יוסף והרב חיים קנייבסקי, גם הרבי מלובביץ' מוזכר בעקיצה.'

קצת מזכיר את הספר 'הפרדס של עקיבא' ששם הסופרת יוכי ברנדס מציגה את גדולי ישראל (ר' עקיבא, ר' טרפון, ועוד רבנים מאותה התקופה)
כאנשים פשוטים..

הספר הזה הרגיז אותי, אבל לא יכולתי לא לסיים אותו, לצערי..

**לא** מומלץ!!

 

בקהל יושב גם הרב אריק אשרמן, רב רפורמי שמאלני שזכה בספר למלוא החופן בוז וירידות וכאן מוסבר בתמצית על תוכן הספר.

התלבטתי אם לקנות.

 

תודה על האזהרות!

 

 

דווקא בלא מעט מקרים ההיפך הוא הנכון.

 

לגופו של עניין, יש בספר עבודה חשובה אבל לשורה התחתונה שלו אני חושב שרובנו כאן כבר הגענו בלעדיו.

 

הספר הקודם שלו, אני ישן בחדרו של היטלר, מעורר בהחלט דאגה.

ומוסרת-

 

אותו שיר רק ....

בהקפות שניות שמארגן ראש יהודי במועדון בתל אביב עם יוני גנוט.

[סיטואציה הזויה... בתקוה שמעלה את הניצוצות גם של המקום הנ"ל]

 

 

 

מדהימים.

 

 

בהתחלה כששמעתי אותו לראשונה (כשהוא יצא, לפני כמה שנים) זה היה נשמע לי רוקיסטי ומכוספס ושונה מאוד מאווירת ראש השנה. אבל לאחר כמה שמיעות, זה פתאום נשמע לי קדוש וטהור וממש אווירת ראש השנה.
זה מוזר לי, כי זה ממש לא דומה לאווירת ראש השנה שאני מכיר, אך למרות זאת זה ממש מרגיש לי ראש השנה, זה מחזיר אותי לתפילות המדהימות, לתפוח בדבש ולתחושה בלב כשמגיע היום הקדוש הזה.
זה פשוט 10!!!

בקיצור, שיר אדיר ומקסים, אך הוא לא היחיד.
השיר הוא חלק מהאלבום "אות לאות" של יוני גנוט שמארח בדיסק גם את אהוד בנאי ("ברון יחד" המקסים!), ארז לב ארי, אריק סיני ודניאל סלומון. אלבום שמשלב לחנים עממיים לצד לחנים מקוריים (וגם מילים מקוריות), אלבום שמשלב אווירה פייטנית עתיקה עם רוק מודרני סוער. אלבום מאוד מומלץ. קנו אותו למכריכם כמתנה לראש השנה.

 

 

 

 

באסה..

את המשכורת

שהייתי צריכה לעבוד,

כי מעבר לזמן שהלכתי,גם הכנתי אוכל לילד.

הוא כותב שדווקא בלשון הרע (ובמקרים מסויימים דומים) עדיף לבקש סליחה בכללי בלי לפרט בדיוק מהסיבה שהזכרת..

אפשר לומר באופן כללי: דברתי עליך לשון הרע, איזשהוא משפט מטופש שפלטתי ואח"כ התחרטתי. האם אתה סולח?

ולהתחמק מלחזור על ההתנהגות הלא טובה.

בכל אופן עניין אותי מה אחרים עושים. ובנוסף, האם זה בעצם שנוח לי להתחמק מההלכה בעניין הזה, או שמלכתחילה זה מה שצריך לעשות?

אם אדם יודע שזה יבייש או יצער את החבר, לא כדאי לגלות לו, אלא להגיד לו בכלליות חטאתי נגדך בבקשה תמחל לי. אם אדם יודע שזה לא יצער או יבייש אותו, אז הוא מחוייב לפרט את מה שהוא דבר עליו או עשה לו.

הנה המקורות:
*ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט מה שחטא לחבירו, אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה" ['משנה ברורה' או"ח תר"ו ס"ק ג' על פי ה'מגן אברהם'].

*"והצדיק רבי ישראל סלנטר זצ"ל ביאר שלפעמים בזה שמבקש מחבירו מחילה, בזה גופא עובר עבירה שמצער בזה חבירו". ['מועדים וזמנים' חלק א', נד']

*לא כל פעם כאשר האדם מגלה לחברו שדיבר עליו 'לשון הרע' הוא מבייש אותו, וכאשר כתב ה'חפץ חיים' במקום אחר:
שאם חטא לחבירו בלא שחבירו ידע מזה, אבל נתגנה ע"י זה, כגון שדיבר על חברו לשון הרע והשומעים האמינו לדברים, ונתגנה חברו על ידי זה או שנגרם לו איזה היזק בגופו או בממונו וכדומה, אפילו אין חבירו יודע מזה כלל צריך לגלות לו מה שעשה כנגדו שלא כדין, ולבקש מחילה על זה. ['חפץ חיים' כלל ד', יב על פי ה'שערי תשובה'].

וגורמת לו לדמיין מה כבר אמרו עליו.. אז הבעייה נשארת

פעמים בקשו ממני סליחה על שדברו עלי לשון הרע ולפעמים פרטו לי, ולא הזיז לי כלל.

מה שאני מסכים שקיבלתי מאבא שלי שקיבל מרבו, שבמקרה שלא יודעים אם הוא יפגע או יעלב מלשון הרע שדברו עליו, עדיף לא לפרט שדברת עליו לשון הרע, אלא להגיד בכלליות חטאתי נגדך תסלח לי.
אבל אדם צריך להיות כנה אם עצמו, ואם הוא יודע שלא יהיה פגיעה או העלבה, הוא מחוייב לפרט.

שאם בקשת הסליחה תגרום לפגיעה, עדיף שלא לבקש. ולמעשה ראוי לשאול מורה הוראה.

פעם דירתי עם כמה חברות ואחת דיברתי עליה ל"ה ותוך כדי שיחה היא אמרה שאם מישהי היתה מדברת עליה ל"ה היא לא היתה רוצה לדעת...אז הבנתי...

ומשתדל להציג אותה כמו שהדברים באמת היו.

אם מישהו רוצה לשלם על סחורה מסויימת שאת כבר קנית ויודעת שהיא לא הייתה מוצלחת- מותר לך להגיד, 

גם פרנסה של האדם שמשקיע בקורס הזה, הכסף שלו פחות חשוב?

אבל תסייגי- אני הרגשתי כך וכך, לי היה כך וכך... 

בעניין כזה מותר לענות את מה שאת חושבת, כל עוד את מדגישה שכך זה היה אצלך, אולי יש אחרים שימליצו.

 

סתם באמצע השיחה התחלתי להרגיש לא נעים עם זה...

אבל גם להגיד שזה אמת סובייקטיבית ויכול להיות שלאותו אדם זה כן יהיה טוב

מכל שרי האוצר שהיו לנו פה בשנים האחרונות.
כנראה אנשים יתחילו לראות את זה רק בעוד כמה שנים.
דרך אגב זה לא כ״כ מכובד לצחוק עליו ככה , אפשר לחלוק עליו אבל למה ככה?

ולא אני. כלכלנים גדולים שיגידו לך שיש הבדל משמעותי במיוחד בהבנה הכלכלית לעומת הקודמים בתפקיד.

 

על הדרך של הצחוק אני לא אומרת כלום. (עם כי לא מבינה למה זה כ"כ מרעיש אותך- תמיד צוחקים על הפוליטקאים. לא אומרת שזה מותר אבל תוהה אם תמיד זה כ"כ מכאיב)

לכבוד לפיד?

יש אנשים שעושים מעשים שגורמים לזה שא מתווכחים אתם יפה בצורה מהוגנת, הם רשעים ומזלזלים בהם

מוחמד למשל היה כזה, וגם ישו (אפילו שגם ישו היה יהודי)

יש עוד דוגמאות

אבל לפיד הרויח את זה ביושר

 

הרב שטינמן אומר באופן קבוע כשהוא מזכיר את לפיד "ימח שמו", ואותי לימדו ללמוד מהרבנים, ולא לומר שהם עושים דברים לא נכונים ואסור ללמוד מהם

הרגת אותי 

לא מצחיק

אני הייתי רוצה לקרוא מהשטר הזה מה הנאום אמרי שפר שכתבו בצד באותיות נמלים... 

מה מכל השטיות שהאיש הזה אמר... 

(א)נו מאמינים שישראל

נוסדה כמדינת הלאום של

העם היהודי,  ועליה

להישאר מדינה שבה רוב

יהודי ריקי מרחובות, או

ריקי מחדרה עם גבולות

ברי הגנה. עלינו לחתור

לחזרה אל שולחן המו"מ

מתוך כונה להגיע לשלום

עם הפלשתינאים על פי

העיקרון של "שתי מדינות

לשני עמים" שבמסגרתו

ישארו גושי הישובים

הגדולים (אריאל, גוש

עציון, מעלה אדומים)

בתחומי מדינת ישראל.

אנו מאמינים שלישראל יש

זכות מלאה לפעול למען

בטחונה נגד הטרור בכל

האמצעים ללא הגבלות

ושהמדינה הפלשתינאית

צריכה להיות מפורזת

האיום שיוצרת תוכנית

הגרעין האיראנית, עליית

התנועות האיסלאמיות

 

 

לקוח בעיקרון מהמצע של יש עתיד עם הוספת שטויות "ריקי"

 

http://yeshatid.org.il/programmes/national/

 

זה לשון הרע של ממש.

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_-_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A8%D7%A2_%D7%93_%D7%96

באותו מצב הוא החליט שהוא מקשיב למלכות שמים, או שהוא הסכים לפתוח סידור?

 

ומאז הוא גם כן מקשיב לשמים?

 

או שגם השנה הוא יבקש סליחה מעם ישראל שעדיין הוא לא הצליח לעשות תחבורה ציבורית בשבת בכל מקום?

אני נמנעת מלהגיב לזה

ואף על פי כן

 

אם הייתי חושב שזה אסור, לא הייתי עושה את זה גם בשבט

כיון שאני חושב שלא רק שזה מותר, אלא שראוי לעשות את זה

אז אדרבה - דוקא שבוע לפני ראש השנה אני עושה את זה

 

 

http://room404.net/?p=41479