יכולה לתפוס פינה שאין בה הרבה הפרעה.

ושלא מושכת יותר מידי תשומת לב.

גם עדיף כי התפילה יותר טובה, וברחוב ממש הייתי חושש לתפילת עוברי דרכים שצריכים להתפלל תפילה קצרה,

"למדתי שמתפללים בדרך, והמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה..." מס' ברכות.

וגם כי זה לא בדיוק צנוע.

אפשר בתוך בניין דירות כלשהו, סתם להיכנס ולהתפלל בכניסה, פשוט לא באמצע הרחוב, שלא יתפוס סתם תשומת לב.

זה לא צנוע... לא יודע אם זה "אסור", אולי הניסוח צריך להיות ראוי.

אני גם לא הייתי מתפלל באמצע הרחוב, גם מהטעם שהזכרתי לעיל, וגם משום צניעות, בתור בן.

לעשות משהו  שתופס תשומת לב של אנשים אחרים יכול להיחשב כחוסר צניעות בטח לשיטה שאומרת

שאסור לאישה להדריך גברים כדי לא להיות במרכז תשומת הלב שלהם...

אבל גם לא לשיטתם, עדיף שלא לתפוס תשומת לב של כל האנשים בסביבה כי פתאום את נמצאת באמצע המדרכה,

ועושה תנועות של לולב... 

ואם את עומדת ומסתכלת על חלון ראוה?..

העיקר זה לא בצורה שמושכת יותר מידי תשומת לב. זה לא כזה מסובך.. (איזה פינה עם סידור ביד, ובלי יותר מידי "נענועים" למשל..).

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t664116#7396699

לא צנוע לאף יהודי...

ויש סיכוי שיחשבו שהוא ערבי בטעות.

היהודים כרעו ככה הרבה לפני שהאסלאם הומצא.

זה לא אומר שזה אידאלי, או שזה נכון להיום.

למעשה, נפסק שלא לכרוע ככה בתפילה, ולכן זה לא ראוי.

לא מדבר על מי שפוסק לגמרי כמו הרמב"ם בכל הפסיקה שלו

ויש לו שיטה רבנות כזו.

אז בבקשה, למה עושים דברים בצינעה? משום צניעות.

יכול להיות שמה שמותר לאדם לעשות לבד בחדר בלי שאף אחד רואה(כמו להתפלל בשיטה שמנוגדת לשו"ע)

יהיה לא צנוע, צניעות זה דבר גדול הרבה יותר מעניין של "בנים-בנות", גם צניעות בעניין העובדה שככה פוסק

העולם, וזה יהיה לא צנוע לבצע פסיקה אחרת משום יוהרה שבדבר - אז מה אם כל העולם פוסק X, אני יודע

יותר טוב ופוסק Y. ובזה לא חוששים כשהוא לבד, שאין בזה התרסה נגד העולם.

למה אסור להשתחוות מעבר לגובה המותניים? חשש יוהרה. למה? 

בגלל שרוב העולם לא נוהג כך, ומי שנוהג מעבר למה שהעולם נוהג- יש חשש יוהרה.

משום חשש יוהרה, זה אומר משום צניעות, שהאדם יהיה צנוע.

ומה הקשר לכיפה? "לא תתגודדו" זה לא מדבר על איסורים, מדבר על שתי שיטות פסיקה שונות,

וכאשר אתה נמצא במקום שבו הסביבה נוהגת בשיטה אחרת ממך, אם אתה עושה משהו באופן ציבורי

שונה- למשל, כשכל עם ישראל בארץ לא כורע ומשתחווה כפי שהרמב"ם כותב ואתה עושה ככה באמצע

הרחוב, אתה יכול להיות מאוד עובר על האיסור "לא תתגודדו".

על צבע וצורת הכיפה שלך אין "לא תתגודדו", זכותך ללכת עם איזו כיפה שאתה רוצה, אין אף פסיקה

שאוסרת או מתירה כיפה סרוגה, או כיפה שחורה בדווקא, אין מחלוקת האם זו כיפה או לא, אין שתי שיטות

פסיקה, אין "לא תתגודדו"- יש פה שיוך חברתי מסויים, שיוך קהילתי, לא יותר מזה.

אך רבי סובר שבמקום מצווה אין "לא תתגודדו".

"לא תגודדו" זה רק כשסוברים שיש בזה איסור.

אני יודע שאביו חולק עליו ופסק שבמקום שיש פסיקה אחידה אסור ללכת עם תפילין כל היום.

אבל בחול המועד כיוון שכולם סוברים שיש איסור להניח תפילין אני יניח רק של יד.

אף אחד לא סובר שיש איסור לכרוע.

ובמקום מצווה לא חיישנין ליהורה.

אולי שלך כן, אבל הרמב"ם הוא אחד הפוסקים, והשו"ע הוא ספר הפסיקה המקיף האחרון שלפיו הולכים,

ועליו יש נושאי כלים ושות"ים וכל אחד ילך לפי שיטת רבותיו, במיוחד כשהלכה כבתראי, והשו"ע בתראי הרמב"ם.

אבל אם השו"ע פסק כך, ורוב העולם קיבל את השו"ע, אז זו בעיה לנהוג ככה בציבור משום "לא תתגודדו".

בקיצור- אתה צריך לזכור שהשיטה שאתה הולך על פיה היא לא השיטה של רוב העולם, ולקחת את זה בחשבון כשאתה

כותב ומתדיין כם אנשים שלא פוסקים כמוך, כמו שאני שם לב להבדלים בין פסיקה ספרדית\אשכנזית וכו'...

לא יעזור לספרדי שהולך ע"פ הרב עובדיה זצ"ל שאני אביא לו מג"א בעניין הציצית נכון, זה לא רלוונטי אליו, הוא צריך

יביע אומר בנושא ולא משנ"ב.

אין כמעט יהודים היום שכורעים ומשתחווים ככה, גם אין סיבהש כשאדם הולך ברחוב ורואה מישהו 

משתחווה וכורע הוא יחשוב שזה יהודי שבמקרה הולך לפי השיטה הזו. 

יש הרבה יותר מוסלמים שעושים את זה - וכשאתה רואה מישהו ברחוב אתה לא אומר, אולי הוא יהודי 

שהולך לפי השיטה הזו, כי זו שיטה כל-כך לא מוכרת ומקובלת היום לנהוג על פיה, בטח ובטח בפרהסיה...

אז מי שחושב שמי שכורע הוא מוסלמי, כנראה צודק ב99.9% אם לא 100%... מי שלא יודע שהכריעות והשתחוויות

של היהודים היו גם כן כאלו - זה עניין אחר.

כבר יצא לי להתפלל עם ערבי כל אחד לכיוון אחר (דרך אגב הכריעות שלנו קצת שונות)

(זה היה ממש מצחיק כי גם היינו עצורים על דברים דומים,אני נעצרתי ביציאה מהר הבית והוא נעצר בחשד שהיה מהפורעים שהציתו את התחנה משטרה בהר הבית...)

כנפסק בשו"ע, כי במקום מגודר ולא פתוח יש לאדם יותר הכנעה. אבל אם היא תפספס את השקיעה היא צריכה להתפלל איפה שהיא.

האחרונים כתבו שעדיף שאשה תקבע לעצמה מקום בבית להתפלל, ולהקפיד בזה כמו שגברים מקפידים ללכת לבית-הכנסת.

הכנעה מיוחדת.

אני מסכים שיש תפילות אחרות שלפעמים דווקא המקום הפתוח משרה אווירה מיוחדת, כמו קבלת-שבת, הלל, ותפילות אשיות.

לא סובייקטיבי.

אכן, יש היום כאלה שחושבים שזה דווקא יעשה להם יותר "אוירה".. כשהם בשדה.  אפשר להבין.

אבל אנחנו רואים שלדעת השלחן ערוך (על שלפי דעה בתוספות, העיקר זה שלא יפריעוהו, ולכן צידי הדרך מועיל), זהלא כך. צריך אוירה של הכנעה בשמונה עשרה, שעומד לפני ממ"ה.

את ה"אוירה" הזו, בדברים אחרים.

אכן, אם נמצא בדרך, יכול - ועדיף גם שם תחת עצים וכד', קצת "מקום צנוע" יותר. 

לא במישהו שבוחר להתפלל בשטח במקום בבית. "ועוברי דרכים לכולי עלמא מותרים להתפלל בשדה" (משנה ברורה. כלומר: גם לדעת השו"ע).

אבל ברור שאם יש מקום מוקף מחיצות, וגם ללא סיכון (שזה לא תמיד נכון למי שהולכת בדרך), אז עדיף, אם יש זמן למצוא.

מסתבר לי שלא.

עכ"פ אין כ"כ הבדל בינינו, כי שנינו מסכימים שעדיף שתמצא מקום מוקף מחיצות. רק לפי שיטתי היא חייבת למצוא, אלא אם כן זה יגרום לה טורח גדול או שיעבור זמן תפילה.

גם אני אמרתי שאם יש מקום סביר מוקף על יד זה - וללא סיכון - עדיף. 

האם זה "חיוב"? באמת שאלה מעניינת. אולי קצת דומה למי שהולך בדרך, שעדיף שיתפלל תחת עץ, אבל לא חייב.

[יתכן שדווקא לגבי איש שהולך בעיר, יש יותר חיוב לחפש אם יש איזה בית כנסת שיכול להיכנס לשם, גם ביחידות, מדין זה. מה שלא כ"כ שייך באשה]

מפי הרב מגנס, שסיפר שהיה בחתונה עם רב אברום, וכשהם יצאו (או הגיעו, לא זוכרת) הם ראו כמה בנות מתפללות מנחה רגע לפני השקיעה, ורב אברום אמר: "פששש איזה צדיקות"

(שאלנו אותו האם זה בעיה להתפלל מנחה ברחוב כשיש חשש לפספס מנחה, והוא אמר שאין בעיה וסיפר את הסיפור הנ"ל)

שם בחורה שהתפללה, ואני שם לב שתוך כדי נענועים שלה היא מסובבת את הראש שלה אלי, הרגשתי שהיא כאילו עושה לי ככה.

{ברור שלראות בחורה מתפללת זה מדליק, כמו שאני אוהב לראות גם גברים שלומדים בדרך, לפעמים אני מתחיל לדון אתם בסוגיות שהם לומדים.}

מי אמר?

הכי טוב- לחפש בי"כ ולעלות לעזרת נשים (ולקוות שהיא פתוחה ושאין שם איזה גבר שלומד ומחליט לנסות להעיף אותך..)

אם לא- לחפש בצד מקום שקט שאין בו רעש ויש מולך קיר.

אולי אמרו שעדיף שלא כי ברחוב יש רעש ועדיף שקט. אבל זה לא קשור לבנות...

כמו שאספר שהעלתי טרמפיסטית, לחצתי על הכפתור שהופך את האוטו לרובוטריק מעופף בשביל לדלג על הפקק במחסום חיזמא, טסנו מעל ירושלים רבתי ונחתנו בכותל ובירכנו הגומל בסידור אדום בנוסח רפורמי.

צבע הסידור שונה על מנת למנוע זיהוי. ככה אין מצב שהיא תזהה אותי.

אני לא יודע אם אתה בכוונה צוחק🙈

אבל

הוא לא רוצה שיהיה זיהוי שלו או של המוחמד הזה

לא של הטרמפיסטית

ובלי השם שלו - לא תוכלו לחפש אותו בגוגל...

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.