פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 16)

הוא מנהל שיחות עם עצמו ממשתמשים רבים שכולם נולדו היום 😂

🙏🏻

העיקר אנחנו יודעים שבמקרה שלך לא לכרוע ברך 😉

אני בכלל לא חושב בצורה של שאיפות או מילוי סיפוקים.. 

הגעתי לתובנה מאוד עמוקה שהעולם הזה הוא עולם ריקני שאין לו משמעות אמיתית.

אני לא יכול לשמוע על להשיג תארים מסוימים או לכבוש פסגות מסוימות.. זה כל כך טפל בעיני..

בכלל כל הצורה שבה העולם בנוי, לנסות לספק צרכים אנושיים ... מגעיל בצורה מסוימת..

כאמצעי ולא כמטרה.. שתוכל לקיים את המצוות המחייבות כמו פרו ורבו וכדומה.

אבל בקטע של להשפיע על העולם ולהשאיר חותם?.. לא יודע למה צריך את זה...

לי אין שאיפה להשאיר כאן חותם או להשפיע.. ובכלל אפילו בנייה רוחנית שאפשר להשיג רק בעולם הזה לא מדברת אלי. עצם זה שצריך לבנות משהו לא מדבר אלי..

 זה נובע מאיזה תובנה עמוקה כזו שקשה להסביר במילים..

לפעמיים קו המחשבה הזה מזכיר לי את העניין של .. שכחתי את השם .. חנוך .. שמאס בדברים הגשמיים.. אולי אתה יודע על זה דבר או שניים.

נראה לי יש פשוט סוג של אנשים שהמוח שלהם עובד אחרת מהבחינה הזאת

אני חושב שאצלי זה נבנה בהדרגה, כלומר משהו שנבנה עם השנים ועם מה שהחיים הביאו איתם. אני שואל את עצמי האם זה נובע מסוג של קושי מתמשך או שהייתי מגיע לאותן מסקנות גם בלי הקושי, ואין לי תשובה ברורה. אבל אין לי ספק שיש לזה לפחות חלק בבנייה של התובנה הזו. המאיסה בחיים הארציים יכולה להרגיש סוג של התעלות מצד אחד ונקיות, אבל מצד שני גם התסכול שנובע מכל זה הוא גדול לאין שיעור. קצת קשה לחיות בעולם שכל המהות שלו מנוגדת למה שאתה מאמין בו. בכלל כל התאוות למיניהם, כאילו דברים שפעם היו מרגשים אותי או מושכים אותי, גם בכיוון של זוגיות למשל, פשוט הטשטשו וכביכול לא קיימים יותר.

אני מסתכל לאחור לכל מיני אמירות שהייתי אומר במשך השנים, ופתאום מבין למה אמרתי אותם- שהכל זה בעצם חלק מהתובנה הגדולה שלבסוף הגעתי אליה. למשל הייתי מסכם דברים בצורה מאוד החלטית, דברים שאנשים חפרו בהם וניסו להשיג פתרון,  הייתי פשוט מסכם את זה כדבר שלא מצריך פתרון מיוחד. כבר אז כנראה היו ניצנים של התעוררות לכיוון הזה...

למשל אמירה שהשתמשתי בה הרבה בשנה האחרונה בתוך המשפחה הייתה - "ראיתי הכל, שמעתי הכל." עד שיום אחד פשוט קלטתי שאני בעצם מדקלם פסוק רק במילים אחרות.. "את הכל ראיתי בימי הבלי" ..

אני מניח שעוד אנשים חולקים את זה, רק שאולי אצל כל אחד זה בדרגות שונות. 

לאדם תמיד יהיו יסורים וצער (מעט או הרבה), כי יש ייסורים ומחלות ולא הכל הולך כמו שרוצים. זאת עובדה

עם זאת, עם אמונה חזקה שהכל לטובה וזה מסע לעבר העולם הבא שכולו טוב אפשר לשמוח גם עם כל הייסורים והצער

שיש אנשים שסובלים יותר מהממוצע ..

אבל כל העבודה זה להסתדר עם היסורים

לא חושבת שבאנו לעולם לנוח.. אבל גם לא להתייסר

שצדיק ורע לו זה צדיק שאינו גמור לאו דווקא מצד זה שלצדיק גמור אין בעיות, אלא שצדיק גמור מרוב שההשקפה שלו על החיים נכונה והוא הולך ביחד עם ה', לא מזיז לו כלום

וצדיק שאינו גמור, בדיוק זה העניין, שהוא עדיין לא גמור, עדיין ההסתכלות שלו לא 100%, אולי 99%, ולכן הוא יכול להרגיש רע ביחס לדברים שקורים לו

היום יש שפע של מזון, ביגוד ועינוגים, והדיכאון זו מחלה שפושטת בכל פינה.

זה לגבי העולם המערבי והמפותח כמובן.

זה קצת ר' זושא ורבי אלימלך סטייל.

המשפט הזה- "בוחרים להרגיש טוב" עלה לי יום אחד באיזה סיטואציה מאוד כואבת (נזכרתי שיש ספר כזה) ואז מרוב שהכאב היה גדול עד שכמעט לא יכולתי להכיל אותו, החלטתי שאני מרפה. ואז ברגע אחד- כל הכאב העצום נעלם. החלטתי פשוט שלא שווה להכאיב לעצמי בגלל משהו שכבר קרה. וזה באמת עבד.. אז לבחור להרגיש טוב.. זה באמת יחסית קל. אולי ברוב המקרים ...

להתגבר על הקשיים ויש כאלה שלא.

אני יותר מזדהה עם הזוהר שזה תלוי באדם. יש כאלה שהם יכולים לבחור והכל יסתדר להם, יש כאלה שזה יסתדר חלקית, ויש כאלה שרוב הבחירות ישארו תקועות הרבה פעמים לא באשמתם אלא כעין גזירה מלמעלה.

אולי לא תבין אבל זה מקרה אמתי לגמרי. אני מכיר בן אדם שמרוב OCD שהיה לו בצעירותו, זה לקח ממנו כמעט בכלל את כח הבחירה, והוא פועל כמו מכונה, וכל הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים והמטפלים לא יכולים לרפאות אותו. 

ברור שאדם יכול להגיע לשמחה וסיפוק בחייו .

במיוחד שזו תולדה ישירה של ביטחון בקב"ה

במחלקות פנימיות בבתי חולים יצא לי לראות הרבה שמחה יותר מאשר בחוץ...

לבד עם בעיות בריאות כמו למשל זקנים מסויימים.

אלא שזה יכול להיות ולכל אדם יש צער ולכן ידע שהחיים זמניים ועיקר החיים הם בעתיד בעולם הבא או בעולם הגשמי אחרי תחיית המתים.

ובעיקר הוא אומר שכל מה שניתן לנשמה בעולם הזה לא יספק אותה, כי היא בת מלך ומהעליונים.

החיים משמחים בעולם הזה, אבל צריך לדעת שהם פרוזדור לטרלקין ולדעת שהם חסרים כרדע ולא מושלמים כמו העתיד לבוא

להזכיר שהרמחל נפטר בגיל שלושים ומשהו, כמו הארי הרמא ורבי נחמן

"ראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה"

הפסקה הזאת מוכיחה שאין לעולם הזה משמעות פני עצמו, ללא קשר לעולם הבא.

הפסקה הזאת ממש לא אומרת שאי אפשר לשמוח בעולם הזה

הרמחל חוזר ומדגיש את זה כמה שורות אחרי זה 

"לא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה"

האדם נברא לצורך מסויים שהוא יכול להפיק ממנו סיפוק ושמחה, אבל זה לא לצורך העולם הזה

מ.ש.ל

גם בלי להיות שמח ושליו ממש

ושים לב שהוא לא אומר מילה על תחושת סיפוק

השאלה איך אתה מגדיר חיים.

המסילת ישרים מגדיר חיים בצורה אחרת.

הוא רואה את זה כמלחמה בין הגוף לנשמה

אבל רואה ערך אדיר ומבורך, אפילו בעולם הזה, אם תשים לב -

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב.): "כיון שראה אור שגנזו לצדיקים, שמח", שנאמר (משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח". ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא:): "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו"

נצחון במלחמה זה סיפוק מטורף

משמעות ההשפעה של האדם (מה שמביא סיפוק) מוזכר כמה וכמה מקומות בספר ואכמ"ל.

אז זה זה סיפוק רגעי.

אם זה סיפוק שמגיע במלחמה המתמדת של האדם זה סיפוק ניצחי.

וכל החיים הם מלחמה בין הנשמה לגוף וכל נצחון במלחמה המתמדת הזאת מוביל לסיפוק נצחי.

הוא כתב שהתאריך הזה ייצא בסוכות ולכן לא מתאים לקבוע בו את יום הזיכרון.

תדרוש אספקת קרמבו בקיץ

אלא האם "יהיה 7 באוקטובר [שתוצאתו קטסטרופלית] נוסף" "תוך כמה שבועות", תחת הנחות יסוד מסוימות.
ניסיתי להמחיש כמה זה נטול משמעות לאיים כזה איום. ושבנוסף, תמיד תימצאנה דרכים לחמוק מהקונטקסט עצמו, ושסביר שתוך שנים ספורות ייעלם אפקט גל ההלם שנלווה לביטוי שהתאריך נקשר בו. ובהחלט מסתמכים על הטענה "חזקה על [ב"מ רח"ל] שישתכח מן הלב". מתנערים מהמשמעות המקורית כמו שכלב מתנער מהמים אחרי טבילה בשלולית חורף.

אני מדבר על שקיפות לא על חוק שיכול להגביל ייבוא.. מדובר כאן רק על סוג לחם שנאפה במאפיות.. 

שיהיה חוק שאסור לקרוא למה שלא עומד בכללים מסוימים "בגט" . 

אפשר לומר שאם אני קונה במקום אני יכול לראות ישר שזה לא באגט אמיתי, אבל אם אני מזמין דרך וולט למשל, זה בעיה.

רק בישראל מותר לקרוא למוצר קטשופ אם יש לו לפחות 10% מוצקי עגבניות. התקנה הזאת לא קיימת באף מדינה מפותחת אחרת בעולם ובפועל מכריחה כל חברה חוץ מאוסם לקרוא למוצר שלה "מטבל עגבניות" ולבלבל צרכנים.

הגבלות ממשלתיות כאלו הן מתכון לשחיתות ומונופולים

לא בפרטים כמו שהרחבת אבל מכיר.. זה גם בארה"ב ככה.. ולדעתי זה יותר באחוזים..

זה חיובי .. קטשופ צריך להיות עשוי מאחוז עגבניות נורמלי.. 

שקוראת לסבון אל-סבון.

חוץ מזה שיש סיבה למה אוסם רשאית לקרוא למוצר שלה קטשופ. הוא מיוצר במדינת ישראל, וזה טוב לכלכלה. אין קשר לקולנריה.

זה שכל חברה ישראלית מגדירה עם לוביסטים את הסטנדרטים למוצרים שהיא מייצרת גורם מרכזי ליוקר המחייה, לחסמי יבוא, ולמונופולים וזה ממש לא רק אוסם זה שיטה ישראלית נאלחת שבגללה הצטברו אוסף חוקים עצום ש"שומר על הייצור הישראלי" ובעצם מונע תחרות וגורם שכל מוצר בישראל יקר בעשרות עד מאות ולפעמים אלפי אחוזים מאשר באירופה וארה"ב.

רפורמת מה שטוב לאירופה אמורה למוטט את השטות הזו, לאחר מכן חוק המשך מה שטוב לארה"ב

אלא החברות הגדולות היינץ היתה להם בעיה להכנס לארץ עם הקטשופ שלהם כי אוסם הגדירה מהו קטשופ ובמשך תקופה לקטשופ היינץ היה אסור לקרוא למוצר שלהם קטשופ והם כמובן לא היו מוכנים לשנות את המתכון שלהם בגלל חברה עלובה שהגדירה במדינה קטנטונת את המילה קטשופ בעברית אז הם נאלצו לקרוא לזה מטבל עגבניות וזו שטות.

למרבה המזל השטות הזו תוקנה ועכשיו לקטשופ היינץ מותר להשתמש גם במילה קטשופ בעברית למרות האבסורד שהם מייצרים קטשופ מאות שנים אבל ככה בדיוק עושים חסמי יבוא וככה המדינה יקרה יותר ויותר.

מהו אל-סבון? | מגזין | מכון דוידסון

כיף ונקה 7 הם של סנו, אבל אם אני לא טועה - שאר המותגים ששמתי כאן לא שייכים להם.

מה שבאמת תורם לכלכלה זה שכל מדינה תייצר ותייצא את מה שהיא הכי טובה בו, ותייבא את כל השאר.

זה לא אננס שצריך אקלים טרופי. וזה לא מחשב שצריך מקצועיות שאין לכל חברה פשוטה שרוצה לייצר בעצמה.

עגבניות כידוע הן רכיב יחסית קטן בתוך הקטשופ...

ולגבי עגבניה - מלבד האדמה אין שם שום דבר ישראלי.

הזרעים מגיעים מהולנד או יפן (הזרעים הישראליים לא מסחריים),

העובדים הם תאילנדים,

הדשן מיובא מאירופה,

היריעות לחיפוי הקרקע מיוצרות בסין,

הטרקטורים הם אמריקאים (או לא יודע מאיפה אבל בטח לא ישראלי),

הדלק מאזרבייג'ן...

ויש סיבה לכך שאין ישראלים שמוכנים לעבוד בזה (או אין מספיק בשביל שהענף הזה לא יקרוס) - ישראלים לא טובים בזה. הם גם לא מוכנים לעבוד כ"כ קשה בשביל שכר כ"כ נמוך.

אם החוק לא היה מתיר להביא עובדים זרים, בעלי האדמות היו צריכים לשלם לעובדים ישראלים שכר עצום, ומחיר העגבניה היה בסוף כ"כ גבוה עד שאפילו בן גוריון בכבודו ובעצמו היה קונה יבוא טורקי.

בקיצור, 

גם כשאתה קונה עגבניה ישראלית (קל וחומר קטשופ) - אתה מקבל מוצר שארזו אותו יפה יפה בישראל, אבל 90% ממנו מורכב מייבוא.

גם אם רוב המרכיבים או הכלים מיובאים, עדיין יש ערך רב בייצור המקומי, הן מבחינת הכלכלה, העצמאות התזונתית, פיתוח הידע המקומי, והעסקת עובדים.

1. "הזרעים מגיעים מהולנד או יפן"

לא מדויק.

יש חברות ישראליות חזקות מאוד בתחום הזרעים, בראשן "הזרע" (Zeraim Gedera) שבבעלות חברת Syngenta השווייצרית, אך פעילות המחקר והפיתוח בארץ.

ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בטיפוח זרעי ירקות, כולל עגבניות מזנים שונים (גם לעיבוד תעשייתי – כמו קטשופ).

גם אם חלק מהזרעים מגיעים מחו"ל – זה נכון גם לגבי רוב מדינות העולם, זה לא טיעון נגד ייצור מקומי.

2. "העובדים הם תאילנדים"

נכון חלקית.

בעבודות החקלאות עצמן אכן יש שימוש רב בעובדים תאילנדים.

אבל: זה לא שונה מייצור מזון במרבית מדינות המערב (גם בארה"ב ואירופה עובדים זרים עוסקים בחקלאות), וזה לא טיעון רלוונטי נגד ייצור קטשופ בישראל.

כמו כן, עובדים ישראלים עוסקים בכל שלבי הערך שמסביב: ניהול, לוגיסטיקה, שיווק, מחקר, מכונות, תחבורה ועוד.

3. "הדשן מיובא מאירופה"

לא מדויק.

יש בישראל תעשייה מקומית של דשנים, במיוחד באמצעות כיל (כימיקלים לישראל) שמייצאת דשנים לכל העולם, ומקורה בעיקר במפעלי ים המלח.

כן, לעיתים יש תוספות מיובאות, אבל לא הכול מיובא.

4. "היריעות לחיפוי הקרקע מיוצרות בסין"

נכון חלקית, אבל:

יש גם ייצור מקומי של יריעות לחקלאות, למשל חברות כמו פלרם ו־אורבונד, שמייצרות חיפויים מתקדמים לגידולים.

בנוסף, זהו רכיב משני שאינו משפיע מהותית על השאלה אם כדאי לייצר קטשופ בארץ.

✅ דברים שהצד השני מתעלם מהם:

1. עיבוד התעשייתי עצמו (ייצור הקטשופ): זה נעשה בישראל, במפעלים ישראליים, על ידי עובדים ישראליים, עם מכונות, ידע, והנדסה מקומית.

2. פיתוח זנים והתאמה לחקלאות מדברית: ישראל מצטיינת בזה. קטשופ מחייב זני עגבנייה עתירי מוצקים – וזנים כאלה מפותחים בארץ.

3. רווח כלכלי ומעגל תעסוקה: גם אם חלק מהרכיבים מיובאים, עדיין רווח משמעותי נשאר בישראל – דרך חקלאים, משווקים, תחבורה, סופרמרקטים, מפעלים ועוד.

4. עצמאות תזונתית: מדינה שמייצרת את מזונה – גם אם חלק מהרכיבים שלה תלויים בייבוא – היא חזקה יותר.

5. שיקולי איכות וסביבה: עגבנייה שגדלה בארץ ונכתשת למוצר כמו קטשופ בארץ – דורשת פחות שינוע, פחות קירור, פחות זמן מדף.

⚖️ סיכום:

הטיעון ש"עגבנייה זה לא ישראלי אז אין טעם לייצר קטשופ" הוא שטחי, לא מדויק עובדתית, ומתעלם מהתמונה הכלכלית והחקלאית הכוללת.

גם במדינות עשירות מאוד בייצור – יש תלות בייבוא רכיבים כמו דלק, מכונות, או חומרים. השאלה היא לא האם כל רכיב ישראלי, אלא האם יש יתרון לייצור מקומי – והתשובה היא בוודאי שכן.

התשובה מבוססת גם על עובדות, אבל בעיקר על ערכים. ערכים שבהם אני חלוק על הצ'אט.

רק כדי להראות שלא מדובר בעובדות מוחלטות אלא בערכים, אמרתי לצ'אט "הנה טענות שנכתבו בפורום, תגיב להן לפי תפיסת עולם קפיטליסטית".

אז הנה מה שהצ'אט עכשיו ענה לטענות שהוא עצמו הביא קודם:

טענה 1: "יש חברות ישראליות בתחום הזרעים, אז יש פה תרומה מקומית"

נכון, יש פעילות בישראל. אבל – גם אתה הודית שהבעלות היא שווייצרית (Syngenta). כלומר, הרווחים, קבלת ההחלטות והכוח העסקי – אינם בידיים ישראליות. העובדה שהמשרד יושב בישראל לא משנה את הכלל הפשוט: ההון זורם לפי הבעלות, לא לפי הגיאוגרפיה. 

יתרה מכך, עצם העובדה שאנחנו תלויים בשוק זרעים תחרותי מראה את היופי של שוק חופשי: חקלאי יכול לקנות את הזרע הכי טוב בעולם בלי שפקיד במשרד ממשלתי יגיד לו ממי לקנות. תחרות חופשית יוצרת איכות – לא "תוצרת מקומית".

🔹 טענה 2: "עובדים ישראלים עוסקים בניהול ולוגיסטיקה, לא רק תאילנדים בשטח"

שוב, עיקר העבודה הפיזית שמייצרת את המוצר – לא מבוצעת על ידי ישראלים. למה? כי זה לא משתלם להם.

שוק העבודה החופשי עושה את מה שהוא אמור לעשות: מקצה אנשים לתחומים שבהם הם פרודוקטיביים. אם ישראלים מעדיפים לעבוד בהייטק, ניהול, שיווק – זה כי שם התרומה שלהם גבוהה יותר, ולכן הם מתוגמלים יותר.

אם תאסור על העסקת עובדים זרים, תעלה את עלות העבודה, תחסל את הכדאיות, והצרכן יסבול – או שתעלם החקלאות, או שהמחירים יזנקו. אין שום היגיון בלהתעקש על "ייצור מקומי" אם הוא פשוט לא משתלם.

🔹 טענה 3: "יש תעשיית דשנים בישראל, אז לא הכול מיובא"

עובדתית – גם כיל (שאתה מזכיר) מייצאת בעיקר. כלומר, לא מייצרת ל"שוק מקומי" מתוך אידיאולוגיה ציונית אלא כי זה משתלם לה. מצוין. אבל גם החקלאים לא קונים דשן מקומי כי זה "ישראלי" – אלא אם זה משתלם להם כלכלית.

אדם רציונלי לא מתעניין בדגל שמודבק על השק – אלא בתועלת הכלכלית נטו. אם מחר הדשן מטורקיה יהיה זול יותר – צריך לקנות אותו. מי שחושב אחרת דוגל בהעדפה מתקנת שמזיקה לכולם.

🔹 טענה 4: "יש ייצור מקומי של יריעות פלסטיק"

זה לא רלוונטי לדיון. מה שמשנה הוא לא איפה מייצרים כל רכיב – אלא העלות הכוללת לצרכן. אם ייבוא מסין זול יותר – עדיף לייבא.

התעקשות על "ייצור כחול-לבן" היא סנטימנטלית, לא רציונלית. היא גורמת לבזבוז משאבים ולמחירים גבוהים יותר. וזה – מס פטריוטיות שהצרכן נאלץ לשלם.

✳️ טענה: "העיבוד התעשייתי נעשה בישראל, אז יש ערך מוסף מקומי"

רק אם זה יעיל כלכלית. אם אפשר לייבא קטשופ מטורקיה ב־40% פחות, אין שום הצדקה לתחזק תעשייה מקומית רק כי "יש עובדים". זו שימור מלאכותי של משרות על חשבון כלל הציבור. במילים פשוטות: אתה מגן על אינטרסים צרים של תעשיינים וחקלאים – ומחייב את כולנו לשלם יותר בסופר.

✳️ טענה: "יש פיתוח זנים ישראליים מיוחדים לעגבנייה תעשייתית"

אם הזנים באמת כל כך טובים – תן לשוק להחליט. אל תכפה על מפעל לקנות "עגבנייה ישראלית" בגלל רגולציה. שוק תחרותי יודע לבחור את הזן הכי טוב לפי איכות ותשואה, בלי רגולציה מיותרת.

✳️ טענה: "רווח נשאר בישראל – חקלאים, משווקים, מפעלים"

גם בייבוא יש רווחים – לספקים, ליבואנים, לחנויות. כל אחד עושה את תפקידו בשרשרת. השאלה היא לא "איפה הרווח" אלא האם הפעילות יעילה. תעשייה שלא יכולה לעמוד בתחרות בלי תמיכה ממשלתית – צריכה להיסגר. כך פועל שוק בריא.

✳️ טענה: "עצמאות תזונתית"

זה פחד פסאודו-ביטחוני שמובילים פקידים שלא מבינים כלכלה. מדינה לא צריכה לגדל עגבניות כדי לשרוד. היא צריכה כסף. ואם יש לה כלכלה חופשית, מגוונת, ומשגשגת – היא יכולה לקנות עגבניות מכל מדינה שתרצה.

כל עוד אין מלחמה עולמית שמשביתה את כל המסחר – אין איום. וגם אז – לוקח שבועיים להקים חממות. חקלאות לא שומרת על ביטחון – חדשנות וטכנולוגיה כן.

✳️ טענה: "העגבנייה המקומית דורשת פחות שינוע – זה סביבתי יותר"

אם שיקולי סביבה באמת קריטיים לצרכן – תן לו לבחור. שים תווית "אקו־פרנדלי", אבל אל תכפה עליו לשלם כפול על קטשופ. חוץ מזה – כל הרגולציה הירוקה הזאת מנופחת, לא מבוססת כלכלית, ונעשית לרוב על ידי אנשים שמנותקים מעלות אמיתית לצרכן.

⚖️ סיכום :

הכותב מתעקש להגן על "ייצור מקומי" כאילו זה ערך עליון. אבל:

הצרכן לא חייב לסבסד תעשיות לא יעילות.

שוק תחרותי הוא המנגנון הכי טוב לייעול המשאבים.

תמריצים מלאכותיים רק מעוותים את המערכת, מעלים מחירים, ופוגעים בפריון.

מי שדוגל בייצור מקומי מתוך אידיאולוגיה – מוכן שכולנו נשלם יותר על מוצרים פחות טובים, רק כדי להרגיש ציוני. זה לא פטריוטיות – זה חוסר אחריות כלכלית.

ויש תועלת בפיתוח משרות, פיתוח זנים ישראלי, ולכן אני לא מתנגד לעובדים זרים.

אגב בכל הנוגע לחקלאות הייבוא הוא ממדינות שאנחנו שונאים, ירדן או טורקיה.

אין בעייה לייבא אננס מהרפובליקה הדומיניקנית, שגם האננס שלה טוב יותר.

השימוש בצ'אט היה בכוונה, דווקא בגלל שגם בינייש פתוח השתמש בצ'אט, רציתי להראות שזה עניין של ערכים ולא של עובדות - כך שהצ'אט ישנה את תשובתו מקצה לקצה אם אני אכתוב לו לענות בתור קפיטליסט.

לגבי דיונים אחרים - מקבל

אני למדתי ממך להשתמש בסבא ג'פטו, אתה השתמש בו מולי על רצח הארמנים, האם זה רצח עם או לא.

מאז אני משתמש בו הרבה לוויכוחים משפחתיים או מול חברים, גם בווצאפ וגם פנים מול פנים.

אגב באותה הזדמנות לקחת ממנו טענות לא רלוונטיות.

אני טענתי שאסור להוזיל את עניין רצח עם מה שיגרום להאשים אותנו ברצח עם מול חמאס, והוא הסביר שזה לא נכון, כאילו אני מסכים עם הטענה על רצח עם וכאילו אין לי מילואים עוד שבועיים.

אני לדוגמא מחקתי את הטענה הלא רלוונטית שלא על כך שאנחנו מייבאים נפט מעוד מדינות חוץ מאזרבייג'ן 

ללחוץ 15 שניות על הכפתור כיבוי, ואז לחבר שוב את החשמל ולהפעיל מחדש.

זה אמור לכבות את המחשב בכח, וזה הרבה פעמים פותר בעיות

לא משהו חדש מה7.10.

הוא נולד בכלל בארה"ב והוא מסמל צפייה להחזרת נעדרים/ שבויים/ תקווה

אז לא כזה שוק.

לעומת הסרט הכתום שאני מניח שרובנו זוכרים טוב.

וקיבלתי רושם שעובר רובנו 7.10 הוא ההתחלה שהסרט הצהוב הגיע לישראל.

אלא בצורה של "סמל החטופים"

זה סמל עשרות שנים כסמל לשחרור חטופים 

היתה מקבלת תשובה חיובית.

במיוחד אם היתה אומרת שהיא משוחררת מהשבי של חמאס.

לסתם אנשים אקראיים ברחוב אני בהחלט יכול להבין למה לא מאפשרים להשתמש בשירותים.

זה עולה שקל בודד בתחנה מרכזית, שאפילו עליו יש ביקורת. כמה אנשים הולכים אליו ביום? גם אם היו כמה זה עולה לו גרושים, ולהערכתי יש לו פחות מאחד ליום בממוצע.

ושוב כמו שכבר ציינתי, כל מסעדה נתנה לי תמיד להיכנס כולל מי שלא עובדת עם תן ביס או שבאתי לא לא בזמן שיש משלוח. כבר התרגלתי להיכנס ולמצוא ישר את השירותים בלי לבקש רשות.

זה שירות של תחנה המרכזית

פשוט אם אפשר לבקש עוד קצת כסף. למה שלא יעשו את זה.

אישית הייתי מסכים שיכנסו למסעדה שלי

בפועל זה ממש לא נעים שיש לך טיילת של אנשים לשירותים שהם לא לקוחות המסעדה

ולקוחות המסעדה צריכים לעמוד בתור (שזה מביך חלק מהאנשים)

כך שאני בהחלט יכול להבין את אותו

ויחד עם זאת. הייתי מאפשר למי שמבקש יפה להשתמש.

לדעתי. היא לא ביקשה בצורה מנומסת 

+ שילוב של בעלים גס רוח.

לכל בעל מסעדה יש 50 עוברי אורח שמבקשים להתפנות אצלו.

ולפי התפיסה שלי זה פחות מאדם אחד בממוצע ליום.

למי יש יותר נסיון במסעדות?

חוץ מזה שחלק מהביקורת היא שהמים והנייר והנקיון עולים פחות משקל.

ברוב המסעדות השירותים הם לטובת הלקוחות

זה לא נפוץ שאדם שהוא לא לקוח משתמש בשירותים על דעת עצמו.

הצדק נמצא איתה, אבל לא בגלל שהיא פדויית שבי אלא בגלל שהיא בן אדם (ועוד אישה) שזקוק לשירותים במקום שאין בו הרבה שירותים בסביבה (לפי מה שהבנתי).

"חטופה" "חטופים" "נחטפו" זה לא ג'וקר, ולא יעלה על הדעת שזה יהיה ככה. זה אולי מה שנקרא נסיבות מקילות או מזכה ביחס רגיש יותר, אבל זה בהחלט לא קלף מנצח. ואסור שיהיה.

חושבת שבמקומם לא היה לי לב לסרב לאנשים שמבקשים להיכנס לשירותים.

אני פעם ביקשתי בבית קפה להיכנס לשירותים, הייתי עם בטן היריונית שנראית לעין כל, וסורבתי.

היה אמצע הלילה, שורה של מסעדות שרק קיוסק ובית קפה אחד היו פתוחים ובכל זאת לא נתנו לי...

אני מבינה את הקונפליקט ואת חוסר הרצון להפוך לשירותים ציבוריים, מצד שני חושבת שיש מצבים שמצד האנושיות צריך להתגמש.

שאני עבדתי ואנשים ביקשו להיכנס .. נתתי להם באהבה .. אנשים ממש מבקשים יפה .. זה נראלי הזוי שאנשים צריכים להתחנן ..

כמה כבר מבקשים ביום? לא הרבה 

(אם רוצים להחמיר גם יכלו להגיד לך לשם הסמליות תקני משהו ..

זה לא מובן לי בשום צורה מזעזע)

לבחורה שצריכה בדחיפות לשירותים ..

לפני שבועים הייתי בהרצליה ובחורה אחת ממש בכתה לשומר שיתן לה להיכנס לבית כנסת לשירותים ..

היא הסתובבה שם שעות ולא מצאה ויש גבול..

הוא צרח עליה או ... אני אמרתי לה מה את שואלת אותו תיכנסי ..

והשומר הזמין אבטחה ..קולט?

מה אני אגיד לך יש אנשים גועל נפש

במיוחד היום שכל אדם שני סובל משהו בריאותי שקשור שגורם לשלפוחית לחוסר יכולות להתאפק מעי רגיז סוכרת ..וכו'..

עכשיו אני נזכרת שהייתי במרכז קניות והמוכרת לא נתנה לי להיכנס שם לשירותים .. אמרתי לה מה שאני חושבת..

שלא נדבר שראיתי שלא נותנים לבחורה בהריון להיכנס גם..הלם

מה אני אגיד לך אני חושבת שצריך להוציא חוק שצריך לאפשר לבחורות להיכנס לשירותים ..

ובכללי להוסיף שרותים במרחב. ציבורי..  כי זה לא אנושי לפתוח מקומות בלי שרותים ,ולצערי הרב נותנים לזה יד ..במסעדות אפילו ..אז שלא נדבר על

 שוק ,פארקים וכו..

והעגלות קפה האלה בלי השרותים .. שאין להם שרותים באזור , מכה!

לא ברור לי איך פותחים מקום בלי שרותים..

והוא הסביר שיש מקומות בעולם ששירותים במסעדה פתוחים לכולם עפ חוק עם החזרי עלות.

אבל אנחנו אוהבים להיות בפיגור

לכי לישון מוקדם כדי שהיום הזה ייגמר,

בע"ה הימים הבאים יהיו טובים יותר

נראה לי יש לו ניסיון חיים.. אחלה סיפורים יש לו.

וזה עדכון יחסית חדש

אבל אפשר לעשות ווצאפ וידאו גם מהמחשב צריך פשוט להתקין ווצאפ ווב

לא יודע אם אפשר גם דרך הדפדפן

האמת שגם לפני השאלה הכרתי את גוגל מיטס. ומשום מה חשבתי שהוא מוגבל בזמן כמו הזוום  ..

כרגע זה עוזר לנו מאוד. תודה רבה..

התשובה הישירה היא שהם חיות.
 

התשובה המלומדת היא שהרמבם פסק שיש להכניס לבית המדרש רק תלמיד הגון, ובציבור החרדי התלמידים אינם הגונים יותר. חושבים שאם מישהו לומד על "החליף פרה בחמור" אז הוא נהיה צדיק מופלג, ולא היא: חובה ללמוד מוסר ודרך ארץ. מי שלא עושה כן, התלמידים שלו נראים כמו הפוגרומיסטים שהדגמת.

ואדרבה, רק לימוד בלי עבודה גורם לאדם להוציא מרץ במקום אחר...

משנה במסכת אבות פרק ב משנה ב:

"רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר:

יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ,

שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.

וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה,

סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.

וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר,

יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם;

שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן,

וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד.

וְאַתֶּם,

מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:"

פירוש הרב עובדיה מברטנורה:

"דרך ארץ - מלאכה או סחורה:

שיגיעת שניהם משכחת עון - שהתורה מתשת כחו של אדם, והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף, ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו:

וכל תורה שאין עמה מלאכה - ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:"

הרבה תקופות

כל הזמן

מי שנהנה להיזכר בתקופות מהעבר, אם זה קורה יחסית הרבה, אפשר להתחייס לזה כגעגוע.

וככל שמבינים שגם בנקודות שאתה אוהב מהעבר היו דברים שאתה ממש לא אוהב, אפשר לומר שאתה לא ממש מתגעגע.

כמו שאני מוצא הרבה תחומים בהם הלכידות החברתית שלנו בתקופת הנעורים היתה חזקה הרבה יותר, אבל גם היו הרבה ריבים מאוד מטופשים, הרבה לחץ חברתי די מזיק, ולכן אפילו בתחום החברתי אני מבין שמצבי הנוכחי טוב בהרבה.

כדאי לקחת בחשבון שאני מתייחס לגעגוע כדבר שלילי, כלומר שבן אדם לא מרוצה מהווה ומעדיף את העבר.

מהזכרונות = אדם שלא מרוצה מההווה.

ולדעתי אולי אפילו להיפך, מה דעתך?

כשאתה לא מרוצה מהווה ונזכר נזכר בעבר הטוב, אתה לא באמת נהנה, כי אתה סובל מהמחשבה על זה שאתה לא שם. אפשר לדעתי להנות באמת מזכרונות נעימים רק כשאתה שלם עם המציאות כרגע, ולא להתאכזב מזה שהם רק 'זכרונות'.

בכל אופן, יש לי רגשות חיוביים להרבה תקופות בחיים שלי, ואפילו שעכשיו יש לי תקופה קצת קשה, טוב לי בה גם אם לא הכי נעים, ולא הייתי רוצה לחזור לתקופה 'כיפיות' יותר שהיו לי 🙈

מה שכן - הדבר היחיד שגורם לי לרצות לחזור אחורה, זה אולי כדי לשנות טעויות שעשיתי, אבל לדעתי זה גם לא נכון וצריך להתמקד במה שאנחנו יכולים לתקן בהווה, ולהתרכז בעתיד (: 

היום זה כמעט 70 שקל זה לא נורמלי, למרות שלא זכורה לי תקופה של 35 אף פעם אבל כן איזור ה45-50

ואז הלב

ואז נילס הולגרסון

וב16:00 המומינים🥰

לימים של הצחוק והתמימות

אין לי באמת עבר צבאי עם מקצוע. הייתי פקיד. אני מתכנת עם מלא כשרונות אבל זה פחות עובד בגדודי טנקים בעזה.

אבל אם ירצו אותי אני אבוא.

עניתי ללידים. רובם לא יכולים להחזיר מפטור.

א. יש חטופים במנהרות ולא רוצים לפגוע בהם .

ב. מדובר על קילומטרים רבים מאוד של מנהרות.

חוץ מזה שבאיראן המטרה היא להשמיד את מתקני הגרעין, לא את המנהרות עצמם. אי אפשר להרוס מנהרה רק עם הפצצות מהאוויר.

לעומת זאת איראן, היא פרוייקט שביבי מתכנן כבר 40 שנה, והוא מאד רוצה להכריע אותם, ולהשמיד את הכור.

מה זה הזלזול העמוק הזה במפקדי הצבא, שנלחמים בעוז ובאומץ ובהקרבה רבה?

הפעולה הקרקעית התחילה רק אחרי שלושה שבועות, כי הרצי ניסה להתעלם מהוראות הקבינט  להכין תוכנית לכל עזה והציג שוב תכנית דמויית צוק איתן של משחקים על הגדר.

כשדרשו ממנו משהו אחר, הוא רץ לפצ"רית שתוציא חוו"ד שאסור שום דבר שנחשב 'כיבוש' ע"פ הפרשנות המחמירה ביותר של הדין הבין לאומי +++ כל החומרות שמישהו העלה בדעתו. לכן גם כשהקבינט במשך חודשים דרש ממנו פיקוח יעיל של צה"ל על זה שהסיוע מגיע ל'בלתי מעורבים' (נניח שיש כאלו לצורך הדיון האקדמי) ולא משקם את חמאס, הוא פשוט לא הכין תכנית.

תשובתי העיקרית היא כאן:

כפי שציינו, הדברים בכלל לא דומים מהרבה סיבות - צעירים מעל עשרים

התשובה הפשוטה היא החטופים. עם סדר עדיפויות נכון (וכואב מאוד) שבו הניצחון של האומה על האויב הוא המטרה הראשית וכל שאר המטרות הן משניות - היינו מנצחים מזמן וגם היחידים, בין עם זה החטופים עצמם ובין עם זה משפחות (שלא היו נהיות) שכולות, חיילים (שלא היו) נהרגים ונפצעים.

משנות התש"מים ואילך, גורמים אנטי-מטרייליסטים, הצליחו לבלבל אותנו וכביכול בשם ערך פדיון השבויים היהודי, גורמים לנו לשלם מחירי דמים כבדים פעם אחר פעם.

זה גם הביא עלינו שתי אינטיפדות ואת טבח שמחת תורה וגם מה שלא מאפשר לנו לנצח כעת את חמאס, במחיר דמים כבד שמזמן עבר את מספר החטופים.

עקיבא ביגמן ציטט קצינים שסיפרו לו שפעולות קריטיות בוטלו שמא יפגעו חטופים, או שמא זה יגרום לחמאס לפגוע בחטופים.

הוא יותר טוב בתקיפה וחלש יותר בהגנה.

יש לו נסיון בלתקוף את דאעש וארגוני מורדים בסוריה, וכמעט לא היה לו נסיון מול F15 F16 מרכבה 4 מעיל רוח, חוץ מקצת נסיון ב2006, כאשר מערכות לחימה כמו מעיל רוח ועוד כמה דלא אפרט עליהם נכנסו לאחר מכן.

שלא לדבר על גיבוי נמוך בהרבה מהאוכלוסייה המקומית.

אבל אני השוויתי נטו בין מנהרות לכורים.

ברור שאם היינו מפציצים את כל עזה, עם אותן פצצות שהפצצנו את הכורים ואפילו עם חלשות מהן בהרבה - לא היתה נשארת שם אף מנהרה. כשעשינו זאת בעזה, למשל על מוחמד סינוואר זה עבד.

יש עם זה שלוש בעיות:

1. לא בטוח שיש מספיק פצצות לכל שטח הרצועה.

2. עלולים להפגע חטופים. כרגע מטרות המלחמה הסותרות, גורמות שאיננו מגיעים לא לנצחון ולא לחטופים. עקיבא ביגמן דיבר על זה כמה פעמים בפרודקאסט שלו 'אידיוטים שימושיים' וכתב על זה במידה אחרי הרבה מחקר.

3. בוודאות - כשהפציצו כורים, היו שם הכורים עצמם, או עובדים ישירים בתעשיית הנשק הבלתי חוקי.

אם יפציצו ככה בעזה, בוודאות ימותו עשרות אלפי עזתים שמשום מה מתייחסים אליהם כבלתי מעורבים, (למרות שהם בחרו בחמאס, מנער ועד זקן עם קביים השתתפו בטבח ולא היה שם חסיד אומות העולם אחד...)

נתנז היה ממוגן בעובי הרבה יותר ממנהרות חמאס ועם בטון חזק פי 4 עם פלדה חזקה הרבה יותר וסיבי פחמן, והוא לא היה הכור הכי ממוגן.

שמעתי כתבה לפני 4 שנים שהטילה ספק ביכולת של הb2 להצליח להטיל על נתנז (כן, נתנז ולא פורדו) מספיק מהפצצה פורצת בונקר הכי חזקה בעולם על מנת שתצליח להרוס אותו.

כתבתי בפירוש:

"ברור שאם היינו מפציצים את כל עזה, עם אותן פצצות שהפצצנו את הכורים ואפילו עם חלשות מהן בהרבה - לא היתה נשארת שם אף מנהרה."

חלק מהמנהרות של חמאס נמצאות עשרות מטרים באדמה

כדי להשמיד אותן צריך:

1. לדעת את התוואי שלהן

2. מספיק פצצות חודרות עומק

שני דברים שאין לישראל

תשאל את נסראללה. או שלא, כי יש סיבה למה בונקר עצום ומבוצר לא עזר לו, ולכן הוא כבר לא איתנו.

הדגם הכי מתקדם של פצצה חודרת בונקר יש רק לאמריקאים, אבל גם לנו יש דגמים די טובים.

ויש יותר מ 20, לא רוצים להקריס מנהרה גם על החטופים החללים.

וכתבנו לך עוד כמה סיבות למה עדיין לא הרסו את כל המנהרות.