פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 15)

נזכרתי שיש לי קופסא מתחממת, שמתחברת לחשמל

פריכיות

אגוזים, שקדים, צימוקים

גרנולה

חלבה

אפשר גם דברים כמו חטיפי אנרגיה

המכנה המשותף זה דברים שלא מתקלקלים ויהיו שם תמיד בשביל שיהיה לי אוכל ספייר. גם במצבים לא מתוכננים מראש.

דברים שאני מכין מראש:ו לימים מחוץ לבית

סנדוויצ'ים (לרוב טחינה וירקות/זיתים אבל לא תמיד)

שקית ירקות

תפוח מוכן לאכילה בלי האמצע שלו

אם יש שם מיקרו - קופסא אטומה בשתי שקיות של ארוח''צ חמה. שתי שקיות שלא ינזול בתיק.

כמו ספקי אנרגיה מעולים. 

אבל לא כארוחה - אכניס לתיק!

אוכל חרום כדי לשרוד עוד שעתיים מחוץ לבית בלי לקנות זבל זה דבר אחר. מדובר בשני דברים שונים.

סלט גדול עם רצועות חזה עוף / רצועות שניצל / עוף מפורק / דג / קינואה.

אפשר להכין רוטב בנפרד ולטבל לפני הארוחה.

אפשר להשאיר יוגורט ולאכול עם גרנולה או ברנפלקס, זו ממש ארוחה בעיניי

קרקרים עם גבינה או ממרח אחר

סלט מושקע

או שהכותרת קליקבייט אמיתי

קוסקוס בורגול אפשר להכין עם מים חמים ובלי בישול אז אפשר להביא חבילה ולהכין קצת, קוואקר עם מים חמים למי שאוהב. פירות וירקות אם יש מקרר אפשר גם גבינה/טחינה וכו'

אפשר להכין פעם בכמה זמן מנה עיקרית בכמות גדולה להקפיא ולהןציא בכל פעם.

דג זה כמה דק', אפשר להכין בבית

כנל קפואים בתנור (שעועית ברוקולי וכן)

גם קורנפלקס/ גרנולה 

בהצלחה 

- קודם כל כריך לבוקר או נשנוש בוקר יוגורט עם פרי

- וארוחת צהריים  ( יש לך שם מקרר?)

פלוס:

- לחתוך ירקות / אם אין זמן תקני את הקטנים גמבה מיני מלפפון מיני עגבניות צרי.. ( ולא קצת זה אמור להיות לך לכל היום)

- לשים בתוך קופסה קשיו , אגוזי מלך , שקדים, חמוציות , בוטנים . ( אם את אוהבת שוקולד פרלינים זה הולך עם זה נדיר).

- פירות ( מלון באמצע יום זה ואו וגם דובדבנים תותים)

- יוגורט ( אני אוהבת את היווני נשמר יותר טוב)

- להכין בעצמך גרנולה .. ( מה שיש לך בבית זרעי דלעת / אגוזי לוז , פאקאנים וכו+ שיבולת שועל .. לשים דבש/. מייפל שמן זית .. ייצא לך טירוף)

- גבינה/ לאבנה + קרקרים.

- תיק אוכל ששומר על קור והכל סטרילי.

( ארוחת צהריים שלקחתי שלא היה לי חימום .. סלטים עם חזה עוף .. משהו קר)

(טורטיה עם חזה עוף )

( טונה עם אבוקדו ולחם מלא)

אורז תירס וחזה עוף .. טעים גם קר..)

שהיה לי 

קוסקוס עם ירקות 

אורז עם ירקות מוקפצים או בתנור 

דג בסיסי..

שניצל ...

קציצות ירק +

פשטידת קישואים ..

לחמניות בשר

מעולים!!

זה ממש עושה סדר!

תודה רבה

לא מצאתי תשובה לחידה שלך אבל רציתי להמשיך את המשחק

אבל הייתי צריכה לגגל לוודא מה זה כוכב לבן (וגיליתי שזה כינוי לסוג של כטב"ם)

אור ירח, ליל ירח, ירח וכוכבים

שלשה חדשה:

מדבר, חלל, אוויר

רוח, ספינה, עמק

גדול, שמש,זהוב

מעניין מי יגלה 😅

מחשב, טלפון, תאריך

זה האמת קרוב אבל🤭

טסלה (פירושונים) – ויקיפדיה

מוצלח!

אלו יצורים נדירים ביותר שכולם חשבו שכבר נכחדו.

מדיי פעם ופעמים, שיצורים אלו מגיחים שוב משומקום נאספים ופותחים שרשורי מי ער או כל מיני ענייני נוסטלגיה כנ"ל וזה חייב להיות דווקא בצמ"ע ולא פורומים חדשים יותר כגון שטו"ל זה פשוט לא מרחב המחייה הטבעי שלהם, יש לכבד זאת ולהנהן בקשב ובדממה ופשוט לתת לטבע שלהם לעשות את שלו.

שבת המלכה כאילו?

מלך המשיח, סעודת משיח, ימות המשיח

מי שקרא קרא...

הנפגעים אנשים תמימים, שקל לעבוד עליהם במניפולציות רגשיות.

לחתום על עסקה של 100,000 ₪ + מעמ, בלי לעבור על החוזה בעיון?

תמימים שאין מילה לתאר את גודל התמימות והטיפשות שלהם. 

ריח של תורה, ולא ריח של יראת שמים.

נשותיהם ובנותיהם של גדולי ישראל היו מסכימות לקחת בטרמפ מישהו כזה?! ודאי שלא!

משל למה הדבר דומה?

לבן מלך שהחה נוסע בכרכרה, ובאו ליסטים לשבותו לפלטרין של המלך. אמר להם בן המלך, האם יש בזה ריח של תורה? אמרו לו לאו. נתן בהם עיניו ודפק ספרינט משם עם סוסו.

ןעברה שם בת מלך בשם דורותי שגרה בקנזעס, שהיה לה רווקות שהיא מאוחרת, לא עלינו, בר מינן, רחמנא ליצלן. יחד עם הכלב טוטו שגם לו היתה רווקות שהיא מאוחרת, שזהו דבר שכנד הטבע, מורי ורבותי. ונסעה ברכב ועצרה לדחליל שביקש טרמפ לעיר הברקת. שאלה אותו: יש בזה ריח של תורה? אמר לה: הן. וכך אספה עוד טרמפיסטים שהיה בהם ריח של תורה ויראת שמים ואינם התהללו בחכמתם או באומץ ליבם, מורי ורבותי.

וקיבלה התרעה בפיקוד העורף שעוד 10 דקות יש סופת ציקלון, ונכנסה לממד שחפור מתחת לבית שלה.

יום אחד עבר שם כלב עיוור פיסח שכל בניו היו בכורים, ושמו היה טוטו, לא עלינו משחקים בקוביא של איצטדאות ותיאטראות, מורי ורבותי.

ודורותי יצאה מהממד ואספה את טוטו, וכך הגיע הציקלון ולקח אותה לעוץ כי לא היתה בממד?

מורי ורבותי! לצאת מהממד לפני היתר פיקוד העורף זה דבר שאין בו ריח של תורה!

רק כשאני נכנסת אליה, והרעש באמת נוראי.

בד"כ לא נמצאת כאן בפורום. אבל ראיתי את השרשור הזה ונכנסתי.

אצלנו שמנו עוגיות חיוכים בממ"ד ובן השנתיים וחצי מחכה לאזעקות כדי לקבל עוגיות. אבל אין כ"כ אזעקות כאן...

כדי לשמור על הילד רגוע. נקודת המבט שלו תהיה מוסטת. רעיון יפה.

או שאת קמעה לצמצום אזעקות וזה לא יעזור אם תבואי למרכז 😂. בעצם זה כן יעזור 😂

כבר נהיינו בסטים

אני שומעת את זה לאחרונה מלא מעט אנשים.

אפילו שכנים שהתחילו להגיד "וואלה, לא מתראים אם אין אזעקה..."

בדיוק בזמן המלחמה אני גרתי באיזו יחידת קומבינה, כך שהממ"ד היה במרתף שלי, והיה שייך גם לשכנים, והיו צריכים לרדת אליי כל פעם שהייתה אזעקה.

אז א' היו צריכים להביא את כל הכלבים המגעילים שלהם, איכסוש

ב' כל הבנות פריצקעס

ג' כולם בחרדות ועניינים והורסים לי את הצ'יל

ד' גם בשבת יורדים עם תיק התפילין וטלפון לעדכונים

געוולד, דווקא אני הייתי השכן הנחמד שמביא מרשמלו ודובדבנים להנעים את הזמן

אז אין לי עוד הרבה שנים להיות עם סבא וסבתא שלי, אבל אם הדוד ודודה מצד אבא והבני דודים יש טווח יותר ארוך של שנים ופתח ליותר הזדמנויות.

זה במבט קר.

ככל שלא נפגשים יותר זמן, הקשר דועך יותר. ההבדל בין ביקור של שבועיים לביקור של שבוע/שבוע+ (סבא וסבתא) הוא הרבה פחות משמעותי מההבדל המהותי בהרבה בין ביקור כלשהוא לשום ביקור בכלל (דודים).

זו דעתי, אבל אולי זה תלוי גם באיך סבא וסבתא עצמם חווים את זה. האם יש להם ציפיות מסוימות? האם יש חשש שהם ייעלבו? וכן הלאה

ואחרי כל הטלה תרשום על דף את המספר שיצא.

אחר כך תיכנס לצ'אט ותשאל:

מה הסיכוי שהרצף הזה ייצא בהטלת עשר קוביות.

מן הסתם הוא יענה לך שהסיכוי הוא 1 ל-60,000,000 בערך.

אבל היי, הסיכוי האמיתי הוא 100% כי עובדה שזה קרה!

בקיצור,

לא חוכמה לשאול אחרי מעשה...

כי אתה הרי מתייחס לזה שהוא נתן סיכוי אפסי למשהו שכבר באמת קרה, תוך התעלמות ממיליוני תרחישים שאתה יכול לשאול אותו לגביהם והוא יענה שהסיכוי נמוך, והם באמת לא קרו ולא יקרו.

הטלת קוביה אחת לא משפיעה על השנייה ואף אחת מהן לא משפיעה על השלישית שלא משפיעה על הרביעית וכו'.

לעומת שלל אירועים שיצרו רצף של הפסדים של ציר רשע שיעי שלא מתעורר אחרי אף אחד מההפסדים שלו.

ויש הבדל בין עשרות אלפי אופציות שכל אחת שווה באופן שווה, ללא השפעה פוטנציאלית או משמעות או חוקיות (חוץ מרצף תוצאות זהות כמו 1 1 1 1 או תוצאות לפי הסדר) לעומת מתקפת הביפרית כאירוע בודד, שהכיל המון אירועים קטנים שקרו או שדווקא לא קרו, והיה להם משמעות כוללנית בתוצאה הסופית שלהם.

ושלא לדבר על הכשרתו של ארכי מחבל, שדורש עצימת עיניים של כל כך הרבה מנהיגים.

ואגב קרו יותר מידי מקרים שהצ'אט היה נותן להם קרוב להסתברות קרוב ל0.

אבל העיקרון זהה:

לא חכמה לשאול על משהו שקרה "מה הסיכוי שהוא יקרה".

זה שבלוטו האחרון עלו המספרים X בגורל, לא אומר שמי שאמר לפני שבוע "הסיכוי לכך אפסי" טעה.

גם דברים עם סיכויים אפסיים קורים, ולשאול בדיעבד מה הסיכוי שהם יקרו זה פשוט לא נותן כלום.

נסה למשל לשאול אותו:

מה הסיכוי שהיום יהיה לי פנצ'ר בגלגל, ובדיוק כשאני אגיע לפנצ'ריה אני אפגוש שם את המורה שלי למתמטיקה, והיא תספר לי שלפני שבוע היא פגשה את דודו מהכיתה שלי, ודודו אמר לה שהוא מתכוון לעבור לגור ליפן וכו' וכו'.

הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי, אבל דברים כאלה קורים בכל יום. אין סתירה בין שני הדברים שכתבתי עכשיו.

ואם אני אקח את זה לקצה, אז תחשוב על השאלה הבאה:

מה הסיכוי שדווקא תא זרע X יזכה להפרות את הביצית? אפסי ממש. אחד למיליארדים, שזה כמו להגיד 0.

ובכל זאת תא מסוים הצליח, אחרת לא היינו כאן. אז לשאול בדיעבד "מה הסיכוי שדווקא התא הזה יצליח", לא אומר כלום. כי למרות שזה קרה, זה לא אומר שמראש הסיכוי היה גבוה. הסיכוי היה נמוך מאוד, אפסי, ובכל זאת זה קרה וקורה ויקרה אחרת העולם היה נעצר...

כמו שזוכה בלוטו לא יכול לטעון שהסיכוי שיזכה היה גבוה רק בגלל שזכה בפועל, כך גם אתה לא יכול לטעון שהאירוע הלא צפוי שקרה "הוכיח" שהייתה לו הסתברות גבוהה.
הסיכוי המקורי לא נמדד לפי מה שקרה בפועל, אלא לפי מה שהיה סביר באותו רגע מתוך כלל האפשרויות.

הסיכוי שילד יוולד להורים מאוד גבוה, אז הסיכוי שאחד התאים יצליח מאוד גבוה, כלומר אחד התאים כמעט בטוח יצליח.

בניגוג לאירועים שמשנים את המזרח לתיכון לתמיד

כל מה שכתבתי זה דוגמאות, ואתה ממשיך לכתוב שהדוגמאות לא דומות למקרים שאתה בדקת.

אתה צודק, אין שני אירועים דומים בעולם ותמיד יש הבדל, אבל זאת לא הנקודה!

הנקודה היא שאם אירוע קורה, זה לא אומר שהסיכוי היה גבוה.

כלומר כשהצ'אט אומר שהסיכוי אפסי, הוא לא טעה בזה, גם אם בדיעבד אנחנו יודעים שזה קרה.

אם אני אשאל אותך "מה הסיכוי שמחר אשה לבנה שנוהגת במכונית שחורה עם מעיל צהוב תפגוש אותך ברמזור אדום ותשאל אותך מה השעה", אתה תענה לי שהסיכוי אפסי.

אם בסוף זה יקרה, זה לא אומר שטעית! 

נ.ב.

אפשר להמשיך להתפלסף ולהגיד שהסיכוי שיהיה לי ילד בכלל לא גבוה, כי מה בכלל הסיכוי שאני אצמי אוולד? בשביל זה צריך ששני ההורים שלי יוולדו, ומה הסיכוי שזה יקרה? אפסי, שהרי זה בכלל תלוי גם בסיכוי שההורים שלהם יוולדו... אז בדיעבד אנחנו יודעים שזה קרה: הסבים שלי נולדו, ההורים שלי נודלו וגם אני נולדתי והולדתי. אבל מה הסיכוי שכל זה יקרה לפני שזה קרה? אפסי. ואלה אירועים שמשפיעים אחד על השני כמובן, כי אם סבא שלי לא היה נולד אז גם אני לא...

אבל כאמור זאת לא הנקודה

מה שבייניש פתוח מדבר עליו הוא אירועים מפתיעים, או אפילו מדהימים. מה הופך אירוע למדהים? אירוע שא-פריורי היינו נותנים לו הסתברות נמוכה הוא מדהים.

מה שאני מבינה שבייניש רוצה לומר הוא: קורים דברים מדהימים.

מה שאתה עונה הוא: נכון, זה שהם קרו לא סותר את זה שהם מדהימים.
 

איפה הויכוח?

(ואולי זה לא מה שבייניש רוצה לומר או שכן, אבל אתה הבנת אחרת. שניכם מוזמנים לתקן אותי.)

בעצם יש אצלך עוד משהו. במשתמע אולי אתה לא מקבל את העובדה שאירוע בעל הסתברות נמוכה שקרה הוא מדהים. אבל אני חושבת שזה בגלל שאתה מערב נקודות מבט על אירוע ספציפי מול נקודת מבט על אירוע כללי יותר המכיל את האירוע הספציפי.

העניין הוא שהאירוע שתא זרע ספציפי יפרה ביצית, הוא לא אירוע שמעניין אותנו, אנחנו בכלל לא חושבים עליו ולכן אנחנו גם לא חושבים שהוא מדהים אחרי שהוא קרה, כי גם אחרי שהוא קרה הוא ממש לא מעניין.  מה שמעניין אותנו בכל הסיפור בדוגמא הזו (=המאורע שעליו אנחנו מסתכלים כשאני אומדים את הסבירות של מה שהתרחש) הוא האם תא כלשהוא מתוך רבים הפרה, וההסתברות לזה לא כל כך נמוכה.

ברור שאם האירוע המדובר, תא ספציפי, היה מעניין אותנו, והיינו בוחנים את המציאות לאור, היינו אכן נדהמים אם זה היה מתרחש, ובצדק.

כנ"ל לגבי התרחשות מאוד *ספציפית* במהלך יום שגרתי. אם מישהו היה מספר לי מראש  שיהיה לי פנצ'ר בגלגל, ובדיוק כשאני אגיע לפנצ'ריה אני אפגוש שם את המורה שלי למתמטיקה, והיא תספר לי שלפני שבוע היא פגשה את דודו מהכיתה שלי, ודודו אמר לה שהוא מתכוון לעבור לגור ליפן - זה לגמרי ידהים אותי (בין היתר כי אין לי מכונית, ולא למדתי עם שום דודו בכתה )

לעומת סיום של יום שגרתי שבו איננו נדהמים מכך שהמאורע: "אפשרות-כלשהיא-מבין-אפשרויות-רבות-אכן-קרתה" קרה

חפרתי עוד קצת, אבל בעצם זה העיקר ^^`

~מפסיקה להגיב לעצמי~

כי חייבים לקחת את העובדה שדבר משםיע על דבר ומעוף פרפר יכול להשפיע על סופת הוריקן לפי תיאורית הכאוס הפיסיקלית.

הגיפיטי לא ידע על הביפרים שהיו סודיים, ולכן לא יכל לשער את הסיכוי.  הביפרים גרמו לנפילת חיזבאללה שבתורם גרמו לנפילת אסד ונוכחות איראן בסוריה, שבתורם נתנו לישראל רוח גבית לתקוף באיראן.

כך שרק אחרי שיודעים על זה שקוביה א קיבלה תשובה, אפשר לדער יותר טוב על שאר הקוביות במקרה שלנו שכל הטלה מדפיעה על הבאה

יעקב איש כפר סמאי.

יש"ו בספר מתי (י, א) מצווה את תלמידיו לעשות פעילות מיסיונרית דרך רפואה, וכך זה מתועד בבבלי ובירושלמי.

על תנא מסויים שדיבר עם אדם מסויים ממקום ידוע (גם פה יש סיפורים שהם רק עם מסר ולא היסטוריים כמו רבי עקיבא שנטרף לו החמור, אבל כאן זה דווקא נראה סיפור אמיתי). מה שאמרתי משלים זה פירושי דרשות על התנ"ך, כמו הפירוש שדוד יודע נגן הכוונה שיודע בפלפולה של תורה, או שדוד שחשק במים מבור בית לחם הכוונה ששכח הלכה על בדיני נזיקין, וכנ"ל עבדי שזה המשיח

למה זה כזה משנה מה הפירוש הנכון?

של המשיח זה להיות מלך ולעשות משפט וצדקה בארץ, לא לכפר על ישראל

מה סולם הערכים שאיתו צריך לנהל מדינה "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', והריחו ביראת ה' ולא למשמע אוזניו ישפוט, ושפט ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימיט רשע. והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו".

גם אם  המשיח מכפר זה עניין צדדי ולא עניינו הראשי, וכמו שאמרתי כמעט בטוח שאם הפירוש עבדי זה על המשיח, אז כפרתו הכוונה שזה שהוא סבל כל חייו תתן לו ענווה להנהיג את המדינה בצורה הכי טובה מבחינת מוסר שיש וכך הוא יטהר את עם ישראל מפגמי תרבות שדבקו בתרבות הקולקטיבית.

זה חשוב כמו לדעת איזה עם זה מגוג

כמלך בית דוד.   בנביאים המשיח בכלל לא נזכר כ"משיח" אלא כ"צמח דוד הצדיק ומלך מלך והשכיל" , "מלך אחד יהיה להם הוא עבדי דוד"  "ודוד עבדי נשיא להם לעולם"  "הנשיא" המתואר ביחזקאל ארוכות כמלך.  "הנה מלכך יבוא לך עני ורוכב על חמור צדיק ונושע ודיבר שלום לגוים"  "שורש ישי"  "חוטר מגזע ישי" המתואר כמלך.

כך שאין לאחר ביאתו ולפני ביאתו - יש רק מצב אחד והוא היותו כמלך. גם בחז"ל ובגמרא מתואר רק את המשיח כמלך ורבי עקיבא סבר שאולי המלך שמעון בר כוזבא (בר כוכבא) הוא המשיח, אחרי שכבש את הארץ ומלך בה 3 שנים. 

"ונחה עליו רוח ה' " מדבר על תקומת מלכות בית דוד כמלך "ויצא חוטר מגזע ישי" ותמיד בית דוד בתנך זה מלכות. קרא עוד פעם נביאים ותסתכל כל פעם שתתקל במלכות בית דוד ובאזכורה. "ויצא חוטר מגזע ישי.. ונחה עליו רוח ... ולא למשמע אזניו *ישפוט* כי אם בהריחו ברוח ה'  "   וכן בתהילים על המשיח "אלוקים צדקתך למלך תן ידין עמך בצדק וגבעות במשפט. וירד (וישלוט) מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. וידכא עושק, מלכי שבא וסבא מנחה יביאו וישתחוו לו כל גויים יעבדוהו, כי יציל נפשות אביונים ועני ואין עוזר לו. מתוך ומחמס יגאל נפשם ויקר דמיו בעיניו. והתברכו בו עמים כל גוים יאשרוהו".

אין שום תפקיד למשיח לפני מלכותו

באותה גמרא כתוב ששמו שילה, יינון חזקיה ומנחם. הכל תכונות שונות של המשיח. אבל הוא עצמו מלך.

רבינו הקדוש היה שליט האוטונומיה היהודית בארץ ושאל פעם את עצמו האם נחשב כמלך עקב כך.   הגמרא דנה על תכונותיו של המלך העתידי של בית דו  -המלך המשיח, האם תכונתו זה ענווה, או קבלת ייסורים, או מסירות נפש או נחמה.   אבל הוא מלך, והשאלה באיזה תכונה ינהיג את המדינה. 

זה לא אומר שכל אדם שסבל בהיסטוריה הוא המשיח. הרי גם שבתאי צבי טען שהוא המשיח וסבל הרבה

אבל תפקידו היחיד הוא להיות מלך.   זה כמו שרופא צריך ללמוד מתמטיקה כדי שיהיה ראוי לרפא, אבל בעבודתו כרופא הוא לא מתמטיקאי

תפקיד על לפני מלכותו. רק כתוב שלפני מלכותו הוא בעל יסורים אבל זה לא תפקיד אלא הכנה למלכות.

כשם שנדודי דוד ובריחתו משאול הכינו אותו למלוך. אבל זה לא תפקידו לברוח משאול אלא להנהיג את העם.

לא הבאת אף פסוק.      הפסוק המדבר על המשיח כמתייסר (אם זה באמת הפירוש שזה המשיח) הוא יחיד מתוך מאות אזכורים כמשיח כמלך ,  וגם שם זה לא הפשט, "עבדי" בישעיהו זה תמיד עם ישראל או ישעיהו עצמו או אולי נביא אחר.

הגמרא שאומרת זאת על המשיח כדרך דרש, מעולם לא אמרה שזה תפקידו, אלא שהכנה למלכותו זה שייתייסר

גם משיחה זה הכנה למלוכה בפועל על ישראל ולא רק תואר סתמי.   קרא את כל ספר שמואל שוב.

כדי שיוכל להנהחג את העם בצורה טובה הוא צריך לעבור דרך נדודים ,  לכן אין לו צורך לנדוד לפני המשיחה, כי עדיין לא מנהיג את העם.

מריח ודן זה לא מהלך רוחני אלא פוליטי,   הוא שופט ושולט על המדינה על פי רוח הקודש. זה הכי פוליטי בעולם

את בר כוכבא כמריח ודן כשכבר היה מלך וכבש את כל יהודה, וכשראו שהוא לא מריח ודן אז קטלוהו, זה היה אחרי 3 שנים למלכותו ("קטלוהו" זה משל כי הרי הרומאים הרגוהו, אלא שהסירו את תמיכתם בו ואז במילא הרומאים ניצחו אותו)

ש*מאוד אולי* הוא המשיח, רק בגלל שהיה מלך

סתם מלך,  אלא צריך שידע לשלוט על המדינה לפי הערכים שידע ברוח הקודש ("והריחו ביראת ה'" לכן מריח).  הוא לא סתם מריח, הוא מריח ודן - כלומר שופט בפעולה פוליטית על פי רוח הקודש שיש לו.

עניינו של המלך המשיח זה לשלוט על המדינה ולהנהיגה על פי הערכים שידע לפי רוח הקודש,     כי אם אנחנו רוצים סתם שליט יעיל אפשר לקחת כל אדם. הסיבה שלקחנו את המשיח זה כי יש לו רוח הקודש לדעת מה סולם הערכים שעל פיו שולט "ונחה עליו רוח ה' רו חחכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'... ושפט בצדק דלים"

פשוטו" ולכן זה לא משל, אלא אם כן רואים זאת מההקשר כמו "מוט תמוט הארץ תתנודד כשיכור" על מפלת אשור שזה לא כפשוטו שהארץ מתמוטטת, וכדומה.

מה שכתוב בחז"ל זה לעיתים משל.

והריחו ביראת ה' כתוב במפורש בפסוקים.

ייסוריו לא כתוב, כי בפשט זה על ישראל או ישעיהו או נביא אחר, לא מוזכר שם קשר למלך בית דוד

"עבדי" אין אזכור וחצי אזכור לבית דוד או מלך.   עבדי זה ישראל בישעיהו, ולעיתים גם כינוי לנביאים

הוא לא סבר שתפקידו להתייסר. עובדה שבפרקים יא יב בהלכות מלכים שם הוא מתאר את המשיח בפרוטורוט , הוא מעולם לא הזכיר ייסורים ולא דבר דומה. ואמר שהמשיח לא עושה ניסים (והוא כותב שמי שחושב שחייב לעשות ניסים הוא טיפש), קרא פרקים יא יב הלכות מלכים לרמבם, הוא מדגיש את זה שוב ושוב.

הוא אומר שם מתאר את המשיח רק כמלך שבונה מקדש ונלחם מלחמות ה' ונחה עליו רוח הקודש ומתקן במלכותו את כל העולם לעבוד את ה'

הלכה א

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן.

הלכה ב

אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

הלכה ג

בימי המלך המשיח כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו' ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.

הלכה ד

לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה.

הלכה ה

ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

הוא מתייסר ובזכות זה הוא מלך טוב כשינהיג את העם.

זה כמו שדוד יודע לרעות צאן זה עוזר לו לרעות  את ישראל, אבל זה לא תפקידו לכלל ישראל לרעות צאן

כמוך, ש*תפקיד* המלך המשיח זה להתייסר ולכפר, מקסימום זו תכונה שיש לו, כמו שאין תפקידו של דוד להיות אדמוני

(א) המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.

וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: "ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. והביאך יי אלהיך..." (דברים ל', ג'-ה'). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נִבָּא בשני המשיחים: במשיח ראשון, שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשו.

ושם הוא אומר (במדבר כד יז-יח):

• "אראנו ולא עתה" – זה דוד;
• "אשורנו ולא קרוב" – זה מלך המשיח.
• "דרך כוכב מיעקב" – זה דוד;
• "וקם שבט מישראל" – זה מלך המשיח.
• "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד, וכן הוא אומר: "ויך את מואב וימדדם בחבל" (שמואל ב ח ב);
• "וקרקר כל בני שת" – זה המלך המשיח, שנאמר בו: "ומשלו מים עד ים" (זכריה ט י).
• "והיה אדום ירשה" – לדוד, שנאמר: "ותהי אדום לדוד לעבדים..." (שמואל ב ח יד; דברי הימים א יח יג);
• "והיה ירשה שעיר איביו" – זה המלך המשיח, שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" (עובדיה א כא).

(ב) אף בערי מקלט הוא אומר: "ואם ירחיב יי אלהיך את גבולך... ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה" (דברים יט ח-ט). ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו. אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים מדבר זה.

(ג) אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו זה. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

ועיקרי הדברים ככה הן: שהתורה הזאת – אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן. וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן – הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס.

(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות יי – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי.

ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד" (דניאל יא לה).

אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.

אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד" (צפניה ג ט).

כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

כי תמיד שמוזכר המשי חהוא מוזכר כמלך או קקשור לדוד וישי.   אם היה כתוב "עבדי בן ישי" היית צודק, אבל לא כתוב, ולכן אין שום קשר למשיח, באותה מידה עבדי יכול להיות נביא מצאצאי שמשון הגיבור

תפקידו להיות מלך. הייסורים עוזרים לו להיות מלך טוב 

לכן בפשט אין קשר.

הראשונים שאמרו שזה על המשיח לא הזכירו את תפקיד ייסוריו והרמבם מפורש מתאר מה תפקיד המשיח.

חז"ל גם לא אמרו שזה תפקידו אלא שיש לו ייסורים

אין שום ראיה לחילוק שהצגת או לכך שיש למשיח תפקיד אחר מלבד היותו מלך.

הפשט לא מדבר על המשיח, ובאותה מידה יכול לדבר על נביא מצאצי שמשון הגיבור. אין אפילו רמז וחצי רמז לכך שעבדי קשור בקשר כלשהו למלכות בית דוד,

הראשונים שאמרו זאת על משיח לא הזכירו שעניינו של המשיח לכפר על העם, אלא שהוא מתייסר. הרמבם במפורש מציג את המשיח רק כמלך ולא אומר עליו שום דבר.

ועוד שהרמבם מזכיר אדם מסוים באותו פרק, אדם שלא היה מלך אבל טען על עצמו שכיפר על חטאי ישראל, והרמבם מפורש אומר שהוא לא המשיח והמשיח לא כדוגמתו:

רמבם שם:

(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות יי – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי.

ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד" (דניאל יא לה).

אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.

אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד" (צפניה ג ט).

כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

כלומר הרמבם אומר שמכיוון שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ואילו ישוע הנוצרי לא עשה זאת אלא אחריו עם ישראל השתעבד לאומות העולם ללא מלכות, אז הוא לא קרוב להיות המשיח.   הרמבם היה צריך להזכיר שהמשיח מכפר על ישראל כמו שישוע הנוצרי טען על עצמו, אבל לא מזכיר זאת

ועוד ראיה:  אם מדובר על המשיח, היה צריך לומר "לכן ימלוך ואצמיח לו שורש ישי וישב על כסאו" במקום זה כתוב: 

יראה זרע יאריך ימים וחפץ יהוה בידו יצלח .מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל . לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל.              

אין אזכור על מלכות.

המלך המשיח.

לא כתוב שייסוריו בגלות משפיעים על עם ישראל, אלא שהוא מתייסר לפני מלכותו כהכנה אליה.

ברור שזה משל שם - כתוב שאמורא מסוים פגש את המשיח בשערי רומא.   איך הוא פגש אותו לפני 1500 שנה? הכוונה זה משל שאמורא השיג את מגמת המשיחיות בישראל והבין שהיא עוברת דרך ייסורים ושעבוד לאדום עד שמגמה זו תתגלה בסוף במלך המשיח עצמו. כמו ש כתוב שבזמן שיוסף נמכר לעבדות ה' ברא את אורו של משיח

איני יודע אם זה טרול כל כך נודניק, או שזה באמת מיסיונר שמנסה דרך טרוליות מגושמת לטפטף את הרעל שלו, אבל לנהל עם אחד ששמות הניקים שלו נוטפים את הזיוף של המינים, כמו דעותיו,דיון על פשט מקור זה או אחר - ממש לא מומלץ.

..

ואם אני לא יודע איך קוראים לפורום?

אבל צריך להיות מוכנים

מתוך פרשת השבוע:

וְכִי־תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל־הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: (במדבר פרק י פסוק ט)

ותודה ל@בחור עצוב שהאיר את עיניי

ומתפללים כמובן

ישתבח שמו לעד איזה מרגש וואי

למרות שאנחנו עוד בתחילת האירוע

ולפעול הרבה יותר בשביל ביהמ"ק.

כגודל הסכנה שניצלנו ממנה כשחיזבאללה ואיראן לא הצטרפו מייד בשמחת תורה, כך גודל הישועה שתהיה לנו עכשיו בעז"ה ובעזרתנו, וכך גודל התפקיד שלנו ביום שאחרי.

מנסים להבין מה ה' רוצה ממנו ומה אנחנו צריכים להשתנות ולהשתפר בעבודת ה' ולא להישאר שקועים בבעיה האיראנית החיצונית

מה עצוב בזה? זה מקסים.

סוף סוף משהו מכניס פרופורציות באנשים שנמצאים ברדיפה מתמדת אחרי הזנב של עצמם.

יותר נכון ... מכל מה שאפשר ולא הכרחי. לעשות לך זמנים של שקט נפשי, פחות להיות מעורבת איפה שלא צריך..

עבודה, קריירה, לימודים, תחביבים, לצאת לבילויים עם חברים/בן זוג - כאשר הראש עסוק בדברים חיוביים, מעניינים, שלא משעמם לך לרגע, באופן טבעי לא שמים לב לדברים האחרים שעשויים להטריד ולהפריע

יש לך מטלות שנערמות בלי להיגמר - לעשות רשימות של עדיפות וחשיבות, ולהתנהל לפי רשימות

כבר חצי דרך

את מפנה לעצמך זמנים, אפילו ממש קטנים להרפיה מהעומס והרעש, לחזרה לעצמך, לשקט פנימי?

בעיני זו ממש הדרך לשמחה, היום יום וכל מה שקורה הוא באמת מערבב ואפשר בקלות לטבוע בו, לבנות עוגנים ביום של שקט, נשימות, עבודה עם הגוף, או כל דבר אחר שמחזיר אותך אל עצמך זה פתח גדול לשמחה בעיני

ולהגיד שאת ה' עובדים בשמחה

ולא משנה מה קורה

לא ניתן לזה מקום להשפיע

כי צורץ עבודת ה' התקינה היא בשמחה.

אנחנו פה עם מטרות, לא באנו מהאום.

ולא איכפת לנו מהאמת.

מה דעתך?

זאת באמת תקופה קשה וכואבת.

יום אחד איום איראני, יום אחרי ציפייה לחזור לשגרה. כבר תקופה ארוכה.

בנוסף, כל אחד וחייו הפרטיים והמורכבים.

זה מאוד נורמלי שקשה לעבור מכאב לשמחה ושגרה בכזאת קלות. (למי שלא הוא כנראה בהדחקה ,שזו גם דרך התמודדות )

אז כשאת בכאב, תני לעצמך לכאוב, באמת.

מי שמצליח להרגיש כאב באמת, יכול להצליח גם לשמוח באמת.

לחוות רגשות עד הסוף. לעזור לעצמך בכל דרך שאת יכולה (לנוח, להוריד עומס, לכתוב את מה שאת מרגישה) ולתת לגל הזה לעבור.

ואחרי זה. להימנע מכל מה שמדכא מידי ולהוסיף במה שמשמח וממלא.

פוליטיקה, חדשות נונסטופ, כל מה שמחליש אותך - אאוט.

ולצאת לטבע, העולם בחוץ מהמם, בתוך ארבע קירות ושגרה קשה לראות את זה.

להיאחז בחדשות טובות (יש המון, יותר מרעות, פחות נותנים להם מקום).

חברות, תינוקות, אנשים שעושים לך טוב.

פעילות גופנית, כתיבה, קריאה, כל דבר שעושה לך טוב, תעשי ממנו יותר.

(אבל טוב באמת, דברים שממלאים אותך, כי פלאפון וג'אנק מרוקנים אחרי שמסיימים איתם)

אם את רואה שאת נשאבת ללמטה, רואה הכל שחור בתדירות גבוהה מידי, שקשה לך רוב הזמן לראות את הטוב, אולי מדובר בדיכאון מסוים.

ברגע שזה לא כאב שלך .. את סתם מאמצת לעצמך כאב של אנשים אחרים .. כי הכי נוח להיות עצובים.

אדם עצוב זה אדם שיש לו משבר מתמשך בחיים כל עוד אין לך ..אין לך סיבה להיות עצובה.

אולי התשובה שלי לא פוליטיקלי קורקט, אבל אם את לוקחת על עצמך צער של אחרים וזה משפיע על שמחת החיים שלך ואת נשאבת, לדעתי צריך לעשות עבודה על מיקוד בחיים שלך וראיית הטוב שבהם

פרופורציות בין הפנים לחוץ

חשיבה האם ההתעסקות בדברים שבחוץ מקדמת אותך, ומה המטרה של ההתערבבות בצער של אחרים משרתת אצלך

אצל הרבה אנשים ובעיקר נשים, יש נטייה להישאב לעצבות. לקושי.  כאילו אם נשמח, זה מעיד עלינו שאנחנו לא בסדר כי יש הרבה צער בחוץ. האמנם.?

ועוד סיבה - זה קל יותר. כי יש מלא צער בחיים ואת השמחה צריך לחפש עם פנס, או למצוא אותה בדברים שהם כביכול בנאליים וסף הריגוש שלנו נשחק

לוקח בכל בוקר כ-10 כדורים שונים,

בצהריים רק 2,

ובערב 3.

חלקם חייבים להיות על בטן מלאה.

בקיצור,

כיף כיף כיף.

נ.ב.

הייתי מפרט מה יש בחלק מהכדורים האלה, אבל אז @די שרוט היה מקנא בי...