ובלי קשר ללידות
מצד שני יש לי חבר שעשה ולא ידוע לי שהמספר שלו חזר
אני עם עדשות
כמו שאמרו פה, הראיה יותר איכותית בהרבה, שדה ראיה מלא, אין כתמים על המשקפיים שמפריעים, אין אדים, או גשם וכד',
מצד שני זה קצת מעצבן להתעסק עם התמיסה והעדשות בבוקר ובלילה,
האמת לא שמתי לב שעדשות גורמות לעיניים שלי לשרוף ואני משתמש בהם 16 או 17 שעות ביום
אני חושבת על מה שאמרו ושוקלת את צעדי הלאה בהתאם למסקנות
אולי פעם במלא זמן משהו שאמרו לי נתקע לי בראש, אבל לא הייתי אומרת שזאת ממש פגיעה.
עם מטאטא סמרטוט מגב ועוד כמה חברים
ט ליד ו, ר ליד ק... סתם יצא מילה עם משמעות אז זה מוזר
הזרם שהוא ניק אחר מהפורומים
הזרם שהוא אחד האחים שלך
הזרם שהוא אח אחר
הזרם שהוא משפחה מסויימת
הזרם שהוא משפחה אחרת
הזרם שהוא יישוב
הזרם שהוא קהילה
הזרם שהוא ישיבה מסויימת
ואחרי מאות שנים- חסידויות כמו חבד וברסלב
הזרם החרדי-חסידי
הזרם הדתי לאומי
אני חושבת שיש זרמים מוגדרים
וביניהם ובתוכם יש את כל האנשים ברמות המיקרו עד המאקרו
שהם שונים אחד מהשני, ומוצאים את הדרך שלהם כשילוב של זרם אחד או יותר,
עם המהות הפנימית שלהם
גור
סאטמר
רוז'ין
סדיגורה
בויאן
חב"ד קאפוסט (זרם שנכחד, הרב זווין נכלל בו)
סוכוצ'וב
סלונים
תולדת אהרון
ואין פה מקום לפרט יותר, אתה יכול ללמוד חב"ד וללמוד ברסלב ולהבין שיש ביניהם פער ענק...
יותר מדוייק שאין כל כך קשר..
אני מניח שיש ספקטרום של חסידויות שהן יותר קרובות ויש כאלה יש בקצוות..
יש את ענף רוז'ין שכולל כמה חסידויות שכנראה שיש בניהם משהו משותף שמייחד אותם לעומת חסידויות אחרות. אני לא מכיר אז לא יודע עד כמה זה שונה.
תקחי את ברסלב ואת חב"ד - יש בהם הרבה דברים שונים.
ליטאי (חרדי קלאסי)
חסידי (חב"ד, גור, תולדות אהרון, בעלז, וויז'ניץ, תולדות אהרון,קרלין, וכו'....)
ספרדי (פרענק בלע"ז 
)
ספרדי משוכנז
דתי לאומי
חרדי לאומי
שותקת.
או עונה בקצרה ובארסיות.
(עכשיו)
קיבלתי מכתב מחברת נפש ששינתה לי את החיים
פתחתם שלוש לכבוד יום שלישי?
אגב, אתם יכולים לשאול שאלות גם סתם ככה, לא חייב לחכות למי ער בשביל זה..
שלא תהיו במתח ככה עד הלילה 
האם הסיבה מס' 1 לבעיות הכלכליות השונות (יוקר המחיה וכו') במדינה זה הבטחון שלוקח כ-70 מיליארד שקל מדי שנה וגם מאחר לצעירים את כניסתם לשוק העבודה ב-3 שנים (ודברים נוספים)?
בשביל להיות במקום טוב תצטרך לשלם בהתאם.
להבדיל זה כמו שכדי לקבל מושב טוב במטוס צריך לשלם יותר
או בשביל לשוט ביכטה ולא בסתם ספינה
אותו דבר לגבי ארץ ישראל, זה חלק מהמנגנון של הבריאה שכשבאים לעשות משהו טוב אז יש מניעות.
זו הסיבה שמדינת ישראל היא מהמדינות היקרות בעולם (אם לא ה-) וזו הסיבה שמשחר ההיסטוריה
כל העולם רצה חלק מהחלקת אדמה הזאת. כי באינטואציה שלהם הם הרגישו שכאן זה -הכל.
List of countries by military expenditures - Wikipedia
אלא מה, בניגוד למדינות אירופה, ישראל הפצפונית מוקפת מדינות עוינות, מה שמקטין את התחרות בשוק. אנחנו לא יכולים לייבא מוצרים מלבנון או מסוריה, בעוד שצרפתי מצוי יכול לבחור בין תוצרת ארצו לייבוא זול ממזרח אירופה.
לא הבנתי את הקישור. אם עושים סינון לפי GDP, אז נראה שישראל במקום השני -
*לא כולל תפילות של אנשים שבאמת מכירים את החולה
ואחרי המשפט המעט פרובוקטיבי הזה, אסביר את כוונתי:
אני נתקל פעמים רבות בבקשות לעזור לאנשים חולים, אנשים העומדים לפני ניתוח, אנשים שהרופאים נאבקים על חייהם וכו'.
הבקשות מתחלקות לשני סוגים:
* כסף
* תפילות
שמתי לב למשהו מעניין:
את הבקשות לכסף אפשר למצוא בפרסומים שעלו הון עתק: כאן באתר של ערוץ 7 יש בלי סוף מודעות כאלה, בפרסומות ביוטיוב, בפוסטים ממומנים בפייסבוק ועוד כהנה וכהנה.
הרציונל ברור:
אדם אחד לא יכול להצליח להעניק את כל העזרה הנדרשת (וגם לא משפחתו וחבריו), אבל אם יהיו למשל 100,000 איש שייחשפו לסיפור ומתוכם 5,000 יבחרו באמת לעזור - זה כבר מספיק.
לעומת זאת, את הבקשות לתפילות אני מקבל אך ורק בצורה שהשולח לא צריך להתאמץ ולא צריך להכניס את היד לכיסו. הודעות שרשרת בוואצאפ, הודעות בפורום, פוסטים לא ממומנים בפייסבוק וכו'. אני כמובן לא מדבר רק על ילדים/נערים שאין להם אפשרות לממן פרסום נרחב, אלא גם על מבוגרים שבהחלט יכולים להרשות לעצמם הפצת מודעה באינטרנט.
אם פלוני היה יודע ש-5,000 תפילות יכולות להציל את אמא שלו (או לכל הפחות הסיכוי של 5,000 תפילות להציל אותה יהיה גבוה יותר מהסיכוי של 10 תפילות), הוא היה משקיע ממון כדי שעוד ועוד אנשים ייחשפו לסיפור וירצו להתפלל למענה.
לאחרונה ראיתי בפייסבוק פרסום של מישהו מהיישוב שלי. במשך שנים הוא מעלה פרסומים ממומנים לעסק שלו (יעוץ משכנתא), ובגלל שהוא עושה זאת זמן רב אני מניח שהוא יודע בוודאות שחלק מלקוחותיו מגיעים דרך הפרסומים האלה. אם הם לא היו מביאים לו לקוחות, הוא היה מפסיק לזרוק את כספו לעבר צוקרברג. אבל דווקא את הפוסט שבו הוא ביקש תפילות על קרוב משפחה שחלה, הוא בחר לפרסם בלי מימון כלשהו כך שהתפוצה תהיה מאוד קטנה (לכאורה הייתי חושב שהוא פשוט לא רוצה להפיץ את הסיפור ולכן מעדיף שרק חבריו הקרובים יידעו, אלא שהוא סיים את הפוסט במילים "בבקשה שתפו" - כלומר הוא כן רוצה להגיע לתפוצה רחבה רק שהוא לא מוכן לשים על זה שקל).
המסקנה שאני מגיע אליה מכל זה, היא שאנשים אומרים "וואלה תפילות זה נחמד, ובטח שלא יכול להיגרם שום נזק מתפילות" - אבל לא באמת מאמינים בכך שריבוי תפילות יגרום לשינוי כלשהו במצב החולה.
change my mind.
(הבהרה חשובה: אני בכלל בכלל לא נכנס כאן לשאלה האם תפילות עוזרות או לא)
קשה מאד להאמין בתפילה.
גם אומרים לך שיש סך תפילות שאתה לא יודע כמה
תוסיף מחשבות אולי התפילות שלי לא רצויות בשמים
תוסיף מחשבות של יתכן שהן היו רצויות אם הייתי מתפלל באמת, אבל אני יודע שאני לא
בקיצור, מרגיש כמו יריה באפילה
א. כדי ש5000 איש יכניסו את היד לכיס, זה צריך להיחשף ל100,000 איש. כדי ש5000 איש יעצרו רגע ויאמרו פרק תהילים, זה צריך להיחשף הרבה פחות...
ב. אני אישית ואני חושב שעוד הרבה אנשים, מסתייג מלפרסם קמפייני מימון ותרומות, לא נעים לי לדרוש מאנשים כסף. לעומת זאת, אפרסם בשמחה בקשה לתפילה, כך שלא ממש צריך לשלם כדי שזה יגיע לכמות גדולה מאוד של אנשים
לא חושב שהרבה אנשים מעבירים בקשות לתפילות (אלא אם כן מכירים בעצמם את החולה), ולא חושב שהרבה אנשים מתפללים על כל האנשים שהם נתקלים במודעה או מכתב שרשרת עם בקשה להתפלל עליהם.
אגב, מאוד קל למדוד כמה כסף חולה צריך (עלות ניתוח / עלות תרופות / עלות שיקום וכו', אלה דברים מדידים).
אי אפשר למדוד כמה תפילות צריך, ולכן לכאורה היית מצפה שגם אם פרסום חינמי יאפשר לי להגיע לקהל של 100 איש, אני עדיין ארצה לשלם כדי להגיע לקהל של 10,000 איש. אין גבול למספר האנשים שיכולים להתפלל, ולכן לכאורה אין גבול לטוב שאפשר להשיג מכך.
שבגלל שאין הוכחות - אנשים לא מאמינים וממילא לא משקיעים
גם אם הייתי מוכן לשלם לאנשים שיתפללו עלי (פעם רציתי לסיים ספר תהילים ולא היה לי זמן, כמעט שילמתי למישהו כדי שיעשה בשבילי) - לא הייתי משלם לאתר הזה כדי לקרוא את המחקר
בחירת מילים מאוד גרועה, שיוצרת את הרושם שתפילות לא עוזרות כשברור שעם כל הכסף ועם כל הרופאים- הדבר היחיד שבאמת מועיל זה התפילות. הרופאים והתרופות הם רק הדרכים של הקב"ה לעשות את זה, אין להם ערך עצמי. ולכן לרופאים הלכתית אסור לקבל שכר על עבודתם אלא "ביטול מלאכה", כמו רבנים, כי הם לא עושים משהו באמת...
הסיפורים על התנאים שבניהם חלו הם לא שהם שלחו לטובי הרופאים אלא לתלמידי החכמים שיתפללו. תפילה היא האמצעי הכי טוב לריפוי, אמצעי כי מה שמרפא זה הקב"ה והתפילה היא הדרך לבוא אליו.
וביחס לגוף הדברים- בשביל לקבל סכום כסף מסוים אתה צריך לבקש ממספר מסויים של אנשים, ככל שהסכום יותר גדול אתה צריך יותר אנשים... תפילה לא עובדת ככה. אמנם "הן א-ל כביר ולא ימאס תפילת רבים", כמו שאמרו בגמרא (ברכות דף ח אאל"ט) אבל הערך של התפילה הוא לא רק אם יש לך את הסכום הכולל או לא, התפילה יכולה להיות 40 יום ו40 לילה ויכולה להיות "א-ל נא רפא נא לה" (שוב גמרא ברכות על המאריך והמקצר בתפילתו).
כשאני רוצה כסף למשהו אני בדרך כלל לא מעלה את זה לסטטוס בוואטסאפ, אני מבקש ממי שאני חושב שיוכל. אלא אם כן המטרה היא משהו חשוב וספציפי שאני חושב שאם אני אעלה אותו זה יוכל להועיל.
כשאני מבקש מחברים להתפלל על חבר אני גם תולה שלט, גם מבקש באופן פרטני, וגם מעלה לסטטוס- כדי להגיע לכמה שיותר אנשים. אני משתדל גם כל פעם שאני שומע על מישהו שצריך תפילות להתפלל, לומר תהלים וכד' כמה שיש לי כח- לצערי לא מספיק, אבל השתדלות קטנה... כסף אני בדרך כלל לא נכנס לתרום. כי יש הרבה אנשים אחרים שיכולים יותר ועושים את זה, ולי אין המון, אז אני משקיע יותר בצדדים אחרים... אם מתקשרים אלי אישית אז אני יותר בקלות נותן, וגם אז לא כל כך הרבה. בתפילות זה יותר קל ואני גם מרגיש שזה יותר מועיל.
ועוד סיבה חשובה למה לא לקדם בתשלום פילות- זה לא שייך, זה למסחר את התפילות ולהוריד מערך התפילה בעיניי אנשים, ולראיה מה שקורה עכשיו עם ערכי טהרת המשפחה שקודמו בתשלום ברשת ועוררו סערה כזו שהרבה מאוד אנשים תפסו כ"מסחור" ומעריכים פחות את העניין...
ההשוואה של תפילה לכסף לא נכונה. בכסף יש לך סכום מסויים שאליו אתה רוצה להגיע, בתפילה כמה שיותר יותר טוב. להגיד '5000 ספרי תהלים ירפאו' אתה לא באמת יכול להגיד- אולי 2 מילים יעזרו, ואולי כל התפילות שבעולם לא יעזרו...
לשלם כסף כדי לפרסם שאנשים יתפללו יכול לעזור להגיע לאנשים? בהחלט. האם צדקה בסכום הזה תעזור יותר? אני לא יודע חשבונות שמים, אבל "צדקה תציל ממות" זה פסוק שחוזר על עצמו, וחז"ל דיברו הרבה מאוד בשבח נותני צדקה, ולכן זה נראה לי עדיף...
נכון, אולי הדוגמה לא כל כך טובה, אבל עדיין העניין הוא שכשאני מכניס כסף לעניין- מתעסקים יותר בו מאשר בתוכן הפנימי המהותי שלו...
אנשים לא רגילים לחשוב על זה כך, ויכול להיות שיש גם סיבות הגיוניות להבדל.
אבל הטענה היא בהחלט טענה מעניינת שדורשת מחשבה.
אגב, תראה את כמות האנשים שמשלמים עבור סגולות ותפילות של רב פלוני לכל התורמים וכו'
אז דווקא אנשים כן מוכנים לשלם כסף, פשוט לא עושים את החיבור.
שהבאת, לרפואת הודיה מעודד, הוא דוגמה מצויינת, אבל חד פעמית...
ואגב- כמות המשתתפים בו היתה הגדולה ביותר מכל הקמפיינים של גיבצ'אק, עם מספר ענק של אנשים שהכניסו שם ביחד הרבה אנשים (לקחתי חלק לא קטן במאחורי הקלעים של הקמפיין, לכן אני יודע לומר מה היה שם).
כן
הם חושבים שכן
יש נושאים שאני מבינה את עצמי וגם הסביבה
יש כאלה שאני לא מבינה וגם הסביבה לא
יש כאלה שאני לא מבינה והסביבה כן
ויש כאלה שאני מבינה והסביבה לא
את עצמי רוב הזמן אני מבינה. אולי יצא כמה פעמים שהיית לי תגובה למשהו שלא הבנתי למה דווקא התגובה הזאת, אבל זה די נדיר וסך הכל אין אף אחד שמנח דברים מהסוג הזה יותר מידי לעומק כמוני.
אחרים מבינים אותי בערך קצת פחות ממה שאני מציגה. אבל אני לא חושבת על עצמי כיצור מורכב ומיוחד שכל כך קשה להבין. לא מצפה מאף אחד בסביבה שלי להיות קורא מחשבות ולכן זה לא פוגע בי בכלל.
עבודה/לימוד/טיפול/פרוייקט וכו'... (דברים בהמשכים או כל דבר שצריך לעשות)
כשקשה לכם פיזית?
או קשה נפשית?
מה יותר מעייף אתכם מבין השניים?
ביד עם משקפי תלת ממד, יהיו גם מסיכות כאלו של ריח. זה גם יחסוך לאסוף את כל הריחות בעולם ויהיו מסיכות ספציפיות לפי הסרט שרואים.
אולי אפשר להוסיף גם את הכיסאות שזזים לפי הסרט, ואת המסך המעוגל הזה כמו שיש במצפה התת ימי באילת וככה אתה מוקף מכל הכיוונים בחוויה. (וזה יהיה יותר מעניין מליוויתן אחד שלא זז במשך 10 דקות.)
אבל חשבתי על המצאה של מכשיר שקולט ריח ומזהה את המרכיבים שלו ומרכיב דגם של אותו ריח באמצעות שימוש בקולטנים מסויימים וכו'...
ואז להשלוח את הנוסחה למכשיר אחר שיתרגם את זה באופן מעשי לריח וייצור אותו מחדש.
בכללי ריח זה חוש של הנשמה (לכן אין עליו ברכה אחרונה)
אז פחות נראה לי שאפשרי יהיה להגשים אותו
אני גר עם שותפים. אתרע המזל ובדיוק מתחת החלון של חדר השינה שלי נמצאים המדחסים של המזגנים שבחדרים שלהם...
אם שותף מדליק מזגן בלילה, אז כל הלילה אני שומע את הרעש של המדחס (גם אם התריסים והחלונות סגורים לחלוטין).
האם אני יכול לחיות עם זה - כן. זה לא שזה בלתי נסבל, זה פשוט מפריע, נניח ברמה של 20 מתוך 100.
השאלה אם זה בסדר שאעיר את תשומת הלב שלהם לעניין הזה. זה לא שאדרוש מהם לא להדליק או משהו, אלא פשוט אסביר שאם הם מדליקים זה עושה לי את הרעש הזה ושזה מפריע לי (ושתאורטית אולי הם יכולים להסתפק במאוורר או בחלון פתוח עם אויר מבחוץ).
או שכזה דבר יגרום להם להרגיש רגשות אשם על זה שהם מדליקים וכל לילה מחדש שהם ירצו להדליק הרגשות האלו יופיעו אצלם ויגרמו להם להרגיש רע על זה שהם מדליקים ואולי להמנע לגמרי מלהדליק (כלומר - אם ידליקו פעם בשבוע נניח אז זה בסדר סך הכל, אם זה ממש מדי לילה או כמה פעמים בשבוע זה יותר מה שמפריע).
או שאני מגזים ולא יגרום לרגשות רעים אצלם ולא כלום ופשוט אגיד את הדברים כפי שהם והכל טוב והם יבחרו מה לעשות ואני לא צריך לחשוב על זה יותר מדי.
סליחה על החפירה...
לא חושב שנזק נורא לומר, בסופו של דבר זה באמת צורך בסיסי ואדם סביר מבין שאם הוא לא יוכל להפעיל את המזגן זה משנה לגמרי את תנאי החיים שלו. אבל גם אין תועלת.
וכיסא הכבוד
הכל.
אין רגע דל. ב"ה.
(עניין שבעומק עומקים מפריע לי וצף לאחרונה. את האמת שכבר בתור ילד דברתי על הנושאים האלה..)
למשל פרידות, מדברים יקרים, מאנשים אהובים.
מכאיב, עצוב.
כיצד יתכן שאדם שהיה כה קרוב אלינו וליווה אותנו ברגעינו היפים והפחות יפים, איננו עוד? חלה, נפטר, בחר ללכת.
כמו נלקח איבר מגופנו, חלק מנשמתנו.
הוא אמור היה להיות עדיין בחיינו – לתמיד בחיינו.
אלא שככל שנמשיך להיצמד לאותו אדם, ככל שנתעקש עליו, כך נפנה עורף לזרימה הטבעית של החיים.
כי החיים רצופי פרידות, אנחנו מתפצלים כל העת מאנשים ומדברים, הם נכנסים לחיינו, שוהים בהם זמן מה וממשיכים הלאה במסעם, ואנו במסענו.
מין תנועה אינסופית שכזאת.
אנחנו נפרדים מהילדות שלנו, מהורינו הצעירים שמזדקנים, ומתישהו מהצעירות של עצמנו.
אנחנו מתנערים מדעות ותפיסות ששימשו אותנו בנאמנות ומאמצים אחרות תחתן. עוזבים מקומות מגורים.
מכוניות, תכשיטים, חברים, שאיכשהו כבר אינם בעולמנו.
ולבסוף, גופנו היקר שעשה את שלו במשך כמה עשרות שנים, גם אותו נשיל מעלינו ונפנה לדרכנו.
אולי העצב הזה נובע מפחד.
דהיינו, עד עכשיו היה לי טוב עם אותו הדבר שהיה קיים ועכשיו כשהוא איננו ואני לא יודע איך ימשיך העתיד אני מצטער ומתעצב על כך שאני לא יכול להמשיך להינות מאותו הדבר שהיה עד עכשיו.
אם ננתח למשל עצב על כך שאדם כלשהוא נפגע גם שם יש מימד של אותה תחושה, שעד עכשיו היה טוב ואיך נמשיך עם פגיעה באותו אדם?
למעשה, אם לאדם יהיה ביטחון שלם בקב"ה הוא לא אמור להיות עצוב. מאחר ותחושת העצב נובעת מאי ודאות כלפי העתיד שמא העתיד יהיה גרוע יותר בלי הדבר הטוב ההוא, אבל אם אדם בוטח בלב שלם בקב"ה אין לו שום ספק שהעתיד יהיה טוב אפילו יותר מהמצב הקודם.
מהות המאמר שהבאתי היא לדבר על הפחד, אולם בלי להכנס ל"מעורבות" של אלקים.
למי שלא ניסה להבין באמת
זה יפה.
לדעתי הדברים האלה שנגמרים הם לא באמת נגמרים.
זה נצחיות התפוגה
זה האינסופיות של העולם הגבולי
זה המסע שלנו לעבר התכלית(שהיא בעצם השורש הקדום-העבר)
ההתקדמות שלנו קדימה היא בעצם אחורה, למקום הכי קדום לעצם הנשמה שקדמה לעולם
נבראנו 'מתגעגעים' או יותר נכון עם תשוקה גדולה ל'אין' שלפני היצירה
