חחחחח | ערוץ 7
איך אנשים קוראים לכם בme?
כמובן בלי אאוטינג...
קוראים לכם יותר בשם שלכם או יותר עם כינויים?

הרוב עם השם הרגיל, אבל יש לא מעט כינויים שקשורים לסיבה שבגללה שמרו אותי..
ויש חלק כמו כמו: "משה להכיר לרינת (שם בדוי)" "משה לשידוך"
ואז אני יודע שזוממים להכיר לי מישהי חח

אין לי ME
(פתאום אני מתחילה לאהוב את הכתב החדש פה...)
אני כמעט תמיד קוראת לכולם בשם המלא.
מלבד בודדים שהם בדרך כלל קרובי משפחה או אנשים שאין לי מושג מה השם משפחה (בירורים ל... / שרה חברה של ברכה)



אצל כל אדם זה מגיע ממניעים שונים
(ויש כ"כ הרבה סיבות שונות ללמה זה קורה)
לכן קשה להצביע על משו מסוים..
העצה שלי אליך היא לסמן כל התקדמות קטנה שעשית באותו יום, סתמית ככל שתהיה
כל התקדמות אמורה לתת הרגשה חיובית, ולכן ככה יש יותר רצון להתקדם
לאט לאט..
אבל שוב, יכול להיות שזה ממש לא קשור אליך, מציע לך לעשות חושבים טובטוב למה זה קורה לך
(וגם אם אין סיבה, זה בסדר)
לא תמיד חייבת להיות סיבה
זה שלב ראשון.
ואת נורמלית.
גם לי זה קורה....
ממש חוסר מצב רוח קיצוני...
אין לי רצון לעשות כלום, ואני מתחרטת על מלא דברים..
וכמה ימים אח"כ חוזרת לעצמי במלא מרץ ולא מבינה מה עבר עלי בימים לפני.
אחרי שבדקתי את זה התברר לי שזה בגלל המחזור החודשי.
תבדקי גם, אולי זה קשור לזה.
אם זה משהו רפואי, יכול להיות שיש לזה טיפול רפואי
אם זה משהו נפשי לא רפואי, יכול להיות שיש לזה טיפול
יש אנשים שסובלים מדברים כאלה, כן. אז מהבחינה הזאת זה "נורמלי"
אבל באמת צריך להזהר ללכת למישהו מקצועי
לפני זה...
תבדקי את מה שכתבו לך כאן בכמה תגובות.
ותבדקי ויטמין D וB12
רק אחרי כל הבדיקות האלה תתחילי לחשוב על כיוון של מרפאות נפש.
ולדעתי גם זה לא.
מקסימום לכי לטיפול (מקצועי כמובן)
ואין לך כ"כ בחירה אצל מי להיות מטופלת בה, כמדומני.
יתכן ואני טועה.
ואם טיפול- אז רק בגישה דינמית.
אצל פסיכולוגית או עו"ס קלינית.
בהצלחה.
(וכן, כמו שהמליצו לך כאן- להוועץ עם רופא משפחה זה שלב ראשון)
הרבה בעיות נפשיות נובעות כתוצאה מבעיות אורגניות, למשל חוסר בברזל / ויטמינים או ח"ו מחלה כלשהי וכיו"ב, לכן ראשית צריך לראות האם זה המקרה, במידה ולא ואם העניין חמוּר אפשר גם לפנות לפסיכיאטר / מרפאת בריאות הנפש.
לשוואלת השאלה, ברור שאין זה אשמתך אם את מתרחקת מאנשים, זה לא בושה להיות "מצונן נפשית", לעיתים קרובות אין לנו למעשה שליטה על מצב הרוח שלנו (אחרת מן־הסתם לא היינו בוחרים להיות עצובים) ומצב רוח טוב או גרוע זה פשוט משהו שצריך לקבל ולדעת כיצד לפעול בו.
בהחלט יכול להזדהות עם התחושה שמפחיד להתחייב לדברים, זה מפחיד להתחיל ללמוד תואר לצורך העניין כשאין לך מושג אם בעוד כמה חודשים תתרסק לחלוטין וכל המאמץ לשווא. אבל זה לא אומר שזה בלתי־אפשרי לחלוטין לחיות, לפעמים דווקא הליכה בדרך פחות "שגרתית" יותר בריאה (- אני אישית החלטתי לעשות לימודי תעודה קצרים ובאופן מפתיע זה עבד לא רע)
בכל־מקרה אין לומר נואש עד שלא מיצינו את האפשרויות, כאמור ממליץ בחום לבדוק אם אין מדובר בעניין גופני
יותר מדי לחשוב.
סתם משהו - מקווה שאני אקום מחר בוקר עם השעון המעורר, יותר מוקדם מהרגיל בשבילי.
הרבה
והרבה
ברוך ה' הטוב.
הרמוניהבס"ד
ישנה מחלוקת גדולה בחז"ל
באיזה אופן ייבנה בית המקדש השלישי.
יש אומרים שהוא יירד מוכן מן השמים
ויש אומרים שאנחנו נבנה אותו בעצמנו
בע"ה אנסה להוכיח שבאמת,אין סתירה.
ואלו ואלו דברים אלוהים.
אנחנו יודעים שמיציאת מצרים ועד בנית הבית הראשון עברו 480 שנה
דהיינו עברו 440 שנה מהכניסה שלנו לארץ בימי יהושע, ועד בניית הבית בימי שלמה המלך.
זה נראה לנו כמו הרבה מאוד זמן, לכאורה תמוה למה בני ישראל לא בנו את הבית מיד בכניסה לארץ? יש לזה הרבה סיבות, אבל אני ארצה לעמוד על סיבה אחת שלא כ"כ התייחסו אליה אבל היא כן מופיעה הרבה פעמים בתורה.
והסיבה הזאת היא - רצון.
כתוב בשמואל שכאשר דוד נהיה למלך על ירושלים, חרה לו העובדה שהוא נמצא בארמון בבית הארזים, ואילו ארון האלוהים ישב בתוך היריעה?!
ענה לו השם " הַאַתָּה תִּבְנֶה-לִּי בַיִת, לְשִׁבְתִּי? כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי, בְּבַיִת, לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה; וָאֶהְיֶה, מִתְהַלֵּךְ, בְּאֹהֶל, וּבְמִשְׁכָּן"
בהמשך אנחנו רואים שהשם אומר לו שהוא בכלל לא ביקש מעם ישראל לבנות לו בית
כי היו לנו המון צרות.
אבל מהתשובה של השם לדוד, אנחנו מבינים שדוד הוא הראשון שעלה בדעתו לבנות את בית המקדש. הוא הראשון שהתעורר בו הרצון לעשות את זה.
אומרים חז"ל ששמואל הנביא ודוד המלך ברוח הצליחו להבין את כל ההלכות הקשורות לבית המקדש. "וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה וכי מה ענין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם"
ההלכות האלו לא היו ידועות לפני כן, אלא הם לבד בשעה אחת הצליחו להבין מה שאי אפשר להבין בלימוד של שנים רבות - זה היה מתנה מהשם בגדר סוד השם ליראיו.
הרצון הגדול של דוד לבנות בית מקדש גרמה לו להגיע להבנות עמוקות מאוד בעניין בניית הבית.
שנאמר "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו"
ועוד אמרו חז"ל מה פירוש "מזמור שיר חנכת הבית לדוד"
הלא שלמה בנו הוא שחנך את בית המקדש ולא דוד? אלא, משום שדוד נאנס ולא עשאה נחשב כאילו עשאה ולכן בניית הבית מיוחס אליו.
ואיך שלמה בנה את הבית? יש תיאור שלם לזה בספר דברי הימים -
"וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת-תַּבְנִית הָאוּלָם"
דוד נתן לשלמה את התרשים האדריכלי לבניית הבית, ואיך ידע דוד את כל הדברים האלו?
- "וְתַבְנִית, כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ" - ברוח הקודש כאמור.
"הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה', עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל, מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית"
ונראה לי שייתכן שעל זה האמרה המפורסמת של חז"ל
"פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם"
דוד הוא הראשון שעלה בלבו הרצון לבנות את הבית - לכן השם נתן לו הבנה מלמעלה כיצד לבנות "אֶת-תַּבְנִית הָאוּלָם"
בהמשך ספר דברי הימים מתואר כיצד המלך חזקיהו חגג פסח עם ממלכת ישראל (שלא במועד (ובטומאה) - ואף על פי שזה נעשה ממש בצורה הלא נכונה (בטומאה ולא בזמן) היה קידוש השם גדול משום שממלכת ישראל מעולם לא זכו לחגוג פסח)
יש שם פסוק מעניין מאוד, שנוגע גם כן לנושא שלנו:
"וַיִּשְׂמַח יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל-הָעָם, עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם: כִּי בְּפִתְאֹם, הָיָה הַדָּבָר"
אומר שם המלבי"ם: "אחר שהיה פתאום ובלי הכנה באתערותא דלתתא, הרגישו שהוא ע"י אתערותא דלעילא שהכין לבם לטהרת הקדש והכין להם ריבוי הזבחים כפי שמחת היום"
מסביר המלבי"ם שהשמחה הייתה משום שהם הרגישו התעוררות גדולה לעשות את המצווה והם הבינו שהרצון הזה מגיע מהשם. ולמה הם שמחו? כי לפי הרצון אדם יכול לדעת אם השם איתו "כמים הפנים לפנים"
הגילוי רצון מגיע מהשם, רק לאחר מעל ל-400 שנה נבנה הבית הראשון שכל זה התחיל מהרצון שבצבץ בלב של דוד.
עברו כבר 74 שנים מאז הכניסה שלנו לארץ אחרי גלות ארוכה.ונכון, יש בעיות - לא חסר. והכל רחוק מלהיות מושלם, אך הרצון מתחיל להתגבש. אין זה מקרה שבעליות הראשונות שלנו לארץ ב-1880 התחילה הארץ לפרוח אחרי 2000 שנות שממון של קללת "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ". השם נתן בלב אותם יהודים שרחוקים מתורה מצוות רצון לעלות לארץ.
ואיך ידענו שהשם איתנו? - "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" שעל הנבואה הזאת אומרים חז"ל - אין לך קץ מגולה מזה!
לאט לאט גם כן בניית בית המקדש נכנס לתודעה הציבורית, אמנם יש המון מחלוקות והמון בעיות, אבל הרצון לאט לאט מתחיל לבצבץ וזה סימן לבאות.
ואיך נדע כיצד לפתור את כל הבעיות ההלכתיות שאופפות את הנושא המסובך הזה?
תשובה - בדיוק כמו שהשם האציל לשמואל ודוד ידיעות ברוח הקודש כיצד לבנות את הבית,
כך גם הוא ייתן בלב שלנו את הדעת להבין ולהשכיל בע"ה.
וזה בדיוק פותר את המחלוקת של האם בית המקדש יגיע מוכן מלמעלה? או שהוא ייבנה על ידינו?
אלו ואלו דברי אלוהים חיים.
ע"י השכלה קדושה של רוח הקודש שתשרה עלינו,
אנחנו נדע כיצד בדיוק לבנות את בית המקדש בידיים שלנו.
אם רק נרצה(:
במהרה בימנו אמן
🥺🥺🥺
שבעז"ה תהיה לך תמיד שמחה בלב!
בעז"ה תזכי לשמחה שלימה...
אולי זה מורכב לחלק מאיתנו יותר מלאחרים.
אולי זה מתיש כבר לנסות, להיות שמח.
הכאב, הוא כל כך נוכח, כל כך אמיתי, כל כך מפלח,
והשמחה? היא רגש עמום, מוזר, נשכח,
מי יכול להבטיח לך שמחה בעולם כזה?
אף אחד.
גם לי כואב בלב.
גם אני מחפש אחר השמחה (בכל המקומות הלא נכונים).
וככל שהולך, מתמשך או גובר הכאב,
אני לא יכול שלא לשים לב,
שמסיבה כלשהי,
אני לא מפסיק בחיפוש.
כשהכי קל להרים ידיים ולהיסחף בזרם השליליות,
אני נלחם בכוחות אדירים להישאר עם הראש מעל המים.
אם אני רוצה או לא, אני מאמין.
מאמין שיש איפשהו את השמחה המיוחלת הזאת.
אם אני רוצה או לא, אני מקווה.
מקווה שיום אחד חלק ממנה יהיה שלי.
האמונה, והתקווה,
הם שתי המשענות, שתי היתדות, שלי,
בהמשך המסע הזה.
שבאופן בלתי נמנע
כרוך בכאב...
שנצתי
כיף זו לא המילה, יותר נצרך...
ממ נסעתי ארוך

הפיאחרונה
בימאית דמיונות
הכול זוכרים את ארבעים וחמישה ההרוגים.
לא הכול זוכרים ששני נערים שחולצו במצב אנוש מהאסון, עדיין נמצאים במצב קשה.
*אלעזר ברגר בן ה 13 ויוסי רייט בן ה 16,* שניהם עדיין מאושפזים בבית חולים לשיקום אלי"ן.
שניהם עדיין אינם מדברים, עדיין לא קמו ממיטת חוליים, וכמעט ואינם מזיזים את איבריהם.
מאז האסון המשפחות נעקרו מחייהן הקודמים.
בני המשפחה נמצאים לידם כל העת, מטפלים בהם במסירות, ולא מפסיקים להתפלל ולייחל שבניהם יקומו חזרה על רגליהם, ישובו לדבר, לאכול, ללמוד ולשמוח ככל שאר בני גילם.
*אנחנו יוצאים בקמפיין שמטרתו לא לאסוף כסף אלא להרבות זכויות למען החלמתם של יוסי ואלעזר.*
אפשר להצטרף בלימוד תורה, תפילה, בגמילות חסדים ובכול מעשה טוב. אנחנו מאמינים שכול מעשה טוב מצטרף ונותן כוח ליוסי ולאלעזר להתמודד ולהחלים.
אנחנו מבקשים מכול מי שיכול, שיקבל על עצמו לימוד, תפילה או מעשה טוב וירשם בקישור המצורף.
מודים לכולם על העזרה התפילות והשותפות, ובעזרת ה' נזכה לבשורות טובות לכול עם ישראל.
לרפואת:
*אלעזר בן ראומה*
*יוסף עזריאל בן חיה מיכל*
שנזכה בקרוב לבשורות טובות, גאולה שלימה, ישועות ונחמות!!!!
אשריכם ישראל❤
תפיצו


צינון
כאבי ראש
עיניים שורפות
גירודים בכל הגוף
וכו'
אם יש הזדהות בקהל... יש פה למישהו פתרון? איזה משהו שעזר לו?
אשמח לרעיונות כי אני כבר ניסיתי כמה דברים וכלום לא עוזר... ניסיתי בעיקר לצינון... איזה ספריי לאף.
(כבר חודש בערך ככה)
אבל רגישה לאביב...
לשתות הרבה מים.
כי אותו ניסיתי והוא עשה לי לא טוב...
ממש ביאס אותי..
אז אצלי לא ברמה קשה ב"ה.. וואי מקווה שיעבור לך מהר!!!
התכוונתי לויטמין c.
אולי זה יעזור לי באמת...
אבל תודה על ההערה!
בשביל לדעת זאת, צריך לקחת קבוצה גדולה של אנשים, ולתת לחלקם את החומר האמיתי ולחלקם פלצבו.
יש סיבה שזאת הדרך שבה מאשרים תרופות וטיפולים, זה לא שסתם מישהו משועמם קם בבוקר והחליט על כך.
סתם אנקדוטה קטנה:
אנשים רבים מאמינים שדיקור סיני עוזר להם. מה זה מאמינים? הם בטוחים! הם הרי הלכו למדקר סיני והרגישו שיפור מופלא במצבם.
אממה?
במחקרים שבהם הביאו לקבוצת אנשים מדקר סיני "אמיתי" ולקבוצה אחרת הביאו מישהו שאין לו מושג מה הוא עושה (והוא סתם דחף להם מחטים למקומות אקראיים או אפילו לא החדיר את המחט אלא רק צבט אותם בקטנה), הסתבר ששתי הקבוצות דיווחו על אותו שיפור במצבם הבריאותי.
כשאתה כותב "למי אכפת ממחקרים" אני מבין שאין טעם לדון אתך בנושא הזה (כמו שלא אדון על חשיבות שמירת השבת עם מישהו שאומר "למי אכפת מאלוהים", אנחנו פשוט רחוקים מדי בדעותינו בשביל להתחיל לדון).
עם זאת, למען שאר קוראי הפורום, אין ברירה אלא להגיד את האמת:
לאדם בריא שלא סובל ממחסור מיוחד (כמו מלחים מלפני 100 שנים), אין סיבה לקחת ויטמין C.
אני יותר מדי עייפה....
זה ממש ממש החליש אותי כל המצב הזה...
והכדורים האלו צריכים מרשם רופא?
בעיקר אוטריוין בשביל הצינון ואקמול והרבה מים
ולישוןן ולישון ולישוןן
(לא שאני עושה את זה כמו שצריך)
אני ממש עוברת פה מאחד לשני לקחת רעיונות
מיואשת לגמריייי
מים שתיתי המון בימים האחרונים, זה לא ממש עזר![]()
אבל גם שמש עזרה לי ופתחה קצת
אולי דקסמול קולד? עליי זה ממש מקל בצינון וכאבי ראש
ובאסה.. זה באמת מעצבן ומייאש.. מקווה שיעבור מהר...
והרופאה אמרה לי שזה צינון אלרגי..היא נתנה לי שני דברים, לא ממש זוכרת מה זה היה אבל זה די פתר את זה..
אז אולי שווה ללכת לרופאה לומר שיש לך צינון לא נגמר כבר חודש+ והיא תדע מה לתת...
טוענים שזה מנקה את הגוף וזה
אבל בלי קשר לזה אני פשוט שמתי לב שבקושי שתיתי ככה שישמצב שזה הגביר לי את הכאבי ראש..
בקצרה,
מטהר אוויר
Air purifier
אני מופתע שאף אחד לא הזכיר את זה.
תחפש מחקרים בגוגל.
שפעם פעם
היו מפגשי פורום
אני תוהה איך זה היה
מה היו נפגשים באיזה פינה בירושלים
וכל אחד היה כותב על החולצה שלו את שם הניק
ושם תמונה של הניק במצח?
או שעדיין היו שומרים על אנונימיות מוחלטת?
יש כאן דינוזאורים מהתקופה ההיא שיעידו?
באמת ראיתם ניקים אמיתיים??![]()
חדשכאןאיזה גניבה! תכננתי לפתוח מי ער וחיכית בסבלנות ל12
ללמוד
אין לי
להתלהט יותר בתפילה (כי אין לי זמן למדורה השנה)
ללמוד
ולחכות בקוצר רוח ליום שלמחרת כדי להסתפר ולהתגלח סופסופ
זה תקין..?
הפלייליסט שלי
של עקיבא ישי ריבוי ועוד כל מני שירים בלע"ז
מחכה לזה
ר' יעקב הלל פרסם פעם שבכתבי האר"י (?) כתוב "יום שמחת רשב"י" ומישהו בטעות העתיק "יום שמת רשב"י" ומאז התחילו עם הקטע של יום פטירה = יום הילולא
לא יודע אם יש מקור נוסף, ואז זה סתם פרט מעניין, או שכל המקור למושג "הילולא" ביום פטירה הוא משם, ואז זה חסר בסיס
תילי חורבות
יש לי השבוע ראיון לאנשהו, והלוואי שילך טוב אבל עצם הראיון משמח כי זה מראה על התקדמות, תתפללי עליי 🙌ואי מזגן ופוך קפוא זה הדבר
משו משמח שראיתי היום
- יש לנו כזה צלוחית מים גדולה לציפורים בגינה
הגיעו היום מלא כי היה להם חם.
והם ממש נהנו עשו שם חפלה (בהפרדה כמובן)

בהחלט מסכים עם המסקנה.
אני באופן אישי פחות חוויתי את זה אבל באתי במגע עם אנשים שאני יכול להבין שזה קיים
(כמובן יש גם את אלה מהצד השני - אלה שמבחינתם כל מילה של מפקד בצה"ל היא גם שקר וגם נסיון ציני לפגוע בדת וביהדות, אלה שמבחינתם כל שיעול של בנט מראה עד כמה הוא נוכל, וכו' וכו' לא חסר. עוד לא מכיר *מכל* הסוגים אבל מכיר כמה וכמה)
מה מטרתה של היוד המיותרת? (שואלת בהנחה שידעת שכותבים את זה עם יוד אחת)
הידוע אם לא מדברים על בעיה היא נעלמת
אגב, יש חיילים שמזייפים פציעות ויש גם הרבה חיילים (שהכרתי) שהיו להם פציעות והרופאים הצהליים חששו שהם מזייפים ולכן לא טיפלו בהם כראוי
עדיין, אנחנו הצבא הכי מוסרי בעולם, ובזכותנו קיימת המדינה הזאת, ונראה לי השאלה היא אם אומרים את הביקורת מבפנים, שזו בעיה שלנו, ונפתור אותה ב"ה או כביקורת מבחוץ
על מי שנשלחת להגן עליו, זאת לא מוסריות. זאת אכזריות.
וחז''ל כבר אמרו את זה מזמן, 'כל המרחם על אכזרים, סופו מתאכזר על רחמנים'.
והצבא הזה כבר אוחז לצערנו הרב שנים רבות בחלק השני של המשפט.
ומסכים איתך שצריך לשפר הרבה דברים, במיוחד בכיוון שאתה מדבר עליו