פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 169)

יש מע"מ, ואני לא מכיר טלפון שעולה פחות מזה (אלא אם זה טלפון מקשים).

אם ערך המוצר מתחת ל75$ לא כולל משלוח אין מע"מ

אם הערך מעל אז עלות הובלה וביטוח נכללים בערך לצרכי מכס

וגם אם קונים בממש זול המכס שומר לעצמו את הזכות לא לקבל את הערך המוצהר ולחייב מיסים על סמך הערך שייראה לו

אם את מחפשת משהו איכותי, אז לא.

הרבה פעמים הם שולחים סחורה חארטה

אם  סתם משו זול אז לא נורא

שאנחנו קונים משם יוצא סחורה עלהפנים

גם אח שלי קנה משם פלאפון ויצא דפוק

הסינים האלה לא פראיירים

הם רואים שהישראלים בזבזנים אז לנו הם מעלים תמחירים וגם מביאים סחורה פח

(לא אתפלא אם יש שם איזה ישראלי שמושך בחוטים)

והוא בהרבה יותר זול מבארץ, סבבה לגמרי אבל מדי פעם נתקע, במיוחד כשמשמיעים בו שירים בבלוטות'.. שימי לב לחוות דעת.

שבועות

האמת שעל אף אחד

בעומס של מלא דברים אחרים שרק היום קלטתי שזה ממש תכף

יותר קרוב

וגם כי יש לי מבחן גדול ביום הזה וזה דיי דפק לי את התוכניות

אבל אני יותר אוהב את שבועות

כוס יין על הבוקר

גמרה לי את היום

לפני שהתחיל

חברה מדהימה שלי.

שלא מתייאשת ממני.

הרימה אותי היום ממש..

ב"ההה!

המון. המון המון המון .

הרבה, לפחות קמתי בשעה סבירה בבוקר

כן בחוץ, ממש נעים 

האמת שממש לא

כל השבת.

קמתי לסעודות

אבל החיילים לא תמיד יכולים לעזור

 ואני גם מדבר על הרבה פעמים סתם אמצע שומקום שאפילו חיילים אין

בדיוק כמו שאתה יכול לתמוה על אנשים שעולים על פיגומים גבוהים לפרנסתם.

איך הם לא מפחדים? זה מסוכן...

קודם כל, מעבר בכל המקומות כמעט, תלוי בהרגל. אני מכיר אנשים שפוחדים לנסוע בחווארה, אנשים שפוחדים להיכנס ליו"ש, אנשים מהארץ שלא מגיעים לירושלים כי הם חוששים (!), מעריך שיש גם אנשים שפוחדים לעלות לארץ (לא מכיר אישית).

וזה לא כל כך פשוט להשליך את המושג 'פיקוח נפש' על כל דבר, בלי להכיר באמת את המציאות בשטח ואת הנתונים. מה באמת הסיכויים שיקרה משהו חמור ח"ו?

לעומת זאת, יש כמה רחובות בארץ, שהסיכויים להיפגע מחציית הכביש, הרבה יותר גבוהה מאשר כניסה לכפר ערבי מסוים.

היהודים שחיו פעם בחברון, ובצפת, ובעוד מקומות חוו כל יום סכנת נפשות ממשית- רצחו בהם יום-יום. ועם כל זאת, לא נמנעו מלהמשיך את השגרה במקום במסירות נפש.

ועוד, יכול להיות שאם זה היה למטרה פרטית, או שלא היתה בזה שייכות מצווה, יש מקום להחמיר ולהמנע.

אבל כשאתה מרגיש שאתה מגיע בשם כל ישראל, ושאתה לא 'פורץ דרך' ממש- אתה עובר במקומות שיהודים עוברים בהם, הכל נכנס לפרופורציות.

מסופר על הגרי"ח זוננפלד זיע"א, שאפילו בעיצומן של מאורעות תר"פ, הקפיד לעבור דרך שער שכם- 

(מתוך האיש על החומה)

 ממש התחברתי לדברים (:

לא מתוך "אידיאל" של "לקדש את החול" אלא פשוט כי כך התגלגלו העניינים.

לומר את האמת זה מאוד לא פשוט.

יש דברים שאין בעיה להציב את הגבולות מההתחלה כמו כשרות ודברים בסגנון אבל יש דברים שאין ממש דרך להילחם בהם, למשל במשרד שלי מאוד אוהבים לקלל לקוחות וזה בלתי־אפשרי להעיר כל־פעם "זה לא יפה", במיוחד כשאני חושב את אותו הדבר... אז בהתחלה זה מרתיע, אחר־כך זה משעשע, אחר־כך זה חודר לאט־לאט לאוצר המילים וזה מאוד מאוד קשה להיאבק בזה, גם אם כל פעם אני מזכיר לעצמי שאסור לדבר ככה.

אז זה מבחינת האווירה הכללית, אבל יש גם פעמים שזה גובל בדילמות מוסריות רציניות, לפעמים ההנהלה לוחצת "להחליק" פינות או "לקמבן" באופן שהוא אמנם לא נראה כמו עבירה גדולה אבל ברור שזה לא ממש בסדר, ולא ברור מה כל־כך עושים עם זה, מה, מתפטרים באותו רגע ומוצאים עבודה בכוח אדם? אולי זה הדבר הנכון לעשות מבחינה אמונית אבל לומר את האמת אני לא כל־כך עומד בניסיון הזה

אז למעשה יש הרבה ניסיונות שאין דרך להתחמק מהם אבל הרבה דברים אפשר לפתור פשוט על־ידי הצבת גבולות תקיפה אך מנומסת ולאנשים אין ברירה אלא להבין, כמו שאי־אפשר להכריח אותי לעבוד בשבת ככה אני לא הולך להסתחבק עם הבנות מהנהלת חשבונות, סוף פסוק (בלי להגיד את זה כמובן)

אבל עם כל כמה ש"מתלכלכים בבוץ" בסוף יש גם הרבה תועלת כי יש הרבה הזדמנויות לקידוש ה', כל אחד והיכן שה' שם אותו בסופו־של־דבר...

השתדלתי מאד לשמור על יחסי עבודה ענייניים, ואנושיים כמה שאפשר.

לא קל אבל אפשרי. (ועם פאסון סנובי כמו שלי זה לא היה קשה מדי )

א. "לקדש את החול", זה לא להתפשר עם מה שלא רואי או אסור. המושג אינו קשור לזה.

לפעמים יש לאדם אילוצים להיות בסביבה שאינה רצויה, אז צריך להימנע ככל האפשר ממה שלא ראוי, עם יחסי אנוש בסיסיים תקינים.

ב. בוודאי אין מקום ללמוד עם בחורה למבחן. גם אם היא לא כמו שתיארת. קל וחומר כך. 

ג. בחורה דתיה, או סתם עם דרך ארץ, ברור שעדיף - ככל אדם - להיות בחברה טובה, עם מושגים ראויים.   אם יש אילוץ, אפשר לנסות כמה שאפשר לא להיות בשיחות לא לענין - ועם זה לשמור על יחסים אישיים טובים. בד"כ, בני אדם גם לומדים להתחשב מה נעים לך שמדברים בחברתך ומה לא.

אם תלך 100% by the book מה שנקרא

אז תמצא שאפילו להיות בקרבתם זה איזהשהוא סוג של חטא

אז בתכלס בתכלס לא משנה איך תנסה להפוך את זה, יהיה כאן משהו שמתנגש עם התורה

ולכן החרדים מתנזרים מהחברה כמעט לגמרי

(אני אמנם לא מסכים איתם, אבל אני ממש מעריך אותם על זה)

לנו כן יש את הקטע הזה של להשתלב ביומיום של המדינה וכל זה, ולא משנה כמה תנסה לגמד את זה

כן יהיה כאן התנגשות מסוימת עם ההלך רוח ההלכתי.

כמובן שאצל רובנו זה לא מגיע ממקום של התפשרות הלכתית ח"ו אלא ממקום אידיאלי טהור של יראת השם. אבל כאמור.. זה יוצר בעיתיות

על סמך הרבה אנשים שאני מכיר מקרוב שחזרו בתשובה / נכנסו בדרך כזאת או אחרת לחברה החרדית, מה שתיארת זאת לא כזאת בעיה

כמובן לא דומה להשתדך אצל חרדים ספרדים לחסידויות שפעם ראשונה ששמעת את השם שלהן זה בהקשר של ל"ג בעומר

באיזה דרך תבחר

בצורה כזאת או אחרת אתה תעבור על ההלכה

גם החרדים עוברים על ההלכה בצורת החיים שלהם

לכל זרם יש את השיקולים שלו

לכן לא אמנה את הדברים השליליים 

אלא רק אזכיר את הדברים שצריכים חיזוק

מצוות יישוב הארץ שהנגזרת של העניין הוא להקים צבא, שבזה כלולות הרבה תתי מצוות חשובות מאוד כגון מלחמת מצווה, מצוות דירת הארץ, לא תעמוד על דם רעך

כפי שפסקו כבר הרמב"ם והרמב"ן בנושא.

ולא ארחיב עוד בנושא כי זה נושא רגיש ונפיץ שעלול להוביל דברים לא טובים

לכן אני מבקש ממך @פלונטר19 שאני כבר מריח את התגובה שלך, שאל תנסי להתווכח על זה.

אם תרצי אוכל לתת לך מקורות שתוכלי לעיין

חשבתי שהתכוונת על דברים שקשורים בעבודה.

מצוין. גם לי לא בא להתווכח על זה. 

"להיות בקרבתם" אינו חטא.

"איני דר אלא במקום תורה", אמר רבי יוסי בן קיסמא. אבל להיות "בקרבת" אנשים שאינם רשעים במזיד, אלא חסרי ידיעה, איפה מצאנו שזה "חטא"?  בכל דורות ישראל היו רמות שונות של אנשים מבחינה דתית, ודומני שבכללי לא היתה "התנתקות".

אלא צריך לשים לב ממה לומדים וממה לא. באיזו אווירה של שיחה ונוף אמורים להיות ובאיזה לא.

דבר שני - גם בלי קשר ספציפית לזה, זו בדיוק דרכו של יצר הרע... אומר לך ממילא אתה לא מאה אחוז.

אין שמץ השוואה בין נוכחות בסביבה שאינה משאת נפש, לבין "ללמוד למבחן עם בחורה". אין קשר.

ללמוד במוסד מעורב, אכן בעיה. צריך לבדוק לגופם של דברים. וגם "חרדים" משתלבים במקומות עבודה שאינם רק דתיים.

"להשתלב ביום יום של המדינה", אין בכך כל התנגשות עם "הלך הרוח ההלכתי". אני חושב שזה דמיון בעלמא. 

אדרבה, יפה מאד להיות נושא בעול עם הציבור. להיות שותף בבנין המדינה. גם בחו"ל, יהודים שומרי מצוות היו שותפים לגמרי בהנהגת הקהילות, גם כשהיו חלקים אחרים בחברה. למה לברוח מאחריות..

אלא שכל אחד צריך לעשות את חשבונו, איך הוא שומר כראוי על ההלכה. ההלכה אינה אומרת לאדם להסתגר באיזה חדר וזהו.. אלא להנהיג את חייו בצורה נכונה ונאותה.

ולגבי דברים ש"יוצרים בעייתיות", זה נמצא בכל מיני תחומים של החיים. אדם צריך לעשות חשבון ישר עפ"י דרכה של תורה, איך נכון להתמודד עם כל מצב ספציפית.

איני דר אלא במקום תורה משמעותו שיש ערך לגור במקום תורה. מקום שבו אנשים אוכלים טרף הוא לא מקום תורה, חד משמעית, ולא משנה אם זה בשוגג או במזיד, באונס או ברצון.

אז נכון, אין איסור לגור שלא במקום תורה, אבל כל שנה אנחנו קוראים את פרקי אבות ונזכרים שלגור במקום תורה שווה הרבה יותר מאלף אלפים דינרי זהב.

צריך להזהר לא להפוך את ההיתר למצוה

"איני דר אלא במקום תורה", אומר שיש ערך לגור במקום שהוא בכללי מקום תורה. יש השפעה של הסביבה. אבל זה לא אומר אי קשר טוטאלי עם כל אדם שאינו שומר מצוות. סוג של התנתקות.

ותמיד היו אנשים שהיו עוסקים במסחר, ובקשר עם כל מיני סוגים של בריות - אע"פ שעיקרם היה בסביבתם התורנית.

אבל עיקר דברי הרי לא היו על זה - אלא על ההקצנה שהצבַת דבר כזה כאידיאל תיאורטי, יצרה בשאלה, לכיוון השני. כאילו מה שכנגד זה, זה לימוד באקדמיה עם בחורה לקראת מבחן, וק"ו בחורה מרקע שהוזכר.

אם הם רשעים במזיד או לא, המנטליות שלהם זהה -  והיא מנטליות שלא תואמת עם התורה.

מעצם העובדה שאדם נמצא בסביבה כזאת זה ישפיע עליו בין אם ירצה בין אם לוא.

להשתלב עם ההלך רוח של המדינה זה אמנם אידיאל טוב ונכון מצד האמת (כי אנחנו כבר לא בגולה)

אבל אי אפשר להתכחש מהעובדה שמעצם העובדה שאתה יותר "מתגושש" עם חברה לא תורנית אז טבעי שיווצרו מצבים בעיתיים מבחינה הלכתית. לא חינם רבנים חרדים גדולים מצאו ערך בלהתנזר כמעט לגמרי. (כמובן שזה נובע מהתפיסה הגלותית, אבל גם מהדברים שהזכרתי)

וכן, מסכים עם המשפט האחרון. צריך הרבה סע"ד לזה

וגם מבחינה הלכתית יש הבדל גדול וממשי.

ובוודאי שאדם צריך להשתדל להיות ב"סביבה טובה". אבל מידת ההשפעה של קשר גם עם אנשים שאינם כמותו, תלויה אישית באדם.

יש מקומות ישוב, שהם בגדר "מקום תורה", יש שם האופציה להתפתח מבחנה תורנית, יש תלמידי חכמים וכו', ויש גם"עמך ישראל" לגווניו.

אני חשבתי פעם, שיותר ערובה לאוירה התורנית האישית של האדם ושל משפחתו, היא אם כל הסביבה כך. היום כבר אינני בטוח בזה.   לפעמין כשהסביבה "דחוסה" מידי, זה יוצר נוגדנים. ודווקא סביבה שביסודה איתנה, ועם זה יש בעיר גם אנשים אחרים, יש בה צד חיובי. צריך לשקול ספציפית לענ"ד.

לגבי "להשתלב בהלך הרוח של המדינה", דיברתי מבחינה עקרונית. אנחנו חלק מהמדינה, ב"ה. שותפים בבניינה.

זה לא אומר למשל, שאדם צריך ללמוד במקום מעורב ח"ו. ממש אין קשר. הציבור התורני הלאומי צריך להיאבק על כך שיוכל ללמוד במקומות תורניים, גם לימודים אקדמיים, לא פחות מאשר מתחננים לציבור החרדי ש"יסכים"...  זה סתם סוג של "בטלנות" שתופסת טרמפ על הרצון להשתלב במערכת המדינה. חשוב להבחין בן הדברים.

ונכון, שהימצאות בחברה שאינה תורנית, יכולה לגרום למצבים בעייתיים. כמו שכתבתי, צריך לשקול ביושר לגופו של ענין.

גם ב"עולם החרדי" מתמודדים עם זה, מצד האמת. נשים חרדיות - וגם גברים כשיוצאים לעבוד, מי שיוצא - עובדות במקומות שיש בהם לא רק נשים, ובוודאי לא רק חרדיות.

צריך מאד להשתדל שמסגרת תהיה כמה שיותר טובה ונאותה - אבל תמיד אחרי הכל יישאר לאדם את העבודה העצמית שלו, הגבולות שעליו להציב לעצמו, ההתנהלויות הנכונות. זה חלק מהעבודה שלנו בעולם....  ה' יעזור לנו.

ואנשים לא נוטים להמשך למי שנראה בעיניהם כ"דוס מוזר"...

גם במקומות כאלה לפעמים יש דתיים דוסים וקל יותר להתחבר אליהם.

אני מרגיש שאנשים רציניים כבדים יותר מעניינים אותי והם בדר"כ פחות מתאפיינים באווירה שאתה מדבר עליה. בדרך כלל הם ילכו יותר בצניעות והדיבור שלהם יהיה יותר ענייני ונקי

לדוגמה לא יצא לי אף פעם לשבת ללמוד למבחן עם מישהי - בלי קשר ללבוש שלה

זה היה יחסית קל כי התואר והמקצוע הוא בעיקר גברי (לא, אני לא מכונאי רכב)

אבל מצד שני כן חשוב לי להיות חלק מהחברה וחשוב להם שאשתלב. גם במילואים, למשל.

הנראות שלי היא מאד דתית, אז זה כבר יוצר הבנה מאד ברורה של מי אני ומה הגבולות שלי, אבל מצד שני עד כמה שאני מרגיש בנוח למתוח את הגבולות, אני עושה - ולפעמים אפילו קצת מעבר (כלומר מקומות שלמפרע אני לא בטוח שעשיתי נכון שנכנסתי אליהם)

אבל זה בהקשר של חברות ממש.

אסור שזה יסתור אהבת כל יהודי, להאיר לו פנים, להראות לו חביבות, ולקרב אותו..

הנקודה היא, שאת ההתנהגות הטבעית כדאי להשאיר למקום הטבעי, 

ובמקום עם אנשים שעוד מחפשים את הכיוון, להיות בקשר ממקום שונה- מדוד ומגמתי.

זאת הסיבה שהחב"דניקים בדר"כ צולחים את המשימה הזאת- הם מגיעים ממקום של שליחות, וגם הילדים מתחנכים על הפצה ושליחות. (הסכנה בזה זאת גאווה, אבל יש דרכים להינצל ממנה ואכמ"ל).

ובענייני צניעות, לפעמים יש מקום להקל, אבל זה לא אומר בהכרח שלא פוגמים בכך בקדושת העיניים..

בגלל זה תמיד צריך איזו דמות תורנית מבחוץ שיהיה אפשר להתייעץ איתה, ולראות שהכל בצורה מאוזנת שמביאה ברכה, ולא ח"ו להיפך.

[יצויין שאני לא מתמודד עם חברה כזאת באופן יומיומי, אלא פעם בכמה ימים]

אבל בדורנו קשה להגדיר אותם ולהצביע עליהם בדיוק, פשוט שהרוב המוחלט תינוקות שנשבו שצריך להיזהר בכבודם, חוץ מכמה בודדים..

כתינוקות שנשבו.

זה מחלוקת ענקית בדור האחרון

לכן ראוי להתייחס אליהם כאל משהו ביניים 

לא כרשעים, אבל מאידך גם לא כאלה שלא יודעים כלום על יהדות.

הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו

על כל החסדים שהוא גומל איתי ועם המשפחה שלי ועם כל עם ישראל כל שניה

תודה על כל מה שהוא נותן לי ובעיקר תודה עליו, עצמו, על זה שיש לנו את השם יתברך בלעדיו לא הייתי שורדת שניה

תודה על הזכות לקיים מצוות, על הזכות לחיות כל שניה בארץץ ישראאאלללל 

על הזכות לחיות בימות המשיח ולראות את כל הנבואות מתגשמות... וואי איזה הפטרה מדהימה הייתה השבת... כאילו בדיוק על הממשלה... מחכים להתגשמות זה עוד שניה

תודה על השפע שאנחנו צריכים רק לבחור... ה' יעזור לנו תמיד לבחור את הבחירה הנכונה מהדברים הגדולים ועד לדברים ביומיום.

אז ברוך השם הייתה שבת טובה והיה לי עם אחותי קצת זמן איכות.

שבוע טוב

ותמיד התגובות שם בסגנון של "אני מניח שזאת באמת סבתא אבל המתכון לא משהו"

מה היעד?

מה אתם מנסים לעשות?

נדיר שיש טוקבקים שבאמת בעלי ערך (יצא לי לראות כמה וכמה. טוקבקים עם תוכן מדהים ומחכים, או לפחות מצחיקים)

לא להשתעל על חברות שלך 

אהבתי את ש"נזכה לצאת מדעתנו"

או שהקדמי גדול.

אין הגיון שהאחורי יהיה.,.

(אף פעם לא למדתי לרכוב על אופניים, זה רק ניחוש, אין לי מושג איך זה באמת עובד)

אתה לא מוציא את עצמך מומחה גדול כשאתה מתקן את מי שאין לו שום ידע בנושא.

אם באופניים יהיה גלגל קדמי קטן, אפשר להתהפך

יש לי אלרגיה לאנשים באוטובוס שלא משתמשים באוזניות, זה מעלה לי את הסעיף..

אולי את מהפריווילגים שלא נוסעים באוטובוסים,

אבל אנו, פשוטי העם, צריכים להתמודד עם הבחירות המוזיקליות המחרידות של האנשים הללו

מעודד לשמוע שלעוד אנשים זה מעלה את הסעיף

שהיו מונחות על הצוואר שלו והווליום מוגבר ככה שכל מי שבטווח של כמה מטרים טובים ממנו שמע את השירים שהוא שם.

חייבים לתת לו נקודות על יצירתיות, זה כישרון להצליח להשתמש באוזניות בלי להשתמש באוזניות.

רוב הזמן אלו שירי ערסים קולניים חסרי פואנטה. או יותר גרוע, השירים האלו ממש, שרק ששינו להם את המילים למשהו באותה רמת רדידות בדיוק על רבי נחמן או משהו כזה.

אפילו אם זה יהיה שיר שאני אוהבת, אני רוצה החליט מתי, ,איך, ובאיזה מצב לשמוע אותו. לא רוצה את הכפייה המוזיקלית הזאת, במיוחד לא ב2 בלילה.

אז זה כדי להציק ולהפגין ריבונות ושליטה. יימח שמם. 

(לצערנו כמובן יש גם ערסים יהודיים, אבל אין להשוות, אין סימטריה בין יהודי לאוייב ערבי)

כמעט מעולם לא יצא לי לראות ערבים ששומעים מוזיקה בקולי קולות בפארקים או מקומות ציבוריים,

אבל יהודים ערסים שעושים זאת - אני רואה כמעט בכל חופשה או טיול.

כמובן זה לא מחקר מדעי והמידע לא מתוקנן לפי גודל האוכלוסייה, ובכל זאת - זאת החוויה שלי.

איפה הסקר המקיף לפי התפלגות האוכלוסיה? פילוח לפי ריכוזי אוכלוסייה? והכי חשוב, הגרפים הצבעוניים! 

באמת ממך ציפינו ליותר. 

זה לא יפה לנצל את ההגינות שלי בשביל לצחוק עלי 

מצגת פאוורפוינט שבה הגרפים ותמונות האילוסטרציה מתחלפים בשיטות אנימציה מגוונות

הן סתם מסיחות את הדעת מהמצגת, ואפילו בדרך כלל מי שמעביר את המצגת סתם מבולבל ונהיה קצת חסר סבלנות שהוא צריך ללחוץ על עוד כפתור בשביל שאר השקופית.

בכל מקרה, על מה דיברנו?

במקום שבו אנשים מכירים אחד את השני ועובדים ביחד, אפשר פשוט לבקש להנמיך/להשתמש באוזניות/לפנות למנהל וכו'.

זה שונה מפארק.

גם אצלי בעבודה חצי מהאנשים שמים מוזיקה (לועזית בדר"כ).

זה יום אבל לכל כך הרבה משפחות.

וזה כל כך טרי.

וזה כל כך כואב.

וזה כל כך מעלה סימני שאלה

וזה בלתי נתפס.

הדימוי שיש לי הוא מות שני בני אהרון בחנוכת המשכן.

אשרייך שהצלחת להגיע... אני לא העזתי לנסות בכלל.

באמת כואב הלב. אין מילים בכלל.

באופן כללי פחות יוצא לי להתחבר לל"ג בעומר שהוא מועד מאוחר והוא בגדר מנהג ולא בגדר הלכה אז אני מרגיש פחות את הקונפליקט (בלי לזלזל חלילה כהו זה מיום זה).

אמנם יש צער על מה שקרה השנה אבל המהות של ל"ג בעומר היא משמעותית וארוכת טווח יותר ולכן יש לה חיים משלה והיא לא המשך של השנה שעברה אלא של הרבה שנים שקדמו.

מצד שני, ימים כאלה כמו ל"ג בעומר (או יום העצמאות...) הם ימים שבהם אין סדר איך לחגוג (כמו פסח או פורים) ולכן אם אין עם מי לחגוג (מסגרת דתית או משפחה שחוגגת בצורה משמעותית או משפחה משלי, ע"ע פורום שכן) אז האווירה גם ככה כבדה 

אם זה בא בלי מחשבה או בלי רצון, זה מראה שכבר הרגלת את עצמך לזה.

סיבה לשמוח, צדיק

אתחלתא דגאולה