פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1705)

ומכיר כאלו

ההיפך - לא ידוע לי על "מיד".

בשר אחרי חלב לדעת רוב הפוסקים שלא צריך לחכות

אבל יש מפוסקי אשכנז שפסקו שלא תריך לחכות כלל ומעניים אותי לדעת מי נוהג ככה היום..

זה הנהגות של גדולי אשכנז בינהם רבינו תם והאור זרוע והסמ״ג ועוד..

וכן עיקר הדין בגמ׳

זה לא באותה סעודה -

אלא בסעודה אחרת, אחרי סילוק השולחן.

והרמב"ם וכו' - מסבירים שהכוונה לשיעור הזמן שבין סעודות שהוא 6 שעות. או בגלל זמן העיכול, או בגלל שנשאר בין השיניים.

ואלו שאומרים שעה - מסתמכים בעצם על דעת התוספות, אבל מוסיפים דברי הזוהר לא באותה שעה, או שיהיה ניכר שזו סעודה אחרת.

למעשה - אני לא שמעתי כיום על מי שממש אחרי סעודה בשרית אוכל חלב.

הראשונים שפוסקים לחכות 6, מסבירים כך את פשט הגמרא.

יוצאי אשכנז מחכים 3

למרות שרוב האשכנזים הולכים לפי הרמ״א שקיבל את דעת הרמב״ם..

מכירה בשר אחרי חלב אבל לא ההיפך..

שעשעת אותי עם ההשוואה לעצרת תפילה..

https://www.facebook.com/www.0404.co.il/posts/688603131212471:0

אבל נכון. אני בהחלט יודע. סתם לוקח קשה מדי. וגם לוקח קשה מדי את זה שאני לוקח קשה מדי... ומתאר את זה בהפרזה. מה שמתחיל להיות מסובך לפתור

אתה חושב שאתה טיפש?!

כולנו לפעמים מתנהגים בטיפשות. זה לא הופך אותנו לטיפשים

מסתבר... קורה הרבה מאוד.

"אנוכי עפר ואפר,
ולמעני נברא העולם".

תודה לך.

אני מניח שהיא תירגע עוד יותר אחרי שבאמת אעשה משהו מועיל..

פשוט מאד:

אסור לקבל לשון הרע. 

(ואסור לאדם לדבר לשון הרע על עצמו)

נראה לי שאפשר להגיע למצב שמספיק מתפקד אחד ושמו אלעזר300, אבל בינתיים

אז אישה = דאגה?!

(סתם אסוציאציה, לא משנה. משהו בקשר לנראות הירח החדש.)

בהלכות קידוש החודש תשעה פרקים על חיזוי הראיה, במוצאי היום ה- 29 של כל חודש.

הוא לא ממש אימץ את דבריו, אבל יש קשר בין שיטתם

(איפה שמעת על הנושא?)

אבל לא נראה לי שאלעזר התכוין לזה, תקראי שוב את דבריו

(למדתי את זה פעם).

באזור בו המקטבים חופפים לא עובר אור, כיון שהם ניצבים וכיוון קיטוב האור העובר את האחד אינו עובר את השני (= מוכיח את היותם ניצבים זה לזה).

מאוד מעניין.

http://www.daat.co.il/daat/shabat/kidush/shimush-2.htm

השוואה בין הרמב"ם לאלבתני, כאשר יש כמה אפשרויות באלבתני

כיון שאלבתני לוקח קשת אור ולא אורך ראשון, והוא מתחשב במרחק הירח

יש שם כמה פרמטרים ש'עוזרים' לירח להיראות, אל-בתאני קובע שהוא ייראה אם המכפלה שלהם גדולה ממספר מסוים. אני לא זוכר יותר, מחילה.

קשת האור לחלק למרחק הירח כפול קשת הראיה חייב להיות מעל 2.5

(קשת האור וקשת הראיה במעלות, מרחק הירח ברדיוסי ארץ)

החישוב בזמן השקיעה האסטרונומית

(למדתי את זה ממש ברצינות רבה אם אני זוכר בעל פה)

אבל מה הקשר לענין?

כאן, לדוגמה, היא כפל.

(ככה אני הבנתי).

באמת סתם אסוציאציה רחוקה.

אני לא מכיר שום בעיה שבה מתייחסים לזמן בפעולת חיבור, זה תמיד בכפל.

זמןxמהירות=דרך

זמןxהספק=עבודה

...

כסף שמושקע לאורך זמן, ולא גם כסף וגם זמן

אבל מצחיק

יש כח יש עבודה - בני ברמן.

יש קמח יש תורה

יש תורה יש ספרים

יש ספרים יש תולעים

יש תולעים אין קמח.

ואחורה..

(או לפחות רובם) מחפשים 'בעיות'?

הרב שמואל אליהו, הרב הראשי של צפת ומי שנחשב למחמיר בענייני צניעות, הציג גם הוא עמדה מפתיעה - אך בכיוון ההפוך: "כשנכנסתי לצפת היו כמה נשים ששימשו כמשגיחות כשרות וכך זה נמשך עד היום ואני לא רואה בכך כל פגם, אבל אני לא בטוח שזה מתאים בכל מקום". 
 

http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=56377

בס"ד

כמו פעם, מושיט כסף לנהג, או שהיום (כפי שהבנתי) זה משהו דרך הרב קו?

בס"ד

תודה על העזרה

1. אפשר לקנות כרטיס נסיעה רגיל (לנסיעה אחת) הקנייה באוטובוס או ברכבת. אין נסיעת המשך!

2. אם יש לך רב קו, אתה יכול להטעין בו מינימום שתי נסיעות, הקנייה באוטובוס וברכבת. ואז יש לך נסיעות המשך!

3. אם אין לך רב קו, אתה יכול לקנות באוטובוס רב קו אנונימי (5 ש"ח), ולהטעין כדלעיל.

4. אם אתה מטעין הרבה נסיעות ברב קו (10 אולי, אולי 20), יש לך הנחה במחיר. (כמו כשקונים כרטיסייה.)

5. ברב קו אנונימי אין הנחות מיוחדות (נוער, קשיש, וכדו').

מקווה שעזרתי

נסיעה טובה.

בס"ד

את הכרטיס אני יכול לקנות כרגיל, גם אם אין לי רב-קו?

(יש לי, אבל לא בשימוש ובלי כסף)

תודה רבה!

גם ברכבת וגם באוטובוס

(לפחות לפי מה שאני זוכרת אלא אם כן זה השתנה..)

רק ע"י רב קו!

כשקונים סתם כרטיס, אין מעבר.

למה לא תשתמש באופציה 2?

אגב, גם לא כרטיסיה של אגד חיפה בעלת מחיר זהה.

אותה כרטיסייה

אותן נסיעות

אותו המחיר

זוועה מה שעשו בירושלים עם התח"צ..

אחלה של דבר הרכבת!

לרוב יש אפשרות לקתראת הדרך ברגל או עם טרמפים.

או עם אוטבוסים

לצומת גבעה צרפתית?

עדיף אוטבוס, יותר מהר.

לרחוב יפו?שדרות הרצל

אולי המקום היחיד ששוה ליסוע עם הרכבת ממקום למקום.

בהנחה שזה השעות שהיא מגיעה בתדירות גבוהה

ממרכזית לדוידקה

מדוידקה לקריית משה

מבית וגן למרכזית

וכן על זו הדרך

מצרפתית למרכזית, קו 68 או 65 יותר מהירים מכל הסיבוב או טרמפים לכיון צומת רמות ומשם 31

דווידקה קרית משה, כל הקוים שעוברים בדווידקה לכיוון ת"מ/גשר המיתרים.

אולי זה המסלול היחיד ששוה בת למרות שזה די נחמד ברגל אם יש זמן.

מבית וגן למרכזית,קו 39 הכי מהיר שיש (במקום לקחת אוטבוס לרכבת כדי לגלות דלתות נסגרות מול הפנים והמתנה לרכבת הבאה..)

בצד השני רכבת זה נחמד (אם לא ציךלחכות לה.

לחילופין טרמפ לכיוון אנג'ל ומשם לכיוון בית וגן יותר מהיר.)

בס"ד

להתראות ירושלים עד...

ושוב תודה רבה לכל העוזרים!!!

מה ניסית לגרום לה לעשות בפסיכולוגיה הפוכה?

 חשבת שאתה עושה כלום, אבל באמת עשית פסיכולוגיה!! 

ממש הפוך על הפוך 

לק"י

יום שלישי. לא התגעגעתי אליך בכלל. יום מיותר שכמותך.

מזל שיש פסיכולוגיה היוםםםםםם  

היתרון היחיד ביום האומלל הזה.

יום טוב

בס"ד

ושוב זה קרה!

נמאס לי מהתופעה הזאת!

וגם כשקמים למניין אחר, היא מגיעה גם אליו.

משתדל לקחת בקלות.

יום מלא הצלחה בעז"ה!

אצלי זה לא עובד...

עכשיו אני מבין למה היה חשוב לך ללמוד בצפירה...

עיינו כאן, ובהמשך למטה.

גמ' רש"י בטיסה

(בגמרות מסובכות הנורמלי שלי הוא 3 דפ"ל, נראה מה יהיה בהמשך)

גם בלי ללמוד את הגמרא.

בס"ד

 הרב קנייבסקי זה בעיון.. כך נראה..בהצלחה ספיידרמן. אולי בשביל זה נפתח הפורום הזה דפים.

אני אכן לא "מרגיש באמת"

מה הפסדתי?

את נהנית להיות בדיכאון? זה הועיל למישהו?

יש מה ללמוד מהשואה, כמו שיש מה ללמוד מכל הגלות, אבל בשביל זה יש את תשעה באב, וכבר כמה שנים שקיבלתי הרגשה שבת"ב לא צריך לבכות מרחמנות על היהודים האומללים, אלא לקלוט שזה מה שקורה למי שעוזב את ה', ולעשות עבירות זה לא רק מתנגד למצפון, אלא יש על זה תשלום כואב, וזה המחשה חיה.

אני חושב שהמסר שאתה אומר הוא לא הדגש העיקרי בקינות ובמגילת איכה. לא מתעלמים ממנו, אבל זה לא הדגש.

ובוודאי שהבכי והעצב הם חלק מהיום.

למה בדיוק מכוון היום, יש לי כיווני מחשבה אבל הם לא מספיק מבוררים.

יכול להיות נכון אם אתה יוצא מנקודת הנחה של המשפט האחרון שלך.

אני מזדעזעת מהגישה הזו, ולכן הרישא של דבריך לא מסתדרת לי....

מהרישא או מהסיפא?

(אגב, זעזוע לא מפחיד אותי... אם לא תאמרי למה, עצם הרגש לכשעצמו לא עושה לי כלום, את מרגישה כך - אני מרגיש אחרת. כמו שאני מרגיש אהבה מטורפת לילדים שלי, ואת לא... כל אחד והרגשות שלו)

צריך פשוט ללמוד תורה

ולראות מה הקב"ה אמר

והמשכורת - נצח נצחים

עין לא ראתה אלוקים זולתך

ממליץ לכולם ללמוד תורה באהבה!

בשביל להתווכח איתי צריך להיות קונקרטי

לא לומר "זה רחוק" אלא לומר במה זה רחוק

אני מופתע מהזיעזוע לך

אני הנחתי מראש שתהיה מזועזע מזה שאני חושב שאין צורך לזכור את השואה. אני יודע שאתה רגיש לנושא

אבל זה שכשיש צרות צריך לפשפש במעשים, ורק אם לא מצא יש לתלות ביסורים של אהבה - זה יסוד בסיסי ביהדות

השמדה רוחנית של מיליונים וגם השמדה גשמית כפשוטו

כיוון שהוא נותן ציון דרך קבוע כל שנה להתעורר לזה. אולי לא ברמה מטורפת, ואולי באמת אף פעם "לא ארגיש באמת" את הדבר הנורא ולא אצליח להפנים - אבל כן, לי אישית זה חשוב היום הזה. כמובן שחשוב לי כל השנה לזכור את זה, לזכור את הנספים, את כל אלה שהיו יכולים להיות איתנו כאן היום - זה לא עניין רק ליום בשנה - ואני משתדל באמת לזכור, אבל גם הכרחי יום מיוחד לזכרם.

אותו הדבר בדיוק כלפי יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל, ונהרגי הטרור - רק בצירוף העובדה שזה כבר נוגע הרבה יותר לחיים שלי עצמי ואני מרגיש את זה כל יום, כל שעה - ועדיין חשוב שיהיה יום מיוחד.

יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה נוגע יותר לחיי היומיום שלנו (לצערי הרב, כל כך).

חשוב לי, ברמה האישית והלאומית שיהיו ימי זיכרון.

ימים שמוקדשים כל כולם לזיכרון. הפסקה של מירוץ החיים.

להעריך את אותם אלה שכבר לא איתנו ולזכור שאנחנו כאן גם בזכותם.

אנחנו כאן כדי להמשיך את שרשרת החיים הזו של עמ"י.

אז כן, אפשר להגיד שבמובן מסויים זה מלווה אותי כל החיים. זה גם עיצב מחדש את המשפחה המורחבת שלנו, העניק לה יחס אחר בין הילדים, קרבה אחרת שלא הייתה קיימת לפני כל כך. 

משפחה שכולה זוכרת כל יום ויום את הנרצח/ת שלה. גם אם זה לא כל הזמן יושב במוח "היא נרצחה בפיגוע, היא נרצחה בפיגוע" וכו' וכו'...

כל יום וכל שעה.  החיים ממשיכים והם חזקים מהכול, זה דרך העולם.

.

מה שחשוב לזכור זה המטרה שלנו בתור עם, את הלקחים מהטרור, את המסרים שהאנשים האלה במותם ובחייהם העבירו לנו. לחשוב מה ה' רוצה מאיתנו.

חשוב שיהיה יום להתייחדות עם זכרם, יום שזוכרים אותם, את מעשיהם, ואת הטרור הנורא והאכזרי אבל בעיקר בשביל המסר שעם ישראל חי למרות הקשיים והקורבנות הנוראיים.

(דיברתי פה דווקא על יום הזיכרון, על יום השואה זה יכול להתאים אבל יש לי עוד דברים להגיד על זה, אולי בפעם אחרת ואולי לא בכלל)

היום, גם אם יוצא לי לעסוק בנושא זה בד"כ לא קשור ליום הזה. 

ואני לא מנסה כ"כ להרגיש באמת, כי אין לי כ"כ דרכים להתמודד עם זה, ולנתב את זה לכיוון חיובי.

לא צריך להיות רשע בשביל לקבל עונש

להיפך, יש מצב שרשע לא יקבל עונש בעולם הזה בכלל, "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו"

יש רש"י בפרשת נח שאומר שכשאנרדלמוסיה באה לעולם, היא הורגת צדיקים ורשעים (ירושלמי סוטה פ"א ה"ה)

כך שלא בהכרח כל מי שנענש שם היה רשע בעצמו

גם בחורבן בית ראשון ש"ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן היו לברות למו" אתה חושב שזה לא היה בחטאיהם, כי גם לעוברי עבירה לא מגיע עונש כזה?

הרב שך מתבטא כמו שאני מדבר

היום למדתי בגמ' על יסורים של אהבה, ואומרים את זה רק כשלא מוצאים עבירות אחרות

אולי יש בודדים כאלה, אבל בגדול השאלה של צדיק ורע לו מאד נדירה

לאדם הפשוט יש מספיק עבירות לסבול צרות כל חייו ועוד ישאר עודף

"מה יתאונן אדם חי, דיו שהוא חי!"

אם אדם עושה עבירה שיש עליה מיתה בידי שמים (כמו שז"ל)

הוא כבר חייב מוות

ואם עשה את זה שוב? ושוב?

בצדיקים גמורים אומרים יסורים של אהבה, ואנדרלמוסיה וכו'

בשנים שאחרי השואה לא רצו לומר את זה, כי זה לומר דברים שלא ישמעו. אנשים לקחו את זה מאד רגשית, ולא חשבו בשכל על מה שהם לומדים

אבל היום אני הרי לא מדבר עם ניצולים, אלא עם בנים נכדים ונינים (כמו שאני נכד של ניצול שואה...)

אז אפשר לומר את האמת כמו שהיא

הוא סלקטיבי ועניין פוליטי ולא אמיתי.

חבל להאכיל טרול שכבוד גדולי ישראל כגרא"מ שך

הוא כאין בעיניו.

הרבי מילובביץ' אמר על דברי הרב ש"ך הללו:

"ובודאי שדברי שטנה אלה לא יעשו שום רושם כלל"

(מקור: התוועדויות, שנת תשנ"א, עמ' 119-121{התשובה של הרבי על דברים אלו})

כאן למשל

וכן על החולקים והמבקרים בהמשך.

מענין איך פשוט לי כביעתא בכותחא משהו בלי בכלל לזכור אותו

עדיין נשמע לי שאנשים לא רצו לומר את זה משום דברי הגמ' שהאומר לחבירו שיבוריו באו מחטאיו עובר על אונאת דברים

כי אולי הוא צדיק גמור ולא עשה שום חטא

ופחדו שניצולי השואה יעלבו

ומצד שני סבר הרב שך שלא שייך כן בציבור שודאי אינו כולו קדוש וטהור, 

ממה שאתה מביא שם זה נשמע שהוא מאשים את תנועת ההשכלה, שהיו ממש רשעים גמורים

לאחר הקביעה שלו כיום הקדיש הכללי מדינת ישראל החליטה לקבוע יום נוסף, בחודש ניסן בתאריך שאין לו בפני עצמו משמעות אמיתית, הדבר חבל מאוד.

רק אומר,

שאני מאוד שמחה שהיום הזה קיים.

ובתור דתיה- שיש 2 ימים כאלו בשנה.

יום הזיכרון לחללי צה"ל- לצערי יש לי סיבה להרגיש יותר מיום אחד בשנה,

אבל אני שמחה שיש יום שמאחד ומוקדש לתחושות הללו.

חיה את זה, אפשר להגיד.

סבא רבא ניצול שואה,

ואנשים שאני מכירה הם נפגעי פעולות איבה,

קרוב משפחה שלי הוא חלל צה"ל.

זה חלק מהחיים, אז אני די מרגישה בכללי..

הימים האלה בעיקר עוזרים לי בקטע של הזיכרון לברר יותר, לרצות לדעת יותר מהמעט שאני יודעת, להכיר יותר את הסיפורים, להכיר סיפורים גם של אחרים... וגם לאפס את העצב והכאב ולתחום אותו ליום אחד, במקום לסחוב אתזה כל השנה...

אתה לא חייב להכניס מימד של צער. זה היינו-אך אותו דבר ואין, הכי נמי.

היה מכוון לעיני הקוראים רבי יוסף קארו ורבי  משה איסרליש?

מצטער, אבל אין לי זמן וסבלנות כרגע להמשיך את אותו דיון כמו שביקשת. אולי תנסה להמשיך אותו עם נועם פדרמן?

חלק גדול מהיהודים שומרי המצוות (כמדומני רוב) נוהגים מנהגי אבלות בסוף חודש ניסן, ומאידך נמנעים מלומר תחנון.

הם עושים את זה על פי פסקיהם של חכמי ישראל.

זו גם צביעות?

היחס בין הדברים צריך ליבון רציני, ולא צריך ישר לתקוף מי שהגיע למסקנות אחרות ממך.

וההערה נוספת, האבלות בימי הספירה היא על דברים שארעו בימי הספירה דווקא, בניגוד ליום השואה שהקשר שלו לימים אלה יותר רופף.