פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1782)

אני ממש מרגישה מנוצלת..

הקטע הכי מצחיק שבשורה התחתונה טכנית זה אותו בוס (הסיבה שבגללה אני מחוייב כ"כ לעבודה)

ובגלל זה דווקא אני מרוויח  - מעמידה נאותה בהתחיבויות

חז"ל אומרים שיש כאלה שניראים כאוהבין בשעת הנאתן ,

ואין עומדים לו לאדם בשעת צורכו...!

חרצת את גורלך

מגניבב אששש

בדרך לסיים ללמוד למבחן האחרון למועדי א'

|ממצמץ בעייפות|

חייבת לעוף,

לילה טוב

עבודה..

הוא זוכר את היומולדת הלועזי שלי

הפתיע

ולי זה לא יצא באותו יום.. זה היה בהפרש של יומיים

.

עבודה

לטפל בבית

לטפל בילדים

אהממ....  למה בעצם התכוונת ביומן?

פנקס התקדמות רוחנית? או סתם יומן עבודה?

או מה?

פעם רציתי לעשות יומן- לכתוב כל יום תפילה קטנה, מעצמי

מהר מאוד זה נגמר... 

קשה להחזיק קביעות כזו

יתרונות:

• עוזר למקד את היום- מה רוצים להשיג בכל יום
• עוזר לא לשכוח דברים
• טוב לאלול וראש השנה- יודעים בדיוק איפה אתה עומד ועל מה צריך לבקש סליחה. (וחשבון נפש...)
• כל מיני רעיונות שהיו במהלך היום לא "בורחים"

חסרונות:

• גוזל זמן
• יש דברים שאתה לא רוצה שאנשים אחרים יקראו בטעות
• קשה מאוד להתמיד והרבה פעמים מתייאשים באמצע

אממ זה מה שעלה לי עכשיו מוזמנים להוסיף...

שפותחים אותו באלול בשביל החשבון הכללי

בשביל רעיונות שלא יברחו יש תזכורות בפלאפון 

לא באופן יום יומי אבל כל כמה זמן זה זה טוב לדעתי במיוחד אם עוברים תהליך מסויים או שרוצים לתקן משהו,אז כדי לראות אם יש התקדמות בכל מיני דברים ואם דברים השתנו מהפעם האחרונה שכתבתי.. זה דווקא יכול להיות עזר טוב, כל אחד למה שהוא מתחבר, רק בתקוווה שזה מוחבא טוב ואף אחד לא רואה חחח

ניסיתי כמה פעמים, וזה הסיבה הראשית שלא המשכתי (וגם מזה שזה לקח זמן לכתוב והמחשבות רצות מהר מדי)

אבל בסה"כ זה היה יכול להיות נחמד אם היה לי תיעוד של מחשבות ורגשות במהלך החיים..(יתרון שלא כתבו)

וגם כמה התקדמתי\השתנתי..

אישית - לא נוהג:

אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, ושמים יריעות, וכל בני אדם לבלרין אין מספיקים לכתוב חללו

של עולם קטן אחד. 

יש לי כמה.

אחד שאני חייבת בשביל הלימודים (יומן רפלקטיבי על איך שה"רופא שבנו" מתפתח או שקר כלשהו)

אחד שאני כותבת בשביל עצמי - יותר בפן הנפשי,

ואחד - סתם כזה, של כל הדברים שעשיתי באותו יום (רשימת מכולת כזו)

כל ר"ה אני עוברת על היומן של שנה שעברה ...

זה אדיר.

גורם לך להיזכר בדרכי ההתמודדות שלך ולראות כמה השתפרת/השתנית במהלך השנים.

היומן הראשון  שלי היה בכיתה ו'. 

הרעיון מלכתחילה היה לי די זר. גם בילדות - כשאחרים מסביבי כותבים, ואני תוהה לעצמי מה הביא אותם לעשות ככה...
היתה נקודה של קנאה, בעולמות פנימיים מפותחים כאלו, אבל לא רצתי לחקות אותם, וגם לא הייתי מצליח.

תיעוד של מעשים והרגשות יכול להיות מאוד טוב, בשביל התבוננות לאחור, אבל גם זה לא הביא אותי לכתוב לעצמי רשומות.

כרגע אני כן כותב לעצמי, בנסיון להוציא את אותם דברים, מחשבות, תובנות ותלונות שעד עכשיו הייתי רגיל לרוץ ולשתף בהם אחרים, מה שגם היה הרבה פעמים לא נעים, גם תלותי, וגם פיתח בי החצנה מוגזמת.

זה בכלל עניין, שלצערי אני לא בטוח שנשאר בי רגש חשיבות לפרטיות, כמעט. לא סביר שמישהו יקרא את הרשימות שלי, אבל כרגע נראה לי שגם אם זה יקרה לא אתרגש מדי. קצת מנחמת המחשבה שאני לא יכול לדעת איך זה יהיה בהמשך: דברים יכולים להירפא, רגשות חשובים באמת יכולים לחזור לעצמם.

וואאיי... אני ככ ככ מיזדהה...

מישהו מכיר תהרגשה?

כאילו, מה גורם לבנאדם לרצות להיות יותר פרטי? ומה להפך??...

ואיך מחזירים את הרצון להישאר פרטי...?

אוופפסס סליחה על הניצלו"ש... לא חייב לענות

שמגיע מתוך עבודה פנימית במטרה לשפר את עצמך מבפנים ולהכיר את עצמך טוב יותר

וגם תפילות עמוקות

ואין לי בעיה לשתף אחרים בו... זה הפרדוקס....

כאילו, אנלא פותחת פייסבוק כי אני יודעת שאני פשוט אכתוב שם את כל החיים שלי....

אז אנלא פותחת. ככה יש פחות כלים בשבילי להביע את רגשותי ברבים.

אבל עצם זה שאני מסוגלת לעשות את זה.. זה מוזר..

האם אין לך בעיה לשתף באחרים דברים אישיים שלך?

טוב, אני לא יודע מה זה נקרא אצלך אישי. 

ואני לא יודע מי הם האחרים האלה, מן הסתם זה לא כל אחד... כאן בפורום תשתפי?

לפעמים חוסר השיתוף זו סתם כבדות של דוסים, או סתם כבדות....

כאילו, לא צריך להסתיר כל דבר שהוא קצת אישי...

בקיצור, זה לא נשמע לי מוזר, אלא בריא. פשוט יש לך גבולות יותר חזקים

ורחבים מהסביבה שלך. 

כי זה אינטרנט.

אבל בעולם בגדול.. כשאני בשיחה עם מישהי.. שלאו דווקא חברה שלי..

אני כן יכולה להגיד לה תובנות אישיות על חיי...

פעם הייתי יותר גרועה..

היום זה משתפר.

(בצורה מעושה לא מצורך ריגשי)

אבל תיודע מה, הארת לי עוד נקודת התבוננות פנימית. תודה רבה!!

מעדיף להיות שום אם לא אכפת לך, יאמי!

לא כל יום

בעיקר כדי לעשות לי "סדר" בראש

תובנות חדשות

וגם לא קבוע אבל...

כן אוהבת לכתוב מדי פעם

במיוחד כשאני מוצפת רגשית

ממליצה בחום!!

לא יומן מפורט אבל סיכום יומי של מה הספקתי +- יותר או פחות.

היומן כמובן קיים, ממוחשב, וניתן לחיפוש.

גם היום אני מאמין שאפשר לשחזר הרבה ממעשי על סמך עקבות דיגיטליות שונות, אבל זה לא מרכז חיי ולא מושקע כבעבר.

משחק שווה בכפר השעשועים

תאקי, הכבשה השחורה, שישי לוקח בננה בום ועוד

אני רואה בעבודה שלי שהבנים ממש אוהבים את הדבר הזה.

יש קופסאות עם חלקי לגו שמיועדים למטוסים ספציפיים וצריך לבנות לפי הוראות.

בסין אפשר להשיג גם בפחות כסף.

ילה ילה, גם במחשב להתחיל להרכיב משקפי קריאה

ב47 ש"ח

אבל לקח לו שלושה שבועות להגיע

(8 ג'יגה+אוזניות+מטען+כיסוי סיליקון)

"מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני" ועל זה דורשת הגמרא:

"למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר (איוב כט) מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה" (בבלי נידה ל ע"ב)

אני עדיין לא תלמידה חכמה חח אפשר במילים יותר פשוטות?  

הכוונה לימים של תקופת ההריון.

נראה לי לצבא.. עם הראש שלי היום.. הייתי משנה שם כמה דברים אולי, ומנצלת יותר טוב את הזמן הזה

כמה זמן מחיי בוזבז מהרגע ההוא

אבל נחמד פה 

היה כיף,

עשינו חיים,

הדאגה היחידה שהיתה לנו-

זה מה יהיה התעלול והחויה הבאה שניצור לנו.

אחחח,

אלו היו ימים

תום, זוך, שמחת חיים פורצת...

אחח...

עזה כמוות הנוסטלגייה...

ונותנת לעצמי כאפה חזקה  

חתיכת חיים.

לא הייתי חוזרת לשום שלב.

היה טוב, וטוב גם היום.

לא רוצה לחזור אחורה

פה?

אתה זוכר בערך מאיזה שנה זה?

http://www.olam-katan.co.il/all_gilyonot/241.pdf

נראה לי שזה זה.

אבל זכורני שהיתה להם פראפרזה מסיפור של שיחת השבוע.

יתכן והיה להם עוד גליון שכזה?

גם לי היה זכור משהו שכזה שתמיד הסיפור מסגרת הוא אותו הדבר - מישהו 

שמגלה לבסוף את יהדותו... 

חיפשתי לבינתיים ולא מצאתי...

http://www.olam-katan.co.il/all_gilyonot/94.pdf

בא בימים...

כבר באתי להתחיל לחפש אותו

להיות בריא

טרולים, נגיד, אסור בכלל.

אחחח יום שני

אם אפשר משהו עם 300+ עמודים מה טוב

כמה זמן לא עניתי לשרשור הזה..

ואין לי כוח לאנשים..

ולא למי שמתחת

שיש כאלה שזה לא המצב אצלם. אבל לא ניכנס לזה שוב. רק נגיד בקצרה - האידיאל הוא דבר חשוב אבל בתכל'ס כשמגיעים למציאות רואים שאנחנו עצמנו אפילו לא מאמינים עד הסוף בכל אידיאל כזה - כי עובדה שכאשר, לדוגמא בפורום הזה, נכנסים גם כאלו שאנחנו מכירים ויודעים שהם מתחת ל20, אבל לדעתנו הם טובים לכאן ותורמים, ואנחנו אוהבים אותם יותר מאחרים - אנחנו לא נלחץ עליהם לצאת ולא נתרעם עליהם שהם כאן.

זה הכל. לא מתרעם כאן על אף אחד ולא מאשים אף אחד שמתחת או מעל 20, אלא רק מציב את המציאות כפי שראיתי אותה בעצמי.

הלוואי שאף אחד לא ייקח את דבריי אישית, כי לא זאת המטרה, בכלל בכלל...

או אולי

ומי שלא כך - הוא בעייתי ופולש.

או שהכוונה כל מי שמרגיש את עצמו צעיר וגילו מעל 20 מוזמן