כבר אמרתי להן את כל מה שאני חושבת עליהן. שהן מקסימות!! ובזכותן גם אני אחנך בעז"ה.
אם הייתה לי שיחה אישית עם אחת מהמורות שלי בתיכון, הייתי אומרת לה שיש לה חלק גדול במקום שבו אני נמצאת עכשיו.
זהירות. חפירה לפניך.
אתן רקע
כל הצוות בתיכון בתחילת החמישית הסתכל עלי בתור ילדה שובבה בעלת השפעה רבה ושלילית על הכיתה שלה, (היתה תקופה שחצי כיתה חיקתה אותי, אתן דוגמה חיצונית- חצי כיתה שמה פירסינג של הלשון באוזן), הבית ספר היה מת שאעוף משם.! וגם אני עשיתי הכל בכדי שיעיפו אותי. רוב השבוע הייתי נשארת לישון בבקרים. ובלילות הייתי בוכה עד שהייתי נרדמת.
מיותר לציין שלא למדתי, והתיכון שהייתי בו הוא בעל רמה גבוהה, מה שהגביר את ה"חיבה" של המורים שלי כלפי.
(המחנכת המתוקה שלי היתה היחידה שעוד האמינה ש"אני לא חתולה מהרחוב" ולכן מאחורי הקלעים היא הייתה בקשר עם ההורים שלי, אבל בפועל היא היתה נורא קשוחה כלפי.)
הגיעה השבת המיוחלת "שבת בית ספר". ומיותר להגיד שבניגוד לכולן שחיכו לשבת הזו בקוצר רוח, אני לא חלמתי להשתתף בה.
לא הועילו שיכנועים של המחנכת. שיכנועים של אבא וכו".
אני נשארתי בטענה של "עד שיש יום אחד בשבוע שאני יכולה לברוח מהסיוט הזה, להביא אותו עלי מבחירה?!?!).
אבא שלי המתוק לא התייאש, הוא המשיך לחפור ולהפציר בי ללכת. עד שהבטחתי לעצמי שאם אני מוצאת מורה אחת!!!!!!!! שמחייכת אלי למרות הכל!!! אני הולכת לשבת.
הלכתי לשבת.
וזו היתה השבת הגורלית בחיי. כל ההסתכלות שלהם עלי השתנתה. פתאום ראו אותי מתפללת ועוד בכוונה!!. (מה שלא יצא להם לראות עד אז). פתאום ראו אותי נכנסת לשיעורים והרצאות מרצון. הצוות היה בשוק!!! (וכל זה, כי לא יצא להם לראות כי באמת בבית ספר לא הייתי נכנסת). זאת היתה שבת גן עדן, ובסופה כמעט כל הצוות שיבח אותי על זה חחחח... מה שנתן לי מוטיבציה ענקית לעזוב את השטויות וללכת בתלם.
אני בספק אם לולי השבת הזאת המצב היה משתנה. בשישית כבר הייתי הדוסית ביותר בכיתה. וכיום הם גם מעוניינים שאבוא ואלמד שם בעצמי!!
בקיצור, הכל בזכות השבת הזאת! וכל השבת הזאת, היא בזכות חיוך של מורה אחת!!!!!!
תודה. בזכותך, מה שאני עומדת לספר למורה ההיא בראשון הבא, מסודר לי עכשיו בראש.
)