חשבתי שאולי יש צורך בתנועת הידברות בין דת"לים לציבור החרדי.
המודל של תנועה זו בוודאי לא יכול להתבסס על המודל של תנועות התשובה הקיימות כיום, זה צריך להיות יותר קרוב למודל של צו פיוס, לדעתי.
אני יודע שיש תנועה שפועלת בבני ברק שפועלת (או פעלה) להפצת תורת הרב קוק, אני לא זוכר את שמה וגם לא חושב שזה הכיוון, אני רואה לנכון ליצור שיח יומיומי כשלכל הצדדים יש מה לתת.
קיים שיח כזה למעשה אבל הוא נמצא בעיקר בישיבות ובין ישיבות ובין רבנים אבל אני רוצה ליצור שיח כזה בין תלמידים, בעיקר בני נוער.
מה דעתכם?
לנוער...
או גם סתם ללמוד ביחד בבא קמא/ מסילת ישרים, לגמול ביחד חסדים, לבקר חולים, לקבור מתים ולנחם אבלים, ולהרנין לב נדכאים?
כי זה קיים בשטח.
לו הציבור הדת"ל היה יודע עד כמה חלקים גדולים מהציבור החרדי מעריך אותו..
בינתים יש הרבה גבעותשמתארחים בהם בחורי ישיבות חרדים על בסיס קבוע - כולל הידברות עם תושבי המקום וקצינים שבשטח
נוער זה גיל מורכב ורואים הכל יותר בשחור לבן. -
לא בטוח עד כמה ההורים ומחנכים יאהבו.
אז מי פה בדיוק רואה שחור לבן?!
בגלל שגיל שרואים שחור לבן,
הורים ומחנכים רוצים שיראו רק את הדרך שלהם בדיוק.
זו הדרך שמתאימה לגיל
צו גיוס.
בצבא יש המון זמן לבני הנוער הישראלים לדבר ולהכיר היטב אחד את השני.
(אין שום סיבה להידברות עם חרדים כל עוד הם לא מסכימים לכללי המשחק הבסיסיים כאן)
יש לך עידכוני RSS שכל פעם שמישהו מזכיר חרדים אתה ישר מגיע?
וברצינות, אולי כדאי להתקרב אליהם ולקרב אותם אלינו וכך להשפיע עליהם גם להתגייס בין השאר.
זה נקרא לא להיות צודק, להיות חכם.
וכל זה לשיטתך, אני חושב שיש ערך של אהבת ישראל בפ"ע בלי קשר למעשיו.
גם אם אוכל טריפות ונבלות וגם אם מבטל מספר מצוות עשה כגון שמירה על העם והארץ ועוד.
שאלה בעלמאהחברה החרדית לא מוכנה לקבל שום ערך שבא מחוצה לה, או שלא באישור גדולי התורה ועסקניהם.
זוהי תמימות לחשוב שתצליח להשפיע עליהם במשהו.
אתה בסך הכל עגלה ריקה בשבילם (כמו במשל החזו"א)
מצד שני, הסכנה שבהתקרבות גדולה הרבה יותר.
אפשר בקלות להתפתות למראה החיצוני ולביטחון בצדקת הדרך ולפתח רגשי נחיתות ל"שומרי הגחלת"
(אני לא מגיע רק שכותבים על חרדים או הר המור...כשהתחלתי לכתוב בערוץ אתה עדיין לא היית בר מצווה)
החברה נפתחת לאט לאט ואין להם דרך לעצור את זה
היא מתפתחת ומשתנת עם הזמן, פשוט אצלם זה יותר איטי כי חשוב להם לשמור על המסגרת שלהם כדי לשמור על עצמם ועל הילדים שלהם מהתרבות הרעה.. ובצדק.
אני חושבת שזה דווקא משו יפה בציבור החרדי שהם הולכים עם הרבנים שלהם עד הסוף, ואצלם- מה שפסק הרב הוא הדבר הכי נכון לעשות בלי להתחיל לחשוב מה דעתי והאם הרב צודק או לא. ואני מדברת על הרבנים הגדולים שלהם. וזה משו שהציבור שלנו יכול וצריך ללמוד מהם.
ובקשר לצבא- לא כולם צכים לשרת, מי שלומד תורה בשעות היום ולא הולך לעבודה לא צריך לבטל תורה וללכת לשרת בצבא.. אנחנו צריכים את הכוח של הלומדי תורה. בדיוק כמו שאנחנו צריכים את הכוח של הצבא.(כמאמר השיר: נכון שזה וזה דברי אלוקים חיים בצבא חזק צריכים את כל סוגי החיילים אבל אני קבעתי את מושבי בבית המדרש הישן).
כמה נקודות למחשבה.
הם יסכימו ליצור שיח שכזה.
ישיבות גבוהות זה דווקא נשמע סביר, אבל בני נוער חרדיים לא "אמורים" להיחשף בשלב הזה, כך לפחות היה במוסד שאני חונכתי בו.
א. לפנות מלכתחילה למוסדות פתוחים יותר בציבור החרדי.
ב. ללכת פחות על דו שיח של דיעות, ויותר על לימוד/ עשייה חיובית משותפת, נראה שגם באופן זה יש העשרה הדדית וקירוב לבבות.
ג. לא לעשות רעש מיותר מסביב.
גם הוא לא מדבר בנושאים אידיאולוגים.
זה רעיון שחייב ליישמו במיוחד לאור הריחוק עקב החירות האחרונות והבחירות לרבנות.
חבל, הדת"לים יותר קרובים לחרדים מאשר לציבור בוחרי יאיר לפיד.
השאלה אם יש לציבור החרדי עניין בזה שהדת"ל יתקרבו אליו?
ואם הוא נותן מקום לגישור?
אני רואה את זה ככמעט לא מעשי. (מהצד החרדי)
טופי תותאני כבר יותר מידיי שעות ערה.
ומחר יום עמוס...
עזר משהו?
זה ממש לא בריא! שמעתי על מקרים של אנשים שיצאו מדעתם פשוטו כמשמעו, מכיוון שנשארו ערים יותר מדיי זמן! זה לא צחוק! לכי לישון! קדימה, למיטה! אם לא תעשי את זה אאלץ לחפש לך סרטונים מאיימים ביוטיוב! חברה שלי סיפרה שהם ראו ממש סרטי אימה בקורס שהיא לקחה על שינה. לא כדאי לך להגיע למצב כזה! לישון! עכשיו, לישון! קדימה!
אבל איך אפשר להכנס למיטה כשכל כך מוקדם??
|מזועזע|
לא עשיתי את זה יותר מעשר שנים!!
תזעזעי אותנו, שנדע להשיב לך כגמולך בקריאות "למיטה!" ומיני סימני קריאה וסמיילים (דמתקרי בלע"ז אמוטיקונין), וכהאי גוונא.
כתר הרימוןלשאלות מהסוג הזה יש את פורום צבא וביטחון
דבר שני- זה באמת בעייה, אלא אם כן ראש הישיבה ייאשר שנעדרת, הביקורות של הצבא יותר מסובכות משל משרד הדתות, והם עושים הרבה יותר בעיות..
מוקדש לארוסתי היקרה 
בפרשתנו כתוב:
"ידינו לא שפכו את הדם הזה" (דברים כא ז)
כתיב: שפכה.
לעתים הכתיב מצביע על צורות עתיקות (סוגייה שלימה בפני עצמה...).
ברוב השפות השמיות העתיקות יש הבדלים בין עבר נסתרים לעבר נסתרות.
ייתכן שגם בעברית היה כך וצורת הכתיב כאן מצביעה על כך:
"ידינו לא שפכה".
וכן:
"ועיניו קמה" (שמואל א, ד טו)
טופי תותיישר כח.
דינה ל.
הסמיילים של ההקדשה צריכים להיראות ככה:
ואחד לפניו לא רלוונטיכתר הרימוןבאמת, איזו סטייה.
אנשים, תגיבו לעניין
או לפחות תוכיחו שקראתם מעבר לשורה הראשונה
ולא הבנתי ...
נראה לי שחסר לי ניקוד.
איפה השורוק פה לכל הרוחות???
יש הבדל בין הקרי לבין הכתיב.
לעתים הכתיב יכול להצביע על צורות עתיקות בשפה.
במקרה הזה ייתכן שהכתיב מצביע על כך שלעבר נסתרות היה צורה אחרת.
ידנו שפכה ולא ידנו שפכו.
לדוגמא: הידיים שלנו הן כבולות
אבל אם זה באמת כך אז למה הכתיב והקרי שונים?
שתי דעות שנפגשתי בהן:
על פי הגמרה בנדרים לז:
תופעה זו היא הלכה למשה מסיני.
על פי המאירי והרד"ק: (מקורות ספציפיים בהזדמנות אם תהיה דרישה)
בעקבות הגלות היה בלבול בספרים, וכשאנשי כנסת הגדולה חידשו את התורה הם מצאו מחלוקות בין הספרים.
הם הכריעו לפי הרוב או לפי מה שנראה לפי דעתם.
וכשהם לא ידעו מה להכריע הם השאירו את שתי האפשרויות - אחת כקרי ואחת ככתיב.
לעניות דעתי, על פי הדעה השנייה הדבר מסתדר שאחת הצורות מצביעה על צורה קדומה בשפה.
לדיון בעניין (פוצל):
ומה המילה הארוכה ביותר בשפה העברית?
-משה ר-(וגם חיפשתי בגוגל והוא לא מצא)
למשפחותיהם.
או שזה המילה עם הכי הרבה מוספיות?? כבר לא זוכרת
בכל מקצוע כמעט יש מילים כאלה.
לקמפל
לרפרש
לאקטב
קומפילציה
אינטרפולציה
דיגיטציה
לקמת (commit, לא לכמת או לקמט)
כסיליזציה
אך זו מילה בעברית..!
אמתיים.
בעברית - קילומטר.
-משה ר-אבל נראלי שרגל זה יותר מקילומטר...
זה מטר
מה אני יכול לעשות שאין קילומטר בתנ"ך?
האם כיבוד הורים מממון האב או מממון הבן. לפרנס ההורים במקום שאין להם. ובמקום שהבן עצמו עני.
שקונה[1] אוכל, כסות או שאר חפצים לאביו ואמו אינו מחוייב להוציא על זה מכספו[2], אלא רשאי לבקש הממון מהוריו, וצריכים ליתן לו[3]. אבל[4] במקום שאין להוריו ממון[5], חייב לפרנסם[6] מממונו שלו, כפי היכולת[7] שבידו[8]. ואם הבן עצמו עני ואין לו ממה לפרנס הוריו, ראוי[9] שיצמצמם מה שיכול בהוצאותיו, ויעזור לאביו ואמו[10] כפי יכולתו, אך[11] אינו חייב לחזר על הפתחים או[12] להכנס לחובות כדי לדאוג למזון עבורם[13], ומכל[14] מקום נכון לעשות כן מצד דרך ארץ והכרת הטוב[15].
הלכות קודמות: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t568264#6300344
מקורות והערות לעיון והרחבה, השתדלתי להדגיש את מה שחשוב:
[1] שו"ע סעי' ה' שכיבוד משל אב. והורים שכבר אין בהם דעת, מותר לבן למכור נכסיהם כדי לממן על הוצאות הטיפול בבית זקנים.
[2] ובן שהוציא מכספו סכומים גדולים כדי לדאוג לסיעוד הוריו הזקנים וכדו' רשאי לגבות סכום זה מכספי הירושה לפני שמחלקים את הירשה בין היורשים.
[3] ובשו"ת הר צבי יו"ד סי' קצז' ובס' נשמ"א יו"ד עמ' קנ' בשם הגרש"ז אוייערבך זצ"ל שהנסיעות שנוסע הבן כדי לכבד אביו אין אביו צריך לשלם עליהם. וע"ע בשו"ת תשוה"נ ריש סי' לב'. אומנם נראה שאם הבן גר בחו"ל ואביו מבקש ממנו שיבוא לבקרו, יכול הבן לבקש הוצאות הטיסה.
[4] שו"ע שם.
[5] ובערוה"ש סעי' יח' ובשו"ת אג"מ ח"ב יו"ד עמ' צד' ובילק"י כיבוד הורים עמ' קל' שאם אביו חוסך כספו וחי חיי דוחק או שאינו רוצה לעבוד למרות שיש לו הצעות עבודה, אין הבן מחוייב לפרנסו, ומ"מ ממידת חסידות שיפרנסו גם בזה.
[6] ובכלל זה לפרוע עבורם את המיסים והארנונות. שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרסג'. פ"ת סק"ד. גדולת אלישע סקי"ד. וכן הוצאות תרופות וחימום לחורף וקירור לקיץ וכדו'. ילק"י כיבוד הורים עמ' קכד'.
[7] וכשיש לו יכולת מועטה, אמו קודמת לאביו. פ"ת סקי"ב.
[8] וברמ"א סעי' ה' שאם יש לאב ולאם מספר בנים מחשבים לפי ממון שלהם וכל אחד נותן חלק. ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים מחייבים העשירים בלבד. ובשו"ת חוו"י סי' קל' וברוח חיים סי' רמ' שמי שפרנס לאביו ואמו מכספו, ויש להם נכסים יכול לגבות ממנכסיהם לאחר מיתתם, מה ששילם לפרנסתם.
[9] ערוה"ש סעי' כב'.
[10] ואף שלענין כבוד אביו קודם לאמו, לענין צדקה (כגון מזון מלבושם תרופות) אמו קודמת לאביו. פת"ש סקי"ב.
[11] שו"ע שם. ובחיי"א שכן אין צריך להתענות אותו היום בשביל לזון את אביו.
[12] ילק"י כיבוד הורים עמ' קטו' ושם בעמ' קכב' שכל שהוא הדין שאינו צריך לטרוח עבורם במקום שמחמת כן יפטרוהו מעבודתו או מהכולל בו לומד.
[13] ואף שיש לו ממון לכסות את צרכיו הההכרחים לעצמו, אינו חייב ליתן לאביו הממון באופן שמחמת כן יצטרך הוא לחזר על הפתחים, ואף שעל ידי זה אביו יצטרך לחזר על הפתחים. ב"ח סי' רמ'. ש"ך סק"ה. אבל לגבי אמו אם רואה שמפני שאינו נותן לה משלו תאלץ לחזר על הפתחים לא יניח לה לעשות כן, אלא יתן לה ממונו והוא יחזר על הפתחים. ערוה"ש סעי' כב'.
[14] בא"ח פר' שופטים אות ח'.
[15] ובשו"ע סעי' ח' שאע"פ שאינו חייב מן הדין לחזר על הפתחים בשביל אביו ואמו, חייב לכבדן בגופו דהיינו שיטפל בהם כל צרכם אע"פ שמחמת כן יאלץ לירד מנכסיו ולחזר על הפתחים. ובחזו"א יו"ד סי' קמט' שכן מחוייבים הבנים לדאוג שהוריהם יקבלו מקופה ותמחוי של צדקה.
|נואש|
איך מעודדים בן אדם שמיואש ממשהו שהוא לא מצליח, כשאני במקומו גם הייתי מתייאשת?...
באמת, איך אני יכולה לעזור לו???
זה כל כך מתסכל!!!
(ולא, אסור לי להראות את זה...)
לק"י
אולי לנסות לחשוב קודם כל בעצמך ולארגן את המחשבות בראש, ואחרי שאת כבר רואה את זה אחרת- לדבר עם אותו אדם.
נזכרתי...
שבעוד רבע שנה במשפחתי יציינו שני עשורים למוות על קידוש ה'.
אני רוצה לארגן משהו מיוחד. אולי להוציא ספר, משהו (ביטוח לאומי מממן)
אולי סרט.
מדובר באדם שאחרי הירצחו גילו שהוא היה כל כולו עשיה וחסד.
יש לי כעת זמן, יחסית. אני רוצה להתחיל לפעול.
אשמח לרעיונות.
בשמחות...
שאחרי שני עשורים-
כבר לא נמצאים במקום של תיעוד ראשוני של האדם (ספר, סרט, תערוכת יצירה בהשראתו,)
יש יותר את המקום של הנצחה- מפעלי עשיה שונים לזכר האדם
כתבת שהוא היה "כולו עשיה וחסד"- יש תחום מוגדר? תחום שהצטיין בו? משהוא שאפשר לעשות פרוייקט- הוא התחיל בעשיה של זה ואנחנו ממשיכים למנף את העשיה לזכרו - ?
או לחלופין
כשאת אומרת"אני רוצה לפעול" -למה את מתכוונת?
משהוא מדגדג לך בקצה האצבעות, את רק צריכה שיגידו לך "כן! זה נהדר! תעשי את זה!"
איך האדם הזה פוגש את מכלול האישיות שלך- ומה מתוך זה את רוצה להביע? האם יש אחד מכלי ההבעה שלך -שאת רוצה להשתמש בו כדי לפתח פרוייקט בנושא?
(לדוגמא- יש לאצבעות שלך רצון לעשות סידרה של 10 ציורי שמן ענקיים על האדם, חיו, משפחתו, עלייתו, הנצחתו, וכולי)
יטבתהבוכה)איך יכול להיות שזרקת את זה בטעות? זרקת הרבה דברים בלי לבדוק מהם?
מקווה מאוד שבאמת לא...
ריבוזוםאם הנחת את זה בצד יש מצב גדול שזה רק אבד לך. ממש מקווה, כי אם זרקת את זה בטעות זה ממש ממש ממש מבאס
חיפשת היטב בחדר? ויכול להיות שמה שזרקת עדיין לא נאסף?
באסה ממש.דינה ל.אחרונה(מה שלא הופך את זה לקשה יותר מדי... כמעט נשפטתי פעם על משהו כזה).
רחלקה|תרפיה שאני מכורה לה|
חוץ מזה, שמה רע בסוליטר? <ר>
בס"ד
אני טסה לפולין במוצשק הקרוב ואני צריכה להכין את הטקס ביער לופוחובה (יער הילדים).
אני לא יודעת איזה שיר לשים ויהיה מתאים..
חשבתי על בדמייך חיי ואני ממש מתלבטת..
אז אם יש כאן מישהו שטס בעבר והיה בטקס שם ויכול לתת לי רעיונות ולעזור אני ממש אשמח...
תודה!
בימים אלו הוחלט על שחרורם של 26 מחבלים...
אלו מחבלים עם דם על הידיים, מחבלים שרצחו בדם קר אנשים נשים וטף...
צפו בסרטו המצורף בקישור - http://www.israelhayom.co.il/article/108625
איך אנחנו שותקים???
למה אנחנו לא קמים ואומרים את שלנו???
הגיע הזמן לפרסם פרסים על הרג רוצחים שמסתובבים באופן חופשי
והם נכס חשוב מאין כמותו למדינה צרה ומאויימת כשלנו
עין הקוראאוניברסיטה ישיבה עבודה לימודי קודנטוריה התנדבות ?
חיים
משפחה
חברים
בניין משפחה לעתיד
שעות שינה
התשובה-
עובדים עם לו"ז מדוייק וצפוף- ולא מבזבזים זמן על דברים שלא אמורים לקחת משבצת זמן גדולה מידי (נסיעות, הפורומים...)
בינתיים זה פוגע לי בשינה אני בקושי ישן ועוד כל הציוד של אחי אצלי בחדר אז אני גליתי לסלון ואצלנו הבית הולך לישון בשתיים בלילה וקם בחמש בבוקר....
3 שעות שנה ביממה
צריך לוותר על משהו...
לא נעים, אבל אני הייתי מוותר זמנית על ההתנדבות.
אנחנו לא רגילים לחשוב על השינה שלנו בתור "זמן שעושים בו משו חשוב"
אלא בתור "פגרה תגועה לה שחייבים לעשות כי אמא אמרה פעם ודי, אז בוא נדחוף את זה לאיזשהוא חור בלוז וזהו"
קודם כל תעיף לסלון את כל הציוד של אח שלך
עם כל הכבוד- חדר שינה אינו מחסן!
חדר שינה הוא מקום שבו נרגעים, שבו ישנים -והציוד שבו חייב להתאים למטרתו
(לאמירה של אמא שלך "גם הסלון הוא לא מחסן! תענה לה- אז שהאח יעביר למחסן או לפח את הדברים שלו....)
ועכשיו- אתה בונה לך לוז יומי
ולוז שבועי
מדוקדק!
כולל שעות שינה ראויות, כולל זמני אכילה, כולל זמני התעמלות, כולל זמן חופשי לשבת בערסל ולא לעשות כלום (כלומר ראש פנוי לחשיבה), כולל זמן לעזור לאמא לקלף ירקות למרק של שבת....
כולל הכל
רק כך תצליח לעשות הרבה דברים (וגם- כך תצליח להרגיש חופשי מספיק מעומס כדי לעשות שינויים בלוז שלך...)
כשהייתי קטן והיה משקל מאזניים
אמא שתחי' הייתה מבקשת קילו עגבניות
המוכר היה שם אבני מאזנים במשקל קילו וצד שני את העגבניות
מעלה עגבניה - מוריד אחת
ככה לאט לאט עד שזה מאוזן
זה מה שעושים
תחליט מה הכי חשוב
ולאט לאט תוריד ותוסיף עד שתרגיש שאתה מאוזן
בהצלחה
זכר לימים עברו
קשלש בשביל מה אתה פה???
ממש בא בימים..קשלשפלספניתקשלשאחרונהכן כן שאלה פילוסופית באמצע הלילה
זה מעניין אותי.
לא יודע מה אתכם, אבל אותי הידיעה הזאת ממש הדהימה אני כל כך סקרן לכל פרט מידע נוסף על הסיפור הזה, זה בלתי נתפס!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4415542,00.html
(מצטער על הקישור מטמקא, לא מצאתי את זה במקור אחר)
או אולי הרוויח?
דיון אנטרופולוגי מעניין
מצד אחד- הם פיתחו לעצמם תרבות חומרית עשירה יחסית- מעבר למינימום של "לשרוד"
מצד שני- היתה להם נסיגה עצומה בתחום של שפה ודיבור- כלומר לא היה להם פיתוח רוחני גדול
מצד שלישי- אנחנו לא יכולים למדוד את הקשר אב-בן שנוצר ביניהם בצורה ככ חזקה ולא מילולית
חסומה.
הניסיון מראה שבני אדם שחיו וגדלו בטבע- לא מסתדרים טוב עם המעבר לחיים בצוויליזציה מודרנית
היה עדיף אם היו משאירים אותם שם (אולי עם ביקורים מידי פעם, עזרה בחורף קשה....)
לא יודעת איך הם יהיו חכמים מספיק כדי לגשר לו את המעבר לחיי חברה- בלי לשבור אותו לגמרי
היה חייל שמצאו אותו אחרי 20 שנה..
שתי אחיות שגדלו בחברת זאבים
כשמצאו אותן והביאו אותן לחברת בני אדם- הן לא הסתדרו... מתו מדיכאון או משו דומה כעבור זמן קצר יחסית
(אין לי כוח עכשיו לגגל לך למצוא על זה...)
שכתוב שם. יש ערך עם רשימה של מקרים כאלו: http://en.wikipedia.org/wiki/Feral_child
כדי שתעבדי עוד על האנגלית שלך לקראת הפסיכומטרי!)
ואם היה מקרה כזה באמת... ילד שגדל אצל זאבים... נראה לי שכל אחד שהיה מתאפשר לו היה מוציא אותו משם, מתוך מחשבה על טובתו... אחרי שהילד כבר שהה במחיצת בני אדם זמן מה... להחזיר אותו נשמע כמו דבר מסוכן...
השאלה היא- למה להוציא אותו משם מלכתחילא?
התשובה- כדי לאפשר לו לחיות בחברת בני אדם- במקום שמתאים לו יותר מצד ברייתו- משו בתשובה הזו לא מספק אותי.... זה דורש אחריות עצומה מצד מי שמוציא אותו מחיי הטבע- לעשות לו את המעבר הדרגתי וראוי ומתואם וכולי וכולי
האב והבן שרדו את התקופה הזו בעזרתה גידול ירקות וציד עצמאי של בעלי חיים. הם הכינו לעצמם סכינים וגרזנים, וחיו בתוך בית עץ בגובה של כשישה מטרים מעל לפני הקרקע, שמי שראו אותו תיארוהו כבקתה הדומה לקן ציפורים. במשך השנים הללו לא תקשרו השניים עם העולם שמחוץ לג'ונגלים, וכשפגשו את תושבי הכפר הסמוך התקשו מאוד לדבר איתם - הבן ידע רק כמה מילים בשפת המיעוט המקומי שנקרא "קור", וגם האב הספיק בינתיים לשכוח את השפה כמעט לגמרי.
בכל אותן שנים, כך דווח בווייטנאם, הכינו לעצמם האב והבן את בגדיהם בעצמם, ובפינה בבית שמר האב את מכנסי הצבא שלו מימי המלחמה, שבהן לחם עבור צפון וייטנאם.
הו ואן טרי, בן אחר של הו ואן תאנה ששרד את ליל הפצצה וטופל מאז על-ידי קרובי משפחה, סיפר לתקשורת בווייטנאם אחרי חזרת אביו ואחיו: "אבי חלש מאוד והרופאים מטפלים בו, אבל מצבו של אחי טוב אף שהוא נראה רזה מאוד".
בנו של החייל הנמלט, כאמור בן 41 היום, מטופל כעת על-ידי אחיינו, שסיפר: "הדוד שלי לא מבין הרבה ממה שאומרים לו, והוא לא רוצה
לאכול או אפילו לשתות מים. הוא עצוב מאוד. הוא לא אומר עכשיו כלום. אנחנו יודעים שהוא רוצה לברוח מהבית שלי ולחזור ליער, אז אנחנו צריכים לשים עליו עין".
בקהילה המקומית נדהמו. תושב כפרם, הו ואן צ'אנה, אמר: "איש לא יכול היה לדמיין שתאנה והבן שלו יכולים לשרוד 40 שנה בבידוד בתנאים הקשים של הג'ונגל".
הוא שהאב הפסיק לדבר, והילד לא למד כמעט לדבר! למה??
ובאמת, ספר הג'ונגל מבוסס על סיפור אמיתי? רצה לבדוק.
הדיבור נועד לתקשר בין בני אדם.
והם רק שניים..מבינים אחד את השני גם ללא מילים
הוא היה מרגיש צורך לפתח לעצמו שפה?
ודאי שלו.
מש"ל.
בין שניהם השתוותה לאיכות התקשורת שיכלה להיות להם על-ידי דיבור?
מה שכן, נראה לי שילד שגדל בתנאים כאלה לא היה רוכש שפה דומה לילד "רגיל", גם אם אביו היה מתמיד בדיבור אליו, כי עולם המושגים אליהם הוא חשוף שונה מאוד.
שגידלו ילדים בגונגל
אני תמהה על ה"כורח" לסלוח.
מה לעשות?
יש אנשים נורא לא נחמדים בעולם (ב"ה שהם מיעוט) שלהם אני לא יכולה לסלוח.
א' הם לא זונחים את התנהגותם הפוגעת, ב' כהמשך הם גם לא טורחים להתנצל. גם לא בנקודת האתנחתה על לוח המשחק של חיינו "עכשיו זה הזמן לבקש סליחה יפה" |אלול|.
והאמירה "תסלחי, כדי שמשמים ייסלח לך" מרגישה לי נורא.... מלאכותית.
להכריח אותי לסלוח?
מפחד שלא ייסלח לי עצמי?
זאת סליחה אמתית?!
לא יודעת אם הייתי רוצה שלי ייסלחו באותו האופן. אני מעדיפה סליחה כנה וטבעית. ולא כדי לא להענש.
הלוואי שלי יימצא הכוח להתנצל בפני מי שאני חייבת,
ואלו שאני חייבת להם סליחה- פשוט יהיו נחמדים והכל יישכח.
בברכת שנה טובה, רגועה,
שנת שלום ושלווה 
תנסי לא לסלוח!!... פשוט לא למחול!!
התייחסי לסליחה כמו ארגז של חול...
תמשיכי הלאה לחייך כרגיל
עשי את הכל בשמחה וגיל,
ובסופו של יום קצת לפני שתרדמי
תנסי לחשוב בכנות ואמיתי
האם זה נחמד שיש בלב טינה
האם זה נותן תחושה של נחמה?!
בהצלחה ושנה טהורה!!
מעניין מתי אחזור שוב למיטה...
|מטיילת בין המיטה לדברים קצת אחרים|
|חולה|
שרבובאחרונה