פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 2243)

חשוב מאד!המקום שהכי מול קודש הקודשים.. 
שתזכו

כל שנה בט' באב מגיעים.. שנה הבאה- עולים דרך שם לביהמ"ק!!!! בע"ה..

יש שם מניין חמוד. 

בזמנים אחרים, השבאב הערבי ממש אורב.. (:

מן התרמתי שם באיזור

סלט פירות

סלט קינואה

קולה וסיגריה

כל חצי שעה שרשור חדש? (:

כל הצום כאב לי הראש...

כמה אוכל זה דבר טעים

נתתי לקיבה שלי לעכל קודם את העוגה של סוף הצום..

אין אף יושב שאכפת לו כל כך גם בשאר השנה. 

זה שבתשעה באב זה נהיה לנו חשוב ועצוב, זה נחמד. השאלה מה קורה בשאר השנה

כתוב מאד פשוט, שהיא שוממה מאין יושב, אין בה אנשים, תושבים.

מה שהיה נכון בעבר, אבל איך יכול להיות שלא משנים את זה?? זה כל כך מנותק!

אם כככה,  אתה בבעיה גדולה

בתפילה אתה מברך עם שם ה' מצמיח קרן ישועה, רופא חולים וכו'- לכאורה זה ברכה לבטלה???

מה אומר?

פשוט, כי מבחינה רוחנית הדברים קיימים ונוכחים. הרפואה, הישועה, המשיח..!

אלא מאי?? אנחנו צריכים לעשות את התעוררות מלמטה, להכין את הכלי, כדי שזה יראה ויתבטא גם במציאות הגשמית הארצית!

אדם חולה מבקש מאלוקים רפואה,

לפעמים הוא מבקש על אחר,

אבל ירושלים מלאה תושבים, ואיך לעזזל אנו אומרים שהיא ריקה?

שפני הדור כפני הכלב?!

בדקתי את זה ואף אחד מהחברים שלי לא נראה כמו כלב.

כנראה, שיש כאן סאבטקטס מסויים. מסר, שמגילה מנסה להעביר בצורה מטאפורית שדי עושה את העבודה

אתה צודק. כי אם אנחנו הולכים לפי הסבר הנ"ל- ירושלים חרבה רוחנית ושוממה?

פתאום כשזה בא הפוך, על הצד השלילי, זה באמת לא מסתדר לגמרי.. אבל אם נלך על הבחינה הרוחנית עד הסוף, אז וודאי שהיא שוממה ועזובה.. מכל הבחינות. 

הצום נותן את אותותיו...

העיר במקור זו העיר העתיקה והר הבית. בעיר העתיקה שורצים מחבלים ובהר הבית לא צריך לומר..

על עוגה וחצי, ואחרי זה שבעים..

אם התורה היתה מורה לנו לנהוג כך, גם אנחנו היינו טפשים?

אבל הטענה שלך ודאי לא טענה, כשאני יוצא מתוך הנחה שהם טיפשים, אני מניח שהתורה (שהיא חכמה בעיני) לא תורה לעשות כמותם.

כשהן לא מפריעות לנו..

זה יפה להגיד שהתורה לא תורה לנו לעשות כך, וזה אכן נכון- זו תורת חיים. לא תורת סבל ומוות.

ויחד עם זאת, להגיד שהם טפשים- זה קצת תמוה בעיניי.

מה טפשי בזה? שיעשו מה שטוב להם.

וגם כמוצי לא התכוונה ברצינות לדעתי,

אבל למה לא לזלזל בדתות אחרות? אדרבה! לזלזל! לזלזל!

לא התכוונתי טיפשים טפשי..

אבל כן, מוזר בעניי שאדם עושה משהו שפוגע בבריאותו בשם איזה דת..

וצום של יום אחד לא פוגע בבריאות,שאף אחד לא יערער עליי!!

אחלה. אבל טוב שביקשת להבהיר.

כי באמת זה היה מנוסח לא יפה...

אני אשבור את הצום על (חושבת... מפנטזת...) כוס קפה ועוגה, אח"כ קערת קורנפלקס ויותר מאוחר אולי נאכל עוד משו.

בס"ד בר"ה

נס קפה וסיגריה ועוגה!!!!

ואז אוכל טעים של אמא

התפריט ממש כמו שלי

א. יש אנשים עם בעיות

ב. עלי גפן

סלט פירות

סלט קינואה

שוקולד,

נס קפה

סיגריה ,עם עוד נס (או שוקו)

אלא שאוכלים/שותים דברים מאוד מסויימים כדי לנקות את מערכת העיכול מכל הזבל שיש שם. האמת שמהבחינה הזו צום של פעם בשנה הוא לא רעיון רע כלל וכלל.

שאנחנו לא עושים מצוות כי זה בריא או נעים או חברתי

שיהיו יותר מוצקים מתחושת רעב?

אם כן - זו מעלה מאוד לא פשוטה, שמאוד צריך לעמול עליה לאורך שנים.

לא כל אדם - בטח בדורנו - יצליח לבנות קומה שכזאת, אם לא בעמל רב מאוד.

שכל עוד לא חווית את המצב הטוב, קשה לחוש בחסרונו...

כולם בוודאי מכירים את התאוריה של "סולם הצרכים של מאסלו"

לפי זה- הצורך באוכל- כלומר הקושי של הצום- נמצא במדרגה הכי בסיסית

הצורך במשחי- כלומר הקושי באבל על החורבן- נמצא אי שם למעלה ב"מימוש עצמי"- אולי אפילו ברמה יותר גבוהה ממה שהתאוריה שלו מגיעה בכלל- כי זה מימוש רוחני, לאומי, ,,,

• אדם רעב לא יוכל להתרכז בעבודה, גם אם היא נחוצה לו לקיומו, וכן לא יטרח בחיפוש בת-זוג לסיפוק צרכיו המיניים והרגשיים.
• אדם שאין לו ביטחון בקיומו היום יומי, לא יחשוב על הקמת מפעלים לעזרה לזולת.
• אדם שלא מסופק מינית לא יחשוב על הקמת "תנועת מחאה עממית" ובוודאי לא על "מהפכה צבאית

(ציטוט מתוך הקישור המ"ל)

ומה שהבנתי הוא -

שככל שצורך הוא יותר נמוך ומיידי, כך גם הוא יותר מטריד (גופנית) את האדם,

גם אם האדם שם אותו כפרטי יחסית בסולם הערכים שלו,

ונחות ביחס לצרכים יותר גבוהים, כלליים ונעלים.

אין הדיבור כאן על מציאות פסיכולוגית קיימת (להבנתי) -

אלא על ברירת המחדל, שהיא אתגר, וההתגברות עליו נקראת מסירות נפש.

נראה שהוא מתכוון למין חוק בל ייעבר,

שעליהם עלינו להתגבר ולהתעלות, וזה ביכולתנו.

יוצא לפי זה שאדם לא מסוגל לחשוב על חסרון ה' ובית המקדש כשהוא רעב,

אז הצום מחטיא את מטרתו!

הרעיון של הצום אומר לנו בדיוק ההיפך.

מדוע זה באמת כל כך קשה לאדם להיות מוטרד מחסרונו של בית המקדש

יותר מאשר הוא מוטרד כעת על זה שהוא רעב.

היא לא באה לשלול את רעיון הצום, אלא להמחיש את האתגר שלו,

וללמד זכות עלינו, המתקשים להתרכז בצום על עניינו.

לפי זה, הרעיון של חכמים לתקן צום הוא גרוע, כי הוא רק מקשה עלינו לזכור את החורבן והחיסרון...

העניין המרכזי - הייסורים על מה שאיננו -

מפנים את תשומת דעתנו בעיקר לחשוב ולהתבונן.

מצד אחד הרעב מפריע לחשוב בצלילות -

אבל מצד שני, הוא גם לא מאפשר להתעלם מעניינו של יום,

שזה העיקר.

הרעיון של חכמים דווקא נראה לי מעולה,

כי בלי יום זיכרון מוחשי (במעט מעט) בכלל לא נזכור את החורבן.

וחוצמזה, ברור שמה שחכמים תיקנו הוא הטוב ביותר!

הרעיון של מאסלו, כוונתי

הוא בהחלט נכון, ואל לנו לזלזל בחכמים מאיתנו.

והמציאות תוכיח.

אך יש להוסיף שמה שטוב לאומות העולם, לאוו דווקא מדויק אצלנו,

אנחנו נמצאים הרבה הרבה מעל.

היא מתארת את האדם כאנושי ביותר

כנראה מי שניסח את התאוריה הזו לא זכה מעולם להכיר תלמיד-חכם גדול, ולו אחד

שיפריך לו את התאוריה

שיראה לו שיש קדושה שיכולה להעלות את האדם מעל לצורך גופני- לעיסוק בעבודת-שמיים

כל אחד מאיתנו יכול לספר לפחות 3 סיפורים על רב גדול וצדיק שהיה מאוד רעב או מאוד חולה או מדוכא בייסורים -ועדיין איכשהוא היה לו כוח פנימי אדיר ללמוד תורה, לעשות חסד, להתייחס לעוד דברים בחיים מלבד הצורך האינסטינקטיבי

אני לוקחת את התאוריה הזו בתור בסיס נתונים- לא בתור פסגת שאיפות

היא עבודתו של כל מי שמוסר את הנפש עבור עקרונות.

על איזו מערכת גופנית וקוגניטיבית - עליו להתעלות.

(מערכת שביסודה אין מבורך ממנה כמובן - שהיא בעצם מנגנון ההישרדות הגאוני

של האדם. קודם כל הצרכים החיוניים והמיידיים.)

ללמדך שלא הייתה זו אש שבערה משום מקום -

אלא ההתמסרות הסיזיפית היום יומית, מה"באשר הוא שם" בו היה בנקודת ההתחלה.

ללמדך שזו מסלול ועבודה שאינם מסורים לאיזה "chosen ones" מרחם ומלידה -

אלא לכל אחד ואחד מאיתנו, באשר ירצה.

אני זוכר שקראתי את "מרד הנפילים" (את רובו)

ואנחנו הרי בעצם בצד של איין ראנד, אבל מצד שני היא כותבת שאין בכלל מקום לצדקה בעולם ,(וואי אני מצטמרר כשאני נזכר בספר)

ולזה אנו לא מסכימים הרי, אז כשקראתי, חשבתי שזה בדיוק ההבדל ביו מי שיש לו את התורה לבין מי שאין, (התורה, או את אלוהים, אם תרצו...)היא, איין ראנד, היתה בכיוון הנכון, אבל זה המקסימום שהיא יכלה להגיע אליו- המשפט, הכללים הנכונים והיבשים,

אנחנו יכולים להמשיך ולהבין למה יש צדקה, ובכל זאת לא לסתור את הכללים.

ונראה לי אותו דבר פה. כשיש לך את האלוהים, דברים שונים, זה עוד מימד,

אבל גם שקר והרס, נתת את הדוגמא המצויינת (שלילת צדקה מכל וכל).

אנחנו בצד של כל דבר חיובי ואמיתי בכל רעיון שהוא.

אדם לא הגיע לאחוז ברעיון אא"כ זיהה בו משהו אמיתי ונכון ביסודו ושורשו.

אותו אנחנו מחפשים.

אני לא משוכנע שיש פסיכואנליטיקן מסויים שהמציא תיאוריה שלגמרי קלעה

לאמיתתה של נפש האדם.

אבל מצד שני - אני חושב שאם הוא מאמין בה, יש בה גם צדדים של אמת...

נראה לי שברגע שמגיעים למימוש העצמי (הדרגה שחכמים הגיעו אליה),

נמצאים מעבר לסולם הצרכים הזה.

שהוא בכלל מדבר על רמה כזאת, שאנחנו רואים אוכל על השולחן וכופים על עצמינו שלא לאכול אותו, הוא מדבר כשגם אין, אין בכלל אוכל, ולדעתי הוא מתכוון בעיקר לדאגה שיש לאדם מהחיסרון, מה שלא קיים כאן,החיסרון הוא פשוט כי החלטנו להחסיר, וממילא הוא לא מקשה עלינו לחשוב על הדברים שלשמם אנו צמים,

להיפך יש תחושה של נקיות מסויימת...

האם את היותר אמתית זה הנשמה שלך? או הגוף?

כי הרגשי נוטה אחרי הרוחני [מודל אפר"ת]

וזה בדיוק מטרת הצום -

לא שנחשוב על אוכל , אלא שנשים זאת בצד ונתחבר מחדש לנשמה

והנשמה כ"כ רוצה בית מקדש! גם בשביל האוכל..

אומר "היכן שמחשבותיו של אדם - שם הוא"

הרוחני מנטאלי משפיע על הרגשי פיזי

ואין הכוונה למחשבות של אותו רגע וכד'

אלא בהזדהות הפנימית

הצום בא להזכיר לנו ברובד המהות הפנימית שאנו לא ה"אדם האוכל"

למרות שאוכלים וזה מצוין ואין התנגדות

השאלה מי הוא זה שאוכל

הנשמה, הקודש, הנצח, האלוהי..

העשרתני. תודה.

בחנוכה תמיד אומרים לילדים להקשיב לסיפור שהשהלבות מספרות.

אז עכשיו אפשר להגיד:

שששששששש...

תקשיבו לסיפור המלחמות שהבטן מספרת

ששש...

בעז"ה היא לא תהיה

מה מעניין אותי שנה הבאה?! (ואני אחרי מנחה..)

כמובן יש את מה שמותר ללמוד, אבל חוץ מזה אין, פשוט אין, וצרת רבים-חצי נחמה...

לא ישר נקבל צרעת (לדוג') על כל לשון הרע.

כשנהיה מסוגלים לשלוט בלשון הרע- אז "נוכל" להענש על כך.

יש בלאו הכי פחד משינויים, מדברים חדשים...

אבל בשורה התחתונה - כן.

אנחנו רוצים בית מקדש, על כל המשמעויות שבכך,

ועלינו ללמוד מהי משמעותו של בית מקדש,

ומתפללים שהקב"ה יחזק בליבותינו את הרצון הזה,

ויתן לנו ס"ד ושכל, לדעת לחזקו בהשתדלותנו.

כשביהמ"ק ייבנה בע"ה, תהיה יותר הארת ה' בעולם וממילא פחות נחטא, עכשיו ללא ביהמ"ק אנחנו נמצאים במציאות של "חושך" ולכן טועים..(כמו התיאור של המסל"ש- לא רואים את הרע/חושבים שהרע טוב ושהטוב רע..)

"ותבנה בית המקדש במהרה בימינו."

ההכרה באה,שכל הקלקולים הפרטיים באים רק מחסרונה של הארת החיים הכלליים. חרבן בית המקדש, שנטל כבוד מבית חיינו, הוא הוא הגורם שעולמנו נחשך, והנשמות סובלות מצרים ומחשכים, ועל כן באים הגרעונות הנוראים, המסבבים כל חטא, כלעון וכל פשע. על כן מוכרחת היא הנשמה הישראלית לבקש את תקונה בשרשה, יוחזר כבוד ד' על מכונו, יגלה הדר הקדש וזיוו בעולם, והכל ישוב על מכונו. ותבנה בית המקדש, במהרה בימינו. השאיפה למהירות הבנין נותנת מעוף של קדושה מברקת בנשמתנו, והשקיקה, שהמהירות הזאת תהית בימינו,מקשרת את כל מהות החיים שלנו, גם בצורתם הזמנית, ליסוד הקדושה השלמה העליונה, שכל הארץ תאיר והאירה מכבודה, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. 

שנזכה בע"ה לראות בביאת הגואל ובנין אריאל בע"ה

חלק כאן מאמינים שכשיבנה המקדש השמש תאיר בוורוד,

חלק חושבים שההבדלים יהיו פנימיים ולא נראים לעין...(לא מצאתי את המילה להגדיר)

חלק חושבים שהוא ירד משמים, פשוטו כמשמעו, וחלק חושבים שממש לא,

וזה מאד משנה לגבי הפחד, האם יהיה פה עולם חדש, או רק תוספת חשובה...

אם שאלת סתם ספציפית על עניין הקורבנות... אז כן... יש בזה משהו מדאיג...

כיוון שנבין את החטאים בצורה אחרת ולא נצטרך להביא קורבנות וגם לא לחטוא

אם אתה חייב מקורות..

- לגבי קורבנות זה כתוב. תחפש

- לגבי חטאים - יתוקן החטא מהשורש ויהיה עולם מתוקן

"אוון אם ראיתי בלבי , לא ישמע ה'" (תהלים)

הפסוק אומר שמה שאנו רואים זה רק בראיה שלנו. זו לא בהכרח האמת.

בעבר - קורבנות באו מתוך ההרגשה של החטא.

בימות המשיח אנו נבין שכל ה"סיפור" הזה של חטא הוא רק בתוכנו, בהזדהות שלנו עם משהו מקרי - חטא וההרגשה שאחריו. זה לא העצמיות שלנו.

וכשנהיה מחוברים לנשמה, כבר לא נצטרך את החטאים ואת הסיפורים סביבם..

או שמא זו נקודה עוד יותר אידיאלית ורחוקה?

אני הרבה מאוד זמן שואל את עצמי את זה...

גם כמדומה שהרב זצ"ל כותב שהקרבנות יהיו רק מן הצומח.

האם גם זה בהכרח מבניין בית המקדש השלישי?

ואם כן - האם אין נפק"מ עוד להלכות קרבנות המפורטות ולמצוות קרבן?

(לא כתימה בהכרח, אלא כשאלה.)

שתתבשרו בהרבה בשורות טובות בע"ה!

איך אפשר להתרגש מהם כל כך? מה העניין להתרגש מהם??

התורה מעבר לזמן מסויים!! היא חוצה עידנים! וכל עוד אין לנו גאולה שלמה כולל משיח, בית מקדש ונוכחות שם ה' בעולם בגלוי, זה רלוונטי מאד!

דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו!! זה מאד לא כיף להרגיש את הצער, אבל אין ברירה...אי אפשר להתעלם ולהעביר את היום הזה, כל עוד הוא קיים צריך להיות בו....שה' כבר יביא את הגאולה האמיתית והשלמה ולא נצטרך לחוות צער.....

שהיום אף אחד לא יכול לטעון שאנו חווים סבל כמו שמתואר באיכה...

במובן הזה זה לא רלוונטי...

התיאורים ברובם הם לא על בית המקדש דוקא, ולא על העדר גילוי ה' בעולם,

אלא על הסבל וההשפלה של העם, היום זה רחוק מזה,

המצב היום גרוע , אומנם לא יצא לי לשמוע על מישהי שבישלה את הילדים שלה..

אבל בנותינו הולכות בשבי לערבים ולגויים, שועלים מהלכים ומבזים את בית ה', כל מזרח ירושלים בשליטה של גויים!!

ועוד חלקים אדירים מהארץ.. וכו'

וכן גם על גלות השכינה, וגילוי ה' בעולם אנחנו בוכים, נכון שלא הכל זה על בית המקדש עצמו, אבל על המצב הרוחני של עם ישראל שבעוונותינו ועוונות אבותינו נחרב הבית, כן על זה בוכים!!

אנחנו עדיין בגלות, אמנם הרבה נאיתנו בארץ, ויש התקדמות כלשהיא,אבל אנחנו רחוקים מאד מלהגיד שאין על מה לבכות....

לא! אני רציני , תחשוב על זה, דברים משתפרים, אפילו השמאל במדינה נחלש והולך,

אז נכון  שלפעמים יש את הזמנים שבהם כואב לי שהשקר שולט, אבל המגמה היא טובה, לא?

ולכן קשה לי, 

למרות שברור לי שהסיבה האמיתית על כך שאני לא בוכה, היא משום שאני במצב ירוד,

כשחס ושלום, מת מישו קרוב, אתה בוכה? כשקורה משו נורא אתה בוכה?

ככה אנחנו חסר לנו את העיקר, את התכלית, את בית ה', את השכינה, את הגאולה!

אז אנחנו בוכים...

אתה לא מרגיש שהנפש שלך חסרה? שאנחנו נמצאים ברכבת שדוהרת לתהום? שכל ההנהגה פה כופרת בה'?

וכמובן שמתוך הבכי צריך להגיע לציפיה וכיסופים ותפילה ועשיה...

ונ.ב. שערי דמעות לא ננעלו...

אני מסתכל מ 1944, מה השתנה מאז?

חבר! אנחנו בארץ! אז נכון שיש המון אסונות, ונכון שהממשלה לא משהו (בלה"מ) אבל לי קשה להתחבר לטקסטים, כי על מה שבוכים באיכה, כמעט ולא קיים היום, ולא, "אוהב יהודים", לא קניתי את "בנותינו הולכות בשבי לערבים..." כי הן הולכות מרצונן החופשי, גם אם אח"כ הן סובלות...

באמת, א"א להשוות, ואשריכם! שאתם מרגישים את חסרון האמת כל כך חזק, אני- בבעיה.

אוהב יהודים, עיקר הטקסטים באיכה הם לא על חסרון האמת... אלא על הסבל וההשפלה של העם... לא?

ולזה קשה לי להתחבר...

שבאו עלינו בזמן החורבן ומאז ועד היום - היא חסרונו של בית המקדש. כשהיה המקדש קיים - הוא כיפר כמעט על כל חטאינו. משחרב המקדש - באו הייסורים והאסונות לכפר עלינו במקום המקדש.

זאת הסיבה שמזכירים כ"כ הרבה את הצרות, למרות שהעיקר זה בית המקדש.

זאת הסיבה לכך שט' באב הוא היום בו מזכירים גם את הצרות שקרו בגלות, בזמן מסעי הצלב, בימי האינקוויזיציה, בפוגרומים של הקוזאקים וגם ממש לא מזמן - בשואה.

אז מה, המצב השתפר? לצערי לא ממש. גם לפני השואה חשבו שמראות של יהודים נטבחים באכזריות נוראה על אדמת אירופה הארורה הם נחלת ההיסטוריה, שהרי היום האנושות נאורה ותרבותית.

היום אנחנו יודעים שאלו היו אשליות. על אותו משקל אומר לך שגם התנאים הטובים של היום אלו אשליות. כל עוד לא נבנה בית המקדש - אף אחד לא מבטיח לנו שהדברים לא יחזרו על עצמם!!!

וללכת להתפלל (בנוסף על התפילות הכתובות) לפי הנוסח שלך, לפי המילים שיוצאות לך מהלב...

לא קנית את בנותינו הולכות לשבי, כי כנראה אתה לא מודע לגודל התופעה, זה באלפים!!! ובכל המיגזרים!

ומזה מרצונם? הם שבויות בתוך רצון שהוא לא אמיתי בכלל...

לגבי השיפלות של עם ישראל, אני מזמין אותך לקחת רכב, ולהסתובב קצת במזרח העיר, תיסע שם בנחת, ואחרי שתגמור את הסיבוב, תגיד לי אם הרגשת שפלות או לא...

וכן עם ישראל עדיין עובר סבל והשפלה בעולם, בהרבה מקומות!

וגם בימינו שוחטים תינוקות במיטתם, ביחד הוריהם, ואין מי שיחזיר את הכבוד הלאומי....

זה כמו שמישהו איבד את כל משפחתו בשריפה שפרצה בביתו. כל המשפחה: אשתו, הילדים, הוריו ששהו בביתו, וגם - להבדיל - את כל רכושו, בשווי מליוני שקלים. למרבה מזלו, היה לו ביטוח לדירה, לרכב ולמרבית רכושו היקר, ותוך שנה-שנתיים הוא סיים לבנות את ביתו מחדש. באמת - למה שיבכה ביום השנה?

למה שיבכה?

למה שיבכה?!

כי הוא איבד את כל משפחתו!!!

למרבה מזלנו, חס עלינו רבונו של עולם, שמר לנו את בריתו, והבטיח לנו שנזכה לבנות את בית המקדש מחדש. בית המקדש - רק להזכיר - מהווה את הקשר הבלתי אמצעי של עם ישראל עם אביו שבשמים. כשליש מהמצוות שבתורה הן סביב המקדש, ובו יושבת הסנהדרין שממנה יוצאת תורה המחייבת את כל ישראל (אין יותא ספרדים-אשכנזים-טוניסאים-תימנים-מרוקאים-כו'... יש רק עם ישראל אחד).

בית המקדש,

בית חיינו! -

חרב, ואנחנו מסתפקים בסוכריות?!

בס"ד בר"ה

איך אי אפשר??

זה לא אגדה מה שכתוב באיכה! זה קרה! ולא סתם קרה! זה קרה ל-נ-ו!! לאבותינו ולאמותינו!!!

רק התיאור של: "ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן" פירק אותי לחתיכות

כמה עצוב שאנחנו עדיין לא זכינו ל"ובא לציון גואל"

אני מצרף קישור לשיעור של הרב אלון על בכיה של חינם (זה עוסק בחורבן)

הנה הקישור:

20120728224658.pdf

בשורות טובות לכולנו ושנזכה בקרוב ממש לגאולה שלמה, אמן!

כל שנה אני מרימה את העיניים מהדף, סוגרת את האוזניים,

מנסה לא לשמוע

הפסוקים באיכה שמעלים לי דמעות- הם אחרים

הם הפסוקים שמתארים את מה שעדיין חסר לנו בעולמנו

וגם אם נראה מבחוץ שיש לנו המון (ויש לנו לא מעט)

עדיין- חסר העיקר

העיקר זה גלות שכינה

זה שבית המקדש- כבניין וכמצב רוחני וכסמל -חרוב

הפסוק אומר ,שועלים הלכו בו, אבל על הר הבית בימינו- לא הולכים שועלים!!!! הולכים גרוע גרוע מזה- והזר הקרב יומת, ואסור שיהיו שם לא עצים גודלים, ולא קברים של מרצחים, ולא מסגדים לאלו שמשתחווים ואחוריהם אל מקום המקדש, ולא רשויות חסרי אחריות שכל עניינם לעקור שם ישראל ולא אכפת להם להרוס את המבנה הפיזי של ההר (קירות התמך וכולי)

זה שמדינת ישראל לא מספיק קרובה להתקיים לפי התורה

זה שאנשי התורה הם כולם מפולגים ועסוקים מידי בלריב ולהשמיץ מגזר את השני (הו! אנחנו! אנחנו לא כאלו... רק אצלנו בפורום יש מגוון.. וכולם בשלום -עד לפיצוץ הבא....)

זה שהיהודים בארץ הזו כולם מפולגים... שבאמת לא אכפת ממגזרים אחרים... (אנחנו? לא אכפת?! אנחנו הכי אכפתיים בעולם!! הנה... והנה ... כל זה התנדבנו ועשינו! -כן? ומה איתם? ואיתם? ואת אלו שהם הלא בדיוק הכוס תה שלכם אז יצאתם נגדם למלחמת דעות עד חורמה?)

כל הדיון שיש בזמן האחרון על בני ישיבות ויציאה לצבא- עצם הדיון הזה- לא משנה מה הדבר הנכון לעשות- זה כל כך רחוק מדרכו השלמה של דוד המלך שהיה גם יוצא בראש הצבא וגם ראש סנהדרין ולא היה לו שום סתירה ביניהם! ואנחנו- איפה???

זה שיש מחיצה של ברזל בינינו לשמיים- וכל התפילות שלנו..... לא אותו דבר

זה שיש אפשרות בעולם בכלל לכפור- שלא רואים בחוש ממש כמה השם מנהיג את העולם

זה שיש בגלות יהודים שלא כולם חושבים לעולת

זה שיש יהודים שמתבוללים- גם בארץ, ובחו"ל זה מימדים של אסון

שנמשיך?

מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם, אֵין תּוֹרָה--גַּם-נְבִיאֶיהָ, לֹא-מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְהוָה.

...

זְכֹר יְהוָה מֶה-הָיָה לָנוּ, הביט (הַבִּיטָה) וּרְאֵה אֶת-חֶרְפָּתֵנוּ...

עַל-זֶה, הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ--עַל-אֵלֶּה, חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ.

עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ. {פ}
 אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר.  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים...

 נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד-יְהוָה. מא נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל-כַּפָּיִם, אֶל-אֵל בַּשָּׁמָיִם. מב נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ, אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ. {ס} מג סַכּוֹתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ, הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ. מד סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ, מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה. 

גם לספרדים מותר רק ביום שני ולא במוצאי הצום

אבל את שכנזי אז לא יודע מה לגביך

כאשר תשעה באב חל בשבת והצום נדחה ליום ראשון שהוא י' באב, מנהגי האבלות אינם נמשכים במוצאי הצום, ומותר אחר צאת הכוכבים לספר, לכבס ולרחוץ בחמים. אמנם לדעת רבים יש להימנע בערב מאכילת בשר ושתיית יין, שהואיל והיו באותו היום בצום אין ראוי שמיד אחריו ישמחו בבשר ויין (רמ"א תקנח, א, מ"ב ד-ה; הרב אליהו הל' חגים כט, ט). ויש מקילים לאכול בשר ולשתות יין מיד אחר צאת הצום (ר"ח ויטאל, פר"ח, תורת המועדים יא, ח).

בשנה רגילה אסור לרוב הדעות עד חצות היום של י'

עיין מש"כ לעיל

ומה שכתבה הרבנית גנד"ס צ"ט בשם הרב מלמד

שו"ע-

בט' באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום י', ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי.

הגה-

ואם חל ת"ש בשבת ונדחה ליום א', מותר לאכול בשר ויין ביום ב', אבל בלילה אסור מפני אבילות של יום.

המשנה ברורה מוסיף רק-

היינו רק באכילת בשר ושתית יין, אבל בתספורת מותר לכולי עלמא,

מהנ"ל נראה שעד כמה שנוהגים את ה"מנהג כשר" הזה, הוא קיים גם בנדחה, אמנם רק בלילה ולא למחרת.

גודל הטמטום והעוות

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/241760

ב-ט' באב.

אוי לאותה בושה,

בעזהי"ת.

ברור שבית המקדש לא ייבנה בשבת. הרי יהודים ייבנו אותו, ואסור לבנות בשבת...

חוצמזה שאני מאמינה שביהמ"ק זה תהליך משנה של תהליך הגאולה, אז זה לא יבוא עלינו במפתיע..

חייבת להקדיש שיר. א-קפלה, של המכביטס. פשוט מעולה.

[כן כן, אני שומעת גם שירים דוסים לעיתים]

ששאלו את הרב אליהו זצ"ל למה הוא סובר שבית המקדש ירד בנוי מהמשמיים

הוא ענה (עם מידת הבדיחות בטעם שהייתה לו)

שאנחנו מחכים יותר מדי זמן למקדש, אם הוא יבנה על ידינו, זה יקח הרבה זמן

וגם יהיו כל מיני בג"צים שירצו לעצור אותנו

בכל מקרה, זה שהוא יבנה על ידינו זה ברור

השאלה אם הוא יבנה פיזית על ידינו או רק רוחנית!

אז ככה.

אני מצטטת דברים מתוך מאמר שחולק בכנס המקדש ושל מכון פועה.

זה אמנם ארוך, אך מי שזה מעניין אותו - זה שווה!

זה כתוב בשפה פשוטה וברורה מאד.

אחד מהנימוקים לדעת האוסרים לבנות את בית המקדש:

יש הסוברים כי בית המקדש השלישי, מקדש העתיד שאנו מצפים לו, לא יבנה בידי אדם, אלא בידי שמים, בנוי ומשוכלל יבוא משמים, שנאמר: מקדש ה' כוננו ידיך.

כך אנו אומרים בתשעה באב: אתה ה' באש היצת ובאש עתיד לבנותה.

ובתפילת מוסף לימים נוראים ושלושת הרגלים: "יהי רצון מלפניך ה'... שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה ותגדל כבודו. בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו, והראינו בבניינו ושמחנו בתיקונו."

אחד מהנימוקים לדעת המחייבים לבנות כיום את בית המקדש:

הרמב"ם מונה את מצוות בניין בית המקדש כמצוות עשה מן התורה.

ודאי שלא נעלמו מעיני הרמב"ם מדרשי חז"ל עליהם נסמכים הטוענים שבית המקדש ירד בנוי מן השמים.

מסביר ה"תפארת ישראל" שאין להבינם כפשוטם, אלא הכוונה היא שיהיה סיוע שמימי בדרך נס. הוא מביא כהוכחה לכך את קיומם של מסכת מידות ונבואת הבית השלישי של יחזקאל.

אם נטען שהמקדש ירד בנוי מן השמים אז מה מטרת הכתיבה לדורות של מקורות אלו?

בענייני העלום הזה אנו יודעים ש"אין סומכים על הנס" קל וחומר שבמצוות איננו צריכים לסמוך על הנס.

לכן למרות שאנו מתפללים ומצפים למקדש שירד מהשמים איננו פטורים מקיומה של מצוות בניין הבית.

כמו בנושא ההתיישבות בארץ ישראל שהוא מצווה ברור לנו שאדם בונה בעצמו את ביתו ואינו ממתין שיבנה בידי הקב"ה שנאמר: "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס". כך גם בבניין בית המקדש אין לצפות שיבנה לבד אלא יש לבנותו. 

כמו כן אין להביא ראיה מן התפילה שהמקדש ירד בנוי מן השמים, הרי באותה תפילה שבה אנו אומרים "בנה ביתך כבתחילה" או אומרים גם: "והשב ישראל לנויהם" ובוודאי שאין לחשוב שהשיבה והביאה לארץ לא יכולה להיעשות בידי אדם אלא רק בידי ה'. (ישנן תפילות נוספות בנוסח דומה.) 

כמובן שלא כוחנו ועוצם ידינו הם העושים פעולות אלו, אלא הכול מכוון על ידי ההשגחה העליונה שאנו שליחיה בעולם הזה.

ובבניין ירושלים ננוחם.

אבל כמו שכבר כתבתי,

הדעתי היא

שזה שהוא יבנה על ידינו זה ברור

השאלה אם הוא יבנה פיזית על ידינו או רק רוחנית!

תודה על המקורות

שעל ידינו רוחנית וה' יבנה אותו גשמית.

ויש אומרים הפוך -

על ידינו גשמית וה' רוחנית (שכינה, "אש")

ואני בטוחה שכשהמשיח יבוא- הוא כבר יגיד לנו מה צריך לעשות, אז אני רגועה..

שבת שלום ומבורך!!

ושנזכה להפגש עם כל עם ישראל בבית המקדש בירושליים הבנויה כבר היום!

למרות שגם - יש מקום שלא להבין כך (בסיום המאמר).

אם יבנה במוצ"ש כיון שהוא דחוי

וגם בית המקדש לא ירד לא בשבת ולא במוצ"ש

אין על השרשור הזה 

נדמה לי שכדי שיפסק תשעה באב צריכים שחכמי ישראל (סנהדרין?) יתקנו זאת.

עד אז - יש צום, לא?

וכל שאר הדברים האסורים לעשות ביום זה הם מנהגי אבלות על החורבן שהיה ושעדין.

לכן- אם בעזרת ה' ית' נזכה שייבנה בית המקדש במוצ"ש- על מה האבלות? על מה נתייסר ונבכה? (וואי, נשמע חלומי!!!)

ולשאלתך - אין בעיה. ברגע שנתחיל לבנות את ביהמ"ק או אולי אפילו לפני כן אם יקרה משהו משמעותי לקראת והמשיח/ סנהדרין  יורה לנו להפסיק לצום אז נפסיק לצום.

אם בכלל יש בעיה שצריך לחשוש לה במצב כזה - לדעתי היא

שלא יהיה מספיק רוחב פס כדי לשלוח לכל העולם שידור חי מ"אתר הבניה"

תחפש, יש כל מיני ספרים עם סיפור החורבן, שאמורים לעזור לך להבין...

על מה נדבר כדי להצליח להישאר ערים?

בעזהי"ת.

לגשת לדוכן של חב"דניקים, ולומר להם בפרצופי התמים: "עוד לא הנחתי תפילין היום! אפשר?"

איך זה קשור?

באנגלית יא קוצים

השנה החלטתי שאני לא מתבכיינת

אבל תודי שבא לך שוקולד

לא יפה לגרות בצום

אין כמו שבת אצל סבתא, אחרי שבוע בלי בשר.....

ואין כמו להתחיל צום אחרי סעודה בשרית...

ל-י זה בגלל מוצ''ש..

|מוכיחה שאני יהודיה|