כמובן התפללתי ליד מקום המקדש.
משום מה זה כל כאב לי השנה. במיוחד אחרי שלמדנו בדף יומי את מסכת יומא.
אני צריך להירגע מהחווייה המטלטלת. לא נראה לי היה לי יום כיפור כזה.
) 
כואב הלבוהוא ישמיענו
מן השמיים תנוחמובת שמיאאבל טעם לא נראה לי בעיה...
אתה חושב שאסור לאכול בשר 6 שעות לפני הצום?
אני מבין למה זה "מרגיש" אסור, אבל לדעתי זה לא אמור להיות בעיה. מרגע השקיעה (ותוספת) אסור להכניס אוכל או משקה לפה, וכנראה גם אסור לבלוע אוכל שהכנסת לפני זה (לא זכור לי שיש דיון על זה בהלכה, אבל די הגיוני). על טעם לבד לא ידוע לי שיש איסור
הוא לא נשאר בפה שש שעות, הוא מתעכל שש שעות..
אבל בכל מקרה "עיכול" לא הכוונה לתהליך העיכול של המעיים, עד כמה שידוע לי, אלא עד שזה מפסיק להיות "בשר"/עד שזה מספיק להיות "מיד אחרי האכילה"
(למה זה משנה? פעם שמעתי מישהו שניסה להוכיח שצריך לשמור שש שעות ולא שעה/שלש בגלל שהמורה ליבולוגיה לימד אותו שתהליך העיכול הוא שש שעות. אז זה לא קשור)
דיבר פעם בסעודה שלישית
שאין לו ליהודי שום דבר
ומה שהוא עושה זה מהשמים
ולית לי לאינש מדגרמי'
ולא כלום,
וכל עשיה בידו
והליכה ברגלו
הכל מכוון מהשי"ת.
שאלו את ר' אשר
הלא כתוב בספרי מהר"ן מברסלב
כי אדם כשהוא נופל בעצבות וייאוש
על מצבו הרוחני,
צריך לחפש איזו נקודה חיובית
ובזה להתחזק
ולא לנפול בזרועות הייאוש,
אם כן משמע
שבכל זאת
יש לו לאדם משהו ?
ענה הרא"ש ואמר:
אתם טועים בכוונת הדברים,
הכוונה אינה למעשי בני אדם
והנקודה החיובית שלו בעשייה זו,
אלא שזהו
הנקודה חיובית שלו –
הקב"ה:
אם יש לו אלוקים
המחיה אותנו כל רגע,
ובזה
יכול לחזק את עצמו
לבל יתייאש
כמו שאמרו חז"ל
מה יתאונן אדם חי,
די לו שהוא חי,
שיש לו א-ל חי.
שאתה בא, פורק, מקבל כלים ולא מכיר אותו יותר. ויש חיסיון על המידע, ככה שאתה לא צריך לחשוש או להיזהר במה שאתה אומר.

מתנצל על העיכוב,
הלוואי והתגובה כבר אינה נצרכת.
ראיתי אי שם ורציתי להגיב אך רק כעת הגעתי לכך.
כואב,
כואב לעבור קושי אחד מתוך אלו, קל וחומר כמה יחד.
כמה שהניסיונות שהבורא מנסה אותנו לפעמים נראים מעל כוחותינו.
בטח חווית בצבא שהר שנראה מעל לכל יכולת, שתיק לואו ששוקל חצי ממך וקילומטרים רבים מעבר למצופה - כולם היו אפשריים לבסוף. לא ידוע כיצד כך טעינו בהערכתנו הפנימית, אבל איכשהו הצלחנו לעבור את המבחן והמסע וגם זה שאחריו. הכאב אכן כל כך עצום, אך באמת, איכשהו, אנו יכולים אפילו לו.
מרגיש גם לי שלפעמים המסע מעט כבד לגיל ולניסיון, ועם כל זה הכובד רק גורם לנו לבנות שרירים אמיצים יותר. להתחזק, באמונה, בביטחון, בטוּב ה' יתברך בעולם ובעולמות כולם.
או במילים הנוגעות של שחר הדר ובשירה המדויקת של שולי ; והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי / אני צריך לגדול מזה ודי.
ובעצם,
כל שבאתי לכתוב הוא שאתה מוזמן בחום לדבר.
שתהיה שנה של טוּב אלוקי וחתימה מדויקת וטובה.
או כדי לקבל כלים לעבור אותו בשלום ובשמחה אני ממליץ לך לקבוע שמן מסוים ביום לדבר עם הקב"ה בשפתך האישית. לשבת במקום מבודד ולנסות לדבר (לא חייבים תמיד להצליח) מנסיון- ההתבודדות תורמת לאיזון עמוק בנפש ולאופטימיות גדולה כיוון שאתה פתאם הופך להיות מודע לאב הרחמן שבשמיים שאפשר לדבר איתו כל הזמן!
ועוד חיזוק- כל המעברים האלה מתוכננים במדויק על ידי ההשגחה כדי להוביל אותך למקום יותר טוב ממה שהיית. אם אתה צריך חיזוקים- אני ממליץ על הספר "משיבת נפש" או "אומץ" שהוא תרגום של משיבת נפש לשפה עכשווית. אם אין לך את הספרים הנ"ל שלח לי פרטים ואשלח לך על ידי שליח או בדואר.
בהצלחה
בסוף לא ישאר ווריד
אשריך
אם לא הייתי מתעלף ממחטים אולי הייתי גם תורם
למי תרמתם את כספי כפרות?
אבל אני רואה שבהידברות כותבים שסל מזון של 500 שקל ומעלה ישלשו את הסכום.
מצד שני, זה כבר עובר את המעשרות שלי בענק
מצד שני נוסף, זאת עמותה, אז מה מועיל לי שישלשו את הסכום? זה לא שאחרת הכסף היה הולך על שיט ביאכטה
לישיבה של אח שלי
כתר הרימוןאבל אתרום ל'אחד לאחד' כנראה.
אם כן איך ואיזה טופס אני צריך למלא? תודה!
העם יש הרגשת קירבה "אוטומטית" בתוך כל העמים (יפנים, צרפתים, הודים, דרום קוריאנים וכו' וכו') כמו שיש בתוך העם היהודי?
אם הוא יצטרך עזרה ונוכל להושיט לו , אם יקרה לו טוב או ח"ו משהו פחות
תמיד נרגיש קשר ואכפתיות
מאמינה ששבט באפריקה אם לפני 10 דורות משהו עבר ממנו לארה"ב הוא כבר לא ירגיש כזו אכפתיות עבורו,
אצלנו זה אחרת כי מה שמאגד אותנו מעבר לנשמה פנימית, זה התורה , זה אבא אחד בשמים
אנחנו נגדיר כיהודי כל אדם שנולד לאמא יהודיה או שהתגייר,
לעומת זאת אני לא חושב שבני שבט ערבי יגדירו מישהו כשייך לשבט שלהם אם הוא יהגר למקום רחוק וינתק איתם קשר, קל וחומר צאצאיו בעוד 10 דורות.
מצד שני, הם כן יגדירו אותו כשייך לשבט שלהם אם הוא נולד לאבא מהשבט ואמא משבט אחר, בעוד אנחנו לא נגדיר כיהודי ילד שהולך לבית ספר יהודי אם אמא שלו לא יהודיה.
כלומר מה שכתבת לא מוכיח שאין להם קשר לשבט שלהם, אלא זו פשוט שאלה של למי אתה קורא בכלל חלק מהשבט/עם שלך.
אצלנו כל אחד מהשבט הוא לפי הנשמה ברגע שגם הוא בן לעם היהודי שנשמתו שלנו ליבנו איתו
הוא גם אם יעבור 3 דורות של אבא שעבר לעבוד בשטח אחר ונתרחק משבטו כבר לא ירגישו את החיבור הפנימי שיש לנו .
זה שאנחנו מבחינים בני שבט בצורה אחרת מהם , זה כבר פן יהודי חזק מאוד
היפותטית, אם הייתי פוגש בחו"ל משפחה של ערסים ופרחות סטייל "טיסת השוקולד", לא הייתי מרגיש כלפיהם אמפתיה לאומית מי יודע מה גבוהה.
כי עמדת על הבדל יסודי בינינו לבינם:
אין להם שום מכנה משותף ע"י הדת מלבד עצם הדת. ואם הוכחת ממליון הרוגים באיראן-עיראק, אפשר להביא אצל הנוצרים עשרות מליונים בשתי המלחמות, שהתרחשו בין בני אותה דת.
"כל ישראל, כל האומה כולה, בחטיבה אחת, נשמה אחת היא, מראשית ועד אחרית, מרום הגובה של הנשמה היותר עליונה שבדור ראשון עד עמק התחתית של הנשמה היותר נמוכה שבדור אחרון, כולם באחדות אחת הם קשורים, משורש העתיד הטוב, המוכן לעולם כולו, הם יונקים וכולם יש להם חלק לעוה"ב, שבו קשורה כל פנימיות מאויים וחשקם היסודי" (עולת ראי"ה)
וכמובן שהרדיפות המתמשכות בהווה רק מלבות את האחדות.
לעניות דעתי,
הוא מסביר שם שלכל אחד מישראל יש נשמה גדולה שדוחפת אותו להתגדל,
וכשזה נעשה בצורה מוגזמת, כלומר כשכל אחד תובע לעצמו חשיבות יותר ממה שראוי לו -
אז תביעת החשיבות של האחד באה על חשבון השני ויש מחלוקות.
מה שקורה בשעת צרה זה שאנחנו מתמקדים בצרכים הבסיסיים שלנו, ובעצם מקטינים את עצמנו בחזרה,
ואז האחדות של עמ"י יכולה להופיע..
במילים אחרות: כשיש אפשרות של חשיבות - יש חשש שהיא תהיה יותר מהמידה ותביא להתנגשויות.
כשהיא מתאזנת - אז נוצר מצב של 'אין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום',
וכן של:
"אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים" (העתקתי כמובן)
ממליץ לראות את הדברים בפנים (נצח ישראל, כ"ה)
נ.ב. ואצל הגוים כמובן זה אחרת לגמרי, כי אין להם פער בין המצב העכשווי לבין הנשמה, והמחלוקות שלהם לא נובעים מהגדולה אלא מהיותם לא מאוחדים. לכן, גם בעת צרה וגם בעת שלום - לא אמור להיות הבדל..
לבעל תשובה שהגיע ממשפחה חילונית ולאט לאט קיבל על עצמו עול תורה ומצוות?
או לדתי מבית שמלידה חונך על X בצורה מוגבלת ביחס לציבור החילוני?
מה דעתכם?
בתור בעל תשובה אני דווקא חושב שלדתי מבית הנסיון יותר קשה
אני לא מגיע מבית דתי, אבל אני משער שבהרבה משפחות החינוך התורני הוא יבש כזה.. "מצוות אנשים מלומדה"
והוא לא חיי במאדים, הוא רואה שיש אנשים שונים ממנו שהם יותר "חופשיים". אז למה לו דווקא אסור?
-לבעל תשובה לעומת זאת בתחילת דרכו כל הנושא הזה של התורה הוא זר ומסקרן ממש, ככה שלאט לאט גם כל החיים שלו יקבלו הרבה יותר משמעות מלפני כן.
לכן נראה לי שגם לדתי מבית כדאי להיות בעל תשובה. תשובה על משהו אחר ממה שמתעסק מי שגדל בבית שלא שומר תו"מ.
ekselion אבל לא בהכרח שזה התחלה מנקודה גבוהה יותר, זה יכול להיות גם חיסרון.
וגם אקשה עליך, אם זה פריווילגיה כמו שאת אומרת, אז איך יכול להיות שיש כ"כ הרבה דתל"שים?
מי שרוצה לצאת בשאלה הוא אדם שמרגיש ריקניות/תחושת מחנק ביהדות
השאלות זה סתם תירוצים זה לא הסיבה האמיתית

לכל אחד יש את הנסיון שלו, לאחד זה לעלות ולשני זה לרדת. בסוף כולם צריכים להגיע למצב מאוזן, והמרחק בין מינוס עשר לאפס שווה למרחק של פלוס עשר מאפס (זה סתם דוגמאות להבנה, לא למשל ולא רמז לכלום ח"ו)
ובאמת לפעמים הדשא של השכן נראה יותר כיף ולפעמים הוא נראה יותר קשה, וזה תלוי במצב הנפשי הנוכחי שלנו. ככה נראה לי מתקופות בחיים שהיו לי.
אם אני מבין אותך נכון:
הדיון פה הוא לא מה יותר טוב לפי האמת האבסולוטית [דשא לא סינטטי?],
אלא הדיון הוא על הנסיון והקושי האישיים של כל אחד, ולכל אחד יש קושי, בגלל שאנחנו לא רובוטים והחינוך והדעות שקיבלנו לא מאוזנים במאה אחוז.
ואם נזרום על המשל, אז גם טיפול בדשא צריך להיות מאוזן.
לא להשקות קצת מדי אבל גם לא להשקות הרבה מדי.
איפה דיברתי על מחשבה?
קודם כל, השרשור הוא על מי שמרגיש קושי, כלומר השאלה היא על החווייה האישית (ככה אני הבנתי לפחות).
אבל גם אם ננסה להשוות אובייקטיבית בין דרכי התשובה של אנשים שונים:
אתה אומר שיש אנשים שיותר קשה להם ויש אנשים שיותר קל להם?
כאילו הקב"ה החליט מי יהיה לו סבבה למלא את רצון ה' ומי לא?
נשמע לי קצת לא הוגן... מבחינת המאמץ הנפשי שצריך להשקיע. כלומר, אולי יש נשמות שהן פריווילגיות יותר אבל זה לא משהו שאנחנו יכולים וצריכים לדון עליו.
וסליחה מראש, אני לא יודע מאיזה רקע אתה בא, ובטח יש בראיה שלך משהו מהחוויה האישית שלך. אני לא בא להוריד ממנה. רק לתת הסתכלות ממבט כולל.
אני לדוגמא הרבה פעמים רואה חבר'ה דתיים מבית ואני פשוט מקנא בהם, מקנא במשפחה שלהם
מקנא בזה שהם נחשפו לכל העולם הזה לפני.
מצד שני אני שואל את עצמי, אם הייתי במצב שלהם האם הייתה לי את אותה דרגת אמונה כמו שיש לי היום?
וזה מה שמנחם אותי
בדרך כלל אנשים מקנאים כשהם רואים מה שהם שואפים אליו.
ומי שנולד דתי ועם זאת מקנא בעולם החילוני (עד כדי דתל"שיות), מה זה אומר על השאיפות שלו?...
העיקר לשאוף לטוב!
את דעתך וגם את התגובות
אבל ככלל, לדעתי יש כל כך הרבה פרמטרים שקשה להכליל.
למשל - אם גדלת בבית שבו החינוך למצוות הוא קשוח זה חסרון בהיבטים מסוימים.... אבל מה אם גדל בבית של אמא חולת נקיון? זה כבר לא משנה אם דתי או לא...
יש מי שהחינוך שלו הוא כופה, ואז הוא מקנא בחילוני שמותר לו, ויש מי שהחינוך שלו נוח, והוא לא מבין מה החילוני מרוויח (בחילול שבת למשל)
אם לשפוט לפי הספרים והסרטים שהופקו בארה"ב על אודות דתל"שים שגדלו בבתים חרדיים, חינוך נוקשה ובדלני גורם לכך שהיתקלות אקראית בחילונים/בגויים גורמת להתפרקות ערכית מוחלטת ("פעם הייתי חסיד כתריאליבקה, היום אני לסבית עם קעקוע לזכר הצדיק ג'ורג' פלויד") 
אם זה יותר קשה בחיים אז
נראלי שכל אחד מתמודד עם מה שהוא צריך...
וגם שאתה רואה משו שנדמה לך שהוא יותר קשה יש מצב
שבמקום ובזמן של אותו אדם דוווקא זה לא כך ולהפך..
כל אחד לוקח ממש אחר את מה שקורה איתו ולכן אי אפשר לדעת בוודאות..
אגב יש כאלה שחזרו בתשובה אחרי מקרים קשים
אבל אם זה להאמין יש מקום לומר שלחוזר בתשובה יותר קל כי דתי מברר את עצמו תוך כדי שסוג של נכפה עליו להיות כזה..
אבל חילוני מברר קודם ואם הוא מתחבר אז..
האם כל שנה פחות או יותר אתם מתוודים על אותם דברים (דברים שבעייתיים בשבילכם באופן אישי, למשל אולי
יש לכם בעיה של אמירת לשון הרע או משהו אחר) או שהרשימה "דינמית" ומשתנה משנה לשנה? מחר למשל יתווספו
דברים שלא התוודיתם עליהם בשנים קודמות? האם הרשימה תראה משמעותית שונה? או שפחות או יותר הדברים נשארים
אותו דבר (ואולי אפילו קטנים במקרה הטוב...)
מישהו יודע?
זה ממש יעזור לי, לא באלי לקנות סמארטפון
היא מדמה אנדרואיד על ווינדוס ואז אפשר להתקין ווטסאפ.
אזהרה: זאת תוכנה כבדה שלעיתים מכבידה על המחשב ומאטת אותו.
להקה רוסית בשם "טורצקי" (גברים בלבד) מבצעת שירים ישראליים/יהודיים:
אם הבחור עם הקוקו היה שליח ציבור בימים נוראים, הייתי נוסע עד קצה העולם בשביל להיות בבית הכנסת שלו.
סתם משהו זר ומעניין.
האיפור זה סגנון מסוים של תאטרון ממה שהבנתי, זה רק עוזר לראות את הפנים שלהם מרחוק.
ואם אתה רוצה חזן שמתפלל במבטא רוסי כזה פשוט צריך ללכת לבית כנסת של יוצאי רוסיה.
ככה הם נשמעים בדיוק, רק בלי כל ההפקה המוזיקלית הזאת.
(אגב בהתחלה הם אומרים "ועכשיו נמשיך עם כמה שירים היסטוריים כשרים, שירים בני אלפיים שנה"
ואז בין אני מאמין למשיח משיח אומרים שתי מילים שלא הבנתי ואז "ויבוא המשיח!")
פשוט אני..בכל מקרה,
ההתלהבות היא לא רק מכך שהם רוסים, אלא בעיקר כי יש להם קולות מדהימים ביחד ולחוד.
כנ"ל לגבי הבחור עם הקוקו - לא התלהבתי מהמבטא שלו אלא מקולו הייחודי הדומה לקולם של חזנים.
יש חלקים שזה נשמע יותר כמו הקהל ששרים את זה בבית כנסת, יותר מאשר הופעה של זמרים מקצועיים.
הלוואי שאנשים יפנימו אותו...
אנחנו צריכים להתחיל להפסיק להתבייש, ולהרים על נס את תורתנו. בקומה זקופה.
יש גם ביצוע שלו ביחד עם ישי ריבו
והתחרטתי ממש
אמנם שחקנים טובים
אבל לא אוהב את המסר עשה לי cringe