כן. זה נכון.
זאת בדיוק הסכנה במצבים מורכבים. כי במצבים פשוטים - אין בלבול.
מה שקורה, למעשה - בפנימיות - שמתערבים פה ערכים בדמות של פרסונל. כלומר הם מגולמים כשלמים, כאשר יש להם, לערכים האלה - "חברים", שעדיין אינם מוכרים.
למשל, כתוב שדויד המלך רומז למידת המלכות, שהיא נקראת בחינת נקבה. אבל בעניינים אחרים, דווקא יוסף, שהוא שייך למידות שמעל - דווקא מובא שיהודה ויוסף - יהודה זה זכר, ויוסף זה נקבה. זה לאו דווקא הפוך, אבל באופן כללי, בכל מקום שלא *יודעים*, אז אי אפשר ולמעשה אסור להחליף דעה של אחד בדעה אחרת, לפני שאתה יודע מה המקור הפרסונלי של הדעה האחת - כלומר בצורתו השלמה (כמו שאם אתה מראיין בן אדם. אתה צריך לברר, איפה הוא למד, מי היו החברים שלו, וכולי. ככה, גם בערכים שהם בדמות "שלמה" כלומר בהופעה מלאה, אז צריך לברר, מי הערכים החברים שלהם. באיזה הקשר ולאיזה מקום שייכים אותם ערכים עצמם או החברים. וכולי.)
לכן, למשל, יש אפילו צדדים - שאינם מוזכרים כלל בתורה שבכתב, ובכל זאת אנחנו מוצאים שבתורה שבעל פה רואים אותם כדברים עקרוניים. אם למשל, הזכרתי את הנושא של יהודה ויוסף.
אז הגר"א מבהיר בדברים שלו על הגאולה , כמה דברים שהם שיטה לא רק "מה שכתוב" - ראשית, יש עניין של "משיח בן יוסף". זה דבר שמוזכר כבר בחז"ל. זה מתחבר עם ההבנה שהכוח היסודי והטבעי של עם ישראל איננו מתחלף. זה מקבל, גם בדברי הגר"א, כמו גם בדברי מפרשים ומקובלים אחרים. דברים בצביון כמו - שמשה רבינו, שהוא הגואל הראשון - הוא הגואל האחרון. עשרת השבטים - שלכאורה נעלמו - ובגמרא זה לכאורה מחלוקת אם הם יחזרו - אז כאן כן ברור שהם יחזרו (זה נושא בפני עצמו). כל זה למעשה מורה על כך שהצד העתיק - של יוסף שלכאורה חטאו ונעלמו. אז זה לא בדיוק מה שחושבים. וכך גם להפך - הגר"א למעשה, כותב כמה דברים, שמתוכם מתברר, שיש עניין מהותי לא רק במשיח בן דויד שיבוא אחרי משיח בן יוסף ושניהם ביחד יגאלו. אלא יש עניין מהותי, שיצטרף אל משיח בן דויד - מידת הגבורה של משיח בן יוסף, ורק בזה תהיה הגאולה השלמה . אנחנו יודעים, למשל, שהגר"א מסביר שגם שאול המלך - מבני בנימין - מבני רחל - קודם לדויד המלך - כמו שמשיח בן יוסף קודם למשיח בן דויד. ולכאורה, בית שאול "נעלמו". לא שומעים עליהם יותר. שומעים שנשארו כמעט אף אחד - הבן שנולד לדויד ממיכל בת שאול - ביום מותה - לכאורה היה בצד. ופתאום הכל נעלם. אבד, ולא נשאר כלום (במקום אחר, צריך להסביר את הסוגיא, שלמעשה חז"ל תלו את כל הגלות במחלוקת יהודה ויוסף, כאשר הם כותבים את זה יחד עם הסברים על כך שלכאורה חוסר הבנה בין דויד לבין הנכד של שאול - הם "אשמים" בכל הדבר הזה. אבל זה נושא אחר, לעניין אחר). כך, למעשה, העובדה שלרחל היו רק ארבע שבטים - אבל מבני לאה שניים לא זכו לנחלה מסודרת - שמעון ולוי. וראובן שהוא הבכור - זכה לנחלה, אבל לא קיבל את הבכורה שהיה ראוי לה, כי רק קיבל נזיפה מאביו. בני ראובן למעשה - היו אחראים לכאורה על כמה מהדברים שקרו במדבר - וגם הנביא שהתחיל את הנבואות של הפורענות - וגם של הגאולה - כאשר מלכות יהודה וישראל היו פחות יציבות - הנביא הראשון לאותה תקופה היה מבני ראובן. וכתוב, שלעתיד לבוא - כאשר דווקא השבטים ה"חזקים" - יהודה. אליהו משבט מנשה. שמשון שנקרא שמש כשמו של יעקב אבינו. והם לכאורה השבטים שהיו מעורבים בדברי הקדושה בעומקם. בהר סיני. בבניית המשכן. וראובן לכאורה איננו מופיע שם. וכתוב, שלעתיד לבוא, עתידים בני ראובן לעורר מלחמות מסוף העולם ועד סופו. וכל זה מורה, על העניין הזה. שכל מה שישראל נפלו, היה משום איזה יסוד אחד שלא הופיע בשלמותו. ולעתיד לבוא הוא יחזור למקומו הראוי לו, המקום הראשון והטבעי שלו. ולכן, למשל, משיח בן יוסף. שיופיע לכאורה כעניין מנותק מעניין מלכות שאול המלך. אבל באמת, הצירוף של מידת הגבורה למשיח בן דויד - שזה הרי ברור בתנ"ך, שעיקר השם של מלכות דויד, זה בצירוף מלכות בית שאול. ושלמה המלך, לכן, אינו כדויד עצמו. וכל זה מורה על כך, שהחלוקה ה"מלאכותית" - דויד "או" שלמה, וכך שאר ה"חלוקות". הם "מלאכותיות" - ותו לא. כי הם לא היו אמורות להיות. ואינם בצורה הטבעית. אלא לעתיד יחזור השלום והמקום הטבעי
וכו'
יש תבנית למם שמצאתי בדיוק בנושא
