פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 30)

זה כבר משמורת משותפת.

אם אנחנו אצל האבא אז רק שני ורביעי ושבתות לסירוגין.

שיהיו לפחות 20 ניקים שיהיו פעילים בו.

ושהפעילות שלו לא תפגע בפעילות של פורומים אחרים מקבילים (אם יש).

לפחות זה התנאים של פעם של @משה

נקרא "בין 2 בתים".

אבל אם כבר שיעשו גם פורום לגרושים...

גילוי נאות - סחבק עונה על 2 הקריטריונים (אל תקחו את זה בקטע מייאש, שאר אחי ואחיותי נשואים ב"ה באושר טפו טפו).

עריכה: מצאתי את הפורום, מוזמנים להחיותו:.

פורום בין שני בתים | ערוץ 7

מאוד שונות בין להיות גרוש, ללהיות ילד להורים גרושים..

במיוחד אם רווקים.

זו קבוצה שמתאימה לכל הקונספט של החיים האלה.

(ממליצה שבכותרת יצויין שזה ילד/ה של הורים גו"ג)

אם אראה שיש צורך קבוצה ייעודית- אפתח.

תלוי בכם.

https://www.yeshiva.org.il/ask/143106

תודה רבה! אשמח לעוד מקורות ודעות בנושא, גם דעות אישיות.

וגם אם למישהו קובץ של סרטים/סדרות נקיים/מצונזרים, או שהוא יודע להגיד מה נקי ומה לא אני יותר מאשמח...

של הרבנים לבית סתיו המתייחס לזה.

בכללי, יש תיאור באתרים כמו imdb מה בעייתי בסרטים ואפשר לראות לפי התיאור. (סביר שpg יהיה בסדר, אחרים בסיכוי סביר שלא.)

סרטים שהם נקיים ממה שזכור לי (לא רואה המון סרטים כך שאין לי הרבה המלצות) :

כנר על הגג,

עליסה בארץ הפלאות,

סרט על האברבנאל של ר' ברל וויין (באנגלית) , אולי פחות מותח אבל פותח צוהר להסתכלות אחרת על העולם.

דעה אישית: תנסה להבין מה הגבולות הנכונים ולפי זה תדאג לשמור.

של הרב חגי לונדין בכל הקשור לסרטים וסדרות...

חוץ מאשר הצניעות, יש גם הרבה עניינים בתרבות המערבית ואיך היא משפיעה על הירא"ש.. הוא גם עוסק בזה.

לדעתי אפשר למצוא את זה בערוץ של מכון מאיר.

יש עניין של יושר בהקפדה לא לראות דברים צרובים או גנובים,

מבחינת ההשפעה יש גם אלימות, צורת שיח וכד', יחס לסמים, יש על זה התייחסות בדירוגי סרטים בimdb

קראתי חלקים מהספר. יש לזה מקורות בכלל? דתי לפי דעתי ממש מדובר על זה

הרב אברהם סתיו הוא הבן שלו.

רק רפרפתי בו, אבל אני מניח שיש בו מקורות. לא ראית מקורות שם או שלא ממש חיפשת?

ולפי התיאור פה יש בו הרבה מקורות ועיסוק הלכתי בנושא.

"בין הזמנים" של הרב סתיו - ביקורת ספרים

האם פתחת את הספר או רק באת לבקר כי מדובר ברב שאתה חולק עליו ערכית?

סתם בצחוק

גם בספרים זה מופיע, אבל יותר בסרטים/סדרות.

בעיקר על נושאים של צניעות

התפיסה היהודית היא שהכל נעשה בצניעות. וכל קשר בין בנים לבנות הוא קשר קדוש ומיוחד. וכן שמירה עצמית, ואלוקים וכו'.

ובספרות/סרטים חילונים/גויים יש סף גירוי אחר, כלומר הנחות היסוד שונות לחלוטין. שם הנחות היסוד הן שקשר מזדמן הוא אפשרי. קשר בין בנים לבנות יכול להיות מיני או לא, יכול לעבור בחופשיות בין הסוגים. יש הרבה מגע בין בנים לבנות, בכל ההקשרים, גם מגע של איש ואישה אבל גם מגע חברי. הגבולות שלהם שונים לגמרי, אחרים לגמרי, ונתונים לדיון, הרבה פעמים בסרט עצמו. כלומר יכול להיות סרט עם דילמה מוסרית שמבחינת התורה הלכה רחוק מאד, ומבחינת תפיסת העולם החילונית/הגויית הלכה רק מעט מעבר לגבול.

וזה חוץ מהעניינים האחרים הרגילים של לראות אורח חיים חילוני/גוי בצורתו הטבעית, כולל ביגוד, כולל משפחתיות, שירים, תרבות שהדמויות צורכות, מעשים ולפעמים גם דת אחרת- נוצרית או כל דבר אחר.

אני באופן אישי כן צורכת מתרבות המערב, כי אני חושבת שיש שם דברים שלא מדוברים אצלינו, ומוכנה 'לבלוע' את כל מה שכתבתי לעיל. מובן שזה גם משפיע, וקצת אבדה לי התמימות וכו'

לסיכום- עניין של סף גירוי, זה משנה את סף הגירוי שלך למראות מסויימים או למסרים סמויים או גלויים.

מקווה שיצא מובן

האמת שחוץ מבעיית הצניעות, יש בעיה של מסרים וערכים בעייתיים שיכולים להופיע אפילו בסרטים מצוירים, וכמובן הבעיה של בזבוז הזמן. 

התפיסה שלי היא שיכולה להיות בסרטים/ סדרות לפעמים תועלת. אבל חשוב לי שזה לא יעשה לדרך חיים שצופים בסדרות, כמו בבתים חילוניים שזה ממש בשגרה טלוויזיה דולקת כל היום, וצופים לפני השינה, והולכים לבילוי לצפות בסרט. בגלל הסיבות שכתבתי בשורה הראשונה. כשצריך, אפשר לראות סרט, אבל גם זה עם מודעות.

יש דברים שאסור לראות בכלל, יש דברים שאפשר לראות עם עין ביקורתית.

יש פה גם עניין של דרגות של בן אדם... מישהו שרגיל לראות לדעתי יפסיק בהדרגה...

תמיד ידעתי שאני רוצה להפסיק יום אחד כי הרגשתי שגם הסרטים שעושים לי טוב, זה יחסי. אם החיים שלי היו משופרים וטובים הטוב הזה לא היה משמעותי, בעיקר בהתחשב במחירים. אם הייתי ממלאת את יומי בתוכן, אז התוכן מהמדיה היה נראה לי מיותר, אפילו משעמם, ובזבוז זמן יקר. 

אבל, זה לא קל. וזה נכון שאין מספיק חלופות כשרות, כמו שאין הרבה שירים כשרים לטעמי. אבל אני יודעת שזה מצב זמני כי אנחנו בתהליך גאולה ואני מוכנה להקריב את הצמצום הזה בדברי הוואי-הבאי למען הקדושה והעוה"ב שלי והקב"ה.

ובשביל להיות במצב כזה אז צריך פשוט להתחזק. להגביר את אהבת ה' ואהבת התורה ואז קל יותר להתגבר על כל מיני יצר הרע.

מאשר לשהות במציאויות אחרות (מבין את הצורך. לפני הרבה שנים גם הייתי רואה מלא סדרות).

אם אדם יושב בנחת ונרגע, ומפנה את תשומת לב למה שהוא רואה, שומע, מרגיש בעור ובגוף, הוא מרגיש סוג של תענוג מהמציאות הרגילה. הוא מתחבר יותר לחיים, וממילא הוא יותר נהנה באופן טבעי מכל מה שהוא חווה תמיד (מראות, קולות, טעמים), ויש לו פחות צורך לפנות למקומות אחרים.

יש צורך טבעי לראות ולחוות עולמות אחרים, וגם לנקות את הראש, אבל אני חושב שהרצון החזק לסדרות וכו' גם נובע מזה שאין לאנשים מספיק סיפוק והנאה מהעולם שלהם אז הם מחפשים חיים אחרים שיש בהם אקשן או הרבה הומור או מרדף אחרי אהבה.

כשאדם מחובר, לימוד התורה שלו שונה, היחס ליצר שונה (יהיה הרבה פחות ניתוק בין יצר לחיבור לפנימיות), התחושות הרוחניות והחיבור לה' שונים.

הוא לדוג' יקרא פרק תנ"ך וירגיש כמעט כאילו הוא שם. הוא יתייחס לפרטי ההלכות אחרת. הוא ירצה מקדש כי הוא ירגיש מה זה רוחניות וירצה יותר ממנה. הוא ישמע פודקסט על מדע וזה יתן לו תחושות מיוחדת של חיבור עבר הווה ועתיד ושל אחדות ההוויה בינה לבין עצמה ובינה לבין ה'. הוא יבין את המעלה בזה שה' מתגלה דרך הטבע ולא דרך השבירה שלו. הוא יגיע להרבה תובנות והפנמות עמוקות. יהיו לו חידושי תורה יפים ואמיתיים. הוא יחווה את הרגשות שלו בצורה מיוחדת. הוא ישמע שיר וירגיש שהצלילים שלו חיים יותר ממה שהוא הרגיש פעם, ישים לב לניואנסים, ירגיש שהמילים של השיר מכניסות אותו לחוויה שהן מתארות. גם אם הוא יראה סדרה מעט יספיק לו ויתן לו סיפוק והוא לא יחפש לעשות בינג' בחמישי בלילה..

זהו.

ממליץ מאוד מאוד לקרוא את הספר "אייכה" של הרב ראובן ששון.

גלאטיוב - תוכן כשר למהדרין | להורדה חינם ב-AppStore ו-GooglePlay

(נתקלתי בו בעבר, אך לא עשיתי בו שימוש כלשהו. לא לוקח אחריות לשום כיוון)

יש כמה רשימות של סרטים נקיים שמסתובבות בפורומים דתיים. בהרבה סרטי אנימציה זה יותר טוב, אם אתה מתחבר. ואם אתה מתחבר לדרמה אז יש הרבה סרטי גמר ברמות שונות. אבל אין ספק שהתחום הזה לא מספיק מפותח.

היא העובדה שחושבים שהפריצות היא הבעיה היחידה בהם.

סרטים הם אחד החלקים הרדיקליים של תרבות המסכים והמדיה.

ולהתחיל לכתוב על נזקיה זאת משימה גדולה מידי..

הינה טעימה, נזקי האישיות והיכולות הבינאישיות:

ומה לגבי נזקי הריכוז? התחלופה המהירה של התמונות הורסת את הריכוז שלנו.

ונזקי כיליון הזמן? מול המחשב שעות על גבי שעות נעלמות כלא היו, בלי שבכלל שמים לב..

ונזקי הרוח? גם בסרטים תמימים לכאורה מוחבאות אג'נדות מסוכנות

ועוד ועוד..

מישהו פה ראה את הסדרה נמלטים ויודע להגיד איך היא מבחינת צניעות? או אם למישהו יש גרסא מצונזרת?

אם כן מוזמנת לפנות בפרטי ואעביר את השאלה

רמח"ל עד כמה שאני מכיר, לא פגשתי לגיטימציה לחטא (עדיין לא מכיר הכל). בכתבי הרב קוק, נראה לי שיש קו מאוד ברור, שההסברים בדיעבד הם 'אוצרות המתגלים מהררי חושך', אבל זה אסור ממש.

אצל ר' צדוק במיוחד, אבל בענפי איז'ביצה בכלל, הקו הזה אכן קצת מטושטש. אני כן לומד אותם, אבל מחזיק בראש דברים חריפים מאוד ששמעתי מתלמיד חכם ליטאי נגדם בשביל האיזון. (את זה שאני לומד הרב קוק הוא מקבל בהבנה, אם היה יודע שאני לומד איז'ביצה, כנראה לא היה מוכן שאמשיך ללמוד אצלו...).

נראה לי בפשטות שאנחנו לא מבינים את דרכיו של השם לא? זה חלק מעניין הביטול אליו

כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה

אני מבין את השאלה ואין לי תשובה אחרת כרגע חוץ מזה.

הבהרה.

לא שאני חלילה חוטא בקלות/חוטא לכתחילה... אבל האם מסתבר שבמידת מה כלשהי התורות העמוקות הללו גרמו לי שהעבירה תטשטש אצלי. אני מוכרח להודות שכן.

ושוב,  פשוט לי שעל זה כגון נאמר " כי ישרים דרכי ה'." וכו..

וכן "לא זכה נעשית לו סם המוות..".

(ובכלל, תוך כדי כתיבת הדברים עלה לי שיש מקום לומר שעצם המושג תשובה גם מעט מקהה את חומרת העבירה. ואכמל...)

אגב רמחל לא למדתי (מניח שזה לא כתוב במסלש,  לא שמסילת ישרים למדתי אבל לא חשוב..).

ברב צדוק ואיזביצא אני קצת מכיר..

ברב קוק הכוונה לפסקאות באורות התשובה? או שיש מקורות מוכרים/ חריפים יותר? איפה למשל?

ואגב, בתניא/באגרת התשובה יש פירוש מיוחד לאומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו..

אשמח ממש לקרוא עוד תשובות ..

כבר חטאתי ואי אפשר למחוק/להפוך לזכויות, יכולה לגרום לשקוע בחטאים עוד.

לי יש 2 שיטות איך לא להיות מושפע מזה לרעה-

א. לחלק בין חטאים/טעויות שנעשו בעבר הרחוק (נגיד משנה שעברה ואחורה) ששם אחרי חזרה בתשובה מאמינים שזה היה לטובה, לבין מה שנעשה בעבר הקרוב (נגיד השנה) שעל זה יודעים שאמנם ה כיפר, אבל עדיין לא חושבים על זה כמשהו שהיה לטובה.   (לא חייב דווקא חלוקה של שנה שנה שעברה, יכול להיות גם היום מול אתמול ואחורה).

ב. מודעים להבדל האדיר בין העבר לעתיד - את מה שנעשה בעבר אני לא יכול להחזיר את הזמן ולשנות את המעשים עצמם (כמובן שאפשר לחזור בתשובה או לתקן בהווה פגמים), ולכן העבר כפוי עליי ואין לי בו בחירה חפשית ואני אנוס לגביו, וכאילו ה שם אותי במציאות שאין לי יכולת להשפיע עליה - אם כן, אני כבר נותן את האחריות ל ה על מעשי העבר, ואצל ה הכל לטובה ואין רע.

אבל לגבי העתיד - העתיד תמיד פתוח וניתן לשינוי לפי יכולתי, ובו צריך להיות תודעה ברורה לאדם שיש לו בחירה חפשית ואחריות לעשות מעשים נכונים, והוא יכול לבחור כרצונו, יעשה טוב - יהיה טוב, יעשה רע - יהיה רע.

כמובן כל אדם צריך להיות מודע איזו תודעה מחזקת אותו ואיזו מחלישה אותו במעשים טובים.

למשל אדם הנוטה לעצלות ופסיביות ורואה שהמחשבה שהכל בידי שמים ורק צריך השתדלות מחלישה אותו מליזום, צריך פחות לחשוב על זה.

לעומת אגם מאוד יוזם שכל הזמן לחוץ אם עשה עת הדבר הנכון, דווקא הוא צריך לחשוב כל הזמן שהוא לא צריך להיות כזה לחוץ הרי ה מנהל את העולם

"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה"

מאמין שהעוונות הן עניין מאוס שבן אדם לא רוצה בהן בשורשו.

להיפך ההרמוניה שיש בהנהגת ה' את העולם יכולה להביא הרהורי תשובה.

לא לחטוא.

הדרך להתמודד היא "יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו" וברור שהם כואבים שזה נלקח לשם..

בנוסף לכך, את הדברים החיוביים שלוקחים מהבדיעבד והחטאים אפשר להשיג גם בדרך שכלית ומשם לרגש ודרך התבוננות באחרים שחוטאים ומה זה עשה להם.

ולהגיע לדרגות גבוהות של חיבור לה' אפשר גם בלי להרגיש ריחוק כתוצאה מחטאים אלא ריחוק מעצם היותנו נבראים (עצם תחושת הדבקות יוצרת את החיבור הזה. רק צריך לרצות להרגיש דבקות).  

נראה לי שאמירות כאלה יכולות לתת תחושה שחטא זה פחות נורא,

יש בכך מחיר אבל יש בכך יתרון שפחות מרגישים שקועים בחטא כי קל יותר לצאת

צריך המון-המון יראת שמיים לפני שמתחילים ללמוד את הדברים האלו.

השאיפה "לתקן עולם במלכות ש-ד-י" צריכה להיות שאיפתנו הנצחית, וכמובן שאי אפשר לעשות זאת אם נסתפק בבדיעבד.

יש שהופכים חולשות לאידיאלוגיות, וזה מסוכן מאוד.

לסנגר בדיעבד מותר אך ורק בדיעבד, ובדיעבד משמעותו לאחר מעשה, כשכבר אין ברירה אחרת.

לדוג': יש היתר בדיעבד להתפלל מנחה 13 דקות אחרי השקיעה, אבל כמובן שיש איסור חמור לחכות בכוונה לזמן הזה.

רק אם הגענו לזמן הזה עם לשון בחוץ ולא היתה לנו שום אפשרות להתפלל לפני כן - אז מותר.

זאת משמעות המילה בדיעבד.

זה נותן אחריות לאדם על מעשיו.

זה שהוא קלקל אין Game Over והמשחק של החיים ממשיך ולכן צריך להמשיך לקחת אחריות

צריך לעבור תהליכים וללמוד מטעויות ולא להתעלם מהלימוד מהן.

יש משהו פחות מעורר השתאות מלקיחת אחריות כזאת?

והשאלה היא לא על גדולי האחרונים, השאלה על הקב"ה בכבודו ובעצמו -

איך בראת עולם שבו אדם, לצערנו הרב, גם חוטא בימי חייו?

אם תבוא לחטוא לכתחילה, כדי "ליצור תהליכים חיוביים", אינך עובד את השי"ת אלא בדמיון חסר קיום.
שים לב להשלכה (המובנת לוגית אך) השגויה: חטא פוטנציאלי עתידי ≠ תיקון פוטנציאלי עתידי גדול מן החטא. 
בעוד שהתורות מדברות על אקסיומה אחרת: חטא נתון קיים = תיקון פוטנציאלי בהווה גדול מן החטא.
[הרעיון לחטוא לכתחילה נודף ריח של יעקב פרנק.]

במיוחד אם רוצים לאכול בורקס תוך כדי הלימוד

עובדת איתה שנים והיא מעולה, גם מחוברת אוטומטית לרו"ח.

אבל שמעתי ש ICOUNT מעולים

avid;font-size:21px;">מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה...

אבל  לדעתי הצעד הנכון יהיה לשבת איתו לשיחה ולדבר על זה 

שבו יהיו הרבה שינויים משפחתיים לא קלים..

ואחרי זה באמת אולי לראות כמה הקשר קיים, אם בכלל.

בפועל כיום אנחנו בעיקר מדברים על האירוע המשפחתי הנ"ל ולא על השינויים או איך אני מרגישה בנוגע לזה.

ואחרי שהאירוע יעבור אני לא חושבצ שיהיה חנו עוד כל מה להחזיק את הקשר ופשוט כל אחד יחיה את חייו.

אני מקווה שהשבוע הזהה יעבור לך בקלות ובנחת 

עם כל הקושי והכאב.

תתמקדי ותתפתחי בעצמך. 

אבל קודם כל בעזרת השם הוא ייתן לך כוח לצאת מזה עם קשר עמוק הרבה יותר.. הלוואי..

מחשבה שלי, לא נשמע לי בריא לחיות בלי קשר לאבא.. פעם אדם חכם אמר לי שקשר עם הורים זה מהדברים הכי יסודיים, הוא נתן דוגמא שכשבן אדם מאבד הורה, לא משנה באיזה גיל, זה קרקע שנשמטת מתחת לרגליים..

אז שוב אני באמת לא מבין בסיטואציה אבל נראלי שווה לחשוב שוב, כמובן אחרי האירוע..

בהצלחה!!

לחלוטין.

יותר כמו שיהיה מרחב בטוח מהמשפחה שלו וממה שקורה שם למען הבריאות הנפשית שלי.

בין כך ובין כך,

אם אם אהיה מאה אחוז בחמישים אחוז קשר שלי- עדיין לאבא יש את החמישים אחוז שלו שהוא צריך להיות נוכח בקשר והוא לא עושה זאת..

אין לאבא תחליף. את צריכה את אבא שלך בחיים שלך ואם הוא היה יודע כמה משמעותי זה בשבילך וכמה את רוצה את הקשר הזה ממנו הוא היה עושה את זה.

אני מציעה או שתשבי איתו על זה אחד על אחד או אם קשה לך תכתבי לו את זה במכתב, תכתבי לי מה התחושות שלך, ואת הרצון שלך להיות בקשר עם אבא שלך, שאין לך עוד אבא אחר ואת מרגישה שהוא מתרחק ממך וזה כואב לך וקשה לך. אני לא חושבת ששווה לוותר על קשר קרוב עם אבא, תשקפי לו את זה ואני בטוחה שהוא יהיה הרבה יותר מעורב בחיים שלך. יכול להיות שזה יהיה קצת מביך אבל במכתב זה יותר קל, תבחרי את הנוסח שלך והעיקר שתשקפי לו באמת את הרצונות שלך וכמה הוא חשוב בשבילך.

אין מילים.. מה אפשר לומר?

אולי.. לחכות לזמן מתאים ולנסות לדבר על זה עם אבא?

מעטים האנשים שברגעי האמת פועלים נכון, כולנו מתאכזבים ורואים אנשים מחוץ למה שהם מציגים.

למרות האכזבות, הזמן מרפא את הכל, בסוף נבין שאפשר לסמוך רק על מי שהוכיח את עצמו ונדע לעומק במי מדובר.

לא צריך לפחד מלהיות בררן עם מי נהיה בקשר עמור יותר גם בתוך המשפחה הגרעינית.

המון הצלחה!!!

לפי חוק גודווין, כל שרשור של דוסים אמור להגיע לדבר על הרב קוק, אחרי שישכפל את עצמו להרבה תגובות.

מכיוון שלא כל שרשור הוא כזה, מכאן מוסק שאין דוסים כלל בנמצא בפורומי ערוץ 7 (וכל דוס שתפגשו בפורום הוא דמיון חולף ותו לא)

כנראה שיש חיים דוסים אינטילגנטים בשרשורים אחרים.

פרדוקס פרמי נפל.

קיבלנו שדר מפורש, יוסטון

את החוק עצמו. אהבתי מאוד

חוק גודווין – המכלול

אגב למה תויגה תגובתי?

ושולחת צווי מעצר

לעונבי עניבה - הכניסה אסורה

אך גמל בקוף המחט מותר

אז ממילא הם מניחים מה הדעות הפוליטיות שלך...

והשקפות אישיות שונות משלו - בתנאי שהם לקצה השמאלי.  

לא ימינה ממנו.  

להיות דתי בסביבה שמאלנית בלי לנפנף בראש חוצות בימניות שלי - החיים מתנהלים על מי מנוחות.  

שונה בתכלית מאשר להיות ימני פעיל ומוחצן, כי אז הפוליטיקה נכנסת עמוק להווי החיים הבינאישיים בתוך הצוות, מחלקה, כיתת לימוד - וזה עשוי לגרום לאווירה עכורה   

כאדם שמסתובב הרבה באקדמיה, חד משמעית אני חווה סתימת פיות ורצייה חברתית. אנשים מאוד חכמים שותקים ומתחמקים משיח פוליטי, וכשהוא מגיע הוא דורסני לחלוטין ולפעמים קשה להאמין שאנשים באי דעת מתנהגים ואומרים דבר כל כך הזויים. (וכן, כולם משערים מה הדעות שלי ושל רוב חובשי הכיפות/מטפחות, ועדיין אנחנו מעדיפים לשתוק, כי יש לנו ניסיון מר...).

ברור שיש מעט אקטיביסטים, ובדרך כלל הם המסוזה של כל הצדדים. אבל הם מיעוט זניח עם תקרת זכוכית מאוד ברורה

לא משהו תיאורטי והשערות של חיים בצוותא.

אלא האם אתה ממש נמצא במסגרות של שמאלנים מובהקים ובכל זאת אתה מפיץ ופעיל בימניות שלך 

אבל קשה לי להאמין שמישהו יבטל עבודה בגלל השקפה ימנית של בעל העבודה/העסק.

אבל אני מודה שחוץ מכמה שמאלנים שעצרו לי טרמפים בתקופת הרפורמה המשפטית והדיון היה נוקב אבל נטול שנאה, חוץ מזה אני כמעט לא מכיר שמאלנים. אז צר לי לא לאכזב אתכם

אולי רק באקדמיה זה שונה? כי זה מקום שהעיסוק העיקרי בו זה בדעות?

ובכלל כדאי לראות קצת מי מקודם במערכת משפט

הצבא

ועוד

יש מושג חדש משיחי

הוא בעצם תמיד היה אבל היום הוא נאמר בלי בושה

עכשיו מה זה משיחי לקוות למשיח

לשים כיפה סרוגה

להצביע מפלגה זו אחרת

אז מבחינתי לחיי התמימות מי שחושב אחרת

אם זה מקום עבודה עם שמאלנים מובהקים לא יהיה קידום

האם בגלל זה לא לפרסם זו שאלה באמת

לא יכול להיות שגם להם יהיו חששות איך הם ייתפסו בחברה שרובה חושב אחרת?
לימין אין כוח פוליטי וחברתי כמו לשמאל?
מאיפה ההנחה חסרת הבסיס הזאת

קודם, כמו בכל מלחמה צריך להבחין שהימין התחזק מאוד בשנתיים האחרונות. אנשים כבר עיוורים לזה, כי שכחו מה היה פה לפני 7.10. אז במובן הזה, לעומת השמאל "המקורי"\"שלפני", בהחלט יש הרבה מאוד הצטדקויות של פוליטיקאים ואנשי שמאל שפתאום מדגישים הרבה יותר את הלאומיות והפטריוטיות שלהם לפי תנודות הציבור, מה שלא היה עובר לפני שהימין התחזק.
שנית, אני מוצא אצל השמאל באופן כללי תופעה הרבה יותר נואשת. הזדעקות מעל כל במה אפשרית בהתבטאויות קיצוניות נגד הימין ונגד ביבי לצורך העניין. אם השמאל היה חזק, ובעמדת עליונות ברורה, הוא לא היה צריך לזה, לא היה צריך לעשות מכל פיפס סקופ פוליטי, ולהגיב לכל התבטאות של פוליטיקאי זוטר. אבל הוא מרגיש כל הזמן במלחמה קיומית על עמדותיו, כל הזמן צריך לחזור ולהחדיר בציבור את המסרים שלהם בצורה בכיינית, צווחנית, ונואשת למשוך תשומת לב. (ולכן גם קיצונית ופרובוקטיבית). אין בסיס ציבורי ברור וחזק לשמאל בישראל יותר מאשר לימין בישראל. כמו שראינו במלא המערכות בחירות הקודמות, מאזן הכוחות הוא בערך 50\50.
באופן טבעי לגמרי, כל מחנה מרגיש מורעל מהמחנה השני ותופס את עצמו כ"מדוכא" ע"י העמדה העליונה של השני. אני לא חושב שזאת המציאות.
ואגב, זה תופעה שנכונה לא רק לגבי דעות ימין ושמאל, אלא לגבי שלל עמדות בנושאים ציבוריים (כמו עדתיות למשל), כל מחנה מרגיש הנחות ובצורך להילחם על עצמו באופן קיומי.

אם שכנעתי אני מופתע, והאמת, שזה לא אומר הרבה עליי, אלא יותר עליך.

היכולת לא להיות מקובע בדעות שלך, ולהשאיר פתיחות וביקורתיות בריאה לגבי כל עמדה, היא תכונת מפתח לזיהוי אנשים בעלי הבנת עומק של המציאות והתנהלותה. לדעתי לפחות.

רוב האנשים שאני מכיר נכנסים אוטומטית למגננה, או תוקפים בדרך לא עניינית כדי להימנע מהתמודדות ישירה עם הטענות.

גם לי ברור שהימין והשמאל, כל אחד מהם ללא הבדל, מרגיש הכי גדול והכי חשוב והכי מסכן ומקופח ושהצד השני הוא סתם נצלן ושתלטן וחצוף.

אבלללל!!!

יש הבדל מאוד גדול באסטרטגיה, והמציאות היא שהשמאל יכול להפגין איך שהוא רוצה בלי הפרעות, ותמיד המחאות של הימין ייגמרו עם המון מעצרים ואלימות איומה ובסוף נמצא את עצמנו מלקקים את הפצעים, והדמאל עושה מה שרוצה בלי שום הפרעה (איך הגענו למצב ששוטרים צריכים לבוא רעולי פנים? במקום נורמלי הפושע והעבריין מסתתר, אבל כשזה השמאל להם הכל מותר ואפילו החוק וגורמי האכיפה צריכים לפחד מהם). אלו כמובן עובדות שאי אפשר להכחש להן, וזה לא מדנה אם השמאל מרגיש מקופח או מסכן, עובדתית הוא שולט על השיח ואיכשהו התקשורת (גם הימנית) היא תכלס בידיים שלו, והוא מצליח לסדר מה שהוא רוצה והימין לא יכול להזיז כלום!

למה זה המצב? מסיבה פשוטה, שהשמאל נולד אצל המהפכנים, אלה שמראש באו כמו גנגסטרים והכל מגיע להם, והימין מגיע מהליברלים שרק רצו חופש ושקט בחיים. אז הימין ייתן שקט לשמאל והשמאל יעשה מהפכה גם אם על הנייר סיכמנו על בחירות וקואליציה.

וכן, במעוזים מסוימים של השמאל/ימין קיצוני, תוכל לראות בקלות איך השמאל סותם פיות ומתעלם מהימין לחלוטין, ובמעוזים של הימין הקיצוני יש הרבה יותר דיאלוג ומקסימום - מיגננה, טבל ממש לא סתימת פיות.

אישי יש לי קולגות מאנשי שמאל קיצוני והיחס שלי אליהם אדיב, ולא אכפת לי הדעות שלהם.

לא יודע איך אנשי ימין אחרים מתייחסים בסביבת תחום עבודה שהרוב ימני.

מי שרוצה להחליף את הממשלה הנוכחית זה נחשב לסביבה שמאלנית?

כי אצלי 100% מהעובדים רוצים להחליף את הממשלה ואני בתוכם ואני איש ימין.

אתה באמת עובד בחברה קטנה מאוד ויצא שחוץ ממך כולם אנשי שמאל מובהקים?

(רק מעיר בצד שיש לי המון ביקורת על הממשלה, אבל בסוף היום הממשלה לא מוכנה לוותר על חיסול מוחלט של חמאס בעוד שמפלגות אחרות מעדיפות לעצור את הלחימה תמורת החטופים, גם אם נסיים את המלחמה כשחמאס עומד על הרגליים)

לא מקום להבעת דעות.

של מרדכי בן דוד.

בקצב טוב ואווירה טובה

וואי מבעס... זה חברות שלא אופייני להן להתנהג ככה? את יודעת על משהו שמעסיק אותן עכשיו שהחברות פתאום ירדה בעיניהן?

באמת קשה להכיר חברות עומק בגיל הזה אני מזדהה עם החוסר. וגם אם גרים רחוק אז עוד יותר זה סיפור להפגש ולשמור על קשר.

אולי ללכת לחוג כלשהו, שיעור, התנדבות? זה מקומות לפגוש אנשים...

זה חברות שחלק מהזמן הן חברות ובחלק השני הן אומרות שהן לא יודעות להיות חברות..

לא יודעת אם יש משהו שמעסיק אותן עד כדי כך,

אבל לפחות בעיניי-

אם אחת מאיתנו עוברת תקופה מורכבת כמו שהייתה לי אז אני כן מצפה לפחות לטיפה של הבנה.

אני לומדת.. ויכולה אולי ליצור שם,

אבל בכללי כבר חיה בתחושה כזאת של אכזבה אז מראש לא מנסה.

מקווה איתך ומאחלת שתזכי לחברות טובות🙏

יכול לשתף שלאחרונה חוויתי עניין דומה מאדם קרוב, ועם אנשים אחרים כנראה הייתי מתקדם. אבל בגלל שהוא יותר מסתם חבר בשבילי, הייתי צריך לבלוע את הכבוד שלי שמעלה ריח צחנה, וללכת עד אליו אחרי מעל חודש של נתק כשהוא מסנן אותי חופשי, בדיעבד התברר שעבר עליו משהו וזה גם מה שחשבתי מהכירות איתו.

ואגב, זאת הפעם השניה שזה קורה.

בפעם הראשונה אחרי שבלעתי את כבודי המסריח כאמור, זכינו יחדיו לסיים כמעט חצי ש"ס, נראה מה נזכה בפעם הזו.

ובאופן כללי, אני חושב שבגילאים בוגרים כבר קשה ליצור חברויות עמוקות באמת, מבין את החוסר שלך. אולי תנתבי את זה להתבודדות עם השם? אולי הוא מנסה לרמוז לך שכרגע הוא רוצה לקרב אותך, ושהוא יהיה המרכז שאותו את רוצה ובוחרת לשתף בהכל.

ועוד דבר חיובי שיכול להיות פה, בעזרת השם שיגיע האחד ותוכלי לשתף אותו בהכל מהכל ללא צורך בחברות כאלו ואחרות, ואז השיתוף לא ישאיר אותך מרוקנת בגלל הרדיפה וכו' אלא ימלא אותך ויהיה הרבה יותר משמעותי מאשר לרדוף אחרי חברה שעושה טובה.

לסיים חצי ש"ס? גם זכות עצומה ובטח מאוד מקרב.

אני מקווה שאיתן לפחות אשתה קפה חח

לפחות עם אחת מהן העלתי את זה (והיא באמת יותר מסתם חברה טובה),

אבל זה מהר מאוד חוזר לאותה נקודה וכאמור לא רק איתה.. בסוף אני תוהה האם הבעיה היא באמת בי?

למרות שאני מאוד משתדלת.

עוד נקודה, האם כעבור על אחת מהן משהו.. זה מבטל את מה שעובר עליי?

כל הזמן עוברים על אנשים דברים ובכללי אני לא בן אדם משתף כ"כ ודווקא בסיטואציה הזאת שעברתי רק חיפשתי את מי לשתף.. ועדיין.

פשוט קשה לי לשחרר מזה, באמל כי אני החברה הזאת שכל הזמן באים לשתף אותה אבל לפעמים גם אני צריכה איזשהו מקום.

לגבי הקשר עם ה',

אני מסכימה.

פשוט לא חושבת שזה סותר...

ועד שהוא יגיע... בנתיים לא רואה אותו באופק.

אבל זה לא מוביל לשום מקום.

הן כן יכולות לספר ולשתף וכו', אבל לא אשמע פעם אחת לשלומי.

ממליץ לחפש חברות במעגלים שנמצאים בהם,

עבודה/לימודים/אזור מגורים.

אבל באיזה תדירות אין התעניינות?

אולי זה קשור לאופי וכדאי חברות שרוצות לשוחח בתדירות הרצויה?

אני לא מחפשת מישהי שכל היום מתקשרת וכו',

כי גם לי אין זמן להיות כל היום בשיחת חברות.

אבל כן להיות שם אחת בשביל השנייה בתקופות קשות.

באמת שכבר לא אכפת לי אם הן שם בכללי או לא, פשוט הייתה סיטואציה שהייתי צריכן אותן מאוד והן לא היו שם בשבילי.

ועכשיו הסיטואציה הזאת כבר עברה ואני נשארתי עם האכזבה.

ליבי איתך,

ממליץ באמת לחפש חברות בלימודים.

אפשר ליצור חברויות חדשות, לי יש חברים טובים מהתואר השני

אולי כדאי להרפות קצת? למה להשקיע בחברות שלא מעוניינות בקשר כמו שאת מעוניינת בו?

אולי כדאי למצוא חברות ממעגל אחר בחיים? אילו מעגלי היכרות יש לך בחיים?

לא תמיד טוב לנסות למשוך מציאות שכבר נגמרה (לדוג', לנסות למשוך את חיי האולפנה אחרי שכבר המשכתי לשירות לאומי, גם אם זה לא בדיוק הולך)

אולי עדיף בכלל למצוא את סיפוק ואת הקשרים העמוקים דווקא בתוך המשפחה? (תכלס אני בהלם על עצמי שאני אומרת את זה, פעם כשהיו אומרים שמשפחה זה לכל החיים וחברות לא, הייתי אומרת נכון אבל באסה שזה ככה. ניתקתי קשר רגשי לחלוטין עם המשפחה שלי. היום, אחרי שחברויות נכזבו והשאירו אותי מצולקת, מצאתי את המשפחה כסביבה הכי אוהבת, הכי אכפתית והכי מתוקה בעולם. נס שהיא תמיד שם).

אז אני יכולה להבין..

אבל אני לא נמצאת בחברה חברתית ואם כבר אולי.עושים לי את מה שאתם מתארים פה ומשחררים את הקשר ממני.

צריך להיות יצירתיים, אמיצים ופתוחים גם לדברים שלא חשבנו עליהם, או שנשמעים לא קשורים..

תנסי לחשוב על כלל המעגלים שלך בחיים, איזה מעגל את יכולה לחזק?

מול עצמי? מול ה'? מול המשפחה המצומצמת? המורחבת? מול הסביבה המקצועית? מול מי שתמיד עולה איתך לאוטובוס ובחיים לא דיברת איתה?..

את מי שלא התאימה לשלבים שאני נמצאת בהם בחיים..

ביום יום שלי לא יוצא לי להכיר אנשים שדומים לי, או בכללי כאלה שבאזור הגילאים שלי..

אז להתחיל ליצור חברויות חדשות בצורה כזה לא כ"כ רלוונטי לי.

מסכימה איתך לגבי מהשפחה, אבל אצלי זה קצת יותר מסובך.

מי אמר שחברים חייבים להיות דומים? (לי הייתה חברה שהייתה ההיפך ממני כמעט בהכל. אני שקטה, היא סוערת. אני שכלית, היא רגשית..)

מי אמר שחברים חייבים להיות באותו גיל? (מכירה חברויות מעניינות שכאלו)

אם גדלתי בסביבה חילונית, באיזשהו שלב החברות משם לא תואמות את הדוסיות שלי היום..

מסכימה מסחינצ האופי וכו'

לא חיות את אורח החיים שלי גם (גמני בעלת תשובה)

אספתי ואני אוספת אותן לאורך כל החיים. מהתיכון, עובר בצבא, עבודות, לימודים..

חברות זה גם דבר שהרבה פעמים הוא זמני. יצא לי לפטר כמה.

מה שמשנה, זה שיש הדדיות מסוימת. ויש חברות לשיחות עמוקות ויש חברות לדברים אחרים. יש הכל מהכל.

בשיחות השקפה לא שיתפתי חברות כי מה הקשר באמת.. בשביל זה יש אנשים מתאימים להתייעצות גם אם הם לא חברים

תמצאי מישהי שתבין את הלב שלך, לא שתהיה דומה לך

❤️

מזדהה ממש עם התחושה הזו.

יש חברויות שנגמרות כשהחיים משתנים.

יש חברויות שאינן הדדיות יותר, וזה כואב וגם פוצע לפעמים... אבל... זה מה שיש.

אולי תפתחי את זה מול מי שבאמת חשובה לך?

(יכולה לספר שקרה לי שפתחתי את זה מול חברה שהרגשתי שלא הגיוני שאני זו שכל הזמן יוזמת שיחות, מפגשים ושיתפתי אותה. והיא לקחה את זה לתשומת ליבה ויש לנו שיחה קבועה כל שישי שאם אני לא מתקשרת, היא זו שתתקשר...)

מחזק

גבר בן 23 שרוקד כמו בן 83 זה לא שמחה

שיעשו גילגולים באוויר כי הם צעירים ויש להם כוח?

יש יופי בריקוד בפשטות ללא גאווה ורצון להרשים. 

בס"ד

ירושלים שלי,

כמה שהיית שם בשבילי.

בכדי שאוכל לרקוד על גופך,

ולנגב דמעות בידך.

כשלא היה מי שיחבק אותי,

את זאת שהייתה שם-

להגיד לי לשים ראש,

לאכול כדור פלאפל

וסתם להנות מציוץ הציפורים.

נתת לי תחושת שייכות,

הכרת לי מזה להיות בבית.

הסברת לי איך להיות יהודיה.

גרמת לי להתאהב

ואז שברת לי את הלב.

ליטפת אותי בנחמה שלך

והכלת לי את הכאב.

את המפלט שלי,

הפרדס רימונים,

המקום שבו הטוב שלי מנצח

את כל השברים.

נבראת ונבחרת בשבילי.

ירושלים שלי.

תמונה של בתי אבות בירושלים,

תמונה של כרמים בהרי השומרון,

תמונה של חתונה בערי יהודה

ואז לקרוא את דברי הנביאים:

"אוַיְהִ֛י דְּבַר־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹֽר׃ בכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת קִנֵּ֥אתִי לְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְחֵמָ֥ה גְדוֹלָ֖ה קִנֵּ֥אתִי לָֽהּ׃ גכֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁ֚בְתִּי אֶל־צִיּ֔וֹן וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְנִקְרְאָ֤ה יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עִ֣יר הָֽאֱמֶ֔ת וְהַר־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃ דכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃ הוּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃

וכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּ֣י יִפָּלֵ֗א בְּעֵינֵי֙ שְׁאֵרִית֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם גַּם־בְּעֵינַי֙ יִפָּלֵ֔א נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃"

(זכריה פרק ח)

"אכֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ במֵרָח֕וֹק יְהֹוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד׃ גע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים׃ דע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ׃ הכִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃" (ירמיהו פרק לא)

"  　יכֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עוֹד֮ יִשָּׁמַ֣ע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה֒ אֲשֶׁר֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים חָרֵ֣ב ה֔וּא מֵאֵ֥ין אָדָ֖ם וּמֵאֵ֣ין בְּהֵמָ֑ה בְּעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְחֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם הַֽנְﬞשַׁמּ֗וֹת מֵאֵ֥ין אָדָ֛ם וּמֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב וּמֵאֵ֥ין בְּהֵמָֽה׃ יאק֣וֹל שָׂשׂ֞וֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֗ה ק֣וֹל חָתָן֮ וְק֣וֹל כַּלָּה֒ ק֣וֹל אֹמְרִ֡ים הוֹדוּ֩ אֶת־יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת כִּי־ט֤וֹב יְהֹוָה֙ כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ מְבִאִ֥ים תּוֹדָ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה כִּֽי־אָשִׁ֧יב אֶת־שְׁבוּת־הָאָ֛רֶץ כְּבָרִאשֹׁנָ֖ה אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃

 　יבכֹּה־אָמַר֮ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ ע֞וֹד יִהְיֶ֣ה ׀ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֗ה הֶחָרֵ֛ב מֵאֵין־אָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה וּבְכׇל־עָרָ֑יו נְוֵ֣ה רֹעִ֔ים מַרְבִּצִ֖ים צֹֽאן׃ יגבְּעָרֵ֨י הָהָ֜ר בְּעָרֵ֤י הַשְּׁפֵלָה֙ וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֔גֶב וּבְאֶ֧רֶץ בִּנְיָמִ֛ן וּבִסְבִיבֵ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם וּבְעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה עֹ֣ד תַּעֲבֹ֧רְנָה הַצֹּ֛אן עַל־יְדֵ֥י מוֹנֶ֖ה אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃

 　ידהִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתִּי אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וְעַל־בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃ טובַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא אַצְמִ֥יחַ לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צְדָקָ֑ה וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ כטזבַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וִירוּשָׁלַ֖͏ִם תִּשְׁכּ֣וֹן לָבֶ֑טַח וְזֶ֥ה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָ֖הּ יְהֹוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃" (ירמיהו פרק לג)

צריך להוסיף אחרי זה מילים על הזכות ההיסטורית העצומה שזכינו לה?

20250528000446.pdf