אור לד׳ שבט, תשפ״א, מלונית הקורנה דן פנורמה, פעיה״ק ירושלים תובב״א.
לאחי בני עמי וכל שלומי אמוני ישראל בכל אתר ואתר בארץ ישראל ת״ו.
הרגשתי צורך גדול לכתוב לכם על מה שעובר עלי ועל שאר בני הישיבות במלונית. רבותיי, בושתי ונכלמתי. בחורי ישיבות חלקם מישיבות נחשבות וטובות, נמצאים במלונית ומקיימים מניינים בשעות מאוחרות, בקושי באים לסדרים ולבית מדרש המאולתר שהקימו ומתנהגים ממש כתינוק הבורח מבית הספר. כמובן, שלא כולם כך, אך לצערי הם רבים עד מאוד. סיפרו לי ולחבריי מאז היותנו זאטוטים שכדי להיות בן תיירה אמיתי צריך להתנהג בצורה מסוימת, להתלבש באופן הנכון, ללמוד או לא ללמוד דברים מסוימים, להחזיק בהשקפה הנכונה. אך עולמי קרס עליי, שקרו לי, עבדו עליי. פגשתי בחורים מישיבות אחרות, ישיבות של חרדל״ים. איך הם, ״המזרוחניקעס״ שנוהגים אנו לקרוא להם בלעג ממלאים את בית המדרש השומם, לומדים ומתפלפלים בר׳ שמעון ובר׳ חיים, לומדים קצות ונתיבות, בונים שוברים ומפרקים סברות, כמונו ממש! ישבנו יחד, למדנו בבא מציעא, ר׳ חייא קמייתא, הילך, והיה שטייגען. התווכחנו בין הסדרים בענייני השקפה, מעבר לחילוקי דעות, ראינו שמטרת כולנו היא ״להגדיל תורה ולהאדירה״ על אף חילוקי הדעות, מצאנו אחים שלא ידענו שהם קיימים. אחים טובים ויקרים שאכפת להם אך ורק מתורה ולהגדיל את שמו של הקב״ה. והפלא הגדול, שזה קיים בלי הלבוש, בלי ההשקפה הטהורה, ואחרי זה הם עוד הולכים גם לצבא לכמה חודשים, וחוזרים לישיבה כאברכים(הם אמרו שהולכים אחרי עשר שנות ישיבה). גדולי דורנו הכריזו לאחרונה על ״שמד רוחני״ שקיים במלוניות, אם הכוונה לבחורי ישיבות החרדים המסתובבים בחוסר מעש ברחבי המלון אז ניחא, אבל יש שאומרים שהכוונה היא לאחינו החדשים שמצאנו לאחרונה. ואני נותרתי מבולבל ועצוב, האם זה השמד הרוחני? בחורים שיושבים ולומדים מבוקר עד ליל, מחמירים קלה כבחמורה כמעט בכל דבר . אלה הבחורים שרבותנו מפחדים? איך זה יכול להיות שגדלנו כולנו עם תבנית אחת של בן תורה, והנה פתאום אנחנו צריכים לגלות שיש בני תורה אחרים, לא פחותים מאיתנו כלל, עם תבנית שונה אך דומה. איך העלימו את זה מעינינו? אמרו לנו שהם לא יודעים ללמוד המזרוחניקעס האלה, אלה עם הכיפה הסרוגה והסנדליים המוזרות, מהדברים הללו לא גודלים ומתעלים בתורה, להם אכפת רק מארץ ישראל אבל לנו אכפת מכל התורה כולה. שקרו לנו, זוהי לא המציאות. אני יושב וכותב שורות אלו ואינני יודע איך להתייחס לדברי רבותנו שליט״א. נותרתי מבולבל, אך אני יודע שמצאתי אחים חדשים, אחים שאמנם יש להם השקפה קצת שונה, אך כולנו מכוונים לשם שמיים ולהגדיל את שמו של ה׳ יתברך, וזה מה שחשוב.
ע״ה אחד מבחורי הישיבה היושבים זמנית במלונית הקורנה פעיה״ק תובב״א.
לאחי בני עמי וכל שלומי אמוני ישראל בכל אתר ואתר בארץ ישראל ת״ו.
הרגשתי צורך גדול לכתוב לכם על מה שעובר עלי ועל שאר בני הישיבות במלונית. רבותיי, בושתי ונכלמתי. בחורי ישיבות חלקם מישיבות נחשבות וטובות, נמצאים במלונית ומקיימים מניינים בשעות מאוחרות, בקושי באים לסדרים ולבית מדרש המאולתר שהקימו ומתנהגים ממש כתינוק הבורח מבית הספר. כמובן, שלא כולם כך, אך לצערי הם רבים עד מאוד. סיפרו לי ולחבריי מאז היותנו זאטוטים שכדי להיות בן תיירה אמיתי צריך להתנהג בצורה מסוימת, להתלבש באופן הנכון, ללמוד או לא ללמוד דברים מסוימים, להחזיק בהשקפה הנכונה. אך עולמי קרס עליי, שקרו לי, עבדו עליי. פגשתי בחורים מישיבות אחרות, ישיבות של חרדל״ים. איך הם, ״המזרוחניקעס״ שנוהגים אנו לקרוא להם בלעג ממלאים את בית המדרש השומם, לומדים ומתפלפלים בר׳ שמעון ובר׳ חיים, לומדים קצות ונתיבות, בונים שוברים ומפרקים סברות, כמונו ממש! ישבנו יחד, למדנו בבא מציעא, ר׳ חייא קמייתא, הילך, והיה שטייגען. התווכחנו בין הסדרים בענייני השקפה, מעבר לחילוקי דעות, ראינו שמטרת כולנו היא ״להגדיל תורה ולהאדירה״ על אף חילוקי הדעות, מצאנו אחים שלא ידענו שהם קיימים. אחים טובים ויקרים שאכפת להם אך ורק מתורה ולהגדיל את שמו של הקב״ה. והפלא הגדול, שזה קיים בלי הלבוש, בלי ההשקפה הטהורה, ואחרי זה הם עוד הולכים גם לצבא לכמה חודשים, וחוזרים לישיבה כאברכים(הם אמרו שהולכים אחרי עשר שנות ישיבה). גדולי דורנו הכריזו לאחרונה על ״שמד רוחני״ שקיים במלוניות, אם הכוונה לבחורי ישיבות החרדים המסתובבים בחוסר מעש ברחבי המלון אז ניחא, אבל יש שאומרים שהכוונה היא לאחינו החדשים שמצאנו לאחרונה. ואני נותרתי מבולבל ועצוב, האם זה השמד הרוחני? בחורים שיושבים ולומדים מבוקר עד ליל, מחמירים קלה כבחמורה כמעט בכל דבר . אלה הבחורים שרבותנו מפחדים? איך זה יכול להיות שגדלנו כולנו עם תבנית אחת של בן תורה, והנה פתאום אנחנו צריכים לגלות שיש בני תורה אחרים, לא פחותים מאיתנו כלל, עם תבנית שונה אך דומה. איך העלימו את זה מעינינו? אמרו לנו שהם לא יודעים ללמוד המזרוחניקעס האלה, אלה עם הכיפה הסרוגה והסנדליים המוזרות, מהדברים הללו לא גודלים ומתעלים בתורה, להם אכפת רק מארץ ישראל אבל לנו אכפת מכל התורה כולה. שקרו לנו, זוהי לא המציאות. אני יושב וכותב שורות אלו ואינני יודע איך להתייחס לדברי רבותנו שליט״א. נותרתי מבולבל, אך אני יודע שמצאתי אחים חדשים, אחים שאמנם יש להם השקפה קצת שונה, אך כולנו מכוונים לשם שמיים ולהגדיל את שמו של ה׳ יתברך, וזה מה שחשוב.
ע״ה אחד מבחורי הישיבה היושבים זמנית במלונית הקורנה פעיה״ק תובב״א.
מדובר פה על מסורת ארוכת שנים!
