פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 397)

אם אתה אוהב ללמוד תשקיע את כל הכוחות בזה

ובעזרת השם יאיר לך מה הכי טוב לך,אולי תהיה

ראש ישיבה,או אפילו משהו שקשור לתורה כמו

שוחט מוהל רב פוסק,חבל אם יש לך רצון ללמוד תלמד.

אז אולי לימודי משפטים? זה די גומה ללימודי גמרא, לא?

עזוב רגע את הרשימות האלו של המקצועות.

אפשר היום להתפתח לכל כיוון אפשרי, להמציא עבודות ועיסוקים. העולם פתוח.

פחות משנה איזה תואר אתה לומד, יותר מה אתה עושה אתו.

זה העולם היום. בלי סוף אפשרויות לתעסוקה.

 

ממליצה לשבת רגע ולעשות רשימה

של כל הדברים שאתה אוהב לעשות,

ואז דברים שאתה טוב בהם. (בלי כותרות מפוצצות.. זה יכול להיות גם לבשל/לסכם חומר/להקשיב וכו')

 

ולחלום.. לעבוד עם אנשים? מול מחשב? להמציא משהו? למלא אחר פקודות?

מה הנטיות שלך..

 

אחרי שכל זה ברור אפשר לחפש לימודים מתאימים, שרק יובילו לדרך שמתאימה לך.

בהצלחה!

ואז תחשוב במה אתה טוב חוץ מתוקה ואז תהיה מלמד סוג ג.

או ביקום מקביל, תתאפס על החיים שלך. לך ליעוץ בתחום ותהיה מאושר.

השאלה מה יגרום לך להבין שהישיבה היא לא פיתרון לנצח.

וכן, אני מכיר אנשים שככה עד היום. רמים הם לא יהיו אבל נח בחממה. וואלה, אנילא מבין אותם. רוצה להיות ככה? בעיה שלך.

אין שכל אין דאגות.

"אין סיפוק בכלל" בלהיות אברך.

 

לא היה קשה למצוא.

יש לך סגנון פשוט זוועה.
לא כיף לקרוא, גם בדברים שאני לא חולק עליך.

לוקח זמן אבל הוא נעלם, מעטים האנשים שנשארים אברכים עד גיל מבוגר.

זאת אמורה להיות הוכחה?

אברכים לא נשארים עד גיל מבוגר כי "נעלם להם הסיפוק"?

 

ממה שאני מכיר הם עוזבים כי האשה לא מצליחה לפרנס לבד משפחה עם כמה ילדים. ואם הם מהבודדים שמצליחים לשרוד- הם מקבלים תוך שנים ספורות מינוי רבני כלשהו.

 

אין כמעט אברכים "סתם" בגיל 40, כי אלה שאף מינוי רבני לא מתאים להם- גם חיי אברכות לא מתאימים להם. להם באמת נגמר הסיפוק די מהר.

אבל הרוב- לדעתי- עוזבים בגלל הפרנסה, למרות שיש להם עדיין סיפוק.

(כמובן שאני מדבר רק על אלה שתכננו ורצו להשאר הרבה שנים).

לא משנה, עוזבים מחוסר סיפוק או חוסר פרנסה.

היית ממליץ לאדם צעיר לעשות משהו רק כביררת מחדל? ולהישאר בישיבה כי זורמים? או כי אין משהו אחר לאהוב?

ממה שאני הבנתי ( וסליחה מבעל השירושר) זה לא כי הבחור כזה שמח מללמוד תורה, אלא אין לו רעיון אחר. לא יודע, אני לא חושב שכדאי לעשות דברים בגלל כזו סיבה.

"אני אוהב ללמוד תורה".

מי אמר לך שהסיבה שהוא נשאר עד עכשיו הייתה כי אין לו רעיון אחר? אולי טוב לו, אבל עכשיו הוא חושש מהעתיד הכלכלי שלו? במצב כזה כן הייתי מעודד אותו להתאמץ ולהמשיך.

 

מה שאגב לא נכון לדעתי

יכול להיות בהחלט אלמנט של חוסר סיפוק.

אחרי שתמקד את עצמך קצת, אתה יכול לנסות לחפש כאן:

זה לימודים - פורטל לימודים חדשני בישראל | ZE LIMUDIM

או כאן:

קטגוריה:מקצועות – ויקיפדיה

 

ובכלל, לא צריך להיות חכם במיוחד כדי ללמוד מקצועות ריאליים באקדמיה. צריך סך הכל לא להיות טיפש במיוחד, ולהשקיע. לחכמים יהיה יותר קל, גם בלימודים וגם בשוק העבודה, אבל אין לך בכלל ממה לחשוש, אתה תתאמץ טיפה יותר. ואם בכל זאת תגיע לטיפה פחות, אז מה?!

הכל בסדר, הרבה אנשים מבולבלים בשלב הזה של קבלת החלטות לעתיד תעסוקתי.

שנית, מודעות עצמית זה טוב, אבל גם הטיפשים הכי גדולים חושבים שהם חכמים... אז כנראה שאתה חכם יותר ממה שאתה חושב, תנסה להבין מה גורם לך לחשוב שלא.

 

שלישית, תנסה לאתר את נקודות החוזקה שלך. במה אתה טוב? עבודת כפיים? ניתוח נתונים? עכבר רשת? מה אתה אוהב לעשות? תעשה רשימה של *כל* מקצוע שנשמע לך רלוונטי איכשהו, ותתחיל לסנן.

 

רביעית, בכדי לעשות את שלב שלוש כמו שצריך, תתייעץ עם אנשים שמכירים אותך, חברים, משפחה וכו' לפעמים הם יזהו בך נקודות שלא חשבת עליהן. בנוסף, יש למבוגרים ממך ניסיון בשוק התעסוקה, כדאי שתעזר בו. כמובן, תיעזר גם ברב גוגל, הוא עוזר מאד.

 

חמישית, ברגע שתדע לאן אתה מכווין, ומה אתה רוצה לעשות, תוכל להתחיל לחשוב איך לעבור את המשוכה של הלימודים.
תגדיר לעצמך מה היכולת המרבית שתוכל להפיק לטובת לימודים, אופי הלימודים, רמת קושי, זמן וכו'

 

שישית, עכשיו תתחיל לחפש פתרונות אפשריים, אם, למשל, תחומי ההנדסה מעניינים אותך, תחשוב על אופציה של תעודת הנדסאי, הלימודים קצרים וקלים יותר. כן, יותר קשה למצוא משרה אחר כך, אבל אפשרי בהחלט.

אם אתה לא מסוגל ללמוד 5 ימים מלאים, אז תחפש לימודי ערב. תפרוש את הלימודים על פני תקופה ארוכה יותר.

אולי התחום שאתה מעוניין לעסוק בו לא מצריך לימודים, אלא התמקצעות בלבד.

בחלק מהמקומות אולי תוכל להשיג הקלות בהגשת מסמכים מתאימים.

בקיצור, תבדוק טוב איך כן תוכל ללמוד משהו שיקדם אותך לעבר העיסוק בו אתה מעוניין, וכמובן, שוב, תיעזר במכרים שלך, משפחה חברים וכו', בטוח כל אחד יוסיף לך מידע. הם יוכלו, למשל, להזהיר אותך מקורסים מפתים שלא יתנו לך כלום.
 

והעיקר, לא לפחד כלל!
בהצלחה רבה!

 

 

מרן הגרע"י זצ"ל אמר שמי שצריך לשבת בישיבה כל עת ועת הוא אדם שיש לו פוטנציאל להיות מחנך ורב גדול, מי שלא - תלוי אם חשקה נפשו, (דבריו שו"ת יחו"ד ח"ג בסופו, יותר כהדרכה למה ההורים צריכים להכווין את הילד). חובת הלבבות אומר שאדם צריך לעסוק במקצוע בו יש לו כשרון. אין אדם שאין לו כשרון במשהו, הוא פשוט צריך להתנסות בהרבה דברים, בצורה מבוקרת ונכונה ולגלות.

בהצלחה! 

בריאות ושמחה
לעבודתו ית'.

איזה מספק זה להתחיל את היום בנתינה

~להספיק הרבה
שהשם יתן כוחות

שיהיה יום מלא בעשייה ובסיפוק

היום כן עבד

יש כל כך הרבה דברים לעשות..
העיקר תלמד במוסד נחשב כדי שיקבלו אותך לעבודה טובה.
זהו בכללי

וכמובן שלזוג צעיר כסף רק ייתן פתיחה של נחת ורווחה נפשית
וזה כמובן רק אחרי שיש התאמה שמחה ואושר...

כדאי להוציא כסף.

כי אני אישית מכירה כמה וכמה עשירים ואין להם שלום בית בכלל,

ויש אנשים ממש על קו העוני וחיים טוב אני מתכוונת על שלום בית,

נכון הכסף עוזר לא להיכנס ללחץ חובות וכ,,אבל שלום בית זה מאוד

תלוי באנשים עצמם שמשקעים בו.

 

את פותחת בקביעה "די ברור שמישהו שחי טוב כלעלית יהיה לו נתוני פתיחה או הישרדות טובים"

+נטיית הלב אמרה לך משהו
המחקר צריך להיות קצת יותר מגובה בשביל לאשש או להפריך סברות/מסקנות.

אני כן חושבת שלפעמים אם יש לחץ כלכלי יותר קשה לנהל שלום בית תקין ..
כי אם מוסיפים שעות בעבודה /אי אפשר לקחת בייביסיטר ..
זה גורם להיות ברולטה שאין ברירה .

אבל כן מצד שני יש אנשים שהמצב כספי מעולה ועדיין אין להם אושר ושלום בית.

אז אני מניחה שפשוט תלוי באדם.

במחולל הלוחות של הסקר החברתי.

 

אולי צריך לבחון את זהלפי גיל, ולפי השתייכות דתית, כדי לנטרל משתנים שמטים את הבדיקה.

לחץ כלכלי הוא נתון פתיחה שמוסיף סיכון. אבל המדד הוא הלחץ, ולא העושר.

אבל, זה לא שככל שעשירים יותר הסיכון יורד. יש אנשים שחיים ברמת חיים די נמוכה, אבל אין להם לחץ. הפרנסה שלהם יציבה ומספקת אותם, ואין להם הוצאות חריגות.

ומנגד, יש אנשים עשירים יותר, אבל סובלים יותר מלחץ סביב הנושא. בגלל התנהלות כלכלית לא נכונה שלהם, או של אחד מהם [שזה בכלל יכול להיות נושא למריבות], או בגלל שהפרנסה ממקור מאוד לא יציב, כמו סוגי עסקים מסויימים. 

אתה צודק בהשוואה שלך,
אבל לדעתי הרבה יותר קשה לנשואים בלי מקצוע להתכלכל בעולם

יש זוגות שמתמודדים בהצלחה עם מצבי לחץ קשים, כלכליים או אחרים. אבל ברור שמצבי לחץ מקשים.

 

אבל,לא בטוח בכלל שיותר מכל בעיה אחרת בחיי הנישואים. כל בעיה, כשהיא מצטברת עם בעיות אחרות יכולה להיות עילה לגירושין. אגב, שימי לב שבכתבה הראשונה כתוב "כסף בין אם יש אותו או אין אותו". יוצא שגם עשירים יכולים להתגרש בגלל כסף...

אין קשר בין המצב הכלכלי לסיכוי לזוג לצלוח את חיי הנישואין.
אני מכיר זוג עם המון כסף שהתגרש.
ואני מכיר כמה זוגות עניים שאין להם גרוש והם חיים באושר וזוגיות פורחת ושמחה. אין קשר לכסף.
המצב של זוג לחיות בזוגיות טובה זה תלוי בשאלה: למה הם התחתנו? (בשביל לתת?)
וכמה נכונות לעבודה משותפת יש להם.

מתישהו התלבטתי האם ומה ללמוד
כשדיברתי עם אבא שלי, הוא העלה את העניין שבסופו של יום, צריך כסף
והעיד על עצמו שהמון מריבות וויכוחים ותסכולים שראה אצל חברים שלו לא קרו אצלם, כי ב"ה הי'ה להם מה לאכול ומקום לגור בו ובפחות לחץ
אבל. בסופו של דבר, אם לשני בני הזוג יש מידות טובות ממש - זה לא ישפיע. ואם פחות אז קצת ישפיע, ואם פחות וכו.
זוג שרוצה לריב ימצא על מה בלי קשר. זוג שלא רוצה, אבל קצת קשה לו, יכול ליפול בקלות לעניין הזה.

היום, נדיר שצריך כסף לאוכל...
היום צריך כסף: למשכנתא,לרכב ועוד כהנא וכהנא
נדיר שמישהו רעב ללחם, ואם כן אז מהר מאוד הוא ימצא לחם.. לא שמעתי בעולם המערבי על מישהו שמת מרעב לאחרונה..

בריא/כדאי.

או מה קורה כברירת מחדל/ האם יש קשר מוכרח?

 

מפני שאם את שואלת מה קורה בפועל, אז יש סטטיסטיקות, יש אנשים שיכולים (למשל כאן בפורום) להביע את דעתם- האם רווחה כלכלית עוזרת ליציבות הנישואין וכדו'.

אבל אם את שואלת מבחינה מהותית בלי קשר דוקא לדור שלנו-

פשוט תבדקי מה היה בעבר. נישואין זה לא המצאה חדשה.

האם בתקופת התנאים או בתקופות אחרות- היה קשר? או שהם הסתדרו יפה מאוד גם במצבים של עוני?

 

נשמע לי הגיוני שיש קשר כמו כזה שאמרת. אבל נשמע לי יותר הגיוני שזה תלוי בסדרי העדיפויות של כל אדם בחייו, ובאישיות שלו- במידות שלו, בעולם הרוחני שלו.

נראה לי שחשוב להדגיש ששניים מדברים על תרבות חילונית ששונה לגמרי מחברה דתית.
לגוף השאלה, אני חושב שמכיוון שהם יכלו לחיות חיים מצומצמים ולפתור את בעיות הזוגיות אז זה רק טריגר לבעיות שלהם בקשר עצמו ובעצמם וזה יותר מלמד על עדיפויות וסגנון חיים חיצוני

הגיוני שאנשים עם כסף לא ממהרים להתגרש בגלל השיקול של החלוקה בכסף, במידה ואין סכם ממון.
זאת הטייה משמעותית בסטטיסטיקה.
אנשים יכולים לאבד מיליונים בגלל גירושים.

כמה העולם זקוק לידיעות וחדשות טובות, אלופהה לגמרי מי שעשתה אתזה!!

שימחת(:

ואם את רוצה לשמח עוד אנשים  תשלחי להם את הקישור... 

איזה אלופה, תודה רבה על זה⁦♥️⁩

מה שלומך?

קרה לי פעם שלא ראיתי עמוד שילוט.

ואז ראיתי כוכבים

ובהמשך ראיתי את השחור מהכדור שסיפרת עליו.

 

כשהתעוררתי ראיתי את המשפחה שלי עם בונבוניירות.

 

המציאות שלנו ניתנת לפרשנות אישית,

כל אחד חי בעולם לגמרי משלו, עפי מסלול החיים

והחוויות שעבר. 

לכן סביר שגם כשאתה רואה את מה שאני רואה..

אתה לא רואה את מה שאני מרגיש לגבי כך.

 

אבל קבל שאלה:

מה אם באמת יכולת להבין את השני? היית רוצה בכך?

רב מג של גמישות מחשבתית ואמפטיה.. 

מה אם יכולת להבין את השמאל לחלוטין? 

את בני דודינו הקוזקים?

את הרוצים בהמתת חסד, הפלות? 

 

איזה מן בנאדם היית הופך להיות? 

הרי אתה ימני בדיעותיך <נניח> אבל לגמרי יכול להבין את השמאל..

את הגאים.. 

עכשיו כאן, נכנס לרמות.. מה אם יכולת להבין את הצד השני ברמה 10 מ10?

זה היה מערער אותך? או מחזק? 

היית אדם יציב? או כעלה מתנדנד מרב אמפטיה?

 

 

בורות היא ברכה.

(:

 

<צ>

 

 

הלכת רחוק חביבי.

 

מה השאלה שלך? 

 

בוא נדבר ברשותך על הדברים הפשוטים של החיים. 

אלה שאני מתעסק איתם ביום יום..

 

או אולי, דווקא אלה שמפרים את שלוותי.

1. ילד שמפיל לי את הפלאפון. 

2. אדם שחותך אותי בכביש.

3. משפט שאדם קרוב אמר לי ועדיין מהדהד לי בראש ומחליש אותי.

4. מקרה שקרה שהייתי ילד קטן, ועדיין משפיע עליי בתת מודע.

 

אלה הדברים שדרכם אנו מסתכלים על החיים.

אני לא חי בתודעה של ימין, אני לא דן בסוגיות של המתת חסד ביום יום,

ואין לי שום נגיעה אישית לנושאים כאלה. 

 

אני חי חיים רגילים, של אדם (שפעם) חי את השיגרה (עד שהגיע וירוס).

 

 

דרך אגב, לשאלתך.

האם הייתי רוצה בכך.

אגדיר מחדש את השאלה שלך כדי שתבין את התשובה שלי.

אני דברתי על לראות את נקודת מבטו של השני.

אתה דברת על להבין את מה שהשני חושב.

 

אני רוצה לראות את נקודת מבטו של האחר.

לא להבין אותה. 

אחרי שאני אראה מה הוא רואה, אני אוכל להסתכל על זה באופן אחר.

האם זה יחזק אותי.? יערער אותי? איזה בן אדם אהפוך להיות?

לא יודע.

למה זה משנה?

 

איזה בן אדם אתה הופך להיות אם אתה רואה את העולם רק מזווית הראיה שלך.?

 

ומסכים, ועניתי שהכל עניין של אינטרפרטציה.

רציתי להעלות את השאלה שלך בצורת קלבורציה לשלב הבא.

 

נק' מבטvsלהבין את השני- עניין של סמנטיקה, 

שממבטי- אותו הדבר.

 

ותודה על 'הקדשת' הכותרת,

מבורך אינדיד.

(:

 

 

 

של המטבע כשאני חושבת לעומק. ועדיין זה לא מערער אותי ,כי אני יודעת שהוא טועה, אמנם יש לי הבנה למה הוא חושב ככה, אך השקפתו שגויה, שלא תמיד באשמתו.
ואם תשאל: איך את יודעת מה נכון ומה שגוי. אענה שהתורה היא המצפן.
לדוג': המתת חסד- אנו היהודים המאמינים יודעים שכל רגע של חיים בעוה"ז מזכך את הנשמה לקראת חיי הנצח. ואילו, מי שאינו מאמין בתורה רואה רק את *הרגע הנוכחי* ולכן הוא מאמין בכל ליבו שעדיך לאדם למות מלהתייסר. וכן אני מבינה אותו.
נראה לי שהחכמה היא לחקור ולבדוק מה גורם לאדם להאמין/ לפעול

כיהודים מאמינים, לא קשה לנו עניין המתת החסד

אך עדיין, יש גבוה מעל גבוה. יש דקויות בגבולות מטשטשים.

רב נחמן אומר- "תכלית הידיעה- שלא נדע" 

הייתי אומר את הפשט שלי למשפט הזה, אבל לא נח לי 

לנצל את השרשור ולהפליג למחוזות אחרים.

מזכיר אותו רק בכדי שתחשבי עליו ועל פירוש בשבילו.

 

מתי הגבולות מטשטשים? כשהיצר בא באצטלה של אדמור..

למשל- שעת לילה, נערה חשופה עוצרת טרמפים בצומת,

לעצור או לא לעצור? 

אתה מבין את נק' המבט שלה, יש לך את לימוד הזכות בשבילה..

ועדיין.. 

לעצור? להמשיך?

אני חושב שזו אותה סוגיה ואותה שאלה אך בדקות גבוהה יותר.

ויש גבוה מעל גבוה עד שאתה עלול לתהות.. 

 

לוידע, סתם תהיות של לילה :/

 

 

 

הממשיכים בדרכו.

הוא היה הרב של אבא שלי, ואבא שלי היה קשור אליו נפש בנפש.
כל התייעצות הכי קטנה הוא היה בא אליו...
רק מהסיפורים עליו אי אפשר להפסיק להתפעל.

התפקיד המרגש שהיה לרב אברג'יל זצל בחייו של נחשוני

תימני, אבל יש לנו טעם משותף.

לא עוקב אחרי השרשורים של מי ער אז לא הייתי מודע שכבר הביאו את זה. 

 

ממש אוהב את הערוץ הזה, הוא מעולה. 

אז לא שמתי לב. 

 

את עוקבת גם אחרי הערוץ ביו טיוב באופן כללי ? אחד הערוצים האיכותיים.  

 

המה למשל השוואה הין עברית לארמית סורית מודרנית 

 

לא הכל מעניין אותי, בעיקר העברית כשיש.

 

יש גם ערוץ של אחד שמנתח מבטא ודיאלקט שזה מרתק מאוד.

 

 

נשמע לי מעניין מאוד

חפש את  Dialect coach Erik Singer

ובכלל, נראה שכל התחום הזה של השפות  והקשר ביניהן מאוד מעניין אותך.

אז נביא מה שכתב עליו ב"צידה לדרך" (הועתק מויקפדיה):

"רבינו יצחק בן אחותו של רבנו תם, הנודע [בשם] 'בעל התוספות', אשר למד ולימד בישיבה; כי העידו לי רבותי הצרפתים בשם רבותם, כי נודע ונתפרסם שהיו לומדים לפניו שישים רבנים, שכל אחד מהם היה שומע ההלכה שהיה מגיד, גם היה לומד כל אחד לבדו מסכתא שלא היה לומד חבירו, והיו חוזרין על פה; ולא היה מגיד רבינו יצחק הלכה שלא היה בפיהם בין כולם כל הגמרא [=כל הש"ס] בין עיניהם באותה הגדה, עד שנתבררו להם כל ספיקות שבגמרא. וכל הלכה ומאמר תנא או אמורא שנראה היפך או סתירה במקום אחר, יישב ותיקן על אופנו, כאשר מבואר לכל מי שראה תוספותם ושאלותם ותשובתם ופירושם וההשגות שהשיגו [רבנו תם ור"י] על זקנם רבינו שלמה."

את הגמרא מסתירותיה תוך חתירה חזקה לאמת לנפות אותה כסולת נקיה.
ר"י הזקן העמיד תלמידים שהתפזרו בהרבה מהעולם היהודי (למעט ספרד וארצות האיסלם).

הוא לא רק היה מחדש דרך הלימוד, אלא פוסק גדול ששלחו אליו שאלות מרחבי העולם היהודי.

הוא היה צדיק, עניו וחסיד שנהג חומרות מרובות לעצמו ונהג להקל לאחרים.

עד היום יש לו השפעה לכל מי שותח דף גמרא ולומד תוספות ליישב דברים קשים בסוגיא או סתירה מסוגיות אחרות.
גם בפסיקה האשכנזית הוא השפיע מאוד על פסיקת הרמ"א.
(הרש"ל כותב שלכאורה כולם היו צריכים לפסוק כבעלי התוספות שגדולים בחכמה ובמנין.)

שמה שעשה הרב קוק ב'אחדות הכוללת' במכלול הדעות והקיים בעולם, עשה הוא בזירה התורנית תלמודית - נקודת המוצא היא שהכל צריך להיות מתאים, אחוד ומסונכרן עם הכל. 

 

זה דורש שלשה שלבים ושלושה כישרונות עיקריים: א. אגירת וזיכרון כל המידע הקיים בכל זמן נתון (גם אם אתה לומד מסכת ברכות, אמורה להיות מונחת לך בקופסא באותה העת מסכת מנחות בצורה נגישה לשליפה). ב. זיהוי חוסר ההתאמות לכאורה בין פרטי מידע שונים - בין חוסר התאמה ישיר (פה כתוב א' ושם כתוב ב'), ובין חוסר התאמה עקיף (מוכח מהגמרא כאן א', שאל"כ תאמר כן, אם כן מה מקשה שם וכו'. וא"כ קשה על ב' במסכת פלונית). ג. נאמן לאותו עיקרון של ההתאמה - צליחת ויישוב הסתירות. הפתרון יכול להיות על ידי אוקימתא, על ידי העמדה כדיעה מסויימת, על ידי פירוש חדש לאחת הסוגיות וכד'.

 

וכל זה מקופל בלשונו הקצרה של המהרש"ל בהקדמה ליש"ש: "שהם עשו את התלמוד ככדור, והפכוהו וגלגלוהו ממקום למקום, ונמצא מיושר התלמוד ומקושר".

אמנם יש ראשונים רבים ואסכולות שונות בפירוש הש"ס, אבל ניכר בהרבה סוגיות שאת הבערה הראשונה, את הניצוץ הראשון, עשו בעלי התוספות. הם הראשונים שעלו על קושי מסויים, ואחריהם באו כל הראשונים וניסו ליישבו, כל אחד לפי דרכו. אבל הקרדיט לתשומת הלב שקיין בכלל קושי, הוא שלהם.

אגב, קיי"ל דסתם תוס' הוא מר"י.

 

פעם חשבתי על הגדרה נחמדה - המאפיין הבולט של המחקר (בתחומים הומניים) הוא בעיקר איסוף *כל* המקורות והשוואתם אחד לשני.

אז בעצם תוספות היו חוקרי התלמוד הראשונים

בהמון סוגיות הרמב"ן פרץ דרך חדשה אחרי התוספות. בה דרכו הרשבא הריטבא הרן וכו'

והוא עצמו כתב על התוספות בקונטרס דינא דגרמי: 'הם המורים הם המלמדים הם המגלים לנו כל נטמן'

(גם הסיפור בדרשה לראש השנה נהדר בהקשר הזה)

לשחזר בסוף ואני לא מבינה למה זה לא מובנה שיש איזה סל המחזור בפלאפון כמו במחשב... ניסיתי כבר כמה אפליקציות כאלו והן היו גרועות... אני באמת אשמח לשמוע אם יש למישהו המלצה לאפליקציה של סל המיחזור
(וסליחה על הניצלוש)

להישיר מבט קדימה ולהתחדש

 

אומר את זה כאדם שבעצמו שומר כל דבר ומאד אוהב נוסטלגיה, אבל זאת הדרך שלי להתמודד כשאני מאבד משהו עם זכרונות

מלבד זיכרונות היו שם דברים חשובים,
שאת הרוב אני אפילו לא זוכר, ולא ניסיתי לזכור כי הסתמכתי. 
ובאמת טעות שלי שכל כך הרבה זמן לא גיביתי את הקבצים במחשב וככה האובדן היה זעום אם בכלל. 
התמונות שלי היו אמורות להיות מגובות בענן אבל או שהן נמחקו משם כשמחקתי אותן בטעות או שהוא היה לקוי מלכתחילה מעולם לא גיבה אותן.

אבל בסופו של דבר אתה מצטער על האובדן של התמונות, בגלל שהיה להן ערך נוסטלגי

גם אם לא שמרת אותן בגלל זה

הרי כשאתה מוחק זה עובר קודם לאשפה, וכדי למחוק ״לחלוטין״ אתה צריך למחוק מהאשפה. ואני מניח שלא ביצעת את המחיקה הכפולה הזאת, לא ?

והוא שאל אותי האם להעביר ולמצג או להחליף ואני החלפתי במקום למזג את התקיות עם שם זהה. 
 

כשאתה על דיסק חיצוני (USB וכדומה) זה נמחק לגמרי

 

וגם אם זה קובץ גדול מדי, זה נמחק לגמרי. קרה למישהו שאני מכיר

הצלחתי להגיע יותר לעצמאות ולעשות דברים שאני טובה ואוהבת,
וגם מבחינת חברתית זה היה השנה היפה שלי

בשביעית האלימות הפיזית וההצקות אצלי בכיתה עלו לשיא של כל הזמנים, ובשמינית הם נפלו פתאום לאפס מוחלט.
וכמובן שבתור כיתה מול המורים והמנהלים עשינו מה שבא לנו

שפעם הפכנו את הפח על השולחן, כתבנו על הלוח ''הפח נשבר ואנחנו נמלטנו''
וברחנו מהכיתה😅

שאמא שלי עברה ניתוח מסובך וניצלה, התקופה השנייה 

כשנולד לי הבן הבכור.

מרגישה שזאת התקופה הכי טובה בחיי

איפה חותמים? 

עכשיו אני חותם (:

 

 

 

 

ונהנים מעבודה קשה

זכית!

(לא במובן שקיבלת את זה כמתנה. כמו ש"זכו - שכינה ביניהם", לא מגיע בלי עמל. להיפך - זכו מלשון זכויות שלהם, של מעשים שלהם)

ואוו. אחת התקופות.

סיפק לי גם את הסקרנות וגם חברה נהדרת.

בעיקר השנה השניה

בשנה הראשונה בעיקר. לגבי השנה השניה זה קצת מסובך, כי סה"כ נהניתי בשירות, אבל מצד שני הייתי בשנת אבל די טראומתית..

 

עכשיו שאני חושבת על זה, גם בשנה שלפני הקורונה. עבדתי במקום טוב במשך שנה, ועם כל הקושי, אני ממש שמחה שעבדתי שם. לצערי הקורונה הרסה לי את זה

שונאת שגרה 😌 אבל למדתי גם להנות מזה אל תדאגו לי

אני חושבת שהשמינית. או אולי השנה הראשונה של השירות.
למרות כל הדברים הפחות טובים שהיו בהן (והיו הרבה לצערי),
הצלחתי להישאר מאושרת וחיובית

אז מצווה גדולה לפרסם.

שרשור שפתחת שמשווה את ההתנהלות עם הקורונה להתנהלות לפני השואה. 
לדעתי אתה טועה וגם עושה את זה בצורה לא יפה. 

ואם הם "ידועים ומפורסמים" אז כנראה שאתה רק מחטט בפצע כואב ומדמם..

וחוץ מזה, לא באמת הייתה דרך סבירה לדעת לפני השואה, שהגרמנים יכשלו בקרב אל עלמין, אבל אח"כ יצליחו לכבוש את הונגריה, ולא להפך, יצליחו בקרב אל עלמין ויכבשו את ארץ ישראל, אבל ינוצחו לפני כיבוש הונגריה.

 

וציטוט ממאמר של פרו' טוביה פרילינג - "עיוותי הסטראוטיפ של בן גוריון והשואה"-

"סטראוטיפ זה ניזון גם מן הקושי להבין שגם התנועה הציונית וגם הנהגתה הופתעו משינוי ׳ כללי המשחק׳ בעולם וגם הם לא היו מוכנים לשואה; שגם הם - למרות כל דברי הזעם ו׳הנבואה׳ על חוסר התוחלת של הגולה - לא שיערו שיהודי אירופה צפויים להשמדה טוטלית כה נוראה; שגם מנחם בגין, נתן ילין־מור ומשה קליינבוים (סנה), וגם כמה מגדולי הרבנים ציפו, בזמן שעזבו את קהילותיהם ובאו ארצה, לתקופה של מלחמה וניתוק, אבל לא לשבר קיומי והשמדה גמורה של משפחותיהם וקהילותיהם"

לגופם של דברים, איני חולק על כך שמדובר בתלמידי חכמים גדולים, אבל במחלוקת הגדולה, שהתחילה שנים קודם - הקב"ה הוכיח הלכה כמי.

בשיחה המדוברת, הרב מבילגורא (אביו של האדמו"ר מבעלז הנוכחי), מדבר בשם רוח- הקודש שעל אחיו (האדמו"ר מבעלז הקודם), לא בשם הערכות מציאותיות. בשם רוה"ק הזאת הוא טוען שמה שנראה שהציונים צדקו (אנחנו כבר אחרי אל-עלמאין ואחרי סטלינגראד!) זה הטעיה כמו אצל נביאי השקר. את זה הוא אומר, כשבכיסם מונחים סטרטפיקטים שקיבלו מההסתדרות הציונית, אחרי שאגודת ישראל סירבה לתת להם ע"ח המכסה שלה.

מי שמדבר בשם רוח הקודש, אמור לדעת שרצון ד' (שהוא גם נתן עליו שלל רמזים הן בדרך החיוב והן בדרך השלילה) - שעם ישראל ישוב לארץ.

לגופה של הטענה ההיסטורית - ברור ופשוט שאף אחד לא העלה על דעתו את השואה כצורתה. אם כי (כפי שהוא מדגים במאמר) - הוגים ציוניים, רבנים וחילונים, עשרות שנים קודם קראו לעלות לארץ לפני שתהיה קטסטרופה - אחרי ההבנה שהן בארצות הצאריות (הפוגרומים) והן בארצות החופשיות (משפט דריפוס ועוד), שנאת ישראל נמצאת ומשפיעה על ההתנהלות. כך שמאוד ברור מי הם שראו למרחוק.

ההשוואה בין אל-עלמיין להונגריה היא מגוכחת. נכון שהיה שלב שהיה חשש שהנאצים יגיעו לארץ ישראל, זה היה שלב קצר וכאן עמדנו כתף אל כתף, עם האפריה הבריטית שלחמה בנאצים. נכון שהבריטים חשבו על פינוי המזה"ת, אבל באותה מידה צ'רציל כבר ראה את נפילת לונדון והתארגן לנסיגה לקנדה והמשך ניהול המלחמה משם.

בהונגריה - השלטון כל השנים שיתף פעולה עם הנצאים. היהודים שם היו תחת חוקי גזע, בדיוק כמו יהודי גרמניה בין תרצ"ג לתרצ"ט ויהודים שלא יכלו להוכיח את היותם אזרחי הונגריה מדורות, כמו פליטים יהודים מארצות אחרות - גורשו לפולין, למרות שהיה ידוע טוב מאוד מה זה אומר.

כשגרמניה פלשה להונגריה, זה היה בלי קרב, לא אל-עלמין ולא כיבוש פולין או מבצע ברברוסה, הם פשוט החליטו שהבובות בהונגריה לא מספיק מספקות את העבודה ונכנסו. נכון שעד אז מצבם של היהודים אזרחי הונגריה, היה יחסית טוב לעומת שאר יהודי אירופה, אבל היה ברור שזה התהליך ומי שיכל - ברח.

נ.ב.
כשהרב מברגולי פגש את הרב נתן רענן זצ"ל, אמר לו: השווער שלך צדק (כשעשרות שנים קרא לעליה לארץ ואנחנו התנגדנו)!. ר' נתן ענה לו: עכשיו אתה אומר את זה?!

 

ולהנהגה הציונית הייתה השפעה רבה מאוד על חלוקת סרטיפיקטים שהקצו הבריטים, כך שליהודים חרדים, שרצו לעלות [פחות קשור ליהדות הונגריה החרדית, יותר קשור לחלקים אחרים ביהדות החרדית, ולהבדל הזה אם הבנים שמחה מתייחס בעצמו], היה הרבה פחות סיכוי לעלות כאשר הם רצו, וההנהגה של אגודת ישראל התלוננה על כך שנים לפני השואה.

 

גם אם נתייחס לעניין כעל שיקולי קדימויות ענייניים על פי הבנתם של מקבלי ההחלטות, [ולא כעל ניצול אכזרי של כוח פוליטי, פי שיש טוענים] עדיין לחרדים שרצו לעלות היה הרבה פחות סיכוי לעלות.

 

ואגב, לא רק חרדים ומתבוללים נשארו באירופה. עד השואה, היו נציגים ציונים בפרלמנט הפולני, והיה באירופה השומר הצעיר וביתר והמזרחי ומכבי וכו', ומאות אלפי יהודים ששקלו את השקל הציוני, ולא עלו בגלל חוסר יכולת או סיבות אחרות.

 

בשלבים מוקדמים, אכן לא היה ברור האם עדיף להיות תחת מדינת חסות גרמנית, שהגרמנים מוכנים בינתיים לתת ליהודים לחיות בה באופן כל שהוא, או במדינה שנלחמת בנאצים, ובסיכון גבוה להיכבש על ידם.

והיו מקומות אחרים שהיה אפשר לחשוב שהם יותר בטוחים, בגלל ההסכם עם הרוסים.

 

זה לא בהכרח שמי שקיבל את ההחלטה שהתבררה בדיעבד כנכונה, הייתה לו ראייה נכונה יותר של העתיד. כמו שכשהולכים בשדה מוקשים, לא בהכרח שלמי שלא דרך על מוקש, הייתה ראייה טובה יותר ממי שכן דרך.

 

בשלב בו הדרשה נאמרה, וכבר היה אפשר לראות שהסיכון בהונגריה היה גבוה יותר מבארץ, לא הייתה לחסידים כבר אפשרות לצאת, והדברים הם בעיקרם דברי הרגעה במצב נואש, שאפשר להבין שיקול דעת להרגיע במצב הזה.

 

אני בשום אופן לא מצדיק את החלטותיו של האדמו"ר כיום לגבי הקורונה, אבל אני חושב שעיסוק רב בזה בשלב הנוכחי, לא מועיל לשמירת הזהירות בציבורים אחרים, ואולי אפילו מזיק, כמו שאני חושב שהעיסוק הרב בהפרת הנחיות של אישי ציבור בתפקידים שונים, ממש מזיק למוטיבציה להיזהר.

בשנות הטורקים ותחילת המנדט הבריטי - רצו שייעלו כולם. אם רבנן ותלמידיהון היו שומעים את הצהרת בלפור=כורש ועולים מיד בשלב שהבריטים עודדו זאת - מאות אלפים (אם לא מיליונים) היו ניצלים והמצב הרוחני בארץ, היה אחר לגמרי.

בשלב שהתחילו ההגבלות על העליה, כמובן שכל אחד התאמץ יותר להביא את האנשים שלו. אגב, 'חלוקת השלל' היתה לפי הכח הפוליטי במוסדות בארץ, כלומר אם יותר יראי שמים היו עולים קודם - היה להם יותר כח אח"כ.

עדיין, מרן הרב זצ"ל ואחרים, התאמצו מאוד להשיג סרטפיקטים לתלמי חכמים ותלמידיהם. מי שמספיק רצה - קיבל.

זמן. די מהר התחילו הגבלות, עוד לפני שהיה מספר מוגבל של סרטיפיקטים. [ראה בערך סרטיפיקט בויקיפדיה].

2. לפני הבריטים, הישוב הישן היה הרוב בארץ.

3.הציונים החילונים קיבלו את הכוח הפוליטי החזק שלהם בישוב, ממש בתחילת המנדט הבריטי, בשלב שבו כוחם היחסי בישוב לא היה כ"כ גדול. כך שזה ממש לא רק עניין של מי עלה קודם.

4. התמיכה הציונית בעלייה סלקטיבית, לא נבעה רק מסדר קדימויות בשל ההגבלות הבריטית. הם חשבו שהמוני אנשים שלא יצליחו לפרנס את עצמם בארץ, רק יזיקו לישוב ולמדינה שבדרך. 

[ז'בוטינסקי כן דגל בעלייה המונית, מתוך תפיסה שיהדות אירופה בסכנה, וצריך להציל אותה].

נכון, שבלעדי ההגבלות הבריטיות, אז העמדה הזו הייתה נשארת המלצה לא מחייבת.

5. עם הכבוד לראי"ה קוק זצ"ל ולאחרים שעשו מאמצים גדולים להעניק סרטיפיקטים לתלמידי חכמים, ממש לא כל מי שמאוד רצה קיבל.  ולא כל הציבור היו תלמידי חכמים, שיכולים לעלות בתקן הזה. [גם אם הראי"ה הצליח להשחיל פנימה עוד כמה יהודים, שאולי לא היו ראויים לתואר ת"ח בהקשרים אחרים, אי אפשר היה למתוח את זה בלי סוף]. והיו גם תלמידי חכמים, שרצו לעלות לארץ, אבל חשבו שכל עוד הציבור נשאר, יש להם אחריות להישאר עם הציבור. [זכור לי במעומעם, שהחפץ חיים ניסה לעלות רק אחרי שלהבנתו בגילו ובמצבו הבריאותי הוא לא היה כבר יכול לתרום ליהדות במקומו]. היו יהודים, ציונים וחרדים, שרצו לעלות, לא קיבלו סרטיפיקט, ונספו בשואה.

שאלת הפרנסה היא אכן שאלה חשובה, שצריך לתת עליה את הדעת. אמנם, צריך לזכור - שאותה הנהגה ציונית, מייד אחרי קום המדינה (תוך כדי מלחמה והתאוששות ממלחמה), העלתה מאות אלפי יהודים, רובם הגדול ניצולי שואה או פליטי עליות החירום ממדינות ערב, בלי כלום.

בעלז ספציפית, היו עד השואה (וגם תוך כדי כפי שרואים באות שיחה) כמו סאטמער, לחמו נגד הציונות (וגם נגד אגודה). מי שפעל נגד התנועה שפעלה ליישוב וביסוס הארץ, כולל החלשת מעמדה כנציגה לגיטימית של עם ישראל בעולם, לא יכול לבוא אליה בטענות.

ברגע האמת, הוא ניצל בזכות הציונים. צאן מרעיתו (שאולי יכלו לעלות לארץ שנים קודם) נשרפו באוושויץ והוא המשיך לטעון שמא שנראה שהציונים צדקו, זו אשליה של נביאי השקר.

כל יהודי באירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה, היה יכול לעמוד בדרישות של הבריטים,  להראות שיש לו אפשרות להתפרנס בארץ?

שלא לדבר על שלב מאוחר יותר, שבו כבר היו מכסות, והסיכוי של יהודי חרדי ממזרח אירופה, לקבל סרטיפיקט, כאשר כבר המדיניות הייתה להעדיף את יהודי גרמניה, בעקבות עליית היטלר, וכן הייתה עדיפות לכאלה שמתאימים לעבודה. [כפשוטו, וגם פוליטית ל'עבודה'..].

 

הגישה שתומכת בעלייה פרודוקטיבית דווקא, ולא בעליית המונים שעשויים להיות נטל על הישוב, הייתה גישה דומיננטית מאוד בשנות המנדט.

 

בעקבות השואה, השתנתה הגישה לעלייה, ולכן בעליות הגדולות בקום המדינה המדיניות הייתה אחרת. גם אז, היו שהתנגדו למדיניות הזו, אבל הם לא קבעו את המדיניות.

אבל אותו מי שעמד בראשות הממשלה בתקופת העליות האלה, בתקופה מוקדמת יותר היה בגישה "כל זמן שהציונות לא נתגשמה. אין אנו עוסקים במפעל פילנטרופי, ואין א"י ארץ של אימיגרציה. עלינו לעבוד מתוך חשבון היסטורי, וכל עולה ייבחן, אם הוא מועיל לארץ ומקדם את ההגשמה הציונית.".

 

לגבי הרבי מבעלז בשואה - לא כ"כ ביררתי, את הנושא, אבל נ"ל שכדאי גם לראות כאן -- http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/harabi.htm

 

לאסתר פרבשטיין יש הרבה זכויות בהנחלת תודעת השואה. אבל יש לה גם 'מגוייסות' להצדקת ההתנהגות החרדית, גם במקומות שברור שהם טעו.

'בשורות החסרות' שכן הודפסו בהונגריה ממש לפני תחילת הגירושים לאוושויץ' הדברים פורסמו בשלמות, עם הקדמה ש'אל תדאגו מהשמועות, הרבי הבטיח ברוה"ק'.

ברור שם שזה לא הערכת המציאות, מהדרשה עצמה וגם מדברי הגאון העצום בעל אם הבנים שמחה זצוק"ל הי"ד (שהיה גדול בתורה לא פחות מאחרים שהיא לא תעיז להזכיר בלי תארים מופלגים, עליו בפעם הראשונה היא עוד כותבת הרב ובפעם השניה מסתפקת ב'טייכטל', כאילו הוא חבר שלה) ברור שההבנה בציבור היתה שהרבסים בורחים, המצב קשה והם משאירים אותנו מאחור. ברור לעין שהציונים צדקו ומתנגדיהם טעו (כעת כל מי שהתנגד לעליה לארץ, עושה כל שביכולתו להשיג רשיון. עדות 'אם הבנים שמחה' וגם עולה מתוך הדרשה).

אבל הרבי מבטיח שהתחושה הזאת היא כמו שהיה נראה שנביאי השקר צדקו. בקרוב יתברר שהציונין טעו ולנשארים כאן בארץ הונגריה יהיו חיים טובים.

כמובן, הרב הרצוג, היה מסור להצלת תלמידי חכמים ולכן דאג להציל אותם, בלי להתחשב בזה שהם היו כל השנים מהמתנגדים אליו.

פרבשטין גם מתעלמת מכך, שאגודת ישראל (שאליה היא מחוייבת משפחתית) סירבה לתת לרבי סרטפיקט ע"ח המכסה שלהם. כלומר בדיוק הפוך מטענתה - בעוד שהחרדים (במושגים של היום) סירבו להקדים תלמידי חכמים שלא מחוגם - הציונים (בהשתדלות הדתיים שבהם) הקדימו תלמידי חכמים.

בבעלז, כמו בחוגים נוספים - היתה התנגדות לעליה, גם של צעירים ובריאים שבהחלט יכלו לקבל סרטפיקטים ולעלות.

אני חושב שכדי שאנשים במעגלים שלנו, שאני שומע מהם כתירוץ לזלזול בהנחיות, ש'יש כל מיני דעות' - שישימו לב של מי ה'דעות' ומה מידת האחריות שלהם על ההשלכות של מעשיהם על הציבור, שאין לו את מעגלי הגיבוי שיש להם עצמם.

זה נכון בעיקר כלפי מנהיגים, שמקדשים את המשך החיים כרגיל - אבל כשהם חולים מתברר שהטיפול שהם מקבלים - איכותי הרבה יותר מהטיפול שההולכים אחריהם מקבלים.

זה נכון כלפי טראמפ, רק שכשאין צפיות - אין אכזבות. יש בו הרבה צדדים חיוביים, אבל החיצוניות והפופוליזים מנהלים אותו. וזה נכון כלפי רועים רוחניים, שמשום מה עריכת אירועי פאר ושמירת סידרי ההתנהלות החיצוניים, חשובה להם יותר מחיי משפחות שלמות בקהל מרעיתם.

הציבור, גורם לפעמים הרבה יותר נזק להקפדה של הציבור הרחב, מאשר התועלת שאולי יכולה לצמוח מביקורת כזו.

 

[ואגב ,לכאורה, פוטנציאל הנזק בשלב הנוכחי, מהתכנסויות של אותן חסידויות שלאורך כל התקופה התכנסו ביחד בלי שום זהירות, כבר לא כ"כ גדול. מסתבר שהם גרמו כבר נזק גדול, לעצמם ולאחרים, ויכול להיות שעד פסח החסינות תדעך, והסכנה תתחדש, אבל כרגע התכנסויות פנימיות שלהם הם לא הבעיה העיקרית. ועיקר המאמץ, גם בציבור החרדי, צריך להיות מופנה בכיוונים אחרים].

במשפחה המורחבת, בקבוצות הוואצפ בקהילה וכו', מסתמכים על כך ש'יש כל מיני דעות'. חשוב לשים לב, מי הם ה'דעות' וכמה אחריות לעצמם ולצאן מרעיתם יש להם.

מאוד התעצבנתי על זה, אבל אני מסתפק בהקבלה. הייתי נמנע מזה.

תודה על ההפניה למאמר.
בניגוד לאחרים כאן, אני חושב שטוב שפתחת את השרשור.

והנה השרשור שלך עוד מחודש אדר-
זה רק אני, או שקשה להתעלם מהשוואה בין ההוראות בבעלז היום - צעירים מעל עשרים

קורנה פוגעת מאוד הילודה הגברית.