"לפי שידוע כי קול השופר יעורר לב בני אדם אם לשלום ואם למלחמה, וענין שלוח העבד שעבד את אדוניו זמן רב הוא קשה מאד בעיני אדוניו, על כן לעורר לב הבריות על הענין ולחזק נפשם ולהזהירם על המצוה בשמעם את קול השופר, בראותם כי הדבר השוה הוא בכל הארץ ושהכל עושים כן נצטוינו על זה, שאין דבר שיחזק לבות בני אדם כמו מעשה הרבים, וכמאמר החכם צער רבים נחמה (עי' דברים רבה ב כב). גם העבד בעצמו מתעורר לצאת ככל העבדים מתחת ידי רבו אשר אהב, בשמעו קול השופר, ומתוך כך, המצוה מתקימת לשוב הכל ברשות אדון הכל."
ניתן לדקדק זאת גם מהפס': "מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ׃(איכה, ב', י"ג). " כלומר א"א לנחם אותך שיש רפואה למכה כיון שאין אף אומה שהגיעה למצבך. וכן לדקדק מרש"י שכתב: "מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ. כְּשֶׁבָּאָה צָרָה עַל אָדָם, אוֹמְרִים לוֹ: "אַף לִפְלוֹנִי עָלְתָה כָךְ". תַּנְחוּמִים הֵם לוֹ:" רש"י לא כתב לשון הווה "עולה לו" אלא לשון עבר "עלתה", כלומר הוא היה במצב הזה וזה עבר.
ועוד מסברא, מה מנחם אדם שהודיעו לו, ח"ו, שהוא חולה סרטן שביחד איתו מצאו עוד כמה חולים שימותו איתו ביחד? במקרה כזה הוא בודאי שוטה אם זה מנחם אותו...