נגיף הקורונה | חמישה מתו מקורונה ביממה האחרונה - חדשות בארץ

למה לא עושים עם זה כלום?😰

כמו כן, שמישהו ירביץ לו בשמי😡

פרופ

בס"ד

שלום,

שולחת לכם את סיפור ה"שקופה" שזו אני... אנא חשוב ביותר!!! ואודה לכם אם תפרסמו באתרי חדשות כי אני לא קיבלתי כלל ייחס עד היום למרות שזעקתי בעת החל"ת שאני לא מקבלת גרוש וחיה רק מנכות.. 3000 לחודש וזהו!!! וחיה ככה כבר 6 חודשים שלא באשמתי!!! מיד תבינו מדוע אני שקופה... 
 

מכתב חשוב ביותר: אנא תקראו נא עליי, אגדיר את עצמי " שקופה במדינת ישראל ":

 (סליחה לאריכות המכתב שלא יצא ממש קצר בסוף אבל חשוב ביותר שתקראו בסבלנות ובהבנה ובהתחשבות בבקשה עד הסוף בבקשה, אינני יודעת להשתמש באמצעים טכנולוגיים כמו הזום ואין לי חשבון פייסבוק  לזעוק כמו כולם על מצבם האישי כמו המוכר פלאפל ההוא וזו שבקשה לקבל את המגיע לה עקב כפל קצבאות, הם קיבלו את מבוקשתם ואני נותרתי שקופה... אז אולי פה בייאושי ובתפילות.. אולי פה קולי השקוף יישמע...בע"ה אמן!! - תלוי בכם אם אשאר שקופה או לא!)

אתחיל בזאת שאתאר לכם כמה שניתן בקצרה את שעבר עליי בשנה הזו מאז חתמתי  אבטלה בתחילת השנה הזו.

דברים לא פשוטים בעליל ומקווה שאמצא אצלכם כאמור אוזן קשבת ולב מבין למצוקות שלי. 

אני גרושה, בת 37, שוכרת כיום דירה באריאל כעצמאית שמנסה לצאת לחיים חדשים,  שחיה מנכות כללית בלבד כעת כבר מעל 6 חודשים לפחות שלא באשמתי!! 

מאז ינואר ללא כל הכנסה נוספת וכבר תבינו מדוע ולמה...ואני שוכרת דירה באריאל מתוך כספי הנכות והוראות קבע ועוד הוצאות הכרחיות בלבד.

בתחילת שנה חתמתי אבטלה עד שמצאתי את העבודה בהיכל התרבות בעיר אריאל. בקשתי אישור תעסוקתי בשביל העבודה אצלם בשליש משרה בהתחלה ובהמשך הייתי אמורה לעבוד בחצי משרה עד היום ועכשיו אלמלא מה שקרה לי בהמשך..  ב2.10.2019 נקעתי את הרגל כשעזרתי לאימא שלי שעברה תאונת עבודה, ועקב כך הייתי צריכה ללכת כ4 שבועות עם מקבע - מגף כבד ומיוחד ומקל עזר להליכה ובכל זאת גם בזמן הזה התעקשתי להמשיך לעבוד למרות החופשות מחלה שקיבלתי עקב כך שאני שוכרת דירה והרווחתי בעבודה הזו ממש מעט עד 700 ש"ח גג, אבל זה עזר לי בזמנו "להחזיק את הראש מעל המים" עם השכירות וההוראות קבע שלי ועוד הוצאות שונות. עבדתי בחודשים 10,11,12. יש לי תלושי משכורת רק מהחודשים האלה בעבודה שלי בהיכל התרבות, כי בהמשך לא יכולתי להתייצב למשמרות בעבודה עקב מה שכבר אספר לכם שקרה לי לפתע.. אבל כל הזמן הזה דאגתי במקביל לעדכן בעבודה את הקורות אותי ובעיניי עדיין נחשבתי כעובדת בהיכל התרבות למרות שאין לי כאמור תלושי משכורת שיוכיחו זאת...
ועכשיו אומר לכם לאחר כל ההקדמה הארוכה הזו כדי שתבינו את העניין כמו שצריך,

אפרט לכם ברשותכם כעת מה קרה מחודש ינואר והילך: (הוריי גרושים, אבא שלי ז"ל גר היה בכפר סבא ואמא בקרני שומרון) זה התחיל כשגילו לאבא שלי ז"ל, את המחלה הנוראה מכל, הסרטן בכליות בצורה ממאירה ורצינית ומשם התפשט לו לכבד וגרורות לגב ונפטר מהר מאוד ... לצערנו הוא הזניח את עצמו והשאיר בית מוזנח שלא היה מוכן לשבעה עליו ונאלצתי גם אני כמובן, בין המשמרות אצלו בבית האבות ובבית החולים, לעזור ל-2 אחיי הגדולים בניקיונות ובניירת  והכל ובמקביל לזאת, בזמן הזה, יצא שגילו אצלי גם פתאום על פי בדיקה שעשיתי במקרה עקב מצבי הרפואי שעוד התארך מעבר לכך, וכשכבר חזרתי לדירתי השכורה באריאל ולאיתני (את ימי ההחלמה מהניתוח עשיתי אצל אימא שלי בביתה בקרני שומרון.) - יצאתי ישר ל-  "חופשה ללא תשלום" עקב המגפה, מטעם היכל התרבות, מקום עבודתי ולצערי לאחרונה כעת פוטרתי משם ב 11.6.2020 באופן רשמי.(פיטרו את כל הצוות שלנו לטובת מעבר לחברה אחרת בעיר בגלל המגפה הבנתי) ויש לי את המכתב של החופשה ללא תשלום ושל הפיטורים אצלי להוכחה שגם במקום עבודתי נחשבתי עובדת רק בלי תלושי שכר לצערי.  אגב כל התקופה הזו 6 חודשים במספר, לא הייתי זכאית לשום סיוע מצד הביטוח לאומי, לא דמי אבטלה כי הבנתי שמיציתי את הימים ושהייתי בשנת אבטלה ורק ב- 1.7.2020 יכולה או אמורה אני שוב אקראית שבקשתי לעשות עקב המלצה שקיבלתי מאמא שגילו את המחלה בבלוטת התריס. וזה התברר כממאיר ונאלצתי לעבור ניתוח אחרי השבעה על אבא ז"ל. עוד לא תמו הימי המחלה שקיבלתי מהרופאים, לחתום אבטלה ולהתייצב בלשכת התעסוקה בעיר... אבל לא בטוחה שאני זכאית לכך עקב כל מה שכאמור קרה לי ושאין לי תלושי משכורת שלא באשמתי כאמור בגלל שבעבודה הזו שיבצו מראש למשמרות שם בהיכל התרבות. אז אינני מצפה לכלום, (כאמור אני שקופה), אלא אם יש מה שנקרא "לפנים משורת הדין" ולב אנושי.... להבין שלא ניתן לחיות רק מנכות כללית מעל 6 חודש ללא שום הכנסה נוספת שלא באשמתי שכך קרה. 

וכעת, איך שהתבשרתי על מכתב הפיטורים, אותו יום בביקורת בבית החולים שהייתה לי אחרי הניתוח הראשון התבשרתי שאני מועמדת לניתוח שני עקב העובדה שהגידול הסרטני והממאיר יצא מתחום הבלוטה הכרותה מהניתוח הראשון, וכעת צריכה אני השלמה לצד השני - להוציא את כל בלוטת התריס וגם עקב סיכון וסיכויי חזרת המחלה בשיעור של לפחות 10% עד 15% שהרופאים גילו אצלי. 
ב- 28.6.2020 אני אעשה את הניתוח השני, ממש בקרוב, הטרום ניתוח השני היה כבר שלשום  ב- 21.6.2020, וזה אף עלול לכלול הפעם בניתוח השני, לאחריו כפי שהוסבר לי מהרופאים, טיפול ביוד רדיואקטיבי ובלקיחת כדורים לכל החיים. 

מכיוון שמדובר בזמן שבו אני אמורה לחתום שוב אבטלה ב- 1.7.2020, כשתגמר לי השנת אבטלה  שכבר מיציתי בה את כל הימים שהגיעו לי,  אינני יודעת מה עליי לעשות עקב העובדה שבביטוח לאומי קיבלתי רק ניתוקים לפנים, וגם כעת לא הצלחתי להשיג פגישה אצלם בסניף בעיר, רק בחודש הבא...עד שארגיש שוב בסדר ובמיטבי מקווה לכך, ושאוכל להתחיל מחדש בחיפוש עבודה אחרת בעיר בלית ברירה.

אגב, לא קיבלתי אז בסוף שום סיוע כי גם התביעה להבטחת הכנסה אמרו לי עולה על הגמלה (הקצבת נכות כללית כאמור שמקבלת) ולא כאמור לאבטלה שאותה כבר ניצלתי ועליי רק לעשות מחדש כעת, נרשמתי בלשכת התעסוקה כחוק ויש לי כבר תביעה  שהגשתי בביטוח לאומי פתוחה לפי האתר האישי שלי שם, אבל זה מדבר על הימים שניצלתי ולא על תביעה וזכאות חדשה להמשך בשביל אחרי הניתוח שלי שארגיש טוב ואחתום אבטלה שוב עד שאמצא עבודה מחדש אחרת... כאמור בעיר. קיבלתי רק 500 ש"ח המענק ההוא בזמן החופשה ללא תשלום שנגמרו ממזמן ושכולם קיבלו כשיצאו לחופשה ללא תשלום. רק שאני הגעתי לחופשה ללא תשלום כאמור ללא כל מענה למצבי ונאלצתי לחיות מהיד לפה ... 6 חודשים לפחות של "שקופה" !!! האם נגזר עליי להמשיך ולהיות "שקופה" עקב העובדה כאמור שפוטרתי ושאני עדיין גם כעת נאלצת לחיות רק מהנכות כללית?? וכבר אין לי כוחות למאבקים מול הביטוח לאומי שרק נתקו לי בפנים ולא היו מוכנים לעזור לי בסיוע מיוחד או לא יודעת מה לפחות בינתיים... לשרוד  ....אנא אל תשאירו אותי "שקופה" ....תודה....

מתנצלת  לאריכות הדברים אך הם חשובים כפי שמקווה שאתם מבינים. תודה מה- "שקופה"...
 

ב"ה נפתחה קבוצת ווצאפ לבנות ללימוד משותף - נוער וגיל ההתבגרות

אם אדם גנב 1000000 שח, 

האם זה נגזר לו בראש השנה שיהיה לו מיליון שח או לא?

אמא שמבקשת (דורשת) מנערה בת 20 לא לנעול את דלת החדר בבית?

לא מחשש למשהו מסוכן שיקרה..

מבקשת כך כי אין צורך לנעול, לטענתה,

ואפשר להשאיר את הדלת סגורה ואחרים יכבדו וידפקו כשירצו להיכנס (זה לא קורה),

ואם אני נועלת אחותי הקטנה לומדת ממני.

מרגיש לי לא הוגן ולא מכבד את הפרטיות שלי.

מה אתם חושבים?

אני אשמח לשמוע גם בשתי מילים,

כדי להבין אם אני היחידה שחושבת שבגיל כזה אין זכות להורה לדרוש כזה חוסר פרטיות.

שלום חברים

אני אברך בישיבת "אור עציון" של הרב חיים דרוקמן שליט"א.

מחפש לשמוע איך תורתו ודמותו נתפסים על ידי אנשים שלא "גדלו על ברכיו" כמוני, אבל כן הושפעו ממנו במידת מה.

אתם כאלה? אשמח שתפנו בפרטי, או שתשאירו תגובה ואני כבר אפנה אליכם.

מכירים מישהו כזה? אשמח שתשלחו אותו אלי.

תודה רבה

נ.ב. כבר הרבה זמן לא הגבתי פה בפורומים, כך שאני מאוד מבין אם מישהו יחשוש לפנות אלי סתם כך בפרטי.

אפשר לשאול עליי אנשים ותיקים שזוכרים אותי (למשל את @משה, האדמין, שגם ראה אותי במפגש)

אני באמצע שיעור זום והמרצה הזאת ביטלה את האפשרות לצ'אטים פרטיים, אין יותר להתתכב עם חברה באמצע שיעור אפשר לכתוב או לכולם או למרצה

אם היא עשתה את זה בכוונה... זה מבאס!

לא נורא, אני חושבת שבכל מקרה זה השיעור האחרון של הסמסטר, יאיי

(אבל אח'כ סמסטר קיץ, לעזזל)

שלום חברים אני אציג את עצמי אני דניאל, חזרתי בתשובה לפני 4 שנים בערך ממש לפני הגיוס.

ולפני חצי שנה בערך ההשקפה שלי השתנתה לגמרי עקב סדרת "יסודות האמונה" של הרב לונדין שחבר המליץ לי

 אני מתגורר ביישוב שרובו חילוני אך יש בו גם כמה משפחות דתיות בני עקיבא.

אני מחובר מאוד לבית כנסת כי הוא המקום היחיד שבו אני יכול לממש את היהדות שלי הלכה למעשה, אני מקפיד על תפילות ואני מאוד מחובר לקהילה שם (אפילו אם כמעט כולם שם זקנים)

עכ"פ בבית כנסת הזה אין רב אך יש אדם אחד שאני מאוד מעריך הוא ממש תורני (לא חרדי) ואני שם לב איך הוא ממש מיישם את הידיעות שלו בחיים, ממש בן אדם עניו. אני יודע גם שהוא מחזיק ממני הוא מאוד מכבד אותי.

יש לו בת שמהמעט שיצא לי לשים לב היא מאוד מאוד צנועה, לעומת הבנות האחרות.

היא ממש מקפידה על צניעות וזה תמיד עשה לי את זה, אני לא אומר שהתאבתי בה חחח אני לא מכיר אותה ממש..

אך היא כן ממש הרשימה אותי אני לא יודע איך לגשת אליה וגם אין לי שום חבר דתי מהקהילה שיזום מהלך חחח

וגם מצד שני אני פוחד שאם יתחיל משהו אז זה אבא שלה יתאכזב ממני כי יש לי כבר חזות בבית כנסת של "צדיק" כזה חחחח

והקשר המועט שיש לי עם אבא שלה מאוד חשוב לי, בזכותו קיבלתי חשק עצום ללמוד תורה...

אני מניח שזה סוג של פריקה.. אבל אשמח אם גם מישהו יוכל לעזור לי איכשהוא..

סליחה על החפירה ותודה.

בס"ד

הנה תזכורת מי אני:  (סיפור האמונה המלא שבזמנו כתבתי כאן לפני הרבה זמן)

בס"ד מפרסמת את סיפור האמונה שלי - מצווה לפרסם קידוש ה': @מתנחלתמהשומרון

עבר עריכה על ידי מתנחלתמהשומרון בתאריך ה' באב תשע"ה 02:31

בס"ד

 מזהירה מראש קחו אוויר וזמן וקראו עד לסוף !! זה ארוך מאוד אבל שווה קריאה וממליצה בחום למען  תחוזקו באמונה בה'.

מוקדש באהבה לחיזוק עמך ישראל !!!

נולדתי בכפר סבא להורים גרושים ועברנו הנה לשומרון בעידוד הממשלה של אז שאז רצתה אותנו כאן.

כאן  עברנו דירות שונות בישוב עד שאזל הכסף - וכמו שלצערינו קורה להרבה - ולא חסרים מקרים דומים - נזרקנו לרחוב וגרנו באוהל שנה שלימה. (כיום בזכות אנשים טובים מהישוב ובכלל יש לנו ברוך ה' קורת גג מעלינו והכל בסדר בלי עין הרע)

כתוצאה מכך, לא הכנתי הרבה שיעורי בית וזה הקשה עליי בלימודים.

למדתי בבית הספר הדתי בישוב ושם זה קרה שמורה הרימה עלי יד בגלל אי הכנת שיעורי הבית לעיניי כל הכיתה(חברות שלי בכיתה י"ב הזכירו לי את המיקרה ככה שהכל מציאותי)

ואז אימי כמחאה כניראה הוציאה אותי משם ועברתי לבית הספר החילוני בישוב, שבו לא הסתדרתי בגלל היותי דתייה.

החבר'ה צחקו ולעגו לי על כי הלכתי להדליק נרות שבת עם אימי ולא הלכתי למסיבות שישי ושלבשתי חצאית.

אז בלית ברירה, אחרי שההצקות וההשפלות אליי רק החמירו, יצאתי משם, והיו אף תקופות שהייתי בבית ללא מעש.

בזמן הזה חשבו איך לסייע לי שלא אחלש יותר בלימודים ובחבר'ה.

והחליטו שהגיע זמני ללמוד בפנימייה.  ושם.....(כאן עליי להבהיר לכם כמה דברים: באותה תקופה לא היה לי למי לפנות, מכיוון שאז לא היו עדיין קו לתלמיד או מועצת תלמידים והייתי עסוקה בהתבגרותי האישית, ובניסיון איך שהוא לשרוד מעל פני המים וללמוד ככה שלא היה לי זמן לנשום... הייתי סך הכל כבת 13-12 וניסיתי להדביק את הפער בלימודים. למי שהיחידה יכולתי וחשבתי אז לפנות היה לאימי בבכי.. ולספר לה כל מה שעברתי, אבל מה היא יכלה לעשות אז? שוב להוציא אותי מהלימודים שאהיה חסרת מעש באמצע השנה? והיו לה עוד ילדים לטפל בהם... לא הייתי היחידה.. בקיצור= נותרתי בדד בשדה הקרב)

ומה שהיה  כך היה: מכיוון שהייתי חלשה בלימודים ועם החבר'ה,  החלטתי לתפוס 2 ציפורים במכה אחת.   הכרתי את הנער שהיה הכי מקובל אז בכיתה והוא עזר לי להתקבל חברתית ואף סייע לי בלימודים. הייתי ממש מרוצה מעצמי ושמחה שעליתי על דרך המלך מחדש מה שנקרא.

אלא מה??? שכאן החלה הנפילה....  הנער שהכרתי... החליט להפרד ממני בגלל מצוקה חברתית - שצחקו ולעגו לו על שיצא איתי כזוג.

והוא החליט  כניראה איך שהוא לנקום בי ולהוציא את זה עליי...

ואז זה קרה, בהתחלה בקללות שליוו אותי מידיי יום(והנער היה דתי שתבינו- פנימייה דתית...)  היה מעליב ופוגע בכל הזדמנות...

ולאט לאט עבר למעשים! למכות..... שלא תתארו לכם... הייתי מהר מאוד שק החבטות של הפנימייה. החברים שלו עזרו לו וחברותיי התרחקו ממני לאט לאט.... צוות הפנימייה כניראה חשש ממנו או פחד או לא יודעת מה... והעונשים ההכי גדולים שאז היו היו כאלה: "תעתיק 100 פעם- אסור להרביץ" - מסכימים איתי שזה לא ממש עונשים שהיו עוצרים אנשים כאלה...

ככה המצב הזה נמשך - כל כיתה ו' שלי, עד שבסוף השנה ארעו 3 מקרים שהכי נחשבים כנוראים בעיניי ושבנס אני חיה היום בכלל ואיתכם לספר ולשתף בסיפור האמונה הזה שלי.

מקרה 1:  קרה כשנאלצתי במקום לצאת להפסקה כמו כולם לנסות איך שהוא להשלים את הלימודים עם אחת הבודדות מהחברות שעוד נותרו לי.  בעוד אנו שקועות בלימודים, פתאום היא צרחה לעברי - מיכל תזהריי!! וזרקה אותי לרצפה והיא עצמה כמעט ונפגעה מסלע ענק שהושלך לתוך הכיתה!!  בנס ממש לא נפגענו ומהרתי לקום וליראות מי עשה זאת. נגשתי אל החלון, וכמובן, אותו נער מלווה בחבריו הנאמנים, עמדו שם בחוץ וצחקו.......

בין מקרה למקרה המכות אגב לא נפס'קו רק החריפו ואל תשאלו אותי איך החזקתי מעמד בכלל....

מקרה 2: זה היה באחד הטיולים האחרונים שלנו לכיתה ו', שבו נסענו לסחנה- גן השלושה, שחלקכם בטח מכירים- בריכות אבן עם סלעים חדים בקרקעית, ומים אפורים כאלה...  אני נכנסתי למים ואיך שנכנסתי נקרע לי הסנדל , ומכיוון שאינני רואה טוב, (אני מרכיבה משקפיים) , לא ראיתי איפה אני דורכת, ונאלצתי לגשש את דרכי בזהירות צעד צעד במים בעוד חברותיי כבר שוחות להן הלאה ומותירות אותי לבדי.  ניסיתי להתקרב למפל המים הקרוב ביותר להנות קצת בכל זאת מהטיול הזה.

אבל אז זה קרה - לפתע חשתי משיכה עזה בשערות ואת פני המים- ראיתי מעליי!!! הטביעו אותי בקיצור!!

ושם תחת למים..... זה ניראה לי כנצח ממש, ללא אוויר או נשימה ..... משך כמה דקות.... עד שלפתע בכוחות שלא שלי!! אל תשאלו אותי איך--- רק בורא עולם מסוגל לכך!!!  לתת לי כוחות מתוך האין.... וכך עליתי אל פני המים ושאפתי אוויר... וכמובן ראיתי את אותו הנער

שניסה להטבעני בשנית והחל לרדוף אחריי בשביל זה. אני ברחתי כמה מהר שיכולתי... וכבר לא עיניין אותי דבר, אבל נחשו מי חסם לי את היציאות מהבריכה? החברים שלו!!! ושוב- בכוחות שלא שלי רק מה' מאמינה! - דחפתי אחד מהם וברכתי אל המדריכים... אבל כרגיל... לא עשו דבר!! ונתנו לזה לקרות! ולהמשך.... עד למקרה 3.

מקרה 3:  היה לנו טיול להחלקה על הקרח. לי זה היה פעם ראשונה ופחדתי והלכתי להסעה לחכות לכולם. ואז שם בהסעה, בעודי יושבת להרגע מהסיבוב היחיד שהעזתי לעשות בהחלקה על הקרח, פתאום- הוא הופיע ליידי!כן לא טעיתם, אותו הנער! ונעמד ליידי בשקט, ואז פתח פאוץ ' שהיה עליו - מן תיק חגורה כזה במותניים, ומשם שלף- לא תאמינו... אולר! סכין חדה ובה בעצם איים  לרצחני נפש!!!  באותה העת ממש כאילו משום מקום- צץ לו איזה מדריך- ורק לקח ממנו את הסכין בשקט ללא מילה, וחזר לשבת בקדמת האוטובוס,

בעוד הוא עומד ליידי עדיין. ואז הוא התכופף לעברי ולחש לי- מיכל, אל תדאגי, כשנחזור לפנימייה, יש לי שם הרבה סכינים! ואז- ארצח אותך!!" 

למזלי הוא לא הספיק לממש את האיום שלו הנוראי הזה, כי למוחרת  נפרדו דרכינו!! הוא לישיבה לבנים ואני לאולפנא לבנות,

לכיתה ז'.

מאז לא פגשתי בו אבל אין לי ספק שהוא כניראה אחד הפושעים היום....

בקיצור כמובן ששוב נחלשתי בלימודים ובחבר'ה,  ונאלצתי שוב להתמודד עם זה. הפעם בבית הספר שבו למדו חברותיי מהישוב שלי, ושאיתן הייתי אמורה לגדול וללמוד אילמלא כל מה שעברתי.  הרמה שם הייתה כבר מאוד גבוהה עבורי  ולכן הצמידו לי אפילו מורה פרטית. אבל כלום לא עזר ואחרי החטיבה - חשבו לאן אלך.....

ובסוף יצא שהלכתי ללמוד בפנימייה נוספת עם רמה נמוכה מאוד שבה רק 10 תלמידים בכיתה.

שם ... בהתחלה היה לי קשה ולהדביק את הפער... אבל עם השנים, התקדמתי, כי היה לי כוח רצון ואמונה עזים וחזקים שאני יכולה!!!!  וכאן זה עיניין האמונה שהחל ומאז מלווה אותי תמיד- שאני יכולה!!!! בוטחת בה' שנשארתי דתייה וממשיכה הלאה ושמה את העבר מאחור!!!

וכך בזכות בורא עולם והאמונה שלי, וכוח הרצון , הצלחתי לא רק להדביק פערים ענקיים.... אלא אף להיות כאחת כמו כולן- עם חברות ולהשתתף בפעיליות וליזום דברים... ואף התעודות של כיתה י' ו י"א מעידות על כך כאלף עדים!!!! ( בכיתה י"ב כבר אין  תעודה עם ציונים - רק תעודת גמר וסיום 12 שנות לימוד. שממש בשיניים סיימתי כאמור.

הציונים הבאים שקבלתי--- 8-9-10 !!! מילאו את התעודות שלי הרוב 9 - 10 (90-100 למי שלא הבין..) לא היה 7 אחד תארו לכם !!

 ומאז ועד היום-  לרוב קרה לי  שהדלת המשיכה להיסגר לי בפניי והצרות לא נגמרו...תמיד יצא שקבלתי את החלק הרע...  כגון מגורים על הפנים- מעונות המיכללה-  בניסיון להשלים את הבגרויות... היו כאלה שזכו לבית מלון ואילו אני נאלצתי ללמוד עם עכברים וג'וקים ומה לא.... עד שהרבה בנות עזבו ובסוף גם אני נכנעתי... וכך גם בשירות לאומי שלי  כשהגננת יום אחד הרימה יד על ילד מול עיניי ממש רק כי לא הביא אוכל לגן, ולתור אחת שעברה אלימות בחייה בעבר ... לא יכולתי כמובן לשתוק. ומהרתי לספר לאמא של הילד שמכרה בחנות לייד הגן ושלשם הגננת שלחה אותי מייד לאחר המקרה. אבל מי שסבל היה בסוף אני כי הגננת שמעה על זה והשפילה אותי למוחרת לעיניי כל ילדי הגן עד שלא הייתי מסוגלת להמשיך שם. והמצב הזה נמשך עד לחתונה שלי שלצערי גם לא הסתדר בעיקר בגלל התערבות ההורים מהצד שלו  והקמצנות ומה לא... והתגרשתי בסוף...

וכפי שאתם רואים ... המצב שלי נמשך עד היום בקטע של חיפוש עבודה וניסיון להסתדר בחיים, (רק לאחרונה הריי שוב קבלתי תשובה שלילית בנוגע לעבודתי כסייעת קבועה בישוב שלי ושעל זה שתפתי כאן קודם בשירשורים קודמים שלי - תוכלו לחפש ולמצוא גם תבקשה של  @ammyy admin  שבקש ממני לפרסם את סיפור האמונה שלי בשירשור חדש,) אבל אינני נכנעת למציאות ומסרבת להיכנע!!!! מלאת אמונה וביטחון בה' התברך אני צועדת לי הלאה!!! לא מתייאשת!!!

לכן קוראת לסיפור קורות חיי אלה (בלי הפרטים האישיים שלי ודלגתי לכם עוד המון על מנת לקצר ככל הניתן...)

לכן קוראת לזה סיפור האמונה! ועוד מאמינה שיהיה רק טוב ומבטי מופנה רק אל העתיד!!! כל זה הפך לזיכרון בלב שרק לומדת ממנו  לעתיד ומספרת על מנת לחז'ק אחרים באמונה ובתיקווה וכמה צריך להודות לה' על כל נשימה של חיים- כי איננו יודעים כלל מה יקרה לנו ומה צפוי!! לכן רק אמונה!!! מאחלת שבעזרת ה' נזכה רק להאמין ולזכות עוד לטוב בקרוב ובמבט חיובי על העולם למרות הכל!

שלכם באהבת חינם ועם חיוך ושימחה בלב ובנשמה למרות הכל תמיד---(וסליחה על האריכות של העיניין...)

  מיכל שמחייכת תמיד ומודה לה' על כל הניסים שעשה עימדי ושהותיר אותי בחיים על מנת לחזק בכך אחרים! ומתפללת לטוב ומאמינה שעוד יהיה טוב!  בעזרת ה' -  אמן!!.

עד כאן סיפור האמונה שלי להזכיר לכם מי אני.... מקווה שכעת זוכרים... כיום אני כבר בת 37 ושוכרת דירה באריאל כעצמאית. ובהודעה נפרדת אכתוב לכם מה שעבר עליי בשנה האחרונה והלא פשוטה שעברתי... ולמה אני קוראת לעצמי כעת "שקופה" במדינה הזו...

אולי בזכותכם כאן קולי יישמע איפהשהוא....(אחרי שתזכרו מי אני תעברו לקרוא את ההודעה על ה"השקופה במדינת ישראל"...זה חשוב!!)