פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 48)

חחחח למה יש ל תחושה שאני תמיד אומר את זה

של ארה״ב

כתוב שבעבר ישראל ביקשה לרכוש את הטיל אך סורבה

BGM-109 טומהוק – ויקיפדיה

לא חושב שטילי טומהוק טובים מהם בהרבה.

אולי הטווח גדול יותר, אבל טילי יריחו בהחלט מגיעים לכל נקודה באיראן, תימן ואפילו אלג׳יריה

טילי יריחו הם אומנם טילים בליסטיים, עם טווחים של אלפי קילומטרים ואף להרמת לווינים לחלל, אבל לא עם יכולות ניווט סופר-מדויקות שנדרשים לפגיעה במבנה ספציפי במתחם בו רוצים לפגוע.  

/news/649490

עם טילים - המסר הוא "אנחנו יכולים לפגוע בכל מה שנמצא מעל הקרקע ולא מוגן"

עם 100 מטוסי קרב שמגיעים לאיראן, מפציצים את המטרות שלהם וחוזרים הביתה בשלום, המסר הוא "אנחנו יכולים לעשות לכם מה שנרצה, יכולים לתקוף כל אתר שנחפוץ להשמיד, כמעט אין מיגון שיכול לעצור אותנו (ותשאלו את חברכם נסראללה)".

זה מסר הרבה יותר מאיים.

אבל הדיוק, המהירות וההתמחקות של מטוסי קרב, אאל"ט, גבוהים הרבה יותר.

קל וחומר כאשר לישראל יש את מטוסי הקרב כמעט הכי מתקדמים בעולם, לעומת טילים שבהם אנחנו לא נמצאים באותה הרמה שהיינו רוצים להיות.

ובכל מקרה, המחשבה על כך שטייסי אויב היו מעל עיר הבירה שלך וחזרו הביתה בשלום, לדעתי יותר מרתיעה אפילו אם לא היה למטוס אף יתרון על טיל בליסטי.

נ.ב.

כמו בכל דבר, גם לטילים בליסטיים תמיד יש טרייד-אוף.

אתה רוצה פצצה מטורפת במשקל טונות שיודעת לחדור בונקרים?

זה יהיה על חשבון הטווח.

אתה רוצה להגדיל את הטווח? זה יבוא על חשבון הדיוק.

אתה רוצה להגדיל את הדיוק? זה יבוא על חשבון המהירות, מה שייקל על האויב ליירט אותם.

וכן על זו הדרך. כמובן כתבתי סתם דוגמאות, לא בהכרח נכונות אבל הרעיון בוודאי נכון.

עם מטוסי קרב הרבה מהטרייד-אוף הזה מתבטל, כי הם יכולים להגיע ממש מעל היעד המותקף ויכולים לשאת טונות רבות של חומרי נפץ בלי שזה יפגע בדיוק וכו'.

כמובן יש טרייד-אוף אחר, כמו הסיכון לטייסים ומגבלות מרחק בגלל הצורך לתדלק (שגם אותן אפשר לפתור אבל זה יבוא על חשבון משהו אחר...).

טילי קרקע קרקע הרבה יותר יקרים.

מצד שני, הם אמורים בעקבות כך להיות טובים יותר, או שזה עובד אחרת?

אולי יש עוד כמה משתנים לכאן או לכאן, אבל אם הם יקרים יותר וטובים פחות, העסק אמור לפשוט את הרגל...

אחד קשה ליירוט,

אחד מדויק,

אחד מהיר,

אחד זול,

אחד עושה הרבה נזק...

איראן למשל יודעת שאם היא תשלח מטוסי קרב כדי לתקוף את ישראל, היא תצטרך אחר כך לנהל מו"מ על החזרת גופות הטייסים... לכן היא מעדיפה להשתמש בטילים.

1. מטוס בדרך כלל מדויק יותר

2. זול יותר לעשות את זה עם מטוס

3. טיל בליסטי קל יותר ליירט

4. לטיל אין ל"א

5. טיל מגיע תמיד מכיוון אחד. במקרה שלנו לאיראן הוא יגיע תמיד מצד מערב. לכן קל יותר למגן את המבנה נגדו

6. טיל בליסטי כמעט תמיד ינחת אנכית. עם פצצה מונחת ממטוס אפשר גם להשחיל אותה אופקית על חלון/יסודות וכו'

7. לישראל יש חיל אוויר שהתאמן בדיוק למתווה הזה.

8. זה הרבה יותר שורף באגו של האויב שמטוסים מסתובבים לך חופשי בשמיים ואין לך אומץ להזניק מולם מטוסי ירוט כי ברור להם שטייסי האויב יחזרו במצנחים.

מניח שיש עוד הרבה סיבות

סומך על צה"ל שיודע מה הוא עושה.

ואם כבר

יש לקברניט סרטון על שאלה דומה.

חפש ותקבל עוד תשובות.

ואיתם הועלתה ההצגה. כולל הנשים שצולמו מכל זווית, להראותך את ערכי הקרב המרשימים של הצבא המנצח, על קרשי התיאטרון.

מבוימת ומתוזמרת. ובעיקר משווקת.

כשמביימים הצגה עבור חובבי ארתור מילר, זה נשמע לך שפתאום יועלה על הבמה אמן ספוקן וורד?

מובנת האנלוגיה?

ולא, אין כאן כל הנחה כזו, וגם לא השערה שכביכול מישהו בקרב מקבלי ההחלטות העריך אחרת מפעילי טילים. הנקודה - והאנלוגיה בהתאם לכך - היא, שקונספטואלית השימוש בזרוע אווירית של צבא נתפס כנכון יותר טקטית, כי הפעלתו גמישה, וניתנת למיקרו ניהול בדרג מדיני אנושי בכל רגע נתון. וזה המשחק האמיתי שמשחקים. 

בטח ידעת שזו כוונת המילים בשיר "סיבת הסיבות": תשיב בי את הרוח", וההמשך קשור ג"כ: "תוריד ממני את הגשם (=הגסות הגשמית)". בכללי השיר הזה נכתב על הקורונה.

ואם כבר, אביא עוד פירוש. להשיב זה במובן גם של להסיג אחור, להחזיר אחורה. "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", "השיב את חמתי..." (=הסיג את חמתי), "אבינו מלכנו, אל תשיבנו ריקם מלפניך" (=אל תוציא אותנו מלפניך). הרוח הרבה פעמים מסמלת את הרוחניות, אך גם מופיע שהרוח שאין בה ממש היא כמו החטאים, כי גם החטאים אין בהם ממש: "משול כחרס הנשבר...וכענן כלה", "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה". אנחנו מבקשים מה': "תשיב את הרוח", תסיר את הערפל שמסתיר את האמת מפנינו והוא זה שגורם לחטאים ולרע, תראה את זיו פניך. אני יכול להאריך עוד קצת, אבל נסתפק בזה.....

לא זכרתי את "סיבת הסיבות"

ואני אוהב את הסיפא שלך אם כי זה קצת מתנגש עם הרעיון הכללי שניסיתי להעביר

נו שוין😊

נו, באמת, ישי ריבו מפורש....😉

כן, אלו ואלו דברי א-לוהים חיים....🙂

נ.ב עכשיו שמתי לב שבטעות כתבתי "אנחנו מבקשים מה' תשיב את הרוח" על בסיס השיר של ישי ריבו ולא שאנחנו משבחים את ה' על כך, על בסיס לשון התפילה....

כתבתי פה שמשיב זה לשון השבה, הרחקה. אבל כתוב "מַשיב" ולא "מֵשיב". אבל המשמעות היא אותה משמעות, שה' יסלק את הערפל (ואולי הרוח עצמה תפקידה רק לסלק את הערפל ולא שהרוח משמעותה עצמה החטאים)

וככה בעיקר תרקוד עם תלמידי חכמים

יש לך בהישג יד ישיבה?

עמדתי בצד ומחיתי כפיים בלי להילחם עם עצמי, רק לשמוח שכולם שמחים שיש לנו תורה.

נפל לי ההבנה שהבעיה מתחילה שאני נכנס למחשבות למה אני כזה ביישן ולמה אני לא רוקד ולא מקבל את עצמי כמו שאני. 

אגב, תגובה גם ל @ריבוזום ^^

אבל באמת היו זמנים שניסיתי להילחם עם עצמי 

אני חושב שזה מה שגרם לי כל פעם להרגיש רע - שהנה החג הזה שמעמיד לי מראה מול הפנים מגיע...

במקום לזרום ולשמוח איך שנוח לי.  

מאמין שמתישהו אני אמור להלחם עם עצמי בקטע הזה, אבל כנראה שהחג זה לא הזמן לזה 

צריך לעשות גם עזרת גברים

שעומדים ומוחאים כפיים (;

סתם צחקתי.

מבין אותך 

אולי כדאי לנסות לשבור את ה"ביישנות" הזו, שלא יהיה לך אכפת אם אתה בדיוק בקצב או מה מישהו אולי חושב עליך.

בחתונה זה יותר קל, כי אתה יכול לומר לעצמך שבשביל זה הגעת - לשמח את החתן, וזו המצווה שלך.

אבל קודם כל, אני חושב שצביעות זה לשחק אותה צדיק כדי לרמות אחרים

פה לא מתכננים לרמות אף אחד 

ובכללי, 

כל אחד שמח לפי ההבנה שלו כמה מזל שיש תורה . 

מן הסתם כל אחד שיודע שיש שכר על מצוות, או שהתורה נותנת דרך חיים יש לו סיבה לרקוד שהוא לא גוי זה כבר טוב

אף בחורה לא באה לצפות בדבר כזה. הנשים היחידות שביו אלה הנשים הזקנות של הגברים הזקנים שמרכיבים את המניין הזה. מעט הצעירים, כמוני, שבאים לשם נהנים מתפילה מהירה, הקפות מקוצרות, ואפס קהל עוין 😉

האמת, אני חושב שאין מניין כזה באיזור שלי... צריך לבדוק פעם

קודם כל אני חייבת להגיד שזה ממש יפה ביישנות וזה מראה על דברים טובים ויפים באישיות.

ואני יכולה לספר לך שיש לי חברה שכשהכרתי אותה היתה האדם הכי ביישן שהכרתי בחיים(לא אוכלת/צוחקת/שרה/רוקדת/מדברת(!) ליד אנשים,לא מישרת מבט, לא אומרת לא לאנשים וכו').ברמות שאתה לא מכיר.

ודחפתי אותה כל פעם קצת(יש לי קצת אומץ אז קצת סחפתי אותה). והיום היא פשוט בן אדם אחר לחלוטין! אחר!

אז מה העצה שלי? למצוא חבר עם קצת אומץ ורגישות ותעבדו על הנקודה הזאת.ביחד זה הרבה יותר קל.

וגם להכניס לעצמך לראש שאין מה להתבייש מאנשים, שניה אחרי זה לא זוכרים אותך כמו שאתה לא זוכר אנשים אחרים.

אבל מה זה דף ניק??

תלוי על קיר?

עריכה: אה, יש תמונה.. פשוט האינטרנט שלי חסום..

בין אבא שרץ לתוך האש כדי להציל את הילדים שלו,

לבין מי שחגור בחומר נפץ כדי לאבד חיים בעולם?

אולי עדיף לדייק את השאלה דוקא לעניין הכיבוש והאחיזה בארץ, עוד לפני מסירת נפש.

מכל מקום שאלה טובה וחשובה!

המחבל לא מקריב מעצמו בשביל אחרים. הוא רוצה לזכות ב-72 בתולות, ולכן רץ להתאבד (בוא נגיד שאם מדינת ישראל תמשח את עצמות ה"שאהידים" בשומן חזיר, מספר המתאבדים ירד וכמעט יתאפס...). היהודי יודע מה ערך החיים, יודע בחשיבותם, ולמרות זאת מקריב אותם בשביל טובת הכלל.

אפשר גם לראות בזמן ההקרבה. האם מה שבוער באותו "מתאבד" זה כוח הרס ורצון להרוג וכדו', או רצון להיטיב? זה מתבטא בהרבה דברים, כמו אונס שיש רק לאותם מחבלים, ועוד ועוד, אבל זה פשוט גם בלי אותם ביטויים.

ואחתום בדוגמא שלדעתי מאוד ממחישה את ההבדל. המשנה במסכת מכות דנה מתי בי"ד נקראת בי"ד חובלנית, האם כשהורגת אחת לשבעים שנה, אחת לשבע שנים. ר"ע אומר שם במשנה, שאם הוא היה בסנהדרין, לא היה נהרג אדם מעולם. רבי טרפון אומר לרבי עקיבא, שאמנם הוא מגיע ממקום של לימוד זכות, "והצילו העדה את הרוצח" וכו', אבל זה גורם בפועל לשפיכות דמים: "אף הן מרבי שופכי דמים בישראל" (מכות דף ז'). זאת אומרת, כיוון שהיהדות רוצה לקדש את החיים ולהרבות בחיים, דווקא מתוך כך לפעמים צריך למעט את אותם חיים שמקדשים את המוות וגורמים למוות. אבל המטרה היא ריבוי החיים וקידושם! זה מבאר יותר את מה ש@פתית שלג כתב....

אה, עוד משהו חשוב. לאדם באופן בסיסי אין את הזכות להרוג מישהו אחר, ליטול חיים של מישהו אחר. האפשרות היחידה היא אם האדם שליח של ה' וצינור שלו, ואז הוא לא הורג בעצמו, ה' הורג והוא רק הגרזן. גם ההרג שלהם הרבה פעמים לא נובע מציויי באסלאם, אלא סתם כי הם רוצים. וגם דתם מבוססת על שקר ועל התגלות יחיד וכו' (ושים לב שאנחנו לא עוסקים במה הם חושבים, אלא מה מבחינתנו ההבדל. מלבד מה שאנחנו מצפים שיכירו שמוחמד הוא אנלפבית משוגע וכו' וזה די פשוט להבין את זה).

אדם יכול למסור עצמו גם למשהו מאוד טיפשי ושלילי כי הוא האמין בו או אהב אותו.

אנחנו לא צריכים להעריך מישהו רק כי הוא הקריב למען מה שהוא מאמין בו. 

אנחנו כנראה כן נעריך את האדם שהקריב למען מטרה או אדם שקרובים לליבנו.

נרד שנייה מהדוגמא של המחבל שיוצרת לנו תגובה רגשית מיידית של אנטי.

אדם קופץ לאש ועל הדרך גם מסכן את חייו כדי להציל משהו:

אם זה תינוק- כולנו נעריך אותו יותר.

אם זה רכוש- לא רק שלא נעריך אותו יותר יש גם סיכוי שנעריך אותו פחות "מה בשביל זה סיכנת את חייך?".

אם זה רכוש קדוש כדוגמת ספר תורה- תלוי אם אתה חושב שהמעשה ערכי או לא.

שורה תחתונה המעשה אותו מעשה בכל הדוגמאות המטרה שלשמה הייתה הקרבה היא המשתנה היחיד ועל פיה התוצאה משתנה האם אנחנו מעריכים את האדם הוא לא.

תודה על זה

ראשית, כי הכלל לא מעניין אותם. המלחמה עבורם אינה בשביל להועיל או להציל או לעזור למישהו, אלא רק להשמיד את הכופרים. זה הרבה אינדיבידואלים שמאמינים שצריך להשמיד את הכופרים, ובמקרה הם מתאגדים ביחד, מטעמי נוחות ואופרציה.

מבחינתם שכל העולם יושמד ובלבד שהכופרים גם יושמדו. אחכ כל אחד ילך לגן עדן או גהינום.

שנית, הם באים על מנת למות כדרך יזומה, ולא כתופעת לוואי של מלחמת הגנה. מבחינתם להתאבד זה פשוט עוד כלי נשק.

שלישית, הם שמחים באכזריות, וככל שיש יותר ממנה כך הם מאושרים יותר. אצלנו, לעומת זאת, עושים הכל כדי לצמצם מוות וסבל. לא רצים כדי למות, אלא רצים כדי להציל. רצים כדי שהעורף יחיה. רצים כדי שהמלחמה תיפסק. הם רצים כדי שהמלחמה תמשיך.

הענין הבסיסי, שגם אם נניח שאין הבדל, אדם מטבעו מגן על העם שלו. זה אינסטינקט שיש כבר לחיות.

אם היינו נוהגים באותה חיתיות בסיסית ונותנים לו להתפרע היינו במקום יותר טוב.

לפעמים יותר מדי אידיאלים מכהים את הרגש הטבעי.

אבל כל טבע בהיותו טבע יש בו סיגים, ועלינו להשתמש בשכל ולצרף ולברר אותם. המניע הטבעי יש בו לפעמים קצת נגיעות לאומיות-אישיות שבאות ממקום של ניכור לאומות העולם, וזה דבר לא טוב. עלינו להילחם ברוע מתוך הבנה שאנחנו גואלים את העולם ע"י כך. אם ניתן "לטבע להתפרע", זה אולי בטווח הקרוב יביא לתוצאות טובות, אבל לא לטווח הארוך. כדי שפעולתינו תהיה טובה גם לטווח הארוך עלינו לברר את אותו טבע בשכל ולהבין בדיוק מה המקום שלו ואיך הוא קשור לקודש.

לא באתי לחלוק עליך, אלא רק לחדד את דבריך.....

ואהלן, אהלן, חסדי, הרבה זמן לא ראינוך...

מבאס/:

קורה לפעמים

כתבתי על זה בפורום המקביל אם תרצה לקרוא.

אבל אולי צריך לעניין אותך בעיקר למה זה משפיע עליך כל כך.

ויורדת עליהם, כדאי לנסות להעיר לה על זה בצורה יפה.

על איך שהיא מסתכלת על עצמה, לא נראה לי שנכון להתערב, זה קודם כל נושא אישי שלה, ודווקא בגלל שזה מפריע לך ומתסכל אותך, לא נראה לי שייך לנסות לדבר איתה על זה.

שאדם יחשוב שחייו מושלמים... למה לחיות בתחושות שהחיים קשים?

השאלה באמת איך אדם כזה מתייחס לסביבה שלו. אם זה גורם לו לחוש עליונות על הסביבה או שהוא לא מבין למה אחרים לא רואים את חייהם כמושלמים ופוגע בהם עקב כך - זה באמת כבר לא בסדר...

מצד שני - אין לך יכולת לשנות אותה, נכון? את יכולה רק לדאוג לעצמך. אפשרות אחת היא להשתדל לא להיות איתה במגע (ואם חייבים, אז שיהיה טכני ככל האפשר), ואפשרות שנייה היא להתמודד ישירות עם האופי שלה. וגם בזה יש שתי אפשרויות: או לשמוח שמחה כנה בשמחתה, או לבדוק איפה ההתנהגות שלה מפעילה אותך ולעבוד על זה מול עצמך.

אין ספק שזו עבודה קשה...

בהצלחה!

מי שמנפנף ביש שלו ברוב המקרים זה כדי להסתיר את האין הפנימי יותר.

היא פוגעת בך?

אם כן הייתי מתרחקת.

אם לא, זה שלה, אין לנו יכולת לשנות אחרים וזו דרך שהיא צריכה לעבור.

זה מעסיק אותי לא בגלל שהיא חושבת שהיא מושלמת וטוב לה, להיפך, אני שמחה בשבילה.

אבל זה לא הגיוני לבוא עלי ועל כל הסובבים אותה בעליונות ושחצנות,וכל דבר שאני מדברת או שהיא רואה עלי או על הבני משפחה שלי היא יכולה לבוא בביקורת ולהגיד כמה אצלה זה לא ככה וכמה היא יותר טובה. לדוגמא:איך לחנך את הילד שלי, איך אני מתלבשת, זה כבר נהיה די בלתי נסבל וזה גורם לי לתקוף אותה בחזרה, ואז אני יוצאת עם מצפון ותחושה רעה. לכן אני מנסה להבין ממה זה נובע אצלה כדי לבוא בחמלה יותר ולא לתקוף או להגיב לה בצורה לא נעימה.

והיא מרגישה צורך להוכיח לעצמה שהיא מושלמת - ועושה את זה על חשבון אחרים...

באמת מעורר רחמים...

אלא איזה מקום נותנים ליארצייט של מעל אלף יהודים שנטבחו בשנה הקודמת.

אני בטוח שיהיה נדיר למצוא קהילה שלא תזכיר את זה באיזה אופן במהלך השמחה.

אפשר לחלק באופן גס את בתי הכנסת בארץ לשני סוגים:

*בתי כנסת עם קהילה תוססת, אירועים, רב קהילה, דיונים סביב נושאים אלה ואחרים מתקיימים לעיתים תכופות. כאלה למשל תמצא ברוב היישובים הדתיים הקטנים כגון התנחלויות, קיבוצים ומושבים וגם בגרעינים תורניים מסוימים.

*בתי כנסת ללא קהילה במובן הרחב של המילה, אלא פשוט אנשים שמתפללים באותו המקום.

אמנם הם עושים קידושים ביחד כשיש אירוע מיוחד, אבל הם לא באמת ידברו אחד עם השני אם ייפגשו במקרה ברחוב ולא יזמינו אחד את השני לאירועים פרטיים. יכול להיות שלאדם מסוים יהיו מספר חברים שמתפללים איתו באותו בית הכנסת, אבל זה מקרי וזה לא שהם חברים כי הם משתייכים שניהם לאותה קהילה של בית הכנסת. ממה שאני מכיר וכמובן לא עשיתי מחקר, כאלה הם רוב בתי הכנסת בערים הגדולות ובהם מתפללים רוב הציבור בערים הגדולות, בעיקר המבוגרים שבהם (נניח 50+), מה שמכונה לעיתים בזלזול "בעלי בתים". 

לדעתי ברוב בתי הכנסת מהסוג השני, לא יהיה שום ציון מיוחד של המאורע, פשוט כי אין מי שיארגן דבר כזה. הם מגיעים לבית הכנסת, קוראים את מילות התפילה מתוך סידור רינת ישראל או תפילת כל פה, ומה שלא מופיע בסידור פשוט לא יהיה שם.

לך לבית כנסת אקראי בחולון או נתניה או רמת גן (לא בית הכנסת שנבנה סביב הישיבה המקומית עבור בוגריה שנשארו לגור בעיר), ואני כמעט בטוח שלא תמצא שם התייחסות מיוחדת לטבח.

הסתכלתי מהעין הקהילתית שלי..

בטווח הארוך, הנצח גובר על הזמני. אירועי פוגרום רבים אירעו לאבותינו בשמחת תורה, ואדמת אירופה האדימה הרבה פעמים במועדי ישראל. אי אפשר להכפיף את הזמני לנצחי, ולכן בטווח הארוך הזיכרון ילך ויתפוס מקום קטן יותר ויותר. כשם שהשואה קיבלה את מימדי הזמן שלה, ומסעות הצלב מקבלים את "אב הרחמים". לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים.
 

יחד עם זאת, ואולי מתוך זאת, כרגע ההווה הוא עוצמתי ומתרחש, וכל מי שלא משתתף בצער הציבור חז"ל לא אהבו אותו. על אחת כמה וכמה שלכל אחד יש אח או אבא או בן או גיס או בן דוד או שכן או חבר שמשתתף במלחמה המתגלגלת הזו, או שנפל חלילה בקרבות או שנרצח חלילה בשמחת תורה בשנה שעברה. לכן וודאי ראוי וצריך לתת לזה מקום מיוחד השנה.

אמנם, אני יכול להבין כל החלטה שקהילה תקבל - ובלבד שזה לא מתוך אטימות הלב כמו בציבור החרדי. אצלנו למשל, המשפחה של הלוחם הגיבור שנפל ביקשה שלא נבטל את ההקפות. בשנים האחרונות הבן שלהם היה הרוח החיה בבית הכנסת המזדקן שלנו, וחשוב להם שהשמחה והחיים ימשיכו. אז מה שהוחלט בסוף זה שבערב תהיה הקפה אחת שקטה, ובכל ההקפות הספר המוביל יהיה האחד עם המעיל שנתרם לעילוי נשמתו, ובבוקר יהיה יזכור מיוחד וכולם ייכנסו פנימה לסדר הזכרת נשמות לפני הזמן הרגיל. כך הקהילה שלנו מצאה את האיזון שנכון לנו.

יש משמעות ביהדות גם לסיבוב השמש, מה שנקרא בדברי הימים "תשובת השנה". לכן, ניתן לציין את הזכרון בתאריך הלועזי ולא בעברי (צריך לחשוב מה לעשות כשזה יצא על חג סוכות).

בכללי, כל דבר שמוביל את האדם לעצבות (לא דכדוך וייאוש, שזה בעיה גם בכללי....), כדאי להימנע ממנו בשמחת תורה.

ומי שיכול לחבר בין הדברים, לקחת את הדברים לאופן המשמח, מצויין (הם היו רוצים שנשמח, אנחנו שמחים בשבילם, הם במקום טוב עכשיו, הנצחון על החמאס הוא בהרביית שמחה וחיים. דמויות כמו עמיחי וייצן שביקש מאשתו תוך כדי לחימה לחלק סוכריות לילדים ולשמור על שמחת החג מעודדות ומראות שאפילו מי שנהרג לא נהרג מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה, כמו רבי עקיבא בזמנו).

בכללי, אם אדם עצוב בלב, קשה לצוות עליו פשוט לשמוח. הוא יכול לרקוד חיצונית, אבל לא יוכל באמת לשמוח. לכן, טוב לשאול ולברר קודם שמחת תורה עד שהדברים יתיישבו על הלב. תקרא את מה שמופיע בתחילת הסרטון (או לחילופין בתיאור של השיר....) על דברי הרב קוק, נראה לי זה קצת מבאר את הדברים.

מקווה שעזרתי

לא צריך ברמה גבוהה

כן לקשר את זה למקום הנכון שלו .

לא להתעצב מזה

כן לעצב את הקשר עם בורא עולם

בפועל כנראה שיהיה דומה מאוד לשנים קודמות

רק עם יותר מקום לשירי תפילה להצלחת החיילים במלחמה

התרחשו בשמחת תורה, שמיני עצרת, כ"ב בתשרי.

בפועל, נרקוד ונשמח כמצוות התורה לשמוח ביום וכהלכה לעשות שמחה לגמרה של תורה.

יחד עם זאת, בדיוק כמו בחג שבועות בקהילות שו"מ ובכל קהילות אשכנז שהמשיכו אותן, למרות שזה היארצייט של חללי פרעות תתנ"ו - נגיד יזכור לחללי היום ולכל שאר החללים.

גם בהקפות, בהחלט ניתן מקום למצב בשירים מחזקים ומתאימים.

כבוגר מרכז הרב, כל שנה בהקפות בלילה, בהקפות ביום ובהקפות שניות בבית הרב - הקפה שביעית היתה מתחילה ב"הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו" וממשיכים ב"מן המצר קראתי י'ה ענני במרחב י'ה" ורק משם חוזרים לשירי שמחת תורה. כפי שמתואר במועדי הראיה (עמ' 123 במהדורה החדשה) בשנת תר"ץ ככה הרב גרם להקפות להתחיל, בהמשך העבירו להקפה שביעית. אולי השנה ראוי להחזיר להקפה ראשונה.

על הקשר שבין מסיבת הנובה לטבח הנורא אסור לדבר כי זה לא פוליטקלי קורקט.

ואולי מתי שהוא יוודע שהעיתוי נבחר בקפידה, כך שיסגור על כמה שיותר על כמה שיותר בליינים שתויים.

תוכל להרחיב?

באישי

איזו טהרה וקדושה

אפשר לומר שזה החג שאני הכי אוהב ומתחבר אליו (הוא ופורים....)

אז כמובן צריך להרוג את מי שצריך להרוג, אבל אין טעם לשקוע באשליות שעכשיו המלחמה תהיה קלה יותר או תסתיים מוקדם יותר.

מעולם לא הרגנו כל כך הרבה מנהיגי טרור ובזמן כל כך קצר.

זה בא לידי ביטוי בכך שאם מחסלים מנהיג טרור אחד, מוצאים לו מחליף, אבל אם הורגים גם את המחליף פעם אחר פעם, בסוף אין מחליף.

יש סיבה למה בתחילת המלחמה היו 5 מחטים לחמאס, בעוד שהיום יש רק אחד.

על אותו משקל, יש סיבה שסינוואר החליף הרבה מפקדים ומילא כמה תפקידים, כי כנראה לא היה מישהו אחר שימלא את כולם, ועכשיו במותו מה כבר נשאר מהארגון?

אני מסכים שאם זה היה הצעד היחיד שלנו לאורך המלחמה, הוא אכן לא היה שווה הרבה.

כמו שהפעילות של הגדוד שלי (כמו כל גדוד אחר), לא עשתה הרבה במיוחד בכדי להכריע את המלחמה, אבל הפעילות המצטברת הכריעה את הזרוע הצבאית של חמאס (אבל חמאס עדיין מסוגל לגייס פעילים חדשים)

מומלץ לקנות בלי פראבנים בלי קשר כי הבנתי שזה חומרים לא טובים

להחלקה מומלץ ללא מלחים. יש החלקות שלא צריך שמפו מיוחד בכלל. כדאי לשאול את מי שעשית אצלה/ו

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך י"ז בתשרי תשפ"ה 22:28

אפשר לישון בסוכה בחוצות היוצר (אם בא לך להתכלב). אתה יכול לברר האם אפשר לישון בסוכה במרכז הרב. ואם אתה נתקע, דבר איתי בש"א

ספיציפית לגבי נס וטבע, נראה לי יש לי כבר קו מגובש בנושא הזה ב"ה (אחרי שנים ששמעתי שיעורים בנושא בכל מיני הזדמנויות ודיברתי על הנושא....). יש עוד הרבה מה לעיין, אבל בגדול התבנית הכללית משורטטת.

אני עוד לא שמעתי מהו המקור לכך שלימוד תורה מציל מאסונות ומלחמות ו/או מצדיק שיחרור מגיוס למלחמת מצווה (בשונה ממלחמת רשות כמובן).

כל האמירות שאני מכיר על כוחה של התורה הוא ביחס לקיום התורה, ולא ללימוד התורה. לימיד תורה הוא מצווה אחת, חשובה מאוד וממש 'היכי תמצי' לשאר התורה, אבל לימוד בצורה החרדית זהו 'רק' הידור מצווה.

* תורה מגנא ומצלא? כל הראשונים מבינים את זה כעניין רוחני שמגן מהיצר הרע.

* יום השישי? מדובר שם בקיום התורה ולא בלימוד.

* רבנן לא צריכי נטירותא? זה אמור בהיזק שכיחא (ליסטים שבאים לעיר, חיות רעות, וכדומה) אבל לא לגבי מלחמה שבה צבא אויב מגיע.

מנגד, אנחנו יודעים שבקריעת ים סוף הקב"ה אמר למשה רבינו "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו!", ואנחנו יודעים על התוכחה אל בני גד ובני ראובן, ואנחנו מכירים את התוכחה של דבורה הנביאה לשבטים שלא השתתפו במלחמת ברק "למה ישבת בין המשפתיים?", ואנחנו יודעים שבמלחמת מצווה יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ואפילו לגבי חזקיה המלך עם הסיפור של רבשקה שלעג לצדיקי ירושלים, מי שיעיין יותר עמוק בסיפור יראה שלמעשה אין שם שום מעלה והצדיקות שלהם לא הייתה ממש צדיקות, וגם כל ממלכת יהודה נחרבה ונותרה "בת ציון כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה", והקב"ה הציל את העיר לא למען לומדי התורה ש"כמעט כסדום היו" אלא למענו ולמען דוד עבדו. וכו' וכדומה וכיוצא בזה.

אני חושב, וגם אמרתי את זה בשיחה אחת שהייתה לי עם חרדים בהפגנה, שכיוון שזו מצווה וחובה להיות בצבא, אזי הם צריכים לקחת את הכוח הגדול שיש להם ולהשתמש בו כדי לשנות את הצבא. לא לברוח מהגיוס אלא לדרוש את התעלות הצבא. לא לחסום כבישים או לאיים בהשבתות נוסח קפלן, אלא להשתמש בכוח הפוליטי שלהם כדי לקדש את הצבא. 

ואת הגמרא במכות על זה ששערי יואב מצליחים במלחמה בזכות שערי ירושלים שעוסקים בתורה.

ברור שלאף אחד אין פטור מצבא, ולכן חייבים להתגייס לצבא מתי שהוא (אולי מלבד בודדים....), אבל מנגד ברור שצריך שיהיו גם לומדי תורה בזמן מלחמה, וזה לא נכון להגיד שצריך לגייס עכשיו את כל הישיבות משום שיש מלחמה. וזה המתח, מתי הבן-אדם צריך להישאר בישיבה ללמוד, ומתי הוא צריך להתגייס.

נ.ב מה התכוונת בסוגריים כשאמרת "בשונה ממלחמת רשות"?

לגבי מלחמת רשות, עד כמה שזכור לי הרמבם משחרר את מי שלומד מהצורך לצאת למלחמה. זה רמבם בהלכות שמיטה, כמדומני.

עכשיו לא פנוי, בהמשך בלנ"ד.

אחלה

לגבי הרמב"ם, זו טעות נפוצה

אני יודע שרבים מנסים ליישב את המתח..

אבל בעיקר באתי לומר שכל יישוב בהכרח ימעיט קצת מהמוחלטות של כל ערך.

מי שקורא להתגייס בסוף אומר אעפ שבוודאי התורה משפיעה טוב על העולם, צריך לסייג את זה..

ולהיפך,

מי שאומר שבני תורה צריכים לשבת וללמוד בזמן מלחמה..

מפחית את הזעקה הטבעית (בעייני) של מאי חזית דדמא דידך סמוק טפי..

בן-אדם שחושב שיגרום בלימודו להצלת נפשות וגם באיזה שהוא שלב מתגייס בעצמו, לא חושב שדמו סומק טפי (מלבד מה שרוב החיילים במדינה לא קרביים. מה תטען כלפי חילוני שהולך לג'וב?)

אבל עכשיו הבנתי יותר את הטענה שלך....

לית מאן דפליג לגבי קיום תורה, אבל משום מה הטיעונים כולם הפכו להיות על לימוד תורה. וכל זה למרות שבמקורות עצמם, עד כמה שידי הדלה מכירה, העניין הוא על קיום רצון ה'. כלומר הדיון עוות איכשהו במהלך הדרך. כל אחד אומר 'תורה' ומתכוון לדבר קצת אחר.

על פי האמת יכול להיות שהמחלוקות האלה משלימות אחת את השניה