פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 49)

השיח סביב זה כבר יצא מכל פרופורציה

רק מהשעות האחרונות, הידיעה הזאת

"המדינה במקום הכי נמוך שיש. בחרתי ללמוד סיעוד, איך אוכל לחזור למלאכת הצלת חיי אדם אם לא מצילים את אחותי? לא הטילים מפחידים אותנו, העובדה שאזרחים נחטפים והמדינה לא עוצרת ועושה הכול להחזירם. תראו לנו שאתם מנהיגי המחר, תגידו כן לעסקה".

כאילו... עם כל הכבוד... מה אנשים חושבים לעצמם?

שהמדינה תגן עליהם

אבל היא נכשלה ובגדול בהגנה.

וכן המצב כל-כך בעייתי.

אם היו מפעילים את הראש מראש ..

מי דמיין שאנשים יצעקו הצילו במשך 7 שעות במקרה הטוב וברע יומיים והמדינה לא תצליח להגן.

יש כאלה שעדיין צועקים הצילו והם בתוך גהינום.

אנשים שהלכו להגן עליך ונחטפו

אז כן זה גם מזעזע וגם לצד שלהם יש קול ואסור לשפוט.

"לא הטילים מפחידים אותנו" => אזרחי העוטף יכולים למות, להתפוצץ, לאבד בתים וגפיים וחיים, אבל איך אומרים, זה בכלל לא שיקול, זה לא פקטור

איך אני אוכל לחזור למלאכלת הצלת חיים אם לא מצילים את אחותי" => אם לא דואגים לי ולמשפחתי, אז שימותו כולם

אני מבין כעס, תסכול, תחושת בגידה כו'

אבל אלה אמירות לא של סערת רגשות אלא של מיינדסט דפוק

לגבי שפיטה אני לא יודע מה זה לשפוט

אני יודע מה זה שיח אומלל והרסני שנוגד את עקרונות התורה

ומה זה שיח אמוני ובונה => ממש בלי קשר לשאלה האם עסקה היא הצעד הנכון או לא

אחרים אם לא דאגו לך קודם.

עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ה באייר תשפ"ד 9:56

מוחק כי במחשבה שנייה לא בא לי לנצל"ש

למה אין מבצע כמו באנטבה? אתם רוצים להגיד לי שלא יודעים איפה החטופים?

יודעים גם יודעים לפחות על חלקם...

8 חודשים מלחמה.. למה צה"ל יוצא נכנס , יוצא נכנס??

אי אפשר לנצח ככה ארגון טרור. ביום הראשון היינו צריכים להטיל פצצות גרעין טקטיות על עזה בכדי לשלוח מסר חד וברור לעולם.

גם במחיר של פגיעה בחטופים בדיוק כמו נוהל חניבעל. ארגון טרור משחק בנו במשך למעלה משנה.. ועוד אחרי הדבר הכי מטורף שיש ...

פעם חשבתי לעצמי שאחרי שרקטה תפגע בגן ילדים ותהרוג 30 ילדים ישראל תכבוש את עזה..

מפה לשם התרחש מגה פיגוע שאפילו הכי מדומיינים שבעולם לא העלו על דעתם. ועכשיו אנחנו דנים בכן עסקה לא עסקה. הזייה אחת גדולה.

המשמעות של לעשות עסקה עם חמאס היא אחת: אין יותר קו אדום. ארגון טרור יוכל לרצוח מסות של אנשים אלפים על אלפים 

ולדעת שהוא יוכל לצאת מכל זה. תחשבו מה מדינות יחשבו שהם רואים דבר כזה. זה רק יזמין מתקפות עתידיות , אבל לא מארגון טרור שאתה יכול לנטרל 

אלא מדינות שאם ינצחו נגיד שלום למדינה.

אתם מאמינים לעצמכם???

היינו צריכים ואף אחד לא היה מדבר אם היינו מחסלים את חמאס

זה שהם עדיין למרות כל המאמצים חיים זה הזיה

אני רק טוען שצריך ללכת על מבצעים ממוקדים כשרואים ששתי המטרות של חיסול החמאס ושחרור החטופים

סותרים אחד את השני. פשוט מאוד. כשחמאס יבין שהקלפים שלו הולכים לאיבוד הוא ישאף לעסקה. כל עוד הוא לא מאבד קלפים הוא גם לא ממהר.

וגם יודעים שהם נמצאים עמוק במנהרות, במקום שיהיה קשה מאוד להגיע אליהם בלי לסכן אותם ואת החיילים.

חמאס לא טיפשים.. הם הכינו את המנהרות האלה במשך שנים.

כנראה שה לא כ"כ פשוט.. צריך לדוג' לפרוץ בדרך כמה דלתות, בלי שהמחבלים יגלו ויהרגו בנתיים את החטופים

ישראל צריכה לקבל החלטה אסטרטגית ולהבין, או שהחטופים יצאו רק 50 אחוז בחיים,

או שישראל תושמד. אין אמצע. חייבים לשחרר אותם בכח גם בידיעה מוחלטת שחלקם לא יחזרו בחיים. נשגב מבינתי איך זה לא התחולל במשך כל החודשים האלו.

עכשיו משפחות החטופים לא יקבלו את זה כמובן מאליו ויתפלאו אם חטופים יהרגו בדרך לניסיון שיחרור. 

אי אפשר לבסס מלחמת קיום על 100 חטופים כשיש ספק גדול אם יש 30 מהם בחיים...

גם אם היו 100 . הרצון הזה של ישראל למלא איזה חוזה מטופש שכתוב או לא כתוב ולהעמיד אותה במצב סכנה קיומית, זה אבסורד.

לשחרר 30 כשיש מדינה שלמה על כף המאזניים. אני מבין את הצורך לשחרר את החטופים ויודע שישראל אחראית לשלומם, אבל יש גם מחשבה לטווח ארוך,

זה לא בנאדם שפועל על פי רגש , צריך לקחת את מיכלול הנתונים.

זה לא ישנה את המצב או העובדות

ביבי לא שואל אף אחד מאיתנו

חשוב שיהיה לנו העוז להילחם עד הניצחון, אבל יותר חשוב שבאמת ננצח.

ורצוי עם כמה שפחות נפגעים ושכל החטופים יחזרו בריאים ושלמים.

וחמאס נשאר בעמדה שלו.

המו"מ הבא יתחיל מההצעה הנוכחית שלנו, יהיה קשה לחזור אחורה.

ולחמאס כנראה לא אכפת שארה"ב מטילה עליו את האחריות (הוא לא מקבל מהם נשק), הוא יודע שאנחנו נמשיך להתפשר עוד ועוד בגלל הלחץ של משפחות החטופים.

אתה יודע איך לטפל בזה?

(הגוף עושה גבול לנפש, אנחנו חווים בתוך הגוף את הנפש בעוצמה נמוכה יותר מאשר כשאנחנו יוצאים מהגוף. לכן כדאי לתת זמן לעצמנו בתוך הגוף ולנשום ולהעזר צעד צעד במי ובמה שאפשר עד שמגיעים לפתרון מספק יותר).

מגיע לך את הזמן הזה ואת האפשרות להגיע לפתרון מלא יותר ואמיתי, גם אם המסע יקח לך זמן.

עולם הבא לא משהו למתאבדים

לא שאני בעד זה או משהו…     

על מה שהוא עשה, על פי התנאים החיצוניים ומצבו הנפשי, ופועלים בהתאם.

לא נכון לומר שכל מי שהתאבד מבעיות נפשיות לגמרי לא אחראי למה שהוא עשה.

בסופו־של־דבר אנחנו מאמינים בהישארות הנפש ואין מה לעשות אמנם לא אוהבים לחשוב על זה כשיש מחשבות אובדניות אבל האמת היא שההתאבדות לא תעזור בכלום מהסיבה הפשוטה שמוות פירושו בסך־הכל שהתודעה עוזבת את הגוף, לא נעלמת, וגם לא "מחלימה" באורח פלא זה סתם דמיון שלנו.

"אסון? סבל החיים? התדמה להקל את כובד משאם מעליך ע"י חטא ועוון? או לכבות את גחלתם? האם תחשוב, כי כמו תוכל להרוס ולכלות את מעטה גופך, כן תעצור כוח לבטל ולאפס גם את עצמותך – את עצמך, את רוח האדם! ובמעשך זה, להשתמט ולהתחמק מהדין והמשפיט אשר יביאון אותך שם?" [חורב]

=> אמנם "קל לדבר", אבל, כיוון שהייתי שם, אני מרשה לעצמי

אם מה שאתה צריך זה לשכב חודשיים במיטה בלי לזוז, לבריאות

אם אתה לא סובל את עצמך, ה' סובל אותך ודי לו גם בכך שאתה רק קיים

אם אתה סובל מדיכאון האפשרויות רבות מספור החל בתרופות כלה ב־ECT / מחלקה פתוחה / מה שבא לך

אני חושב שאנחנו חיים בעולם עם יותר מדי מילים, על הכל אנחנו חושבים ועל הכל מדביקים מילים הגם שהן בכלל לא נמצאות שהם

בכל־מקרה אחי אני מקווה שתמצא את הדרך ואת היכולות להסתדר עם הבלגן הזה

שפת אמת בשלח תרל"ה

"ולכן אף בצרה גדולה שאנם יכולים לצעוק גם כן. הצרה בעצמה הוא לשון של תפילה."

שהוא "סתם דמיון שלנו".

זאת השקפת היהדות AFAIK

אם לא לאמץ אותה אז זה לא שיש לנו יותר מושג מה הולך להיות אחרי

בכל־מקרה, אני שם את כל הז'יטונים שלי, שזה לא עדיף מלישון 24/7 (שזה אפשרי כבר עכשיו מבלי ללכת רחוק ומבלי להסתבך מבחינה רוחנית)

אוקיי אז כרגע הנפש שלך דפוקה- ה' יודע את זה. הוא יודע. 

ואם הוא מקבל את זה ונותן לך כל בוקר חיים כנראה יש לזה סיבה...

אין לי הרבה מה להגיד. גם אני כרגע סטיתי מהמסלול ממש... מבינה את הכאב הזה של ייסורים מול עצמך. זה סיוט, ואם משהו לא מאוורר את המחשבות האלה הן רצות בלופים וזה רק נהיה בור בלי תחתית שמחליש... גם כשאתה כבר יודע שאתה מגזים ומשקר לעצמך אין'ך כוח לקום אתה מתייאש רק מהמחשבה של מה שזה ידרוש ממך ומעדיף לשקוע יותר עמוק.

ובאמת שאני יודעת שדברים מבחוץ בד"כ לא עוזרים... בסוף זה איך שהמציאות מתפתחת כל פעם בפני עצמה, והגעה לכנות כלשהי מול עצמך. 

תנסה למצוא מפלט מהמחשבות בעבודה או משהו... להיות עסוק זה תמיד טוב. הדברים הכי סתמיים ממש עוזרים. אפילו אם אתה חושב לעצמך שזה לא אמיתי, ושזה רגעי... זה חשוב. (אם לא עבודה אז ספורט, הליכה בחוץ, תחביבים... שיח עם אנשים, קניות.. העיקר משהו)

כשאני מתפללת אתפלל בע"ה גם עליך ש"הרופא לשבורי לב" ירפא גם את הלב שלך.

ותתפלל גם אתה... גם אם לא רואים את התוצאות של התפילה מיד ה' לא מתעלם ממנה ויום אחד הדמעות שלך יצמיחו לך ישועה גדולה. תמיד יש סיכוי שהכל יתהפך... "אפילו חרב חדה...אל ימנע עצמו מן הרחמים",לפעמים זה מה שנשאר להסב פנים לקיר ופשוט לבכות, אפילו בלי מילים (רק בלי קללות...😄) 

בהצלחה❣

רק תודה על התפילות שלך.

את יודעת ששום דבר אחר לא באמת נקלט אצלי.

התפללתי

בכותל

שנזכה להחזיק חזק

ולהחזיק ידיים

וה' יתברך שהוא חי וקיים ירחם עלינו ויפתח לנו את הלב לראות אותו גם במקומות שאפשר רק לשתוק

וכדאי לנסות לטפל בזה, המסלול בטוח קשה אבל כנראה שווה את זה, גיבור, עלה והצלח!

אז אולי תלך לפסיכולוג/ יועץ רגשי? מישהו שיוכל לעזור לך לנתח את הפלונטרים הנפשיים ולהתיר אותם. 

תזכור, אתה עדיין מסוגל להתקדם ולהשתפר! עד שאנחנו לא בקבר שום דבר לא חתום! תמיד אפשר לתקן!

@דולי 

לדעתי זה פסיכולוגי. כן זו תשובה נדושה כזו.. אבל זה לא שהתעוררת ונפל לך פסוק בפה בלי הקשר.

חשבת על זה, והמוח עשה את ההקשר. 

מצד שני יכול היה ליפול לך פסוק אחר בפה.. כמו אשרי יושבי ביתך...

כי ביתי בית תפילה... גם ציפור מצאה בית... וכן כיד ה' הטובה עליך..

אולי הפסוק הזה נפל לך מתוך חשש שלך שהיא לא שמחה מעצם בקשתך להתארח אצלה..

ובכלל, מי אמר שזה קשור לדודה שלך? אולי זה בכלל מרמז לדבר אחר.

בכלל בתנ"ך? אפשר לומר שזכריה, אבל יש עוד כמה מתמודדים רציניים.

1.רות!

2.שופטים או שמואל

יש לי חיבור לספרים האלה

שופטים הכי יפה. גם שמואל א' ב'

לא העתקתי פשוט אנחנו אוהבים בדיוק את אותו דבר. 

למרות ששומעים אותה בכל שנה פעמיים - אני נהנית ממנה בכל פעם מחדש.

ומשאר ספרי התנ"ך אוהבת את שמואל.

ובהתאמה - הדמויות התנ"כיות שאני הכי מתחברת אליהן הן אסתר ודוד

אבל כל אחד מספרי התנ"ך הוא מיוחד בשבילי ואני נהנית ללמוד אותו. ובכל פעם שאני לומדת מחדש על דמות תנ"כית קדושה אני אומרת לעצמי: אולי לילד הבא שלנו נקרא על שמו? (וכבר עשינו את זה כמה וכמה פעמים )

הכתיבה הכי ספרותית, המנגינה הכי יפה, הסידור לאל"ף־בי"ת מדהים, אופן סידור המילים המיוחד בחלק מהפרקים (מדרגות מקבילות), זה עוד מבלי לדבר על התוכן והמשמעויות האמוניות שלו, בקיצור מגילת איכה בפער

ספר – דניאל

ולא כי קוראים לי דניאל חחח

הנבואות ממש מיוחדות ויש אווירה כזאת של מסתורין ואפוקליפטיוּת, הפרקים האחרונים בעברית הם מדהימים

אני גם אוהבת

כי אל אשר תלכי אלך..

ספר בראשית ברור 

בן-סירא הוא לא מהתנ"ך. יש אפילו איסור מדברי סופרים להחשיב אותו כאחד מספרי התנ"ך (כך הרב שרקי מפרש את האיסור לקרוא בספרים החיצוניים, חרף העובדה שהגמרא מצטטת מבן-סירא....הוא מפרש שהכוונה היא לעשות אותם מקרא, להחשיב אותם כאחד מספרי התנ"ך).

ואחת מהמגילות היא התכוונה, כמובן, לאחת מחמש המגילות בתנ"ך, לא למגילת תענית.

זה לא אחת מחמש המגילות. תהלים הוא מן הכתובים והוא לא אחת מחמש המגילות. וכמובן, לא מצליח להבין מה הכוונה שזה כתוב שלא בכתובים.

גם אסתר מאוד אוהב, אבל פחות מהן.

ספר איוב, ללא ספק.

ספר- ישעיהו- עומק החורבן ועומק הגאולה, הישועה

ושמואל.

מאותה סיבה, כי זה סיפור שנראה פשוט אבל בעצם...

ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֤ף יָדוֹ֙ 

שבועות אינו "נעול" על ו' בסיוון כי מבחינה תיאורטית אפשר שאייר וסיוון יהיו חודשים מלאים, חסרים, אחד מלא ואחד חסר, וזה משנה את התאריך, פשוט בימינו הולכים לפי הלוח הקבוע.

היום החמישים יהיה בהכרח- ה' סיון, בעוד מתן תורה שלא דברנו עליו, הוא ו' סיון, או ז' סיון לשיטת רבי יוסי.

חז"ל סידרו בדרך פרשנית שיחול באותו יום ו"חסכו" לנו ציון מועד נוסף בלוח השנה.

לשבועות אין תאריך אלא 50 יום אחרי פסח

רש"ר הירש ויקרא כ"ג

אילו הייתה כוונת הכתוב שנחגוג את יום החודש שבו ניתנה התורה, היה מוסר בידינו את התאריך ההיסטורי המדויק, באותו דיוק שבו קבע את ימי הזיכרון של יציאת מצרים בימי י״ד וט״ו בניסן. נראה אפוא שזו אינה כוונת הכתוב. אדרבה, כל כוונת הכתוב היא לשלול תפיסה מוטעית זו, ולכן אומר הכתוב: ״וקראתם בעצם היום הזה״. לדעתנו, הפירוש הוא כך: אל תקבעו את המועד ביום החודש שבו ניתנה התורה – דבר שנראה כאפשרות המסתברת ביותר, אלא, תקבעו את המועד – הידוע לכם היטב (מן התורה שבעל פה) – ״בעצם היום הזה״, ביום החמישים לעומר, שהוא היום המיועד להבאת לחם הביכורים, ללא כל התחשבות ביום החודש.

מלכתחילה אין כל פרשנות אחרת זה פשוט הרעיון של החג

התורה אמרה ממחרת השבת... עד ממחרת השבת השביעית.

לפי חז"ל פסח נקרא שבת. השנה הוא חל ביום שלישי, ועל כרחך תאמר שהשבת השניה והשלישית, וכן הלאה עד לשביעית, יחולו כולם ביום שלישי.

ואכן חז"ל קבעו מה שקבעו, ולא נאריך בזה.

"חז"ל קבעו בדרך פרשנית שממחרת השבת הוא ממחרת ראשון של פסח, דהיינו ט"ז ניסן, וממילא היום החמישים נעול על ו' בסיוון,"

=> כבר העלינו שיום החמישים לא "נעול" אלא תלוי בחודשים אייר וסיוון, תיאורטית אפשרי שיחול ה'-ז'

"חז"ל סידרו בדרך פרשנית שיחול באותו יום ו"חסכו" לנו ציון מועד נוסף בלוח השנה."

=> בין כה וכה אף אחד לא היה מציין מועד נוסף בין אם הוא פרושי או בייתוסי, וכאמור חז"ל לא סידרו שיחול באותו יום כי הוא יכול לחול בכל אחד מהימים הנ"ל. כאילו, אין סיבה שיציינו יום כזה, נניח הייתי בייתוסי וסופר ממחרת שבת בראשית (+5 ימים נגיד) ושבועות שלי היה יוצא י"א בסיוון... על סמך מה אני אחגוג נוסף בו' בסיוון? והניחא למאן דאמר בו' ניתנה, מה עם זה שאמר בז' ניתנה? לדעת ר' יוסי אנחנו כבר 2000 שנה לא חוגגים שבועות ביום מתן תורה. פשוט התורה רוצה שנתייחס ליום מתן תורה כפונקציה של ספירת העומר מסיבות סימבוליות.

"ברם, רוב הראשונים סבורים כאמור שהיא מדרבנן, לפיכך יאמר לכאורה שחג שבועות בזמן הזה, אף הוא מדרבנן, שאם לא כן, נמצא שהוא ללא נקודת יחוס ממשית, ותלוי באויר. וצריך עיון גדול."

=> שאלה מעניינת שדשו בה, ההסבר הוא שהספירה קיימת ועומדת כמו שהיא פשוט אין חיוב על הגברא להשתתף בה. כלומר התורה קבעה ששבועות יחול 50 יום מיום הקרבת העומר (בין אם מקריבים ובין אם לא – "חוקת עולם לדורותיכם"). אבל לספור בעצמו אינו חייב אלא בזמן שבית המקדש קיים.

אני לא יודע למה יש קטע כזה בדיונים כאן שכל פעם מפנים אותי "לקרוא שוב"

תאמינו לי קראתי. או שאני לא מסכים, או שלא הבנתי ואני צריך הסבר נוסף

אף על פי שהתורה לא צוותה, ואפילו תאריך מדוייק לא ציינה.

לכאורה היה צריך להוסיף עוד יום על הימים שצוותה התורה, אבל הם הגבילו את עצמם והסתפקו ביום אחד שיסמל הן את מתן תורה והן את חג הקציר.

ולכן, בחודש השלישי... "הכל מודין שהיה בראש חודש", וכאמור התורה לא ציינה יום בחודש. נמשיך לא להבין זה את זה.

ובבנין בבית המקדש נשמח במהרה בימינו. אמן.

לגבי הלכה למעשה לשאול רב מובהק

הנושא הוא מאוד סבוך עם הרבה שאלות גם נקודתיות גם במטא גם בהלכה וגם בהשקפה

אבל אני חושב שאפשר שההחלטה של "אגודת ישראל" בימי קום המדינה היא "מעשה רב"

לפני קום המדינה היו הרבה חילוקי דעות בנושא, האם נכון להקים מדינה שידוע שהיא תהיה מדינה חילונית (במיוחד בימי מפא"י) כו' כו'

אבל בסופו-של-דבר החליטו לתמוך (מלבד העדה החרדית)

"לאחר השואה באירופה וההחלטה על הקמת מדינת ישראל נקטה אגודת ישראל גישה חיובית יותר כלפי המדינה בתקווה שזו תלך בדרך התורה ובשאיפה להשפיע על אופייה. עם פרוץ מלחמת העצמאות אף קרא מרכז אגודת ישראל בירושלים לכלל הגברים החרדים הצעירים בעיר להתגייס למלחמה במסגרת המפקד הכללי ביישוב עליו הוחלט אז,[42] לאחר שהוסדרה הקמת חטיבות חרדיות והובטחה עמידה על דרישות הדת במחנות הצבא."

ברור שההנהגה במלחמת העצמאות הייתה חילונית לגמרי, ברור שמטרות המלחמה לא היו תורניות, ברור שכל-מיני שיטות פעולה לא היו מקובלות מבחינה תורנית

ועדיין ראו לנכון לתמוך לפחות בנושאים החשובים ביותר כמו צבא כו' וה' יעזור

הרי אם יורו לחייל להכנס לעזה בלי נשק בכלל ולהלחם רק עם הידיים, אז בזה אתה תסכים

שצריך לעשות את המקסימום לא להתגייס, נכון?

אז מבחינתי הגבול נחצה ממזמן ממזמן כשאני רואה שממש חיילים נהרגים בגלל פחדנות המנהיגים.

ראיתי את זה וחוויתי את זה עוד במבצעים קודמים.

ט' זה הכינוי שלי בשב"כ

המופלא הוא שהיה מי שהאמין

ואני לא הבנתי למה הסתכלו עליי מוזר שכל איש שב"כ שפגשתי התגאתי שאני מכיר את ט'.

יש בסרטון כמה חזקים..

ואיך יודעים שאמא של יהושע הייתה במוסד?

כי אף אחד לא יודע איך קוראים לה..

הבן שלו הוא צ'...

תוחלת החיים בממוצע עולה, רמת החיים בממוצע עולה,

כך שכנראה ריבונו של עולם יצר טבע יותר מאפשר לבני אדם לחיות מאשר לא מאפשר

אולי אתה מתכוון לומר: המישהו שמאחורי הטבע שלו יש רצון. והוא כן רוצה אותנו, עובדה שהכמות שנפגעה היא מזערית לעומת כל שאר האנשים. אתה מביא דוגמאות קיצון של תופעות חד-פעמיות, שלא מעידות על הכלל, שהוא, למרות כל האסונות, ממשיכים להיות חיים על פני כדור הארץ. מבחינה בוטנאית או מה שלא תרצה, כדור הארץ מתאים לחיים, לעומת כל שאר הכדורים שלא מתאימים מבחינת התנאים לחיים עליהם.

הכמות שנפגעה היא ממש לא מזערית.

שים לב שמבחינת תופעות טבע, תסכם את הטורנודאים, הוריקנים, אסטראודים, מגפות ומחלות ושינויי האקלים, אתה תראה שכדור הארץ לא מגלה סימנים של מקום שהוא טוב לבני אדם או לחיים אורגניזמים.

בשטח של שלושת רבעי מכדור הארץ, אם נזרוק אותך שם חסר כל אתה תמות תוך 10 דקות כי משהו יטרוף אותך. או בטביעה. בכל הזדמנות כדור הארץ מנסה להרוג יצורים חיים.

וההוכחה לכך היא המאובנים. שים לב, 99% מכלל המינים של כל היצורים החיים *כולל* מיני אדם שחיו *אי פעם* על כדור הארץ נכחדו. זה לא סימן למקום שמנסה לתמרץ אותך להשאר בו.

אבל זה בבחינת: "אם לא נביאים הם (=בני ישראל), בני נביאים הם"....

מה זה לא מגלה? עצם זה שכל התנאים בכדור הארץ מתאימים היא ה"סימן" של כדור הארץ. זה נכון שאדם בודד לא ישרוד בטבע, אך האדם מטבעו הוא חברתי, כמו עוד יצורים שמסתובבים בלהקות ולא חיים לבד. להוכיח מאדם בודד אם ישרוד או לא ישרוד זה לא שייך. מלבד זה, יש הבדל בין אסונות טבע, שהם אסונות טבע, לבין חיות טורפות, שזה חלק משרשרת המזון, שדווקא שרשרת המזון היא זו שמחזיקה את כל היצורים חיים. אם הזאב לא היה טורף, לא היה לו אוכל, והוא היה מת מרעב.

לגבי המאובנים, זה לא מוכיח כלום, כיוון שהיה מבול, וה' הבטיח שלא יהיה עוד מבול.

בכללי, אני לא מבין את הדיון פה לשיטתך. לשיטתך יש פה רגב אדמה שעליו אנחנו חיים. מה שייך לומר שלכדור הארץ יש רצון או לא רצון? אני באמת לא מצליח להבין לאן אתה חותר. אז סבבה, קשה קצת בכדור הארץ. מה הטיעון שלך? מה אתה רוצה להוכיח? שנלך למאדים?

הסיבה שבני אדם משגשגים היא שבני האדם הצליחו לרתום את המערכת האקולוגית של כדור הארץ לטובתם. לא בגלל שהבסיס של כדור הארץ מתאים לבני אדם לחיות פה. יש אסונות טבע, פשוט בני אדם מצליחים להתגונן מפני תופעות כאלה.

ולגבי הסיפא שלך, אני לא גוזר מזה שום דבר פילוסופי. הפותח שאל מה אנחנו מרגישים ממפולת שהרגה 2,000 איש אז אמרתי שכנראה כדור הארץ הוא לא מקום מתאים לחיות לכתחילה וכל הקיום שלנו עליו הוא בדיעבד. מה זה אומר מבחינה פילוסופית? אין לי מושג. רק מציין עובדה.

ההבטחה שלא יהיה מבול היא הבטחה שה' יותר לא ישמיד את העולם, הן בצורה של שטפון, הן בצורה של אסטרואיד.

אתה מניח שהפעולה של בני האדם היא לא חלק מהטבע. אבל זה לא נכון, השכל של האדם הוא חלק מהטבע שלו, ולכן אפשר לומר שמראש ה' לקח בחשבון את השכל של האדם ולא הוריד אותו לעולם שאיתו הוא לא יכול להתמודד.

אני עדיין לא מבין מה זו הקביעה הזאת שכל הקיום שלנו פה הוא בדיעבד. הנתון הוא שיש כאן כדור שעליו אנחנו חיים, ויש גם אסונות שפוקדים את הכדור שלנו מדי פעם. מאיפה אתה גוזר ש"לא מתאים לחיות פה"? ומה זה בכלל אומר שלא מתאים? מתאים זה עניין יחסי, זה שיש לנו אוויר לנשום ואנחנו לא קופאים למוות או נצלים למוות זה מראה שאכן כדור הארץ מותאם לחיים שלנו ביחס לכדורים אחרים. קיצור, אני לא מצליח להבין מה הטיעון שלך. הנתון הוא שכולם מתים, ולמרות זאת, כיוון שאנחנו בני-אדם, אנחנו מבכים את מי שמת, כי אנחנו מרגישים בחסרונו וזה עצוב. זה שיש מציאות אובייקטיבית שמונחת בטבע, לא סותרת את העובדה שהיא עצובה. אמנם, נראה לי פותח השרשור התכוון יותר לשאול מבחינת היחס לגויים יותר.

זה נכון שהרבה מינים נכחדים, אבל גם הרבה מינים חדשים נוצרים. ולחלקם יש אפילו צאצאים מתפקדים.

אין דינוזאורים מעל ל60 מיליון שנים, אבל הם החולייה החסרה בין זוחלים לעופות. שקיימים עד היום בכדור הארץ.

והרבה מינים נכחדים יש מינים יחסית דומים קיימים.

ובשורה התחתונה יש פה מגוון ביולוגי עצום של יצורים שונים שמתאימים בדיוק לתנאים שונים מאוד לאורך מקומות שונים מאוד לאורך כדור הארץ.

לא טוב ולא רע... (אולי גם טוב יותר מרע?  אויר מתאים, הרבה צמחי מרפא וכו' וכו')

ביחד לשאר הכדורים בחלל הוא הכי טוב

כמו שדוד המלך העדיף את הדבר על פני החרב, כיוון שזו מיתה טבעית וזו מיתה משונה, והאופן שבו מתו כל האנשים הללו, בכ"כ הרבה אכזריות ורוע טהור, זה מה שמכאיב הרבה יותר מהבחינה הכמותית. כל יום אנשים זקנים מתים, אבל זה הרבה פחות עצוב מאנשים שנהרגים צעירים. אז קודם כל, העובדה שכמותית נהרגו שם יותר אנשים לא גורמת לכך שבאופן אובייקטיבי יהיה יותר ראוי לבכות על זה.

מלבד זה, יש את הדבר הטבעי לחלוטין שבן-אדם יותר מחובר לעם שלו ולמולדת שלו, ויותר יבכה את הצרות שלה מאשר צרות שפוקדות עם אחר. כמו שבטבע כואב יותר לאדם אם קרוב שלו נפגע מאשר אם מישהו אחר נפגע.

לגבי עצם העניין שאנשים מתו, אכן, זה מעציב, אבל כמו שאמרתי, אין אף השוואה לשמחת תורה בשום צד, צורה ואופן.

נ.ב האמת שעד שכתבת כאן לא שמעתי על זה בכלל....