פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 5)

כנראה זה פשוט תלוי בסביבה בה אתה נמצא.

בסביבה שלי לא מחפשים גדולים, מחפשים להיות עובדי ה'.

וממילא אף פעם לא אהבתי את המושג גדולים.

הרי זה לא שיש הסכמה אובייקטיבית על איזה שהוא רב שהוא גדול, לכל ציבור יש את הרבנים שלו.

שיש הבדל בין רבי עקיבא לבין רבי יוחנן בן תורתא עם כל הכבוד. והרי חלק ממצוות מורא ה זה מורא ת"ח.  ולא הרי גדול כקטן. גם בימי אלישע הנביא אמרו הנה איש אלוקים קדוש עובר פה, נעשה לו עליית קיר קטנה. והיו הו פי שניים ברוח אליהו משאר נביאי הדור. תמיד היה מושג של גדולי הדור.

עבודת ה' היא עבודת ה' אלוקי ישראל. והאומה היא גוף אורגני אחד וכשם שלגוף יש מוח אז לכלל ישראל יש גדולי דור. הם מבטאים באישיות פרטית את הרוח של כלל ישראל

אישית לא קראתי, ולא מתכוון האמת,

אבל,

כל הזמן אומרים לי שזה ספר חובה

"הודו - יומן דרכים" של עזריאל קרליבך

"רופא לבן אלים שחורים" של אורי שורצמן

"חזון ופיגיון" של מיכאל בן-ארי

"המצוי הראשון" של מיכאל אברהם

"אלוהים משחק בקוביות" של מיכאל אברהם

"12 כללים לחיים" של ג'ורדן פיטרסון

"כמעיין המתגבר" של איין ראנד

"מרד הנפילים" של איין ראנד

"יסודות הכלכלה" של תומס סואל

"חוות החיות" של ג'ורג אורוול

סדרת "האסופית" של לוסי מונטוגמרי

"התנך - 80 מהפכות" של אמנון שפירא

"מקום תחת השמש" של בנימין נתניהו

"1984" של ג'ורג' אורוול

"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול

קראתי רק 3 מתוך הרשימה :-O

"המוות המוזר של אירופה" של דאגלס מאריי

"הקרב על המערב" של דאגלס מאריי

"איך לשכנע אנשים ב90 שניות" של ניקולס בותמן

"המדריכה למהפכה" של רחל עזריה (כדי להבין איך השמאל עובד)

"הסוד טמון אנשים" של מורטון מנדל

"ישראל כתב הגנה" של פרופ אלן דרשוביץ

"מפלגת בגץ" של שמחה רוטמן

כל אלה קראתי והם בהחלט ספרי חובה

[מביא ארבעה מכל קטגוריה]
- סופרים גרמניים
גוטפריד אוגוסט בירגר ; גתה ; הרמן הסה ; היינריך בל
- סופרים רוסיים
טולסטוי ; דוסטוייבסקי ; גוגול ; בולגקוב

- סופרים צרפתיים
ויקטור הוגו ; הקטור מאלו ; אנטול פראנס ; אלכסנדר דיומא

- סופרים איטלקיים
דאנטה ; ג'ובאני בוקצ'ו ; ארי דה לוקה ; אומברטו אקו

- סופרים בריטיים
צ'רלס דיקנס ; ג'יין אוסטן ; ארתור קונן דויל ; ג'רום ג'רום

הוקצו רק ארבעה מכל סיווג.
הסינון היה חד ואכזרי / שלא להזכיר את אקזופרי / או את רומן גארי...

רוב האנשים לא יהנו מספרים שכאלה.

אני מחזיק מעצמי קורא איכותי וקראתי בערך חצי מהסופרים ברשימתך (למעט ספרות בריטית; אני מושקע הרבה יותר בספרות אמריקאית, כגון איין ראנד וארנסט המינגווי)

נהנית מדנטה? התלבטתי אם לנסות והרגשתי שחוץ משפע אינטלקטואליזם לא ארוויח הרבה

וכי דאנטה כתב כדי שייהנו? כי אולי, שייקספיר כן, שהרי הוא שחיבר את "כטוב בעיניכם". אבל איך הולך הציטוט מאחד האיטלקים שהזכרתי? "כך הם האנגלים..."

כי אני נהנה מהעושר הרעיוני והספרותי שלו, לא כי "חשוב" לקרוא אותו.

דאנטה נראה לי מיותר עבורי. סטייל ברמות אבל בעיקר הסתבכות בתוך הראביט הול של הרפרנסים הנוצריים והתחבחבשות במודל הרדוד שלהם לאלוהים בכלל ולענישתו בפרט.

תרבותית - מסקרן; מעשית - טרחני...

דוסטוייבסקי (על כל ספריו שקראתי בינתיים), טולסטוי (רק אנה קרנינה), הרמן הסה (המלך!) וכמעט עולה עליו תומאס מאן (למעט הנבחר), איין ראנד המופלאה, אלבר קאמי - כל אלה קראתי והעיפו אותי. 

🤣

"כמה יפה הוא העולם וכמה מכוערים המבוכים!..." - "כמה יפה יכול היה העולם להיות אילו ידענו לנוע במבוכיו..."

מבחינתי כל ספר של ג'פרי ארצ'ר הוא חובת קריאה...

1984- קשה אבל מפקח.

"בן החמאס"- כנ"ל.

ואם גפ באמונה עסקינן- אז "90 יום למנוחת הנפש".

מדע בדיוני במקום פנטסיה

ספר כלשהו על חשיבה ביקורתית (אפשר לבקש המלצות מהבינה המלאכותית)

שירה עברית אמיתית, שקולה ומחורזת: אלתרמן, גולדברג, פן

שיקרב אותו לקב"ה

אמנות החשיבה הצלולה

הזמנה לפילוסופיה

היסטוריה של הפילוסופיה לצעירים מכל הגילים

דיונים (של מיקיאוולי)

שמי קדם של הרב שרקי (בראשית חלק א')

הפילוסוף המקובל (ביוגרפיה על הרב הנזיר)

סוד המוח היהודי ערן כ"ץ

הרגלים אטומיים

האלכימאי

בכללי ספרי פאולו קואלו

החטא ועונשו

לוגותרפיה

בגזרת המד"ב לגמרי שר הטבעות ומדריך הטרמפיסט לגלקסיה

אני גם אוהבת את הטרילוגיה של שיר על אש וקרח ומשתניו (קרי הגרסה הכתובה של משחקי הכס), אבל זה לא הקאפ אוף טי של כולם

הביוגרפיה של סטיב ג'ובס ואילון מאסק שניהם של וולטר

המשחק של אנדר

שקופים של ליאור אנלמן

אני בדמעות פה💔

יחסים בין אחים זה מאד עדין... אבל כללית איך לשקם קשר- 

קודם צריך זמן ביחד, פיזית.. ושהזמן יהיה נעים ובטוח. ולאט ובסבלנות בע"ה תתקרבו והוא ישתף... באמת נראה שעכשיו אין יותר מדי מה לעשות חוץ מלהתפלל ולהכין את הלב... וזה הרבה!

חיבוק!

אולי זה משהו שצריך לבוא מההורים שלך, אבל כדאי מאוד שהוא לא יאגור את הפגיעה הנפשית. זו גבורה שאין חובה להפגין. 

לא מכיר בפועל כדי לדעת בוודאות, אבל נראה לי לומר לו שאכפת לך ממנו ושאת אוהבת אותו ואם צריך תנסי לעזור ובנוסף תתפללי שה' יתן לו כוחות. עם זאת, חשוב לזכור שדברים כאלה דורשים איש מקצוע ואל תניחי שתוכלי להחליף איש מקצוע.

מאחל ומתפלל שיהיו לכם הכוחות, סוג של מגש הכסף שעליה אנו חיים.

1. זה עניין רציני באופן שאי אפשר להתעלם ממנו
2. זה עניין רגיש באופן שחשוב להתנהל בו בצורה מדויקת.

פתחת שירשור, את שואלת את השאלה - זה מראה שאכפת לך! אל תזניחי את האכפתיות הזאת בגלל המורכבות והקושי - האמיתי והנוכח, ששוחק.
 

פתחת שירשור - הכוונה טובה וניכרת, אבל ככל שתקבלו מהר יותר את ההבנה שזה לא הכלי לקבל תשובות במצב הזה - כך ייטב.
אתם רוצים לעזור לו? חשוב שתיגשו בצורה הנכונה, אחרת - הריחוק עלול לגדול, ויווצר יותר נזק מתועלת.
אל תלכו עקלקלות, אל תיכנסו לחשבונות, חשוב ממש להיות עם ענווה במצב כזה, להודות שאתם לבד לא יודעים איך לנהל את זה, ולכן
להתייעץ עם גורמי מקצוע - שיעזרו לכם לפנות אליו, לגשת אל הנושא הזה כמשפחה, לעזור לו ולכם לפתח שיח ולהיפתח.
אני אומר גורמי מקצוע, קודם כל עבורכם - כדי להתייעץ איך לגשת אליו עם הנושא, שיחה אחת של שיתוף עם המוקד המיועד לכך - יש כזה! 
לא ללחוץ עליו ולדחוק ללכת מיד לטיפול, גם אם זה באמת מה שנצרך בסופו של דבר, להוביל אותו ברגישות ובתמיכה צעד צעד בתהליך של שיתוף ומרחב בטוח.

בתקווה שתעשו את הדבר הנכון, מכל הדברים שייכתבו בשירשור הזה,
כי בסופו של דבר - זה יגיע לזה. חבל לבזבז זמן עם נסיונות ללכת סחור סחור בחוסר ידיעה.

מתפלל בשבילו.

מעבר לטיפול המקצועי חשוב ממש שתהיו שם בשבילו תמיד.

זה שהוא מדבר זה נכס!!!

תדברי איתו הרבה

עירוב תבשילין?

(לא בדקתי את כל השנים, אבל מה שכן התאים. ובמיוחד זה מתאים לניסוח של לפני שנה בדיוק, והשנה , מתישהוא (לא בדיוק עכשיו))

כיום הוא דרבנן נראה לי

יום טוב שני של ראש השנה לעולם יוצא ביום שבת, לכן יום טוב ראשון של יום שישי כמו יום טוב ראשון של סוכות כמו שמחת תורה לעולם לא יצאו בשישי.

לכן אין עירוב תבשילים בסוכות ובשמחת תורה ובראש השנה.

ליל הסדר יוצא ביום שישי לעיתים רחוקות, והרבה יותר יוצא בשבת ואז יש עירוב תבשילין מול שביעי של פסח או מול שבועות או מול ראש השנה חמישי ושישי, ברוב גדול של המקרים.

כשראש השנה חמישי-שישי עושים עירוב תבשילים. סוכות ושמחת תורה יוצאים באותו יום של ראש השנה, לכן *בארץ* אף פעם לא צריך לעשות בהם עירוב תבשילים. בחו"ל בשנה כזאת עושים גם בר"ה, גם בסוכות וגם בשמחת תורה.

ליל הסדר לא יוצא בליל שישי אף פעם, לכן *בארץ* אף פעם לא עושים ביו"ט ראשון של פסח עירוב תבשילין, אבל לפי אותו עקרון כשחל בחמישי *בחו"ל* זה חמישי ושישי וצריך לעשות (לכן בהרבה הגדות מופיע בהתחלה ולתושבי הארץ זה לא מובן).

שביעי של פסח יכול לצאת בשישי ואז גם בארץ עושים עירוב תבשילים וכן שבועות.

זה מעניין כי מצד אחד אני אדישה נורא ומצד שאני אני רגישה נורא.

זה לא חייב להיות חד משמעי.

מרגיש לי שהשאלה יותר מדי באוויר.

בכללי אולי השאלה בעצם אם אנחנו מרגישים עניין בחיים האלה..

בהגזמה

הלוואי הייתי קצת אדישה.

של עקיבא ביגמן "אידיוטים שימושיים".

אני יכול להציע לך את LGR (הסטוריית המחשב) מצד אחד או את רועי בן יוסף (כנות) מצד שני. תלוי בנפש שלך ומה שהיא נמשכת אליו.

אם תורה:

דף יומי, תמצא שיעור שאתה אוהב.

הרב נפתלי וסרמן לתחומים רבים בתורה.

אם תחומי דעת:

יש המון קורסים של MIT, STANFORD שפתוחים,

יש קורסים בטכניון טובים במתמטיקה.

אם שעשוע:

קנייטש, אנדרדוס, לאטמה, the two ronnies

מדברים בניה

גל מאמן כושר

הכנופיה

מסורת מדויקת

הלוואי וזה יטה את הכף... 

אבל מכיר את הסיפור היטב.

כאילו אנחנו כל כך מכורים לGPT הזה שאנחנו לא עושים פעולה פשוטה של חיפוש עצמאי..

נראלי שזה יהיה יותר מהיר ופחות מסובך מהתשובות המומצאות שלו .. 

לאחרונה הכנסתי לו תכנים והוא היה אמור לפרק ולארגן אותם, כלומר להיא ציטוטים רק מתוך הקובץ שאני שלחתי לו. ובחלר מהמקרים הוא המציא ציטוטים.

זה לא היה כל כך נורא, אבל תכלס אי אפשר לסמוך עליו אז אם השיקול הוא זמן, זה לא מאוד תועלתי... (מצד שני, כשאין לי סבלנות לנסח, ג'ימיני מאמי שלי, עושה יופי של עבודה!!)

נשארו לי רק 226 עמ'.

שוקלת לבקש ממנו סיכום זריז.

הוא לא ממש מושלם, והאמת שביחס לai רגיל הוא קצת מאכזב, אבל עדיין זה משהו נחמד ששווה להציץ בו.

הוא הרבה יותר אמין.

בגדול יש לי שלושה סוגי AI שפתוחים אצלי קבוע בדפדפן.

כשאני לא סומכת על האחד, אני עוברת לאחר ועושה אצלו וידוא....

הוא נראה מאוד חכם ומציג דברים יפה, אבל כשקוראים טוב הוא יכול לתקוע חצי משפט לא קשור באמצע התוכן, וכל מיני שטויות כאלה. דווקא בגלל שהוא חכמולוג הוא מטעה...

דבר נוסף, הוא יום אחד הפסיק להגיב לי, אולי כי לא קניתי פרו או משהו כזה

אבל כמובן זה מאוד משתנה לפמ הצרכים של המשתמש.

תכתוב  "לא יודע"?

כשהרובוטים ישתלטו על העולם הוא עוד יזכור לך את הלכלוך הזה

@בנות רבות עלי  גם לך

מקווה שיהיה לך לכם תירוץ מספיק טוב 

למרות שאני יודע שזו רק תוכנה הוא לפעמיים זורק לך משפטים כאילו הוא חושד בך שהכוונות שלך שליליות והוא נעשה רציני וקר. זה נורא..

GPT לא יכול להיות שקרן בדיוק כמו שהוא לא יכול להיות ג'ינג'י.

חבל על האנרגיה...

אבל יש לי כנראה ציפיות יותר מידי גבוהות ממנו. לפעמיים הוא ממש נפלא ועוזר, גם כשאתה חושב שאין סיכוי שהוא יוכל לחדש לך.

ויש פעמים שאתה נוחת למציאות ומבין שהוא רק מתוכנת .. הוא לא יכול להוות תחליף לאדם חי זה מה שבטוח.. לא משנה כמה ישכללו אותו.

זה מה שהתכוונתי, לא משהו אחר חלילה

בייחוד איפה החטופים.
אגב, האתר ומובילי דעת הציבור הכא כבר מצא אשמה חדשה של שירות הבטחון (לפחות לפני שמתמנה זיני): יש מחבל (לשעבר, לשעבר, ומכל מקום רק ערפאתיסט ולא איסלאמיסט) שמנסה להעביר מידע על החטופים ו"מישהו", איזה דיפ סטייט שטני ואפל, מסרב לקבל את האינפורמציה הקריטית, שבוודאי תחזיר אותם, תשחרר את הצבא השמאלני מכבליו המשפטיים התפלציים ותנצח לנו את הניצחון הגדול, המוחלט וההחלטי בהחלט. מחריד, תראו כמה רחוק יחפרו החפרפרות החתרניות צוררות הקואליציה רק כדי לקלקל לביבי:
מחבל העבר: מוסר מיקומי חטופים ומתעלמים

נו, אז אם השמאלנים כל כך לא רוצים אותם בחזרה כדי שיהיה אפשר להפגין בקפלן, אז אפשר כבר לישון טוב בלילה, כמו שאמר בצלאל. לא צריך יותר את התזכורות מסרטוני התעמולה של המשפחות. במקום זה ניכנס עם מרכבות גדעון ס' כדי להחזיר, אבל רק את מי שאבא שלו בפורום הנכון.

מזכיר לי סרט ישן של צ'ארלי צ'אפלין שמגלם חייל בחפירות מלחמת העולם הראשונה, שבחלומו יוצא לפעולה נועזת, מתגנב מעבר לקווי האויב, תופס את הקייזר הגרמני בצווארו, גורר אותו בחזרה למחנה האנגלים, מנצח את המלחמה ומביא את השלום, וכל חבריו לפלוגה מעיפים אותו באוויר בתשואות. ואז הסמל הבריטי מעיר אותו בבעיטה לעוד יום אפור.
תמשיכו לחגוג.

מה כולכם מדברים על ראש השנה, על איזה חשבון נפש, על איזה סליחה ומחילה ותפילה ודף חדש והחלטות טובות ומחשבות טובות ודיבורים טובים אאאייאאיי, כשחוזרים על אותם דמיונות ופנטזיות עלובות? כשמתכסים בשמיכה כמו ילדים לשמוע את בצלאל מספר סיפורי לילה טוב על בוננזה בעזה? ג'ימי דור פעם לעג - דווקא בימי ממשל אובמה - להסתבכות האמריקאית המביכה בלוב, וקרא לזה "Benghazi zazi". אז עכשיו לנו יש עזה בוננזה.
רפובליקת בוננזות עם הגירה שלילית, בעיקר של מוחות טובים. ועכשיו אפילו לא מקבלים אוקראינים גויים, לפחות עם השכלה הנדסית ורצון להשתלב כאן בבורחם מצבאות פוטין. מבחינתם אנחנו כבר לא טובים. עכשיו רודפים אחרי רופאים יהודים צרפתים שיבואו, בתקווה שירגישו רדופים מספיק על ידי שליחי הציונות ונרדפים מספיק בצרפת על ידי אנטי ציונים.
או אולי בונזו. זה מה שיהיה לאכול באוטרקיית בוננזסטאן. בחורף נתחמם עם מבער בונזן.

לסיום, יודעים מה? אני מבקש סליחה. באמת, אני בטח איפה שהוא לא בסדר עם כל הביקורתיות והציניות האלו. זו איזו חולשה, זה חזק ממני. מקבל עליי לנסות בשנה הבאה פחות. להפחית. לא יהיה קל בשנת בחירות (אם תהיינה... לא, לא, לא התכוונתי להישמע קפלניסט פרובוקטור, מבקש שוב סליחה, הנה תראו כמה זה חזק, היצר הזה). אבל באמת, מבטיח שאני אשתדל.
מה אתם מבטיחים?

עבודה של 20 שנה של השיעים ירדה לטמיון בשנה אחת

נכין קובה נייא ועלי גפן ממולאים, אסלי מין ג'בל א דרוז

לדובר הקרמלין ולדובר הבית הלבן היו בלי ספק מסרים שונים בנוגע לניצחון

איראן. התמנון השיעי עבד בצורה שיש רוב שיעי באיראן והרבה מיעוטים שיעים בהרבה מדינות שהם פרוקסי של איראן בשל היותם מיעוט שצריך את איראן מפני היותו מיעוט בארצו. יש אחווה שיעית.

אצל הסונים הם הרוב באסלאם ולא מיעוט, ולכן רבים בינם לעצמם ולא יכול להווצר תמנון טורקי באותה רמת יעילות

שהסונים הם ציבור ענק, וקשה לגרום לכל כך הרבה אנשים להיות להוטים למלחמות חסרות ערך על כמה קילומטרים באיזו מדינה פיצפונת.

יש לסונים כמה ארגונים קיצוניים ששולטים על מדינות עניות, אבל לא נראה לי שמדינות נורמליות היו נכנסות למלחמות האלה באופן מוצהר

מלהגיב כמנהג המקום: לחפש את כל הודעותיך בפורום למן היום היווסגו ועד עתה, לבנות עליך פרופיל שלם ומקיף ולהבהיר מהם בדיוק המניעים שלך (כאילו אם אדע מה המניע שלך, זה יהפוך אותך לפחות צודק).

אינני ראוי להתהלך בגדולות כאלה, אבל כן אאחוז בשיפולי גלימתך ואגיב על המשפט האחרון שלך - כן, יש לך תפיסה קפלניסטית תמוהה ביותר!

אין לי בעיה שתטען כל טענה, אין לי בעיה שתחזור בתשובה, תתחרט, תשתנה, לא תשנה... תעשה כל מה שבא לך. אבל בבקשה, אל תקשר אותי לשום בעיה שלך. אם החלטת משהו, זה לא מחייב אותי להבטיח לך כלום. פשוט כלום!

למה ההתנהגות שלך תמוהה, לא צריך להסביר. אבל למה זה קפלניסטי? אומר לך חוויה שלי, אני עובר מדי פעם מתחת שלט עם תמונה של אח שכול, וכיתוב מדהים: "אני איבדתי את אחי, אתה לא מוכן לאבד כיסא?". כלומר, אם אחי מת, אז גם אתה חייב לי משהו (נעזוב לרגע את התהייה, שהטיעון נשען בהכרח על שמחה וסיפוק מכך שאחיו מת; ולמה הוא שוכח שגם ביבי אח שכול ומעניין לאיזו הוראה הזויה של ביבי הוא היה מוכן לציית).

אני באמת רוצה להבין את הקופירייטינג שעומד מאחורי מודעת הענק הזו וגם מאחורי הודעתך, יקירי. למה נראה לך שאם אתה בוחר לעשות משהו בשטח שלך, זה בהכרח מתיר לך לתבוע ממני משהו?

קיבלת פטור מיוחד.
אתה, באופן אישי, באמת לא חייב כלום.
אבל בוא, אני אעדיף אלף פעם את ההתנהגות התמוהה שלי מאשר פעם אחת את ההתנהגות המוסברת היטב של השרה סטרוק, עם כל תחושת הנס ורוממות הרוח.
פעם אחת לא היה מאז השבת השחורה שארגיש שסוף סוף מוכיחים לי שהכאב בטן זה כבר רק פאנטום.

לק"י

אבל ראיתי בסטטוס על מתקן לשמירת פלאפונים.

אבל שם נראה לי דובר על פלאפונים בבית.

אולי תצלם את הסטיקר ותעשה חיפוש בגוגל?

נכנסים לכרטיס אישי שלה, ולחצים על 'לחיפוש בהודעות של ______'

נכנסים לכאן ומחפשים מה שרוצים:

חיפוש בפורומים

ואם רוצים לחפש את המילה עגבניה ורק בפורום צמ"ע,

רושמים בחיפוש forum:394 עגבניה

לכל פורום יש מספר אחר - זה המספר שמופיע בסוף הכתובת כשנכנסים לפורום

(יש דרכים יותר קלות ויעילות, אבל השיטה הזאת תמיד עובדת. אפשר לשמור את הקישור בסימניות בדפדפן)

ראיתי את האפשרות לחיפוש אבל עד עכשיו לא הצלחתי להיעזר בזה כדי למצוא... מקווה שזה יעבוד.. תודה!

שתמיד הייתי עושה... בד"כ זה נתן לי מה שחיפשתי, אבל השבוע חיפשתי הודעה ספיציפית ולא מצאתי ככה. לא נורא זה באמת ממש טוב בד"כ.

author:1 forum:394

לחפש בכל ההודעות שלי בצמ"ע.

1) מישהו מהחמאס קרא לחליל אל חיה שאהיד, במה שנשמע כמו פליטת פה.

2) לפי הגרסה הרשמית על כל גנרל חמאס שנכח שם, מישהו קרוב אליו נהרג באותה המתקפה (לכל אחד זה היה מישהו אחר, בן או אישה או מנהל לשכה) והיום היה הלוויה שלהם ואותם מפקדי חמאס לא נצפו נוכחים בהלוויה, מה שמעלה את ההסתברות שהם למעשה היו נוכחים - בארונות.

במיוחד כאשר אחד הגנרלים של חמאס שלא נכח בישיבה, דווקא הוא הגיע להלוויה.

מצד אחד 2 בכירי חמאס שהיו שם התגלו כניצולים ונראו בציבור.

מצד שני היו שם 7, כאשר 5 אנשים נקברו כאשר 5 המפקדים שנותרו לא באו להלוויה, כאשר אחד לא באה להלווית בנו, אחד אחר לא בא להלווית אשתו ואחד אחר לא בא להלווית המנהל לשכה שלו.

גם אני שמעתי את הדברים האלו של עמית סגל,

ואתה יודע מה, עם כל הרשע הבלתי יתואר שלהם, זה לא נשמע לי הזוי ובלתי אפשרי,

שאכן "בזכות" שהם יצאו מהחדר להתפלל לאלוהים, כפי שהם מבינים אותו,

הם אשכרה ניצלו, לפחות ברמה של להישאר בחיים,

מהסיכול הזה, בפעם הזאת.

לדבר בשעת התפילה. ושנעשה על עצמינו קל וחומר מהגוים שלא מדברים בבית התפילה שלהם

זו הטאמפיאדה בכניסה

על כל היהודונים שיש היום בכל מקום🥰

תראה גם את ההר מאחורה😮

ששימשה את הגרים בליפתא וקצת את חברת חשמל.

במציאות - אי אפשר לחיות את כל החיים האפשריים, אבל אפשר לחיות באופן מלא את החיים שבחרתי

אם בחרתי לתעדף כיוון מקצועי מסויים, ויתרתי על כיוונים אחרים.

(החלטתי ללמוד תואר במדעים מדויקים, ולא רפואה … אך שני התחומים מאוד מעניינים אותי.  למשל בתור דוגמא) 

ותחושת ההחמצה הם בגלל החלטה שלקחת, אולי כדאי לשקול שוב את ההחלטה הזאת.

אני לא מאמינה ב"לעולם לא".

הכל יכול לקרות, דברים משתנים ובעיקר אנחנו משתנים.

אפשר לחזור ללמוד, אפשר להחליף עבודה, אפשר להחליף סגנון חיים שרוצים,

יש בחירות שכוללות ויתורים, ברור.

אבל אם תחושת ההחמצה היא כזאת גדולה, וכתבת ויתורים באמת משמעותיים, אולי הבחירה והויתור לא נכונים לך.

אפשר לחיות לצד ויתורים, אבל הרווח אמור להאפיל על ההפסד רוב הזמן.

שאם בחירות מסויימות לא עלו כפי שרצית

אי אפשר לבחור שוב?

את בת 100? 

נסגרו כל המכללות/אוניברסיטאות/קורסים וכו'?

אין עוד מקומות תעסוקה כמו אותה אחת שהציעו לך והפעם את תזמי ראיון או שתגישי קו"ח מפוצץ?

הדלת לא נסגרה וגם אם כן יש עוד דרכים להכנס, ויש עוד רכבות ואוטובוסים ואפילו מונית ספיישל.

להבין שבחרנו לא נכון זה לא דבר שאמור לייאש אותנו, זה רק אומר שצריך לבחון אופציה אחרת ולבחור באחת שיותר תתאים.

תצליחי בכל מה שתבחרי

מ'החיים המוגבלים'

זה הסללה וסטיגמות חברתיות

ולאו דווקא הגבלות אמיתיות

אם מדברים על קריירה

לנשים בכל המגזרים יש הסללה להגביל את עצמם בעיקר בשעות עבודה ובמקום שהעבודה תופסת בחיים (ואז נשארים עם מספר מצומצם של מקצועות)

אכן קשה לחשוב וללכת נגד הזרם

אבל תלוי מה רוצים

לעשות מה שכולם עושים

או

לעשות מה שרוצים באמת למרות שזה יוצא דופן 

השאלה היא למה לקחת אותן לכתחילה והאםבזמנו היית שלמה איתן

אנחנו משתנים והחיים משתנים. ואפשר גם להחליט מחדש לפי הנתונים של היום

לדעתי אין טעם להתבחבש בעבר אלא להסתכל קדימה ולתכנן קדימה איפה את רוצה להיות

גם אני מגלה בלי סוף דברים שהייתי יכול לעשות אחרת טוב יותר, אבל לקח לי שנים להבין עד כמה מערכת החינוך שלנו מפגרת ודורשת מכולנו להצטיין בקוסינוס וסינוס, ולקח עוד כמה שנים להבין מה זה לגדול בדור של להורים שחוו את המלחמה הקרה וכולם רצו שהבן שלהם יגיע למאדים, וימציא את המיירט הבא.

ושלא לדבר על הזמן שלקח לי להבין איך היה אפשר לעשות את הדברים טוב יותר.

אבל אני רואה לאט לאט איך הדברים משתנים. ובאופן כללי מי שמבין עד כמה המסגרות בהם גדלנו היו עקומות לגמרי, ידאג למסגרות אחרות לילדים שלו.

לדעתך הם ניסו או שמלכתחילה הם לא ניסו?

כמו התוצאה ..

זה כואב שאי אפשר לסמוך 

אפילו אם לא צץ איזה בלת"מ כמו שסבתא שלו מתה.

לפעמים זה פשוט גדול על אנשים. דברים שחשבו, שהיו בטוחים שהם מסוגלים להם באותה שעה, ברגע האמת הם מבינים שהם פשוט לא יכולים.

קשה לשפוט אנשים רק על סמך זה.

מכמה סיבות:

א. ללמוד נהיגה פירושו להפוך להיות נהג, כזה שיודע להסתדר בכל מצב בכביש. זה מה שאמרה לי המורה שלי כשאני למדתי נהיגה כשביקשתי במיוחד "להתאמן" על כביש ללא מוצא. מה שהיא עשתה זה הכניסה אותי לשם ואמרה לי "צא". זהו.

רוורסים, מראות, ביטחון בעצמי, ויצאתי משם.

מורה טוב הופך אותך לנהג/ת.

ב. למרות אמור לעול, מורים כן חוקחים בדרך כלל את התלמידים לכל המקומות שגם הטסטים מביאים אותך. למרות שהיום יש תוכנה שקובעת את המסלול והטסטר רק קובע איך נהגת ולא איפה לנהוג.

ג. לא מכיר אף אחד שהשתמש בסרטונים כאלה, וזה ממש לא נראה לי נחוץ. חבל על הכסף. יש דברים שלומדים רק מהתנסות, ולא מצפייה באחרים.

בנוסף, ממילא בשיעורי נהיגה מכינים אותך באופן *מעשי* לטסט. איך סרטון יכול לתרום יותר מאשר לשבת מאחורי ההגה?

לדעתי לכל אחד המסלול שלו ומה שקשה לאחד לא קשה לאחר. אז אי אפשר להשוות קשיים

נקודת המבט שלי על נסיונות ומצבי קושי היא שזה הדרך שלי, וזה מה שצריך לקרות לי כדי להביא אותי להיות יותר שלמה ומתוקנת, כדי למלא את השליחות שלי כאן בעולם. ולכל אחד מה שהוא צריך בשביל זה.. מה שאחד צריך זה לא מה שהשני צריך, וממילא זה לא מעודד.

מה שכן, יש עניין להסתכל בעין טובה על המציאות שלי, ולהודות גם על הקשיים וכו'. אבל שוב, בלי השוואה. רק אדם ואלוקיו

כמו שהסברתי לסבתא שלי,

שהעובדה שבשואה אכלו קליפות תפו"א,

עדיין לא גורם לי לאהוב רגל קרושה....

שזה לא באמת מעודד לשמוע ש"יש אנשים שקשה להם יותר", אז לשנינו קשה, אז מה הרווחנו?

אני חושב שבנושא הפרופורציות, הכוונה היא לנסות לדמיין אם היינו חולים חלילה ללא אפשרות ריאלית לריפוי, ואז יום אחד עומדים פתאום על הרגליים בנס, החיים היו נהפכים לגמרי לורודים בעינינו (ואפילו יותר מכך).

אז גם כעת, למרות ההתרגלות, אם לא ניקח כל מה שיש לנו כ"מובן מאליו", ונתרגל "לחיות בהודיה", זה יכול לקרב אותנו להרגשה כזאת.

יצא לי קצת קיטשי, והלוואי שהייתי קרוב לדברים כאלו בפועל, אבל חושב שיש בהן אמת.

זה לא ממש מעודד וכן מעודד......
כי מצד אחד ,
זה פשוט  לא נותן מקום לקושי גם כשזה אני מול עצמי, כי סהכ החיים שלי תותים "לעומת"(?) אז למה להתלונן? 
אבל מצד שני,
זה כן מעודד כי זה מסקנה שהחיים שלי יפים "לעומת"....
אבל, כל ה"לעומת" הזה מפריע לי ובאמת בני אדם- אני לפחות, בתפיסה שלי עם כמה שאלחם בזה, אני חיה בצורה כזאת שבתפיסה הכל צריך להיות טוב ומה שלא זה מבאס , אז להתחיל מנקודת הנחה שכלום לכאורה לא מגיע לי והכל לא מובן מאליו זה נכון אבל - קשה לי להתחבר לזה- ואני תוהה אם זה נכון - קשה לי לגבש דעה בנושא.......

אם חלילה היית חולה ומבריאה בהפתעה היית שמחה מאוד למרות שלא הכול טוב, נכון?

איך את מסבירה את זה?

אז מסכים שכמו שאמרו כאן, מותר ורצוי להרגיש את כלל הרגשות, ועדיין במקביל להפנים ששום דבר שיש לנו לא מובן מאליו.

ועושה לרוב יותר נזק מתועלת.

הדחקה וביטול של רגש הם אף פעם לא הפיתרון.

כמו שלא נכון להשוות בהצלחות וביתרונות של האחרים, לא נכון בעיניי להשוות בקשיים.

בסוף קושי הוא דבר סובייקטיבי, ויכול להיות שאת חווה את הקושי הפרטי ברמה מאוד חזקה למרות שהוא נראה קושי זעום בעיניים של אחרים.

אני רואה את זה הרבה אחרי ה7.10.

אנשים סביבי מסתייגים אחרי כל פריקה "אבל על מה אני מתלוננת" "העיקר שאנחנו חיים".

אני לא מסכימה עם זה.

נכון, יש רגע של פרופורציה אל מול הזוועות הכי גדולות וקשיים גדולים יותר, אבל, החיים הקטנים והפשוטים ממשיכים לצד הצרות הגדולות יותר

ולא נכון לא לתת לזה מקום.

נושא מענין - תודה.

יש משפט עמוק מחכים:

האושר הוא לא תולדה של מה שיש לך, אלא של מה שלא חסר לך.

דהיינו: אף פעם לא תרגיש שלם. עד שתחליט לראות מה שלם בך כעת.

וזה לא אומר להדחיק את הקשים הקיימים,

אלא במקביל גם לשים פוקוס על מה שיש.

אפרופו הקלישאה של החצי הכוס המלאה...

ולי אישית יש מצבים שזה ממש עוזר לי.

פרופורציה זאת לא המילה המתאימה.

פשוט צריך לפתוח עיניים לטוב שמציף את העולם שלנו!

טבע האדם לשכוח זה לא תירוץ...

בחדשות כותבים רק על מה שחריג,

ולכן הם מוצפים ברע, כי הרע הוא חריג

יש אנשים שהמילים אתם בריאים לוחץ אצלם בנקודות רגישות .. של התמודדות רפואיים מסוימת

ולכן

"תסתכלי בפרופורציות – נכון שהשידוך מתעכב, או שהמצב בבנק לוחץ, אבל ברוך ה' את בריאה,"

אז נקודה חשובה ממטופל שלי שאמרו לו כמו שאמרת העיקר שאנחנו בריאים ...

את לא יודעת באמת מה אנשים מתמודדים ויש קשיים רפואיים שלא נראים לעין 

אז נכון הוא לא בדיוק בריא באופן מושלם אבל עדיין הוא יכול להיות שמח

אז תלמדו שגם אנשים המתמודדים עם קושי רפואי שמחים

אז די לנרמל את המשפטים האלה

את לא חייבת להיות שמחה בגלל צער של אחרים

אלא שמחה בחלקך...

היא שהדרך להשתפר ולשפר את החיים עוברת דרך קשיים ומורכבויות

הדברים הטובים שהשגתי בחיים הגיעו אחרי קשיים כשלונות ומשברים

כשמגיע משבר חדש אני יודעת שיגיע הרגע שאדע להתגבר עליו ולא רק להתגבר

אלא לקחת איתי למידה לדרך

לשפר ולשדרג את החיים בתובנה חדשה

ואז המשבר הוא לא רק קשה אלא גם בהכרח מביא איתו עתיד טוב יותר

כל עידוד מתאים בשעתו.

אבל אני בעד עידוד שנותן פרופורציות כשמסתכלים על המטרה\היעד.

ויכול גם לעצבן אפילו בטח אם זה מגיע מאחרים כי זה מבטל את התחושות שלך באיזשהו מקום ואפילו יכול להרגיש שיפוטי - יש אנשים שיותר קשה להם, אז מה את מתלוננת?

אז לא. מותר שיהיה קשה בכל מצב. גם אם בשאר הדברים הכל טוב.

המסקנות שלי בכל אופן לגבי קשיים - חיזוק באמונה שזה מה שאני צריכה לעבור ושזה מה שטוב לי כרגע גם אם אני לא מבינה אותו, ושכל קושי הוא זמני. בין אם הוא ייפתר פרקטית בשלב כלשהו, ובין אם אצליח לפתור בתוכי את התחושה הקשה מולו ולזרום עם המצב. ומצד שני - גם עין טובה על מה שיש ולחיות בהווה את מה שטוב ולהעריך אותו. עבודה על השמחה במה שיש לי אבל מתוך התבוננות פנימית שלי ולא כאמירה מבחוץ שיכולה להשמע מחלישה. וכן, אני למשל הרבה פעמים נזכרת בקשיים שהיו לי וזה גורם לי להעריך את ההווה ונותן לי כח להתמודד כי כבר עברתי x y z  אבל אנחנו שוכחים מהר