פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 960)

כל עוד זה בתחום הסביר, כמובן.

ואם עושים אחרת מהם, שזה לא יהיה או יראה הפגנתי.

 

זה לא פיתרון אידיאלי, זה די "תיק", אבל זה מועיל לא להחריף את המצב.

 

(רוצה לפרט?)

אני אחראי על החיים שלי, וכל החלטה שקשורה אני היחיד שמחליט. אני הצגתי את הגבול הזה בגיל צעיר יחסית, ולא מתחרט על זה לרגע. וכך בעזה אחנך את הילדים שלי כשיהיו בגיל מבוגר יחסית....

מצד שני לנסות לעזור בכל מטלות הבית כמה שאפשר, בשעות שנוחות לי, ולפי העומס שלי ומתי שאני פנוי...

מצד שני גם הדרך שבה אני נוהגת כרגע מאוד פוגעת בהם.

אפשר לדבר איתם?

לא לחנך, פשוט לומר מה את מרגישה,

לספר על התהליך הנפשי הקשה שאת עוברת,

ומה את חושבת שיכול לעזור כדי לשפר את היחסים ביניכם.

 

שיהיה בהצלחה!

אמנם עדיין לא עברתי את גיל 20 אבל השאלה למעלה הציקה לי.

את יודעת כמה פעמים ההורים שלך עשו דברים בשבילך שזה על חשבונם?

לא נראלי שאפשר לבוא ופשוט לומר להם אני לא יכולה לעשות, מכיוון שזה לא נוח לי עכשיו. ולא באלי עכשיו.

זה ההורים שלך. בכל זאת. כבוד בסיסי לענות לבקשות שלהם. גם אחרי החתונה.

כאב לי נורא לקרוא תשאלה למעלה.
כיבוד הורים אצלי זה דבר ראשון, אפילו בלי לחשוב!

שיהיה לך בהצלחה.

עושה הרבה סדר ובריאות בחיים.
bahuva-ubemuna

(אלה השיעורים היחידים של אשה שאני שומע,

ומשתדל לחזור עליהם, לפחות חלקית, לפני כל בין הזמנים)

נכון. ההורים עשו דברים בשבילנו על חשבונם.
וגם אנחנו עשינו ועושים לא מעט דברים על חשבוננו בשבילם, ועוד נעשה.
זה לא מבטל את הקושי של הפותחת. זה באמת קשה.
התגובה שלך הייתה נשמעת כביקורת. וזה לא בטוח במקום כשמישהו משתף בקושי שלו

וזה שהם עשו בשבילנו לא מחייב אותנו לנצח לבטל את רצוננו מפני רצונם.
גם אנחנו אנשים עם רצונות וצרכים. וכשהם מתנגשים אז גם מבחינת ההלכה יש *לפעמים* מקום להגיד להןרים 'עד כאן' בצורה מכובדת. (ואני לא נכנסת לדיון על זה)


כל הכבוד לך על הכיבוד הורים!
תתפללי לקב"ה שיחסוך ממך את הניסיון של הפותחת והרבה אחרים....

ממש לא התכוונתי על ביקורת.
חלילה.
אם זה יצא ככה מחילה

1. כן זה באסה. באמת. ובאמת שאני מצטער בשבילך ומבין כמה זה קשה אבל.
2. את לא פרטת למה מעבר דירה זה לא אופציה. את לא ילדה בת 16 וגם לא בשירות בגיל 18, את יותר מגיל 20, אז כן אם את גרה אצל ההורים יש לזה חסכון כלכלי משמעותי וזה נוח מאוד, אבל חלק מהמחיר זה שהם יתערבו ויבקשו דברים. אני לא מסכים עם מה ש@ינון כתב, ברור שאתה אדם עצמאי וזה יפה (וגם מתבקש אם יורשה לי) שתעזור בבית שאתה חי בו, זה לא לעשות טובה או אצילות נפש. הגיוני גם שההורים ישאלו שאלות מציקות ויבקשו דברים שנראים לך (או לי או לכל בנאדם בוגר) כהזויים אפילו, אבל כשאתה גר בבית זה חלק מהמחיר.

באמת שיהיה הרבה הרבה בהצלחה, אם הלשון נשמעה תוקפת זה ממש לא הכוונה

לא לתת להורים להחליט עלי.

יש הבדל בין לנקות את המטבח, ובין להקשיב להורים איזה תואר לעשות...

בעיקר כלכלית. אני לומדת לתואר תובעני ואין לי תזמן לחסוך לשכר דירה.

יש כאלה שבוחרים בגלל זה שנה לעבוד ולחסוך. החלטת שאת מעדיפה להתחיל ישר, אין מה לעשות יש צפרדעים שצריך לבלוע. ההורים לא חייבים כלום.
ובאמת בהצלחה שיהיה (גם בתואר )

זה באמת קשה ההתערבות בבחירות האישיות

אבל מחילה הכותרת איומה
אני בחיים לא חשבתי את המילים "אבל לא על חשבוני"
אני כבר לא קטינה אז אני חיה על חשבונם....

אני תמיד משתדלת בכל בחירה שלי לא לפגוע ברגשותיהם או ובדעותיהם
במיוחד שיש לי עוד אחים קטנים ממני שדוגמא לא טובה ממני גורעת מהחינוך שההורים שלי מנסים להקנות להם.

את צריכה להחליט שאת ישות עצמאית מהם. נכון שהם הביאו אותך לעולם ואת חייבת להם הרבה הכרת הטוב. אבל את הבחירות שלך את עושה בעצמך לעצמך. אם הם לוקחים את הבחירות שלך באופן אישי, זו בחירה שלהם. תשחררי אותם מהמחשבות שלך. 

כהורה הייתי מצפה לשיחה כזאת מילדיי הבוגרים.

תסבירי מה נקודות הקושי שלך ומה לא וגם תקשיבי להם ותהיי פתוחה לקבל או לשכנע או גם וגם ולהגיע לסידורי חיים מקובלים על כולכם.

צריך לתכנן שיחה כזאת.

אני יודעת בדיוק מה ההורים שלי יסכימו לי ומה לא.
ומה שלא או רוב הסיכויים שלא - אני מעדיפה לא להעלות לדיון
זה להיכנס עם הראש בקיר.

וההורים שלי גם אומרים לי בדיוק מה שכתבת....

במיוחד אם תיטיבי לבטא את מה שאת מרגישה בפתיחות ובכבוד.

כאנשים בוגרים הם יכולים להבין דברים שאמרת ואפילו שלא אמרת אך רמזת בין השורות, ולנתח את משמעותם. מצד שני כבני אדם עם מוגבלות הם עשויים לא לחוש בדברים או ברגשות שלא העלית בפניהם.

(אני כמובן לא מדבר על ההורים הספציפיים - שאינני מכיר אותם - אלא על הורים בהכללה. הרי אנחנו בפורום)

ניסיתי המון בהתחלה - ואף פעם לא הופתעתי

כנראה מדובר בהורים ספציפיים... ובלי קשר לזה אני מעריכה אותם המון ומודה להם מאוד
ואוהבת אותם הכי בעולם!

לבקש מהם רשימות מסודרות של מה שהם רוצים, ולבצע מה שאפשר.

 

 

כשהם יבואו בטענות יהיה יותר בסיס עם מה להתמודד.

אבל בא לי שאלה בראש פתאום...

שכתבת-

" הרמב"ן על הפסוק כותב:
"הנה יצטרך להביא מכלם שיולידו כמותם וכאשר תאסוף לכלם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה לא תכיל אותם התיבה הזאת ולא עשר כיוצא בה אבל הוא נס החזיק מועט את המרובה"

כלומר, באמת היה נס שכל החיות נכנסו לתיבה. "
הם התרבו בתוך התיבה? כי אם כן אז באמת זה מועט המחזיק את המרובה...

אלא שיולידו כמותם לאחר המבול

תודה רבה

כמו לדינוזאורים, לדודואים ושאר החיות שלא הספיקו לתפוס מקום.

(לכאורה).

אין מקשים על הבדחן 

 

(יש הבדל בין ערבוב לבלבול - בלבול זה אי הבחנה, ערבוב זה לחבר יחד על אף ההבחנה. אכן ערבבתי ביניהם, לכאורה)

נח היקר,

אנחנו יכולים להישבע שאמרת שהתיבה לא יוצאת עד שעה 5.

 

בכנות,

חדי הקרן.

לא הבנתי מה אמרו שם 

תודה רבה

אתה תמיד כותב בצורה שנעים לקרוא.

ד"ת מוצלח!

חלומות שמתגשמים.. מעין הודעות של מה יקרה למי

הוא יעבור את המבחן זה יתקבל לעבוד בחברת *** (בכלל לא היה מועמד שם )
כל מיני דברים

[ואולי כדאי שמישהו שאתה חולם עליו חלילה משהו לא טוב - תתפלל בשבילו. תעשה משהו "לזכותו", בכוונה שזכות המצוה תעמיד אותו במקום אחר ותגן עליו]

זה לא רע ואין מה להילחץ
זו מתנה מה'.


אשריך וטוב לך.




כי אהבך ה אלוקיך.

עם @נפש חיה.

 

אגב שמעתי פעם סיפור על מישהו כזה, ומאז שנכנס לישיבה ושקע בלימוד הגמרא זה הלך ונעלם

כי ככל שהכח השכלי תופס מקום, יש פחות מקום לכח המדמה

 

אבל בטח כל הדבר הזה אומר עליך משהו מיוחד (חיובי, מסתמא)

על ידי גמרא....

שזה פתרון, רק הצעתי את זה כעובדה של מאזן הכוחות בנפש

 

אבל מה את חושבת? שעדיף להעצים את זה?

 

אני לא יודע

ולדעת שהיא קיימת.
יחדעם זאת- להמשיך בשגרת חיים רגילה ושמחה.

זה מזכיר לי אינטואיציה. שהיא עשויה להיות ברכה הרבה פעמים.


לא לפחד או לזלזל בכח הזה אבל לא תמיד לפעול על פיו.


היות שזו יכולת פנימית
כדאי לברר איך להתנהג איתה.


קשה לי לברור מילים מתאימות כעת
אבל אני לא מתעלמת מהשאלה של הכותב/ת כי אישית- קצת מכירה את מקומו... וקצת מזדהה עם התחושה שלו.

"להשתמש במתנה הזאת" - איך?

 

נכונותם של חלומות מתבררת רק בדיעבד. בהתייחסות לכל חלום מלכתחילה בחזקת נבואה קטנה יש פונטציאל רע בטווח הארוך. 

 

עם כל הכבוד, אדם לא יכול להכיר בזה שהוא חוזה עתידות ולהמשיך כרגיל. זה לא סתם כישרון כמו לדעת לצייר או לנגן. איך אפשר להשוות?

 

אין לתופעה הזאת נפקא מינה, לכן לא צריך לתת לזה יותר מדי תשומת לב. אין לתופעה הזאת הדרכה מעשית, לכן לנסות לרתום אותה אלינו זה פתח להרבה פנטזיות... אדרבה, יש אצל חז"ל גם הדרכות להתעלם מחלומות. (סיוגים על סיוגים אפשר לראות בעין איה ובספר עב כרס בהוצאה של הרב נויגרשל [לא זוכר את שם המחבר]).

 

כל זה על אחת כמה וכמה שבכלל לא ברור שזו מתנה משמים. סליחה שאני משמש כסמן המתנגד של הדיון הזה, אבל הכל פה רק בגדר אפשר, ואנחנו מייעצים כאן כאילו זה בגדר מוכרח.

 

יש חשבון של הסתברות התממשות חלום, לפעמים אנשים מן השורה נופלים בסטטיסטיקה...

 

אני אומר להמשיך בשגרה ומה שיהיה, יהיה.

הסברים כמו סטטיסטיקה הם התעלמות מהצד השני של הסטטיסטיקה ומהאינטואיציה הבריאה

"אם תלכו עימי בקרי"

 

האם בדקת מבחינה סטטיסטית וראית מה מספר הפעמים שבהם זה "עובד" או "לא עובד"?

ומתוקף איזה סמכות אתה מרשה לעצמך להגיד לבן אדם לוותר על תחושותיו ומחשבותיו האישיות שהוא רואה אותם כנכונות ועוד יש לו הוכחות לכך?

 

ראוי לתת מקום לכל אדם ולכל דבר ולכל רעיון, אפשר להסביר מדוע לא להתעסק בזה יתר על המידה, אפשר להסביר מדוע זה עלול להביא לטעויות. אבל לא סתם לדחות. ש פה בן אדם עם מחשבות ורגשות, יש פה תופעה שהוא טוען לה - והוא לא היחיד. לאורך הדורות רבנים ותלמידי חכמים רבים האמינו בדברים כאלה. היה מי שחלק, אבל הצד השולל אינו הצד היחיד.

לגבי כל השאר, זה מה שעשיתי: הסברתי למה לא טוב להתעסק בזה ולמה זה עלול להביא לידי טעויות, ולא דחיתי.

ולברר מה זה אומר אצל אדם יותר מייבין.

ומתחברת למה שכתב מעליי @ים חי מיה"ך

את החלום נכון ובפורפוציה הנכונה.

אבל זה לגמרי מקרה שמצריך שיחה עם רב

סליחה שזו התגובה,
אני מכירה מקרוב את התופעה מזווית הרבה יותר מעודנת ממה שתיארת ועדיין זה ממש לא נעים,
חברה אמרה לי פעם שזה דברים שקשורים לנשמות כלליות, שחולמים על כלל ישראל.
ובשעת ליל שכזו נאחל שיהיו חלומות טובים עם פתרונות טובים.
מי שמקבל מסרים כל הזמן זה לחיות עם פחות מסננים לעולמות האחרים וזה בהחלט נסיון לא פשוט, כי זה לא קל לשמוע ולהכיל את מה שרובנו לא אמורים לשמוע.
שים לב, זה קורה בשעות מסויימות? נסה להיות ער בשעות האלה. אולי זה יעזור. שתף את השם בבעיה הזו, ובחוסר רצונך לדעת. אם זו בעיה כמובן עבורך. לעיתים חלומות כאלו מגיעים כקונטרא חיזוקית עבור קושי מטורף (בעיניי עדיף לא זה ולא זה)
מצד שני, כנראה שזה חלק מתפקיד נכבד ורציני,
שיהיה בהצלחה רבה,
ומקוה שלא קשקשתי מדי בשעה הזויה שכזו

וברצינות - אני חושב שיש פה בשרשור עצות לא רעות איך להתרחק מזה אם זה גדול עליך.

 

 

בס"ד

לא רואה איזה ערך יש בהשפלה
[ואם כבר להשפיל למה עם שקרים?
יש מספיק דברים נכונים להגיד]

אני לא מעודדת פניה לאיש הנל
אני לא אפנה אליו
אבל הדיבור בזה
וההסתתרות מאחורי פצלש
זה משפיל ופחדני)

@הילד הכותב - קיבלת פה מחמאה

לבזבז למנהלים זמן עליך

ולאנשים עם לב טוב, השקעה בשביל להגיב לך

 

ברור לך שאתה לא נהנה מאיזה חשאיות נכון?

כי אתה מוכר פה לחצי פורום.

אז לא קצת מביך להשתטות ולעצבן כשיודעים מי אתה?

מקסים, ומעורר מחשבה.

וחודש טוב ומבורך לכולם, שכחתי לציין

לכוון.
גם אפשר לטעון שהמצווה בלימוד תורה, הוא התוצאה של ידיעה, ובמצוות שהמצווה בתוצאה, לא צריך לכוון.

2.נראה לי שכולם מבינים שהקידוש, הוא מצווה וזוכרים את השבת דרכו.

3.4.5. יש אחרונים שסוברים שהמצווה בן אדם לחבירו, לא צריך כוונה.

6. כולם יודעים שתפילות זו מצווה, ולא צריך לכוון בדווקא מהתורה.

7. לא מסכים שיש מצוות סעודה בנפרד מעונג, הסעודה אמורה להוביל לתוצאה הרצויה, שזה עונג. מצוות שהם לא המעשה, אלא התוצאה, לא צריך לכוון.

כאלה שכתבו כמו הדברים שכתבת, אבל אלו דברים מחודשים והפשטות היא כמו החולקים, שלא סומכים למעשה על החילוקים האלו

 

ועונג שבת וסעודות שבת הן מצוות נפרדות. הרי יש סוברים שסעודות מהורה ועונג רק בדברי קבלה.

ולאיד, יש עונג שלא ע"י סעודות

 

לכן פשוט כדאי לכוון, כמו שכתבתי

חולה מרוב אכילה, לא חייב לאכול סעודות שבת, כי זה לא עונג בשבילו. (רמב"ם שבת ל,ט; שו"ע רצא,א),
וזה כבר מבואר בתשובת הגאונים (שכ'"ט).

אני גם לא מסכים שהראשונים שסוברים שהסעודות בגלל המן, בהכרח סוברים אחרת. מספר הסעודות וקיומם יכולים להיות כנגד המן, אבל המטרה הוא 'עונג'.

אם זו המטרה

אבל הסעודות הן מצווה בפ"ע. אי אפשר למשל לקיים עונג במשהו אחר במקום הסעודות

יש 'חיי אדם' חשוב, שהובא במשנה ברורה,

שאם אדם הגיע לבית הכנסת כדי לשמוע שופר,

הוא ודאי התכוון לקיים את המצווה,

גם אם הוא לא חשב על זה בפועל בשעת השמיעה.

 

כמו כן, כך ניתן להסביר את הכוונה של 'עומד לפני ה' ',

אותה הצריך ר' חיים לעיכובא במשך כל תפילת העמידה:

אם אדם עומד עם סידור - מעשיו מעידים עליו שהוא מתפלל,

גם אם כרגע הוא סופר אפרוחים או שורות לבנים (ע' ירושלמי ברכות),

וקצת להציל אותו מקושיית החזו"א, איך אפשר לחייב כוונה כזו.

 

(קצת קפצתי שלבים, וכתבתי כמו לביינישים, אבל אפשר להבין מההקשר)

א. הבאתי את החיי אדם

 

ב. לא חושב שר' חיים התכוון לכוונה כזו, של הוכחה שהוא מקיים מצווה. אלא כוונה מיוחדת של תפילה, שהמחשבה על כך שהוא עומד לפני ה' היא חלק מהחפצא של תפילה

 

כאן בפוסט התייחסתי רק לכוונה מהסוג ששייך בכל המצוות

ולגבי ר' חיים,

זה לא הוכחה, אבל זה גם לא חצי נבואה.

זו הכוונה לדבר עם ה', ולא למלמל מילים לסטנדר או הסידור,

לדבר איתו, לפנות אליו.

יש חובה בכל יום בוקר וערב להזכיר את יציאת מצרים.

מצווה זאת מקיימים על ידי שקוראים את פרשת ציצית שמוזכרת בה יציאת מצרים.

ברור שלהלכה צריך לקרוא את פרשת ויאמר כחלק מסדר התפילה, גם אם מזכירים את יציאת מצרים.

 

אבל

ישנם דיונים רבים בספרות התורנית לגבי שאלות הלכתיות להלכה אבל לא למעשה

אז הנה שאלה נוספת:

אם מישהו קורא בעיתון חדשות, ואומר "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" - 

האם הוא יוצא ידי חובת הזכרת יציאת מצרים?

אין פה כוונה לקיים את המצווה, לכן לא יצא

ואפילו למי שסובר שמצוות לא צריכות כוונה, יש אומרים שבמצוות שבדיבור לכולי עלמא צריך כוונה.

 

וחוצמזה, בפשטות צריך הזכרה מפורשת של היציאה ממצרים

אם כי לדעת המגן אברהם אפשר לצאת י"ח גם באמירת שירת הים, ואם כן מסתבר שאם אדם קרא עיתון חדשות ותוך כדי קריאתו כיוון לקיים מ"ע של זכירת יצי"מ ואז שחרר מפיו אנחה כבדה ואמר את המשפט שאמרת

- אולי הוא קיים את המצווה

 

אז אולי יש משהו טוב בלקרוא עיתונים

ואולי לא

חלק מהשאלה זה לגבי המטרה של"הזכרת יציאת מצרים".

כי אם המטרה היא שנזכור שה' תמיד גואל אותנו, כמו שבאמת אומרים בתפילה מייד אחרי הזכרת יציאת מצרים: "אמת ואמונה כל זאת... כי הוא ה' אלוקינו ואין זולתו... הגואלנו מכף כל העריצים... ברוך...גאל ישראל"

 

הרי את המטרה הזאת מקיימים בצורה מסויימת גם באמירה "עברנו את פרעה נעבור גם את זה", זה נכון שאפשר להתפלפל לגבי מה האדם חושב בזמן שהוא אומר את זה, ואם נניח הוא אדם שלא מאמין באלוקים, אז ודאי שהוא לא יצא ידי חובה, פשוט כי הוא ודאי לא התכוון למטרה של המצווה. אבל אם מדובר באדם מאמין, שבאמת חושב על אלוקים כעל זה שמציל אותנו, ומסתמא גם כשהוא חושב "עברנו את פרעה" הוא מודע לזה שבעצם צריך איזה עזרה אלוקית, אז אולי הוא כן יוצא ידי חובה, כי הוא הבין שכמו שאת פרעה לא יכולנו לעבור בלי עזרה אלוקית, ועברנו אותו בזכות העזרה האלוקית - אז הוא אומר במשפט הזה שגם עכשיו הוא מאמין שזה מה שעוזר לנו. ואם כן זה ממש המצווה

 

ולקורא איתונים זה אולי לא מצווה דאורייתא, אבל זה יכול לפעמים להועיל לבן אדם בחיים. לא צריך למהר לזלזל בכל דבר כזה

אין תחליף לעצם הכוונה לקיים את ציווי ה'

גם אם חושבים על משהו שלדעתך מטרת המצווה היא שנחשוב עליו

זה משהו אחר

אבל אדם צריך לדעת שבסופו של דבר מצוות ה' אינם דבר מנותק מהחיים אלא פשוט איך לחיות יותר נכון ולהתקרב לה', אז גם באמירה של "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" - גם בזה אנו מתקרבים לה', 

אבל זה שבקיום המצווה האדם מכוון לקיים בזה את ציווי בוראו זו גם מחשבה שמקרבת אותו אליו ומרוממת את מהלך החיים, ולכן זה הכרחי ואין לזה תחליף

אז הוא קיים בזה את המצווה!

אני מביא את זה פשוט בשביל המשפט של "מעריב" עם "מעריב"...

"תמיהה שעלתה לי במעריב של אתמול - בית המדרש"

וממילא זה יכול להיחשב לאמירה דתית (שוב אם האדם הוא מאמין) ואז יוצא ידי חובה

צריך כוונה לקיים את ציווי ה' על מעשה זה

שגם המצוות שנכתבו בתורה, נכתבו לפי איזה עיקרון מסויים. אז אם אדם מודע לכך שבערב זה הוא מחוייב בהזכרת יציאת מצרים, והוא אכן שמח לזכור את יציאת מצרים - אז זה כמו שאדם מתפלל את סדר התפילה ואינו מכוון בפירוש - וזה נחשב לו כאילו כיוון כי הוא יודע שזה פשוט חלק ממצווה. וגם כאן - אדם חי את חייו,ומודע לכך שכל דבר דתי הוא חלק מעבודת ה', וממילא איזכור יציאת מצרים הוא אוטומטית חלק מעבודת ה'. ואם כן יצא ידי חובה!

 

עכשיו נראה אותך שואל עוד שאלה...

אהבתי שכתוב בכתב גדול
( שמתי לב שאם הכתב גדול אז יש סיכוי גדול יותר שיקראו )

לצרף אותך לרשימת התיוגים?

כן ירבו

1. ממה שהבנתי, החיי אדם סבר שגם למי שמחייב מצוות עם כוונה בדיעבד, במצווה מעשית ברור שיצא, כי בעצם מעשיו הוא גילה שזו כוונתו.
ראיה די פשוטה לדברי החיי אדם באה מהקרבנות שמחוייבות ב"לשמה", אבל "סתמא לשמה" (=סתם הקרבן מוקרב לשמה, גם ללא אמירה), כי עצם מעשיו מעידים על כך שזו כוונתו.
עם זאת, יש לתהות האם זה רק מדין תנאי בית דין, אבל אז צריך לדון מהו תנאי בית דין ומה גדרו? (הרחבה לא תיאמר בפורום נרחב, אלא רק באישי)

2. מצוות "ואהבת לרעך כמוך": יש הסוברים שהסיבה שלא מברכים על מצוות בין אדם, היא כדי שהאדם יחשוב על העשייה למען הזולת ולא יעשה זאת רק כי ה' ציוה.
(מחלוקת גדולה על משמעות המצוות ש"בין אדם לחברו", האם עושים זאת כחלק מהיותנו בני אדם ולהיות נחמדים, או רק כעשיה של ציווי המלך (דעת רש"י)?)
לפי הדעה שזה מהיותנו בני אדם הדואגים לזולת ולכן לא מברכים, עצם הכוונה גורעת ואדגים זאת בהמחשה:
עני בא לדלת ואני מוציא מטבע כדי לתת לו, אך לפני כן אני אומר "הריני מכוון בזה לקיים מצוות "פתח תפתח"", כיצד זה נראה?
לחילופין, אני מביא לאחותי כוס מים, אבל בטרם שאתן לה את הכוס אגיד "הריני מכוון בזה לקיים מצוות גמילות חסדים", כיצד זה מרגיש?
ברור שזה נותן תחושה מוזרה...

3. @כי בשמחה תצאו. הביא את דברי הירושלמי ור' חיים, ויישר כח על כך, אני רוצה לחדד את דברי ר' חיים ממה שלימדו אותי בישיבה:
יש שני סוגי כוונה בתפילה:
א. כוונת המילים.
ב. כוונת העמידה לפני המלך בעצם המעמד של התפילה.

לפי ר' חיים רק הכוונה השניה מעכבת בתפילה.
לכאורה הירושלמי מוכיח זאת.

1. לא כתבתי אחרת...

 

2. זה לא סותר. זה שאני חושב לקיים מצוות גמ"ח זה לא אומר שלא הייתי עושה את זה בלי זה.

  צריך להיות גם "אדם" וגם "ירא שמיים"

נכון שלא מברכים מהטעם שכתבת

אבל זה לא סותר את הצורך לכוון

אין כאן שתי מערכות נפרדות

ה' ציווה על גמ"ח כי הוא רוצה שנהיה אנשים נחמדים

אז הכוונה לקיום מצוות גמ"ח לא סותרת את האופי הטבעי אלא להפך -

היא מחברת ומקשרת את האופי הטבעי שלנו, לקב"ה ולתורתו

 

מקווה שהרעיון מובן כי  קיצרתי במקום שאמרו להאריך

תעיין ברש"י על:
1. "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך" (ברכות דף לג עמוד ב)
2. "המשיב אבדה לכותי" (סנהדרין דף עו עמוד ב)


סליחה, פשוט צורמת לי התפיסה שאין מחלוקות באמונה, יש הרבה וצריך לטשטש המון כדי לטעון שאין...

נ.ב מסתבר שיש לי 4,000 הודעות, ברכות ואיחולים יתקבלו בשמחה באישי
(עכשיו, עם ההודעה הזו אני עובר את ה4,000...)

נסיעה ארוכה היום

נזכרתי שרח אתמול בערב בברכת המזון, כשהתפילון הוסיף יעלה ויבוא. ואז נפל לי האסימון.

יש לי יום הולדת היום

הרבה הצלחה ברכה ואושר עד בלי די

אמן

למה המנהלים לא פתחו על זה שרשור?

שלפעמים @Admin עושה את זה

וזה לא היה ממש ברצינות

 

אין תביעות עליך

מכיר את חוק פו?
אישית אני לא מספיק מקפיד עליו, אבל כדאי

חוק פו – ויקיפדיה
חוק פו – ויקיפדיה

זה לא התפקיד של המנהלים, תאמת אני פה כמה שנים ואף פעם לא פתחו לי.....

אולי שנה הבאה מישהו יפתח

התכוונתי - צעירים מעל עשרים

חודש טוב ומבורך

הבני ישיבות מכירים אותו מההגהות על התלמוד.

שמיני עצרת, חודש השמיני, שמונת ימי חנוכה.

אוהבת את יום שישי

איך זה שאף אחד לא העלה לפה את זה:

 

נעלם לי הקול

על מי צעקת?

הוא התחרט וחזר
עכשיו הוא נהיה נמוך ובס כמו של קריינים.

קמנו ב4 לריצה..ומלא בזבוזי זמן+רכבת שכמעט נשרף קרון..חוויות על הבוקר

יש גם נהגת כזאת ברכהת הקלה בירושלים .

כמדומני.

מה אימלה? בעיה?

מרתיע קצת..

אישה צדיקה, כמה אור יש לה על הפנים לכל נוסע!

כי היא בדיוק נסעה לשם

למה לא? למה תמיד נרתעים מ*כל* מה שלא מקובל לעשות?

אבל למה כל כך מזדעזעים מכל דבר שהוא לא מקובל? היא גונבת? עושה משהו רע?
וזה לא שאני מי יודע מה מקבלת, אבל אני משתדלת לא להתחלחל מזה לפחות.

השתדלתי, לא הבנתי איזה חלק מהמשפט אמור להפיל אותי מהכיסא.

אבל זה לא צנוע שאשה תשיח ותדון עם גברים במעמד כזה. אותו עיקרון למה אשה לא יכולה להיות ח"כ.
בבנק לדוגמא אין בעיה. ותנסה למצוא איפה ההבדל.

לא הבנתי מה בין זה לבנק.

זה נראה יוצא דופן.

לנוסעות אנחנו רגילים, לנהגות לא.

 

היית מגיב באותה מידה אם היא הייתה מוכרת פלאפל.

זה גם נראה יותר פומבי, ונכון זה גם יוצא דופן

להבין מה אתה אומר (לאור קימוצך במילים זה די קשה).

 

אני דיברתי על נוסעות.

מה פומבי בנהגת יותר מבנקאית?

מה פומבי בנהגת יותר מנוסעת?

הסמכות על ההגה?

אתה מביא הגדרה מעורפלת, תגדיר פומבי?

 

זה לא דומה לחברת כנסת שמתוקף תפקידה צריכה למשוך תשומת לב בפני קהל.

לא צריכה להתעסק עם המון כמו באוטובוס וגם אם זה קורה לפעמים זה לא באופן תדיר

והם עומדים מולה לא לחצי-רגע כמו זאת.

 

[אלא שיש "חרדיות" שעובדות בבנק, ולא מצויות כאלה..]

אדרבה!.. בנקאית אמורה להיות שיא הנחמדה ותת שירות וכו..
נהגת אוטובוס כולה אומרת שלום ובמקרה הצורך גם לוחצת "אישור" במכשיר תיקוף וזהו

בפני נהג אוטובוס מורגל שיש המולה של אנשים

מצווה

דווקא ממש שמחתי שראיתי את הנהגת הזו!
למה נהג שזורק הערות לא במקום או צוחק עם נשים זה בסדר, זה נורמלי?

עדיף להתרגל ל מציאות של נהגת אישה דוסה!
ואל תגזים מדברת אם גברים זה הופך אותה ללא צנוע? מצוטט לשיחות שלה עם נוסעים והיא אמרה משהו לא צנוע שאתה החלטת שזה לא צנוע?

מה הבעיה בזה?

או שהיא חזרה בתשובה
או שהיא רצתה להיות יוצאת דופן

ודרך אגב אני נוסעת הרבה באוטובוס די קבוע שיש נהגת והיא ממש מתוקה , מחייכת לכל אחד אומרת שלום...

סתם..

שלל רעיונות אם אין לו..
לדרמן (קצת יקר תלוי בתקציב..)
פנס ראש
ביגוד טרמי (אוטוטו חורף..)
טרמוס (או תרמוס.. לאדע)
יכול להיות שחלק מהדברים כבר יש לו או שיקבל מהגדוד.. תנסי לעשות ברור

הכי טוב לשאול אותו, אבל זה הדברים ה'בסיסיים' (אני הסתדרתי בלי רובם כמעט כל השירות אבל נחמד כשיש)

שאר הדברים הוא דאג לעצמו לפני הגיוס ורציתי לא לשאול אותו כדי שיהיה הפתעה.

@לקוס מחילה. הנה תייגתי אותך

@כל בוגרי הצבא

אחח הוא מסודר מידי

כמעט ופתחתי שרשור דומה..
עוקבת

ובכל מקרה זה עולה עשרה שקלים, לא שווה למתנה

אני לא קיבלתי. טוב, זה תלוי מה רמת ההשקעה שאת רוצה להשקיע. לי אחותי הקטנה קנתה חוגרון וזה מאוד שימח אותי. אמנם היא היתה בת 12 ואני הייתי די בתחילת השירות...
אם את רוצה להשקיע אז ביגוד תרמי שווה כיף לקבל

ובדכ כולם קונים או שקונים להם
אני בגולני, סתם בשביל הרקע

אולי בעצם קניתי את הראשון?
בכל מקרה זה לא מה שהייתי רוצה לקבל אם זו לא אחות בת 12

צריך עיון אולי זה משתנה לפי אורך השירות?

יש יותר מושקעים או יעילים ויש פחות. ועם הסמל של היחידה.

בלת"ק.
הייתי מחלק את זה לשניים המתנה היעילה או המתנה הכיפית:
יעילה: לדרמן (300)
ביגוד תרמי (350 לביגוד טוב)
מסכת פנים טובה (יעילה למעצרים אם הוא באיוש וגם אחלה חימום לקו חורף) (אזור 200)
פנס ראש (אזור 200)
שעון טוב (200)
פינוק:
קומקום עם כוס של תמונה של המשפחה עליה וערכה של סוכר, קפה, תה.
ציפוי כרית עם תמונה
כובע טמבל ירוק עם השם שלו (לא כל הרסרים מאפשרים, כדאי לבדוק מה הנהלים של הגדוד)
חולצה של המשפחה לרגל הכומתה.
ספר נחמד עם הקדשה (עיוני/פרוזה)
וזהו כרגע. אם יהיו לי עוד רעיונות אני אשתף אותך. אפשר גם לעשות שלט לטקס.. מזל טוב‎‎

מה זה בלת"ק?

בגדוד יש תנאים נורמליים-מצעים וזמן ל"שטויות" כמו קפה?

תודה

לרוב אין בעיה להיות עם מצעים, ולקפה תמיד יש זמן

אני הסתובבתי כמו שיכור משמחה בשבועות הראשונים בגדוד... כן יש תנאים נורמליים והכל.
לדרמן לא נראה לי שאפשר למצוא בפחות מ400 (אא"כ זה עם סוכן מכירות).מסכת פנים אחלה רעיון. גם חולצה של המשפחה לטקס ממש כיף (לא מניסיון). כובע עם השם בד"כ מתארגנים על זה במחלקה אז לא נראה לי שיש טעם. ובאמת שבמקום פקל קפה אפשר לקנות קומקום, לרוב זה שימושי באותה מידה ואפילו יותר

אהההה איזה אושר!
הם קיבלו שבת בבית בהפתעה!

ידית לוטר
קת נוחה
פנס לנשק
וכו'

ביזיון ללוחמים לקנות דברים כאלה... רק חותרים או מקבלים הענקות

חוץ מזה אני מכיר כמה לוחמים (גם קצינים וגם לא) שקנו בעצמם.

אפשר לקנות, לפז"ם את זה קצת ולהגיד שזה מבן דוד או חבר

למכור דברים כאלה שהם כבר מפוזמים...

צוברת עייפות כבר כל השבוע
מזל שמחר שבת

זה ממש בעייתי להרוג יתוש,
כי יש מצב שהחבר'ה יתכננו לו לוויה..

אבל בכל זאת,
קבל חח

בדיוק בדרך להרדם

זהו, כבר אחרי 2
אפשר לחשוב על פרישה לשינה

בשמירת ש.ג חרטה כלשהו

תיזבר אולי המפקד שלך פה בפורום

דבר ראשון הוא ממש לא פה בפורום... ודבר שני זה מקום שבאמת אין בעיה אמיתית להיות בו עם פלאפון. ודבר שלישי הקצין תורן אמר במפורש לעלות לשמירה עם פלאפון מהסיבה שנגמרו הסוללות של הקשר... ברמה כזאת יש פה הזנחה של הנהלים

חזרתי מחתונה מדהימה בבני ברק.
אולם ממש טוב. אוכל ברמה גבוהה. להקה וזמר מעולים.
ובלי שיגעון מיותר.
פעם ראשונה שנהנתי ככה מחתונה

לא הכרתי עוד אולם נורמלי בבני ברק..

על שאלת הידיעה והבחירה הרמב"ם כתב שיש תשובה רק שהיא ארוכה מידי, רוב הזרמים ביהדות סוברים שיש בחירה חופשית לאדם (לפחות האדם הפרטי) אבל רבי נחמן דווקא לוקח את זה לקיצוניות די חריגה בעולם המחשבה היהודי.
עכשיו תנסה לחשב מה זה בשביל הרמב"ם לענות תשובה שהיא ארוכה מידי, זה אדם שכתב במשך 10 שנים את הי"ד החזקה.

ב. רבי נחמן אומר בפירוש ששאלה הידיעה והבחירה היא סתירה שאין לה תירוץ. למסקנה, שתיהן נתונות.

ג. גם אתה מסכים שהקב"ה מנהל את העולם ואין דבר יוצא מרשותו. אתה אומר שלא נכון להדגיש את זה חינוכית. יכול להיות, שיקול פדגוגי, אבל עובדתית זה נכון. (גם להדגיש מדי את בלעדיות האדם זה לא חינוכי).

הרב אורי שרקי

(חשבתי שישמח אותך)

מדבר שקר תרחק. רק תתרחק וכשתצטרך תשתמש גם בו כמו רמבם

לא הסברתי את דברי היטב.
אין לי בעיה שרבנים בוחרים לשקר שקרים לבנים או שקרים בכלל אם יש חשד שיבוא פריץ ויהרוג אותם או שהם חוששים ממשברים באמונה שהקורא יקרא ועלול להפוך לכופר, להפך, אני אפילו די בעד.

מה שאני נגד זה המושג "אמת חינוכית" שהוא מושג שהומצא ככל הנראה ב20-30 שנה האחרונות, אמת זו אמת נקודה, כל מה שהוא לא אמת הוא שקר, ולקרוא לשקר "אמת חינוכית" זה תופעה נאלחה שככל הנראה באה מהעולם הפוסט מודרני, זה לא אמת אבל זה חינוכי אז בואו נקרא לזה אמת כי בכל מקרה אין אמת אלא רק נרטיבים.

אם הרמב"ם או הרב ארוש או כל אחד אחר בחר לשקר מסיבותיהם שלהם אין בעיה (בהנחה שיש הצדקה) אבל אל תקראו לזה אמת חינוכית.

מעולה שהסברת, מסכים. תודה

לפעמים כן צריך שיקול בהרצאת הדברים ולפי האדם.

 

הקדמת הרמב"ם לפרק חלק.

"במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש" (אבות, ב, ו) (נראה לי... - צעירים מעל עשרים

דברנו על זה פה יום אחד..
אותו דבר פחות או יותר.
תקרא גם את ההודעה הפותחת כדי להבין וגם את התגובות על זה וכו'.

בהצלחה!

זה אכן פרדוקס להתייחס לאותו מעשה בשתי צורות הפוכות (לא הפרדוקס היחיד שם).

הוא מביא את הפרדוקס הזה כדי לומר שאע''פ שבנאדם חטא הוא לא צריך להיות בעצבות כי זה לא אשמתו, וזה בעייתי משתי סיבות:

א. זה גם עובד לצד השני - אם זה לא אשמתך אחרי החטא אז זה גם לא אשמתך לפני ואז הבנאדם מורה לעצמו היתר לחטוא.
ב. כמו שהרב שלי אמר - זה שקר ועם שקר לא מחזקים, גם כי אסור לשקר וגם כי בסופו של דבר אדם מזהה את שקר וזה רק ירחיק אותו.

אני ממש לא ברסלבר, ושנים היו לי קושיות על הספר.

ואז, הגיע הקב"ה והביא לי את הכאפה של החיים,

ניסיון שלא ידעתי מאיפה הוא בא ומה לעשות איתו.

מה שהציל אותי זה בגן האמונה, עם ה'אמת החינוכית' שלו,

שהייתי רגיל לקרוא לפני השינה כשהייתי בתיכון.

פשוט הפסקתי לכעוס ולהתייאש, ובטחתי בה' שיוציא אותי מהבור,

בדיוק כפי שהוא ידע יפה מאוד להכניס אותי אליו.

פשוט נאחזתי בו, בלי לנסות להבין ולעשות חשבונות...

 

אז ככה:

בשקל הקודש כתב בשם האר"י הקדוש,

שבמקום שיש ידיעה אין בחירה, ובמקום שיש בחירה אין ידיעה.

מהו המקום בו יש בחירה - לפני המעשה,

מהו המקום בו יש ידיעה - אחר המעשה.

וקשה, והרי זה פרדוקס, שהרי מדובר באותו מעשה -

'הכל צפוי והרשות נתונה' הוא פרדוקס איך שלא תהפוך את זה...

 

הרב ארוש מוסיף עוד קומה:

מה שקשור למעשים שלך - בחירה,

מה שקשור לכל השאר - ידיעה,

כולל הבחירות של האחר.

זה גם פרדוקסלי, בדיוק כמו האמירה שלמעלה.

 

קצת עשיתי סדר, גם אם לא הוספתי שום דבר להבנה.

בלי לחפור בזה יותר ולנסות להבין זה כמעט בלתי אפשרי, כלומר באמת לקבל...

אבל אני לומד עכשיו את "אור חדש" (ספר יחסית חדש של הרב ארוש).

הוא מסביר שם שעיקר הבחירה של האדם הוא ברצון שלו,

וזה לגמרי בידי האדם ועל זה הוא מקבל את עיקר השכר.

 

והוא מביא ציטוטים מפורשים מר' צדוק ומר' ירוחם הלוי ליבוביץ'.

 

אולי הספר הזה ישלים לך את התמונה.

הולך עם העניין של לקבל בתמימות את מה שקורה. לא כזלזול באדם וביכולתו.
אלא כבסיס עצום לתשובה למאורעות האדם בעולם שלנו.
עולם העשייה יכול מאד לבלבל בגלל שאנחנו רגילים לפעול ו"לשכוח" את מסובב הסבות. האמונה- מהווה תזכורת צמודה לכך שאנחנו לא לבד ויש מנהיג ש"עשה עושה ויעשה לכח המעשים" ולכןהעשייה המבורכת והנצרכת. מקבלת את המשבצת הנכונה לה. מכח מדרגת האדם כיוצר ופועל.


מאמין בחי העולמים- אבל זורע בפועל (ולא משלב ידיים בבטלה, למשל....)



והאמונה עצמה היא גורמת לשפע לחול.
בסופו של בספר מופיע הפסוק שהוא מביא
"איש אמונות- רוב ברכות" = מצב של אמונה-מעין " השלך על ה יהבך" מביא את "והוא יכלכלך"= ה דואג לאותו אדם (שבוטח ב "ה רועי - (לכן) לא אחסר")
ואז אין כלכך שאלה של ידיעה/בחירה
כלומר-
לפני המעשה- זו בחירה
לאחר מעשה- זו גזירה [=אולי הכוונה לידיעה] (יצאתי פעם עם ברסלבר שדיבר על זה וזה מה שאמר בשם הרב ארוש)


@aipaipai

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f8

מותר לאדם בלי תעודה לייעץ על נייר בודד או על כיוון, אבל הוא לא יכול ממש לבנות תיק וכל זה.

 

לבוא ולזרוק רעיונות בפורום זה חוקי, מעבר ל זה - אכן אסור.

@לך דומיה תהילה@זוהרת בטורקיז@חסדי הים@ארץ השוקולד@מבקש אמונה@נפש חיה.

תודה רבה על הכתיבה והתיוג

על: "והסר השטן מלפנינו ומאחרינו", שלפני המצווה יצה"ר מנסה להניא את האדם מקיומה, וזהו "מלפנינו", וגם לאחר שמתגבר עליו ומצליח לקיימה, לפתח חטאת רובץ, שרוצה להכשילו בחטא הגאווה ולטפוח לו על שכמו על שעמד בנסיון, וזהו "מאחרינו".

אשתדל לזכור לתייג אותך להבא

אוףףף. זה הכי גרוע שיש. אני דחיינית ברמות נוראיות..

בלעכס בלעכס. נגיד היום עשיתי משהו ברגע שאחרי האחרון.. ובגלל זה אני בבעיוותת

הקטע שאכשהו תמיד הדברים מסתדרים לי ב"ה..
הבעיה שאני צריך את הלחץ בשביל לפעול..

אמרו לי שזה מראה על קשב וריכוז

ותכלס לא עשיתי עדיין שום אבחון ולמשתי דיי הרבה עד עכשיו

סתם מוזר

בסוף ברגע האחרון אני אסתדר (שמישהו רק יגלה לי מתי זה יהיה הפעם) או אחרי האחרון...

אבל עד שזה לא ממש ממש חונק ולוחץ אותי וכאילו דיי אין ברירה... אני דוחה. זה פשוט זוועה. ממש.

קשב וריכוז? אפפעם לא הובחנתי.
היום לכולם מוצאים בעיות קשב וריכוז.

פשוט התחלתי עבודה חדשה עכשיו ויש פסיכולוגית שמלווה אותי מהעבודה, אז היא אמרה לי שזה יכול להיות קשור להפרעות קשב ושכדאי לי לבדוק כדי שיהיה לי קל יותר לתפקד..

@צריך עיון

אני ממש רוצה לשנות את זה ולא מצליחההההה

וזה קשור!!

אולי קצת מתוסכלת שאת מגיעה ללחץ אבל בכללי בטוח שטוב לך..

אם זה היה ממש חשוב לך היית משנה, כמו כל דבר שמצליחים שזה ממש חשוב;)

*** איזה יומרני להגיד את זה על מישהו שאני לא מכיר;)

לפחות להסתכל על דברים בצורה חיובית??

ולכל אחד יש תקופות**

אתמול איכשהו התארגנתי מראש והחוויה של היציאה מהבית היתה מוזרה למדי.

מה הקשר לקשב וריכוז?

אני מנסה המון פעמים לפני הרגע האחרון, וזה מצליח, ואז ברגע האחרון, אני תמיד מצליח...

כלומר הרבה אנשים עם בעית קשב וריכוז גם דחיינים, כי קשה מאד להתרכז במטלה לא דחופה ממש. הלחץ גורם להצליח להתרכז טוב יותר..

אבל כמובן שאפשר להיות דחיינים גם בלעדיה

כלומר משעה מוקדמת בלילה לשעה מוקדמת בבוקר (לא שאני מקפיד לעשות את זה, אבל בעייקרון...)

מתי ראש חודש?

וחודש טוב ומבורך!!

 

ושיהיה באמת חודש טוב

מתי הסיגד?

וואי איך בא ליייי

כט-א חשוון.. איפה שהוא ביניהם

יותר חשוב פטירתה של רחל אמנו (אם התאריך נכון).

צדק!

חורף טוב ומלא גשמים!
חודש מלא בשורות טובות!

"הנה לכל חודש יש ענין מיוחד לעסוק,

וחודש מרחשון העסק להתחזק ,

להחל לקום מהנפילה,

ולהכניס עצמו לקדושה ביראת ה'"

(צדקת הצדיק, לראש חודש מרחשון [א]).

צפו: הרב קרליבך מסביר על ייחודיות חודש מר חשוון | כיפה

לפטר אותך? מה עשית?

בכמה מילים:
"הוא לא עובד".

אתה חושב שהיא צודקת?

ההחלטה שלה בהכרח קשורה לריטלין?

אין מישהו מעליה לדבר איתו?

אני פשוט לא יודע מי הם.
לא יודע אם ההחלטה קשורה לריטלין.

וזה

תתפטר ותמצא עבודה אחרת..
למה אתה תלותי בעבודה שלך?

התחלתי לעבוד שם ביום ראשון. אני מתכוון לחסוך כמה חודשים
איפה אני אעבוד?אני שמיניסט

זה תלוי איפה אתה גר ומה הקו האדום שלך..

נניח מלצרות זה תפור לשמיניסטים

אבל אולי כדאי למצוא תחום שיותר מתאים לך. כשאנחנו לא נמצאים במשבצת שמתאימה לנו אז הים מקיא אותנו החוצה..
עדיף לשחות איפה שזורם לנו, לא?

לילה טוב

מגיעה ההוכחה.

וכמה ביטחון עצמי/ חוצפה יש למוכיח.

הייתי מחליפה אותה ב'תחשבו שנכון'.

אני חושבת שלא. טיימינג זה דבר חשוב.