avid;">משקיע בקודש, החול נופל.
avid;">משקיע בחול, הקודש נובל.
avid;">יוצא להתקפה, מקבל מכה בכנף.
avid;">עוצר לפוש, מהמציאות מותקף.
avid;">עולה למרומים, נזהר לא ליפול.
avid;">מטפס בעוצמה, נתקל במכשול.
avid;">מרגיש קצת בודד, מקבל חיזוק ממרומים.
avid;">מתמלא בשמחה, נבנה מבפנים.
avid;">דואה במחשבות, עוז וחדוה.
avid;">אידיאליסט וריאלי, רציני עם תקוה.
avid;">ומכל הסתירות יוצאים ניצוצים.
avid;">והחושך מאיר, את המר ממתקים.
אשמח גם לשמוע אם היה מספיק ברור החוט המקשר את השיר ? או שיש כמה נושאים שונים..?
נזכרתי בבדיחה שהרב שרקי אוהב להביא (את הנוסח הנוכחי מצאתי באינרנט) מעשייה חסידית ידועה מספרת על שניים שהתווכחו ובאו לרב שיכריע ביניהם. שמע הרב את דברי הראשון ואמר לו: אתה צודק. מיהר השני ופרש אף הוא טענותיו. חכך הרב בדעתו ואמר: גם אתה צודק. שמעה זאת אשת הרב והתפרצה בכעס: כיצד יתכן ששניהם צודקים? שמע הרב את דבריה ולבסוף קבע: גם את צודקת.
אהבתי ממש
רקלתשוהנאחרונההארץ משמחת את בניה-בוניה
נותן תחושה כזאת של ריחוף, שמחה.
אהבתי.
יֵשׁ בִּי תְּהוֹם
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הֵעַזְתִּי
לִזְרֹק לְתוֹכָהּ אֶבֶן
לְהַאֲזִין
וְלִשְׁמֹעַ
מָה יֵשׁ שָׁם בְּקַרְקָעִיתָהּ
אֲנִי מַשְׁקֶה מִפַּעַם לְפַעַם
מַשְׁקֶה בִּמְשׂוּרָה אֶת הַצָּמָא הָרוּחָנִי הָאֵינְסוֹפִי שֶׁלִּי
אַךְ אַף פַּעַם לֹא רָוֶה
הַסֶּכֶר לֹא מוּכָן לְהַשְׁקוֹת
אֶת יַם הַמָּוֶת
אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ
צָרִיךְ רַק אֶבֶן אַחַת
שֶׁתַּחְלִיק בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת
רַק אֶבֶן אַחַת
בְּגֹדֶל הַנָּכוֹן
בַּכִּוּוּן הַנָּכוֹן
שֶׁתִּפֹּל
וְאָז יִתְגַּלֶּה
סוֹד מָעֳמָקַי
מֵי תְּהוֹם
אוֹ יַבָּשָׁה צְחִיחָה
דָּרוּשׁ רַק רֶגַע אֶחָד
שֶׁכֻּלּוֹ פִּזּוּר
שֶׁכֻּלּוֹ יִשּׁוּב
כְּדֵי שֶׁיִּפָּרֵץ הַסֶּכֶר
וְאָז אֶכְתֹּב אֶת עַצְמִי בֶּאֱמֶת
מעניין הסוף שהאבן יכולה להיזרק או הסכר להיפתח גם מתוך יישוב מוחלט וגם מתוך פיזור מוחלט(מזכיר את "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב). השאלה היא האם באמת ברגע אחד מגיעים לבהירות מוחלטת לגבי הזהות העצמית(אם זו כוונת המשורר) או שמא יש זמן שבו אדם מצליח להגיע לדרך המלך, שבה הוא גם מכיר את עצמו במידה המספקת אותו, אך גם נמצא בעליה מתמדת אל עבר הכרה יותר גדולה של עצמו.
לחלל.
לחלל בחליל
לנגן בערגה
לבטא את הנפש
את הנשמה
בצליל
שאין לו מילים
אי אפשר לתאר
את ההרגשה הפנימית
הצליל כאילו בוקע מן הלב
מיתרי הלב זזים ונדים
אלו אינם חורים שמכסה המחלל
חורים שנסתמו עם השנים
העלו אבק
ופתאום
קרני הקול עוקרות את הקורים
מנקות את החליל מבפנים
ע"י הניגון
העדינות של האצבעות
הפורטות על המיתרים
היא השילוב של הדרך ארץ
עם האמת האידיאלית
מן עולם שבו הם מתאחדים
כל זה עולה מן המנגינה
ועוד המון דברים
שלעולם לא נדע
כי לא נכנסנו
לנבכי ליבו של המנגן.
לחלל.
לחלל את קדושת השם.
ל"ע.
חילול השם.
או חילול להשם.
תלוי מה אנחנו עושים.
האם אנחנו מקשרים אליו
עורגים וכוספים אליו
או שנוח לנו עם החטא
שאנחנו חיים איתו
חיים עם החטא ביחד
נמצאים איתו בכפיפה אחת
אז השכינה לא יכולה לשכון
כי החטא נמצא
חוצץ ומבדיל הוא
בינינו לבינו
לחלל את קדושת הגוף
את קדושת השם המופיעה בגוף
ע"י התחברות עם הרע
חבר רע. רע חבר
לחלל קדושה
להעביר אותה
מפירות למטבע
מפקיע את קדושתה
אך מעביר אותה אל משהו אחר
הורס על מנת לבנות
עוקר על מנת לשתול מחדש
זה בסדר
ולפעמים אפילו טוב
כי לפעמים האדם נטוע
וקצת תקוע
משהו חוסם אותו
מן נחש שמתפתל על העץ
צריך העץ לעבור מקום
להישתל במקום חדש
עם רוח אחרת
עם חמצן אחר
עם אנשים אחרים
עם עצים אחרים
לחולל
לחולל בכרמים
שיא הפנימיות
הטהרה
מראה העיניים לא מטעה
רק הפנימיות נוצצת
אין השוואות בין השמלות
כל השמלות שאולות
אין קנאה וצרות עין
כי כל אחד מתאים למישהי אחרת
ואין סיבה להסתכל על השני בכלל
הכל לבושות לבן
בכרמים היפים והפורחים
המלבלבים
עם הענבים הסגולים
והזמורות המטפסות
והשריגים הירוקים
והעלים המזוגזגים
והאשכולות המלאים
השמחה ביין ובענבים
אינה מבלבלת את האדם
כי השמחה לא מתוך קלות ראש
אלא שמחה של מצווה
טהרה פנימית בשיא התגלמותה
זה אפשר רק ביום הכיפורים
ובחמישה עשר באב
ופשוט לרקוד לכבודו יתברך
לשמוח ולהיות טוב לב
על שנתן לנו יופי
נתן לנו חיים וטבע
נתן לנו חיים
איזו הרגשה זה מחולל בנו
מחולל בפנים
כי לחולל שינוי
מצריך להתבונן בפנים
מחמם את הלב לשמוע...!
אמן...!!
אחלה, מצויין...
!
תות"ח!נו, כבר ירדת...
?
איבוד
זה מה שעולה בי
אולי זה שאין שם מתאים לשיר ;) השם הוא כמו קיר להישען עליו והוא חסר . או שאולי השם בית, כי זה נשמע מתאים לכל מה שחסר. מן בסיס אם בטוח ואהוב שממנו יוצאים ואליו חוזרים.
אהבתי ממש ! גם שבסוף כל התהיות והחיפושים יובילו למציאה.
זה היה נשמע לי ממש כמו מחזה או הצגה, וכך דמיינתי את זה .
אדם(או אישה) עומד על הבמה , נדלק עליו זרקור .
שקט, ואז הוא צועק "זה מספיק". ואז קול אדיש מהצד (כאילו מהראש שלו) זה לא מספיק.
הבנתי את זה שהאדם, תשוש ועייף מדרך ארוכה שעבר, רוצה להגיע אל המנוחה והנחלה.
ואז המציאות, אכזרית ואדישה, אומרת לו שזה לא המצב.
ובהתחלה הוא נסער מהמצב. אך אח"כ נרגע בכל זאת.
שיר מושלם בעיניי.
פחות טוב שהאדם ימזג את כולו להווה?
לא התכוונתי לשקוע במחשבות על העבר אלא להביא את כל התובנות משם אל ההווה.
כי לפעמים נדמה לי שלמרות מה שעברנו, ולמרות הניסיון שצברנו, אנחנו לא חיים את זה.
כאילו זה היה ונגמר, במקום שיהפוך להיות חלק מהבניין שלנו.
צמח חדש צומח לבד
קונה שורשים קונה מעמד
מציץ מעפר, מנער האבק
מתחיל לשיר את השיר הענק
שורשיו עמוקים
ישנים נושנים.
אך פרחיו חדשים
וריחם כה מדהים.
לשירו יתאחדו כל הצמחים
החיות אנשים וגם דוממים.
יתחילו לשיר את השיר הישן
שמיוחד לכל אחד ומאוחד מכולם.
טבע.
להרחיב קצת את השביל שיהיה אפשר לנשום. כלומר יש גבולות גזרה שאסור לעבור אבל עדיין יש מרחב תמרון (ע"פ המהר"ל בהקדמה לנתיבות עולם).
המשל של חבל דק קצת מלחיץ לחיות ככה...
עם הסוף אני מסכים, שלכל אחד יש בבסך הכל מסלול חיים שונה.
יש הבדל גדול בין תיעדוף משימות - פרקטיקה, לבין הגדרת מה המותר ומה האסור. כבר לא מבין על מה דיברת שם...
בנוגע ל נ.ב. - וודאי שעדיף לדייק, אבל שוב בפרקטיקה של זה. בזמנים שלפני או אחרי מעשה המחשבה על זה יכולה להלחיץ ולא לתת מקום לתיקון.
אמאל'ה.
כל מילה שווה זהב, עם אלפי פירושים.
אני עוד אקרא את זה שוב, כנראה.
@רחל יהודיה בדם, תגידי לי אם אני מכוון לדעתך...
באופן כללי, בשירים כאלו עדיף לא להוריד אותם לרצפה ולפשט אותם, זה כמו בדיחה, כשמסבירים אותה היא כבר לא מצחיקה, כך השירים האלו כשמפשטים אותם הם כבר לא אותו הדבר בכלל, משהו מהותי נחסר...
אבל מכיוון שבכלל לא הבנת ולא הצלחת לרדת לסוף דעתו של השיר כלל, אנסה להסביר במעט את מה שאני הבנתי חלקית מהשיר, כמובן, יש מלא מה להעמיק עוד, זה באופן כללי...
זה ע"פ השראת דברים של @Tsurie...
כשאדם מתעלה והופך רוחני יותר ונעלה יותר, אמנם הוא נמצא במצב גבוה ומרומם יותר, אך מכיוון שאין איזון בין הגוף והחומר שלו לבין הנשמה והרוח שלו, שנשמתו גבוהה ובמצב נעלה, יכול להיווצר "חוסר איזון" שהוא סוג של חסרון בכך שהאדם ברמה גבוהה. זאת אומרת, זה שהאדם התעלה הוא בעצם התמודד עם היצר הרע והצליח לנצח אותו, אבל בעצם יצר אצלו חסרון בכך שיש אצלו חוסר איזון ויצר הרע יכול להתעורר באופן תקיף הרבה יותר, כי כשהאדם לא נמצא באותה מדרגה עם יצר הרע ומתמודד איתו יום-יום אלא מתעלה לרמה אחרת, כשהיצר הרע חוזר לתקוף אותו הוא תוקף בהרבה יותר עוצמה בלי שהאדם יודע להתמודד עם זה, כיוון שהוא לא היה נמצא בזה והוא לא התנסה הרבה זמן במלחמת היצר. ולכן, בעצם זה פלונטר כזה שהאדם נמצא בו, שבו הוא צריך תרופה לתרופה, הוא צריך מענה לאותו קושי וחסרון שהוא עשה ויצר, וע"י שהוא מתפלל לקב"ה שיביא לו את התרופה ויעזור לו, כי זה לא מצב שהוא יכול להתמודד איתו, הקב"ה מסייע לו ונותן לו סייעתא דשמיא, כנאמר: "הבא ליטהר מסייעים בידו".
וזה בדיוק ההמשך: "גשר בין חומר לרוח", המצב הזה נוצר כיוון שאין השלמה של האינסוף עם הסוף, תמיד יש התכתשות, מלחמה מתשת ותמידית, פיצוץ, שבונה ועוזר, אבל תמיד יש מלחמה, ולכן בגלל אותו פער תמיד האדם יהיה חסר איזון ולא יצליח להיות גם נעלה וגבוה ומרומם וגם חי בארץ כמו שצריך, תמיד כשיפגש עם החול תהיה סתירה, מי יותר ומי פחות.
זה בערך, אין לי זמן וכוח להעמיק בכל מילה, אבל זה הרעיון שאני הבנתי מהשיר....
בקיצור, זה רעיון ממש חזק שמתומצת במילים מרשימות וגבוהות שפשוט קולע לאותה הרגשה פנימית שמסעירה את האדם.
נ.ב. כמו שכתבתי בהמשך, הדברים לקוחים מהמהר"ל בנצח ישראל, ומופיעים גם ברב זצ"ל.
תודה רבה...!!
וואו, תודה על המחמאה, שמח לשמוע... (אגב, זה שאני בן לא אומר שאני עד כדי כך טיפש באינטליגנציה רגשית ולא מסוגל לזהות מחמאות, אז לא היית צריכה לכתוב שזו מחמאה, אבל בסדר...ולא אמרתי שאמרת את זה, הכל בסדר, רק הערתי שיהיה ברור לכולם...)
אחלה, שמח לשמוע שכיוונתי לדעת הכותבת....
הבנת?
ומה הייתה הבנתך, האם היא תאמה את הבנתי או שזה משהו אחר?
ואם זה משהו אחר אשמח שתסבירי....
לא בטוח שהבנתי
אבל אהבתי את הצורה של הכתיבה
לי הזכיר את מה שהרב קוק אומר שהתשובה סופגת עמה חולשה שלא נמלט ממנה גם הגיבור שבגיבורים
תודה שהזכרת את זה...!
אגב, המהר"ל בנצח ישראל גם מדבר על זה, זה ממש חזק ומעניין...
עמוק.
מרגיש שאפשר לצלול לעומק אינסופי בשירים שלך.
מעט מילים עם הרבה תוכן מאחוריהם.
כמו אברהם אבינו, אומר מעט ועושה הרבה.
זה מעיד על המון פנימיות ועומק נפשי אמיתי, סדר נפשי ולא פיזור.
תודה רבה
נ.ב. גם מה שיפה שאת פשוט מתארת, בלי להסביר, כי ברגע שמשטיחים ומסבירים את דברייך לפי דעתי זה מוריד מהרמה של השירים שלך, כי יש כמה רבדים, כמה עומקים וכמה משמעויות שטמונות בשיר, חלק מהתוכן של השיר זה הפנימיות שלו, צורת הכתיבה המיוחדת שנותנת להתבונן בו בכל מיני זוויות וזה מראה על העושר שלו ועל האיכות שלו, כמו התורה שיש לה שבעים פנים, כי היא עשירה ועמוקה מני ים, מעין זה השירים שלך.
תודה שאת לנו חלון הצצה לעומקי הים וסודותיו הגנוזים והנפלאים...
!תות"ח!באמת תודה רבה שהערת את עיניי ואת תשומת ליבי לזה, אשריך...!
ובכלל לא היית חריף...
תודה רבה...
כתיבה יפה ורכה
תודה רבה על השיתוף
בקצרהמטרת האתגר- לעודד יצירה ולא ע"מ להתחרות.
ומי שלא משתתף באתגר באופן יצרני- הרבה יותר ממוזמן להגיב ולדרבן את היוצרים המוכשרים של הפורום!
אז ככה, השבוע, כל מה שתצטרכו לכתוב ולהעלות לפורום עד לשלישי הבא זה!! (הפעם זה יצירתי משהו! 
)
סיפור, שכל פסקה שלו- מתחילה ע"י השלמה אוטומטית של הקלדה רנדומלית.
הכוונה, במידה ויש לכם בסמרטפון מקלדת עם תיקון אוטומטי, הקישו בצורה רנדומלית מספר פעמים על המסך(החל מפעם אחת, והולך ומתקדם לאמיצים) ותראו מה המקלדת תציע לכם. עם המילה שהמקלדת בחרה- תתחילו את הפסקה.
סיימתם את הפסקה? תשלפו שוב את הפלאפון, תקישו שוב, תמשיכו את תהליך הכתיבה, וחוזר חלילה.
במידה ואין לכם סמרטפון כזה, אתם יכולים להשתמש בשורת החיפוש של גוגל, או בכל כלי השלמה אוטומטי אחר.
משימת בונוס למגניבים בלבד-
תכתבו סיפור(נוסף) שאפשר לקרוא אותו גם כן מהסוף אל ההתחלה.
זה הכל!
קחו לעצמכם איזו רגיעה קטנה, תשחררו את היצירתיות, ותנו לידיים שלכם לכתוב את מה שבא לכם לראש.
בשבוע הבא- אתגר שונה בעז"ה.
מחכה לראות את התוצר שלך!
בהצלחה!!
*רעיונות נוספים, כיוונים יצירתיים ועוד- אשמח לשמוע
היכל התהילה!
הגיבורים שצלחו את האתגר של שבוע שעבר:
@רב מג של מילים @מיצ'ל@בקצרה (סוף סוף...) @אילת השחר
והגיבורים שהרהיבו עוז והתגברו גם על משימת הבונוס המאתגרת!!
כנראה ש.. אף אחד. הנסיכה נשארה כלואה בנבכי משימת הבונוס... 
חוזרתאחרונהקחו לכם מילים
קחו את המילים שלי
תקראו, תקרעו
תשירו, תשיירו
תעצבו, תיעצבו
תשמחו, תשכחו
תבינו, לא תבינו
תחשבו שאתם מבינים
קחו לכם את המילים שלי
והרי הן שלכם
אין בעלות, אין תחרות
הכל ממילא בשליטתכם
רק שתדעו ש
עומד פה אדם
מתאמץ שלא לתהות
היכן אחרי כל המילים
נותר לו עוד מקום לחיות.
(רק שתדעו ש
יש אי שם אדם
מנסה להבין
האם אחרי כל המילים
יש גם משמעות לחיים)
(רק שתדעו ש
עומד פה אדם
מנסה שלא לחשוב
האם מאחורי כל המילים
ימצא את הכח לאהוב)
אתה יכול לפרט קצת?
כי אני לא בטוח שהבנת את מה שהתכוונתי במקור. אבל יש מצב שכיוונת נכון. בא לך להרחיב קצת על זה? ומה הבנת שהתכוונתי?
אותי תפס בעיקר הבית השני מהסוף, או יותר נכון משם "התחלתי" את השיר. תפסה אותי שם השאלה האם יש משהו מאחורי המילים. תיאור הניסיון להבין לכאורה מספר שיש בכותב שכנוע שיש שם עוד משהו, מימד מיסתורי כלשהו של הנפש. אותו תיאור, אך לא רק, גם מספר על הייסורים של הכותב בכך שהמילים לא מספיק מבטאות, לא מספיק מתווכות. מצד אחד מתחיל את השיר בהפקרה של המילים שהוא אומר, כאילו איבדו את כל המשמעות שהייתה להם אצלו, מצד שני מסיים את השיר בכך שהמילים כל כך טעונות עד כדי שהוא שואל את עצמו האם מאחוריהם באמת מסתתר מה שהוא מתכוון או מרגיש או רוצה, האם מאחורי האמירה 'אני אוהב' אכן יש אהבה, האם הביטוי הזה מוביל את הדבר האמיתי שאמור להיות מאחוריה.
בנוסף, כשהכותב אומר 'תחשבו שאתם מבינים' הוא בעצם רוצה שיבינו, רוצה שהמילים יפעלו. כביכול בז לאלה שמנסים להבין ולא יכולים, לא יצליחו בכלל. יש לו משהו בוער שלא מצליח לצאת. המשמעות המעשית של המילים נהיית ברורה בעיניו עד שהקטנות שבהם והמוגבלות שבהם מתסכלות. האדם מגלה שהוא כלוא בתוך עצמו.
אמנם, המצב הזה הוא קצת מסוכן כי האדם עלול לחשוב שכל ההרגשות שלו זה אשליה, הרי המילים והשפה הכלל-אנושיות עובדות כל כך טוב אצל אחרים עם התבטאות נהדרת וורבליות גבוהה, אז אולי אני לא מצליח לדבר את שעל ליבי רק בגלל שבעצם אין שם כלום. ואז זה מפיל את האדם עוד יותר. זה הורס אותו.
אבל האמת היא שפעמים רבות זו פשוט מציאות של מילים חסירות. המילים לא מצליחות לתווך לא כי יש בעיה במקור -באדם - אלא כי יש בעיה במתווך. זו אכן בעיה של האדם אבל רק באופן טכני, הוא צריך לרכוש עוד מילים. להגדיל את הכלים שלו. אין ריק מאחורה אלא תוכן חדש שעוד אין לו מילים.
אמנם לפעמים הקושי הוא כי ליבא לפומא לא גליא. העולם הפנימי של האדם עוד לא נותן לו להוציא החוצה. המימדים הפנימיים שלו כולאים את זה פנימה לבישול ארוך יותר, ואז המצב דומה קצת לסיר לחץ. המילים לא חסירות אלא רדומות. רוצה לשחרר אבל לא יכול, יש מחסומים מבפנים ויש מחסומים מבחוץ.
אני כותב כאן מניסיונותיי האישיים, אולי אני סתם מתפלסף ומבלבל את המוח.
כתבת יפה מאוד ונתת לי נקודות למחשבה. זה אפילו יעזור לי לחדד את המילים/הכוונה שלי לפעמים הבאות.
באמת הכוונה המקורית הייתה בעיקרה משהו אחר.
אמנם לאחר קריאה נוספת אני יכול בהחלט להבין את המשמעות של השיר דווקא כמו שאתה הבנת אותו.
כיף לקרוא הסברים, גם כשהם על עצמי
לגבי המשפט האחרון - כולנו ככה חח.
כשפחדתי
מהיום הבא
כשפחדתי
מהשעמום
כשפחדתי
מה יקרה בפגישה..
כשפחדתי
מהבלתי נודע
אז הבנתי
והפנמתי
ללא כל ספק,
שאכן ---
אין ברירה
ואין מנוס
פשוט מוכרחים
לחיות עם זה
ואם יקרה פחות טוב -
יקרה
וזה בכלל לא קשור אלי
ואני לא יכולה לשלוט על הכל
ואני גם מוגבלת -
בכוחות ובזמן , במצב רוח ובאירועים חולפים
בעייפות, ברעב, בצמא, בילדים,
אחרי הכל,
אני רק בנאדם
ולא נורא,
ואילו גרמתי לעצמי להכשל ....
אז???
אז מה?
אז זהו,
טעיתי,
כמו כולנו,
וזכותי,
ואני לא כזו נוראית
וגם לא איומה
אני פשוט ילדה קטנה וחמודה
וזה מה שהסתדר לי
אז , אחלה
