שרשור חדש
ענייםבננה8

עניים חומות דבש האופק דהוי חלש

עניים אומרות הכל לתוכן אפשר ליפול

לפעמים בורקות ולפעמים כבויות 

נופלות דמעות ועדיין שמחות 

אש בוערת משנאה בתוכן לבבות של אהבה

 

עניים צבע תכלת עוד טריקת דלת

חור שחור לא ידוע בתוכו אתה שקוע

מנסות לדבר קשה לשחרר

פיסות של אור מתי כבר נחזור

נחזור לאמת בלי להישחט

 

הן רואות הכל ורואות את הקול

אדומות מעייפות בתוכן חרוט

לבן מסביב האורות של תל אביב 

האויב נמצא בפנים יכולות ליצור ריגושים 
הבשורה בדרך דיי עם העבודת פרך

 

הדמעות נתקעות בוכה בלילות 

צבעי הקשת בתוך הרשת 

משהו סוגר אותן רואים ניסים איתן

מלהיבות את כולם רואות עולם 

בורקות משמחה רגועות משלווה.

...רחל יהודייה בדם
יפה ונוגע.

אהבתי מאוד
תודהבננה8אחרונה

ריגשת

..אמונתי????
והקרע הולך וגדל עם השנים
והברור מכל הופך לוט בערפל
האמת פתאום מעוותת כיד החופשית
ואין קם ומוחה
ואין קם וזועק
וזעקתי איננה נשמעת

אוי טאטע מתי?
מתי אשמע את זעקתי?
ומתי יקומו וייזעקו?
ומתי יקומו ויימחו?
ומתי האמת תהיה ברורה
ואיש אינו יעוותה?
ומתי היום יעלה והחושך יתבהר?
ומתי, מתי הקרע ייתאחה???
...רחל יהודייה בדם
הלוואי שבקרוב.


וכל אחד יכול לשנות את
העולם
פשוט תזכרי את זה.
פצלש פצלש:-Dאחרונה

עצוב וכואב.

כתוב יפה.

(טקסט חסר)דיבור
בכל יום אני מתעוררת
לגלות שעוד מישהו נעלם מהבית
שורטת קירות
אולי מאחורי הטיוחים
מיטות ריקות
מתי ישובו
אחים
--
...רחל יהודייה בדם
כואב..

אינשאללה בקרוב
מעניין וכואבפצלש פצלש:-Dאחרונה

דוקר

טיפות של אהבהניצוץ.

קח לך אזמל דק, השחז אותו מעט

קרב אל לבך לאט.

חכה, חכה רגע קט.

 

בעדינות, קלף את השכבה הראשונה,

זאת שמהרוע היא ניזונה.

אתה רואה? הנה חרכים זעירים.

עכשיו, נסה למצוא בתוכם טיפות של אהבה.

 

הו, טיפות גדולות ומלאות מצאת!

לא לא, אל תציג את היופי הזה לראווה,

הכנס אותו בזהירות לתוכך,

לעומק המוסתר שבך.

 

כל שנשאר לך הוא, להזליף את הטיפות לכל מי שזקוק,

שחוסר האהבה על פניו חקוק.

ואחר כך, למד גם אותו,

מהיכן טיפת האושר הזו.

אמאהרמוניה

חד וחזק

 

מצד אחד אהבתי, זה מתוחכם ועמוק, מצד שני הפריע לי השימוש בפציעה כדי להגיע לאהבה.. זה כאילו משדר משהו אחד ואומר משהו קצת אחר (למרות שיש בזה משהו לא צפוי שמוסיף לשיר, אבל הפריע לי)

👍

..ניצוץ.

תודה לך!

 

המ, לכן בחרתי דווקא בדימוי של אזמל דק, לכאורה הוא לא אמור לפצוע מאוד.. אבל את צודקת, יש משהו בדברים שלך..

תודה על הביקורת, זה חשוב (:

בשמחה!הרמוניה

זה עדין משל הגיוני מה שכתבת, שלא תחשבי שלא...

..רחל יהודייה בדם
יפה מעניין ועמוק
תודה (:ניצוץ.


יואו ניצוץץעפה

מוכשרתתת

..ניצוץ.

תודה נשמה(:

וואוחלילוש

ממש אהבתי,

יפה מאוד!

תודה על זה

..ניצוץ.אחרונה

תודה לך!

והיא תנצחחלילוש

לא תם הקרב, הוא רק החל

פלוגות פלוגות, גדודים גדודים

עומדים מוכנים, מחכים לאות

לפרוץ, ללחום, לכבוש ולנצח

 

ואני שואל, לְמָה?

לְמָה כל זה, תגידו

הִדְרִיכוּנִי מנוחה, לימדוני שלווה

לא לקרב גידלוני

 

עומד בין שורות של לוחמים

לכל אחד שם, לכל אחד כח

מוכן כל אחד למסור, להתאמץ

בגבורה צועדים, אֱלֵי קְרָב

 

המפקד קורא בקשר, הסתער

לכל אחד יש תדר, לכל אחד שדר

בצהלת חיים הם נלחמים

מניפים דגל אל החלום, השלום

 

מאבק מלא כח, מלא בחסד

לא היום הניצחון, אף לא מחר

אך שאגות הקרב

לחיים

באהבה

...רחל יהודייה בדםאחרונה
מעניין נוגע וגם מעורר מחשבה
בין קודש לחולפעם הייתי ניקית

בין שעון שבת רגוע

לשעון חול

שאון שבוע סתמי

אני מעל הזמן

והוא בכל עת

על ידי

...רחל יהודייה בדם
מעניין ועמוק
כיף לקרוא אותך מוקצנת
במשחקי מילים שלך טובים.
ממש מענייןחלילוש

אהבתי את כפלי הלשון

 

תודה!פעם הייתי ניקיתאחרונה


ניצניםCherry
כשמש שוקעת,
בגוון של אדום,
נשקפת בלבנה,
עד יבוא יום.

כאריה שואג,
מעומק הסבך,
ברישום הנותר,
כשההד כבר שכך.

כעשן מתפוגג,
חושף את הלחש,
שמוסיף ובוער,
כשכבה הכחש.
...רחל יהודייה בדם
יפהפה ומלא בעומק.


מאוד אהבתי את הכתיבה
והמבנה.
תכתוב עוד
תודהCherry
וואו.חלילושאחרונה

ממש אהבתי את הכתיבה

עמוק ונראלי עוד לא הבנתי..אבל זה יפה

זכרונותzmil
אני יושבת בגן השעשועים על הספסל. הילדים שלי משחקים בינם לבין עצמם. מתגלשים במגלשה, מתנדנדים בנדנדה, ואני ואני יושבת וחושבת. נזכרת וזוכרת. הזכרונות שלי מתגלשים במנהרות המוח ומתנדנדים לי בין האוזניים לגרון. ולא נותנים לי מנוח. נזכרתי

נזכרת ביום ההוא שרציתי מישהו קרוב שאוכל לדבר איתו והוא יבין אותי.יכיל אותי. השתוקקתי לעזרה שלא הגיעה.

לתמיכה

להבנה

להקשבה

והעיניים שלי דומעות. הדמעות מטפטפות על המסיכה ואני מנגבת אותן מהר. רק שלא ישימו לב.. רק שלא יבחינו שהעיניים של אמא דומעות.

נכון. אמא יכולה לבכות ליד הילדים שלה פעם ב.... לעיתים רחוקות.. אבל אין לי כוח שישאלו אותי למה אני בוכה?

ואני שואלת את עצמי

למה אני נותנת כוח לזכרונות? ? אני לא יודעת אם אפשרי למחוק את הזכרונות. אני יודעת שאי אפשר לחזור במנהרת הזמן אחורה לשנות את העבר. אי אפשר .

אבל לפחות שלא אתן לזכרונות להרוס לי את ההווה והעתיד. לא לתת למחשבות הטורדניות לנגוס לי בחיים הטובים. לסמוך על אבא

אבא שבשמיים.

שמיים
..חלילושאחרונה

נגע בי ועורר

תודה על זה!

 

תחנות בזמןילד טבע
עבר עריכה על ידי ילד טבע בתאריך ד' באדר תשפ"א 09:18
כשהייתי צעיר יותר אהבתי מאוד את התחנה המרכזית בירושלים, היא נדמתה בעיני כמעין פתח לעולם אחר, אינספור אנשים שדרכיהן מצטלבות לרגע ואז נפרדות שוב ומתנגשות ושוב נפרדות. הייתי יכול לשבת בתחנה שעות ולהביט על האנשים, לנסות לדמיין אילו תקוות הם נושאים בתרמיליהם הגדושים לעייפה, ממציא לעצמי סיפורים על החייל המבודח ששרוע על הספסל שמשמאל כשארשת שחוק שרויה לו על פניו או על האם הצעירה שמגלגלת לפניה עגלת תינוק עמוסה בשקיות ותיקים לרוב.
לפעמים בסתר חלמתי גם אני להיות כך, מתרענן ומתחדש בכל רגע קט יוצא לדרך מחודשת בכל יום ויום, עולה על האוטובוס לבני ברק ומשם לנוה זוהר ומשם לקרית שמונה ולחיפה ולבאר שבע ועד אינסוף.
היום חזרתי אליה, לאותה תחנה מלאת הוד אך פגשתי אישה שונה בתכלית, לא עוד חדוות התחדשות המפעמת בין רציפי האוטובוסים וגם לא שמחת מסע, את מקומם תפסה העראיות המסחררת ושטף קצף סחרורם של מערבולת אנשים שמי יודע כמה מהם מחפשים את עתידם וכמה בסך הכל בורחים מעברם, פגשתי תחנה ששוכניה היחידים הם חסרי הבית ומוכי הגורל וכל השאר בסך הכל אורחים לרגע בעולמם הקודר.
ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה(ישעיהו ה ז)
האם זו את שהשתנית או רק אני שהתבגרתי?!

וואוציפור שיר.
עמוק.
..רחל יהודייה בדם
מעניין ומעורר מחשבה
אתה כותב יפיפה ילדמזמור לאל ידי
שתדע לך.

זה היה הסטודיו הראשון שלי שמה...
זוכר אותךילד טבע
מהשירים במנהרה לבנייני האומה...
זה באמת היית אתה?
חחח... וואימזמור לאל ידי
כן. בוודאי.

משורר מדורות





























יפה ונוסטלגי...הרמוניה

התשובה.. גם וגם

כתבת יפהחלילושאחרונה

שאלה מעניינת, אולי קשה..

בבקשה דיאינטגרל
אין מי שישמחני
אין!
אני אינני

למה
למה אסור לי יין
למה אסור לי אותך

רק אתה משמח אותי

באמת
...רחל יהודייה בדםאחרונה
🥺
יוסף# 3לחייך
יוסף תהה לעצמו למה רק בסרטים הגיבור תמיד מצליח לברוח לפינה נסתרת כלשהי ביער, או לכביש, ים, הרים או כל מקום שקט ומלא הוד שיש בעולם ולצרוח את נשמתו.
"אהההההההההה..."
ככה בדיוק.
אבל הגיבורים בסרטים חיו רק כי היו מעניינים מספיק, לא כי הם נולדו. כלומר, הם נולדו, על דף של במאי חכם ומגונן שתמיד ידע להביא להם את החבר המושיע רגע לפני שהם נפלו מראש ההר.
רק מי שחי כמוהו יכל להבין את זה. אבל עם אדם כמוהו, זהה לו כמו אח, האם היה טורח לדבר?
…..
"איפה המחברת של המורה? מישהו ראה אותה?"
דניאל ואבי התעסקו במחשבים, אוריאל קרא, עוד כמה חבר'ה עמדו ודיברו
"נראה לי שהוא הניח אותה בארון". ליאב, עם הטון המתחשב שלו, נחמד כרגיל.
הארון נראה כמו שדה ניירות אחרי מפולת קשה
"אה.. איפה בארון? במדף האמצעי?"
אף אחד לא שמע אותו, והוא שאל שוב, בקול חזק יותר. . אם אתה לא צועק- לא שומעים אותך.
"מישהו ראה את המחברת של המורה?"
אבי הרים את ראשו מעט מעל מסך המחשב "תפסיק לצעוק, יוסף, המחברת שם, פשוט חפש את זה"
"כן" הוסיף אוריאל "חפש שם"
…..
לא.
לא לעשות את זה.
לא לעשות אמרתי
תפסיק!
תפסיק
תפוס את השרירים. כן, ככה. עכשיו תספור עד חמש.
שחרר.
יותר טוב, נכון?
זה יותר טוב, אני אומר. ככה אני מחליט. שב!
אל תעשה את זה!
אל תעשה אמרתי!
…..
לא היה לו יער, ולא כביש. לא הר ולא ים. אבל הוא רץ. רץ בכל הכוח, עם הראש למעטה ולמעלה, יורד ועולה.

הלוואי שאף אחד לא שמע





יוסף

יוסף- הראשון

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1252814#13396821
יוסף- השני
...רחל יהודייה בדם
כתיבה מאוד מעניינת
תודה רבהלחייך
וואו...הרמוניה

הקטע הראשון- חזק!

בקטע השני- לא הצלחתי לשים את האצבע על מה נגע בי אבל הוא פשוט יפה

הקטע השלישי- לא הבנתי ממש

החלק הרביעי- פגז.

הרוב כנראה לא הבינולחייך
תודה רבה!
עקרונית זה משהו שהוא אומר לעצמו לא לעשות ומחליף את זה במשהו שעושים עם השרירים כדי לעזור לתחושות מסויימות.. נשאיר לקורא את ההחלטה;) מעניין לאן זה לוקח אנשים..
כן... טמון בזה הפוטנציאלהרמוניהאחרונה

היה לי קשה להשגה אבל הבנתי את הרעיון הכללי

 

ואהבתי ממש את 1 ו-4..

ברוכה הבאהמזמור לאל ידי
ברוכה הבאה קטנטונת
לחיק המשפחה
ברוכה הבאה נסיכונת
לעולם מלא שמחה

את עוד תגדלי ותכירי
שתי אחיות ושני הורים
שחיכו לבואך בציפייה
ובהמון תפילות ואיחולים

אז תגדילי ותחווי
גם שמחות וגם קשיים
אבל כולנו כאן בשבילך
בהמון אהבה וחיבוקים

אז תשני עכשיו קטנטונת
תאגרי כוחות בשלווה
ועוד מעט תזכי להכיר
אותי ואת כל המשפחה

**דוד בפעם התשיעית**😍🤩😍

איזו ילדה יפה❤תה????
ואיזה דוד חמוד
תמונה רנדומלית מגוגלמזמור לאל ידי
אחותי לא מרשה להעלות תמונה שלה...😅
חחח זהו הפלאתי איך הסכימו לך😂תה????
חחח... הזוי לחלוטין בעינימזמור לאל ידי
אבל שיהיה...
חחח לגמרי זכות התינוק לפרטיות👨‍🎓תה????
אינלי בעיה עם זכות התינוק,מזמור לאל ידי
אבל היא תינוקת- אינלה שום זכויות😁
ששש.. חסר לך שתינוקות צרחניות ישמעו את זה😨תה????
שישמעו!מזמור לאל ידי
הן לא מפחידות אותי...
...רחל יהודייה בדם
מזל טוב,
רק שמחות
תודה רחלמזמור לאל ידיאחרונה
הגעגוערוצה_להיות_טוב

והכל בעצם מלא געגוע,

געגוע לאהבה,

אהבה למציאות.

להתחבר שוב ושוב אבל בלי להתנתק בין לבין.

 

כל המציאות זה בעצם הוא,

והגעגוע הוא אליו,

והוא אין סופי,

ולכן גם הגעגוע.

 

והגעגוע מתחיל מהקרבה,

שהפכה למרחק,

ועכשיו נשארה רק איזה תפילה,

תמידית.

 

כי נשאר מגע,

איזה חוט של חסד משוח תמיד,

והחוט חזק מחבלי אהבה,

והוא חבלי אהבה.

 

והזמן חסר משמעות כי הוא מלא געגוע,

וכשהגוף יעלם,

כלום לא ישתנה,

כי הכל מלא געגוע.

 

 

 

 

ושירה היא תפילה היא געגוע.

אמיתי ביותראני הנני כאינני

יש מקום להרהר על הדברים אבל התחושה אמיתית. מקווה שהדברים יצאו מהלב.

...רחל יהודייה בדם
מלא ברגש, עושה משהו

אהבתי מאוד
חזק ביותר.שנזכה!

זה טוב.

 

יפה..נעלם.

באמת נוגע

אהבתי ממשבין הבור למיםאחרונה

מבטא תחושות שליוו אותי לאחרונה

כתיבה מקסימה (:

את יודעת **אזהרת טריגר**מזמור לאל ידי
את יודעת/כפיר גולן

את יודעת, זכרתי אותך אחרת.
הבטתי בה, בשיער הג'ינגי הלוהט הזה,
שלמרות מרוצת השנים לא נס ליחו.
הבטתי בעייניה, העיינים שכה השכלתי
להבין, לדעת ולגעת.
העיינים שדרכם אלף מבועי החיים נשקפו אלי,
נובטים ומנביטים בי רצועות קטנות של פריחה ותקווה.
וכל מה שהוחזר לי היה מבט כבוי.
הבטתי בה, נזכר בברק בעייניה, בחיים שנתנו
את אותותיהם בכל שריר וגיד בגופה.
בסומק שפרח בלחייה כל פעם שהייתה מדברת
בהתלהבות על עוד פרויקט שהיא אירגנה בסניף.
מבט כבוי נשקף אלי עתה,
כמין הד למבטי המגשש.
ניסיתי לחדור את שכבות ההגנה,
כמו היה מבטי מקדח שיכול לקדוח
בתוך נבכי נשמתה.
הסתכלתי עליה,
עם הבגד השחור שמונח עליה כשק.
הסיגריה שהיא אחזה בין ידיה,
מוכיחה כאלף עדים שאינה זרה
ליד האוחזת בה.
ויותר מכך,
בטנה,
ליתר דיוק מה שנשאר ממנה.
היא מעולם לא הייתה שמנה,
זאת ידעתי בוודאות.
אך עתה כמין שלד שאינו גוף
נגלה למולי.
עצמותיה בלטו מכל עבר,
גבה מוכפף כמו נושאת
היא את משא האנושות על כתפיה.
או ככה לפחות היא מרגישה.
מה קרה לך?
שאלתי אותה בכאב שאין שני לו.
זכרתי אותך כל כך מלאת חיים,
פרח לב הזהב שלי
ועתה...
לא הייתי צריך להמשיך
דווקא שתיקתי זעקה יותר מכל מילה אחרת.
"הכל התחיל לפני כ4 חודשים"
היא אמרה חרש, קולה כמו יצא
מתוך הבור.
צרוד, חלש וניכר שלא נעשה בו שימוש
זה זמן רב.
נועם הגיעה לכיתה וכולם החמיאו לה
על כמה שהיא רזתה, ואיך שהיא נראית.
הרגשתי את הקנאה ממלאת אותי,
מאותו רגע ידעתי שגם אני רוצה להיות כמוה.
התחלתי בדיאטת כסאח הורדתי מהתפריט שלי
את כל סוגי הפחמימות ומדדתי את עצמי לאחר שבועיים.
לאכזבתי התברר לי שכמעט ולא הורדתי דבר,
והחלטתי לוותר לגמרי על האכילה.
הבטחתי לעצמי שברגע שבו אגיע למשקל שבו ארצה להיות
אשוב לאכול בצורה תקינה.
מאותו יום התחילה התדרדרות החריפה,
הרגשת הרעב דקרה אותי כבר בצוהרים אך לא ייחסתי לכך חשיבות.
שיכנעתי את עצמי שלמען המטרה עלי להתאמץ
וגם אם בהתחלה זה יהיה קשה בסופו של דבר
התוצאה המיוחלת תהיה שווה הכל.
ככל שעבר הזמן התחילו המחמאות להגיע
"איך שאת רזית" "איזה יפה, הלוואי עלי"
בכל מקום קצרתי מחמאות מכולם,
וזה רק דירבן אותי להמשיך הלאה.
שכולם שמו לב שעובר עלי משהו לא טוב,
כבר היה מאוחר מידי...
הראשונה שקראה לי לשיחה הייתה המורה
ישבתי מולה בחדרה חיוורת ורועדת
וידעתי שעלי להגן על סודי בכל מחיר.
"תראי טל" היא פתחה ואמרה
שמתי לב לאחרונה שאת לא מרוכזת בשיעורים
ציונך יורדים מיום ליום, את חולמת, כמעט ולא אוכלת
עייפה כל הזמן ובקושי מודעת לנעשה מסביבך.
את ממש מדאיגה אותי, זימנתי אותך
לשיחה כדי לשמוע האם אוכל לסייע לך בצורה כלשהי.
תראי... המורה... גימגתי נבוכה,
פשוט... קצת קשה לי בחיים, נפרדתי מחבר שלי
וזה קצת שובר אותי... זה בסדר אני רק צריכה
קצת להתאפס על עצמי והכל יהיה בסדר.
חייכתי אליה את החיוך הקורן ביותר שלי
וראיתי שזה הרגיע אותה.
"בסדר, אתן לך את הזמן שאת זקוקה לו,
ואם תרצי אני תמיד פה בשבילך"
יצאתי מחדר המורים בצעדים קלים
שמחה על כך שסודי לא נגלה.
מסתבר ששמחתי מוקדם מידי
כעבור שבוע נוסף קראו לי שוב לשיחה
הפעם זאת הייתה היועצת
ממנה כבר לא הסתרתי להסתיר ומהר
מאוד גם הורי עורבו בענין.
מכאן אתה כבר יודע,
פסיכולוגים, פסיכיאטרים, יועצים כאלה ואחרים
ומה לא...
אך אני התעקשתי להמשיך בדיאטה.
יודעת שאין זה טוב לי,
את מתעקשת להמשיך אף על פי כן.
שסיימה את סיפורה,
ניבטו דמעות בזוית עיני.
"בבקשה ממך טל"
ספק ביקשתי-ספק התחננתי
למען הורייך, למעני, למענך
בבקשה ממך הפסיקי.
המבט שהיא החזירה לי
הבהיר לי שכבר מאוחר מידי.
עמדתי מול תלולית העפר,
נזכר באותה שיחה מאז.
בשיחתנו האחרונה.
הרגשתי את הדמעות מציפות את עייני.
בעודי רואה מטושטש ,
חשתי את רגלי קורסות תחתי.
טמנתי את פני בחול
ובכיתי כפי שלא בכיתי מימי
בכי שאין לו התחלה ואין לו סוף.

בכחותיי האחרונים לקחתי שלט,
שלט קטן ולבן.
תקעתי בו מקל ורשמתי:
פה נקברה טל
ילדה יפה.

...רחל יהודייה בדם
שורט.

כמה עצוב.

(סיפור אמיתי?)
תודה רחל.מזמור לאל ידי
לא.
איה.רק הפעם.אחרונה
אךך.



המ אווצ.
מתחילה...❤❤❤❤



avid;">לפעמים אני פשוט רוצה להיות רגועה.
לדעת שתבוא גאולה.

כלכך הרבה זמן מחכים שהתקופה הזאת תיהיה מאחורנו.
שנזכה כבר לברך "שהחיינו וקיימנו".
אבל צריך לזכור.
היה לנו פה את האפשרות לבחור.
לבחור איך היא תראה, איך היא תעבור.
ווואלה, נראה לי זה הזמן שלנו לגדול...

מרגישה שכל התקופה הזאת .
הפכה אותי לכזאת.
לנסות לראות מעבר למציאות.
לגדול עם החוסר וודאות.

לראות מעבר.
וגם שעכשיו קשה, לא להישבר.
להחזיק את עצמי.
ולדעת שזה יומיומי.

איזה כיף ללכת לישון בהרגשה שהיה יום טוב.
שניצחת.
שהתגברת.
ששמרת.
שהצלחת בבוקר, והתפללת.

תודה הקב"ה. תודה על הזכות.
שהיום בחרתי לא לבכות.

 

avid;">לפעמים אני מרגישה.
שבא לי להיות יותר בקדושה.
בשמחה.
להקים כבר משפחה.
כמה כבר אפשר לחלום,
בכל יום.
על בעלי.
על בית משלי.
על המשפחה שלי.

הקב"ה שתדע שאני מחכה.
ותאמת, שלפעמים עם קצת מבוכה.
ואז אני מכניסה לי לראש זה הגיוני, זה מבורך.
זה רגש כלכך נצרך.

 

 


 

avid;">אוהבת אותך כלכך.
תודה הקב"ה על הכוחות.

 

 

 

 

 

avid;">טוב אז אני התפצלשתי פה..
מתחילה לכתוב
פתאום גיליתי את הקסם שבדבר.. זה פשוט וואו.
נהנת לקרוא פה כל פעם מחדש!
תודה!
ויומטוב!

 

..רחל יהודייה בדם
תודה,
הרגע קמתי
וזה נותן לי להתחיל את הבוקר
בהרגשה טובה
יקרה שאת! כיף לשמוע! קטונתי.❤❤❤❤אחרונה


עיניים חלולותסיכוי אחרון
אַתְּ יוֹדַעַת, כַּמָּה שֶׁאַתְּ
אוֹהֶבֶת, אֲבָל לֹא
נִמְצֵאת, אֲבָל לֹא
הוֹוָהּ, אֲבָל בְּעֵרֶךְ.

מְחַבֶּקֶת, בְּחֶלְקִיּוּת
אוֹהֶבֶת לֹא בִּשְׁלֵמוּת

אֵי שָׂם בַּלֵּב, הָאַהֲבָה
עֲמֻקָּה. תַּמָּה. אֵינְסוֹפִית.
אֵי שָׂם בָּעֹמֶק, הַלֵּב
אוֹהֵב, בְּתֹם, עַד אֵינְסוֹף.

אֲבָל אַתְּ אוֹמֶרֶת
וּמִלּוֹתַיִךְ חֲלוּלוֹת,
מְחַיֶּכֶת בְּרָחְבָּה
אַךְ עֵינַיִךְ רְחוֹקוֹת.

עֵינַיִךְ רְחוֹקוֹת, דּוֹאוֹת
אֶל מְחוֹזוֹת הַסָּפֵק, אֵי שָׂם
הָיוּ רוֹצוֹת אַחֶרֶת, רוֹצוֹת הָיוּ
אַהֲבַת אֵינְסוֹף, עוֹטֶפֶת וְלֹא מַרְפָּה.

רוֹצוֹת עֵינַי לִפְגֹּשׁ בְּעֵינַיִךְ
תֹּם. חִבּוּר. קַיָּמוּת. חַיִּים.
רוֹצֶה לִבִּי לִפְגֹּשׁ בְּלִבְּךָ, שֶׁבְּמִלּוֹתַיִךְ
רַק קִרְבָה, נוֹכְחוּת, אֵמוּן, אַהֲבָה.

רוֹצוֹת עֵינֵינוּ, סוֹף סוֹף לִרְאוֹת
מְבַקְּשׁוֹת עֵינֵינוּ, אוֹר צָלוּל
דּוֹרְשׁוֹת עֵינֵינוּ, חַיִּים עַד הָעוֹלָם
רְחוֹקוֹת עֵינֵינוּ, מִתֹּם הַיַּלְדוּת.

שְׁבוּרִים הַכֵּלִים לִרְסִיסִים חַיִּים
כָּלִים הֵם הַשְּׁבוּרִים לִמְנוּחַת שָׁלוֹם.
מָאֲסוּ בַּנֶחָמָה הַמְּעֻשָּׂה
רוֹצִים רַק טוּב עֶלְיוֹן, אֵינְסוֹף.

כְּלָיָה
כִּלְיוֹן
תַּכְלִית
...רחל יהודייה בדם
יפה מלא בעומק,
זה מופלא ולוקח למקומות רחוקים
תודהסיכוי אחרוןאחרונה
כיף לשמוע!!
ממבין הבור למים

ואי...

 

אין מילים

 

אוכל לשמור לי? זה פשוט מדהים

 

[כמו"כ, אפשר הסבר למשמעות של שלוש המילים האחרונות כחלק מהשיר?]

תודה רבה!סיכוי אחרון
בכיף.
אין לי הסבר ברור, אבל כל מילה היא חלק ממהות העולם-
כליה-שבר, חיסרון
כליון- כיסופים
תכלית- מטרה
כמובן שהם גם קשורים..
יפהבין הבור למים

פתחת לי כיוון מחשבה... (:

 

תודה!

אתה אומר;מציאות.
אתה אומר;
כשישבת עם החברים בעיר
ואכלת
חשבת עליי כל השבת;
גם כשהסתובבת ברחוב המרכזי
איפה שכל היפות עוברות
מחיצה עמדה מול פניך
אתה אומר
זאת רק אני לנגד עיניך

אז למה
כשרציתי להיות כנה עד הסוף
החבר שבליבי
לא הרשה לי לחשוף

אתמול לא יכולתי לישון
נורה הבהבה והבהבה
למה אני לא יכולה
להאמין לאהבה;
...רחל יהודייה בדם
ניכר פה כאב..

אינשאללה שתצליחי
להאמין בה,
כי היא קיימת.


טוב לראותך פה
אחרי זמן.
תודה יקרהמציאות.
יפה, מטלטלסיכוי אחרון
תודה♥️מציאות.אחרונה
נביא לבןמזמור לאל ידי
הוא היה נביא לבן
שצפה למרחקים
הוא היה נביא לבן
אבוד
בחזיון תעתועים

בין צלילי שיגעון
וקדרות מחשבה
בין היום לאתמול
ומנגינות חשיכה

הוא נשא מבטו
צפון הליכות
אל עבר שקיעה זוהרת
בוערת בלהבות

כמו מחול שדים קודח
כמו אופק ממריא
את ליבו הגס לא ההין לשכוח
לו יהי, לו יהי

הוא היה נביא לבן
שהתחפש לשחור
הוא היה ילד
שחיפש מפלט מהקור

הוא דחה אהבה
וספג צלקות
והכאב היה חברו היחיד
רדוף אכזבות
הוא נדד בין צללים
עמקים וגאיות
ובכל מקום שר
את שירתו החרישית
עטוית התהילות

עד היום בו צנח
על מפתן דלתי החיוור
חרישי ונמוג
כמו קבצן
עייף ועיוור
הוא נדד בעולם
מלא אנשים חירשים
סיפר ודיברר ללא הרף
את אחרון השדים

בין ידים מלטפות
וסיוטיי חשיכה
הוא עודנו פוסע
עטוי מחצלת אפלה

ואולי עוד תראו
אם תביטו לאחור
איש יחף
לבן
עתה
איש שחור.

קרדיט תמונה: יונה ארזי

...רחל יהודייה בדם
איזה יפה,
אתה ממש משורר.
נכון.מזמור לאל ידיאחרונה
מוזמנים/ות😇😇😇מזמור לאל ידי
בס''ד

מצלמים? 📷 כותבים? ✏ משוררים? ✍🏻 מציירים? 🎨

בעזרת השם הנכם מוזמנים למפגש אומנותי וסדנאי בסגנון פורימי! 🥳

*מה בתכנית?*
⚜️סדנת כתיבה בהנחיית המשוררת והסופרת הדר
⚜️סדנת צילום בהנחיית הצלמת איילת
⚜️וסדנת ציור בהנחיית הציירת הדס

נכיר אחד את השניה
ונלמד על טכניקות של כתיבה,
איך להניע את הרגש לכדי יצירה,
איך לצלם מהסמארטפון כמו במצלמה מקצועית,
ואיך לצייר גם בלי ידע מוקדם בתחום.

*תאריך:* יום ראשון ב' אדר ה14.2.21
*שעה:* 15:30
*מקום:* ירושלים
*עלות:* 15 ש"ח עבור כיבוד.

*מה להביא?*
מחברת/ דפים+ כלי כתיבה+ עפרונות+ צבעים+מחקים וכל
מה שיכול לשמש לציור👨‍🎨

*ההגעה למפגש בהרשמה מראש בלבד*
אצלי בפרטי

בואו בשמחה, מצפים לראותכם

יהיה שידור בזום?אני הנני כאינני


לא...🤨מזמור לאל ידי
אבל יש היום גם מפגש זום:

***אפשר להירשם עד מוצ"ש****מזמור לאל ידיאחרונה
מעלה הפעם עם ניקוד:מזמור לאל ידי
הָרֵיחַ שֶׁלָּךְ נִבָּט
מִכָּל פִּנּוֹת הַחֶדֶר
מִכָּל צְלִיל מְכֻוָּן
אוֹ גִּיטָרָה חוֹרֶקֶת
מִכָּל רַעַם שֶׁרוֹעֵם בַּמֶּרְחָק
אוֹ נְשִׁיקַת אוֹהֲבִים חִוֶּרֶת
כְּמוֹ סְעָרָה עֲטוּפַת שְׁתִיקָה
קוֹדֶרֶת, חוֹנֶקֶת

הָרֵיחַ שֶׁלָּךְ עַכְשָׁו
מְחַיֵּךְ לִי מִפִּנַּת הַחֶדֶר
עָזַבְתְּ אוֹתוֹ וְהִשְׁאַרְתְּ
רַק רֵיקָנוּת מְהַדְהֶדֶת
אֶת הַבְּדִידוּת, וְהַשִּׁגְרָה
אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁחָמַק
כְּמוֹ צְלִילִים שֶׁל שַׁלֶּכֶת
אוֹ סִיגַרְיָה אַחְרוֹנָה
כְּמוֹ סַפְסָל בְּעֶרֶב גָּשׁוּם
שֶׁמַּסְתִּיר אַכְזָבָה

וּלְוַאי וְלֹא הָיִינוּ
מַכִּירִים לְעוֹלָם
וּלְוַאי וְהָיִינוּ
נִשְׁאָרִים כֹּה לְבַד
נְעוּלִים בְּחִבּוּק
שֶׁל בְּדִידוּת מְשַׁגַּעַת
אֶת אַחֲרוֹן הַצְּלִילִים
מַדְחִיקָה וּבוֹרַחַת

לְוַאי שִׁמְשֵׁךְ
לֹא הָיְתָה מַפְצִיעָה בְּחַיַּי
מְגַלָּה לִי שֶׁאוֹר
הוּא יוֹתֵר מִמּוּאָר
שֶׁהַחֹשֶׁךְ בּוֹ חָיִיתִי
לֹא הָיָה כֹּה שָׁלֵם
מְנַפֶּצֶת חַיַּי
בֵּין דִּמְיוֹן לַעֲרָפֶל

לְוַאי בַּלֵּילוֹת
לֹא אֶשָּׂא עוֹד דְּמוּתֵךְ
חֲרִישִׁית, אֲפֵלָה
כְּמוֹ מָסַךְ עֲרָפֶל
לְוַאי לֹא אֶשְׁמַע
אֶת בִּכְיֵךְ הַדּוֹמֵעַ
הַמַּשְׁאִיר צַלָּקוֹת
בְּלֵב כֹּה פָּצוּעַ

לְוַאי לֹא הָיִינוּ
בִּכְלָל מַכִּירִים
לְוַאי אֶת לִבֵּךְ
הָיִית נוֹתֶנֶת לַאֲחֵרִים
שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים
לֶאֱהֹב, וְלָגַעַת
בְּמַכְאוֹב כְּאֵבַיִךְ
הַקּוֹדְרִים כְּמוֹ קַדַּחַת

לְוַאי וּשְׂפָתַיִךְ
רַק אֹשֶׁר יֵדְעוּ
וְרַכּוּת לְשׁוֹנֵךְ
אֲחֵרִים יְלַטְּפוּ
לְוַאי אֵי אָז
תִּזָּכְרִי גַּם בִּי
הַבּוֹהֶה נְכוֹחָה
בַּחֲלוֹם חֲרִישִׁי...




ניקוד: אפרת אקשטיין
אז קרה לי משו מדהים, ואני אשמח שתקראו קצת ותשמחו איתי ביחד♥️ציפור מדבר.
אני מגיעה לשם. והלב קצת נכבה.
יהיה כיף? יהיה מועיל? יהיה קדוש? הרבה שאלות..
אבל אנחנו מתחילות.
מיש מיש מיש נכנס אדר מרבין בשמחה והבאנו שלום עליכם
כשהלב עדיין מקובץ ולא משחרר, אני מוצאת את עצמי מנגנת ושרה עם חברות מול הסבים והסבתות של כולנו, מקפצת קצת אבל הלב לא משחרר.
עוד שיר ועוד שיר
נעמי שמר, רחל המשוררת, עוזי חיטמן אפילו.
אבל אני מבפנים לא מרגישה כמו שאני נראית.
מנגנת.מקפצת.שרה.
מסתכלת סביב מחוייכת אבל הלב בוכה.
וקשה לי, לנסות לשמוח..
ואני יודעת שאני רוצה!
אבל אני לא מספיק מאמינה שאני יכולה!
מרגישה ממש כאילו אני
'פורטת את הלב על הגיטרה'
שגם היא הגיעה אליי ממש משמיים.
ואני מנסה לשמוח, לחייך, לאהוב, ולשמח אותם.
דקה, שתיים, שיר, שניים..
ואז זה קצת מתחיל.
אחד קצת מזיז את הראש.
השניה מוחאת כפיים.
לאט לאט אפילו ממלמלים איתנו את המנגינות.
והלב מתחיל להשתחרר. אולי קצת להצדיק את החיוך שלי.
ואז בזמן שחשבנו מה יהיה השיר הבא.
אחד מהם מתחיל שיר משלו,
"על כל אלה.. על הדבש ועל העוקץ.."
ואנחנו ממשיכות ואני יודעת שהלב שלי קופץ יותר מהרגליים שלי.
ואני מתחילה להשתחרר..
ועוד שיר הוא מבקש..
"יש בי אהבה, והיא תנצח..''
ואני בכל הכוחות מכריחה את עצמי להגדיל את הפתח שנפתח אצלי בלב..
ואני מרגישה ויודעת שהכל טוב.
אחת שאני תופסת במבטי, אני רואה שהעיניים שלה מלאות תקווה! מלאות שמחה! אהבה! ואור!
ואני כבר יותר אמיתית, יותר מאושרת. מהלב.
והמחיאות כפיים שלהם גם ניראות לי יותר אמיתיות.
ואני מתחילה להבין שאולי דווקא זה שבאתי לשיר ולשמח את הסבים והסבתות של כולנו, דווקא זה היה בשבילי, להשתחרר מתקופה, מבית, מלחץ, מלימודים, מסיבוכים, משנאה, מנחיתות, ומסדר היום.
וכל זה, ממש בשבילי! באמת בשבילי!
פשוט לצאת, לזרוק את המחשבות ולהתנקות.
לרקוד, לקפץ, ולהכניס לעצמי קצת חיים.קצת תמימות, קצת אמת,
לטעום מהדברים החשובים בחיים.
ולהבין שהכי חשוב זה שאלוקים ישמור לי על כל מה שקיים באמת ובתמימות..
"על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק..
על כל אלה.. שמור נא לי, ק-לי הטוב"
ואני חוזרת מחוייכת. אבל מחוייכת באמת.
מחוייכת מהלב.
ואני תופסת את הראש ומשחזרת רגעים.
פותחת את הפלאפון, ושופכת..
תודה לך ה'!
על כל אלה..
וואו וואו איןןן את פשוט מיוחדת!!!סטלנית בפעולה

תאמיני לי קראתי הכול וממש כאילו אני 

שמתי את עצמי בדמות שלך...

והזדהתי עם הרגשות והמחשבות שלך

בכול מילה ומילה

את כתבת את הכל כול כך יפה ועם הרבה טעם!

אני כול כך מעריכה אותך שירוש 

את בוגרת וחכמה ויודעת איך להסתדר

ואני באמת שמחה שבסוף הרגשת את השמחה האמיתי

שבקעה מהלב שלך!!!

שהגעת למסקנה שהשמחה האמיתית

תלויה בך ושאת זו שבוחרת איך לנווט ולקבל אותה!

חחימשלי את יפה שלייי♥️♥️ תודה את מחזקת אותי😘ציפור מדבר.
תמיד באהבה!סטלנית בפעולה


אעאעע את כישרון.❤ציפור שיר.
😘😘😘😍♥️ציפור מדבר.
...רחל יהודייה בדם
זה יפה ונוגע
יש בזה טוהר מתוק ונעים.
תודה את מחזקת♥️ציפור מדבר.אחרונה