שרשור חדש
ובואימזמור לאל ידי
ובואי עכשיו
תפרקי לי את הלב
כמו טיפת זיעה
מלוחה ביום שרבי
כמו יקיצת ירח ערפילי
בליל סער
ושתיקה.

ובואי
תעיפי את שמיכות
חדרי ליבי האטומים
תלחשי לי משאלות
הישר אל תוך הנפש
תפרטי לי על מיתרים
שכבר מזמן שכחתי
תנערי את שכבת האבק
הרוכנת מעל כנפי
נשמתי.

תלחשי
בשקט בשקט חזק
שאת אוהבת
תחבקי
כמו שמזמן לא קיבלתי
את האור בעיני
והטעם שבא אל חיי
תלטפי, תחבקי, תלחשי ותגידי
שעכשיו הכל
אפשרי.

ומול ירח
שותק
נלחש את שלהבת נשמתינו
הצופנת שתיקות רווי חלומות
את מיסתורי כסופינו
נגלה שנית
עירומים למול ירח
המגלה את פגמינו
המלטף ומאיר
את האושר
של שנינו.


...רחל יהודייה בדם
כתיבה יפה ומלאה ברגש, בכמיהה.
תודה רחל!!מזמור לאל ידיאחרונה
שיר ישן שהשלמתי עכשיו:מזמור לאל ידי
נשמתי היא קרן של אור
בתוך ים של בדידות קודרת
כשלהבות השאול מלחכות
את אחרון תשוקות חיי
אני נושם עמוקות
סופח אל קרבי את נשמתי האחרונה

כשהאור החיור
בוקע גלגלי עיני
אני נושא מבטי
אל שמש שחורה
שהאירה את יומי הקודר

כשאני נזכר במבט עייניך
עת עייניך הכבויות פגשו במבטי
אני נוצר בקרבי זיכרונות
מרים כמו הד שלהבת
חרישית
הנישאת לעת ערב

ועם בוא השקיעה
אף אני מתכנס
אל עולם ללא זמן
אל עצמי
אל הלב
הנטוש ללא שעל
ללא דרך חזרה
כמו צלילי חליל מכה
ומאיר בעלטה

ולוואי יום יבוא
את הדרך עוד אשא
על שכמי העייף
עוד אריח מבטה
הצפון הליכות
הרווי כאבים
אפלס דרכי אליה
לעד,
כמו זוג יונים...


אשמח לביקורת והצעות לשיפור (וגם סתם מחשבות)בין הבור למים

דע אותי - 

 

בְּמַתְכֹּנֶת קֹשִׁי וּכְאֵב - קַבֵּל הֶגְיוֹנִי לִיבִּי.
בֵּין מַהֲלֻמּוֹת הַסֵּבֶל הַצּוֹרֵב - הָבֵן אֶת הָרֶגֶשׁ הַבּוֹעֵר בְּקִרְבִּי.
בְּמַעֲטֶפֶת צַעַר לְלֹא נֶחָמָה - דַּע אוֹתִי. וְחַבֵּק.
בֵּין אִסּוּר לְיִסּוּר לַדְּמָמָה - הִשָּׁאֵר בִּי, אַל תִּתְרַחֵק.

 

זה חזק.זה טוב כל כך.רק הפעם.
זה ממש יפה.שלג.

הלוואי שהיינו יודעים איך להגיב בצורה הכי טובה בכל מצב. 

זה כזה מתסכל כשמרגישים משהו והתגובה של הסביבה רק הורסת עוד יותר..😩

תודה רבה. מסכימה מאוד.בין הבור למים

אבל גילוי נאות:

השיר מופנה לקב"ה (:

אופס🤭שלג.


לא אופס ;)בין הבור למים

בכוונה לא ציינתי זאת קודם

זה כל כך עמוקאילת השחר
ראיתי שכתבת גם אל מי פונה השיר.
זה נותן משמעות עוד יותר עמוקה ופנימית.
מותר לי לשמור לי?
תודה רבהבין הבור למים

כן בטח.

 

[אכן נכתב בכאב עמוק]

וואואלפיניסטית

איזה שורות יפות, וכתיבה ממש נוגעת

ודווקא זה שהוא קצר שהופך אותו לבועט יותר

תודה רבה ששיתפת

 

יש פה בוטות מרומזת.מזמור לאל ידי
או כך לפחות אני רואה את הדברים.

ואת דעתי על הכתיבה המהפנטת שלך-
אני משער שאת כבר יודעת...
ממ, דווקא לאבין הבור למים

אפילו להפך, אולי כמו התנצלות מרומזמת...

 

....אילת השחר
יכולה להבין על מה אתה מדבר.
זו באמת נקודת מתעתעת שם, הבחירה במילים מסויימות בהקשרים שם.

וסתם בא לי להגיד בעניין הזה, יש את מה שאנחנו חושבים ורואים, כי עולם המושגים שלנו מכיר את המילים האלו בהקשר מאוד מסויים. ונכון שיש גם את המושג של 'מות המשורר', ומרגע שהשיר יצא כל אחד יכול למצוא בו הרבה צדדים ורבדים.
אבל פה זה אחרת.
המשוררת עוד אומרת את דברה וכוונתה.
אז הייתי סומכת על דבריה, שכנראה המושג שנתפס בצורה מסויימת, בעולמה שלה מקבל משמעות אחרת.
זו החידוש של היצירה שלה.

איפה ראית שאני לא סומך על דעתה?🙄מזמור לאל ידי
לא אמרתי עליךאילת השחר
זו היתה אמירה כללית, אל תיקח אישית.
סליחה אם הובנתי אחרת.
למען האמתבין הבור למים

בחירת המילים מכוונת.

ואני מודעת לסתירה שקיימת כביכול בהצגת הדברים באופן בו נכתבו. 

 

אבל השיר נכתב ממקום של תחינה מסוימת.

זה בטח מסביר במעט את התעתוע הנ"ל. 

 

[בקריאה מנותקת מרגש גם לי זה צורם]

 

 

...אילת השחר
קולטת שלא הצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך, אז דברים לא מובנים לאחרים כראוי.
אני יודעת שבחרת בהן ולא סתם, מה שבאתי להגיד זה שיש שם משהו בשילוב ובכוונה שלך שהרחיב את הגבולות של המושג הזה, שלרוב מתקשר בקונוטציה למקום מסויים.

מקווה שיותר מובן עכשיו.


בין הבור למיםאחרונה

באופן כללי

 

אני [כמעט] תמיד משאירה מקום לפרשנות אישית של הקורא. וזה חלק מהיופי לענ"ד..

 

שישאר כך 😅

הערת אגב שחשובה בעיני:מזמור לאל ידי
אגב משהו שחשוב לי ממש לשים אליו
את הדגש: שמישהו/י אומרים "דע אותי"
או מדברים על רצון לידיעת אדם
זה לאו דווקא בבחינת "ואדם ידע את חוה אשתו"...
וכו'... יש לכך עוד מאפיינים רבים.
לכן עדיף לנסות לשאול את המשורר/ת או הפזומנאי/ית לכוונתם ולא להיחפז סתם
למסקנה מרחיקת לכת...
בהחלט, התכוונתי במובן העמוק והנרחבבין הבור למים

ושוב, זה כביכול מעט אירוני...

 

למען האמת - פרוזה וכתיבה חופשית

 

 

הבנתי... מרתק ממש...מזמור לאל ידי
מעומק הקילקול - צומח תיקון/מחכים לגשםגעגוע~
רחלי עומדת במרפסת בבית של ליבי.
קר.
עיניים שובבות ומתוקות מציצות מהפתח.
נחמן.
''אמא אמרה להביא לך'' הוא אומר בקול ממיס ומושיט לה צעיף משובץ.
רחלי מחייכת אליו ומלטפת לו את הלחי. ''יש לך אמא מקסימה.'' היא אומרת בכנות.
''מקסימה זה כמו קוסמת?'' נחמן מקמט את המצח במחשבה.
רחלי צוחקת ''בהחלט.''
''פפף.'' נחמן נושף בבוז. ''זה בגלל שאת באה רק פעם במיליון שנה אז את רואה אותה רק שהיא מקסימה אבל תדעי שלפעמים היא בעצמה אומרת לנו שהיא לא קוסמת והיא לא יכולה לעשות אלף דברים ביחד ושנעזוב אותה כבר לשתות קפה.'' הוא מניח יד על הלב ואז הוא לוחש. ''באמת..! ואז כשאמא היא כבר ככה.. עצבנית כזאת אז או-הו איך היא צועקת עלינו''.
הוא עוד לא מסיים את המשפט והאמא העצבנית עומדת בפתח המרפסת. מחייכת מאוזן לאוזן.
''נחמן אל תגלה את כל הסודות, כן?'' היא אומרת בצחוק ושולחת אותו לאכול גלידה.
''באמת?'' רחלי שואלת אותה כששתיהן לבד.
''בטח באמת.'' ליבי לא מנסה להסתיר את זה. ''אני ליבי ואני בנאדם ולפעמים החיים מציפים אותי וחונקים אותי, כמו את כולם. ולפעמים הלב שלי דופק חזק חזק, בפחד או דאגה או כעס ואין בו יותר מקום לחמישיית ילדים מופלאה ו--- נודניקית.'' היא מסיימת בפשטות.
לרחלי לא נעים לשמוע את זה. ''אבל.. את אמא'' היא מנסה לשכנע אותה, אולי היא תחזור בה. אולי---
אולי היא בכל זאת יצור מושלם וקסום כמו שהיא נראית מבחוץ.
''אני אמא מאושרת'' ליבי מסכימה מכל הלב. ''אבל גם בתוכי יש כאב. ומערבולות אינסופיות, וגעגוע.''
רחלי מלטפת את המעקה. געגוע.
''ליבי?''
ליבי מרימה עיניים. פגיעות משהו.
''למה השם עשה את זה ככה? למה הוא נתן לאנשים שבורים בעצמם להיות הורים לילדים, למה הוא מרשה שאנשים מקולקלים כל כך ושחוקים יתקנו נשמות חדשות..?'' הקול של רחלי ספוג בכאב.
''גם אני שאלתי את זה.'' ליבי אומרת ולא עונה.
השמיים נצבעים בכתום וורוד.
רוח של שקיעה מלטפת את השאלה, מרחפת אל מאחורי השמש. וחוזרת.
בתשובה.
''כשעדן ואני היינו בנות שבע אמא שלי עברה תאונה וניצלה בנס ואז היא התחילה להאמין באלוקים.'' ליבי אומרת פתאום וממשיכה בציניות. ''היא חזרה בתשובה אבל מאז אני זוכרת רק שאלות בראש.''
רחלי מרימה אליה עיניים מתעניינות.
ליבי מתכווצת מהזיכרון ונותנת לציניות לספר את הסיפור שהלב שלה לא מרשה להוציא החוצה ''היא העבירה אותנו במיידי לבית ספר של צמות וגרביונים ובנות עם חצאיות פליסה שלושת רבעי שדואגות לברר אם אנחנו אוכלים כשר כי אם לא 'אין סיכוי שאבא ואמא שלי יסכימו לי לבוא לבית'שלכם'. ''
רחלי צוחקת מהתיאור המדוייק ומתרצנת מיד. ''אבא שלך?'' היא שואלת.
ליבי מושכת בכתפיים. ''הוא היה טיפוס מופנם. אמא שלי תמיד ניהלה את העניינים בבית. כשהיא התחילה להתפלל בשלוש סידורים הוא הבין שמשהו השתבש בחזרה בתשובה הזאת אבל היא לא הסכימה ללכת לטיפול.
אחרי חצי שנה של ויכוחים ולבבות מתרסקים בחדרים הוא פשוט ברח''
משהו מתקפל לרחלי בלב, בין החדרים. ''ככה.. הוא פשוט השאיר אתכן והלך..?
ליבי מחייכת שוב את החיוך העצוב שלה. ''ככה.''
ליבי מתיישבת על הקצה של השולחן האפור ''את אמא של אחרי התאונה אני זוכרת בעיקר עם תהילים ביד ומדליקה נרות לכל מיני רבנים.
היא זרקה הכל. קודם כל את כל המסכים ואת הבגדים שלה ושלנו. אחרי זה היא עברה למזכרות, לכל התמונות שלנו שהיינו עם בגדים לא צנועים.''
''טירוף.'' רחלי נדהמת.
''נכון.'' ליבי מסכימה בפשטות ופה מלא. ''אז לא הבנו את זה. חשבנו שככה חוזרים בתשובה.''
ליבי נותנת לימים האלה לחזור לתוכה. לפרק את כל ההגנות המטופשות שהיא בנתה להם.
היא מדברת. לעצמה, וקצת לרחלי.
''אני זוכרת לילה אחד. אחרי שאבא הלך.'' בטח זוכרת. כאילו זה היה אתמול.
''עדן ואני היינו במיטות כבר.
הייתי צמאה וקמתי לשתות.
הסלון היה מלא נרות. על השולחן, על הרצפה, על הארונית הקטנה.
היא עברה בין הנרות ודיברה עם עצמה או איתם.
היא לא ראתה אותי, אבל אני ראיתי אותה.
מטפחת לבנה. עיניים כחולות. שפתיים אדומות רועדות.
וטירוף.
ואז הבנתי שהיא חולת נפש.
ברחתי משם בלי לשתות רצתי לחדר ונכנסתי למיטה של עדן. חיבקתי אותה חזק.
בפחד.
ובשאלה. שאלה שאז עוד לא ידעתי לשאול''
''בסוף ידעת?'' רחלי שואלת בהיסוס.
לא בטוחה אם מותר לה לגעת במונולוג החשוף הזה.
ליבי מהנהנת.
''בגיל ההתבגרות הורדתי הכל.
עזבתי את הבית ספר וברחתי מהבית.
התגלגלתי כמו איזה עטיפה קרועה של במבה. מרחוב לרחוב עד שיום אחד הגעתי לבית.
ובבית הזה הייתה אישה חכמה עם מצח גבוה ועיניים שחורות חזקות והיא הייתה קוראת לי 'נשומלה' ומבטיחה לי שיש תשובות להכל. ויש תשובה בכלל והיא לא מסוכנת ומשוגעת. היא חזרה והשלמה.
ויום אחד העזתי ושאלתי אותה למה.
למה אלו-הים נתן להורים כל כך מבולבלים.
כל כך--- חולים.
לגדל ילדים. לקחת נשמות רכות ועדינות ושלמות ו-- ולחרב אותן. למה הוא נותן ליצורים חסרים כל כך לחנך ולעצב ילדים.
למה הוא לא נתן את האחריות על ילדים למלאכים מושלמים שלא צועקים ולא מאבדים שליטה ולא משתגעים וטובעים בתוך עצמם''
רחלי מרותקת.
''את יודעת מה היא עשתה?'' ליבי פונה אליה. ''היא לקחה אותי למרפסת שלה, היו בה עשרות עציצים ושתילים מסוגים שונים. והיא לקחה אדנית אחת וחפרה באדמה שלה, בסוף היא הוציאה מתוכה שאריות גרעין רקוב.
'את רואה?' היא אמרה לי. תוך כדי שהיא עוטפת את היד שלי ביד המקומטת שלה ונותנת לי להרגיש אותו, את הגרעין המקולקל הזה.
'מעומק הקילקול - צומח תיקון' היא לחשה.
פעם ועוד פעם ושוב.
עד שהבנתי.''
ליבי חוזרת לעצמה, לאט. העיניים שלה חוזרות להיות יציבות כשהן מלטפות את רחלי ואומרות לה.
''הבנתי שה' יכל לעשות שהורים יהיו מתוקנים, שבאיזשהו גיל אנשים יתייצבו ויגמרו עם כל הבלגנים ואז הם יבואו ויעצבו את הדור המושלם הבא.
אבל הוא לא רצה.
הוא רצה קילקול.
השם יתברך לא רק מניח לריקבון להשתולל בעולם - הוא ברא אותו.
ברחמים הענקיים שלו הוא ברא את הריקבון, כדי להצמיח ממנו תיקון.''
לרחלי יש שאלה אחרונה ששורטת לה בגרון והיא מתאמצת לחסום אותה ובכל זאת היא פורצת. ''את חושבת שגם באבא שלי משתולל הריקבון הזה..? ה--- הבלבול והשיגעון?''
ליבי מהנהנת. ''כן והוא נתן לו אותך. ולך - אותו. באהבה. הוא הכיר את הדרך שאת תעברי, מהשנאה להתכחשות להדחקה ולא בכל זאת, אלא בגללה הוא בחר לתת לכם אחד את השניה.
כי הוא ידע שרק מהדרך המפותלת והמקולקלת הזאת יצמח תיקון.''
''אז אין טעויות?'' רחלי שואלת בלחש. ''אין כזה דבר שאולי פשוט נולדתי במקום הלא נכון לי?''
''אין'' ליבי פורשת ידיים כאילו בהתנצלות. ''אין בכלל. הכל מושגח ומכוון. ומדוייק, מדוייק עד כדי טירוף.''
זה מטורף בהחלט.
ומרגיע בו זמנית.
כמו מנגינה מכוונת ומדוייקת היטב שיודעת לפרוט על תווי הכאב של הנשמה ולהשקיט אותם.
הכל מלמעלה. כל הדרכים העקומות האלה.
כל המשוואות וכל הנעלמים.
כל הילדים וכל ההורים.
והכל הכל.
ברחמים.

אני גם כן הינדיק/מחכים לגשם - פרוזה וכתיבה חופשית
...רחל יהודייה בדם
אמיתי שאת מדהימה כל כך.


מרתק
ומלא בעומק מטורף
..געגוע~
תודה שאת קוראת תמיד
אפילו כשזה מאוד ארוך;)

⁦❤️⁩
וואו.נשמה שלי
אין לי מילים.
זה מיוחד ככ.
הכתיבה שלך קסומה כזאת.
מרגיש לי שכתבת אותי.
תודה ❤.
טוב לשמוע, תודה!געגוע~
את כותבת מעולהאם אפשר
זה סוחף ורהוט. מדהים.
משהו היה מוזר לי בגיל של הילד, בהתחלה הוא לא יודע מה זה מקסימה ואז הוא נותן שם נאום..
חוץ מזה זה מושלם.
תודה!געגוע~
אמ.
אני לא חושבת שהוא לא יודע מה זה מקסימה.
הוא מנסה לקשר בין שתי המילים שמצטלצלות לו דומה, זו דווקא רמת חשיבה גבוהה יחסית.

מה שכן, לקחתי לתשומת ליבי את ההערה שלך ואחליט בהקדם על גיל סופי בשבילו כדי לא להתבלבל ולבלבל את הקוראים
...רוצים משיח!

ואוו, זה פשוט יפיפה.

תודה!!

תודה לךגעגוע~
וואו.רק הפעם.
זה מטורף.

את כותבת מסודר ושואב וכאילו זה נלקח מעמודים של ספר כלשהו.
מדהימה!
תודה⁦❤️⁩געגוע~
..ניצוץ.

וואו. כמה יופי ופשטות יש בכתיבה שלך..

תודה על זה.

תודה רבהגעגוע~אחרונה
נוף מלחמהמדורה

ראשון שלי פה

 

הַחֲרֵשׁ, שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וּרְאֵה
לֹא הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהוּא נִרְאֶה
לֹא תָּמִיד יֵשׁ רַע וְטוֹב, מָה לוֹמַר וּמָה לִכְתֹּב
אֵד עוֹלֶה בִּזְהִירוּת, מַאֲפִיל עַל הָרְאוּת
וּמְחַיֶּה.


הַחֲרֵשׁ, אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ פֶּן
הָאָרֶץ יְבוּלָהּ שׁוּב לֹא תִּתֵּן
תַּשְׁאִיר מָסָךְ שֶׁל עֲרָפֶל, לֹא אִכְפַּת לָהּ מִי נוֹפֵל
עַד לֵב הַשָּׁמַיִם קוֹל גָּדוֹל זוֹעֵק נוֹאַשׁ;
וְלֹא יָסָף לוֹמַר, הַלַּיְלָה זֶה נִגְמַר

 

וּמֵעֵבֶר לַדִּמְיוֹן, בְּמֶרְחָבִים פְּתוּחִים,
עַל צִמְחִיָּה שׁוֹפַעַת וְתַחַת עֲנָנִים
הִיא תֵּשֵׁב, מַבָּטָהּ הָלוּם כְּאֵב
עֵינֶיהָ זוֹכְרוֹת, רוֹאוֹת, אָזְנֶיהָ שׁוֹמְעוֹת
עַד עַתָּה, קוֹל זְעָקָה
לֹא פּוֹגֵעַ.
מָה שֶׁהָיָה
לֹא נוֹגֵעַ.

...רחל יהודייה בדם
מאוד אהבתי

כתיבה יפה ומעניינת
תמשיכי לכתוב 🙏
כתיבה טובה מאוד ומרגשתנבוכי הדור

מאוד מאוד יפה

באמת כתיבה יפה!חלילוש
לא הגעתי לעומק הדברים אבל הבית הראשון היה מדהים בעיניי. תודה על התזכורת
בכיף(:מדורה
אואם אפשר
וואו. משהו בזה ממש יפיפה, ומסקרן, מסתורי ומתנגן.
אולי אפשר 'השאר' במקום 'תשאיר' , בשביל המשלב..
ה'תשאיר' מדבר על הארץ, גוף שלישי (היא תשאיר)מדורה
אבל אולי לא מובן(: לא נורא.
תודה רבה!
אהאם אפשראחרונה
לא יודע איך פספסתי את זה, זה דווקא די ברור מהמשפט..
האמתבין הבור למים
מרגישה שלא הגעתי לעומק כוונת המשוררת ;)
אבל קוראת שוב ושוב מנסה להבין יותר
מרתק משהו

כתיבה מיוחדת מאוד
יש משהו בניקודדעתן מתחיל

מיד רואים שכותב השקיע.

אהבתי את המשקלים המשתנים ואת הנושא הרגיש. גם אם לא בטוח שהכל הבנתי.

כתבת נהדר.

תודה!מדורה
אבק שלא ניתן להסירפסגות
הפחד לאבד אנשים שעד לפני רגע היו החברים הכי טובים שלך
שתו איתך קפה
הקשיבו לך באמת
הקשבה עמוקה כזאת
עם הבנה
עם עוצמה
אותם אלו שצחקו איתך
שבכו איתך
ששתקו איתך
על כל רגעי המבוכה שלכם יחד
מכסה איזה ענן
נשמע כמו מתקופה רחוקה
כזאת שכבר מזמן לא חווית
וכל הרגעים האלו הקטנים
של הליכה לביצפר
של שמיעת שירים יחד
של ריצה בגשם
ורק שלא נאחר את האוטובוס
כי איך נשלים את השיעור
והמבטים האלו של הבוקר
והעיפות
אי חשק לאנשים סביבך
או לנסיעה הזאת של החזור
עד הבית
בחושך
עדיף לנסוע לבד
עם המחשבות
למי יש כוח לחברים מסביב
והביגלה בהפסקות
ובוא נרד לקנות משהו
כי אני מת מרעב
הרעש הזה
ההמולה הזאת
החיוך המוזר הזה
כשאתה עובר ליד ההוא שאיתך בכיתה
החיבוקים המאולצים
ותגיד יש לך סיכום מהשיעור
יש אפשרות לכבות את המזגן
או להדליק
לפתוח חלון
לא
לסגור
בטח שלסגור
מזה הקור הזה
ולמה לא נשארתי לישון במיטה
והי למה הברזת היום
ויש לך איזה משהו לנשנש
ביגלה?
נו טוב שיהיה
הודעה של אבא
שהגיע לקחת אותך
החתול המפחיד בכניסה
ודילוגים עד לרכב
הבריחה
אח הבריחה
על כל רגעי הדינמיקה האלו
מכסה אבק
שגם אם תתאמץ
לא בטוח שתוכל להסיר
אהבתי ממשבין הבור למים
נגע בי
תודה רבהפסגות
תודה לךפסגות
...רחל יהודייה בדם
נוגע
וכואב..


הלוואי שיום אחד
תרגישי את לגמרי,
בלי אבנים ואבק
🙏
תודה לךפסגות


אהבתי מאוד. תודה על זה.אם אפשר
קראתי שוב ושוב ושוב ושוב.אם אפשר
פשוט מטורף. תודה תודה תודה.

הקצב של השיר, הסגנון, בחירת המילים, הכל מכניס לאווירה המדוייקת של החוויה, כל כך מדוייק.

נגיעות קלות שאני הייתי מעצב:

אתה מפחד לאבד אנשים שעד לפני רגע היו החברים הכי טובים שלך.
שתו איתך קפה,
צחקו איתך, בכו איתך,
שתקו איתך.
על כל רגעי המבוכה שלכם יחד
מכסה איזה ענן,
והכל נשמע כמו הדים מתקופה רחוקה,
כזו שכבר מזמן לא חווית.
רגעים קטנים;
שומעים שירים יחד,
רצים בגשם
ורק שלא נאחר את האוטובוס
כי איך נשלים את השיעור.
והמבטים האלו של הבוקר,
והעיפות.
חוסר חשק לאנשים סביבך,
או לנסיעה חזור הביתה
בחושך.
עדיף לנסוע לבד
עם המחשבות,
ולמי בכלל יש כוח לחברים מסביב
והביגלה בהפסקות.
ובוא נרד לקנות משהו
כי אני מת מרעב.
הרעש הזה, הזמזום,
ההמולה
והחיוך המוזר כשאתה עובר ליד ההוא
שאיתך בכיתה
החיבוקים המאולצים,
ותגיד יש לך סיכום מהשיעור?
יש אפשרות לכבות את המזגן.
או להדליק.
לפתוח חלון.
לא,
לסגור.
בטח שלסגור,
מזה הקור הזה.
ולמה לא נשארתי לישון במיטה.
והי למה הברזת היום?
ויש לך איזה משהו לנשנש
ביגלה?
נו טוב, שיהיה.
הודעה של אבא
שהגיע לקחת אותך
החתול המפחיד בכניסה,
ודילוגים עד לרכב-
הבריחה.
אח הבריחה.
על כל רגעי הדינמיקה האלו מכסה אבק,
שגם אם תתאמץ לא בטוח שתוכל להסיר.
תודה רבה רבהפסגות

האמת יש משהו בנקודות ופסיקים שגורם להבנה טובה יותר

אבל נראה לי אני אשאיר את זה איך שזה יצא ממני

תודה

יואוווושוני

איך כולם חווים אותו דבר?!

טוב ממשיש סיכוי לאהבה?
אהבתי.
תודה לךפסגות
וואו... נהנתי מאוד!אני הנני כאינני

הנאה צרופה. אהבתי את הכתיבה, התוכן קליל ומתנדנד, תודה על שיר כזה!

תודה רבה!פסגות
איזה יופיאלפיניסטיתאחרונה

כתיבה מקסימה 

ממש העברת את הרגשות,

הקצת עצב

וחוסר תקווה

ונוסטלגיה.

מעניין מה עומד מאחורי..

תודה רבה על השיתוף

מישהו מאשים אותיאפילו
אֵין לִי אֹמֶץ לְהַחְלִיט
שֶׁאֲנִי קוֹפֶצֶת לַמַּיִם.
אֵין בִּי אֹמֶץ פָּשׁוּט
לְהַתְחִיל לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם.

אֲנִי נְטוּעָה בָּאֲדָמָה הָקַרָה,
כְּמוֹ זֶרַע שֶׁאֵין בּוֹ נֶחָמָה.
וַאֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצֶה,
אֲפִלּוּ לֹא יוֹדַעַת אֶת מָה.

וְאַף אֶחָד לֹא שָׂם לִי רֶגֶל,
אַף אֶחָד לֹא נִסָּה לְהַכְשִׁיל,
וְזֶה קְצָת מְבַאֵס כִּי אֵין לִי אֶת מִי
לְהַאֲשִׁים שֶׁאוֹתִי הוּא הִפִּיל.

וְנִשְׁאַר לִי רַק,
לְהַאֲשִׁים,
אוֹתִי.
...רחל יהודייה בדם
מוכר..
ומכאיב..

שיהיה רק טוב 🙏
אמן❤️אפילו
יפה, קשהחלילוש
חשתי צימאון אדיר בבית השני
תודה!אפילו
תודה על זהאילת השחר
❤️אפילואחרונה
..רוח סערה
כלום
לא נכתב.



תראי איך הימים עוברים
תראי אותם צוחקים עלייך
לילה ואת עייפה
לילה ואת לא
נרדמת.


הימים רצים ובועטים בך
צוחקים


(מה מצחיק לעזאזל)
..רוח סערה
את מבינה שמשהו לא בסדר
כשאת סופרת הכל

את המחוגים שאינם
רק הזזת ראש
והשעה שש


עוד רגע את חוזרת, תזהרי
זה מסוכן.
..רוח סערה
והראש כואב
ופתאום את כ"כ
עייפה

הוייפיי תקוע כמו
קוץ


אין קליטה
אין שום
קליטה
...רחל יהודייה בדם
נשמע שכואב לך..

שיהיה לך רק טוב תמיד!

Never say never!
🙏
..רוח סערהאחרונה
אמן, תודה גמלך





Yep.

❣️
...שלג.

זה כל כך יפה שאת מקבלת ככה את עצמך, איזה כיף לך❤

...רחל יהודייה בדם
וואו,זה כל כך יפה ונוגע
מדהיםאפילו
הרבה פשטות.
צריך אומץ כדאי לקבל את עצמך, ככה.
כמו שאתה.
מדהים זה לא מילה.חלילוש
הלוואי הלוואי
תודהבין הבור למים

זה תהליך (:

כתבתי שזה טיוטהבין הבור למיםאחרונה

אבל פתאום אני רוצה להשאיר אותו ככה. כמו שהוא.

 

לזרוח בחשכהשרה את חייה

בַּלַּיְלָה יוֹצְאִים כָּל הַסּוֹדוֹת,
וְנִשְׁמָעִים בְּאוֹזְנֵי אֵלֶּה שֶׁמָּטִים אוֹתָן.
מְנַסִּים לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל שֶׁלֹּא הֻשְׁמַע;
זַעֲקַת הַלֵּב הַפְּנִימִית-הָעֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר,
בְּאוֹזְנֵי אֵלֶּה שֶׁשָּׂמִים אֶת לִבָּם וּפוֹתְחִים אוֹתוֹ--
מוֹצְאִים אֶת שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בֵּין הַמִּלִּים.
מְקַבְּלִים אֲלֵיהֶם,בְּלִי סִנּוּן, וְחוֹבְקִים אוֹתוֹ~
אֶת הַנִּזְקָק לְחִבּוּקָם יוֹתֵר מִכֹּל, יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

בַּלַּיְלָה יוֹצְאִים כָּל הַסּוֹדוֹת,
מִפְּנֵי שֶׁהַלַּיְלָה חוֹבֵק בְּחֻבּוֹ
אֶת הַנִּסְתָּר-הֶחָשׁוּךְ הַמֻּסְתָּר,
בֵּין קְפָלָיו מְבַצְבְּצִים לָהֶם, אַט-אַט כּוֹכָבִים
וְיָרֵחַ אֶחָד גָּדוֹל, מַשְׁקִיף וְזֹהַר בֵּינָם.
אַךְ צָרִיךְ הוּא לִזְהֹר רַק מְעַט,
כְּדֵי שֶׁגַּם הַכּוֹכָבִים יִתְּנוּ מֵאוֹרָם.
אֵלֶּה שֶׁהָיוּ שָׁם תָּמִיד, וְחִכּוּ לְרֶגַע זֶה;
שֶׁרַק תִּנָּתֵן לָהֶם הַזְּכוּת--
לִזְרֹחַ☆.
...רחל יהודייה בדם
יפה ועמוק
תודה נשמה🥰שרה את חייה
כתיבה מדהימה.רק הפעם.
צריכה לקרוא שוב.
זה עשה לי חיוך רגוע והניקוד ככ מוסיף חן.


כיף שאת כותבת פה❤
היי תודה רבה לך🤗שרה את חייה
יפה מאודחלילושאחרונה
זה נגע בי וליטף
פשוטחלילוש
מחייך בנימוס וכל הזמן דואג. רק להיראות כמו שצריך. לעמוד במבחן.

רק לא להישאב, רק לא לחיות.

קורא טקסט ברפרוף. מדלג על גבי מילים ואותיות. רק פירורי הגיונות.

רק לא להישאב, רק לא לחיות.

חיבוק קצר וחיבה מכובסת. ללא התרגשות, ללא הימצאות. חושש מלהיות.

רק לא להישאב, רק לא לחיות.

קצת מדבר על מה שקרה. יושב לכתוב מחשבות. מתחשבן על מצבי.

מביט מבחוץ שמא אשאב, מחשש שאצליח סוף סוף לחיות.
סוף סוף
להיות.


(ממש אשמח לתובנותיכם בעניין הזה)
המחשבות שלך מדהימותאפילו
וכל כך כנות...
הזדהתי
תודה😉חלילוש
...רחל יהודייה בדםאחרונה
עמוק וצורב ..

זה טוב.
מול מי אתה נלחם?חלילוש
מול מי אתה נלחם, ילד?
קם בבוקר דרוך ומוכן.
שום דבר לא נעלם,
עינו פקוחה, מוכנה לקרב.

מול מי אתה נלחם?
נופל על הברכיים ומביט,
רואה את האויב - הבוז בעיניו
ואתה קם, כמטורף אחוז כאב.

מול מי אתה נלחם?
מחליק, נופל, הישר לתהום.
אפילו לא מרים מבט.
יאוש, חידלון, אפיסת כוחות.

מול מי אתה נכנע, ילד?
כעבד נרצע - מלקק נעלי אויב,
כשפל שביקום - קרב על המזבח,
כתולעת שסועה - מוטל דומם...

על מי אתה נרדם, ילד?
אחרי יום של קרבות, אתה נרגע.
מעכל את כל מה שארע,
מניח את הראש על אמא, בגעגוע.

את מי אתה שוכח, ילד?
לא מבין מי אחראי לחידלון,
עומד מול המראה ותועה
'האמנם אני עוד חי?'

מול מי אני נלחם?
-עוד מביט בדמותי ותוהה.
את מי אני שונא?

עכשיו אני רוגע, עכשיו אני נמס.
מרפה.
סוף סוף.
שליו.
...רחל יהודייה בדם
נוגע יפה ועמוק
תודה!חלילוש
אגב, תודה גם על כל פירגונייך האינסופיים! את מוסיפה חיוכים לכל החבר'ה בפורום. תודה!
זה מיוחד מאוד.רק הפעם.
כל בית בפני עצמו והשיר כולו יחד.
"מניח את הראש על אמא, בגעגוע.",המשפט הזה עשה לי נעים בלב.

ואהבתי שנתת פה כלמיני אימרות וסימני שאלה ומילים מיוחדות ששוברות את התבנית הרגילה של השיר


תודה רבה!חלילוש
איזה נחמד..
האמת לא חשבתי על זה, מעניין.. תודה
מעוררבין הבור למים

כתיבה חזקה. משהו חד ומלטף בו בזמן 

תודה!חלילוש
משמח שעורר.
אתה כישרוני ממשמזמור לאל ידי
זה כתוב יפיפה, אוצר דימויים עשיר,
מעביר מאוד חזק את התחושה...

לי אישית הייתה חסרה ממש חריזה,
אבל זה כבר לשיקולך...

עצוב וכואב- אבל יפיפה ממש.
וואו תודה אחיחלילוש
...מדורה
מדהים. נגע בלב, ובמקביל העציב אותו...
אני דווקא מעדיפה ככה עם חצי חריזה, לעומת תגובות אחרות. ממש יפה
תודהחלילושאחרונה
האמת שלא כ''כ חשבתי אם לחרוז או לא, זה יצא ככה.. תודה על הפרגון.
לא התכוונתי להעציב, חשבתי שיכול לחזק, להרפות.
🎈🎈🎈שלג.

חִפַּשְׂתִּי אֶת הַמָּקוֹם בּוֹ נִפְגָּשִׁים אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.
צָעַקְתִּי לֶאֱלוֹקִים: "חַבֵּר אוֹתָם יַחְדָּיו!"
אַךְ הֵם הִמְשִׁיכוּ לִהְיוֹת מְנֻתָּקִים.
כְּכָל שֶׁהִתְקָרַבְתִּי, הֵם הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי
וְנִהְיוּ יָפִים כָּל כָּךְ
וַחֲלוֹמִיִּים עוֹד יוֹתֵר.
אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, כָּךְ אוֹמְרִים
אַךְ בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ- הוּא הַשּׁוֹלֵט.

וּכְשֶׁאֲנִי כָּכָה, תְּלוּיָה בֵּין שְׁנֵיהֶם
הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד אֵיךְ לִזְרֹק בֹּץ לָאֲוִיר
וְאֵיךְ לִזְרֹעַ

עֲנָנִים בָּאֲדָמָה.

...רחל יהודייה בדם
יפהפה ומלא בעומק..


תמשיכי לכתוב
תודה רבה!שלג.


תודה❤שלג.


מדהיםנבוכי הדור

עמוק מאוד

אהבתי ממש

 

..שלג.

תודה רבה!

קראתי את זה מזמן ואמרתי שחייבת להגיבאני זמנית כאן
זה מהמם. ומעורר מחשבות.
..שלג.

איזה כיף לשמוע. תודה

❤

וואו. מיוחדציפור שיר.
תודה רבהשלג.


אומייגאד.רק הפעם.
"וּכְשֶׁאֲנִי כָּכָה, תְּלוּיָה בֵּין שְׁנֵיהֶם
הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד אֵיךְ לִזְרֹק בֹּץ לָאֲוִיר
וְאֵיךְ לִזְרֹעַ

עֲנָנִים בָּאֲדָמָה."

נדיר.
תודה..😘שלג.אחרונה


זה בסדר אם לא תבינוהרמוניה

broken
and they don't know
?who could have find me in this broken mirror
mirrors
tiny fragments, splinters
and a hole
whether it's where things come or go
you know
now I am many
scattered along
that is it
I am not alone
anymore

...רחל יהודייה בדם
וואיי.

זה חזק.

צובט נוגע ומלא בעומק ויופי
תודה! 🥰הרמוניה


חזק.בין הבור למיםאחרונה


לוּ רקניצוץ.

לוּ רַק הָיָה בָּךְ אֶת הַפַּשְׁטוּת,
לְהָרִים עֵינַיִם וּלְהַבִּיט
אֶל תּוֹךְ הַיָּם הַשָּׁחֹר
הָיִית רוֹאָה שֶׁזּוֹ לֹא שְׁטוּת,
בֶּאֱמֶת יֵשׁ גַּם יָם שֶׁל כּוֹכָבִים.

 

לוּ רַק הָיִית מְחַכָּה לְמָחָר,
הָיִית מְבִינָה
שֶׁהַחֹשֶׁךְ הַסָּמִיךְ בְּיוֹתֵר
קָרוֹב מְאוֹד לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר.

 

לוּ רַק הָיִית יוֹדַעַת
שֶׁאֵין דָּבָר שָׁלֵם מִלֵּב שָׁבוּר
הָיִית מִזְּמָן כְּבָר נִרְגַּעַת.

איזה יפהההרמוניה

גם נעים לקרוא, גם מסר יפה ומובן וגם כתוב ממש ברמה

תודה!ניצוץ.

שימחת (:

וואו.פשטות.
יש בזה קסם.
תודה לך (:ניצוץ.


...רחל יהודייה בדם
זה יפה ונוגע
תודה (:ניצוץ.


יפה מאודחלילוש
מלטף ומעודד. כתבת יפה
תודה רבה (:ניצוץ.


~~מוצאת חן

שיר פשוט מדהים!!

יש בו קסם מיוחד.

תודה לך! (:ניצוץ.


וואו זה כל כך מרגיע..שלג.

מדהים מה מילים יכולות לעשות.

זה יפה כל כך..❤

 

..ניצוץ.

תודה לך❤

מקסיםאלפיניסטית

מאוד יפה ומחזק.

נחמד לקרוא שיר ברמה כזאת שהוא גם אופטימי ולא דיכאוני

..ניצוץ.

תודה! תגובה חמודה (:

וואוו וואוו.רק הפעם.
זה מיוחד.
השיר מלא בחן והניקוד כל כך מוסיף!

כישרון טהור.
..ניצוץ.אחרונה

יא נשמה טובה.

תודה לך (:

כוח החיים זולגמזמור לאל ידי
עבר עריכה על ידי חולות בתאריך י"א בשבט תשפ"א 22:50
כוח החיים זולג
מבין שפתיים חשוקות
עיינים עצומות לב פראי
דפיקות חזקות
נואשות

והאושר חומק
כמו לא היה קיים
לעולם לא נודע לא ידע
ומנגד יביט הצל המבעית
יחפש רסיסי אהבה

והנני ניצב כאן חרש
נזכר בצלילים של ילדות
מבעד לערפילי התכלת
ממשיך בקול ענות
למות.
...רחל יהודייה בדם
זה יפהפה..
ונוגע
..חלילוש
נגעת בול. תודה.
האמת ראיתי בפתיחת הבית האחרון תקווה.
תודה לכן, מרגש מאוד לשמוע🙏מזמור לאל ידי
הורס♥פסטל


וואו.כתיבה מטורפת.רק הפעם.
תודה!!🙏🙏מזמור לאל ידיאחרונה
...רחל יהודייה בדם
לוּ הַשָּׁמַיִם הָיוּ
כָּאן,
הָאָרֶץ הָיְתָה
הַשָּׁמַיִם

וּפֵרוּרֵי הַחוֹל
הָיוּ
הַכּוֹכָבִים.

🔹
..ילדה של אבא

וואו.

 

פתחת לי מחשבות..

 

ואומזמור לאל ידי
זה עמוק, ויפיפה.

הניקוד מוסיף המון.
...רחל יהודייה בדם
תודה רבה 🙏
וואוו!!!רק הפעם.
תודה לך...רחל יהודייה בדםאחרונה
..מאן דאמר

געגוע ישן

למשו נושן

שיבוא לספר

את אשר יתברר

ואת אשר יתכתב

וכל מה שנכתב

וכך הכתב והמכתב

יתבארו להם יחדיו
 

...רחל יהודייה בדם
יפה ומעניין
תודה.מאן דאמר

תודה לה' על האותיות שנרקמו והיו למילים

אוי זה חזק.רק הפעם.
תודה על התגובות.מאן דאמראחרונה

מעודד

עד החייםבין הבור למים

דְּעִי שְׁתִיקוֹת.
עַד הַשַּׁלְוָה בְּמִלּוֹתַיִךְ
עַד שֶׁשָּׂפָה רָפָה תֶּחְדַּל.
מְחִי דִּמְעוֹתַיִךְ
עַד הָאֹשֶׁר.

 

אִזְרִי אֹמֶץ
עַד סַף יְכוֹלוֹתַיִךְ.
עַד שֶׁהַשִּׁבָּרוֹן יִהְיֶה לְנֶחָמָה.
הִלָּחֲמִי עַד שֶׁתַּחֲלִימִי
נַצְּחִי בַּמִּלְחָמָה.

 

דְּעִי עוֹלָמְךָ
הַעֲמִיקִי בְּעַצְמְךָ.
עַד שֶׁיִּפְתְּרוּ בְּךָ כָּל הַכְּאֵבִים.
וְאָז הַרְפִּי. נַשָּׁמֵי עָמֹק.
עַד הַחַיִּים.

 

 

...רחל יהודייה בדם
נוגע ומרגיע.
וואוחלילוש
יפה מאוד. עוצמתי.
תודה לכםבין הבור למים

*יִפָּתְרוּ
*שֶׁהַשִּׁבְרוֹן
*נִשְׁמִי

וואווו. זה מהמם.שלג.

אהבתי ממש.

זה פשוט יפהפה- עמוק מאוד אבל כתוב בבהירות ועדינות..

עשה לי טוב לקרוא את זה. בול בזמן.

קראתי כמה פעמים..חושבת על זה.

תודה בין הבור למים❤

ואיבין הבור למים

תודה לך ❤

את צריכה להוציא ספר שירה.רק הפעם.
השם שלך עוד יגיע רחוק❤
❤️בין הבור למיםאחרונה

יש לי הרבה ללמוד קודם ;)

וואו מהמם, אזה שיר חזקהרמוניה


הלוואי.רק הפעם.
הַלְּוַאי וְהָיָה אֶפְשָׁר
לִכְתֹּב אוֹתָנוּ
עַל דַּף,
לְנַקֵּד,לְסַפֵּר וּלְצַיֵּר
אֶת כֹּל הַתַּהֲלִיכִים,
אֶת נִימֵי הַחַיִּים הַזְּעִירִים
וְגִשְׁמֵי הָעֵינַיִם,
אֶת מְגֵרוֹת הַמֹּחַ הַחוֹרְקוֹת בַּלֵּילוֹת
וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַשֶּׁלֶג וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הַבְּצוּרוֹת בְּתוֹכֵנוּ,
אֶת הַצּוּנָאמִי שֶׁל הָאֲהָבוֹת
וּפִרְחֵי הַחֵן שֶׁבּנו,
אֶת הַחִיּוּךְ
וְכֹבֶד הַשֵּׂכֶל וְעֹמֶק הַדָּם
וְאֶת מִדְבַּר לִבֵּנוּ.
...רחל יהודייה בדם
יפה ומעורר מחשבה

את מוכשרת.
וואוילדה של אבא

כל כך מדויק

טהור

ואמיתי..

 

מיוחד ועמוק.נשמה שלי
תודה על זה.
את מיוחדת
את כותבת מיוחד...רוצים משיח!

הלוואי.

מדהיםחלילוש
ממש יפה.
רק רוצה לומר שלדעתי דווקא זה אדיר שאנחנו לא יכולים לכתוב את כל עצמנו. נקודה שהיא חיים בלי שום יכולת להגדיר ולצמצמם ולהגיד-זה אנחנו. אנחנו אינסופיים ומשתנים כל הזמן עוד ועוד. באיזשהו מקום לכתוב את עצמנו זה מוציא אותנו מתוך החיים ושם את עצמנו בקופסה. אבל השיר כתוב יפה, והתיאורים מדהימים. כל היופי הוא בזה שהם רק חלק.
סליחה אם לא הבנתי את משמעות השיר...
תודה לכם(:רק הפעם.אחרונה


@חלילוש,אהבתי מה שכתבת.
זה יפה לראות איך כל אחד מבין את זה

יש את התחושה הזאת שרוצים לחקוק משהו שרואים/תהליך כלשהו שעשינו ושום ציור ושום תמונה ושום מילים לא יסבירו את זה?אז זה בדיוק.
על זה כתבתי.
נשמה שלי.קרובה
אשמח להצעות יעול:

מזמור שיר- הוא ניגון הנשמה,
אשר נעה ונדה בין מכאובי החיים אלי מוות.
נשמה טהורה היא, אך טועה ותועה ותוהה:
איה הכח להמשיך ולצלוח,
את מסע החיים שתחילתו אגדה וסופו לא נודע?

הרי נהר האמת שוצף וגועש,
מתמלא בטוהר ובזוהר הרקיע,
אך רחוק הוא ונסתר מעיני הנשמה,
שוכן לבטח אי שם, מעבר להרי החושך ומדורי הגיהנום.
והיא, זה מזמן טבעה בעולם השקר.
טבעה, ושרץ בידה.

אין אוויר לנשמה,
בתוך הבועה של עצמה.
נדחקת ונחנקת היא ב-ד' אמות,
בורחת מיאושה על כובד המסע.

בעומק התהום פיה מתמלא מים חיים, אך ליבה פועם בכאב:
איה מקום כבודו?

לכל שאלה יש תשובה.
גם בשביל ללא מוצא, המתפתל ומחשיך באימה.

האור.
העולה באופק בין זריחת הנשמה לצאת החמה-
אות היא לעולם.

משב רוח הקודש מפלס דרכו בין צמרות העצים התמירים, הנושקים בדמעות לשמיים,
וזועק ניגון חרישי המרעיד את מיתרי הלב:

שימו לב אל הנשמה.
שימו לב אל הנשמה.
...רחל יהודייה בדם
כתיבה יפה והיא מסתיימת במין משהו מהדהד
תודה רבה! את משמחת תמיד💚קרובהאחרונה
--ילדה‏ של אבא

וואו

זה מאוד יפה

ואמיתי.

 

עמוק כזה,

 

 

אני מרגישה שתיארת

את הנשמה שלי

..

 

 

קרובה
ניסיתי לתאר נשמה. אני חושבת שבחלק מובנים, הנשמה של כולנו עוברת את אותו התהליך.
הלוואי שמלבד להצליח לתאר את הנשמה, נתחיל להרגיש אותה!
תודה!
ואובין הבור למים

מיוחד מאוד מאוד

 

הייתי משאירה ככה בדיוק, זה מדהים

איזו כתיבה

תודה🤗קרובה
עדין משהו מוזר לי בשיר, אבל כנראה אשאיר אותו ככה. תודה!!