נערךרחל יהודייה בדם
חיים אחרים?הלוואי..
בא לי פשוט לברוח
לברוח מהחיים
החיים
מה הם בכלל?
בינתיים
אין להם שום משמעות
חוץ מלברוח
להימלט
להתחבא מתחת השולחן, ולקוות שהם יחלפו בלי שנשים לב
להתחבא
בגלוי
לקפל את הלב טוב טוב מבפנים
ולקוות שהוא לא ירגיש כלום
להתעלם
להתעלם מהדמעות שזולגות
להתעלם מהצעקות
להתעלם
להמשיך לחיות
להתנהג כאילו הכל בסדר
חברה רבה עם ההורים
לייעץ לה
לא להתייחס למה שעובר בבית עכשיו
להשתתף בצערה
להבין
ולהתעלם מהריב הענקי של ההורים שלי שמתרחש באמצע החדר שלי
באמצע המקום הבטוח שלי
ולהתעלם
להמשיך לכתוב, ולא להרים עיניים
ומה זה החיים בבית?
ניסיון להתעלם
ניסיון להתעלם מהחיים שלי
להעמיד פנים שיש לי חיים אחרים
ובלילה לחלום
שזה באמת קורה
ובאמת יש לי כזה דבר
חיים אחרים
....רחל יהודייה בדם
יהיה טוב,
אני מבטיחה לך
אף פעם אל תפסיקי לחלום 🙏
...חלילוש
כל כך מבין אותך!
כדאי להשתדל למצוא את הדברים שאנחנו מרגישים בהם חיים, להעצים אותם ובעיקר - לזכור שלא ה-כ-ל מת כ"כ..
חודר ממש!!עובדת ה בשמחה????אחרונה
הלוואי ונראה את הטוב שבחיים ולא נחשוב כמה כל הזמן הם רק מפריעים...
אחת מהניילונים3,000
אני רוצה למחוק את הכל
את כל מה שעבר עליי
את כל מה שיעבור
אני רוצה להיות אני האחרת
להתחיל כאילו את כל החיים מהתחלה
להוריד את הצלקות שיש לי
להסיר את הלכלוך
להעיף את האבק ממקומות שהכאיבו לי
ולמחוק הכל
להתחיל את החיים מהתחלה
לחייך לכל דבר כאילו זה הפעם הראשונה
לחזור להיות
ילדה בלי דאגות
ילדה שגם פגעו בה
וזה לא השאיר סימן
לחזור להיות
אדם שמח
שכל נשימה תפסיק לכאוב
להציג את עצמי לאנשים שאני אוהבת
בתור אני החדשה
בלי הפגמים שהם כבר מכירים
להיות מי שאני רוצה להיות
ולא מי שאני
כי מי שאני
היא בנאדם קצת ממורמר
שיש לו אבן בחזה
והמשקל קצת כבד מידי
וכל נשימה היא מאבק
אני רוצה להיות אחת מהניילונים
אני רוצה ללכת ולשמוח באמת
לשמוח גם אם החיים קשים
לשמוח באמת
לחייך ברגעים הכי קשים
לרקוד את החיים,
ולא לעבור איתם בזחילה על הקרקע
בלי ציוד מגן
בלי קסדה כבדה,
וחוד שחותך פינה בלב
בכל שנייה
אני רוצה להסתכל
עליי
על העולם
על האחרים
על החיים
ולחייך
אני רוצה
להסתכל במראה
ולראות מישי אחרת
שלא סולדת
מפרחים
ומאהבה
בחיים
...רחל יהודייה בדם
סיימת את זה כל כך מתוק..
את לא צריכה להיות מישהי אחרת,
מי שאת רוצה להיות זו את,
מי שאת חושבת שאת
זו לא
את!
זה בך!!שלך
רק תפסיקי להפריע לעצמך
להיות מי שאת יכולה להיות,
מי שאת
באמת!
נגעת בי מאוד
❤️
תודה נשמה❤3,000
יש בזה משו
אבלאבל
יש בזה משהו ככ מפחיד
כי השוני בין מי שאני רוצה להיות לבין מי שאני עכשיו
הוא ככ גדול
ומנוגד
ויש פחד כזה
שמי שאני עשיו זה בא מההבנה של החיים
ולחשוף את אני האמיתית לכל הקשיים?
ואם היא לא תעמוד בזה?
❤
...רחל יהודייה בדם
יזמנו לפתחך את תוכלי להם,להכל.
תאמיני בעצמך,
תחשבי שכל הגדולים ששינו את פני העולם
לא היו מאמינים בעצמם
איזה עולם היה?!
יש משפט שאומר
אם אתה מאמין שאתה יכול ואם אתה לא מאמין שאתה יכול אתה צודק,
מה שבטוח זה שהאמונה הזו תהיה לך אמונה המגשימה את עצמה
ומה שתתן בחיים יהיה מה שאתה מאמין שאתה מסוגל
ולא מה שאתה מסוגל באמת!!!
את יכולה,
תאמיני בזה!!
\[3,000
את צודקת
האמת שזה ממש נכון
זה גם משו שאני מאמינה בו,
אבל לפעמים יותר קשה להגיד משו לעצמך,
ודווקא לשמוע אתזה ממישו אחר
נותן יותר מרץ
ויותר רצון
אז תודה❤
ואני משערת שיש לי עכשיו עבודה לעשות..
בהחלטרחל יהודייה בדם
בלי לוותר
אף פעם!!!
אם את צריכה משהו אני תמיד כאן
🙏🤝
אני אזכור אתזה3,000
תודה יא מהממת❤
מסכימה לגמרי עם רחלטאטע אוהב אותי!
♥️3,000
מוזמנת לענות במה שכתבתי לרחל, זה מיועד גם לך
אוו3,000אחרונה
אני ככ אוהבת לקרוא את התגובות שלך
תודה נשמה❤
אמן תודה מדהימה אחת
אין עלייך(:
פה משםעובדת ה בשמחה????
שם,
שנראה יותר מפה
שם,
במקום שונה,
יש משו אחר מפה,
פה זה לא שם
שם שחושבים שיש מציאות יותר טובה
אין בעצם כלום שהוא שונה מפה
משם שהכל מחייך ושמח
אולי בכלל יותר אפור מפה
אולי זה אותו דבר
אז במקום לחשוב על השם
נחשוב איך פה יהיה יותר טוב
איך נוכל לעשות מחייך ושמח פה..
וככה נרגיש שפה יותר טוב משם.
וואוווו איזה מהמםםםם!!!דסדוסה
איןן עלייךך בעולםם!!
כתבת שיר מושלם! חזק! ויפה!
ומעורר מחשבה!!!
תמשיכייייי
תודה מאמי!!עובדת ה בשמחה????
...רחל יהודייה בדם
יש בזה עדינות וקסם..
אני אהבתי מאוד
תודה לך!!עובדת ה בשמחה????
יואוו כזה אמיתיחלילוש
תודההעובדת ה בשמחה????
תודהההעובדת ה בשמחה????אחרונה
לכתוב זה-אני באתי לחלום
מילה אחרי מילה
בדיוק במקום הנכון,
ארמון זכוכית שביר
מדף ודיו.
להילחם בהן
כשהן יאמרו
שהן קטנות מדי
לרעיונות גדולים כאלה.
ולהוכיח
ששלוש שורות על דף
יכולות להפוך
לגלקסיה שלמה
בלב.
וואו כתבת ממש יפה!!! ממש אהבתי את הסיגנון!!!מתנחלת אמיתית
...רחל יהודייה בדם
וואו
אהבתי ממש
מדהים ומדויקאושפיזין מהירח
וואו מהמםםםדסדוסה
באמת מיוחד!
אני זמנית כאן
יפה מאוד. דברים נכונים, גדלותן שלמילים.אני הנני כאינני
....אין קדוש כה':)
וואו!!
זה כל כך מדויק. פשוט במקום.
מסר כל כך נכון, העברת בצורה עוצמתית.
ממש אהבתי!!
מימשת את הרעיון בתוך השיר עצמוחלילושאחרונה
©.(*)
נִפְגַּשְׁנוּ בְּלֵב הָעוֹלָם
אָבוּד וְתוֹעָה בּיָם בְּנֵי אָדָם
מְסֻחְרָרִים מֵהַשְׁקֵט
נוֹפְלִים ליֵּאוּשׁ
שְׁנֵינוּ לֹא מְסֻגָּלִים לְהִסְתַּכֵּל לָעֵינַיִם
רוֹקְדִים עַד אֵינְסוֹף
עִם דְּמָעוֹת עַל הַלְּחָיַיִם
וּצְרָחָה שֶׁל שְׁנֵינוּ נִשְׁמַעַת
בְּקוֹל דְּמָמָה חַדָּה
...רחל יהודייה בדם
תיאורים נוגעים עם עוצמה..
יש בזה גם משהו מטלטל..
זה נוגע..
תכתבי פה עוד
וואוו וואו וואו!!דסדוסה
פשוט מדהיםם
אין מילים!!
נגעת בי חזק!
--ילדה של אבאאחרונה
וואו!
יפה ממש.
הכתיבה שלך טובה..
אוי, איזה ילד מיוחד.פשטות.
היא כבר לא יכולה לסבול את המציאות הזאת. החיים האלה גדולים עליה.
עם כמות הצעקות שהיו בבית בשעה האחרונה השכנים כמעט הזמינו משטרה.
"הפעם זה באמת היה בלתי נסבל". צופיה מסתובבת כלואה בחדר, עוד שניה מתפוצצת והופכת למליוני חתיכות שלא יעניינו אף אחד.
המריבות עם ההורים הפכו לאט לאט לשגרה. "פתאום אני מקבלת צומי" המחשבות רצות "פתאום חושבים עלי".
החיים עם עוד 8 אחים בנוסף אליה שאחד מהם עם C.P, תסמונת שבעצם חלק מהמוח נפגע ולא שולח פקודות לחלקים מסוימים בגוף, לא הקלו במיוחד. כשהיתה קטנה עוד היה אכפת ממנה. כשאמא היתה יושבת ובודקת לה כינים, אז בגן. היא כבר שכחה איך זה לשבת עם אמא בלי מטענים חשופים. בלי חוטים ממולכדים. עכשיו אכפת להם רק מהמרידות שלה. היא עצמה לא מעניינת. בטח שלא ההתבגרות הדפוקה הזאת. מזל שהיא בפנימיה. מצליחה לנשום לפחות. האולפנה זה המקום היציב שלה.
ושלא תבינו לא נכון, היא חולה על יאיר. אבל קשה לה שהוא מקבל את כל היחס ותשומת הלב. כן, היא מקנאה. מודה. היא כל חייה לא קיבלה יחס שהוא מקבל בשעה. והיא לא מקנאה. לא באמת. פיזוטרפיה, טיפולים, בריכה הידרותרפית, רכיבה טיפולית, ניתוחים, שיקומים אחרי ניתוחים, ועוד קצת פיזוטרפיה. בית החולים השיקומי אלין הוא כבר הבית השני שלה. היא תמיד באה עם יאיר. וליד הבריכה שם, כשמחכים בחוץ, זה הכי סיוט. יושבים בפינה עם טלוויזיה צרחנית מכל כיוון שמראה דובוני אכפתלי. כשהיתה קטנה, היה מצחיק אותה להגיד "דובוני אכפתלי?! לא אכפת לי". היום זה כבר המשפט שמצית את האש בבית. "לא אכפת לי".
וזה עצוב, כי אדישות זה הכי גרוע.
היא כבר בכתה מספיק. ואז כעסה. ועכשיו פשוט לא אכפת לה. העולם יתמודד בלעדיה. לא משנה מה יהיה. טוב או רע. חיים או מוות. אבל אכפת לה מיאיר. הנשמה הטהורה הזאת. כמה היא אוהבת אותו. ממש. אז היא תחייה. בלי לב. תחייה בשבילו. היא פה כדי לחסוך לו סבל. היא שם. רק בשבילו. אך ורק בשבילו.
כמה פעמים כבר ארזה תיק לברוח. בלי יעד. בלי מטרה. רק רחוק מהבית המקולל הזה. פעם התחרטה, פעם נלחצה. ואז פעם אחת היא החליטה שהיא הולכת ויהי מה. ואז יאיר. מושיט ידיים לחבק אותה. "צופי לאן את הולכת?" אופס, תפס אותה לא מוכנה. "לחברה". "ומתי תחזרי? היום יש פיזיו ואני לא יכול בלעדייך. בלעדייך זה כואב." אך, הוא מחץ אותה. קימט לה את הלב. "אוי צופי, את בוכה? עשיתי לך כואב?" "חס וחלילה מתוק שלי" צופיה מנגבת את הדמעות "אתה החיים שלי". "מצחיק" היא חושבת לעצמה "כמה שאני לא סובלת את המילה הזאת כי תמיד אומרים אותה סתם, בלי משמעות, הפעם זה אמיתי. הוא באמת החיים שלי". "יאיר בובי שלי, אני אבוא איתך לפיזיו. אני אלך לחברה מתישהו אחר". "יש יש יש, צופי באה איתי לפיזיו ננה בננה" יאיר צעק בכל הבית. צופיה נכנסה לחדר. מובסת אבל מנצחת. יאללה לעלות על מדים. יש פיזיו. ודובוני אכפתלי. לא אכפת לי. טוב אולי בעצם קצת.
(מוקדש לכל הילדים שהם אחים של ילדים מיוחדים. אתם הכי טובים בעולם!)
...רחל יהודייה בדם
תודה!פשטות.
וואייטאטע אוהב אותי!
אמלהה אני עם דמעות בעניים
וואי זה כ"כ יפהה
כתבת מהמםםם
וואי שמע ישראללל אני כ"כ מעריכה את כל מיש שיש לו אחים מיוחדים והם כ"כ דואגים להם ואוהבים אותם באמתת! ז פשוט מדהים
פשוט רוצה לבוכת מרוב ריגוש כאילו וואי זה פשוט מדהים אין עליכם בעולםם!!
תודה רבה! משמח ממשפשטות.
אהבתי ממש!!!מתנחלת אמיתית
יפיפה.אני הנני כאינני
מעורר תחושות. עמוק.
תודהפשטות.
......אין קדוש כה':)
וואו!!
זה כל כך נוגע ועמוק..
נכון..משתוקק..
אהבתי מאוד!!
..טעטע איתי(:
היי וואוו תוייגתי?לכבוד מה?טויב אנויכי רצה לקרוא מה יש למעלה(:
וואלק מעניין אז שניה רגע בובי אנויכי בודקת..ייקח זמן..המתיני!
וואבאלהההה.
פףף מה זה הדבר הזה?!?!?! אפשר הסבר???
כמה צופיה מוכשרת כמה.כמה גדולה צופיה הזאתי.יאבאלההה.כמה כוחות יש לבנאדם אחד.זה מפחיד כמה שזה מטורף.
דמעות בעיניי,שתדעי.את לא מבינה מה עשית לי בפנים.את ככ לא מבינה.
תאמת אף אחד בחיים לא יבין אותנו..מי שאין לו אח/ות עם צרכים מיוחדים לא באמת יודע,כמו שאמרתי לך היום..לפחות הכי חשוב שנדע אנחנו בעצמנו ולא נדחיק או נכחיש תרגשות העזים..
זה מטורף.הוצאת את מה שאנויכי מרגישה כלפיי אחותי.וואי ככ.המסירות הזאתי,היא קשה.קשה ככ ומתישה אבל אוהוו בתכלס,זה הכי עושה טוב בפנים אחכ.שמצלחים.שסבלנים גם.
טעטע גאה בנו.על הכוחות לעמוד בנסיונות הגדולים האלו כל רגע ורגע.כל יום ויום.כן,אנחנו גדולות.גדולות מהחיים.והכי שווה שטעטע מביא לנו כאלה כוחות עצומים להתמודד עם זה.זה מדהים פחדד.וואי אנויכי משתגעת מהדבר המתוק הזה.יואוווו אין על טעטע יואוווו.כמה הוא משמיייח ומחזקק עכשיו.כמה כיף שהוא גרם לי לקרוא את מה שכתבת.
וואי את מתיקות.אל תפסיקי לכתוב..אל תפסיקי.לעולםםם.את כותבת חותך וככ אמיתי.
ו,וואי אפשר להגיד לך משו?
אל תפסיקי להילחם.אל תפסיקי.וכמה מתוקה צופיה איך שהיא מתנהגת ליאיר יואווו.רק ללמוד ממנה.רק ללמוד.
כמה שאנויכי מעריכה אותנו,על מי שאנחנו.על להיות בשבילה עד הסוף,בלי להיכנע.
אנויכי אוהבת אותך ככ,שתדעי.
יא מרמלדה שאת.מואהההה.חיבוק חזק לשתינו.הכי חזק שיש.
אל תשכחי שאנחנו גדולות.שאת גדולה.אין כמוך.ככ אין כמוך.
לב ענק.
..פשטות.
ריגשת ככ.
ובאמת שאין עלינו. ואנחנו גדולים מהחיים.
ואחותך היא הבובה הכי בובה מכולם שתדעי לך❤
ואת מרמלדה ענקית. באמת מרמלדה. באמת.
ואני אוהבת ממש.
המ, ריגשת גם את.
את וואו.
ותודה לך. לב.
יש יש יששש.כמה נפלא.כמה נפלא.טעטע איתי(:
וואי באמת אחותי הכי בובההה,ותודה שאת אומרת את זה.עושה טוב על הלב.❤
הווו את.
(חחח בטוחה?אנויכי מרמלדה???|לא מבין| היינו רוצים..חחח סתם סתם
|לשקר אין רגליים||מתעלם שזה לא קשור|)
בהחלט.פשטות.
(בטח בטח!
עוד נעבוד עלזה, אני עושה לך זום ואני ישתף מסך עם כל מה שאת צריכה לדעת
. בינתיים רק בריאות אמן.)..טעטע איתי(:
אכן אכן.יש במה לקנא
(נונו אם את אומרת מי אנויכי שאתווכח|מרים ידיים||נכנע סופית|
כןכן רק תכיני תקישור ויוצאים לפעולה.היידד.|משתוקק||מתרגש||מזיל דמעה קלה|
איי איי אמןאמן. תתפללי על זה ב'רפאנו' יעזור גם כן
)
..פשטות.
אל תדאגי, תהיי בטוחה שגם לך
(אוו, מתקדמים לאט לאט.
וכבר סיכמנו שאינלי מושג מזה זום בקושי, אז לפתוח קישור זה בהחלט דרישה מוגזמת!
אוי המזיל דמעה קלה
אויש באמת, יועיל מאוד..)
..טעטע איתי(:
האמת, להגיד לך תאמת?אנויכי בטוחה.❤
גם שלך הכי בובהההה שיש.זה הכי ברור לי.כל הילדים האלו הכייי בובים.כל אחד יותר בוביי מהשני..
(כןכן ראית מה זה?!אפשר להגיד קודש קודשים ממש הא?
פחחחחח עוד נראה..עוד נראה באמת התקדמות בעז"ה יום אחד.|מחכה בסבלנות|
לא כי אנויכי יודעת?וודאי שלא גיברת!!!להיות host לא עבד עליי,אז להכין תקישור עצמו,נמ היית רוצה
יועיל מאוד!!!!!!יועיל בהחלט!!!!!!תתפללי עליי טוב?יש מסכים?|כוסף לדעת|)
..פשטות.
(אויואבוי, את וההוסט הזה, מקרה אבוד |ידפרצופ| והמ, בואי מאמי לאישי שלא תנצלשי לי תשרשור
)..טעטע איתי(:אחרונה
נכון❤
(חחחח וואי כל כך חחח!!
חע חע חע כבר נצלשתי|ידפרצופ|
|מסיים לנצלש|
)
..בברסלב בוער אש!
אך אבא. אני לא יודעת למה אבל פשוט התחלתי לבכות
זה כל כך נוגע מה ששמת פה. אני מעריצה אותכם. מעריצה. אתם פשוט לא יודעים כמה. כי זה כל כך קשה בטירוף
ואני יודעת שמה שאני יודעת, זה המעט שבמעט מכמה שזה קשה ואין לי זכות להגיד אפילו שזה קשה..רק להעריך.כל כך.
תודה לך. את גרמת לי לחשוב ופשוט להעריך אותם עד אין סוף. פתחת לי את העיניים.
את נשמה. הם כולם נשמות. הכי יפות שיש. הכי מתוקות.
ואת כותבת..תביני לבד אם אמרתי שהתחלתי לבכות
..פשטות.
תודה לך.
ועכשיו אנחנו שוות..
...יש סיכוי לאהבה?
את מיוחדת.
אוףףטאטע אוהב אותי!
..פריקה ארוך אבל כ"כ אמיתי - פרוזה וכתיבה חופשית
גם אחרי כל העידודים שאתמול והיום הרבה ניקים מתוקים הגיבו לי תודה
אבל עדיין אני פשוט כועסת עליהם אולי זה לא כעס אולי זה עצבנות אוףף אני מהבוקר עצבנים על כל העולם ואישתו הספקתי לריב עם כל האחים שלי בערך אפילו עם אחותי הקטנה בת 3.5 שהיא מעריצה דגולה שלי אפילו עם אמא דיי אוףף זה מכניס אותי לעצבנות פשוט נמאס באמת לא הצלחתי להתרכז היום כמעט באף שיעור מרוב שחשבתי על זה וואי דיי זה מעצבןן.
אני כאילו עדיין משתגעת הרי המצב נשאר אותו דבר הוא לא השתנה ולא נראה שהולך להשתנות בקרוב אוףף בא לי פשוט לשכוח מהכלל יש לי גם מלא דברים לעשות לכיתה ואני לא מצליחה להתרכז אני פשוט מהבוקר באוטו מבצ עצבנית כועסת על כל דבר ובוכה מכל דבר קטןן וואי לא ידעת מה לעשותת אני פשוט לא יכולה מרגישה פשוט בודדה במערכה למרות שהבנות מהכיתה סה"כ מתקשרות ומתעניינות זה לא זה זה פשוט משו מעבר לא ידעת מה אני ממש רוצה להירגע ואין לי דרך לא מוצאתסיבה לסלוח להם להבין אותן למרות שאני אדם ממש מכיל מקשיב משתדלת להיות רגועה רוב הזמן
וואי דייי אני משתגעתת מהסיטואיציההה אויי טאטעע
נשמה! תכף אגיב לך..דסדוסה
אני באמצע משהו ואני גם צריכה לגבש תגובה..
תודה מותק את לא חייבת |מנשק|טאטע אוהב אותי!
...רחל יהודייה בדם
קחי לעצמך רגע
ותנשמי..
תני לעצמך זמן להירגע,
תני לעצמך זמן לכאוב ולהרגיש בשיא העוצמה,
בלי לדכא את זה
ומשם יהיה רוגע,
משם הראש יפעל ותוכלי
להתחיל משהו חדש,
משהו טוב..
❤️
רחללטאטע אוהב אותי!
את גורמת לי כל הזמן לבכות ב"ה וואי את צודקת וואי אבל זה קשה באמת
...רחל יהודייה בדם
את יכולה להכל,
את רק צריכה לזכור את זה תמיד,
שום דבר לא גדול עלייך
תני לעצמך להרגיש ואחר כך תקומי, תנערי את האבק , תנקי את המקום הזה ותמשיכי הלאה,שלימה, נקייה
🙏❤️
הכל אפשרי אבל צריך להאמין ולרצותטאטע אוהב אותי!
ואני חושבת שכבר הגעתי למצב שאני אפילו כבר לא רוצנ
תקשיבי, יש לי כמה דברים..דסדוסה
קודם כל, מבינה את הכאב שלך, כל הפירגון של האנשים בכל זאת לא יכול לשנות את המצב.. אבל בכל זאת תנסי להבין שאם כל הרצון לעזור חוץ מלפרגן ולתמוך אין לנו כ"כ מה לעשות.. אנחנו לא יכולות לקבוע עם החברות שלך שיחה ולתת להם בראש, מבינה?
לכן אנחנו מנסים לעזור בדרך שאנחנו יכולים שזה אומר לתמוך ולהקשיב לכאב שלך..
אבל כשאת אומרת לנו שזה נחמד מאוד שאנחנו מגיבים אבל זה לא משנה את המצב, זה קצת משאיר אותנו חסרי אונים כי כמו שכבר אמרתי אנחנו נורא רוצים לעזור אבל אין לנו כ"כ דרך..
אם את רוצה אני יכולה לתת לך כמה עצות להירגע ולשחרר:
- לשמוע שירים רגועים או עצובים שאת אוהבת (מוטב שירים שיגרמו לך לבכות, זה ממש משחרר. מניסיון)
- להתבודד, לדבר עם ה', לספר לו את כל הכאב שלך ואת מה שאת עוברת, הוא כאן והוא ממש מחכה לשמוע...
-לבכות ולבכות ולבכות..
-לדבר בפאל עם חברה שכן מבינה אותך ואת יודעת שהיא יכולה לעזור
-להתכרבל עם השמיכה על המיטה ופשוט לבהות בקיר (כמובן לא יותר מדי זמן.. אין שום עניין לבזבז את היום..)
זה מה שעולה לי כרגע, אם אני יזכר בעוד אני יכתוב לך באישי.. בהצלחה נשמה!!
תדעי שאת חזקה מאוד!! ה' גאה בך! אני גאה בך! (לא סתם גאה, אני מעריצה שלך!!)
מוזמנת תמיד לכל בעיה 
אוקייטאטע אוהב אותי!אחרונה
כעע בורו אני לא חושבת שיש עוד מה לעשות חוץ מליודד לעזור לתמוך חהבען אני גם לא מצפה כאילו באמת שאתן מדהימות אחת אחת ואין עליכן בעולם😘
אבל רק בקשה מה ש0כתבתי זה לא טענה זאת מציאות שיותר כתבתי גם בישביל הפריקה וכע גם בישביל העידוד אבל רק שתדעו שאני שיאא מעריכה כל אחת ואחת מכן
אוהבת❤
עוד רבע שעה.אני הנני כאינני
עוד רבע שעה אני אעזוב את הכל ואצא לרחוב. שם כולם מחכים לי. שם הוא מחכה לי.
אני לא רוצה להגיע לרגע הזה, אבל אני חייב.
זה כ"כ כואב, לבכות כל פעם את הנשמה מחדש, להתחזק לא להתיאש מעצמך. להתמקד. ואיך שאני פוסע את הצעדים אחורה אני כמעט ומאבד את זה. לרוב אני מצליח להחזיק את זה בתוכי חצי דקה, אבל כבר ברחוב, בדרך חזרה הביתה אני מאבד את זה. או שמא אני עצמי נאבד.
עוד עשר דקות. לחץ של מפולת על הלב. איך אני אעמוד שם, עם כולם, לבדי. מולו. כמדי יום אכאב את כל החטאים שלא הרגשתי במהלך השעות שעברו עלי לא בנעימים, קצת חסרות משמעות, חסרות חיות.
הדבר שאני הכי אוהב, שאני הכי אוהב להתבונן בו, לגלות את מכמניו, להוסיף משלי - הדבר הזה הוא שהכי מכאיב לי, יותר מכל תוכחה, יותר מכל פצע. אדם נידון בכל יום. אני יודע מתי. אני מרגיש את זה. אני לא צריך שידונו אותי, אני עושה את זה טוב מידי, אבל חסר משהו אחר בדין הזה. חסר לי העונש, הלקח שגורם לליבוב, חברה לי התחושה שהאבא הוא הדין, שה' הוא האלקים. אני מאמין בזה אמונה תמה אבל האמונה שכלית לי מידי. שכלית יותר מכדי שבורותי יכולה להשיג. שכלית עד כדי שאני עצמי לא מבין אותה.
חסר לי "תורתו מתקיימת". תורתי לא מתקיימת כל היום כולו, היא לא מלווה אותי, אבל היא כן עושה משהו אחר, וזה מתכונת העולם.
בעצם, חסר לי "יראתו קודמת לתורתו". בעצם חסר לי הכל. כי מה שווה כל כסף וזהב אם אין לך סיפוק של הנשמה שכמהה רק לדבר אחר, לדבר שיזעזע אותה, יפחיד אותה, דבר שהיא תירא ממנו. דבר שהיא תאהב והוא יאהב אותה.
עוד חמש דקות. באמת. עוד חמש דקות לשעת הדין. חמש דקות לתפילת מנחה.
...רחל יהודייה בדם
וואי..
זה נגע.
שיהיה לך רק טוב 🙏
וואו אהבתי את איך שסיימת את זה.מתנחלת אמיתית
..להיות בשמחה!!!
אני.. אני אשמור לעצמי אם אפשר..
כתבת חלק שבי בצורה כל כך מוסברת..
אני מודה לך. מאד.
אשריך. לא ברור מאליו בכלל
גם אני אשמח שתסכים לי לשמור את הקטעמתנחלת אמיתית
הוא מאוד חזק.
כמובןאני הנני כאינני
גם ל@להיות בשמחה!!!
תודה רבהלהיות בשמחה!!!
תודה רבהרבהמתנחלת אמיתיתאחרונה
אין לך מושג כמה עזרת לי
...יש סיכוי לאהבה?
תודה על זה.
"אַחַי וְעַמִּי" (דברי דהע"ה) - אַחַי וְעִמִּי (דברי עצמי).אני הנני כאינני
אין מצווה כזו - להתאכזר
לטמא עוד לב ששומר
על טהרת התמימות.
אין מצווה כזו - להעיב
על נפש שוקקה להסאיב
עולם של העלם.
אין מצווה כזו - להתמרמר
לגלות יגון וצער החודר
את חדרי לב עמי.
אין מצווה כזו - להכאיב
רוח טובה בבור להשכיב
מותר רק את עצמנו.
דאגה בלב איש - ישיח
אם לאדם או מעצמו - זה מכריח
התבוננות מי מקבל
את מי זה יכול לתסכל
את מי זה כובל - בכבלים של יאוש
הוא בא להסתכל - ויצא עם מיחוש
הלב לא מחסן, לכולם זה ברור
אבל להפסיד יהודי משמחה - זה אסור
לפעמים לפרוק באזני האחר
זה דבר חשוב, זה טוב וכשר
אבל תמיד צריך לדעת להזהר.
צריך לדעת להזהר.
לפעמים את צרותי אשמיע לעַמִּי - ישיחנה לאחרים,
ולפעמים אשמור אותן עִמִּי - ישיחנה (יסירנה) מליבו.
(צריך שיקול דעת וידיעת עצמך לדעת מה המינון הנכון. אין דבר שאינו מועיל ואינו מזיק, זה תמיד או למעלה או למטה. הכל מתוך דעת אלקים ולעובדו בלבב שלם.)
...רחל יהודייה בדם
..רק הפעם.
יפה כל כך..
תודה לך.
והכתיבה מיוחדת ממש ומאוד ברורה.
תודהאני הנני כאינניאחרונה
מתנצל על הנחרצות.
תודה גם ל@רק הפעם. ול@רחל יהודייה בדם כמובן.
כמה אנשים3,000
כמה אנשים עוד צריכים עזרה
בעולם הזה
וכמה אנשים עוד צריכים עידוד
בעולם הזה
וכמה אנשים באמת מקבלים
את מה שהם צריכים?
וכמה אנשים ממשיכים ללכת, ולחיות
עם תחושות על הפנים?
וכמה אנשים לא רואים שצריכים אותם, אפילו רק לחיבוק
וכמה אנשים ממשיכים בחיים
ומדברים על כמה שהם רוצים לעזור, ולתמוך
והאנשים שהיו הכי צריכים אותם
כבר לא ילכו לשתף אותם
רק כי ברגע אחד
הם לא ראו
אף אחד
חוץ מעצמם?
וכמה אנשים לא אמרו כלום ממה שעובר להם
המשיכו להיות אותם האנשים
שכאילו לא מפריע להם כלום
שהם גיבורים, בחיים
וכמה זמן אותם האנשים הסתובבו להם
עם לב גועש מבפנים
ופנים של קרח?
וכמה זמן
לקח להם
להתפוצץ?
וכמה אנשים היו שם
בשביל אחרים
ועודדו אותם, ושימחו אותם
ועשו יותר ממה שאפשר לבקש?
ואיפה האנשים האלה,
למען השם
ברגע שצריכים אותם?
כי בינתיים אני לא רואה
כלום
...רחל יהודייה בדם
כתבת כואב
מבטיחה לך שיש אנשים כאלה,
לפעמים כל מה שצריך זה לפקוח עיניים,
לפתוח
את
הלב
שולחת לך מפה חיבוק כן..
🙏
נשמה מאירה שכמותך3,000
אמן שנמצא כאלה(:
תודה❤
יואו ריגשת3,000
מהממת
תודה לך❤
מעודד פתאום לראות אנשים שבאמת אכפת להם
ישר כוחרויטל.
..להיות בשמחה!!!
תודה לך על זה.
אמת כואבת לפרצוף.. זה כואב.
יש אנשים שאיכפת להם בעולם. יש. והם רבים..
הלוואי היתה אפשרות לחבק את כולם ולשאוב מהלב שלהם את הכאב ולהניח על הלב יד ולרפאות..
אם את צריכה או רוצה אני פה..
חיבוק. באמת באמת.
ושלא יכאב לך. אף פעם.
♥️3,000
זה נכון
יש אנשים שאכפת להם בעולם הזה
אבל דווקא כשאני צריכה אותם הם לא נמצאים
והלוואי
תודה נשמה❤
יפה מאוד, נוגע מאוד.אני הנני כאינני
וכמובן שיש כאן נכונות.
מאוד אהבתי את הדו משמעיות של "תחושות על הפנים" (שרואים את התחושות על הפנים שלהם, והן תחושות "על הפנים" [גרועות]).
וואלה3,000
האמת אפילו לא שמתי לב!
אתה מצליח להבין ממש טוב בדברים
רב הנסתר על הגלוי...אני הנני כאינניאחרונה
ההמשך בחתימה ;)
ארוךמציאות.
שהוא יפגע בך;
איכשהו את נמשכת למנייאקים
כאלה שמרגישים שמותר להם הכל;
עם חזה מנופח
וים חברים
ותמיד הם שמחים;
נוכחים בסיטואציות ושולטים בהן;
יודעים טוב מאד מי את ואת עומדת מולם עם בגדים קרועים מולם ללא יכולת לחבק את עצמך ולהסתיר את הקרעים;
ובכלל
ברגע שאת נקלעת למישהו כזה
מנוסה ;
שמכיר את כל הנשים
הוא כבר יודע שאת רוצה
עוד מהרגע שעברת לידו
עוד מהשנייה ההיא ששאלת אותו במבט ביישני וניסית להסתיר את הרעד בידיים
כי משהו בהם הופך את כל הנשים לחמאה
ממיס להם את כל תחושת העצמיות
משהו בהתנהגות
המלכותית הזאת
המעשנת וזורקת
שלא נפגעת אף פעם
והם בכלל באו לשחק
הם יודעים יותר מימך מה עושה להם טוב
זה עניין של צבעים;
ועיצוב;
פחות או יותר
עניין של צבע גוף
ואת עדיין חולמת שאולי את הנבחרת
והוא בכלל חולם על מישהי אחרת
מישהי שלא תהסס לסטור לו אם צריך;
כזאת שתתקע לו גרעפס וגם תגנוב לו מהסיגריות
אבל היא תהיה בעניין של צבע גוף
ואת חייבת להבין שאת פסולה בגלל חוסר חיטוב
ולא בגלל שאת
לא מעניינת
כי העניין שלו היחיד בך
זה העיצוב והצבע
מבחינתו תתקעי
ראשך באדמה
או בענן
אבל בבקשה
תרגישי מלכת העולם
אז ביי לך מנייאק.
ותודה שנתת לי שיעור
לצפות באחד המשחקים בחיים
...רחל יהודייה בדם
שיהיה לך רק טוב 🙏
♥️מציאות.
🤷♀️אנלא גיבורה ♥️ ותודהמציאות.
אשמח אם אפשראני הנני כאינניאחרונה
להזהיר, מילים גסות... אם אפשר להשמיט, זה יהיה נחמד ביותר. אכזריות גדולה נשמעת, ואוזן שלי נצרבה חזק. תשמרי על עצמך. כמו שאמרו פה פעם, אנשים אי אפשר לשחזר, אז עדיף לא להתרגל לתכונה רעה. מכל הבחינות.
שחר..אדמה ושמיים וקיר נטוש של אהבה.רק הפעם.
החולצת פסים הכחולה לבנה שמוטה על הריצפה בחוסר מעש,כאילו משקפת אותי בצורה הכי כנה ואמיתית שיש והחדר נראה שדה קרב אבל רגוע מישום מה.
עוד מעט היא באה,צריכים להתאפס.
השיער שלי גם הולך להתאפס היום וגם הלבוש שלי וגם החיוך שלי.
בעצם החיוך לא הולך להתאפס מרצונו,הוא פשוט מחוייב בכך וכל מה שאומר לך העולם-עשה,חוץ מצא,אז אני לא יוצאת מהעולם לטובת מקום אחר שבו נושמים ומחייכים טוב גלוי אבל אני כן קצת מקשיבה להוראות גבוהות מלמעלה שמורות לי לחייך חיוך חושף שיניים ומסתיר את האור האישי שמתגלה בלב בשקט ולהנדס שוב את התלתלים בשיער בצורה צנועה ולא מושכת כי אנחנו חרדים לדבר השם.
האמת היא,שאני כבר יותר מבינה את זה..לא מקבלת אבל מבינה את הרצון להראות שכולנו אותו דבר וכולנו אנשים שסך הכל נורמאלים ומאמינים ושפויים וכולנו יחסית נראים כמו קלפים דומים שמרכיבים דומינו אנושי,דומה מידי ומשעמם מידי.
סתם להגיד לעולם שאני חושבת שאם כבר אנחנו על תקן קלפים, לפחות שכל אחד ירגיש את עצמו בתור קלף הג'וקר במשחק,הקלף המיוחד שמנצח את הכל ולא כאילו הוא עוד קלף פשוט על פס יצור אנושי..אבל אני עדיין מעדיפה לשמור את הגיגיי לעצמי ולא לפזר הלאה את כוח הרפואה העצמית שפתאום מתגלה בי,מהר מידי.
דברים טובים נבנים בשקט.
אתמול עבר על כוחותיי יום קשה.
מרגיש שזה רק עוד הקצת שנשאר לי כדי לצרוח בפה מלא שעננים בשמיים נמצאים תמיד ובעצם,כל דבר יפה נמצא תמיד,העניין הוא ההסתכלות.
והסתכלות טובה וברורה מגיעה כשהאהבה מתייצבת וזה קורה לאט לאט.
השעה שתיים ארבעים ושמונה ושוב אני שולפת את המחברת,רגע לפני שברוכי דופקת על הדלת שלי ומשנה את הנראות החיצונית שלי לכמה שעות הקרובות.
דפים של מחברת,עט ומסטיק,
אני מתחילה לשפוך.
'אמרתי לעצמי אתמול,תחלמי קצת,תפתחי את הראש מעבר לכמה עוגיות שאת מכניסה לעצמך כדי להשקיט את הדיבור הרעב של הבטן.
כן כן,ככה אמרתי לעצמי.
ואת יודעת מה?מישום מה הסכמתי לדמיין עוד קצת את החיים של אחרי..
אני עושה את זה לאחרונה מלא אבל אתמול היו דמיונות רציניים.
זה עושה לי רגעים של אושר מושלם כזה,כמו לצלול רק לשניה קטנה לעומק הים ולאסוף שם קונכיות וצדפים ולדגדג סוסי ים עד שהם פורצים איתך בריקוד כזה מצחיק ומחייכים לך את הבפנים.
אני אוהבת סוס ים..כתבתי לך את זה כבר?'.
אני עוצרת מעט,נושמת,מוחצת טיפה את המסטיק בפה..ההרמוניה של המנטה לימון הזה עושה שיחרור בפה ובמוח,אני ממשיכה לכתוב במחברת את אתמול:
'ופתאום נהייה שומם ושקט.
כמו מין שקט כזה של אחרי סערה וכן נו,סערה גדולה תמיד מגיעה אלי בסוף יום ובודקת את רמת העלייה במד היציבות שלי.
ברגעים של סערה אני אוהבת להתייחד במחשבות איתך,למרות שאת לא קרובה להתרחשויות,את קבורה בארון,אבל אני אוהבת לנסות בכל זאת להעביר לך את תחושות הגלים הסוערים שחוצים לי את הלב כמו בקריעת ים סוף.
אז מחברת שלי,תקשיבי טוב מה היה אתמול.
תשע בערב,אני בערך מוטלת חצי גוף על המדרכה וחצי גוף נשען על קיר צדדי בכיכר ציון בירושלים של מטה שלנו.
אחרי הסערה שעוררתי שהתבטאה בהתעלפות רגילה אבל הפעם במקום המוני למדיי,הונח לצידי בשתיקה בקבוק מים וגם שקית של עוגיות חומות מוזרות.
אין לי מושג מי השאיר לי את הנדוניה הזאת אבל אני לא מתכוונת לשים עלייה יד,אני עדיין שומרת נגיעה גם מנדוניות ססגוניות.
אלוהים שולח לי נדוניות ומתנות ואנשים מוזרים מהזן הדואג ומשטרה בלילה ואמבולנס ופרמדיקים וכיכר ציון וקהל צופים ואישה שנותנת לי מאיפשהו מקום,תמונה של צדיק ואומרת לי שהוא ישמור עלי ואני בקושי מביטה בה,רק רוצה להצליח לשחרר לה כמה מילים ולהבטיח לה שיש לי איפה לישון הלילה ואני מכירה את הצדיקים ואוהבת את הצדיקים אבל לפעמים אני טיפה ברוגז איתם וטיפה קשה לי להילחם עוד קצת עד שיגיע הטוב היציב שהם מבטיחים וגם זה מותר לי,
לכעוס עלייהם.
זה מה שמוכיח שאנחנו באמת חברים.
קשה לי קצת,מחברת..
את מבינה,נכון?
קשה לי לשתול את עצמי בארץ חיים,להתנתק מהכבלים ולפרוש ידיים הלאה.
אבל אני מאמינה בצמיחה,אני אוהבת צמיחה,אני צומחת מיום ליום למרות שעדיין אני נופלת לפעמים..
אני עוד אצמח סופית,
את זה את זוכרת תמיד,נכון מחברת?'.
דפיקה זריזה בדלת,כניסה אלגנטית וחיוך שנפרש באחת על פניי.
אני עוזבת את המחברת ושולחת את האצבעות להדליק את האור ובשנייה החדר מוצף בטוב קליל.
ברוכי הילדה המצחיקה והמוכשרת מהכיתה,התעקשה לעשות לי תסרוקת לחתונה של איילה.
"תסרוקת ואיפור עלי!",כמו שהיא אומרת ולכי תסבירי לה שאת מזמן לא סוגדת לתסרוקות ואיפור,מעושנים או עדינים ככל שיהיו אבל כן,אי אפשר להסביר לה את זה אז פשוט עונים אמן ונותנים לה לגעת בשיער וממלמלים לעצמנו שאנחנו חזקים.
סיכות וספריי ועוד ספריי ועוד מלא ספריי,שיחזיק..ובסופו של דבר אני יוצאת מדלת הבית עם תסרוקת חצי פזורה,עדינה,כמה שאפשר להוציא תחת ידייה של ברוכי ושפתון בצבע של שפתיים ומסקרה בצבע של מסקרה ושמלה אחת יפה ירוקה ארוכה,שמלת השדות שלי.
לאן?ברוכי רוצה לעשות לי בוק בטבע לפני שהולכים לחתונה של איילה שלנו.
שיערב לה.
.
"וואו שחר!העיניים שלך כל כך יפות בטבע!!!",ברוכי צועקת מבעד לעדשת המצלמה בהתלהבות וממשיכה לרסס תמונות כמו מכורה.
כמה קלישאתית הסיטואצייה,בחיי.
"נו ברוכי,צריכים להזדרז..",אני מנסה להשחיל מילים תוך כדי פתיחת פה עם חיוך לא מוסבר שנחת עלי,אולי כי המצלמה מולי ואני לא רגילה לא לחייך מול מצלמות פתוחות.
"עוד אחת טבעית וזהו!סבבה??!",ברוכי צורחת מעמדת הצילום שלה ואני נזרקת על האדמה הרכה.
היא,
מרימה גבה ועוזבת את המצלמה ומתקרבת אלי.
"מה יש?",היא שואלת.
"ביקשת מצב טבעי לא?",אני מחייכת ונשכבת עם הפנים לאדמה,מנשקת אותה עם האיפור והשמלת שדות והאהבה הגלויה שלי שמתפרצת באיזורים טבעיים.
אך כמה שאדמה זה טוב.
מזל שברוכי מתלהבת על הקטע ולא שואלת שאלות מיותרות,"יש לנו את זה!",היא מסכמת בהתלהבות ומזרזת אותי לקום אחרי שריססה כל זווית שדה ואדמה אפשרית.
"שנייה אני באה..תתקדמי בנתיים..",אני זורקת לה והיא קמה במהירות מתנוחת הצלמים שלה,מתרחקת,משאירה אחריה עננה של תמיהה לא מוסברת ואני,
לוחשת לי אדמה.
לוחשת לי אהבה.
עוצמת עיניים לכמה דקות,נותרת במצב השכיבה וממלמלת קצת תפילה מהולה בדמעות של אהבה לפני שהשמש תתקדם גם הלאה ותשאיר אחריה אבק כוכבים.
.
האולם עמוס,כל אנשי בית הספר מופיעים שם,עם איפור מוגזם ועקבים והרבה "מיידלעך" כאלו מוזרות..
איפה בר..קשה לי הסיטואצייה.
אנשים מחייכים אלי ואני מחייכת אלייהם ומרגיעה את עצמי שאני חזקה,אפילו יותר מאתמול ואפילו מול אלף ואחד חיוכים מזוייפים של אנשים שלא עושים לי טוב על הלב.
עוד רגע חופה.
אני מרגישה פתאום אהבה לאהבה.
אהבה למישהו לא מוכר,מישהו שיבנה איתי בית וישמע את הסיפורים שלי בכל לפנות בוקר,24/7 ויבהה איתי ביחד על כנפיים לבנות של יונים בעלות השחר.
הניגון הקדוש מתנגן ברקע,אני מתקרבת עוד קצת לעצמי ומוליכה את עצמי בעקבות כפות הרגליים שלי..משתחררת.
קיר נטוש בחצר אחורית של אולם,ניגון עתיק של פעם,עיפרון שעוד קצת כותב לפני שהשפיץ שלו נשבר ואני עם שמלת שדות ושפתון עדין שירד,כותבת על קיר-
אֲנִי רוֹצָה
לִמְצֹא אוֹתְךָ
בֶּאֵיפְשֶׁהוּ.
אֵיפְשֶׁהוּ זֶה מָקוֹם כָּזֶה
נָקִי מִמַּחְסוֹמִים,
רֵיק מִגְּדֵרוֹת
וְתַבְנִיּוֹת,
אֶפְשָׁר לִיצֹר בּוֹ
עֲמָקִים וְהָרִים
שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת,
בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד
יִתְעָרֵב
וֶיֶתַקֵּן לִי
אֶת הַשְּׁגִיאוֹת
בָּאַהֲבָה הַזֹּאת,
הַמְּדֻמְיֶנֶת,
שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת.
.
עיניים של ילד מציצות עלי בסקרנות מאחורי שיח ירוק שלא נובל לעולם וכוס מרחוק של חתונה,
מתנפצת.
(@להיות בשמחה!!! @דף תלוש)
..אהבה.
איני איך. צריך לקרוא את זה מאה פעם ועוד אחת. שחר כל כך יפה לחיים. החיים נכונים לה ככה. זה מדהים.
ואת קוראת. השמלה הירוקה שמתפרצת באזורים טבעיים חח
וכך הקטע של ההתבודדות עם עצמה. ואוו. פשוט קסומה.
איזה כתיבה טובה.
..דף תלוש
🤍.
איי ילדונת,פשטות.
מדהימה מדהימה❤
...רחל יהודייה בדם
איזה עומק
איזה קסם..
את מוכשרת מאוד
❤️
מטורף. הנשימה נעתקתאושפיזין מהירח
איי שחר שחרהתברזל!
אור כזה
קשה לחזור על מחמאותאני הנני כאינני
זה... תוסיפי לבד, אני לא יודע איך לתאר.
^^דסדוסה
..להיות בשמחה!!!
אין לי מילים אז אני אשתוק ורק אגיד שקראתי
..בברסלב בוער אש!
אמ אמ.את יודעת כבר מה אני חושבת.
את מפליאה אותנו בלי סוף. כמה שהיא חזקה השחר הזאת. איזה עוצמתית היא.
כמה שהיא נותנת לנו תקוה בלב להיות כמוה. אמאלה כמה שאת טובה. כמה שאת טובה.
זה מדהים לקרוא אותך. אתה יוצא מהעולם לרגע. אשכרה. זה להתנתק. לרחף באויר.
עם החלומות הקדושים האלה.
את באמת..כל שחר יותר קדוש מהשני וזה מדהים ונותן תקוה לראות כמה שהיא מתקדמת לעצמה. לאט לאט.
וכמה שהיא לא בתוך מסגרות ובהכי נותנת ללב שלה להרגיש את מה שהוא מרגיש.
גם אם זה הכי משוגע. אוך מעריצה שלך ושלה. זה באמת..הלואי כולנו פשוט לא נשים על איך שהעולם רואה אותנו וניתן לעצמינו להרגיש מה באלנו.
את כותבת פסיכי שקשה לתאר מה את עושה. כמה תקוה ואינסופיות יש שם.
וקראתי פעמים למרות שזה היה ארוך..שתביני רק.
את מיוחדת לאעלה.
(אוי ומה שכתבת שם בסוף.אוי. זה..מאיפה הבאת את זה למען ה'?!
זה כל מילה שם זה שיר שלם. צריך לקחת את זה ולכתוב את זה בכל הפינות החשוכות בכל העולם. מדהים.זה מדויק כל כך.)
..רק הפעם.
את אש ומים ביחד וזה החיבור הכי עוצמתי שקיים.
תודה על המילים שלך,עושה רגוע בלב לדעת שמה שאני כותבת,מרגיע אנשים ונותן להם תקווה.
תודה לך יפונת.
🦋
(נו,תבואי איתי לרסס את זה על קירות?)
..בברסלב בוער אש!
❤גדול.
(כן. הלואי. כן.)
..רק הפעם.אחרונה
(יאללה.באמת.)
תודה אנשים טוביםרק הפעם.
מכיריםטאטע אוהב אותי!
את זה
שאתם פשוט שרויים בעצבות
שבאיזה שהו אופן
פשוט אתה מעדיף
להישאר שם ככה
כולם פתאום מתייחסים יפה
דואגים מתעניינים נכון?
כע נו אז מה רע ?
פשוט נשאר ככה
הגוף והנשמה
גם ככה כבר בקושי שולטיים
עליך אז יאלה
נשאר ככה וזהו?
...רחל יהודייה בדםאחרונה
את ראויה ליותר מזה,
לטוב
נשמה
❤️
אורמתנחלת:)
לילה
חושך בחוץ
חושך בפנים
בחלק מהבתים האורות דלוקים
ובחלק מכובים
ילד שוכב על ספה
שוכב עייף
בלי כוחות
מותש מהיום הארוך
מחפש כוחות אחרונים
לקום מהספה
להדליק את האור
ולהאיר לפחות בפנים
כשבחוץ עדיין חשוך
תודה לך!!❤מתנחלת:)
...רחל יהודייה בדם
❤️
תודה❤מתנחלת:)
מהמם!!! ממש התחברתי!!! ממלא תקווה!!!מתנחלת אמיתית
תודההמתנחלת:)
וואופרח תלוש
העביר ככ הרבה רגשות,
מדהים!
את כזאת טובה בזה, אני אוהבת את איך שאת כותבת
תודה נשמה!!❤מתנחלת:)
וואו זה מהמם!!דסדוסה
כתבת בצורה מדהימה, נגעת בי מאוד!
תודה נשמה!!מתנחלת:)
....אין קדוש כה':)
וואו!!
מסר נכון, עמוק....
זה כל כך מדויק..
הלוואי שנצליח להדליק את האור מבפנים..
תודה לך!! הלוואי..מתנחלת:)
..בברסלב בוער אש!
ואי זה מדויק המילים.
זה כזה מתומצת ובדיוק מה שהיה צריך להאמר..
איי צריך הרבה כח בשביל שיהיה כח לקום.)
תודה לך!!מתנחלת:)אחרונה
כעע.. צריך הרבה כח... בעז"ה גם נמצא...
מזמור החיים.סוד.
דקיק הוא החיץ,
המפריד בין השקט לרעש הנשמה הזועקת בלחישה המרעידה את קירות הבית של הלב המט לנפול.
קצר הוא המרחק,
בין הכאב להוויה הנמשכת בין הטוב לרע המציף את הרגש בגלים עכורים של סבל וקושי ואימה.
עמיד הוא שברון הלב,
בפני נפתולי החיים החובטים בתנופה איתנה על סדקים של רגש שדרכם עוברת רוח פרצים ששורקת בשקט את לחנו של מזמור החיים.
שמחה לשמוע! סוד.
...רחל יהודייה בדם
עולם אחר..
כתבת מדהים..
תודה רבה❤️❤️סוד.
וואו כתבת ממש ממש יפה!דסדוסה
איכות מדהימה של מילים!!
תודה!!סוד.אחרונה
הַיֹּפִי הַזֶּה.רחל יהודייה בדם
הָרֵיק,
שָׁלֵם הוּא,
שָׁבוּי
בִּבְדִידוּתוֹ
הַיֹּפִי,
הוּא מְהַוֶּה לִי
כְּסוּת
לַחֹשֶׁךְ שֶׁשּׂוֹרֵר
בִּי
(וְאוּלַי,
הָאֹפֶל
מְהַוֶּה לוֹ
כְּסוּת,
מַעֲלִים בְּתוֹכוֹ
אֶת הַיֹּפִי, הַקָּסוּם
הָאָפֵל
שֶׁבִּי.)
וּבַיּוֹם בּוֹ
נִרְאֶה
בֶּאֱמֶת
יִהְיֶה הוּא,
קַיָּם
מֵצִיץ לוֹ
מִבֵּין הַחֲרַכִּים,
הוּא,
הַיֹּפִי הַזֶּה.
✨
מהמםםםדסדוסה
אין על הכתיבה שלך!!
היא פשוט נוגעתת!!
תודה רבה לך 🙏רחל יהודייה בדם
אני חייבת להגיד לך3,000
שבכל השירים שלך שאני קוראת
אני פשוט ככ מתחברת למה שאת כותבת בסוגריים
את מצליחה להעביר תחושות מדהים דרך מילים
השירים שלך נוגעים ברמות
פשוט תודה
תודה רבה לך 🙏רחל יהודייה בדםאחרונה
רגע טהורבין הבור למים
בַּעֲדִינוּת אֶפְרֹט בּוֹ,
בְּלִבִּי
וְהָעוֹלָם יִדֹּם.
יַאֲזִין לַצְּלִילִים הַבּוֹקְעִים מִתּוֹכִי.
בְּפֶתַע - תָּו יַחֲבֹר לְאַחֵר,
וּנְעִימָה תִּתְנוֹצֵץ בִּי.
אַט אַט תַּפְצִיעַ,
לְמַרְאָם שֶׁל נִצְנוּץ כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם
לִנְגִינַת יָרֵחַ, וְלַחַן קָסוּם
הַמּוּפָק מִתּוֹכִי
זוֹרֵם, צָלוּל כְּמַיִם.
לִרְגָעִים בּוֹדְדִים
אֶתְנַתֵּק מִשִּׁירַי,
אֲבַקֵּשׁ לְמַשֵּׁשׁ אֶת הָאוֹר.
אַךְ רַק שָׁחֹר יַעַטְפֵנִי
וַעֲרָפֶל מִתְפּוֹגֵג.
רְגָעִים טְהוֹרִים שֶׁאִישׁ לֹא יִזְכֹּר.
"כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"
היה לי בראש לחן יפיפה לזה ונשכח ממני ):
קיצור, פריקה
לפחות יצא שיר.. |:
חחח מכיר את זה מקרוב.אני הנני כאינני
ארספואטיקה יפה.
..בברסלב בוער אש!
איזה קסום זה. אני אוהבת איך שאת כותבת ותמילים היפות שלך.
יש לך סגנון כתיבה ממש מיוחד..קדוש כזה.הרגיש לי קצת תפילה מה שכתוב פה.
וחוץ מזה זה קשה להסביר הרגשה אבל את כתבת כמו..מים קרים על נפש עיפה כזה..מיוחד מאוד.
מרגיע ועושה נעים בפנים..עשה לי הרגשה של אמצע הלילה לפנות בוקר כשיש חושך עדין ואתה חושב לעצמך מחשבות ושוכח אותם.
זה..לא מצליחה להגיד באמת מה הרגשתי. עזבי זה פשוט יפה ומרגיע מאוד.
..בין הבור למים
אמ, תודה, ממש
וואו מהמםם!!דסדוסה
כתבת ממש יפה,
אהבתי ממש את הסוף!
..רחל יהודייה בדם
ונוגע
פשוט וואו
❤️
היי תודה ❤בין הבור למיםאחרונה
00אהבה.
החורף חורף הזה שמגיע עושה לי מקום בלב, עושה לי געגוע לחיים של יציבות. כאילו מתישהו ידעתי מה זה יציבות.
אתמול הלכתי עם בר לקנות קפה בשש שקל מקופיקס שאמור לעלות בכלל חמש שקל, לא משנה, ובדרך ראינו התקהלות שלמה של אנשים היסטריים ומלא אמבולנסים, מסתבר שאיזה אחד שם הגיע למסקנה שהוא מיותר לחיים, או שהחיים מיותרים לו, או שהוא פשוט לא חשב, כמו שאף אחד לא חושב אף פעם, כמו שאני לא יודעת לעשות בחיים. פשוט נגמר ככה על הרצפה באמצע הרחוב. בר שאלה אותי אם אני מקנאה בו, רציתי לשפוך עליה את הקפה ולחבק אותה. שיכאב לה קצת, שיתחבק לה קצת הלב. מי מבין בכלל מה החיים האלה רוצים ממנו. מה הוא רוצה מהחיים. אחר כך הלכנו כל הערב ולא הצלחנו לשבת בשקט במקום אחד.
תכלס, המוות הוא תמיד חיצוני, נוגע לא נוגע, נמצא תמיד ולא נמצא אף פעם. אבל תמיד הוא חוץ לנו. החיים הם תמיד פנימיים. החיים פרצו ממנו כשנולדנו. פרצו בלי לחשוב. כנראה שאז ידעתי איך עושים את זה..
גפן פעם אמרה לי באיזה רגע של התיישבות הדעת על הנפשות שלנו, בזולה עם מלא נרות וריח של שעווה וצבעים וסיגריות שהבחירה היא כולה אצלי. היא אמרה לי, ההישג הגדול בחיי הוא שאני עדיין בחיים. בגלל זה אני אוהבת אותה בכנות. לא לכולם יש כנות להגיד דברים כואבים.
להשליך אחריות זה הכי קל תמיד. הכי קל להאשים את האל שהוא נתן לי בורות בורות, הכי קל להאשים מורות שצרחו עלי שלא יצא ממני כלום, שאני פרחה ופרוצה. פחח הם לא יודעות בכלל מה זה פרוצה. גוועלד.
(פרוצה זה במוח.)
גפן שאלה אותי באותו פעם של התישבות הדעת של הנשמה אם אני יודעת מה התפקיד של הבורות, כי להכל הרי יש תפקיד. מתי עושים בור. היא שאלה.
כשרוצים לשים יסודות לבניין, חייב בור. וכשרוצים לשתול נענע, גם חייב בור, את זה אני יודעת. וכשרוצים למלא משו במשו. נגיד כוס היא גם סוג של בור בזכוכית.
חייכנו.
כשיש לך בור יש לך עתיד. אחח, הבנת את זה. כשיש לך בור את יכולה ליפול לתוכו ולהירקב בתוכו ולחשוב שנגמר לך העולם. ואז להרגיש עלה נובט, ועוד אחד, ועוד. ומלא צמיחה ירוקה שפורצת ושופעת. כי החיים הם עמוק בתוכינו. והמוות הוא חיצוני. אז הוא נשאיר אותו בצד. ואת החיים נחבק חזק. כי הם כל כך ראויים לחיבוק.
חיבקתי אותה.
עכשיו אני כאן והריח של החורף והצמחיה והקול של הקלרינט ואני עוצמת עיינים ונזכרת בסיפורי לילה טוב של אמא ואת הסיפור על רבי לוי יצחק שהוא היה כזה לב ענק וכולם היו בעיניו לב ענק, ואני ממשיכה לעצום עיינים ואני רוצה חיבוק מרבי לוי יצחק. ואני מתמלאת באהבה. ואני יודעת שרבי לוי כאן איתי. והוא אוהב אותי כי אני ראויה לאהבה, ואני פתאום יודעת ידיעה ברורה שאני טובה. ואני קמה משם ורואה ילד עם פיאות ארוכות עד המותן ועיניים בצבע של ים מנגן בקלרינט והעיניים שלו סערה. ואני מחייכת אליו. ואני מרגישה אנרגיה של אהבה עוברת ממני אליו. והסערה בעיניים שלו נרגעת. ואני לא מכירה אותו בכלל אבל ר לוי יצחק בלב שלי.
החיים מקומם בלב. ובלב נמצאת אהבה. ואהבה ניתנת להעברה לעיניים סוערות. והכל נרגע.
ואני צמיחה והריח ריח של חורף שיש בו קלרינט ואהבה.
...רחל יהודייה בדם
איזה נוגע ועמוק .
את נשמה טהורה.
ממש.
תודה!!אהבה.
..דף תלוש
מה זה הדבר הזה
אין מילים
תודה לך
נשמה שליאהבה.
וואו.יש ויש...
כיף לי לקרוא אותך!
הוו כל כך מרגש לראותך כאןאהבה.
ואוו מדהיםטאטע אוהב אותי!
את כותבת מהממם
אוי טאטעהתברזל!
יש שם ליכולת הזאת לפרוש את החיים על דף?
הלוואי היתה לי אחת כזאת
וילד עם עיניים של ים
וקצת אהבה לתת
יפיפה.אני הנני כאינני
כתיבה נעימה, אני שומע ברקע את הקלרינט מתנגן בזמן שאני קורא.
וואו אמאלה פשוט אין מילים!דסדוסה
את כותבת מדהים!
כל כך נגעת בי! וואו!
עשה ממש נעים בלב, תודהנודד ומבקש
איזה כיף לקרוא אותךפעם הייתי ניקית
..בברסלב בוער אש!
עשה לי מתוק בלב.
זה חכם זה. מאוד חכם. נו חוכמה עם לב ענק כזה.
ושמת פה תאורים שפשוט מרחיבים ופותחים את הלב והנשמה למקסימום שלו.
עשית לי געגוע עמוק.
הקלרינט..עושה הרגשה שהעולם נעצר ויש רק את הסיטואציה הזאת והקלרינט
זה מדהים וקסום ויפיפיה כל כך.
תודה!!אהבה.אחרונה
...רחל יהודייה בדם
קֵהָה
נִפְרְסָה
עַל גְּרוֹנִי
חוֹנֶקֶת אוֹתִי,
אֶת הַחֲלוֹמוֹת
הַוְּרֻדִּים
שֶׁטָּוִיתִי
בַּלֵּילוֹת מְלָאֵי
כּוֹכָבִים
(לוּ רַק
הָיִיתִי יוֹדַעַת
שֶׁהָאוֹפֵל
הַזֶּה,
הוּא אֲנִי
הָיִיתִי מְחַבֶּקֶת
אוֹתוֹ
וְלוֹקַחַת אוֹתוֹ
אִתִּי
לַטִּיּוּל
בֵּין הַכּוֹכָבִים,
הַכּוֹכָבִים
מְלָאֵי הַקֶּסֶם,
שֶׁבִּפְנִים.)
וְהָיִיתִי
לוֹחֶשֶׁת לוֹ
"אַתָּה
יֶלֶד טוֹב"
וְהוּא הָיָה
מְחַיֵּךְ,
חִיּוּךְ שֶׁל
מַלְאָכִים.
✨
...רחל יהודייה בדם
שמחה שנגע בך..
מרגיע את הנפש...אושפיזין מהירח
תודה..רחל יהודייה בדם
ווואוווו זה מהמםםדסדוסה
אין על השירים שלךך!!!
תודה לך 🙏🙂רחל יהודייה בדם
..בברסלב בוער אש!
אוך את כל כך טובה בזה. משו את.
זה עשה לי מרגיע ונעים בפנים.
ויש לך מילים כאלה..שכיף לקרוא אותם
תודה נשמה ❤️רחל יהודייה בדםאחרונה
פרדוקס.058
אלו רק חלק מבליל המחשבות שדוהרות לו שם בפנים.
בחיוך ספק מגוחך ספק אומלל ,נזכר שרק לפני שבוע שכב הוא על הכורסא כך באותה תנוחה, אחד לאחד. המחשבות שלו רצו אז בדיוק מושלם בכיוון ההפוך ,אז ,הוא רטן קיטר על אפס התועלת שיצור כמותו מגלם ושיווע אוי כמה שיווע ולו לשביב עשייה דל ,העיקר שקיומו יתרום לאנושות במעט והוא עצמו לא יתנוון משעמום ויאבד עצמו לדעת חלילה וחס.
אין מה לומר פרדוקס לא חסר כאן.
נו נו ,מה יש לומר .איפה נמצא קו התפר ?, איפה הוא האיזון הקסום שכולם נואמים אודותיו .איפה זה הפיתרון שיתן לו לשכב על הכורסא בלב רגוע ושמח עם סיפוק . כך הוא נאנח, עוצם עיניו בלאות ונרדם חיש מהר.
...רחל יהודייה בדם
תודה..
מזדהה ביותראני הנני כאינני
יש לך תשובה לשאלה?
אני אישית למדתי פשוט לחשוב כאילו אני במצב השני .לדוגמא:.058
נניח אשר אני כרגע מלאת עשייה וקצת קשה לי אז אני מפעילה דמיון מודרך וחושבת כאילו אני עכשיו מלכת הרוגע ואיו לי כלום מה לעשות ואז מתעוררות לי התחושות של הייאוש והחידלון , וחוזרת למציאות ושמחה שאני במצב הזה של העשייה.. ובלי קשר לדמיון מודרך גם כדאי לא לעבור מקיצוניות לקיצוניות . אם הייתה לי תקופה ארוכה שלא עשיתי כלום אז לא אקח על עצמי בבת אחת המון עשייה אלא בהדרגה לפי הכוחות