שרשור חדש
סיפור חיי בשש מילים הצעה לאתגר(*)
אני לא יודעת מי מפה לא מכיר
זה אתגר שפגשתי בו כמה פעמים
לכתוב סיפור חיים בשש מילים
עדיף את שלכם אבל לא חייבים

בהצלחה
וואו, אהבתיילדה של אבא

(את השני)

התלבטתי. החלטתי לשלוח. מצפה לביקורת לא רק לשמוע כמה זה מקסיםאפילו
אין נשימה-

מרוב מחשבות ומשימות,
אני פשוט מצטמקת עוד ועוד!
מרגישה תקועה,
עצורה במקום,
אך פשוט לא מפסיקה להתקדם.

אין לי רגע לנוח.
רגע לעצור.
רגע לנשום.
אין איזו מטרה בסוף,
שאגיע, ואוכל לנוח, להרפות, לסלוח.

והחיים במרוצה.
ואני לא הכי מרוצה
אה, ואודה מראש על כל תגובה..אפילו
סתם יצאתי קשוחה🙈
...רחל יהודייה בדם
נוגע ויפה..
אהבתי את המבנה
והנקודות שמת בדיוק במקום

יש לי הערה אחת,
לגבי המשפט האחרון של השיר

"ואני לא הכי מרוצה"- לדעתי יש כאן פספוס

במשפט סיום אפשר לתת בום רציני
לכל השיר

ומרגישה שיש כאן פספוס
מבחינת המילים או אם אדייק
בחירת המילים ..

אולי ניתן היה לכתוב את זה
ברמה גבוהה יותר
שלא תוריד את השיר
שלטעמי הוא כתוב גבוה ואיכותי..

חוץ מזה,אני אוהבת את הכתיבה שלך
והמבנה
תודה רבה רבה על התגובה!!😊אפילו
אני חושבת שדווקא המשפט האחרון מעצים את עצם הפספוס, לא?🤔
(הגיוני מאוד שטועה...)

תודה רבה! אוהבת לשמוע ביקורת בונה!!
ותודה על המחמאה🤗
...רחל יהודייה בדם
אוו..
מבינה מה התכוונת

את מתכוונת שהצורה בה סיימת
משרתת אותך
ובכוונה בחרת במילים אלו
במקום מילים גבוהות יותר?

יש בזה את העניין שלו..זה מעניין (אם זה באמת מה שהתכוונת..)

התכוונתי לכך שהשיר והמבנה טובים
ויש בהם משהו חד

ואז מגיע הסיום ואיך אני אגדיר אותו?!
מרגיש קצת רפוי,
לא מסיים בבום

וברור,בכיף🙂



לא יודעת אם זו הייתה הכוונה המדוייקתאפילו
אני נותנת למילים להיכתב מעצמן...
שימי לב שאין נקודה בסוף השיר.
הוא נשאר פתוח,
כאילו רוצה להמשיך להיכתב...

אבל אולי באמת מילים גבוהות עם אותה הכוונה יוכלו להתאים? נחשוב עלזה...

שוב תודה לך!
הרבה זמן מחפשת מי שיבקר אותי...💕
...רחל יהודייה בדם
בכיף 🙂..

וכן, עכשיו שמה לב
יש טעם בכך שבאמת אין נקודה
בסוף..

תחשבי,
תעשי תמיד מה שמרגיש *לך*
נכון
נעבד את זה עוד קצת בבטן...אפילו
נראה מה יצא...
שוב- תודה!
איזה כיף🥰אפילו
מרגיש שהמילים מדייקות טוב את התוכןחלילוש
הזדהות עמוקה עם התחושה. אכן מתסכל ובעיקר לא רואים איך יוצאים מזה..
- לא ביקורת אבל לדעתי אפשר להרחיב קצת עם דימויים. נניח להמשיל את התחושה לאיזה משהו שכמותו במציאות..סתם רעיון, לא חייבת לקבל..🙂
אהבתי את הרעיון של הדימוייםאפילואחרונה
יש לי גם רעיון לדימוי,
אבל זה כבר יחריב את הפשטות שבשיר...🤭

בכא, תודה לך!
ייןמתנחלת:)

בקבוק הזכוכית שב אל המקרר
לאחר יום עמוס השימוש בו נגמר
סיימו לקדש איתו את היום
ולהבדיל בין הקודש לחול
עכשיו הוא סתם יין
נוזל אדום חצי יבש
ששוכב במקרר ללא מטרה
לפחות עד השבת הבאה

(אלא אם כן היא מחליטה לזרוק הכל
להתבשם
להשתכר
לשכוח מהעולם הגדול
להיות בלי שליטה
ליפול על האחר
לומר מה שיוצא
ובסוף
להתחרט)

...רחל יהודייה בדם
כואב..

שאף אחד לעולם
לא יגיע למצב
שהוא מרגיש צורך
לשתות.
🙏🤝
וואו! כרגיל מעולה!!יוני קדושאחרונה

00אהבה.
גשם דק יורד, דק כמו ליטוף כזה שנוגע לא נוגע, יורדות טיפות וכמעט לא נוגעות בי, אני נשכבת על החול הלח.
הפעם אני לבד. כמעט התמכרתי ללהיות כל הזמן בעשייה, להיות כל הזמן עם אנשים, בחוויות, בריגושים. כמעט שכחתי איך מריח הרגע הזה, והרגע הזה מריח כמו ים בגשם.
לפעמים כשמתרכזים ברגע הזה אפשר להשאב לחורים שחורים ואפשר להגיע לגן עדן, אתה תמיד תצטרך לקחת את הסיכון.
מישו שם שירים בלועזית, אני לא מבינה שום מילה אבל באופן כללי יש לזה אנרגיה של שלווה, שירים כאלה שמרגיעים בפנים.
על הרגל שלי למטה איש עם שרירים ו12 עגילים חרט magic. גם על הרגל של עדן הוא כתב, אבל זה היה פחות מרגש. אחד, בגלל שהוא באמת קסם ושתיים, כי זה הקעקוע מספר לא ספיר שלו. הוא כבר ממש מכור לזה.
יש פרסומת של יוטיוב של איזה ילד שקיבל בור שחור סתם ככה ויש לו סרטן ובטח אמא שלו שילמה עתק כדי שהוא יזיל דמעה ואנשים יתרמו להם. מסכנה. גם כן, בורות, אין להם תקנה.
לכתוב magic על רגל, זה פלא. כי רגליים הם פלא.
כל צד אתה הולך זה טוב. רק תוודא שאתה בכיוון הנכון, וגם אם אתה טועה, אתה תמיד יכול להסתובב ולבחור כיוון חדש. אבל אם הרגליים שלך מנוונות..

הרגליים שלי עוברות גילגולים שלמים כאן. לאחרונה אני מרגישה שאני משתנה וזה מוזר לי, אני פתאום מריחה פרחים, ויש בי רצון מוזר ללטף אותם. אני מריחה ים, וכביסה. זה מרגיש חפף לגמרי.
והמצפון.
המצפון נולד עכשיו, כמי הגיע ביחד עם הלב, אחד פלוס אחד. חינם.
הטפטוף נהיה לגשם והגשם מרטיב. ואני קמה ונכנסת לבר בחוף, בר של אנשים בודדים, בר של אנשים שבורחים מהרעש של השקט שבבית שלהם
אני בוחרת פינה שקטה ופותחת הלב. אני אוהבת. אני אוהבת.
קשה לאהוב כשהלב מתגעגע, הרבה פעמים הוא משקר כשהוא אומר שהוא אוהב אבל הוא כואב. הוא שורף מגעגוע. רק לפעמים אתה מרגיש שהגעגוע הוא באמת אהבה. אבל זה רק לעיתים נדירות.
אני מתגעגעת לאנשים טובים שלא יהיו אצלי יותר, אבל אני אסירת תודה שהכרתי אותם.
אני אסירת תודה שיש לי רגליים ושהם יודעות שתמיד אפשר לשנות כיוון, אני אסירת תודה שיש לי magic. אני אסירת תודה שיש תהליך, שיש חיים, שיש ריח. אין דבר יותר טוב מריח של אהבה של געגוע.
...רחל יהודייה בדם
זה מלא ברגש..
ועדינות מלטפת

נגע בי
תודה.אהבה.
..רק הפעם.
הכתיבה שלך מרפאת מבפנים.
אל תפסיקי לכתוב.אל.
תודה עלייך.
..אהבה.
הייתי צריכה את זה. תודה עליך.
יפה אחת.רק הפעם.
אני אוהבת חזק.
תודה!אהבה.
..רוח סערה
מהממת אחת
איזו כתיבה קסומה
איזה קסוםשוניאחרונה


לפעמיםחיות צבעונית
ולפעמים נדמה שכבר אין לאן
שהכל קרה ולא יעזור הזמן
וצריך עוד להתפלל וצריך גם לקוות
אבל בנתיים דועכות הלהבות
את ממשיכה להחזיק, לאחוז בכל הכוח
הבטחת לא לעצור. גם אם תרצי לצרוח

''עזבי'' הוא לוחש
...רחל יהודייה בדםאחרונה
נוגע וכואב..

כתוב יפה והשורה האחרונה
יש בה משהו חזק וכואב
ישצעיר
כל עוד נופים נפתחים בפניי,
כל עוד השמש ממשיכה זרוח
כל עוד נחלים זורמים לים
יש עוד סיכוי לחיים כאן

כל עוד שמיים פתוחים מעליי
כל עוד ממשיכה לנשב הרוח
כל עוד ציפורים חגות
יש עוד סיכוי לחיים

כל עוד אבא עובד
וילדה בית הספר הולכת
כל עוד סבא, כל עוד נכד
יש עוד סיכוי

כל עוד סוס מצהל
כל עוד כלב נובח
כל עוד חתול מיילל
יש עוד

כל עוד
נשמה שנתת בי
טהורה היא, קיימת,
יש
...רחל יהודייה בדםאחרונה
נוגע ומעניין..
יש בזה משהו שגורם לרטט קל
...עובדת ה בשמחה????

 

 

למה אמרתי?
יכולתי לשתוק!!
להשאיר את זה אצלי!
כן אני יודעת שזה לא אמיתי.. אז למה??

למה נתתי לה את התחושה הזאת?

סתאם עוד כאפה שתכאיב לה?

לא חבל?

די!!

אני לא מסוגלת להבין!

למה אמרתי??

למה לא השארתי את זה אצלי?

שפכתי 

ואני מרגישה ששפכתי דם טהור...

דם קדוש שלא הייתי צריכה לשפוך
ראיתי יין ושפכתי דם

אם את רואה אני מבקשת סליחה...

אני אוהבת אותך..
 

...אני ועצמי:)

ממש מבינה!💔

אהבתי גם את הכתיבה, תודה על זה! וב''הצלחה...🖤

....רחל יהודייה בדםאחרונה
כואב..

הלוואי שהעניינים יסתדרו
אחרי כל הדרךאמונה רעיה
מֵאֲחוֹרֵי הַמִּלִּים
וְהַהִגָּיוֹן
וְהַשֵּׂכֶל
מֵאֲחוֹרֵי הַשְּׁתִיקוֹת
וְהָרְצוֹנוֹת
וְהַחֲלוֹמוֹת
מֵאֲחוֹרִיֵּיהֶם
נִצֶּבֶת אִתָּהּ
מַבִּיט בִּי וְצוֹחֵק
מַבִּיט וְשׁוֹתֵק
מַבִּיט וְאוֹהֵב
כָּכָה יָדַעְתִּי
יָדַעְתִּי
שֶׁהִגַּעְתִּי
...רחל יהודייה בדם
זה מלטף ונוגע
מלא ברוך
מרגש ואמיתי ממשאושפיזין מהירחאחרונה
מול דלת ביתיחלילוש
עומד מול פתח ביתי, דלת מולדתי ניצבת לפניי, מחכה שאגע בה. שאניח ברכות את ידי על הידית, ואפסע בנעימות על מרצפות הלובן, הביתיות כל כך. מחכה שאשכב על הספה, שאחבק את אמא, שאשב עם אבא לשיחה מעודדת.
מסתכלת בי, רואה כמה אני זקוק לחום ואהבה, קוראת לי להישכב ולהתרפק על הספה, לפרוס עוגה של שבת ולשבת לשתות משהו כיפי ומוכר...
כך עומד אני מול ביתי שלי, מול הדלת המפצירה. שולחת את חומה האוהב ולופתת את ליבי באזיק שכזה. נפשי מתחננת שיקרה משהו, שאולי היא תחליט לוותר הפעם, אבל כנראה שלא...
הלב נחנק ומתחיל לאבד פעימות, ואז, בדיוק אז
עולה כחוט משי לבן, כענן בהיר על שמיים תכולים, כמו זכוכית שקופה, חלקה. פשוטה. כעמוד ענן המיתמר ועולה ממעל לראשי, אומרת מחשבה בהירה, ש'אם לא עכשיו-אימתי' ו'אם אין אני לי- מי לי?'. עוצמה נכנסת בי ומתחיל לפסוע צעד קטן לאחור- הלפיתה רק מתהדקת, אבל עמוד הענן שלי ממשיך- 'לך לך- לעצמך', מיד מוסיף עוד שני צעדים מלאי אומץ לאחור. מתחיל להפנות ערפי אליה, אל הדלת של ביתי, דלתי שלי.

מין תחושה בהירה שאני צודק- ממלאת את כל ישותי ולא מרפה. כל נים מנימי נפשי מתמלא דרור וחירות - עוצמה.

עמוד הענן מצביע לי וממשיך לחזק לצעוד אל רוח אחרת, הרוח שבליבי. הוא ממשיך ושולח אמרות טהורות, מלאות אמת אמיצה. - שליחות יש לי, רק אני יכול למלא אותה, רק אני יכול לחפש אותה, לצאת למסע כדי לפגוש אותה מחכה לי. כמה אהבה תהיה שם..חיבוק.

הנה, זהו, הדלת החביבה נשארה מאחור, ומשום מה כל הגעגועים שלה לא נעלמו, אבל הפסיקו להיות דרמטיים כל כך. כאילו שתפסו את מקומם בליבי, כיודעים, שעוד יגיע זמנם, ואהובים גם הם.

-לאן הולכים עכשיו?
איפה בדיוק אותה דרך לה אני מצפה?
על זה אין לי תשובה..לא הייתי מוכן לזה.
יושב, חושב. הוגה, בנפשי, שלי.
וקם. וצועד. צעד בצעדת חיי.
ויודע אני שהדלת עוד תשוב בקרוב, ואצטרך לזכור את עמוד הענן הפרטי שלי, ולקרוא לו- שישוב.

כמה אחריות. כמה דרור, כמה אהבה.

עכשיו אני נכנס אל ביתי.
...רחל יהודייה בדם
כתיבה יפה מאוד..

זה עמוק ומושך להבין עד הסוף, לחוות

אהבתי
תודה לךחלילוש
וואו, מטורףבין הבור למים
השאיר אותי בלי מילים לרגע, איזה רגש עוצמתי זה העביר בי.. מדהים

תודה😊חלילושאחרונה
ב''ה שזכיתי
מחכהבין הבור למים
אִם רַק הָיָה לִי
יָרֵחַ לְהַבִּיט בּוֹ
שֶׁיִּהְיֶה תָּלוּי
מֵעַל לְחַלּוֹנִי

אִם רַק הָיוּ כּוֹכָבִים
שֶׁיְּאַצְּרוּ אֶת כָּל רִגְעֵי הָאֹשֶׁר
שֶׁיַּעַצְרוּ בִּשְׁבִילִי
וְאוּכַל לְהִתְפַּעֵם מִיָּפְיָם

אִם רַק הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה זוֹרַחַת
וְהַגֶּשֶׁם הָיָה מְלַטֵּף, מְנַחֵם
וְהַדֶּשֶׁא גָּבוֹהַּ מַסְפִּיק כְּדֵי לְסוֹכֵךְ עַל כָּל פְּחָדַי
וְהַפְּרָחִים לֹא נִשְׁבָּרִים תַּחַת רַגְלַי

אִם רַק הַשָּׁמַיִם הָיוּ אֲפֹרִים פָּחוֹת
וְהָאֲדָמָה חַמָּה, מְחַבֶּקֶת
אִם רַק הָיְתָה אוֹצֶרֶת פְּסִיעוֹת
חַיִּים וְסִימָנֵי דֶּרֶךְ

אִם רַק הָיוּ בָּאִים אֵלַי הַכֹּל
אוּלַי לֹא הָיִיתִי מְחַכָּה לְלִבִּי
שֶׁיִּמְצָא בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ פִּתְרוֹן
לְכָל הָעַצְבוּיות שֶׁבִּי והַיָּגוֹן

(אִם רַק לֹא הָיִיתִי מְחַכָּה)
>>בין הבור למים
@רחל יהודייה בדם
נכתב בהשראתך
תודה לך ❤

...רחל יהודייה בדם
♥️♥️

כתבת יפה ונוגע
וואי פשוט מטורף!!שוני

בנוי כאילו למדת אתזה.

והחוויה מועברת פה לגמריי

מדהים!!

תודה לכן..בין הבור למים
יפה ממשחלילושאחרונה
כמה תסכול יש פה..אמן שיהיה טוב ומתוק!
סתם פריקה בלי קשר'תפסת לי מקום
עצוב לי, עצוב לי שהלכת
עצוב לי שנפגעת,
עצוב לי שככה ברחת

חושב לי על מה שהיה, ועל איך זה ביננו נגמר
על תקופה יפה, עם הרבה אושר וחיוכים
על רגעים מפעימים שלא נתת לנו ליפול
על חיים שלמים שאני עוד יבין ממך הרבה דברים
על איך שהכלת והוצאת את כל הטוב שבי, תודה לעולמים!

על למה שיחקנו עם גבולות הלב
וחשבנו שזה לעולם לא יגמר
את רק רצית לאהוב קצת
הלב שלך רצה אחרת
הלב שלי פשוט דיבר
שנינו היינו שיכורים מאהבה
מבולבלים בלי שום סיבה

ועכשיו...עכשיו אני משכנע את הלב
שישכח דברים שקל לזכור
שינסה לראות את הכל בטוב
ושיפסיק להסתכל לאחור
שאנלא יחשוב עוד "הרסתי הכל"
שהטעויות לא יחזירו אותי ליום האתמול

ואז לחש לי קול באוזן...

לחיות זה לדעת לקום כשצריך
לחיות זה לא להתקע בעבר
כי אתה מפספס את המחר
ואת הרגע...אתה מפספס עכשיו

וואו, ממש יפה.. ועמוק..אני ועצמי:)


...רחל יהודייה בדם
מאוד אהבתי..

כתבת נוגע..

"על למה שיחקנו עם גבולות הלב"- זה וואו, אהבתי ממש

והסוף מעורר מחשבה
...נעלם.

זה יפה.

ועצוב לקרוא.

עצוב שאני מרגישה שאני מבינה יותר מידי..

...אילת השחר

פשוט רוצה לשמור לי אותו.
תודה על המילים האלו.

באהבהנעלם.


..להיות בשמחה!!!אחרונה
תודה על זה.
זה טוב. זה פשוט טוב.
שומרת לעצמי.. תודה.

זה יפה כל כך.
קטע לא גמור, שהלך קצת לאיבודצעיר
מרבצי הדשא הגדולים כמו פרשו ידיים וקראו אליי, 'בא, בא פול בזרועותינו, נקבלך בסבר פנים יפות' אך אני נשארתי עומד על מקומי, נטוע, מהוסס. איני יכול לקבל החלטה.
מין קיפאון כזה היה נופל עליי אותו הזמן, שגם אם הייתי מחליט לנוע, מסופקני אם רגליי היו מקבלות את הפקודה מן השכל, נכנעות ומהלכות. הרי לא רגליים צייתניות הן.
מאז ומעולם רגליי היו עצמאיות. יודעות היו להלך אל מקום חפצן מאליהן, לא נזקקות לעיניים או ראש שינחה אותן.
ברצותן נחות וברצותן מהלכות. מרדניות שכאלו.
וגופי כנוע, משתרך אחריהן כזנבו של נחש.
לא תמיד היה גופי מרוצה מן ההסדר הזה, בלשון המעטה. לעיתים היה מסתקרן, מחכה ומצפה לבאות, לאן יוליכוהו רגליי. האם תהיה הפתעה בבאות? אך ברוב הזמן היה נגרר מושפל, פסיבי.
ראשי - אף הוא כנוע - מדי פעם העיז להרים ראשו, לנסות להתמרד. לעצור רגע בעד הרגליים, לחשב את הצעד הבא. אך העייפות והכובד מכריעים אותו, והוא שב ונשמט על חזי כאבן שאין לה הופכין.
עד ש-, לאחרונה, בתוך תוכי מתאחדים ומתאגדים הגוף והראש והלב, מתגודדים בשקט, מסתודדים.
עוד מעט ותחל המערכה על ההרגלים. קרב קשה מצפה, והם כולם מטכסים עצה איך להפיל את הרגליים מהרגליים, ולשוב לסדרי בראשית. ואני מתבונן כעומד מן הצד, מתפלל להצלחתם, ומצפה לבאות.
....רחל יהודייה בדם
יש בזה עומק

ויש בזה
משהו קרוע
לא יודעת להסביר

והמשפט האחרון מעורר מחשבה..
הואהבה.אחרונה
זה מקסים איזה שפה יפה.

קטע ששנינו כתבנו על רגליים בהפרש של דקה
יהודיתשוני

היא פוסעת על שפת הים. עקבות עקבות.

 החול מעיד שהיא חשובה למישהו.

 הוא זוכר אותה, היא משאירה בו חותם.

הגלים שוטפים את העקבות, שוטפים זכרונות.

מתנפצים במסע חיים מקומט, שפוסע. כאילו מזלזלים הם בכל הדרך שעברה.

כמו אומרים: "היו פה לפנייך הרבה, ועוד יהיו, כאלה שחשבו שאת העולם הם ישנו"

 מזכירים לה שהיא זמנית, הכל זמני, בעולם מוגבל.

היא בוחנת את השמיים, והם כלכך יפים היום.

כאילו זה נגה ודרור בילדותם שהשתוללו עם הקצף באמבטיה והשאירו פרורי עננים משתוללים.

 

נגה ודרור. אוח, כמה שהיא אוהבת. כמה. כמה שהיא רוצה להם את הטוב ביותר, שירגעו כבר,

שימצאו את השלווה שלהם, את האהבה היציבה הזאת, את האחד.

כמה שהיא אוהבת.  האבא שלהם לא מתאר לעצמו כמה.

בערך כמו שאהבה אותו, פעם, מזמן.

 משמעות. יש כזאת? איך יכול להיות שלא, איך הגיוני שכן..

היא עם עוד מליונים כמוהה על כדור פצפון ביקום אינסופי

שחור שחורש שחור. טריליוני כוכבים.

"החול ימשיך לנוע במחול עם גלים שימשיכו לגלות, לרגש, לאכזב, לגעת, לגרום לך לרצות להתפוצץ מרוב שהם לא נוגעים.

הם ימשיכו. הכל ימשיך. אני פה לתורנות של כמה שנים.

אחריי יבואו אחרים. ימשיכו. כמו עלי שלכת, במן מחזוריות כזאת שהיא כבר לא מפחידה".

 

"אז מה נשאר לי, אחריי כל מה שעברתיי. כמיהה, פרידה ואכזבה והתנפצות לתוך הר געש של בושה ושנאה ובדידות.

כנראה שנשאר לי רק לאהוב. להתרגש. לחייך כמה שיותר.

להשליך הכל לים. את כל מה שלא נחוץ ומיותר.

לשמור רק על הסבל שממש הכרחי, כל מה שלא פשוט לזרוק, אין טעם לאגור"

 

היא מנסה לזוז, לנוע, הגוף כאילו כובל אותה. זה לא יעבוד בכוח, הוא חכם, וגם היא, אז היא מנסה להקשיב לו.

אבל אחרי התעלמות כזו ארוכה הוא לא במהרה ישתף פעולה.

אז היא רק מחבקת אותו. ככה, בלי תנאי.

והוא כמו ילד שמרגיש נבגד הודף את החיבוק הכי חזק שיכול.

והנה עוד גל מתנפץ עליה, מצליף בה, אבל היא לא נבהלת, היא ממשיכה,

צועדת בתוכו, נותנת לעצמה לדדות, נאחזת בסופות, וממשיכה לצעוד.

עכשיו היא צפה, והשמש הבוקרית הזאת מחממת לה כל שריר מכווץ מאירה מלטפת. אוהבת כל כך.

אחריי כל מה שעברה שום דבר לא ייתן לה ליפול.

ולרגע היא יהודית הצעירה והיפה. הנאהבת והאצילית.

היא נותנת לחיוך לפשוט בה רגעים מאושרים.

היא לא שומעת כלום חוץ מרוח עדינה ונעימה ששורקת לה:

יהיה טוב. בסוף. ואם זכיתי לקחת חלק ביצירה המטורפת הזאת. להיות עכשיו, בזמן הזה,

נוכחת ברגע, חלק מהתוכנית האינסופית, אז זה הדבר הכי גדול שיכול להיות, ואני אנצל אתזה עד הסוף,

אני לא יתן לקיום שלי לחלוף, אני אהיה, כאן. וארגיש, עד הסוף.

 

והיא כאן. והיא שלמה, והיא נוכחת, ורחוקה ממושלמת.

וזה מרגיע אותה, וטוב לה כל כך. הבלבולים נעלמים.

נגה ודרור כל כך שלמים פתאום, כל כך אהובים,

בלי צורך לרצות מישהו, בלי צורך לעשות כלום, בלי צורך להיות משהו שהם לא.

כמו שהם. ככה.

גם היא.

כמו שהיא ככה.

עם הגוף שבוגד בה,

והמחשבות שלא מרפות.

והקושי שביחודיות

בין ההמון

עכשיו טוב לה.

 

היא הריי בסך הכל גרגר חול פצפון

בחוף הים האינסופי של היקום.

...רחל יהודייה בדם
איזה מדהים את כותבת..

באמת.
כתיבה נוגעת ומלאה
בקסם
וואי תודה רבה!!!!שוני


וואי ריגשת!!שוני

משמח אותי שהמילים שלי נגעו בך

כתיבה מעולה!אפילו
משאיר חומר למחשבה.
2 השורות האחרונות מהממות.
אהבתי ממש!
תודה לך!שוניאחרונה


סודמתנחלת:)

היא לוקחת את השקית
השקית הקטנה
שפעם הייתה אטומה
אך לאט לאט הופכת להיות שקופה
להיות גלויה לכולם
בשקית הזאת מסתתר הסוד שלה
הסוד שאף אחד לא יודע
ששמור רק אצלה
אולי היא מתביישת בו
אולי היא מפחדת להוציא
ואולי אין לה כח להתמודד מולו
אבל מה שבטוח
זה שלא משנה מה הסיבה
היא מרגישה שכרגע
היא לא מוכנה לפתוח את השקית
אך אין ברירה
אחרים גורמים לשקית להפוך לשקופה
גורמים לסוד שלה להתגלות
להתגלות מול כולם
אז היא פשוט לוקחת את השקית ובורחת
בורחת הכי רחוק שהיא יכולה
מנסה להסתיר
ומקווה שאולי מתישהו

תצליח לפתוח את השקית
להוציא את הסוד
ולנופף בו מול כולם
אולי זה עוד יקרה
אולי

יואוו נגע זה כל כך יפההטאטע אוהב אותי!
תודה נשמה!!מתנחלת:)


...רחל יהודייה בדם
זה באמת כל כך נוגע

ודימוי יפה מאוד

אהבתי
❤️

זה עוד יקרה,
היא צריכה קודם
להיות

שלימה
עם עצמה

משם,
גם השמיים הם לא גבול
תודה לך!מתנחלת:)

בעז"ה זה עוד יקרה...

תודה אהובה!!💕מתנחלת:)


מאוד מאוד יפה!!שוניאחרונה

התחברתי.

הלוואי שכבר נהיה שלמים עם כל הסודות שלנו

מממ..נעלם.

את יודעת

כשההיגיון שלי

מדבר

אני צורחת כדי לא לשמוע

וביום שאלמד לחיות

הוא ישתוק

...רחל יהודייה בדם
עמוק ויפה..

ועצוב.

אהבתי מאוד
חזק ביותר!אפילו
תודה לכם.. הלוואי שלא ניהיה עצובים.נעלם.אחרונה


#פריקה שלי#אשת איש חמוד

פתאום היה בא לך חיבוק

כמו תמיד.

כולי התכווצתי באי נוחות,

אני לא רוצה.

לא באלי שתחבק אותי

ופשוט לא תהיה.

לא באלי שתרצה אותי בגללה.

לא באלי שהיא תגרום לך מה שאני לא גורמת.

לא רוצה לדעת שיש עוד אחת

ואפילו אם זה רק בדמיון.

אתה איתי.

ואיתה גם.

אתה מחבק אותי ולוחש לי מילים כאלה יפות

אבל היא בכלל לא שומעת אותך

רק אני

ואני בכלל לא בטוחה בהן

אני אוהבת אותך

כל כך אוהבת

עשיתי הכל בשבילך, בשבילנו

ואמשיך לנצח לעשות

אתה מכאיב לי

צובט עמוק כ"כ

בגלל זה תבין למה נאלמתי דום

אל מול החיוך שלך הבוקר

למה נעמדתי במקומי

כשרצית חיבוק ממני.

זהו,

רק תבין.

אני לא מבינה אותך,

קשה לי.

אסור לי.

לא נכון יהיה להבין אותך.

רק איתך.

זהו, זה מה שאני.

איתך.

בכל מצב.

גם כשממש ממש קשה לי, וכמעט בלתי אפשרי.

אני איתך גם בכשלונות,

כי אתה בנאדם, כמוני.

שתדע שלא יהיה לי קל לסלוח

אני ממש אשתדל לעשות את זה.

ועוד משהו תדע-

אני לעולם אהיה רק שלך

והייתי רוצה שגם אני.

...רחל יהודייה בדם
כתבת כל כך כואב..
את נשמעת
אדם מלא בלב

שיהיה רק טוב 🙏
תודה.אשת איש חמוד

בטח שיהיה טוב

תודה על ההזדהותאשת איש חמודאחרונה

מרגיע.

אהבתימציאות.
שיר געגוע לכאןאמונה רעיה
בַּיּוֹם שֶׁנִּהְיֶה לְאֶחָד
אַפְסִיק לְהִתְגַּעְגֵּעַ
לְעַצְמִי
אוּלַי אוּכַל אָז
לִחְיוֹת
אוֹתָנוּ
...רחל יהודייה בדם
יפה עמוק ונוגע..

אהבתי את המבנה,
התמציתיות והכל

בקיצור,
אהבתי מאוד
תודה לך!אמונה רעיה
זה וואו וואו.רק הפעם.
כל כך.

וואו זאת משאלת לב.
תודה לך.
וואוילדה של אבא

התחברתי ממש

יפה כ"כ.

 

כתיבה מקסימה!f2lאחרונה
אהבה מאוחרת.רק הפעם.
אֶפְשָׁר לִפְעָמִים
רַק לִלְחֹשׁ לָךְ
לִפְנֵי שֶׁאַתְּ נִרְדֶּמֶת
שֶׁהָאַהֲבָה,אֵינָהּ נֶעֱלֶמֶת
רַק מְעַט נִסְתֶּרֶת,
מֵאַחֶרֶת,
גַּם הִיא כָּמוֹךְ-
קָמָה לִפְעָמִים מְאֻחָר.
..אור חדש.
הכתיבה שלך פסיכית פסיכית פסיכית.
הזיזה לי משו בלב ונתנה טיפה כח שהיה קצת חסר שם..
תודה לך עלזה. תודה עלייך פשוט!
בובית שלי.רק הפעם.
❤
הו ואוואהבה.

זה ליגה אחרת כבר.

מה יהיה על הספר מה?!

וואי שהלוואי זה יקרה..רק הפעם.
❤
...רחל יהודייה בדם
איזה מתוק ועמוק
ונוגע

❤️
תודה לכן!שימחתן ממש.רק הפעם.
כמה אושר שיר כזה מביא..תודה!חלילוש
תודה(:רק הפעם.אחרונה
מחכהרחל יהודייה בדם
הִיא מְחַכָּה
לַלַּיְלָה שֶׁיֶּאֱסֹף
אֶת קְרָעֶיהָ
אֵלָיו
וִיסוֹכֵךְ עָלֶיהָ

הִיא מְחַכָּה
לָרוּחַ
שֶׁתִּנְשֹׁב עַל
פָּנֶיהָ
וּתְקָרֵר אוֹתָהּ,
מֵהַכְּאֵב

הִיא מְחַכָּה
לְטִפּוֹת
שֶׁל
גֶּשֶׁם זַךְ
שֶׁיְּטַפְטְפוּ עָלֶיהָ,
נֶחָמָה


וּבְעֶצֶם הִיא
מְחַכָּה

לְעַצְמָהּ.


(וְהִיא ,כְּסוּמָא
אֵינֶנָּה רוֹאָה

וַעֲדַיִן,
מְחַכָּה.)

🌱🔥
..רחל יהודייה בדם
תודה מותק ♥️

כמה לב יש בך
מדהים...בין הבור למים
❤

תודה לך על השיר הזה ממש
|ממסגר|
....רחל יהודייה בדםאחרונה
♥️
תודה נשמה
חלות דבששוני
עבר עריכה על ידי שוני בתאריך י"ד בחשון תשפ"א 04:05

"אבא, אני לא רוצה"! הוא צורח. רפאל ממשיך לשלוח פקודות וחיצים לכל עבר.

"אני הרשיתי לך להיכנס לברכה עכשיו? לא! אז לך לבת-ציון, תעזור לה להתלבש!

מה קורה פה? עוד שעה שבת! אני אמרתי לך לא לגעת בסיר!!!

תרד מפה! עכשיו! אני אמרתי. מה לא ברור?!

אתה רוצה סטירה?"

 

היא רק מסתכלת עליהם מהצד, שומעת קולות, תלונות, בכיות.

ממיינת אותם למגירת ההדחקות, מביטה מהחלון על השכנים העלומים שלה.

"איפה אמא שלהם בכל הסיפור? למה הם כל היום צורחים שם? אוי..מסכנים..וואי כמה רעש...

אני בסך הכל רוצה להנות קצת מהחדר היפה שלי". הלל סוגרת את החלון ומנסה להתעלם,

שוקעת לתוך עוד אחד הספרים המבלבלים שהיא נתנה לה, האחות החילונית שלה.

 

"אמא, יוסקה הרביץ לי!" אסתר שותקת, היא רק שוכבת במיטה ואומרת תהילים, זה המקסימום שלה.

כשרפאל רואה אותה ממלמלת זה מרגיע אותו. "אסתר, אסנת דפקה עכשיו בדלת, היא הציעה להביא לנו ספינג' וחלות דבש"

אסתר מביטה בו במבט מזוגג, כאילו מקשיבה לבדיחה טובה, מחזירה עיניה לתהילים.

"ואת יודעת מה אמרתי לה אסתר?" הוא מתעלם מחוסר התגובתיות שהורגל בה בשנתיים האחרונות,

מנסה לפרוק קצת, אז מה שהיא לא בעניינים, וגם אחרי סערה קשה מאתמול בבוקר,

היא עדיין חיה, וזה מספיק לו כדי לפרוק את אוקיינוס הלחץ שבו.

"אמרתי לה, חד וחלק, שאנחנו לא מעוניינים בנדבות של שכנים,

וביקשתי ממנה גם שתפסיק עם משלוחי הרחמים האלו משאר החברים שלהם,

ושאני לא יודע איך הם מתאמים אתזה אבל זה כבר מתחיל להיות לא נעים,

יש לנו מספיק זוגות עיניים רכלניות סביבנו, אנחנו מסתדרים לבד.

 אה, ובסוף אסתר אמרתי לה שבת שלום ושהספינג' מריחים מצויין.

רוצה ספינג' אסתר?"

הוא בוצע את הספינג', דוחף ביס לפיו ברעבתנות ומגיש בידו לאסתר.

"זה טעים" היא נזכרת להגיב, "תמסור להם תודה".

הוא מהנהן ומביט על הקיר, עיניו ננעצות בתמונה שלהם חתן וכלה. "מי זה הזוג הזה? כמה תמימים..."

 

הם מסיימים לבלוע ביסים מתוקים, כמו בולעים זכרונות ומכחידים עבר מתוק מעל פני אדמה שהייתה פעם, יציבה

. כמה רגעי נחת שהצליח לאסוף לעצמו בתוך ים המטלות שהוא לא עומד בהם ננעלים בחדר,

והנה שלום מנסה לפתוח את הדלת, משלא מקבל מענה,

הדפיקות שלו מאיימות להכריע את יציבות המסמרים של הציר הבלוי, בסוף רפאל פותח.

"לא להפריע לאמא", הוא מתרה בשלום הקטן, גופיה הפוכה שלו לא מדאיגה איש.

על השיחה עם רותי מהרווחה הוא מעדיף שלא לספר לה, גם לא לחשוב עכשיו.

"אנחנו לא צריכים שום עזרה נפשית, הכל בסדר.

אסתר מבשלת וזה מספיק. וחוץ מזה שאוריה כבר בת שבע עשרה, והיא גם עוזרת".

 

צפירה. שירי שבת מתנגנים מהרמקול השכונתי.

 

אסתר מדליקה נרות. היא מתאמצת לחייך, רפאל יודע כמה זה קשה לה.

היא רוצה, אבל בסוף הדמעות לא יוצאות, לא מנקות זכרונות יפים,

חושך שבא פתאום באמצע החיים, ואין אחד גדול. אין. יש רק חיוך גדול מרוח על הפרצוף,

ושלום אחד קטן מלוטף על ברכיה, במין חום מלאכותי כזה.

כאילו חום, כאילו בית, כאילו אמא.

 

משפחת נקי מתיישבת לסעודה, הלל שומעת את שירי השבת שלהם מסתלסלים ברקע.

זה נוגע בה. משהו בפשטות הזה, ב "ח' וה ע' " ואולי זה היחד שהמשפחה המסכנה הזו משדרים פתאום מתוך החלון שלה.

"הלל, אבא עושה קידוש!" הצעקה של אמא נותרת להדהד לה בפינת האוזן. קידוש. קידוש. קידוש.

"למה בכלל?" היא מתאמצת לדחוק את הספקות אבל היא כבר עייפה מידי,

הם זוחלים במיומנות ומכרסמים לה אווירת שבת ילדותית. "אולי זה הכל פסיכולוגי.

כי פתאום כשלא טרחתי להתלבש אני לא מרגישה שום דבר מיוחד".

הגיגים וטענות שלופות נזרקות ופוגעות בכל חלקה טובה שהיא עוד הצליחה לשמור,

כאילו יוצאים מהספר אותם פילוסופים כופרים ותולים בבוז אמיתות ישנות כאלו, תנכי"יות.

במקומם מושיבים יפה יפה את מר שכל ואדון חופש. ואיש לא יכול נגדם.

ובלב שלה מתחוללת מלחמת חורמה, מלחמת פילוסופיות, מלחמת אחים.

ונמאס לה כבר. ואולי היא תשקיט הכל, ותעזוב את השכל המרושע הזה שמאיים לטעון שהיא צבועה.

ואולי עדיף להיות צבועה ונהנית, מאשר לוחמת נצחית?

וזה לא רק השכל, זה בעיקר הלב. כן, הלב. שכבר לא יכול עם אינסוף התנודות שהוא חווה.

אותו לב שמסרב לעכל שיהודית, האחות הגדולה והנערצת,

כבר לא שומרת שבת, והיא בטח עכשיו בעוד מסיבת טבע "מטורפתתת".

                                                     ****

"יום השישי...סברי מרנן..."

"אמן" אוסנת אוריה והלל עונות. ועכשיו תורן של חלות הדבש המסורתיות,

הסלטים שהלל טרחה עליהם נגמרים במהירות, אבא ואמא מדברים בינהם,

אוריה והלל הצמד הבלתי ניתן להפרדה מתדיינות על נושאים ברומו של עולם.

"אנחנו מקבלים עולם, יפה, עם תופעות טבע ואוצרות נדירים,

עולם עם שמיים וים ואנשים ומוח ולב ורגשות וגוף ונשמה ומצבי רוח.."

"ודכאונות ומחדלים וכאבים ותסכולים.." אוריה מוסיפה בכנות.

"והמטרה שלנו היא למצוא מי עומד מאחוריי התפאורה היפה הזו, מה מניע הכל, מה המטרה שלנו, למה אנחנו פה, איך הגענו, ובמה יש לנו להאחז" "בדיוק, וואי אם העולם היה חדר בריחה הוא היה המטורף מבינהם"

,"מצא את הבורא" הלל מצחקקת.

והם ממשיכות לדון שם על השגחה פרטית, ומידות, ונפשות.

על התהוות של עולמות בכל רגע, על קמילה של עולמות ברגע,

על שכנות, על חברות, על עבר, על הורות, בלבולים תהיות, ותשובות.

 

העומק שם מציף את הלל. זה בדיוק מה שהיא חיפשה.

יהודית נשארה יהודית, עם המסיבות והחופש. אבל בה משהו צמח,

העמוד שידרה שלה לא ינוע עם כל רוח, הוא מחובר למשהו כל כך עמוק בה,

ולא רק שכלית. מחובר לאישיות, לחלומות, לכאבים.

מחובר לנשמה.

 

הלל מלווה את אוריה לביתה,

בידה חלות דבש

ואור בעיניים.

תודה רבהשוני


...רחל יהודייה בדם
איזו כתיבה יפה..

ואילו תיאורים יפים וציוריים ..

אהבתי
..יש סיכוי לאהבה?
וואו. כתיבה מיוחדת ואמיתית.
..להיות בשמחה!!!

תודה לך. בא לי בזמן.

איזה כתיבה נעימה וטובה.. ממש ממש. חלקה.

מדהים.

 

תודה לך על זה

תודה רבה!!שוני


ואווו מדהיםמציאות.אחרונה
ישראל ליאינטגרל

כשהוא יבכה לי, ונהיה רק שנינו בחדר, 

וליבי ייכמר אל מול בכיו הכאוב,

אחבק אותו בעדינות, די

לא קרה כלום, די

ואלטף את ראשו הלוך ולטוף

וכשבכיו יישכך מעט אשחרר

בעדינות את חיבוקי

ואניח שתי ידיי על לחייו הרטובות מדמע

אקרב פניו לפניי, אתה בסדר ישראל?

ואני מלטפת דמעותיו

אתה בסדר מתוק?

ואני אנשק את לחיו הבוכייה רכות הכי קרוב

לפיו שאפשר, הכי קרוב

והוא יסתכל לתוך עיניי עמוק עמוק.

 

ואני?

לעולם לא אדע מה בליבו

...רחל יהודייה בדם
נוגע מאוד
❤️
תודה אהובהאינטגרל


שמחה שנגע בךאינטגרל


מהמם!!שוני

כמה תחושה הצלחת להעביר פה!

תודה!אינטגרל

שמחה לשמוע!

מרגש...מציאות.אחרונה