כל כך רציתי וקיוויתי
התכוננתי וציפיתי
ואז פשוט אמרו לא!
בעזות מצח שכזאת! לא!
אי אפשר! אולי מחר..
כל התקוות הפכו לדמעות
שטיפטפו וטיפטפו ולא עצרו
כל הרצונות הפכו לחלומות
שכנראה לעולם לא יקרו..
כל ההכנות עמדו וצחקו על טיפשותי הרבה"

"באמת חשבת שתקבלי כל מה שאת רוצה?!"
ואני הסתכלתי עליהם
ובכיתי, לא מצאתי נחמה במציאות שקיבלתי

אבל הכל לטובה! אמרו לי כולם
ואני בליבי צחקתי על תמימותם

נסו להבין, לעולם לא תצליחו
"אל תשפוט אף אדם עד שתגיע למקומו"
כך אמרו חכמינו,
הלוואי שנקיים זאת גם בימינו..
כי כרגע יש לי חור בלב
ואת ה"טוב" שבמציאות קשה לי לחבב..

מה נותר לי כבר לעשות?
חוץ מלצעוק את כאבי אליך ה' יתברך!
אני נזכרת במשפט
"אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים"
שלח לי כח! אבא יקר!
להבין שהכל ממך!
לקבל זאת באהבה!
והלוואי שיהיה גם טוב, ולא רק לטובה

לדבר על זה.

לדבר ממש?

כן.

אבל אני לא מסוגל.

למה לא?

זה חשוף מידי.

אתה צריך.

תראי זה לא פשוט לי,

כמובן, שום דבר לא פשוט לך...

הי למה ככה?

ככה ככה.

את לא מכירה אותי.

בטח שוני מכירה! אם לא אני אז מי?

אף אחד.

אהה משחק אותה סודי. הבנתי.

מה את רוצה?

שתבוא.

ותעזבי?
אם תבוא כולך.

אני מסכים לשעה אחת.

שעה אחת.

על פסגר ההר.

עץ בודד.

עלה נושר,

דמעה.

תנו לי לחזור אליהם.

המלחמות, השחוק,

הצרור והגעש.

אנא.

תנו לי לדעת שיש יום אחד

מבין צרור-גילמוד החרטובים

אשר מעל לראש השנבובים

כשחוק ילדי הרעש

כצדקת תם.

אך לא בן יומו

הוא הדיבר הלז,

אם כי מוותיקי המכמורת

לעם לועז.

מתגעגע לימים,

רק תתנו משעול.

השיר נכתב ע"י ניק מוכשר החפץ בעילום שמו.

הוא יקרא את התגובות בעז"ה.

יודע שעיני לא סופרה זה מכבר,

כי חרצובות הנפש 

הן מצאו לה דרור

לחלקיקה.

אנא.

ומוחה דמעה סוררת שניקבה את עורפי

מנשמתי.

אנא.

"אהבה היא סוד, היא פלא" כך אמרה לנו פעם המורה בתיכון.
לא ידעה כמה סוד יכול להיות באהבה אחת
כמה כח נצטרך כדי להגיד מלא פינו שאנחנו אוהבים
שנשמנתו אחת היא
מאוחדת היא
וכשהיא המשיכה ודיברה על תגובות החברה לבחירת בן הזוג לא ידעתי שלהציג אהבה יותר קשה מלבנות אותה
שזה חלק מלבנות אותה
כן, זה אהובי מחמד נפשי
זהו אישי שלי
קשה לכם. מוזר. מאוד אפילו.
וכן, לא שכחתי שאני צעירה ולא הספקתי להכיר מספיק אנשים
לא שכחתי כלום
וגם אם הייתי גם ככה הזכרתם.
וממש בסדר לנו ביחד
אנחנו מדברים באותה שפה
מדברים לב
אצלנו אין גיל ללב
וככה הוא אוהב אותי
וככה אני אוהבת אותו
עם תשע השנים שמפרידות בניינו.

הוא נפטר

הוא הלך

וכל מי שנשאר בלעדיו

מתקשה להאמין

 

האם היה לו מושג

על כמה אנשים הוא השפיע בחיים?

לכמה אנשים הוא גרם לחייך

ברגעים הקשים של החיים?

 

האם יש לנו מושג

כמה אנחנו משפיעים לאנשים על החיים?

 

הוא נפטר

הוא הלך

וכל מי שנשאר בלעדיו

מתקשה להאמין

 

לכולם יש חור עצום במקום שקוראים לו לב

וזה כמו נכות

קשה לתפקד ככה

(לפעמים זה נראה שבלתי אפשרי)

ואי אפשר להתעלם מי זה ולשכוח את זה

 

האם יש לנו מושג

ברגעים שאנחנו מרגישים ככ בודדים

שהעולם נגדנו

כשאנחנו מרגישים נבגדים,

מרגישים לבד

האם יש לנו מושג

כמה אנשים ירגישו לבד בלעדינו?

 

טֵרוּף אַכְזָר.
מִרְדָּף חֲסַר הִגָּיוֹן.  
שִׁגָּיוֹן.
מַחְשָׁבוֹת מַחְשָׁבוֹת 
עַל דָּבָר מְיֻתָּר.
דִּמְיוֹן מְנֻתָּק. מוֹחִי
מְרֻתָּק. לְתִקְוָה חַסְרַת פּוֹטֶנְצְיָאל
מְחֻבָּק לפַנְטַזְיוֹת נֶעֱדָרוֹת הָאִידֵאָל
מְשֻׁתָּק.
נְטוּל פִּתְרוֹן, מִשְׁתּוֹלֵל בְּלִי רַעֲיוֹן
בָּאוֹבְּסֶסְיָה מְכֹעֶרֶת 
שִׁגָּעוֹן.

 

 

אי פעם האמנתי לקלישאות ביוטיוב; לסירטוני מוטיבציה האלה שאמרו שתמיד יש תקווה ושבסוף יגיע האור; וכל כך האמנתי להם כי הם היו התקווה היחידה שלי
אף אחד אחר לא הבטיח לי כלום.

לאט לאט כבה בי התקווה;
רגעים של אושר מטשטשים מול עיניי
הם היו רגעים קטנים של אישה קטנה
שחשבה שהכל תמיד בסוף מתהפך ; לטובה

פעם הייתי תמימה חשבתי העולם בצד שלי
ואז הצד עבר לאנשים צעירים ממני
מנסה להילחם בגיל ובסטטוס מנסה להעמיד פנים שאין לי פחד
אבל בלב משקשקת כל כך;
לו יכולתי להיות בלתי מנוצחת
אבל כולם בגדו

גם השם שלי כבר לא אומר לי כלום
חורץ לי לשון
אי שם באיזה ערוץ

אבל זה למען כולכם. @שושיאדית - אם תוכלי לאזכר את בעלי המשפטים (שמופיעים למטה [42 משפטים!]), זה יהיה משמח.

וואלה:

 

חשבתי שאני לא רוצה אבל רציתי

לפגוש אדם אחר עד לעומק בו הייתי

בעצמי

אחרי שחפשתי את האושר בדרכי (שלי)

לא הבטתי בעצמי רק ראיתי מי אני

לפני- חשבתי שידעתי הכל

לא מסוגל לטעות, לא להיות צודק, לעולם לא ליפול

לאדמה, שבדממה, הראתה לי מישהו שונה

מי שהוא כנה – שהוא עצמו

ובעצם לא סומך על כוחו, רק על השרירים שבנה מסביבו

כאלה שמגלים ת'מציאות של חייך

שערכם עולה כמו ציור- שמחייך אליך

קורא אליך

מזיז משהו קר וישן בליבך

לב מחושק ממעשים

לב שכדי לפתוח צריך

לשבור

עוד

כמה פעמים

והכאב הוא המחלים

אז תּוֹדֶה גם עליו

אתה לא מבין כמה טוב עוד מסתתר מאחוריו

והשעות הקשות יגלו לך

את הפנים שבתוך האישיות שלך

אז אל תשכח לכתוב הכל במהלך הדרך

כי טוב לנוח הספסל בדרך מלישון בערסל המלך

ולעולם רב הנסתר על הגלוי

כי יש זוית אחרת שמשנה את הביטוי

והתמונה לא מתעוותת

האמת ברורה והלב לא חושב אחרת

ומי כמוך מודע לכוחן של מילים

שאף פעם לא כבד להרים שק יהלומים

הזרם לעולם ימשיך לסחוף איתו רק דגים מתים

אז תנתב את הכל אל מקורות טובים

ואפ' הדברים הקטנים – אל תעזוב אותם

יש רגעים יפים, שהלב- רק בזכותם

מוצא שלווה ושמח

כמו על אושפיזין מהירח

בתוך סוכה

סוכת שלום

סוכת אמת

קל לשקר על המכונה אבל עם עצמך להתעמת?

זו טעות, ותזהר

את עצמך שוב אי אפשר עוד לשחזר

כולם אוחזים בכישרון של לשקר

אז תתמקד, אל תתעוור

ואל תשפיל את האחר

למענך

עסוק תמיד בלהגביה עצמך [ואת האחרים איתך]

אל תתעסק בעונש האויבים שלך

יום יבוא, זמן פריעת כל חוב

אז אתה תתמקד בלאהוב

זו החכמה

לגלות איך הם מועילים [כמה] ובמה

זו פשטות האמונה

שמורה דרך בטוחה, שלימה,

אם תשגיח תהיה כשר ללא פגימה

כי אתה הרופא, זו הכוונה

לקנות מה שמשתלם כמו זמן או תבונה

אחד עובר והשנייה תמיד נשארת

תן לעצמך לקחת אותו, איתה בתור כותרת

פלוס עבודה קשה השאיפה נוצרת

והופכת לקיימא

אז מי אני?

בעיקרון אדם ממש חיובי, למה זה כל כך שלילי בעיניכם?

 

וכמה מילים אחרונות

עצות טובות ומצחיקות

תזהר מן הפחמימה

תכניס לכרס או מהר לאדמה

כי הקצפת, על אף שהיא חומה

זה לא אומר שאין לה התחמה

וזהו, דממה.

 

המשפטים המקוריים:

 

אל תביט בעצמך - הסתכל במי שאתה.

אל תעשה טעות שתהפוך לחלק ממך כי לא ניתן לשחזר בני אדם

אל תסמוך על כוחך, תעקוב אחר השרירים שפיתחת

אל תביט לכישרון פן תלקה בעיוורון

אל תחפש את הדרך לאושר, חפש את האושר בדרך

אל תדחה למחר פחמימה שאתה יכול לאכול היום.

אל תשפיל את האחר - הגבהה עצמך!

אל תתערב במחירים של האויבים שלך, רק תזכור- שיש להם חוב

 

תן לעצמך ליפול, למטה יש אדמה

בלי האמונה הפשוטה לא תוכל לצעוד בבטחה

חברי הסוד - הם אלה שהופכים את מציאות חייך לגלויה

קל לעבוד על מכונת אמת אבל קשה לשקר לעצמך

חכמה זה לא רק לזהות אנשים רעים- זה לדעת איך להפוך אותם לטובים בשבילך.

כשאתה אומר תודה על הרע - אתה מבין כמה טוב מסתתר בו 

עשית מה שהתחשק לך - עכשיו את מחושקת

החיוך שלך הוא רק הזזת שפתיים אבל אצלו זה מזיז משהו בלב

אם אין לך אושפיזין בסוכה, תביא אותו מהירח

 

בחנות של החיים קונים ומשלמים - אז בואו נבחר דברים משתלמים

 

כדי לפתוח את הלב צריך לשבור אותו כמה פעמים

כדי שפצע יבריא הוא צריך לכאוב

 

אדם מסוגל לפגוש אדם אחר רק עד העומק בו פגש את עצמו

שעותיו הקשות של האדם הן שעותיה היפות של אישיותו

כינוי המגזר הוא מעין מדבקת הכשר - האדם משגיח הכשרות של עצמו

אדם-לעצמו הוא רופא

אדם שלא מסוגל לטעות לא יכול להיות צודק.

 

אין דבר כזה משורר, זה רק אדם שמחפש אמת וכותב הכל במהלך הדרך.

טוב לנוח מידי פעם על הספסל בדרך מלישון כל היום בערסל של המלך

עם עבודה קשה, גם השאיפה הכי גדולה יכולה להפוך למציאות טובה

גם קצפת אוכלים במידה.

לעולם רב הנסתר על הגלוי - אפ' למשורר עצמו

הידידות היא כמו ציור עז שלאורך השנים דוהה אך מחירו עולה.

רק דגים מתים שוחים עם הזרם

לא כבד להרים שק יהלומים

שום דבר בעולם לא עובר חוץ מהזמן.

כשמביטים מזווית אחרת - התמונה משתנה. ככשתי זויות נפגשות –התמונה מתעוותת.

לפעמים הדברים הקטנים ביותר - ממלאים הכי הרבה מקום בלב (פו הדוב)

 

חשבתי שאני יודע הכל - עד שמישהו מולי היה עצמו

הלב שלי הולך אחרי האמת והאמת ברורה לי בין העיניים.

חשבתי לקחת זמן לעצמי אבל עצמי לקח את הזמן

מי כמוני מודעת לכוחן של מילים, כוחן של דמעות - החשיבות לנתבם אל מקורות טובים, מכוונות טובות.

אני בעיקרון אדם ממש חיובי, למה זה כל כך שלילי בעיניכם??

חשבתי שאני לא רוצה אבל רציתי

 

 

אבא
אני רוצה להתקטן.
לחזור אל מי שהייתי אז
נערה
שובבה,
חכמה.
חדת מחשבה,
ו- תמימה!
שלמה!

דיי, נמאסו עלי הניסיונות
מרץ הנעורים שלי עייף בהדרגה
שחרר ממני את הזכרונות
אני קטנה, אך מלאת דאגה.

למה התבגרתי כל כך מהר?
דיי, החזר אותי שנה אחורה
אני רוצה לחיות שוב, להשתחרר
דמותי אינה מתאימה לתפאורה.

אני קטנה!
למה לאף אחד זה לא משנה?
תאמינו לי, אין לכם במה לקנא,
כי לכל אחד יש סיפור שונה.
בינינו - לי זה לא ממש משנה.
לא נעים לשמוע איך השני מתענה...
אולי נחמד להתייחס, לתת מענה.
אבל המקרה שלי מוזר, משונה.
וגם אם לשאלתי תענה-
אצלי, התשובה לא תמצא מענה.
הפיתרון, איתי לא ייענה.
שום טענה במוחי לא תיקנה.
זהו דבר שבכל יום משתנה.
אלוקים, למה תחנה עלי מחנה?
זה קשה לי! הורג אותי, מענה.
הנזק שהבאתי על עצמי - לא יימנה.
שום אדם לא ישותף באותו מכנה.
אז אבא, שלח לי עזרה, אאחז בקנה.
ואחר מאמץ ושינוי, אישיותי, כחדשה תיבנה.

שוב, סליחה על השפה, השתדלתי לפצות בחרוז רודף....

הקיפוד ששוכב שם בפנים
הרים ראש, הרטיט את האף
הריח אביב, הריח פריחה
נשם נשימה עמוקה
ואז חזר התכרבל לכדור קוצים

זאת קופצת בהן בקלילות

עם מעט אֲחִידוּת

תוסיפו לכך גם ביישנות

היא מוצאת בהן מקום לסַלְחָנוּת

 

 

שוטפת את רגליה באלו שלוליות;

שבמגפיה הכשלנות

שבגרביה האכזבות.

 

שבכפות רגליה ישנה בַּכְיָנוּת

ובין אצבעותיה מעט בַּטְלָנוּת.

 

 

(סוד בשקט היא מלמלה,

לשמיים בטהורות הפריחה משאלה)

ואת הכל ניקתה, אַךְ גַּם גִּלְּתָה

 

בִּשְׁלוּלִיּוֹת שֶׁל חֶמְלָה

אני רוצה שיהיה טוב
אני רוצה שימשיכו לאהוב, ככה סתם בלי לחשוב

אני רוצה לראות אנשים מאושרים,
ושיהיה לנו הכח להודות על כל דבר בחיים.

אני רוצה שייפסקו הריבים והמלחמות,
שתכבה האש וישקעו הלהבות.

אני רוצה שתבנה ירושלים
ושהמשיח יגיע מהר- מחר או מחרתיים!

אני רוצה להמשיך לחלום ולקוות
ושלעולם לא ייעלמו הדמיונות.

אני רוצה שהמשפחה שלי תישאר שלימה עד 120
ואני רוצה בעל וילדים צדיקים ומתוקים

אדם קטן

המקור:

אפר אדם בצלם אלוקים/אבי עזור לי להחקים.

דבר איני יודע בחשבונתך/אל אשר עוזו בשחקים.

מה אדבר לעומתך/מציץ עלי מן החרכים.

קרסה נפשי ונבל כוחי/תחת הסבל עצמאי נאנקים.

טוב ידעתי /כבכינור ונבל אקבל מחשקים.

נשאני איתך והראני דרכך/אל אשר בקמוצו ממתקים.

השיפוץ:

אביט באדם, בצלם אלוקים / אתבונן ואבקש עזר להחכים.

דבר איני יודע בחשבונותיך / אל אשר עוזו בשחקים.

מה אדמה בעצמי לעומתך / מציץ עלי מן החרכים.

קמלה[1] נפשי וכוחי נבל / בהביטי בגודלך עזוז פלאים.

טובך – אפס קצהו ידעתי / ואודך גם על בעיני רעים[2].

נְחֵנִי[3] אורחותיך ובחיקך שָּׂאֵנִי[4] / אל לפניו נסתרים כגלויים.

שיר אחרון להשבוע... [אני חייב להפסיק להציף את הפורום בתגובות ושירים... זה עולה לי בביטול תורה].

 

עומדת מהצד,

עומדת פה קרוב.

דואגת לא דואגת, שרק יהיה לי טוב.

מילים את לא אומרת רק רומזת לתחושות

להתעורר בי ולהכות

את הלב

על עבירות

ואז מתרחקת בשתיקה.

 

כל תפילה, קול תפילה

משאיר אותי רטוב

אני שומע צעקה

המילים קוראות לי – שוב!

אני נשנק ומשתעל

להסוות את שתיקה

של הלב הממרר בבכי של דחיקה

של אמת שנעדרת, שמונעת עוד חלום

תאמינו לי, בחיי! אצעק בבית דין של מקום,

רק אז באמת אדע, ארגיש במלך בנשמתי

שעומדת כאן, קצת רחוק, וממתנת למותי – וגם אני.

גם אני.

 

שמתי לב, גם לקראת סתיו ובעת אביב

אני מקדש את הטפל והעיקר הוא רק תחביב

ולקדש זה להשקיע זמן, שמחובתי אסור לי להרהיב

בנפשי עוז, לבזוז, את החושך להעיב

על עולמה של זאת, שרואים כאן בתקריב.

אבל אסור. אסור לנו לוותר.

חשבתי שארמוז לך, שהגיע הזמן

את קצת לא ממהרת, קצת עוד לא כאן

וכשרגע לרגע חובר, והשלישי קצת ביישן

אני חולם עליך.

 

חשבתי שאלחש לך סוד עת דודים

אולי זה יעורר בך אהבת נעורים

הכל ברחש כחש, לא להעיר ישנים

שלא יפריעו לנו.

 

חשבתי שאגיד לך, לראות הכל בטוב

את לא מטה לי אוזן, רצונך בלא לחשוב

לב בשר כואב בי, לבך כאבן בלא דאוב

 ועד מתי דממה.

 

חשבתי שאצעק לך, שתיקה עולה זדון

מה לך כך בורחת, יחידה בתוך המון

על עומדך התיצבי נא, הסירי אות קלון

כי גואלך אני ודי.

יש מצב שזה אחד מהגדולים שלי, לא שמישהו (אפ' אני בעצמי) עוקב.

 

אז תקשיבי – לאחרונה לא מצאתי מילים לדבר

זו לא אמת או מציאות שקל להתחבר,

להסתדר? – זה לא בא בחשבון, כל נייר, מיד נדקר בחוד של מחט או עפרון.

את אלוקים – אנ'לא מרגיש, ותאמיני – אני יודע,

כל ספר, אמרי שפר, ושוד ושבר אנ'לא שומע

קול נשמה, או אור דממה שיתן לי אח ורע.

 

תמיד אני חוזר אל אותו מקום אפל שבאתי

אמרו לי יש תרופה אותה מליון פעמים לקחתי

ומה הפתרון לשגעון הלא סימפתי

שרודף אותי, שורף אותי ולא משאיר בי כל חלקה טובה.

 

חלקה טובה זה בקבר, קרוב ליד או פה מעבר

לגדר, מאחריה אי אפשר להסתתר, חילול ה' תמיד גובר

וזה מכה בי – מלקות של אש, וזה בוכה בי – אסור לך להתיאש כי-

 

כל, עוד הנר, דולק – אפשר, להדליק נר אחר

ולא לחיות באפלה, והתיקון יבוא מעצמו בשמחה גדולה.

 

וגם אז היא שוב חוזרת, כן, אותה השאלה.

לעולם לא מתבוששת, מאלקים ומעצמה.

ותמיד גם את שואלת, מתי גאולה?

ואני כמה כמוך, ליראה ואהבה – לאמונה שלימה.

 

 

אתמול ישבתי ובהיתי בחלון

אתמול ישבתי וחשבתי, רק חשבתי

על מה חשבתי? על כלום

במה בהיתי? בכלום

 

אתמול, האמת-

לא עשיתי כלום

אתמול חלמתי

שיהיה לי על מה לחלום

אתמול רציתי

שיהיה לי מה לרצות

אתמול קיוותי

שיהיה לי למה לקוות

 

שיהיה לי למה לקוות, וגם

לקוות שאני מספיק חזקה לעשות אתזה

 

היום הוא לא אתמול

לאלא, היום- הוא לא אתמול

צְרִיכִים לִשְׁתֹּל
זְרָעִים שֶׁל פֶּלֶא בָּאֲדָמָה
וֶאָז,
יִגְדַּל עֵץ שָׁלֵם
מָלֵא בֶּפֵירוֹת הַפֶּלֶא
וְכֹל הָעֲזוּבִים בְּכִכָּרוֹת,
הַבַּחוּרִים הַנְּטוּשִׁים,
הָאִמָּהוֹת הָרְדוּמוֹת
וֶהַיֶּלָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁנָּחִים עַל הַדֶּשֶׁא
בְּחֹסֶר מַעַשׂ,
יָרוּצוּ לִקְטֹף אֶת
פֵּרוֹתָיו הַמֶּתוּקִים שֶׁל
הָעֵץ
וֶיֹּאכְלוּ
וֶיִשְׂבְּעוּ

וֶפֶלֶא בָּרִיא יִזְרֹם בֶּדָמָם.

"העולם לצעירים" הוא אומר ועיניו הזקנות נכבות. "הם שבויים בלהט הנעורים ועינהם בוהקות מאידיאלים. אך גם הם יגדלו בסוף ויהיו כמונו, זקנים גלמודים ומיואשים."

"העולם לצעירים" אני מהרהרת בכאב בדבריו, הוא צודק, אני שבויה באידיאלים ובלהט, בטירוף של העשייה.

וכשאגדל? אשב על הספה, מגדלת ילדים ומטפלת בנכדים? ולא אעשה שום דבר למען הארץ? והמדינה? והעם?

לא יכלתי לסבול מחשבה זאת. לאן התמוססו האידיאלים?

"בשביל מה נגדל?" שאלתי אותו במפגיע "בשביל לגלות שכל זה שקר? בשביל לטפח אידיאלים ולגלות שאנחנו לא עושים בשבילם כלום?"

"לא" הוא אומר ברכות, משקיט את הסערה שבתוכי "אתם תגדלו בשביל לגדל עוד דור אידיאלי, שיעשה עוד טוב ויפיץ עוד אור, שיעסוק בתיקון העולם. שיעזור לכם כמו שאתם עוזרים לנו."

 

אני יוצאת מבית האבות מהרהרת באותו זקן שבילדותו הניח חומרי נפץ מתחת לגשרים, ועכשיו הוא יושב בבית האבות, ערירי, זקוק לתשומת לב ועזרה.