הרים ראש, הרטיט את האף
הריח אביב, הריח פריחה
נשם נשימה עמוקה
ואז חזר התכרבל לכדור קוצים
מי אתה?זאת קופצת בהן בקלילות
עם מעט אֲחִידוּת
תוסיפו לכך גם ביישנות
היא מוצאת בהן מקום לסַלְחָנוּת
שוטפת את רגליה באלו שלוליות;
שבמגפיה הכשלנות
שבגרביה האכזבות.
שבכפות רגליה ישנה בַּכְיָנוּת
ובין אצבעותיה מעט בַּטְלָנוּת.
(סוד בשקט היא מלמלה,
לשמיים בטהורות הפריחה משאלה)
ואת הכל ניקתה, אַךְ גַּם גִּלְּתָה
בִּשְׁלוּלִיּוֹת שֶׁל חֶמְלָה
שימחת!!
ממש תודה לך
לך. 3>
אמן על הכל כולל הכול!
שם נורמלי ????
זה כזה חמוד!!
מתוק ממש
נותן תקווה..
אהבתי מאוד מאוד(:
אמן שתזכי ונזכה כולנו!
המקור:
אפר אדם בצלם אלוקים/אבי עזור לי להחקים.
דבר איני יודע בחשבונתך/אל אשר עוזו בשחקים.
מה אדבר לעומתך/מציץ עלי מן החרכים.
קרסה נפשי ונבל כוחי/תחת הסבל עצמאי נאנקים.
טוב ידעתי /כבכינור ונבל אקבל מחשקים.
נשאני איתך והראני דרכך/אל אשר בקמוצו ממתקים.
השיפוץ:
אביט באדם, בצלם אלוקים / אתבונן ואבקש עזר להחכים.
דבר איני יודע בחשבונותיך / אל אשר עוזו בשחקים.
מה אדמה בעצמי לעומתך / מציץ עלי מן החרכים.
קמלה[1] נפשי וכוחי נבל / בהביטי בגודלך עזוז פלאים.
טובך – אפס קצהו ידעתי / ואודך גם על בעיני רעים[2].
נְחֵנִי[3] אורחותיך ובחיקך שָּׂאֵנִי[4] / אל לפניו נסתרים כגלויים.
את הראשונה לא.
יש פה עוד כמה שגיאות...לכן היה שיפוץ ;)
שיר אחרון להשבוע... [אני חייב להפסיק להציף את הפורום בתגובות ושירים... זה עולה לי בביטול תורה].
עומדת מהצד,
עומדת פה קרוב.
דואגת לא דואגת, שרק יהיה לי טוב.
מילים את לא אומרת רק רומזת לתחושות
להתעורר בי ולהכות
את הלב
על עבירות
ואז מתרחקת בשתיקה.
כל תפילה, קול תפילה
משאיר אותי רטוב
אני שומע צעקה
המילים קוראות לי – שוב!
אני נשנק ומשתעל
להסוות את שתיקה
של הלב הממרר בבכי של דחיקה
של אמת שנעדרת, שמונעת עוד חלום
תאמינו לי, בחיי! אצעק בבית דין של מקום,
רק אז באמת אדע, ארגיש במלך בנשמתי
שעומדת כאן, קצת רחוק, וממתנת למותי – וגם אני.
גם אני.
שמתי לב, גם לקראת סתיו ובעת אביב
אני מקדש את הטפל והעיקר הוא רק תחביב
ולקדש זה להשקיע זמן, שמחובתי אסור לי להרהיב
בנפשי עוז, לבזוז, את החושך להעיב
על עולמה של זאת, שרואים כאן בתקריב.
אבל אסור. אסור לנו לוותר.
חשבתי שארמוז לך, שהגיע הזמן
את קצת לא ממהרת, קצת עוד לא כאן
וכשרגע לרגע חובר, והשלישי קצת ביישן
אני חולם עליך.
חשבתי שאלחש לך סוד עת דודים
אולי זה יעורר בך אהבת נעורים
הכל ברחש כחש, לא להעיר ישנים
שלא יפריעו לנו.
חשבתי שאגיד לך, לראות הכל בטוב
את לא מטה לי אוזן, רצונך בלא לחשוב
לב בשר כואב בי, לבך כאבן בלא דאוב
ועד מתי דממה.
חשבתי שאצעק לך, שתיקה עולה זדון
מה לך כך בורחת, יחידה בתוך המון
על עומדך התיצבי נא, הסירי אות קלון
כי גואלך אני ודי.
איזה כתיבה יפה..
מעלה חיוך
ופשטות מתוקה
אני חייב לפשטות המתוקה הזו.
וכן ל@רחל יהודייה בדם
תודה גם על הפירוט..
יש מצב שזה אחד מהגדולים שלי, לא שמישהו (אפ' אני בעצמי) עוקב.
אז תקשיבי – לאחרונה לא מצאתי מילים לדבר
זו לא אמת או מציאות שקל להתחבר,
להסתדר? – זה לא בא בחשבון, כל נייר, מיד נדקר בחוד של מחט או עפרון.
את אלוקים – אנ'לא מרגיש, ותאמיני – אני יודע,
כל ספר, אמרי שפר, ושוד ושבר אנ'לא שומע
קול נשמה, או אור דממה שיתן לי אח ורע.
תמיד אני חוזר אל אותו מקום אפל שבאתי
אמרו לי יש תרופה אותה מליון פעמים לקחתי
ומה הפתרון לשגעון הלא סימפתי
שרודף אותי, שורף אותי ולא משאיר בי כל חלקה טובה.
חלקה טובה זה בקבר, קרוב ליד או פה מעבר
לגדר, מאחריה אי אפשר להסתתר, חילול ה' תמיד גובר
וזה מכה בי – מלקות של אש, וזה בוכה בי – אסור לך להתיאש כי-
כל, עוד הנר, דולק – אפשר, להדליק נר אחר
ולא לחיות באפלה, והתיקון יבוא מעצמו בשמחה גדולה.
וגם אז היא שוב חוזרת, כן, אותה השאלה.
לעולם לא מתבוששת, מאלקים ומעצמה.
ותמיד גם את שואלת, מתי גאולה?
ואני כמה כמוך, ליראה ואהבה – לאמונה שלימה.
הלואי והיה אפשר להעלות לחנים וכה"ג...
(ידע, תחושות)
אתמול ישבתי ובהיתי בחלון
אתמול ישבתי וחשבתי, רק חשבתי
על מה חשבתי? על כלום
במה בהיתי? בכלום
אתמול, האמת-
לא עשיתי כלום
אתמול חלמתי
שיהיה לי על מה לחלום
אתמול רציתי
שיהיה לי מה לרצות
אתמול קיוותי
שיהיה לי למה לקוות
שיהיה לי למה לקוות, וגם
לקוות שאני מספיק חזקה לעשות אתזה
היום הוא לא אתמול
לאלא, היום- הוא לא אתמול
לעולם אתמול הוא לא היום. גם האתמול שלי לעולם לא יהיה היום שלך.
וכן אתה צודק
זה גם נקודת מחשבה מעניינת
את כותבת מהמם!!
אהבתי את צורת הכתיבה
שימחת
איזה יופי. אהבתי מאוד את הפשטות והנקיות שבשיר.
האורך הקצר מוסיף מאוד לתחושה הזאת. יפהפה וטהור.
אמן שישתלו עץ כזה.
על מה את חושבת כשאת כותבת פלא? (אם אפשר לשאול..)
איזה פלא המילים שלך.
פשוט מהמם
ומרפא.
והיופי הזה.
נשמה טהורה שאת
❤
"העולם לצעירים" הוא אומר ועיניו הזקנות נכבות. "הם שבויים בלהט הנעורים ועינהם בוהקות מאידיאלים. אך גם הם יגדלו בסוף ויהיו כמונו, זקנים גלמודים ומיואשים."
"העולם לצעירים" אני מהרהרת בכאב בדבריו, הוא צודק, אני שבויה באידיאלים ובלהט, בטירוף של העשייה.
וכשאגדל? אשב על הספה, מגדלת ילדים ומטפלת בנכדים? ולא אעשה שום דבר למען הארץ? והמדינה? והעם?
לא יכלתי לסבול מחשבה זאת. לאן התמוססו האידיאלים?
"בשביל מה נגדל?" שאלתי אותו במפגיע "בשביל לגלות שכל זה שקר? בשביל לטפח אידיאלים ולגלות שאנחנו לא עושים בשבילם כלום?"
"לא" הוא אומר ברכות, משקיט את הסערה שבתוכי "אתם תגדלו בשביל לגדל עוד דור אידיאלי, שיעשה עוד טוב ויפיץ עוד אור, שיעסוק בתיקון העולם. שיעזור לכם כמו שאתם עוזרים לנו."
אני יוצאת מבית האבות מהרהרת באותו זקן שבילדותו הניח חומרי נפץ מתחת לגשרים, ועכשיו הוא יושב בבית האבות, ערירי, זקוק לתשומת לב ועזרה.
עדיין לא נפתרה החידה
למה ישנה הזקנה
למה מתבגרים
ואיה אותו להט נעורים.
אך משהו בתוכי נשם לרווחה
יש לי תקווה
אגדל ילדים שיקרבו את הגאולה
וכל עוד אני יכולה אעשה ואתן מכל הלב והנשמה.
אני אוהב סיומות כאלו...
אַתָּה מִתְחַבֵּא
מִמֵּנוֹ,
כַּמֵּה לַהֲפֹךְ
לְמִישֶׁהוּ
אַחֵר
וְהָצֵל,
שֶׁמְּדַמֵּם עַל הַכְּבִישׁ
הוּא רַק
אַתָּה,
בְּלִי הָאוֹר
הָאוֹר הַזֶּה,
שֶׁמִּסְתַּתֵּר בַּפִּנָּה
וְרַק מְחַכֶּה
לַעֲשׂוֹת לְךָ צֵל
וואו!!
נגעת..
נכון ואמיתי כל כך
עמוק..
מאוד אהבתי את הדימויים הואת ואת החלוקה של השיר.
כַּמָּה טוֹב לַחֲזֹר הַבַּיְתָה
לְהִתְרַוֵּחַ עַל כֻּרְסָא רַכָּה בַּלֵּב שֶׁלְּךָ
לַחְלֹץ נַעֲלֵי מַשָּׂא.
כַּמָּה טוֹב.
לָלֶכֶת יְחֵפִים, לְהִסְתּוֹבֵב בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ
לָלֶכֶת עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
לִפְסֹעַ בִּזְהִירוּת בֵּין הַחְלָטוֹת.
לְטַיֵּל בַּחֲדָרִים, בִּתְחוּשַׁת חֹם וְשַׁיָּכוּת
וְרֵיחַ נִקָּיוֹן וָחֳמָרִים פְּשׁוּטִים
יִנְגְּבוּ לָנוּ מֶלַח דְּמָעוֹת.
כַּמָּה טוֹב לַחֲזֹר.
לְהַנִּיחַ תַּרְמִיל כְּאֵב וְנִסָּיוֹן
בְּצַד הַחֶדֶר
לִסְגֹּר דֶּלֶת וּלְהַנִּיחַ רֹאשׁ
עַל כַּר שֶׁל מַחְשָׁבוֹת יָפוֹת
כַּר שֶׁל גַּעֲגוּעַ מָתוֹק
כַּמָּה טוֹב לַחֲזֹר הַבַּיְתָה.
יפיפה..
אמיתי כל כך.. טהור
מלא בקסם
הלוואי שנזכה לחזור הביתה
אני חולה על הכתיבה שלך, מסרים עמוקים ונכונים. התרוממות לקדושה. תודה.
אוי..
כמה כמיהה
עושה טוב לקרוא את זה.
את האמת, זה עלה לי בזכות מה שקראתי את מילותיו היפיפיות וניתוחו של @3,000 על הנוודים. התיאור שעלה שם תואם את התוכן של המילים שכתבתי אז, ואת התוחושות שהיו לי. זה שיר שמורכב מבתים שנכתבו בנפרד, כל אחר ביום אחר עם תחושה אחרת (כמו נווד שהולך כל יום למקום אחר):
שוב אותו הקור, אפלתו של הלילה,
מהולה בקצת אור, שמביט מלמעלה.
בלי מקום מסתור, מבדידותה של שתיקה,
לא נותן לה לעבור, לאבדה בתשוקה,
לעוד קצת מהחושך, שכבר לא מתגלה,
בבהירותו של האובך, שאותי שוב משלה.
אני אשב, אחכה, אמתין לבואה,
היא תבוא אם תרצה, ותלחש את סודה-
ביום הגאולה.
שמיים אדומים, עוד לא שעת החשכה.
אורות כהים בורקים, מורידים ת'מסכה,
אנשים ללא פנים, ברחוב הם במרוצה.
מביט ללא מילים, באמת המחוצה.
שומר עליו קרוב, מפני הרוח שקטפה-
בו את הכוח לאהוב, נשאר בודד על הרצפה,
ככה טוב לנפש עייפה.
יום ראוך,אין איך יותר להכיל
אין מי שיתמוך, שאת השמיים הוא יכחיל
בצבעים של חיים, לב שממשיך לפעום
כך ללא התנאים, שדוחקים בי לעצום
לסתום עוד פתח, לדממה שבתוכי
גבולות ללא שטח, במסע שבעצמי
עד לכאן הגעתי...לא אשוב אחור!
שובר שתיקה, לא מחכה עוד לצלילים
ללחן השריקה, שמנוסחת במילים
כך ממשיך בדרך, שמטופחת בכאב
לעולם לא כורע ברך, לא פוחד מעוד זאב
שעומד דומם, חושב, מחכה לרגע שיבוא
העולם עוד יסתובב, עד שישלים הוא את חובו
אל עין האלוקים...
ימים שחלפו, סוערים בי בדממה
דמעות שנשטפו, שנשתכחו מעל בימה
של פחד ושקרים, שנסו בלי רוחם
זיכרונות שעוד תרים, על לב שיאכלס אותם
פעם עוד השתופפו, כרעו ללא קימה
אהבות שנטרפו, תמו בהינף גלימה
עבר ללא בושה...
כמה מהשורות חיזקו אותי ממש
אהבתי שכל בית שונה, זה רעיון ממש טוב וזה עושה אופי ממש מתאים ויפה לשיר
שמחה שמה שכתבתי השפיע איכשהו(:
האם הצלחת ללמוד מפה משהו? (על עצמך, על הכותב, על החיים)...
לכתוב יפה, את זה אני יודע כבר שנים. השאלה אם התוכן באמת פועל משהו. יכול להיות שבגלל שבפורום מעלים אין סוף שירים אז המילים מאבדות את הערך היקר והנשגב שלהן, והלב מתכהה, גם אם מתוך רצון טוב.
זה מעלה לי רעיון חדשני שאולי לא מתאים בכלל, אבל, לא היה מעניין אם כל אחד ואחת, במקום להגיב במילים של מחמאות (שזה בסדר, ולפעמים צריכים את זה) היה כותב מה השיר לימד אותו/אותה (מג' האופנים לעיל)?
זה יכול לשכלל את היכולות של הקורא והכותב, הכותב לכוון את עצמו לתכנים שהוא רוצה להוציא מתחת ידו והקורא בניתוח שירים ובעצם אנשים. הכיף הגדול שזה יכול להועיל אבל זו לא ביקורת.
אני אשאיר את הרעיון הזה לעצמי בינתיים.
כתיבה טובה. טובה מאד.
אהבתי את הצורה שזה נכתב..
נגע בי. זה מעניין..
הערה קטנה, היה פעמים שהרגיש לי שהירידת שורה לא היתה במקום או הפסיקים.. משהו שקטע לי את הרצף של הקריאה..
וכן על ההערה. פשוט ככה זה נכתב, כל בית בזמן אחר. משום מה אני מוצא סדר מסוים. (הבית הראשון מתחיל בלילה השני בדמדומים והשלישי ביום). אני מגלה בעצמי דברים מוזרים...
דיברתי על הבתוך הבתים..
החלוקה לבתים היא יפה מאד.
התכוונתי בתוך הבתים עצמם.. לדוגמא:
"שומר עליו קרוב, מפני הרוח שקטפה-
בו את הכוח לאהוב, נשאר בודד על הרצפה,"
נתקע לי פה משו..
"אין מי שיתמוך, שאת השמיים הוא יכחיל
בצבעים של חיים, לב שממשיך לפעום"
גם פה.. בעיקרון הכתיבה טובה ויפה וגם הפסיקים וירידת השורות עושים את הקריאה טובה יותר, רק שלפעמים זה נתקע לי..
בנקודה הראשונה המטרה היא להדגיש את החריזה (הכתיבה שלי לצערי פחות רגשית ויותר שכלתנית, ע"כ יש לי יותר הוקרה לחכמה שבכתיבה וממילא אני מדגיש את החרוזים, דבר שנעשה ע"י הורדת השורה).
לענין הנק' השנייה- אמת, ראוי לשנות זאת. תודה לך!
מבינה. זה עושה את החריזה כאילו בכוח.. שזה קצת תוקע..
תודה לך
כבר הרבה שנים...ייש"כ לבורא ית'.
(בלי קשר סחטיין על החתימה וגם השם של הניק יפה
'אחד הפחדים הגדולים שלנו זה מהכוחות שקיימים בנו'- אף פעם לא חשבתי על זה..
יפה ממש ממש,
מוכשרת..
נגעת לי בלב
מתחברת ממש
יא מוכשרית
עמוק ככ.
והסגנון כתיבה מיוחד.
תודה על זה.
אני שומרת לי את זה..
אבל קשה לי לעקוב (מקווה שלא בגלל שאני לא כזה חכם) אחרי התוכן. מ"מ אני מאוד רוצה להבין, אפשר הסבר חלקי לבית הראשון?
'אם רעל אהבת עצמך זורם בעורקיך,
אל נא תבוא אל ביתי.
אם ענייניך ומבוקשיך סביב תועלתך חגים ונעים,
סור מפה וחוס על תמותי.' עד פה ברור, -תיאור סוג אחד של אישיות.
'כאשר תאהב אזי תוסיף אחדות, תוסיף חיבור.
הרמוניה נוצרת שם' -תיאור של האדם השני, שבאהבתו מוסיף הרמוניה, שהרי 'האהבה היא מכורתה.'
(אכן כשאני קורא את זה עכשיו קצת מסובך.. אבל בסדר..)
'עין טובה לך, ולב, - אמון מלא בחדריו,
רק אתה שנטהרת, יכול לגשת אל הטוב.' -המשך תיאור של האדם האוהב.
'לעומתך, האדם הפירודי, האינטרנט, האגואיסט.
הוא מסכן עד מאוד. כל כך נכה הוא בנפשו, כל היופי נחסך.' לעומתיות בחזרה למול האישיות הראשונה.
(משתדל לשמור על ניסוח מקורי כמו שנכתב לעצמי ולא לשנות כשאני מעלה..)
פשוט [לא מאמין לעצמי שאני אומר את זה (;] היה חסר לי ניקוד...
מכורתה - ? (מלשון לכרות [בור] או מקור?)
ואהבהו - יש מילה כזו?
!אשריך, הטלת יותר אור על התוכן. אכן הדברים מאירים
לגביי אהבהו אני לא בטוח. מכרה - הבנתי, לשון יותר מקראית.
זה עמוק ברמות, וכתוב מטורף
כתוב מקסים
שיר נכון. זה תיאור אמיתי.
אהבתי את האמירות החזקות, את ההדגשות של ירידת השורה, את שבירת הצירופים. כיף גדול לקרוא.
למה אני לא אוהב את המושג רגליים על הקרקע?
שאלה יפה, אתה יודע
(ממך לא ציפיתי, האמת. מה יש לך איזה עבודה שאתה צריך לזה?)
אני אסביר לך את זה באופן פשוט
אדם, עם רגליים על הקרקע, תמיד- יישאר על הקרקע, נכון?
אם כך, חשוב קצת
שני שליש משטח העולם זה מים..
(אני לא מדבר כמו פרופסור לא מובן!
אם הייתי מדבר כמו פרופסור לא מובן, מזמן הייתי מממן לך רישיון)
טוב, להסביר לך את זה יותר פשוט?
דמיין לעצמך אדם, שבאמת הולך עם רגליים על הקרקע כל הזמן. שלא מכיר משו אחר.
מה יקרה כשיגיע לחוף הים?
ימשיך ללכת על הקרקע, נכון?
ובכן זה לא ממש רעיון טוב. זה יכול מעט להטביע אותו, אתה יודע
(אני מקווה שאתה יודע, בכל אופן)
ומה יקרה כשיגיע לצוק?
ומה יקרה שכבר לא יהיה לו על מה לעמוד?
ושהאדמה תקרוס מתחת רגליו?
שיום אחד, הוא פשוט לא ידע, ופתאום הכל לא יראה לו כ"כ בטוח?
(כמו שאיש חכם אמר פעם, כששאלו אותו :when i know i'm ready? והוא ענה: you won't. it's a leap of faith
לא. אתה טועה. זה לא ציטוט מספיידרמן. הגיע הזמן שתראה דברים מחכימים יותר, אתה יודע
באמת, נו זה לא מיטוט מספיידרמן
טובב נו
זה סרט חינוכי!)
אדם צריך לדעת לזרום,
אדם צריך לדעת לעוף
כי מי אמר,
שאדם צריך להיות כבול לדבר מוצק? לא להיות חופשי אפילו קצת, ולא להשתחרר?
לא לעוף, כשהרוח שורקת מסביבך
לא לזרום, לשחות, להרגיש את המשקל של הצרות מתחיל לרדת?
ואם יש סערה,
לא צריך להסתתר באיזה קן או מנהרה, לצלולו למעמקים, לכסות את הראש בשמיכה, לחכות שיעבור
אפשר,
אפשר פשוט,
לסעור איתה ביחד
(אהממ? כן? אהה, זה עמוק? פתאום אבא שלך יודע על מה הוא מדבר?
יאללה לך לצחצח שיניים, אתה מסריח)
(אם זה לא מובן, זה פשוט דו- שיח שמוצג בו צד אחד של השיחה)
ממש משמח לשמוע(:
בקרוב ממש
שלח לי שלח לי שלח לי בן ישי גואלי*2
ובנה לי בית היכלי*2
באויבי אעשה כלה -- נגילה הללויה וכו'.