פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 182)

ככה טוב,
כולם אמרים.
לא שואלת, מקבלת.
לא יודעת, לא רוצה.
....
מחשבה היא רק מותרת,
עצמאות? גם היא פסולה.
ההליכה כצאן לטווח,
מקובלת וברורה.
....
אנשים מפלצות הפכו.
קולי על טבעי נהייה,
תדרים מוזרים, מילים משונות.
לא באלי, לא רוצה.
....
העתיד שלי ורוד,
כי אני חושבת
שלכם מוכתם מראש- האוטופיה מקולקלת,
אידיאולוגיה שקרסה.
....
אני אבנה את עצמי בעצמי,
כי אם לא אני אז מי.
לא אתן לקלישאה לחדור,
אין דרך חזור.
...
החלטתי ואעמוד בכך,
אני אשה- שלטת
בעצמה, על עצמה ובעוצמה,
כי כח עז בי...

באלול יש כאלו שרגועים יותר מדי ויש כאלו שלחוצים יותר מדי.. הרב קוק מתאר את דרך האמצע, מצד אחד לחזור בתשובה ומצד שני לעשות זאת בשמחה ועוז, ולא בפחד ולחץ.

 

"ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה, ועוצם השלווה, ושמחת עוז, שצריכה להיות מתלבשת הנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו, ולכוון עם זה לבאר איך שמחת-אמת זאת ונועם-זיו-קודש זה איננו מפר יראה, חלילה, ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה. אדרבה, עוד הוא מרבה את הכוח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית, ועם זאת הגדולה העליונה של בהירות חסד אור קדמון ממלאת את כל חדרי הנשמה ביטחה עצומה..."

 

                                                                                                              (אגרות הראי"ה, אגרת שעח)

 

 

לא כתבתי את זה על עצמי, זה תהליך שאולי כל אחד יוכל להזדהות איתו במידת מה, ולאמץ את המסר  

 

שמחת עוז התשובה

 

נאחז חרדה

פחד ורעדה

מפני הלא נודע

העתיד הניצב כחידה

 

שנה חדשה נכנסת

איומה וכועסת

ובתוכה כונסת

ספר, דיו וקסת

 

ובספר יכתבון

כל באי עולם

ובו יחתמון

על העתיד הנעלם

 

ומאורעות העבר

עולים בזיכרונותיי

שמחמתם יגון גבר

וירבו אנחותיי

 

מי באש נשפט

ומי במים

מי בחוסר פת

ומי בחסרון בית

 

ואלה יחדיו חוברים

עם השנה שבפתח

ואת אורה עוכרים

וממלאים לחץ ומתח

 

הטוב טוב אני

מאלו שהיו ואינם

הלא חרדה תכסני

פן אהיה בינם

 

האזכה במאזני רשע

ובכיס אבני מרמה

וכולי מלא פשע

אדם להבל דמה

 

ואנכי מתהלך

כצל בנטותו

בְּכוּ בָכֹה לַהולך

אולי אל יום מותו

 

ורוח על פניי יחלוף

תסמר שערת בשרי

ובית נפשי החל לדלוף

טיפות אימתי ושברי

 

וטיפות השבר נהיו

לפרץ זרם בתוכי

השוטף כל תקווה

ואמונה בכוחי

 

בית נפשי קרס

מזרם הפחד המשתק

את אומצי הרס

ואת נחישותי ריתק

         *

וָאומר אל ליבי

וָאשיב אל חֻבִּי

מה תשתוחחי נפשי

ומה תהמי, החרישי

 

כלום לא מתת אלוקים

אשר שלח לך ממרחקים

הן אלו התחושות

המחשבות, ההרגשות

 

הלוא זוהי חרדת הדין

אליה עיני כל שואפות

וכי לא בה מודדין

ההיו התפילות יפות

            *         

ותען נפשי בלחישה

קול ענות חלושה

דרכך לא תיתכן

לא תרצה בה פני שוכן

 

איה כל כוחותיך

ושמחת חייך

הכך תבוא אל המלך

כחסר כל והלך

 

הלוא המלך אביך

הוא עשך ויכוננך

הבמשפט יעמידך

למען הצר צעדיך

 

החפץ לו כי תטבע

במצולות הייאוש

הממך יתבע

להישתק לבלי מוש

 

מה בצע באלו

לו וגם לך

הלוא בך יהתלו

לאמור, שהם דרכך

 

ואותך ירחיקו

מאביך אוהבך

ואותי ימיקו

וימיסו, בקרבך

 

וכי זוהי היראה

הנכספת, המתבקשת

והיא מטילה מוראה

על נפש מגששת

 

הבט וראה, בתוכך

מה חוללה יראתך

הקֵרַבתך לאהבת בוראך

או שמא הרחיקתך

           *

וָאשיב אל נפשי

דברייך דברי טעם

אך כיצד אשקיט רחשי

ואשכח את מקרי הזעם

 

ומי ערב לי בערבון

שבדיני אצדק

ובי אשמה ועוון

ודק על דק נבדק

           *     

ותען בקרבי ותאמר

לא זהו המבט הנכון

על הדין, הרוח, החומר

אותם בו לבחון

 

לא גופך ניצב

במרכז העניינים

כי אם אשר חוצב

מכיסא תכלת במרומים

 

וזוהי אני, נפשך

רוחך ומהותך

עליי תהיה דאגתך

וכל מחשבתך ומאמצך

 

הסר מחיצות האשם

שבינו לביני

שעוונך בהן נרשם

וַיַּרְבּוּ יגוני

 

שאגיע מכובסת

רעננה ומחודשת

לשנה הנכנסת

שעלינו מתחדשת

 

שבעשרת הימים

הנכנסים ראשונה

עטרת הזמנים

ונזר השנה

 

אתחיל דף חדש

חלק ונקי

שיר בו יחודש

והיה לחלקי

 

והשיר, שורות שורות

ערוכות וסדורות

בכתב פנינים יפה

זוהרות כאבן ישפה

 

זהו שיר החיים

הטהורים והנקיים

אליו אני שואפת

להגיעו כולי נכספת

 

ומתוך שירת הטהרה

של ימי העטרה

אגיע ליום העשור

בלי פגם ומחסור

 

ואתייחד עם דודי

בכל לבי ומאודי

אוחזת ידו בידי

וזהו רזי וסודי

 

והשירה תעלה ותוסיף

ומתוכה תבוא שמחתנו

ובחג האסיף

נאסוף יבולנו

 

יבול התשובה

ותבואת זה החודש

שמחת בית השואבה

שאיבת רוח הקודש

 

וביום העצרת

שמחת עולמים בוערת

על החמדה החבויה

על עצם ההוויה

 

ונפרשת סוכת שלום

על כל המציאות, בחיבה

כמו מתוך חלום

קרן אור מהעולם הבא

 

ותשרי יאיר באורו

על השנה כולה

ויזריח נוגה טהרו

בשפע שמחה וגילה

            *           

אך לשם כך

עליך לגשת למלאכה

את עצתי קח

ועשנה בשמחה

 

זוהי עבודתך

ועליך היא מוטלת

לדאוג לטובת נפשך

שתהא שרה ומחוללת

 

ואל תשית לב

לפחדים ואיומים

היה בוטח ושלו

שתשובתך התקבלה במרומים

 

שפוך שיח לפני קונך

על הצלחת נפשך

ואף על חומרך וגופך

אך לא אלו מגמתך

 

הבורא חפץ לצדקך

ולהצליח את דרכך

אך מבקש ממך

את מעשיך וליבך

 

שיהיו מכוונים לטוב

ואותם יוכל לכתוב

בספר זכרונותיך

להיטיבך באחריתך

 

והמתהלך באשמיו

ולבוראו לא שב

יידון למירוק עוונותיו

שהוא עבורו המיטב

 

כי טוב ה' לכל

ורחמיו על מעשיו

וחפץ לשמוע את קול

תפילת אוהביו וחוסיו

 

ואת יראת העונש

שהילכה עליך אימים

תמזער לרביע וחומש

לעת קטנות המוחים

 

והיראה העליונה

תמלא מקומה

מפני יוצר רוח ונשמה

תולה ארץ על בלי-מה

 

ובתפילות יום הדין

ויום הכיפורים

כשישראל שמו מייחדין

מעריצים ומקדישים וממליכים

 

הֱיֵה שרוי ברוממות

ולא בפחד מרחיק

מי יחיה ומי ימות

שאת השמחה מדחיק

 

התפלל על מלכות שמיים

ותשפוך דמעות כמים

ותשא דעך למרחוק

את הרשעה למחוק

 

ואף על עצמך

שפוך צקון לחשך

והתחזק בתשובתך

ובאומץ קבלתך

 

ביראה ובאהבה

בנחת ובשלווה

תצעד בבטחה

אל השנה החדשה

כל אחד בסוף עוד יום זקוק לנחמה
כזאת שתחמם את ליבו
שתפיג בו קצת את המרה השחורה הזאת
שיושבת עליו
ולא מרפה
נחמה שתקרב אותו אל חיקה
שתזכיר לו את עצמו ילד
תמים
חולם
שתחדש בו את היצירתיות
שמזמן כבר נשכחה
לב שגדל
הולם
שהעולם יראה לו פתאום שמח
יותר טוב מהיום ההוא הקודר
שפתאום ירגיש עטוף
רצוי
לא בודד
שלם

על הדה וההא שדיברת בגינה
אולי חשבת סתם להעביר את הזמן
אבל בשבילי זה היה להתחבר
אחרי ימים ארוכים של התבוננות באחר

וכשליווית ושופיטפטת עימי בדרך
אז הרגשתי גמאני שוות ערך



לאישה הבני ברקית האלמונית
על המבט הרגיל בי; על אף שאינני כמוך
על חוסר התענינותך ואפס השאלות
ועל הסיפורי מעשיות שעניינו לי את התחת
אבל בזכותם הצלחתי להיות יותר קרובה לצלחת

אז נתת אישור גם לדוייסלך האחרות
לשתף אותי בסיפורי המעשיות

ועל כן אני מודה לך מאד;

יש דברים
שאני משאירה פתוח
שהיא תסיים את המשפט
שהיא תחליט למה התכוונתי
אבל רק מתפללת
שלא תיפגע!
אם כן,
זה יהיה רע..
ושוב תהיה שתיקה
גם שלי, גם שלה
ואני ארגיש רע
למה, למה לא אמרתי מילה?
הייתי צכה להסביר מה הכוונה
ולא להשאיר לה להמשיך את המילה

כי היא מפרשת אתזה בתור מילה רעה..

 

כתבתי כבר לפני הרבה זמן אבל מרגיש לי לא גמור.. 

הָעוֹלָם נָם אֶת שְׁנָתוֹ, וַאֲנִי עֵר אִתּוֹ
עֲנַן חֲלוֹמוֹת מְרַחֵף
כָּל אֶחָד חוֹלֵם עַל מַשֶּׁהוּ, לְהוֹסִיף קְצָת טוֹב
יָרֵחַ רָחוֹק מְחַיֵּךְ
רַק הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם כָּל אֶחָד יַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ
עוֹלָם מָלֵא יִתְבָּרֵךְ
צָרִיךְ רַק אֹמֶץ וְרָצוֹן, אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן
אֲפִלּוּ בְּלִי לָדַעַת אֵיךְ

היום,
היום הבנתי משהו.
עוד לא יודע מה,
אבל הבנתי,
ההרגשה הזאת של לאבד שליטה לגמרי,
מפחידה
ומעוררת מחשבה
כמו שאנחנו אוהבים להגיד,
מחלקת את החיים ללפני ואחרי.
מה היה לפני אני יודע,
אבל מה יהיה בהמשך,
אין לי מושג.
אין לי מושג מה קורה עכשיו,
אז מחר? ועוד שבוע? ושנה הבאה?
אין לי מושג מה קורה איתי.
עייף,
עייף מכשלונות
עייף מדאגות
עייף מאהבות
עייף ממחשבות
תמיד לחוזרים בתשובה יש סיפורים כאלה על איזה משהו מטורף שקרה להם או שהם כמעט מתו, ובזכות זה חזרו בתשובה,
לא קונה את זה.
אבל זה בא אלי בהפוכה.
כי כשאתה לא מרגיש את עצמך,
אתה מתחיל להרגיש את עצמך.
מלא זמן לא הרגשתי את עצמי
כזה אני, חי מהיד לפה
ועכשיו,
עכשיו שהכל כבה פתאום,
ראיתי אור.
אור צהבהב מוזר כזה,
אור שאי אפשר להסביר,
אור שאני רוצה להבין.
והוא נעלם,
אחרי כמה שניות,
אבל שאריותיו לא נותנות לי מנוחה.
אני רוצה.
רוצה לחזור.
רוצה לחזור הביתה.

אני צמאה לה׳

צמאה לקירבת א-לוקים

צמאה לעבודת ה׳ אמיתית

צמאה לרצון ה׳ יתברך.

 

אני צמאה לרוגע

צמאה לנחת

צמאה לשלווה

צמאה לשקט פנימי.

 

אני צמאה לשימחה אמיתית

צמאה להיתלהבות

צמאה לאש

צמאה לאושר.

 

אני צמאה לתפילה בכוונה

צמאה לצניעות גמורה

צמאה לעמדה חזקה

צמאה לקנאות לה׳.

 

אני צמאה לקדושה

צמאה לטהרה

צמאה לתמימות

צמאה לפשטות.

 

אני צמאה לחום

צמאה לקירבה

צמאה לחיבוק

צמאה לאהבה.

 

אני צמאה לגדלות

צמאה לעשייה

צמאה לשליחות

צמאה להוספת טוב.

 

אני צמאה לאחדות

צמאה לאהבת ישראל

צמאה לקירוב

צמאה ליחד.

 

אני צמאה שיהיה בעולם טוב

צמאה לקשר בין כל עם ישראל

צמאה לעשות נחת רוח לה׳ יתברך

צמאה לקדש שם ה׳. 

 

אני צמאה לרגישות

צמאה ליצר טוב

צמאה לגמול חסדים

צמאה לנשמה טהורה.

 

אני צמאה לענווה

צמאה ללב טוב

צמאה לראיית הטוב

צמאה לשימחה של ילד.

 

אני צמאה לאור

צמאה ליחס

צמאה לכוחות

צמאה לישועות.

 

אני צמאה לשטויות

צמאה לצחוקים

צמאה לקלילות

צמאה לזרימה.

 

אני צמאה לדרך ברורה

צמאה להחלטות נכונות

צמאה להיות שלימה עם עצמי

צמאה להקשבה פנימית.

 

אני צמאה לחברה טובה

שהיא תקשיב,

שהיא תשתף,

ושהיא תבין.

 

אני צמאה לבעל

שיאהב אותי,

שיחזק אותי,

ושיהיה איתי תמיד.

 

אני צמאה לה׳ יתברך

שיכוון,

שיראה את הדרך הטובה,

ושאני ירגיש אותו איתי בכל מקום.

 

אני צמאה למשיח!

צמאה לבית מיקדש! 

צמאה לשכינת ה׳ בעולם!

צמאה לגאולה שלימה!!!

יבכה השופר, בכי נא השכינה
על נער ונערה המסתגרים בפינה
תקיעה ארוכה כאורך זעקתם
על נער ונערה שגורשו מביתם


מייבב השופר, בוכים גם מלאכים
על בחור ובחורה טהורים וזכים
שברים חלושים מחרידים הדממה
על בחור ובחורה המפסידים במלחמה


מיילל השופר, נפרדים הכרובים
על איש ואשה שאינם אהובים
תרועה מקוטעת לקב''ה תזכיר
על איש ואשה שהושלכו כשעיר

בּוֹא יַלְדִּי
שֵׁב פֹּה לְצִדִּי
חַבֵּק אוֹתִי
לְחָשׁ מִלִּים בְּשֶׁקֶט.
תֵּן לִי יָד קְטַנָּה
לְחַץ בְּחָזְקָה אֶת אֶצְבְּעוֹתַי
תַּרְגִּישׁ אֲנִי אִתְּךָ.
בּוֹא יַלְדִּי
תִּלְחַשׁ, תִּשְׁמַע
צְלִיל שֶׁל נֶחָמָה
בִּמְעַרְבֹּלֶת הַכְּאֵב.

ורוד אפור

כך סתם למול עיניי

דורשים הסבר

יחס

ניצבים ויוקדים

דוקרים בחוזקה

שקטים

עומדים בדממה

רוצה לנסות להבין

להבין מה אני עושה פה 

אני שואלת מחפשת לי תשובה

אני נושכת שפתיים

עד זוב דם

מקווה להעלם מחר מהעולם

אני שמה תחפושות

מסתירה תעצמ'י מאחורי המסכות

שואלת את אותה השאלה

ולא מקבלת שום תשובה

 

ואני בוכה 

לא מצליחה להפנים

מקבלת כאפות לפנים

מתכחשת

מחפשת אשמים

זועקת בקולי קולות

עד שנגמרות לי הדמעות

 

עד שאני מבינה

לא רוצה להיכנע

אני צריכה עזרה

עזרה מלמעלה ומלמטה 

מתפללת מתחננת אליו שבשמים

שאת בכיותי ישמע 

שיבין מה אני צריכה

שירים אותי

שיחבק אותי

שיחזק אותי

ויגיד לי "אני אוהב אותך

אל תברחי מהמציאות"

שיגיד לי "נשמה אני איתך 

תסלקי את העצבות"

ואותה שם לצידי למטה 

עם מילים חמות יפות ומלטפות

שתגיד שהיא אוהבת!!

לא מוותרת 

רוצה שאלמד להיות חזקה

לא להשבר 

להצליח לטפס במדרגות 

לא להיכנע

ואני רוצה שהיות שלמה 

שלמה עם עצמי 

אני רוצה לשמוח,

לצרוח!

 

נערת רחוב צריכה להיות ילדה קטנה ותמימה ;
עדיפות למנומשת עם קול של ילד וגוף שרירי ;
נערת רחוב צריכה להיות
בלי משקפיים
אחרת נאבדת הפואנטה;
שערה יהיה רך וגולש
שנגזר באכזריות ועתה הוא קצר;
ידיה צריכות להיות ענוגות
ופיה שקט ואינו מדבר כי אם מה שמוחה מחליט

ומה נעשה בילדה שכלל וכלל אינה שברירית
שמנה היא ופטפטנית ונשרכת היא אחרי כל המי ומי
גונבת היא מהמכולת גונבת היא מהקניון
צועקת היא ומתבדחת וריח קלוש וחמוץ נודף משערה המקורזל והארוך
גבוהה היא ובטנה משתפלת
ואיננה ילדה היא כי אם גברת
ומה נעשה לבת החמישים הגרה ברחוב
לירות עליה זה לא נראה טוב
אז נניח אותה
במוסד שיקומי
ונסגור את שפתיה בדבק מקומי
וננסה לעטות עליה סק*ס אפיל
אולי היא תזכה בחיים

זֶה כּוֹאֵב.
שׂוֹרֵט
מַרְעִיד אֶת הַלֵּב.
מַעֲדִיפִים לִבְרֹחַ
לִשְׁכֹּחַ
לֹא לְהִתְמוֹדֵד.
אֲבָל אוּלַי עָדִיף לְהִלָּחֵם
לֹא לִבְרֹחַ
לְהִתְמוֹדֵד בְּכָל הַכּוֹחַ.
לֹא לִשְׁכֹּחַ
שֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהוּ אִתָּנוּ
לְמַעְלָה
גַּם בְּטוּב
גַּם בְּרַע.

טוב, היי חברים! מה שלומכם?
אז שמחתי לשמוע שהתחברתם לסיפור- השתדלתי לקחת את ההערות וליישם אותן בהמשך. אני רק מתחילה עם סיםורים ככנ שבעז"ה אשתפר מפעם לפעם.
מקווה שהשתפרתי ושתהנו-
אשמח להערות

מה? איפה אני? מה זה כל המכשירים האלו? בית חולים. התאונה. כמה זמן אני ככה? אחח כל הגוף כואב. (שיעול) הגרון יבש לגמרי. אין סיכוי לדבר.
"אביה? אביה איך את מרגישה?"
(שיעול)
"קחי, קחי מים."
וואו, כמה הייתי צמאה. אחח כואבת לי היד!
"תודה אבא, איפה אמא?"
"הלכו להגיד לה שהתעוררת, עוד מעט יבוא הרופא."
"כמה זמן אני בלי הכרה?"
"כמה שעות.."
אוף. מתפוצץ לי הראש. מה השעה עכשיו? הייתי הבוקר אמורה לעזור למורה לסדר את הכיתה לשנה הבאה, ולעזור לשירה ללמוד לקראת המבחן שהיא משלימה שבוע הבא, ולאפות עוגה לשכנים החדשים, ולהיפגש עם עדיה לפני שהיא עוזבת ו-
"אבא, מה השעה?"
"עכשיו אחת עשרה עשרים וארבע"
"שיטט, אני מאחרת!! אבא תעזור לי לקו-"
למה אני לא מרגישה את הרגליים שלי?!
"אביה, את אחרי תאונה. את לא יכולה ללכת לשום מקום. את צריכה לנוח, תשכבי אחורה בבקשה."
הרגליים שלי. שירה בחיים לא תסלח לי על זה! ועדיה תגיד שאני חברה איומה! ומה המורה תחשוב?! אוי ואבוי, אוי ואבוי, אוי ואבוי!! טוב, לנשום עמוק ולהרגע. לספור עד עשר. אחת. שתיים. שלוש. ארב- הנה אמא!
"אביהההה! מה שלומך? הנה הבאתי לך משהו לאכול, תנוחי תנוחי, אוי, כמה דאגתי!"
"אחח, אמא, בעדינות ממש כואב לי"
"שלום אביה, אני דוקטור יובל, אני דיברתי כבר עם ההורים וחשבנו שנכון לעדכן גם אותך במה מצבך."
שיעשה את זה מהר. זה מפחיד אותי. שיעשה את זה מהר. מהר. אל תבכי. שלא תעזי לבכות! את בסדר!
"את ניצלת בנס מהתאונה הזו, אבל לא אשקר לך, המצב שלך לא ממש טוב. נתחיל מהקל אל הקשה. יש לך הרבה מכות יבשות ושטפי דם חמורים בהרבה מקומות בגוף."
עד כאן אפשרי להתמודד.
"..שברת את יד ימין"
ב"ה אני שמאלית, אפשרי להתמודד.
".. ביד שמאל שברת את הזרת"
נו בקטנה.
".. וריסקת את שתי הרגליים."
מה?!
"בשבועות הקרובים לא תוכלי להתרומם יותר מישיבה, וגם זה לא לבד ולא למשך הרבה זמן."
שיט. שיט. שיט. זה לא יכול לקרות לי!
"..בעוד חודש, כשהגוף יהיה פחות חלש תעברי ניתוח שלאחריו תצתרכי לנוח לפחות במשך עוד חודשיים."
העולם מתערבל. אני לא מצליחה להתרכז במה שהוא אומר. זה בטח חלום רע. אני בטח אקום עוד רגע ואגלה שזה סתם סיוט! זה לא יכול לקרות לי! זה פשוט-
"..כרגע אנחנו רק מקבעים לך את הרגליים."
"אמא, אתם יכולים בבקשה לצאת ולהשאיר אותי לבד?"
"כן, ניתן לך לעכל את זה בשקט."
הם יצאו. את יכולה לבכות. את יכולה לשחרר. את יכולה להיות חלשה. איך אני אתמודד? מה אני אעשה? איך אני אאכזב את כולם? אני לבד. אני מרגישה לבד. אין שם אף אחד בשבילי. אין לי כח, אני מפחדת ואין לי כח.

חַיָּל שֶׁלִּי,
מַדּוּעַ זֶה תִּשְׁכַּב דָּרוּךְ?
עַיִן בּוֹחֶנֶת;
אֶקְדָּח טָעוּן?

וּמֵהַפָּנִים שֶׁלְּךָ
צוֹוַחַת הַתְּשׁוּבָה;

הֲרֵי אוֹיֵב מִמּוּל
קוֹרֵא - אֵשׁ!

וְהִנֵּה פֶּתַע
לִבִּי שׁוֹתֵת.

כן, את משוגעת
את מחבקת כל רגע
בו את מחובקת על ידה,
ידייך אוחזות בה,
את ממאנת להרפות,
יודעת מה יקרה כשהיא תלך,
האהבה

את יודעת שהחלל הזה
שמרקד בתוכך
כשד סבוא
שוב יהיה חלול מתמיד
והיגון הזה ,
יעטוף אותך בשמיכת לילה
שחורה ואפילה
שבמקום לחמם את גופך
הקפוא
רק תוסיף עוד קרח
לים החולי שגועש בך

כן, את חולה,
חולת אהבה.

(ומי זה שאמר
שזה רע להיות משוגע,
כולם משוגעים,
ואת,
משוגעת
על
אהבה.)

💘

ואולי,
יום אחד
גם הרוע ,
העולל הזה
יבין שאין
כמו
האהבה
לאחוז בה
חזק,
ולא לעזוב.

🐎



⁦⁦

בְּחֲצָאִית אֲרֻכָּה
עִם מַסֵּכָה שֶׁל עַמִּינָדָב
אַתְּ מַצִּילָה יְלָדִים מֵהַחַיִּים עַצְמָם

אַחַר כָּךְ; בְּשׁוֹרְט גִ'ינְס וְחֻלְצַת בֶּטֶן
בְּשַׁרְווּלִים אֲרֻכִּים
אֶת רוֹעֶדֶת לְעַצְמְךָ בְּפָנֶיהָ
מְבַקֶּשֶׁת מַצִּיל

אֵין גְּבוּל לַנִּתּוּקִים שֶׁלָּךְ.
וּבְשָׁעָה שֶׁחָנִיךְ שֶׁלְּךָ נִשְׁלַח לְהַעֲרָכַת מְסֻכָּנוּת
אֶת מְסַמֶּסֶת לַפְּסִיכוֹלוֹגִית

בְּתוֹכֵךְ אַתְּ בְּגִ'ינֵס

בְּגִיל שְׁלוֹשִׁים
אָדָם לִפְעָמִים עוֹד שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ
מָה הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּשֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל
וְעַצְמוֹ לֹא מֵשִׁיב
כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יוֹדֵעַ
כִּי הוּא עוֹד תָּקוּעַ בִּשְׁנוֹת הַתִּיכוֹן הַיָּפוֹת
וּבַפָּגָז שֶׁשִּׁגֵּר כְּשֶׁהָיָה בַּצָּבָא
הוּא עוֹד לֹא צָעַק 'אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ' מֵרֹאשׁ פִּסְגַּת הַהִימָלָאיָה
בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ צוֹבַעַת אֶת הָעוֹלָם בְּקַרְנַיִם שֶׁל
חֶסֶד שָׁקוּף

כשאת כואבת
את יורה לכל הכיוונים
איכשהו כולם מגיעים ישר ללב
שלך
מילים שלא רציתי שיאמרו
יצאו בצורת מפלצות
שדרשו לגרש
את כולם
אני גורשתי יחד אתם.

לא כולם מבינים רמזים
בדמות אישה עצובה
לא כולם יודעים איך להניח יד מלטפת על מפלצת
זה יכול להיות מפחיד
גם אותי

סליחה.

שניה בלעדייך
אני משתגעת
עוד יום עובר
ואני לא יודעת
איך השפיות נעלמה
עם מירוץ החיים
אף אחד לא מראה
את מה שקורה בפנים
בוכים לכרית
בעצמם מתביישים
מה יהיה עולם
מתי יהיו פה בני אדם
ולא רובוטים חסרי רגישות
עם מלא מלא ריקנות
הכל חיצונית
שקרים רדיפה
כסף אהבה
לא מוציאים בכלום נחמה
הכוח נגמר
לא מסוגלים להילחם
כל היום נלחמים רוצחים הורגים
נשמות טובות
שרק מנסות להיות בסדר
מה יהיה עם העולם הזה
האם תמיד הרעים ינצחו
תמיד החלשים יפסידו
עוד שיר דיכאון נכתב
אני מחכה כל כך למכתב
מחכה לסליחה
מחכה כבר שנתיים
אני יצליח לחכות עוד
אני ישרוד אותך
ישרוד תעולם
אני כל כך ישתדל לא להיכנע לו
לא להיאבד בתוכו
כמו כולם
אני שונה
אני מסתכלת על הבפנים
על מה שמעבר לכיסוי
לאיפור למסכה
אני אבכה עליך
ילד אבוד
ילדה אבודה
שהולכים לבד בשממה
בלי אף אחד לידם
נפגעו כל כך מהעולם
כבר לא סומכים
הקרע בלב רק הולך וגדל
לא מפסיקה להתפלל
שיפסיקו עליו להתנפל
על הלב
שנקרע לגזרים
על עולם עם אנשים אכזריים
אנשים רעים
שמנצחים את הטובים את החלשים
את האלה שאף פעם לא פוגעים
נשארים לנצח פגועים
הולכים כאובים
בוכים
ממשיכים בחיים
כועסים על העולם
על כולם
אין לעולם הזה תקנה
התייאשתי כבר
מלנסות להפוך את המקום הזה ליותר טוב
כולם אמרו לי תתייאשי
תשני רק את עצמך
כולם הכי בסדר אה?
רק אני הבעייתית
מה יהיה עם העולם הזה
מתי הכאב יגמר
השקר יתגלה
האמת תעלה
מתי שרק זה שלמעלה ירצה
עד אז
אני מחפשת לי מחסה
כדי להישאר שלמה עד שזה יקרה