שרשור חדש
משהו קטן לשתףאוימיגד
לאן היא נעלמה
מתי היא עזבה
איפה אמצאה
נפשי כבר כלה

גם בעצמי
וגם בבורא
כבר אין לי אותה
אין לי מנוחה

חדלו כוחותי וקשה נסיוני
כבר אין לי כוחות להמשיך את מסעי
רוצה שוב ילד קטן להיות
תמים ואהוב מלא חלומות

מאמין בתמים שיש לי יכולת
ולא סגור וקודר ובעיקר חיי בסרט
רוצה לחזור למקור אך המקור נעלם
כבר לא בטוח שמאמין שהוא בכלל קיים

ממשיך לחפש אחר אותו ילד חמוד
מלא באמונה בעצמו ובוראו
מרגיש שכבר אין דרך חזרה
אפילו שלא הבת קול אמרה
וואו,האקונה מאטטה:)
אני הרגשתי שתי ניגודים, מצד אחד כאב, תהיה, שאלה.
מצד שני אמונה חזקה ותקווה.
מאוד מאוד מיוחד!
נהנתי מאוד לקרא!
תודה על החיזוק אבל..אוימיגד
השיר מדבר על איבוד האמונה😅
(אמונה כפולה גם בה' וגם בעצמי😔)
...רחל יהודייה בדם
וואי..
מאוד נוגע
כתוב יפה ויש פה מחשבה..
וואי ממש יפה..נעלם.

כתוב טוב, באמת.

תודה רבהאוימיגדאחרונה
..פשטות.
היא בוכה,
מכוסה כולה בקליפות של זבל.
אוי, היא קבורה מתחת לערמות של אשפה.
ומעליה,
ילדה.
נוברת באשפה, מעיפה זבל לכל כיוון, מחפשת אותה.
הילדה מרוסקת, שבורה.
והנשמה שלה בוכה, גמורה.
משתוקקת לחזור למקום הקדוש והעליון.
לבית שלה.
והיא כאן,
קבורה מתחת ללכלוך,
במקום להיות ליד הכסא.
אך, כסא הכבוד.
הילדה נואשת, רק רוצה לגעת בנשמה.
היא רוצה לדעת שהיא פה,
לראות רמז. סימן. קטן.
אייאיי טעטע,
והנשמה מתענה.
מתפללת שכבר יראו אותה,
ושכל העולם יבין שהיא פה.
הילדה,
ככה מלהתייאש. ככה מלוותר.
אבל יודעת שאין שום יאוש בעולם כלל.
היא חוזרת על זה שוב ושוב ושוב.
אין שום יאוש בעולם כלל.
איןשוםיאושבעולםכלל.איןשוםיאושבעולםכלל.
ולאט לאט, זה נכנס וחודר.
היא מאמינה בזה.
אין שום יאוש בעולם כלל.
וברגע זה,
הנשמה,
הכואבת, הדואבת,
מפסיקה להרגיש כאב.
ולמרות השאול תחתיות שהיא שוהה בו,
ולמרות הכל,
היא מרגישה טוהר. ונחמה. ואהבה.
ופתאום נראה שכסא הכבוד יחכה.
כי היא פה אם מישו לא שם לב.
היא הכי פה שיש.
ופתאום יש לה כוח להתגלות.
והילדה,
מוצאת את הנשמה.
מרימה אותה,
מלטפת בעדינות,
ומסירה ממנה קליפה של לכלוך.
...רחל יהודייה בדם
נוגע וטהור...
כואב ונותן תקווה..
תודה לך
הזכיר לי קצת את אלול..האקונה מאטטה:)
מהמם!
תודה לכןפשטות.
❤
..פשטות.אחרונה
איזה כיף שהצלחתי לגעת..
❤
רציתי להרגיש שמחהעובדת ה בשמחה????

רציתי להרגיש שמחה

ולא ידעתי איך

ניסיתי לחייך

והוא פזל

הבנתי שזה לא הולך 

הסתכלתי לאחור 

ראיתי ת'שחור

את הצרות את הקשיים 

את האמת שמתפוצצת לי על הפנים

ראיתי תסכולים וראיתי גם דמעות

ראיתי את עצמי נופלת כמה פעמים 

מנסה להשתחרר וכושלת

ואז סיבבתי ת'מבט קדימה אל האופק ששם,

וחייכתי 

הרגשתי ניצחון

הרגשתי שכבשתי פסגה גבוהה מאוד

הבנתי שעדיין אני לא בסוף

יש עוד שאיפות

אבל חייכתי כי ניצחתי

חייכתי כי הצלחתי

ועודני מחייכת על הדרך

שצלחתי

ועברתי עד לכאן.

יאא ממש יפהטאטע אוהב אותי!
...רחל יהודייה בדם
אופטימי ומעורר מחשבה..
התחברתי..
תודה אחותי!!עובדת ה בשמחה????אחרונה


ממוצעמתנה שווה
לא רוצה להיות ממוצע
רוצה להיות מנהיג שמוביל תמדינה
מאמין בכוחותיי
חושש מכישלון
אך הגיע הזמן לפעול
אני כבר לא ילדון.
...רחל יהודייה בדםאחרונה
יפה..
יש בזה נחישות..
...רחל יהודייה בדם
בַּלַּיְלָה,
כְּשֶׁהַכֹּל שָׁקֵט
וְכֻלָּם
מִתְמַסְּרִים
לְבִטָּחוֹן,
שֶׁבַּחֹשֶׁךְ


נוֹצְצִים הַכּוֹכָבִים,
בִּמְלוֹא
תִּפְאַרְתָּם

וּמַזְכִּירִים לָנוּ,
שֶׁאֵין מָה לְפַחֵד
מִלִּנְצֹץ,
בַּחֹשֶׁךְ.


(וּבְעוֹד הַשַּׁחַר עוֹלֶה
כֻּלָּם יוֹצְאִים
מִשָּׁם

וְאֵין אִישׁ
הַשָּׂם אֶת לִבּוֹ
אֲלֵיהֶם

אֶל הַכּוֹכָבִים
הָאֲמִתִּיִּים,

שֶׁאַף פַּעַם
לֹא
הִפְסִיקוּ,
לִנְצֹץ.)

✨
וואו, מהמם.דמעה שקופה

כתיבה מהממת ויפה.

תודה רבה לך 🙏רחל יהודייה בדם
...קפוצ'ון

בדיוק אתמול חשבתי על כמה בא לי שתעלי שיר, איזה כיף שעשית את זה.

השיר מצד אחד מאוד עמוק, אבל כתוב בפשטות וישירות וזה מהמם בעיניי.

אהבתי מאוד את

"וּמַזְכִּירִים לָנוּ,
שֶׁאֵין מָה לְפַחֵד
מִלִּנְצֹץ,
בַּחֹשֶׁךְ.

זה יפה וחזק❤

 

...רחל יהודייה בדם
תודה רבה רבה 🙏
---ילדה של אבא

וואו

זה יפה כל כך.

עדין

ואמיתי..

תודה רבה לך 🙏רחל יהודייה בדם
וואונשמה שלי
יפה ככ.
איזה כתיבה מרגיעה
תודה רבה לךרחל יהודייה בדם
חלומי וקסום☺שושיאדית
תרתי משמע...
..להיות בשמחה!!!
חזק מאד. וואו.
תודה לך על זה
תודה רבה רבה 🙏רחל יהודייה בדם
כתיבה מהממת וממכרתאין קדוש כה':)

קסום ונותן תקווה.

 

תודה!

תודה רבה לךרחל יהודייה בדם
באמת
...רחל יהודייה בדםאחרונה
תודה רבה לך 🙏
...רחל יהודייה בדם
הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה
מֵעֵינֵיהֶם
מַקְסִים אוֹתוֹ,
הוּא רוֹצֶה גַּם
לִזְרֹחַ
כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ

עַד שֶׁבָּרֶגַע
אֶחָד
הָאֹפֶל הֶעָמֹק
נֶחֱשַׂף
כֻּלּוֹ,

מִבַּעַד לַשַּׁחַר

וְהוּא
מַבִּיט בָּהֶם,
בִּכְאֵב
וְנִמְלַט מִשָּׁם

(מֵהַמָּקוֹם בּוֹ
הַקֶּסֶם
אֵינוֹ הַלַּהֲטוּט,

אֶלָּא
הַבְּדִידוּת.)

💘

עָדִיף לִהְיוֹת
כּוֹכָב,
בּוֹדֵד

מִלְּאַבֵּד
אֶת הַכּוֹכָב,
שֶׁלְּךָ.
וואופרח תלוש

עמוק ויפה ככ!

יש בזה קסם

 

"עָדִיף לִהְיוֹת
כּוֹכָב,
בּוֹדֵד

מִלְּאַבֵּד
אֶת הַכּוֹכָב,
שֶׁלְּךָ."

 

מדהים וממש נכון,

נגע בי בטירוף

 

 

תודה רבה נשמה ❤️רחל יהודייה בדם
...רחל יהודייה בדםאחרונה
תודה מותק 🙏🙏
יום השנה החמישי לרצח. מקבץ משיריה של נעמה הנקין הי"ד.הָיוֹ הָיָה

לפני חמש שנים בדיוק, בי"ט תשרי ה'תשע"ו, שפכו בני השפחה הארורים את דמם של הרב איתם הנקין ורעייתו נעמה הי"ד.

איתם הנקין – ויקיפדיה רצח איתם ונעמה הנקין – ויקיפדיה

נעמה הייתה אשה כבירה, אשת רוח, מלאה חיות ושמחה, בעלת נפש הומיה ומעוף עד שמים, אשר בין עבודה כיוצרת ומעצבת, ובין גידול קטנטניה והתמסרותה ללימודו ועיונו של בעלה הדגול, אף העלתה עלי גליון את המית נפשה, את סערת רוחה, את בערת נשמתה, במילים טהורות כל כך, מרגשות כל כך, יקרות כל כך, מלאות אמונה ועוז, מתרפקות על זיו ש-די. ומלאות חיים מפכים.

הלוואי שנזכה ונלמד ללכת בדרכיהם הנהדרות של בני הזוג המופלאים הללו, מן המועטים ששתלם ה' בכל דור.

אביא כאן מקבץ משיריה.

,,הָיוֹ הָיָה

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם:
בְּעֶזְרַת הַגְּבָרִים מִתְעַטְּפִים אֲנָשִׁים בְּטַלִּיתוֹת
כְּמוֹ אוֹחֲזִים בְּעַרְפִלֵּי טֹהַר הַחוֹצְצִים בֵּינָם
לְבֵין פְּגָמֵי עוֹלָם הַזֶּה.

וְלִי אֵין טַלִּית
וְאֵין לִי מַה שֶּׁיַּחְצֹץ.

אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ פָּתוּחַ,
סִפְרֵי הַתּוֹרָה לְבוּשִׁים לָבָן.
הַקָּהָל מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת
שָׁמַיִם תְּכֻלִּים שֶׁבַּחוּץ קוֹרְאִים לִי
לִפְרֹשׂ זְרוֹעוֹתַי כְּלַפֵּי מַעְלָה

(וּבֵינִי לְבֵינוֹ אֲנִי שָׂחָה,
מִי אֵל כָּמוֹךָ מְחַבֵּק אוֹתִי כָּכָה).

,,הָיוֹ הָיָה

לֹא בְּהַרְכָּנַת רֹאשׁ וְלֹא בִּכְפִיפַת גּוּף.
גֵּוִי זָקוּף וּמָתוּחַ שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ אֶת
הָרֶגַע הַהוּא כְּשֶׁהַשְּׁבָרִים נֶאֱסָפִים לִכְדֵי
תְּקִיעָה גְּדוֹלָה וּשְׁלֵמָה.
וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד,
וּבְיָד קַלָּה אֲנִי מְסִיטָה אֶת מַלְמֶלֶת הַמְּחִצָּה
שֶׁבֵּין חַדְרֵי לִבִּי, שָׁם אַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל
בְּפִנָּתְךָ וַאֲנִי בְּפִנָּתִי,

וְאֵין קִרְבָה גְּדוֹלָה אֵלָיו מִזּוֹ שֶׁבְּקִרְבָתְךָ.
וְהָרֶגַע נֶאֱסָף
וְהִנֵּה כְּבָר מוּסָף.

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ.

,,הָיוֹ הָיָה

הַשִּׁגְרָה מַכָּה בִּי שֵׁנִית
וּמַכּוֹתֶיהָ עוֹטְפוֹת אוֹתִי רַחֲמִים
דַּקִּים. עֲמוּמִים.
שֶׁלֹּא כְּמוֹ בַּיּוֹם הַלָּבָן הַהוּא
בּוֹ הוֹתַרְתִּי סִימָנִים כְּחֻלִּים עַל לוּחַ הַלֵּב.
בִּמְרִי. בִּכְאֵב.
שֶׁיַּזְכִּיר לִי שָׁמַיִם.

וּבְנַעְנְעִי אֶת הַלּוּלָב סָבִיב לִי
אֶל כָּל הַכִּוּוּנִים אֲלֵיהֶם אֲנִי נִמְשֶׁכֶת
וְנִמְתַּחַת וְנִפְרֶשֶׂת עַד לְלֹא הַכֵּר,
אַחַת שָׁאַלְתִּי:
לֹא רַק מִמַּעֲמַקִּים.
לֹא רַק לִשְׁגּוֹת וְלִתְקֹן וְלִשְׁגּוֹת.
רוֹצָה לִקְרֹא לְךָ גַּם מִפְּסָגוֹת.

,,הָיוֹ הָיָה
עבר עריכה על ידי נשמה כללית בתאריך י"ט בתשרי תשפ"א 11:43

וּבְאִישׁוֹן לַיְלָה

נָא אַל תִּשְׁכַּח –
לִגְלֹשׁ אֶל מִשְׁכָּבִי עַל בְּהוֹנוֹתֶיךָ
לְהֵיטִיב שְׂמִיכוֹתַי שֶׁגָּלְשׁוּ בְּלִי מֵ
שִׂים נָא יָדְךָ הַטּוֹבָה עַל מִצְחִי
וּבָרֵךְ אוֹתִי בְּבִרְכַּת כֹּה
הַנִּים-לֹא-נִים:
בָּרְכֵנִי הַשֵּׁם וּשְׁמֹר אוֹתִי
הָאֵר הַשֵּׁם פָּנֶיךָ אֵלַי וְחֹן אוֹתִי
שָׂא הַשֵּׁם פָּנֶיךָ אֵלַי וְשִׂים לִי
שָׁלוֹם.

 

 

(שימו לב למשחק המילים שבין השורות..)

,,הָיוֹ הָיָה

רֶגַע לִפְנֵי,
הָאַהֲבָה וְהַכְּמִיהָה וְהַחִכָּיוֹן
הִטַּשְׁטְשׁוּ בִּי לִכְדֵי
זִכָּרוֹן פָּשׁוּט אֶחָד:
אַתָּה עָיֵף
יָשֵׁן בְּמִטָּתִי
כֻּלְּךָ פָּשׁוּט אֶל הָעוֹלָם

כְּמוֹ תִּינוֹק.
וּמַשֶּׁהוּ נֶחְנַק בִּי אָז
וּמַשֶּׁהוּ צָחַק
שֶׁהַלְוַאי יִהְיֶה הַכֹּל פָּשׁוּט כָּל כָּךְ
כְּמוֹ לֶאֱהֹב אוֹתְךָ
פָּשׁוּט כָּךְ

,,הָיוֹ הָיָה

ותמיד תמיד בסופו של דבר
תסתלק החמה מראשי אילנות
והחשיכה יורדת, ובאורח פלא
מגלגלת אור גדול
ותמיד תמיד תמצא אותנו
עדר של ילדים אבודים לפעמים
נעמדים בתור, נעמדים בתור
לקבל מנה של נשמה יתרה
בסופו של דבר תגיע שבת
אל חיקה החם תאסוף אותנו
כל אחד מהמקום שהגיע עדיו
בששת ימי המעשה
להבדיל בין קודש לחול".
נס…נס…נס

,,הָיוֹ הָיָה

כּיסֵא הָעֵץ הֲחוֹרְקָנִי הַזֶה הוּא
אוֹתוֹ הַכִּיסֵא מְהַשָׁנָה שֶעָבְרָה
וּמִזוֹ שְׁלְפָנֵיהָ.
בֵּין סְדָקָיו חִלְחֲלוּ טִפְטוּפֵי תְפִילוֹת
שֶׁלֹא זָכוּ לָעֲלוֹת מַעְלָה, לְעוֹלָם שֶׁכּוּלוֹ טוֹב.
נִשְמָתִי שְׁהוּסָר הַגוֹלָל מְעָלֶיהָ
סוֹפֶגֶת אוֹתָן אֶל תוֹכָהּ,
וּמִיָד מִצְטַמֶקֶת מֵרֵיחַ פְּחֳדִים נוֹשָׁנִים
הֳעוֹטְפִים אוֹתִי דִּין וְרַחֲמִים וְדִּין.
וְעֶצֶב קַל וְעָדִין.

ושיר שנכתב לזכרם:הָיוֹ הָיָה

נומו ילדים קטנים שלנו
לכו לישון כי כבר מאוחר.
הניחו ראשיכם הקטנים על כרית,
נשיקה, חיבוק. ניפגש שוב מחר.

 

ניפגש בבית העלמין הדומם
עת יכרו את קברינו אלי אדמה,
כי חיות אדם, מרצחים ללא לב,
חמסו מכם את אבא ואמא.

 

צפיתם בזוועה במו עינכם,
עת אמכם בלב שותת דם נורתה.
השתחררתם מכבלי חגורה מגוננת,
עת אביכם חילץ בנשימה אחרונה.

 

ילדינו היפים, התמימים, מעתה אתם
יתומים לבלי שוב, לבלי אב ואם.
ואת המראות הקשים שנחרטו בנפש
מי ימחק וישכיח מכם?

 

מי ישכיל למחוק מזכרונכם הרך
את הרגע הממוטט, המרסק, הנאלח?
בו העולם הטוב שידעתם נלקח
ואל מציאות שכול, אובדן וחסר - גופכם ניתך?

 

נא אלוקים היושב במרומים
ואת זוג ההורים הקדושים מחבק,
עטוף ארבעה יתומים זכים
שבערב חג אחד - כל עולמם התרסק...

 

שלח נטיפי רפואה אל נפשם,
חמול עליהם. כי מי עוד ירחם?
נומו ילדים קטנים, מתוקים ואהובים שלנו
כבר מאוחר וחשוך, ואין מנחם...

 

(רבקה דויטש)

וטור של ידידיה מאיר, המביא מדברים שנאמרו באזכרה לזכרם:הָיוֹ הָיָה

נאהבים, נעימים, מחייבים - העיתון בשבע

 

1

זה לא היה ערב מדכא. אני מתלבט אם מותר לכתוב משפט כזה, אבל כבר שבוע אני חושב על כך, ואני עומד מאחוריו. כן, האזכרה במלאת שנה להירצחם של הרב איתם הנקין ורעייתו נעמה הי"ד הייתה ערב מרומם. ממלא. נותן כוחות. נראה לי שאף אחד לא יצא מהאולם כמו שהוא נכנס אליו.

בראש השנה האחרון, כשאמרנו "אבינו מלכנו עשה למען הרוגים על שם קדשך" – הרב איתם ונעמה עוד היו כאן, מבקשים זאת יחד עם כל מתפללי בית הכנסת שלהם. הם הרי נרצחו שבועיים אחר כך, בסוכות. נדמה לי שכל אחד זוכר איפה הוא היה באותו לילה מר שהעיב על שמחת חול המועד. אני הייתי בסוכה של קרובי משפחה באזור המרכז, במפגש גדול של כל השבט, ואז התחילו להגיע הידיעות הראשונות על פיגוע ירי, ואז על כך שנהרגו זוג הורים, והאירוע המשפחתי שלנו התפזר בתחושה קשה. לא ידענו אז שמדובר בתחילתו של גל טרור, ושרבים וטובים עוד ייהרגו לצערנו.

בגלל השנה המעוברת, האזכרה לזוג הנקין, שנרצח בסוכות, נערכה באלול, ואין מתאים מזה, כפי שאמרו רבים מהנוכחים בערב. זו באמת הייתה אחת מעצרות אלול המחזקות ביותר שחוויתי.

 

2

מה בעצם היה כל כך עוצמתי בזוג הזה? למה כל כך הרבה חילונים, דתיים וחרדים, שבאו איתם במגע בחייהם הקצרים, עדיין מבכים את האבדה הגדולה? מה גרם למאות רבות של אנשים לנהור לאזכרה ביום חמישי האחרון, שנה אחרי, אנשים שאינם חלק מהמעגל המשפחתי הראשון או השני? מה היה בהם, במעצבת הצעירה שהייתה גם משוררת, וברב הצעיר שהיה גם דוקטורנט מצטיין להיסטוריה?

יועצת ההלכה, תרצה קלמן, שעבדה עם נעמה במדרשת נשמת, ענתה לשאלות שחלפו בראשי. היא פתחה את דבריה כך: "כדרכם של יהודים מדורי דורות בעת שקשה למצוא את המילים, איעזר במילותיו האלמותיות של דוד בתהילים: 'ה' לא גבה לבי ולא רמו עיניי ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני'. אני מסתובבת עם הפרק הזה בראש כבר כמה ימים, מאז שניסיתי לחשוב על מילה אחת שתוכל לתמצת את מה שהרב איתם ונעמה היו בעיניי, והמילה שהצטללה בראשי הייתה 'גדלות'. נעמה הייתה כולה גדלות, שבה בעת יודעת את מקומה באופן מדויק. לא גבה לבי ולא רמו עיניי, ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני – אבל כן מהלכת בגדולות ובנפלאות שבהישג ידה. בכל תחומי החיים: כאשת מקצוע, כיוצרת, כאמא לארבעה ילדים, כרעיה, כעובדת ה'".

וכאן היא תיארה בפירוט את נעמה, שידעה ליצור ולעשות ולפרוץ, אבל גם ידעה איפה צריך להרפות ולעצור: "הייתי קוראת לזה גדלות באיזון. גדלות ביכולת לנהל בו זמנית גדלות מקצועית, יוצרת, הורית, זוגית ואישית כלפי שמיא. במציאת השילובים בין התחומים השונים וביצירת הגבולות בין התחומים השונים. הקפדה על חופשות מפנקות במקביל לעבודה אינטנסיבית. הקפדה על זמני עבודה נטולי ילדים במקביל להקפדה על זמני ילדים נטולי עבודה".

כדוגמה לאיזון הזה, הביאה קלמן את החלטתה של נעמה לקחת פסק זמן מכתיבת שירים: "נעמה הייתה יוצרת בגדלות. שירה, פרוזה. היצירה הייתה חשובה לה, והיא הכירה בערכה, אבל היא לא רצתה להלך בגדולות ונפלאות ממנה, היא קיבלה החלטה מודעת שעכשיו לא הזמן, ושהוא עוד יבוא בעזרת השם. ובינתיים זה יקרה רק מעט, מהצד, כשיתאפשר. כי נעמה הייתה אמא בגדולות ורעיה בגדולות. עם הכרה מתמדת של גבולות היכולת שלה, אבל ציפייה מתמדת מעצמה לעשות כל מה שבגבולות היכולת, שהוא הרבה מעבר למה שרוב ההורים, הטובים, מצפים מעצמם. אמא שהשקיעה אין סוף מחשבה ומאמץ בטיפול בצרכים הספציפיים של כל ילד מתוך התבוננות מעמיקה בחד פעמיות של כל ילד וכוחותיו. לא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני - אבל את הפוטנציאל והכוחות שהקב"ה חנן אותי בהם צריך לממש. חובה לממש".

"הרב איתם ונעמה מובחרי חייליו של הקב"ה היו", סיימה קלמן, "ואיך אפשר אפילו לכמת כמה על כל אחד מאיתנו להגדיל את שמו של הקב"ה גם במקומם. בלי להלך בגדולות ובנפלאות מאיתנו, אבל במאמץ להביא לידי ביטוי את הגדלות שיש בנו. בהכרה בגודלנו הנכון והאמיתי בלי להגדיל אותו יתר על המידה ובהקפדה לא להקטין אותו. הרי אין כמו ימים אלו של טרום הדין של ראש השנה - דין שבו כל אחד מאיתנו נפקד, והמקום שלו בתצרף הרחב של העולם שברא הקב"ה נבחן - לחשבון נפש עמוק על הדיוק הזה שהם כל כך הצטיינו בו. של הליכה בגדולות עד היכן שידנו מגעת. תביעה עצמית עד לאותה נקודה, ושחרור מאותה נקודה והלאה תוך מבט לשמיים. הגעגוע צורב, והחסר בולט. מי ייתן לנו תמורתם. הלוואי ונזכה לחיות באופן שהם היו מעריכים. להגדיל שם שמיים בעולם בגדלות, ובגודל שלנו בדיוק".

 

3

ובעודי חושב שזו בדיוק הנקודה שאני צריך לקחת ולנסות לאמץ – לעשות בגדול, אבל לא יותר ממה שאפשרי – עלה לדבר הרב בצלאל דבליצקי. תלמיד חכם וחוקר חרדי, מראשי מאגר 'אוצר החכמה', שהיה בקשרי ידידות ופולמוס עם הרב איתם. אחרי תיאור מרתק של הקשר התורני ביניהם, הוא הקריא לקהל חלק מההתכתבויות האישיות שלהם לאורך השנים. איתם, כך הסביר, לא ראה עצמו משויך לשום קבוצה, לפי החלוקה המקובלת במחוזותינו. הוא ראה עצמו שייך למחנה יראי ומבקשי השם.

וכך כתב הרב חובש הכיפה הסרוגה מהיישוב נריה לרב הליטאי מבני ברק: "יש הרבה להצטער שהגבולות המגזריים חוצצים גם בפני גדולי התורה. וכשלעצמי יצא לי לתהות הרבה בזמן האחרון על טיבם של הגבולות הללו בכמה עניינים. אני סבור שהחלוקה החותכת שכל אחד שייך דווקא לציבור זה או דווקא לציבור אחר, היא מלאכותית הרבה פעמים, ולמשל תמוה שכמה קומיקאים ומוזיקאים ובדרני-שוליים (לצורך הדוגמה) נחשבים בעיני ההמון לחרדים שהרי למדו בחיידר וגם חובשים כובע בבית הכנסת, אבל אלפי משפחות של עמלי תורה המקפידים על קוצו של יו"ד ואין צריך לומר שטלוויזיה ועיתונים חילונים וכל כיוצא באלו הם עניין מופרך לגמרי אצלם, הם אינם חרדים שהרי הם לובשים חולצה בצבע אחר... ובאמת זה מפני שמדגישים מעל לכל דבר אחר את הבדלי ההשקפות ביחס למדינה וכדומה. ואיני בא להקטין חלילה בחשיבות הנושא, אבל אני שואל את עצמי: בשאר הימים שאינם יום העצמאות מה עושים - וכי לא הוגים באותם ספרים? וכי לא שונים את אותן הלכות? וכי לא מקיימים את אותן מצוות? - עד שאנו דנים כאילו המפריד רב על המשותף".

 

4

וואו, חשבתי לעצמי. איזה מסר. כמה נכון. כמה הברית החשובה בין הציונות הדתית ובין החרדים נפגעת בגלל פוליטיקה, מגזריות ודברים שאינם העיקר בחיים. אבל אז עלה לדוכן הנואמים האח, ד"ר יגיל הנקין, והעלה נקודה אחרת, מסעירה לגמרי. יגיל הוא ד"ר להיסטוריה צבאית. כמו הרב דבליצקי, גם הוא חשף משהו מההתכתבויות הפרטיות שלו ושל איתם.

"לא איתם ולא אני רווינו נחת ממערכת החינוך", הוא פתח, "וגם היא לא רוותה נחת מאיתנו. בואו נאמר שאיתם לא נזרק מכל מוסדות החינוך רק כי אמרו לו: 'סליחה, אדוני, אבל פה לא מאריכים ככה בתיקון חצות...'. אני עפתי מהתיכון כל חודש, והוא החליף ישיבות כמו גרביים, כלומר פעם בחצי שנה...". הקהל צוחק, ויגיל ממשיך לתאר איך אותו נער שובב, שנענש שוב ושוב, תפס את עצמו לבסוף והפך לתלמיד חכם שקדן שהספיק בגילו הצעיר לפרסם שני ספרי הלכה.

"אני רוצה לספר לכם הערב על משהו ששמרנו רק לעצמנו, איתם ואני. לפני שנים רבות תכננו לפרסם מאמר בכתב עת נחשב לציבור הדתי. רצינו לטעון, בשמות בדויים, שצריך רבנים אמיצים יותר. הכוונה היא כמובן לרבנים שיפסקו לנו מה שאנחנו רוצים, ויאמרו את מה שאנחנו רוצים לשמוע, ואז יקבלו מחיאות כפיים אמיצות על פסיקתם האמיצה. השתמשנו לשם כך ברטוריקה דתית לגמרי – למען התורה, כבוד הציבור, כבוד הבריות, קידוש השם. אינספור ג'וקרים הלכתיים שנשמעים טוב, לא כמו בטקסטים של אקדמאים כמוני... הרי מאז שיש את פרויקט השו"ת השיטה היא למצוא כל היתר שאי פעם מישהו כתב, ולהפוך את זה ל'מאן דאמר'. כך למשל רבי יחיאל זוכמיר מהעיר פס במרוקו, מקבל יחס ממש שווה לרמב"ם או לר' משה פיינשטין ביחד. היינו טובים, ואיתם היה טוב במיוחד. אני לא אפרט הכול, אבל בדיון ההלכתי שלנו – את השבת חיסלנו. לא השארנו בה שריד וזכר לאף איסור. גם צ'יזבורגר התרנו, מפני כבוד הבריות, ובעזרת רבי יוסי הגלילי. כך גם יין גויים ואיסורי העריות נפלו חלל בפני רוח הזמן – והכול, כמובן, למען ההלכה, הדורות הבאים והמסורת. כדי להראות שהדתיים לא רק נגררים אלא מציבים מצפן מוסרי, כתבנו פלפול על הפרה הכי קדושה – ביטול ברית מילה".

חלק מהקהל מתחיל לזוע באי נוחות. חלק מבין את הסאטירה, את הפרודיה, את המסר הנוקב. "בסופו של דבר, גנזנו את הניסוי. הרי רצינו להוכיח שיש מי שרק רוצה לקבל מחיאות כפיים, ורצינו להראות כמה קל לגרוף מחיאות כפיים כשאין יושר ויש רק פלפול, אבל בכל זאת, פחדנו. פחדנו שעוד חמישים שנה מישהו עוד ישתמש בטיעונים האלה ברצינות. אנחנו יודעים שזה שרץ, אבל עוד אפשר היה להשתמש במהלכים שלנו כדי לטהר שרצים. איתם אהב בדיחות, אבל פחדנו שהעסק ייצא משליטה ולא נוכל לעצור בזמן וזה יפגע בהלכה באמת, ולזה איתם לא היה מוכן".

 

5

חתיכת סיפור. התלמיד-חכם שעף מהתיכון בגלל שלל משובות נעורים, בעצם החל את דרכו הרבנית במשובה הלכתית, שגם בה יש מסר מהדהד על היחס שלנו לפוסקי הלכה "אמיצים".

בתום הערב הארוך, אחרי עוד ועוד הספדים מרגשים ומשמעותיים, של ראש הישיבה של הרב איתם, של חברת ילדות מהיישוב של נעמה, של שותפה שלה לעסקי העיצוב, של פרופסור שאחראי על התוכנית למצטיינים שבה למד הרב איתם, של הוריה של נעמה, של אימא של הרב איתם – כל אחד האיר נקודה אחרת מהזווית שלו - יצאתי אל הלילה הירושלמי הקריר, מלא בהרהורים על החיים של שני האנשים הכה צעירים וכה מבטיחים האלה שנגדעו בשיא פריחתם. מה אפשר לקחת מהחיים הגדולים שלהם ליומיום שלנו. האם בכלל אפשר לקחת? הרי מכל משפט בערב הזה עולה כמה הם היו מיוחדים במינם. בכישרון, בהשקעה, ברצינות.

וכשכמעט הגעתי לרכב, פגשתי זוג שיצא אף הוא מהאזכרה. מתברר שהם קרובי משפחה. לא היה להם מושג, כך הם סיפרו לי, מה איתם ונעמה עושים בחייהם. הם ידעו שהוא הבן של הרב יהודה הנקין ושל הרבנית חנה, ושזו אשתו. זה הכול. אחרי הרצח הם התחילו ללמוד קצת על פרטי חייהם.

"בכלל לא ידענו שהוא רב, ועוד מעט דוקטור, לא ידענו כמה הם מוכשרים ומצליחים בכל דבר שהם נוגעים בו. כל מה שסיפרו כאן עכשיו באזכרה. אבל דבר אחד ידענו", הם אמרו לי, בהספד אחרון לאותו ערב, שאולי הוא החשוב מכולם, "בכל פעם שהיה אירוע משפחתי וראינו אותם, תמיד אמרנו אחד לשני: כמה הם חייכנים ומאירי פנים. זה הזוג הכי מתוק שפגשנו".

 

שאלה..עשב לימון

מה עם הילדים?

הם היו באוטו בזמן הפיגוע?

איפה הם גדלים?

..הָיוֹ הָיָה

היו באוטו, ניצלו בזכות המאבק של הרב איתם במחבלים, גדלים כמדומני אצל הסבא והסבתא.

ברוך ה'.עשב לימון

אתה יודע

איפה גרים? מה הגילאים של הגדול/ה והקטן/ה?

אינני יודע.הָיוֹ הָיָה


טוב, תודהעשב לימוןאחרונה


לאחי אהוביחלילוש
לאחי אהובי!
זכור נא ימיך הראשונים,
זכור איך מאמציך נשאו כמשונים.
איך התייסרת מבוקר עד ערב,
ובליבך מתהפכת היא-החרב.

מלא התרשמות אתה
בין חבריך תמיד נפעל.
אין דרך ואין שיטה
כמו נע ונד ביד הגורל.

כל חפצך הוא הכבוד
לא מפסיק אותו לחמוד.
רודף ורודף ככסיל מלא איוולת,
שאף לא רגע מחייו אינה כוללת.

כל כך שטוף חיצוניות,
חוטפת חומסת כל חיוניות.
כל אמירה אודותיך -מטלטלת,
משמחת אותך או לחילופין- קוברת.

אין בך כח להתנגד לזרם
מבטל את הכח כאילו היה חרם.
בידך חמסת חירותך,
הרבה מבחוץ אבל הרבה - בטיפשותך.

לא עבר זמן, עבר הרבה (#כוורת )
והנה מתעורר הקול שהתחבא.
רוח עצמאות נושבת בלבך.

זכור ואל תשכח
את השקר הנאלח.
אתה חי וליבך חי,
ובידך לומר די.

תמיד תוכל שחייך יופיעו,
הטוב יתגלם ויצא לעולם.
לכל כיוון אורות ישפיעו.
ומצבך הרוחני-מרומם.

אל תיתן לכבוד החיצוני, המדומה.
קשור אותו באזיקים, שלעג ובוז יהיו נחלתו.
שמור על נפשך, שתחיה בעצמה, שתזין את עצמה במזונה האמיתי. בטוב וחסד. נתינה ואהבה, הם אלו שירגיעו אותה ויתנו לה מנוח. - עוד ועוד, להוסיף עוד טוב ועוד תיקון.
רק בדרך זו קצת אושר יזדמן.
(אוהב אותך, ועוד יותר כשאתה אתה.)
...רחל יהודייה בדם
זה מאוד יפה ואמיתי..
שפה גבוהה
ויש בזה הרב עומק..
התחברתי
וואופרח תלוש

זה ככ אמיתי וקולע,

מהמם

..יש סיכוי לאהבה?
וואו איזה מילים. ואיזה עומק.
כתיבה ככ מיוחדת. אהבתי
ואאווו שיר ממש עמוק ויפהפשוטים.
תודה על הפירגוניםחלילוש
תודה, משמחחלילושאחרונה
אני מאוד אוהב את סגנון הכתיבה שלך...אני הנני כאינני

ונהנה לקרוא כל שיר, שמלא גם בתוכן ורעיונות, אשריך!!

אבל הכי אהבתי את המשפט בסוגריים בסוףאני הנני כאינני


תודה!חלילוש
וסחטיין על זה שאתה מכיר הערות גם ולא רק מפרגן..
*מעיר..חלילוש
תודה שאתה מקבל את זה ברוח טובהאני הנני כאינני

אני חושב שהפרגון הכי טוב הוא להראות ששמתי לב למה שכתוב...

נכוןחלילוש
אם כי לפעמים הכותב פורק או סתם רוצה לשתף ולא כ''כ מעניינת אותו צורת הכתיבה..אז נראלי צריך להעיר אבל בעדינות.
אמת.אני הנני כאינני

לרוב אני מצליח לזהות ולענות בהתאם.

מר שוניאדמך
נגמר לו היום ששוב לא יחזור
יום במסע של מר שוני

השמש זרחה
והעיניים
ילד מואר
אור החמה
בוקר נפתח
ומר שוני

אל בין העצים
קפצץ וזעק
נטל והלל
אור לא ידוע
רק עוד בוקר חדש
של מר שוני

דילג אל הצל
שבע ובירך
שכח את נפשו
רץ למשחק
זמזם בחדוה
פאזל
נגמר
שוב אל הצל

של מר שוני

אין מר שוני
אין צל

עולם נראה כצל
כי יש בו מר שוני

אחרי יום שפרח
יום שאבד
שמר שוני נגמר
אין דבר אין דבר
מר אתה מר
חכה למחר
לזריחה

עם קצת שוני
...רחל יהודייה בדםאחרונה
יפה..
יש בזה משהו מרגיע
זה מקורי ויפה
אהבתי.
מוכר הגלידהצפרדי
אני באמצע שום מקום. מסביבי נמשך ריק עד אינסוף. לפתע מופיע תור ענקי, ואני בסופו. ובקצה השני, מוכר הגלידה. פניו חתומות. את כל אחד שהגיע אליו הוא שאל שאלה אחת: "שוקולד או וניל?" שוקולד. וניל. וניל. שוקולד. וניל. שוקולד. שוקולד. ו..אני? מה אני? שוקולד. וניל. וניל. שוקולד. וניל. שוקולד. וניל. הסערה הזאת לעולם לא תעצור.
תורי עוד מעט מגיע. כולי אי ידיעה, מה לעשות, מה להגיד. מערבולת של צבעים וטעמים מסתובבת סביב ראשי. תורי הגיע. גופי התמלא בחרדה. מה אני אגיד, מה אני אעשה, מה אני כבר אוכל לעשות, איך. אפשר. לבחור.
"שוקולד, וניל, ומנגו" זה היה הקול שלי. העובדה שאמרתי את זה הממה אותי. מוכר הגלידה לא אמר כלום. הוא שם לי כדור שוקולד, כדור וניל וכדור מנגו. לא ידעתי שהטעם הזה היה קיים אצלו בכלל.
התחלתי לצעוד משם. מאחוריי שמעתי קולות. "אני רוצה גלידת מנגו בבקשה" "אני רוצה שוקולד" "שוקולד ווניל" חיוך התחיל להיראות על פניו של מוכר הגלידה. "תתן לי קצת מהכול" "וניל" "שוקולד ווניל מעורבב" "אני לא אוהב גלידה בכלל". מוכר הגלידה חייך. ליקקתי את הגלידה והיה לה טעם של אושר.

(זה שיש יותר אנשים בסוף שבחרו דברים מיוחדים מאנשים שבחרו שוקולד ווניל זה בגלל שאין מקום לכל כך ההרבה אנשים שבחרו שוקולד ווניל)

זה מתאים למקום או שלמחוק?
...רחל יהודייה בדם
ממש לא למחוק..
אהבתי את זה מאוד
והרגשתי בזה עומק
תודה(:צפרדי
וואי ממש יפה למה למחוק??טאטע אוהב אותי!


מחזקת את רחלהאקונה מאטטה:)
יפיפה!
יפה מאודדדד! אהבתי ביותר.אני הנני כאינניאחרונה


עיניים מושפלותמציאות.
עיניים מושפלות
החליטו להיישיר מבט
עכשיו
לתת לשמש
להאיר אותן

עיניים מושפלות הסכימו לטייל בין אנשים
ולראות גם דרך הנשמה
ולא דרך הפחדים

וכמו שתמיד השמש זורחת בבוקר
ככה העיניים המושפלות קיבלו אושר
עכשיו הן לגמריי למעלה
רטובות
מתפללות;
...רחל יהודייה בדם
וואי, אהבתי מאוד..
זה יפה ומתוק
ונוגע
וואו את.רק הפעם.
כמה עוצמה יש במילים שלך.
כמה עוצמה יש בך.
קוראים אותך ומקבלים השראה.
..מעונן

אהבתי...

מרתק לקרוא אותך

לא ברור לי למה אבל יש לי צמרמורת.האקונה מאטטה:)
אני בדרך כלל לא מגיבה, אבל המילים שלך-
במילה אחת, וואו.
אני הרגשתי שמצאת מילים שלי.
מיוחד מאודמאוד!
יפה מאוד. פשוט ככה. יפה מאוד.אני הנני כאינני


נראה לי פספסת את המיקום של התגובה...אני הנני כאינני

הגבת עלי במקום על יוצרת השרשור...

רק תערכי את התגובה שעלי... שלא יהיה מוזראני הנני כאינני


איזה תקווה יש פה! גם כתוב יפה ומעודד.חלילוש
תודה!
איך שאני אוהבת לקרוא אותך❤אש החיים.אחרונה


לומדת ללכתהאקונה מאטטה:)
אני רואה אותך- לא מהססת לחלום.
אני רואה אותך שם- מבצעת את הצעד הראשון,
ואת נופלת, היישר על הידיים,
מכה חזקה, והדמעות כבר בעיניים
ואת מתאוששת, במהירות,
ואת קמה ומנסה שוב ללא לאות.
ואני, אני רואה אותך שם ומתפעמת,
איך את מתמודדת, נופלת וקמה ושוב נופלת
ואת יודעת קטנטנה שכמוך-
שאני עושה את זה בדיוק כמוך.
אני לומדת ללכת במסלול החיים,
מועדת ונופלת מעצים ואבנים,
טעיות שלי, טעויות של כולם,
בכל זאת אנחנו בני אדם..
ואת שם, לומדת ללכת,
ואני שצופה בך נופלת,
מקבלת מלווה צמודה ומחויכת,
היום- אני לומדת ללכת!
...רחל יהודייה בדם
כמה נוגע..
כתבת יפה מאוד ונוגע בלב...
תודה לך 🙏
תודה רבה נשמההאקונה מאטטה:)
..להיות בשמחה!!!
נעים לקרוא את זה.. ממש.
תודה לך על זה.
בהצלחה❤️
תודה כייף לשמועהאקונה מאטטה:)
יפה מאוד!אני הנני כאינני

מאוד נהנתי לקרוא, שטף קריאה נעים והכל נאמר באמת פשטית שכזו.

שמחה ממש- תודה!האקונה מאטטה:)אחרונה
..האקונה מאטטה:)
נשמהה, תודה רבה רבה רבה!
..אני הנני כאינני

עלי כל פרח נמצאת אני, ובפורום זה כמעט ואינני, נזר שיר סיפור וסתם כתיבה, על כן במניעתי אני מעט נעלבה.

מי אני?

 

אחרי שתעלו על זה, וזה בטח יקרה במהירות, אשמח להסביר למה זה חשוב ואשמח להסבר (מאחרים) למה זה חסר.

 

---ילדה של אבא

התכוונת לכותרת?

יפה...אני הנני כאינני

אני שמח אבל מבואס. שמח שמת לב! מבואס שזה היה קל. יש לך תשובה לשאלה?

---ילדה של אבא

לא היה קל כל כך להבין את כוונתך. 
חשבתי על זה זמן מה..

חידה חמודה

ושאלה טובה.

 

אני יכולה להסביר את ההרגשה שלי.

אחרי שאני כותבת,

מנסה למצוא כותרת.

ואז קשה לי 'להכניס' את השיר/ סיפור במילה או שתיים.

כלומר,

אחרי שגמרתי להרחיב ולהסביר בתיאורים ודימויים,

מאתגר מאוד לתמצת את כל הפירוט במשפט אחד.

 

וגם, כשנותנים כותרת זה מיד מעלה אצל הקורא אסוטיאציות משלו

וכשהוא יקרא מה שאני כתבתי, יכול להיות שזה יבלבל אותו כי אני התכוונתי בכלל למשהו אחר..

 

זה מהנקודה שלי..

מקווה שהצלחתי להסביר.

כמובן שאמירה הראשונהאני הנני כאינני

היא מובנת מאוד, אכן נדרש פה מאמץ וקצת מומחיות, אבל אם מתרגלים לכתוב ללא כותרת אז בחיים לא יודעים לתת אחת..

לגביי ההערה השניה - אכן יש צד כזה, אולם ניתן לומר גם להפך! הכותרת מכוונת למה הנקודה שממנה את כותבת, מה הנקודה הכואבת השיר או מה הוא בא להדגיש ולהעניק לקורא. אני חושב שזה די חסר פה בפורום.

אתה רוצה להסביר למה זה חשוב לדעתך?ילדה של אבא

אולי נשתכנע ונשקיע בזה יותר..

מעניין.. אולי כדאי לחשוב יותר לפי שנותנים כותרת..חלילוש
ביחס למה שילדה של אבא כתבה..חלילוש
אני מרגישה בדיוק כמוך.קפוצ'ון

אפילו שאני תמיד כותבת כותרת, אני לפעמים מרגישה שזה קצת הורס.

(תודה על הגיבוי)ילדה של אבא


חחח תזהרו, אחרת זה לא כוחות.אני הנני כאינניאחרונה

ההסבר נמצא בתגובה שלי לטענה שלך...

..טאטע אוהב אותי!

מכירים את זה?

שאתם מרגישים שיש מישו שהוא כ"כ אוהב אתכן בלי תנאים רק תיהיה מי שאתה ככה רוצים אותך ממש ככה בלי כל מיני קליפות בלי עיטורים רק את בעצמך.

נכון שזה כ"כ נעים ונחמד ואת יודע שגם אם הוא לא מתקשר הרבה זמן אתה עדיין חשוב לו ואתה עדיין בליבו גם אם יעברו הרבה שנים לנצח לא תשכחו אחד את השני.

איזה כיף זה שיש אנשים טובים בעולם שאם אתה עצוב יבוא וידאגו לך, לא מתוך אינטרס אישי כאילו אני עוזרת אני זה אלא הכי הכי בפשטות.

אם אתה צריך עזרה הם יעזרו בלי תרומה.

אם כואב לך יכאב להם גם איתך.

אם קשה לך הם יעשו את כל מה שהם יכולים כדי שיהיה לך קל משוחרר נחמד הם פשוט אוהבים אותך.

ככה כמו שאתה .

ולא אכפת להם מה יאמרו אליך כי הם יודעים מי אתה באמת.

כי הכי אמיתי שיש אתה לידם.

הם יודעים מה קשה לך 

את הנסיונות שלך

את הדברים שמשמחים אותך 

את מה שמעציב אותך.

אבל הם תמיד ידאגו שיהיה לך טוב

הכי טוב שיש

פשוט-

כי הם אוהבים אותך 

באמת

 

...רחל יהודייה בדם
תודה לך..
זה עשה טוב..
יאיי איזה כיף לשמועטאטע אוהב אותי!אחרונה


רק שורד.058

סהרורי כערער בערבה

יבש כוורד שמוט בציה

מתייצב בין הפוגה לסערה

שורד מלחלוחית הטל

העוקץ מכבר ממנו ניטל

חסר הגנה אפס ישע

חשוף הוא. אליו מי ישע

 

שנת בצורת קנתה שביתה בליבו

רוח החיים מדירה רגליה מעימו

מתכנס בתוך עיגול ללא התחלה

וללא הסוף כחוני המעגל בשעתו

 אך לא כשעתו, הוא ימים בתוך העיגול

וגם בשמחה ,בליבו ישנו עצב מהול

...רחל יהודייה בדם
אילו דימויים...
וואו, אהבתי.

יפה עמוק ונוגע..
---ילדה של אבא

איזה שפה גבוהה..

 

זה מיוחד,

גם המבנה וגם התוכן.

 

 

איזה עומק.. וכאבחלילושאחרונה
האמת בפעם ראשונה לא כ''כ הבנתי את הכוונה אבל עכשיו מצאתי ומזדהה..
עזרה?אני הנני כאינני

כשהראש שלך מפוצץ..., תבינו לבד. + אשמח ללחן, איך שהוא... למרות שזה די פיוטי שכזה..

 

אב המון גויים נתנו אל עליון, ראש לכל סוכֶה בשפריר חביון, הלא מכל בחרהו לנסותו בציון, מאז הבראם, לזכותו נשתתק כל לגיון.

 

יחיד (אהוב) מבניך לי העלהו, ציווה לרצון, שנים יחד ל(אחד)--עוקדהו, חפר בארות, שם שניהם נשבעו, קדוש יאמר לו לעד אזכרהו.

 

יושב אוהלים בתורת אל יהגה, עבד בשתי אחיות להקים שתים עשרה, קרע ויחץ מחנה שַׂרָה באלקים ויצווה—בניו להשיבו ולא מת ישראל הוא שמיה.

 

מיום לידתו מ(י)לא הבית [ב]אורה, שוּלַח ביד אדון לבשר [את] הבשורה, הוציא וניהג (את)—[עם בחיריו], עם (ה)סגולה, רעיא מהימנא מן השמיים הוריד תורה. {הוריד משמים תורה}

 

אדון מכל בחרו לשרת ב(מדי)—כהונה, הלא שני בניו שיכל בהקריבם אש זרה, ראשון לכל מבשר מזרעו הוא- אליה, נסך והקריב לפני עם יה ב{יום/}(עת) כפרה{/טהרה}.

 

יפה תואר מוסד על יושר ומלכות, ויפתור חלומ(ות ארבעה) [שלושה] לפאר [ה]אלוקות, סודות מגלה נתן עצה[1] לשנות כחשות, פקוד יפקוד סימן לדור גאולים מעבדות.

 

דורש ומבקש בקול זמרה קרבת האל, ואת עולת התשובה לעם נברא יסד בחיל, דרך כוכב למחוץ אויב וכל צורר ומתנכל, מלך חי וקים, קום ישראל במהלל אל!

 

פזמון:

הדסים לאבות שלושה, נצח והוד בפיהם קדושה, אתרוג מהודר למלך מוכתר, וליסוד מיוסד צדיק כתמר.

 

נוסח אחר (למנגינה אחרת):

אושפיזין עולו, ובמטללתא תיבו (אושפיזין היכנסו, ובסוכה שבו)

 

[1] או "עצה נתן לשבע שנות כחשות".

שקט בינתייםבין הבור למים

 

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת
רַק מִבַּעַד לְעֵינַי
וְהַשַּׁלֶּכֶת הִיא הַשְׁפָּעָה שֶׁל מַצַּב הָרוּחַ
וְזוּגוֹת זוּגוֹת עַל סַפְסְלֵי עֵץ מְשַׁלְּבִים 
יָדַיִם רַק בְּדִמְיוֹנִי

 

יִתָּכֵן שֶׁרַק אֶצְלִי
הַיְּלָדִים הַמְּקַפְּצִים בִּשְׁלוּלִיּוֹת
תָּמִיד הֵם יַלְדֵי הַשְּׁכֵנִים
וִילָדוֹת קְטַנּוֹת יִסְרְקוּ בּובוֹת עִם 
חִיּוּךְ נִצְחִי.

 

אוּלַי רַק מִבַּעַד לְעֵינַי 
הָעוֹלָם אַפְרוּרִי הַיּוֹם
כִּי הָרְחוֹב שָׁקֵט בֵּנְתַיִם, מְחַיֵּךְ חִיּוּךְ שֶׁל נַחַת.

 

....רק הפעם.
אני אוהבת אותך כל כך.
אם לא הייתי ליד אנשים,הייתי נותנת לדמעות שלי לרדת עד הסוף.
לקרוא אותך זה עושה טוב.
הבית השלישי..
וואו.

(המ אני רוצה ילדים ושלוליות.)
הי תודהבין הבור למים

את קסם ❤️ 
#איןלימילים

 

[נ.ב.
#יש לי יותר מידי מילים]

..רק הפעם.אחרונה
את בעצמך🦋
...רחל יהודייה בדם
זה יפה עמוק ונוגע..
מיליםתנועה כל הזמן

avid;">והיו המילים פורצות מתוכי חוצה בחטף ,

avid;">מאימות לגלות איך האור בחושך אותי עטף ,

avid;">תיבה אחר תיבה גם עתה אני נסחף 

avid;">אל עבר ,

avid;">מפחד להניע את הראש להניד עפעף,

avid;">עם האותיות המטושטשות כורע רוכן מעל הדף,

avid;">מבקש לתרגם את מלמול הלב הנדחף ,

avid;">אף הוא מבקש סדר.

 

avid;">והיו גם הדמעות מתנגנות , קול נהר זורם בשצף ,

avid;">מכתימות את הלבן שבעיניים בעצב ,

avid;">ומהסות ,

avid;">שכול כולי חמה זיעה וקצף 

avid;">מפאת הזיכרונות המדלגים מעליי בקצב 

avid;">דורשים שוב לנסות .

 

 

 

 

 

וואופרח תלוש
כתיבה זורמת ומהממת
והתוכן עצמו מטורף!!
עמוק, ומדהים
וואו וואו איזה איכות..חלילוש
מצטרף לגמרי למה שאמרו
...רחל יהודייה בדם
יפה ונוגע..
אהבתי
מעניין. שימוש מורכב במילים.אני הנני כאינניאחרונה

היו כמה סתירות לוגיות שמאיימות לאבד את התוכן וההגיון שבשיר. כדאי לשים לב. תלוי מה שבלב שלך, או מה שאחרים יסכימו או יתנגדו.

תחבושת קסמים.רק הפעם.
לֶכֹל אֶחָד בַּמֹּחַ
יֵשׁ כְּמוֹ קֻפְסַת חֲלוֹמוֹת כָּזֹאת
מֻסְתֶּרֶת,
בֶּצֶבַע תְּכֵלֶת,
בֶּגָוַן שֶׁל רוּחָנִיּוּת טְהוֹרָה.

וְהִיא,מֶלֵאָה בֶּפְרִיטִים
בִּשְׁלַל דִּמְיוֹנוֹת וּצְבָעִים וְסוּגִים
נַגִּיד בֶּבִגְדֵי תִּינוֹקוֹת קְטַנִּים,
טַלִּיתוֹת לֶבָנוֹת עִם פַּסִּים שְׁחֹרִים,
מֶלֵאָה בֶּשָׁלוֹשׁ כּוֹסוֹת אַיְיסְקָפֶה-
לָנוּ
וּלָאַהֲבָה שֶׁמּוּלֵנוּ
וּלָאַהֲבָה שֶׁנּוֹצְרָה בֶּיַחַד
וַאֲפִלּוּ,
כַּמָּה זְרָעִים נִסְתָּרִים יֵשׁ בָּהּ,
לֶהַצְמִיחַ מִתּוֹכָם דֶּשֶׁא
לֶבַיִת חֲלוֹמִי.

קָשֶׁה לֶגַלּוֹת מָה יֵשׁ בִּפְנִים
כִּי לִפְעָמִים,
מֵרֹב מַחֲבוֹא וּשְׁמִירָה,
מֵרֹב הַסְתָּרָה שֶׁל אוֹתָהּ קֻפְסָא,
שׁוֹכָחִים עַל קִיּוּמָהּ
וֶזֶה
כּוֹאֵב.

כֹּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת זֶה,
לֶחַבֵּק אֶת אוֹתָם שְׁבוּרֵי לֵב,
לִלְחֹשׁ לָהֶם
שֶׁקֻּפְסַת הַסְּתָרִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת
שֶׁנִּמְצֵאת עָמֹק בֶּתוֹכָם,
הִיא הַחוֹבֶשֶׁת לֶעַצְבוּתָם.

(@להיות בשמחה!!!)
..להיות בשמחה!!!

כמה טובה את.. כמה יפה..

אני אוהבת את זה.

תודה שכתבת, תודה גדולה.

זה ככ יפה ונכון..

ואת.. את לב גדול. שנזכה כולנו ללב כזה.

את אור גדול.

תודה עלייך

לב.רק הפעם.
תודה עלייך
(למה רק עכשיו אני רואה אתזה.?)אש החיים.

המילים שלך כאלה נעימות. עושות כזה מסאז בלב.

ובכלל הכל טהור כזה. פף המילים רק הורסות.

תודה עליך וואו.

..רק הפעם.
הי את,לב גדול אלייך.
את בעצמך מחממת לבבות.
כמה טוב לראות שזה עשה לך טוב..וואו זאת התפילה שלי..
שאני אצליח לחבק לאנשים את הלב גם אם אני לא לידם.
הצלחתי?;)
אוהבת אותך❤
..אש החיים.

כמה מתיקות,ואו. לחבק לאנשים את הלב גם אם אני לא לידם.

ברור שהצלחת ❤❤

יש!!❤רק הפעם.אחרונה
..ילדה של אבא

וואו.

זה מהמם!

טהור

ועדין..

יש בזה קסם חלומי כזה..

 

והכתיבה שלך ממש יפה.

 

...רחל יהודייה בדם
איזו כתיבה יפה..
יש בזה משהו מקורי

ונוגע...

אהבתי
מהמם!פרח תלוש

יואו יש פה קסם מיוחד

מקורי ויפה ככ

וואו!

 

תודה על התזכורת

חשוב

..אהבה.
אמן שתעשי את זה. ילדת אור שאת.
..נשמה שלי
וואו. תודה על זה.
זה מיוחד ממש!
תודה לכן❤רק הפעם.
וואו זה יפהפה וחלומי.קפוצ'ון

וגם,אהבתי מאוד את איך שחילקת את השורות. הרווחים מרגישים ממש מדויקים כשקוראים את השיר.

זה מהמם.

הי,תודה לך(:רק הפעם.
וואו. יפה ממש. מהשירים שמכניסים אותך לתוכם..חלילוש
תודה
שלווה ותכלית.קפוצ'ון

צָב קָטָן בְּצֶבַע זַיִת
הוֹלֵךְ לְאִטּוֹ, עַל גַּבּוֹ בַּיִת.
אֹכֶל חָסַלַט, מוֹדֵד צְעָדָיו,
בּוֹחֵן כָּל מִרְצֶפֶת, נְמַלָּהּ וְכוֹכָב.
כְּבָר צָעַד שְׁבִיל שָׁלֵם, 
אוּלַי אֲפִלּוּ שְׁנַיִם,
מְשַׂחֶק עִם אִשְׁתּוֹ
קְלָאס וּמַחֲנָיִם.
כְּשֶׁמִּתְעַיְּפִים הֵם עוֹצְרִים,
יוֹשְׁבִים וְנָחִים, 
מַסְדִּירִים נְשִׁימָה מֵאֲחוֹרֵי הַפַּחִים.
הָאִשָּׁה לוֹחֶשֶׁת-"הִגִּיעַ זְמַן לִישֹׁן"
וּשְׁנֵיהֶם נִכְנָסִים לְתוֹךְ הַשִּׁרְיוֹן.
בַּבֹּקֶר קָמִים, שְׂלֶוִים וּשְׂמֵחִים,
עוֹשִׂים שׁוּב בְּדִיּוּק אֶת אוֹתָם הַדְּבָרִים.

 

אוּלָם יֵשׁ דָּבָר אֶחָד, שֶׁהֵם אֵינָם מְבִינִים-

לְהֵיכָן כָּל בְּנֵי הָאָדָם מְמַהֲרִים?

...רחל יהודייה בדם
זה מקורי ומעורר מחשבה..
יש פה משהו מהדהד..

התחברתי..
תודה על זה
תודה לךקפוצ'ון


ואוו מהמם... אהבתי חתיכת שאלה....פשוטים.
תודה רבהקפוצ'ון


באמת שאלה חדהחלילוש
גם הכתיבה מרעננת כזה
יפה ממש (:האטורי האנזו


אהבתיאני הנני כאינני

חריזה יפה, הנאשה כיפית, ובכללי - צבים זו חיה מעניינת.

תודה רבה!!קפוצ'וןאחרונה


יום כיפורשירה חדשה~

המחזור הירוק הישן

המחזור הירוק הישן של אמא.

דפים קמוטים,

כל דמעה נשמרת בחרדת קודש.

כל דמעה יהלום, אומרים

שערי דמעות לא

ננעלו.

 

דפים צהובים

אין שנת הוצאה לאור

רק ברכה לבת מצווה של אישה

שכבר מזמן לא פה.

וילדה מתפללת יום כיפור בחרדה

אימת הדין, אימת הדין

אהבה שאין לה סוף

 

"אשרי עין ראתה כל אלה"

היא ממלמלת בבכי

למה אנחנו לא,

למה אנחנו לא

מראה כהן

כחסד הניתן על פני חתן

הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו.

 

היא מייבבת, היא צער השכינה

היא התגלמות המרחק

הגעגוע

צמאה ואין להשקות

חסרה ואין למלאות

 

אופל אלמנה תאיר, היא זועקת,

חדר חופתך תחדש

הלא תרצה

בית נאמן?

...רחל יהודייה בדם
איזה נוגע, אמיתי ומלא כמיהה...
וכתיבה יפה..

תודה על זה 🙏
טוב לראותך פה
..ילדה של אבא

וואי,

זה כל כך.. לא יודעת, עשה לי משהו.

 

עצוב

וכואב

 

מאוד.

 

 

 

תודה לכן!שירה חדשה~


וואו!! (בזעקה)אני הנני כאינניאחרונה

יפה מאוד. התרגשתי, מילים נוגעות וחזקות.