פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 184)

אני לא מסוגלת איתו כבר.

אין מחר.

עוד שניה מטמוטטת מהחושך הזה.

ואין מי שידליק לי את האור החלש ויוציא אותי מזה.

הכאב אשכרה חותך לי את הלב.

מוריד לי שכבות וחושף את הכאב.

צריך לשים על הלב הזה שומר.

נקווה שמחר יהיה טוב יותר.

 

 

היא נושמת,
וכל נשימה כזו
עולה לה במאמץ
רב

היא נושמת
נשימות
של ,
האין

הפורס עליה
את כנפיו
ומעניק לה עוד נשימה,
למרות
שהיא כבר ,
מתה.

(והיא נושמת
אותם,
במקום את האוויר,
והיא נושמת אותם
את החלומות
של
אחרים.)

🔥

 

למה אני בכלל עושה דברים עם המשפחה שלי?

 

כי מישהו שיקר לי ואמר שזה יהיה "כיף". (ואת זה, אמא, אני אזכור לך לתמיד!)
אזהרה! פוסט קטנוני וממורמר במיוחד לפנייך!

משפחה. אנשים שבאופן אקראי לחלוטין נדחפו לך לחיים. מדי פעם יש לחברי משפחה צורך, מעין דחף

 אפילו, ללכת ולהתעלק על חברי משפחה אחרים תחת התירוץ "גיבוש" או "התקרבות" או סתם "יום כיף

משפחתי".
אני חוויתי זאת על בשרי. אני קורבן.

הכל התחיל בשיחת טלפון לא חשודה בעליל לפני יומיים. דודה שלי התקשרה. "מימיקה, רוצה ללכת

לעשות שופינג בתל אביב?" בתור מי שפעם איישה את תפקיד

 הדודה-המגניבה-שמרשה-לא-לצחצח-שניים-וללכת-לישון-בעשר-בלילה, לדודה שלי עדיין יש השפעה לא

מעטה עליי. (כמעט כמו למילה "שופינג")
"בטח! "עניתי, חסרת דאגות, כמעט מאושרת. (אני אף פעם לא מאושרת לגמרי, למה לי?)
קמתי בשביל המאורע בתשע בבוקר, הישג לא קטן בהתחשב בעובדה שאני בדרך כלל רק הולכת לישון

בשעה הנ"ל, כי מה היתרון בחופש עם אי אפשר לשבש לחלוטין את השעון הביולוגי?
עליתי על רכבת, ונחתתי בקניון עזריאלי, הישר לתוך סיוט.

בהתחלה חשבתי שהראייה שלי השתבשה.
אחר כך חשבתי שאני רואה כפול.
ובסוף חשבתי שדודה שלי מותקפת ע"י גמדה.
אז זהו, שלא.

דודה שלי החליטה להביא איתה את (עכשיו אני מחפשת שם בדוי מתחוכם) ג'ורג'טה, בתה הקטנה

והבלתי חביבה בעליל.

דודה: אני מקווה שזה בסדר שהבאתי אותה. (חיוך מתנצל שלא באמת מתנצל, כי הרי מי לא ירצה לבלות

עם בתי המרנינה?)
אני: בטח! אין בעיה! (מה נראה לך שאת עושה?!)
ג'ורג'טה: התגעגעתי אלייך. (חיבוק, ומריחת נוזל לא ידוע על החולצה החדשה שלך, ורק נראה אותך

מעיזה להתלונן.)
אני: גם אני התגעגתי אלייך, חמודה. (תתרחקי ממני מפלצת.)
דודה: אז שנלך לסרט? (עכשיו אני מעמידה פנים שמעולם לא השתמשתי במילה "שופינג" בשיחת

הטלפון שבגללה את כאן.
אני: אממ, איזה סרט? (מנסה להישמע מתעניינת ולדחוף את ג'ורג'טה לכביש בו זמנית.)
דודה: שרק שלוש. ג'ורג'טה מתה לראות אותו. (לא היא לא, פשוט חיפשתי איזה סרט כבר ראית כדי

לאמלל אותך לחלוטין.)
אני: נשמע מצוין. (תהרגו אותי עכשיו. וגם את ג'ורג'טה, אם אפשר.)

דודה: יופי, קניתי לכן כרטיסים. (כן, כן, שמעת אותי נכון. אמרתי "לכן". אני מתכוונת לנטוש את הבת שלי

איתך ולעשות שופינג עם עצמי.)

השעתיים הבאות הן גיבוב של הסרט שרק שלוש מדובב (אם כבר עינוי, אז עד הסוף) שלושה חטיפים

שונים, כי הראשון לא טעים לה, העטיפה של השני בצבע שהיא לא אוהבת והשלישי סתם זול מדי בשביל

הסטנדרטים של הוד מעלתה, ומגוון שאלות מיותרות כגון "מה מתחרז עם שרק?", "למה פיונה דווקא

בצבע ירוק?" ופעם אחת אפילו "נראה לך שזה באמת?"
כן. נראה לי שיש דבר כזה מפלצת ירוקה מדברת.

האמא של היצור מגיעה בדיוק בשנייה שנגמר הסרט, בידיים מלאות שקיות. היא מתנצלת ואומרת שבגלל

הסרט שהתעקשתי לראות (כן, זה בדיוק מה שקרה) יש לנו זמן ללכת רק לשתי חנויות. ואת שתיהן

 תבחר ג'ורג'טה.
"במילא יש לכן את אותו הטעם".
כמובן. מי רוצה ללכת לזארה או לנו ניים כשאפשר ללכת להפנינג ולבורגרקינג? (שמנה שכמוה.)

אבל אני אדם אופטמי הרי, ואני מחליטה להמשיך לחייך ולחפש את הקשת בענן. (מישהו בכלל קונה את

 זה?)
למרבה ההפתעה, מצב רוחי משתפר פלאים כשאני נתקלת במכונה שמוציאה פו הדובים לפלאפון. אתם

צריכים להבין שאני גרה בחור כל כך חורי עד שאין בו אפילו את המכונות שמוציאות טוויטי מחופש.
אני מפשפשת בכיסי, מוציאה מטבע של חמישה שקלים ישנים, מכניסה, מסובבת, ובחיוך ענקי רואה

שקיבלתי פו הדוב מחופש לחיפושית!
הדברים שמשמחים אותי זה משהו, תאמינו לי.

אני כל כך מאושרת, שאני לא שמה לב לשני דברים:
האחד, שג'ורג'טה מגניבה מבטים חמדניים לעבר החיפושית שלי.
השני, שלדודה שלי יש מזוודה ביד.

כעבור שתי שניות החיפושית שלי בידיים של ג'ורג'טה, והמזוודה שלה ביד שלי. ואנחנו יושבות יחד

ברכבת.
אני עדיין לא בדיוק מבינה איך זה קרה.
אני זוכרת במעורפל את דודה שלי ממלמלת משהו על ישיבה דחופה, ועל זה שג'ורג'טה מתה לערוך

ביקור אצל בני הדודים שלה בדרום. (אני, למי שלא הבין.)
אני באמת לא זוכרת מה קרה אחר כך. תוך שתי שניות דודה שלי נעלמה מהאופק, ואני נשארתי עם ילדה

בת 6, ושבוע (אם לא חיים שלמים) הרוס.

מישהו מעוניין בילדת חמד משומשת במצב טוב?
זה או אתם, או שאני אנעל אותה בעליית הגג. מה יש, שתשחק ב"נדמה לי".

אני שונאת משפחה

דַּפִּים שְׂרוּפִים
בָּרוּחַ,
אוֹתִיּוֹת מְחוּקוֹת
שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּדָם
וּדְמָעוֹת
נוֹתְרוּ יְתוֹמוֹת

 

מִשְׁפָּטִים סְתוּמִים
רְגָשׁוֹת
סִפּוּרִים
דִּמְיוֹנוֹת שֶׁאַף אֶחָד
לֹא יָבִין

 

סֵפֶר קָטַן
חֲסַר צוּרָה
מִתְמוֹסֵס בְּאֵשׁ
הַמְּדוּרָה

 

ריח של תשובה.
ירח ימים בו מבתרת.
מילדות ומשובה-
מתבגרת, מטהרת.

נשמתי שותתת-
את אשר מעדה.
מחשבת, מאותתת-
אל עבר אותה הגדה.

בה היא חפצה.
את דרכה בדמע סוללת.
ידיה משוספות - במאמצה.
בחרטה, וידוי היא מייללת.

מהי אותה השנה,
בה התהלכתי סהרורית?
בידי יצרי נתונה
שפטיו חולל בי - למראית.

אדון הסליחות.
מהו הלב - אותו תבחן?
בעת כל באי עולמות -
כבני מרון סרים לפני יוצרם.

צדקה וחסד עשה עמדי,
כי איני, אלא אין ואפס.
אליך שולחת מספדי,
חטאי היו לי לרפס.

בראש מורכן אבוא לפניך,
ביום הדין אשפוך שק דמעותי.
אבי, גלה לי מאור פניך,
נטה חסד, לשובי מעוונותי.

פעם ראשונה שהרגשתי באמת לבד
כל ההפסקה הרגשתי לא שייכת לא קשורה
פעם ראשונה שהרגשתי שאני לא מעניינת אף אחד
שכולם ממשיכים בחיים שלהם
כמו נותנים יד לשקר
האמת כל כך לא מעניינת
והדמעות יורדות
שאני קולטת שכבר אין לי חברות טובות
מהילדה הכי מוקפת חברות
הפכתי לילדה שמחפשת עם מי להיות
מהילדה שכל היום עושה צחוקים
הפכתי לילדה ששותקת רוב הזמן
איך השתנתי ככה
איך הכל השתנה
איך נמאס לי
מהשכונה .

יש מי שחי על אהבה
זו שליבה נגיעת אלוקים
היא
זו השוברת גם את
האופל העמוק
של הלילה


ויש מי שחי על כאב,
ובאובדו מת גם הוא
יחד,
עימו.

(אבא שבשמיים,
האם יום אחד
היא תפסיק
לחיות
למות על הכאב?!)

מוקדש לזו אשר אני אוהבת בכל ליבי,
באמת אוהבת
ולכל הילדים הפצועים אי שם,
שלא מבינים שכל מה שהם צריכים לעשות
כדי להיות מאושרים
זה להפסיק לחיות
על הכאב.

💔

כסא וספה,
פסיכולוג ופציינט.
אחד על הגב,
ואחד - עם עט.

משחרר חרצובות,
אין מסכים,
אין סודות.
יש פירוק, לגורמים.

בוא, איש חכם,
שכב כאן.
אני אשב,
נתחלף.

כי אתה ואני
זה בעצם אותו אדם.
מושלם כלפי חוץ,
אבל בפנים - אני סתם.

ככה טוב,
כולם אמרים.
לא שואלת, מקבלת.
לא יודעת, לא רוצה.
....
מחשבה היא רק מותרת,
עצמאות? גם היא פסולה.
ההליכה כצאן לטווח,
מקובלת וברורה.
....
אנשים מפלצות הפכו.
קולי על טבעי נהייה,
תדרים מוזרים, מילים משונות.
לא באלי, לא רוצה.
....
העתיד שלי ורוד,
כי אני חושבת
שלכם מוכתם מראש- האוטופיה מקולקלת,
אידיאולוגיה שקרסה.
....
אני אבנה את עצמי בעצמי,
כי אם לא אני אז מי.
לא אתן לקלישאה לחדור,
אין דרך חזור.
...
החלטתי ואעמוד בכך,
אני אשה- שלטת
בעצמה, על עצמה ובעוצמה,
כי כח עז בי...

באלול יש כאלו שרגועים יותר מדי ויש כאלו שלחוצים יותר מדי.. הרב קוק מתאר את דרך האמצע, מצד אחד לחזור בתשובה ומצד שני לעשות זאת בשמחה ועוז, ולא בפחד ולחץ.

 

"ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה, ועוצם השלווה, ושמחת עוז, שצריכה להיות מתלבשת הנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו, ולכוון עם זה לבאר איך שמחת-אמת זאת ונועם-זיו-קודש זה איננו מפר יראה, חלילה, ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה. אדרבה, עוד הוא מרבה את הכוח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית, ועם זאת הגדולה העליונה של בהירות חסד אור קדמון ממלאת את כל חדרי הנשמה ביטחה עצומה..."

 

                                                                                                              (אגרות הראי"ה, אגרת שעח)

 

 

לא כתבתי את זה על עצמי, זה תהליך שאולי כל אחד יוכל להזדהות איתו במידת מה, ולאמץ את המסר  

 

שמחת עוז התשובה

 

נאחז חרדה

פחד ורעדה

מפני הלא נודע

העתיד הניצב כחידה

 

שנה חדשה נכנסת

איומה וכועסת

ובתוכה כונסת

ספר, דיו וקסת

 

ובספר יכתבון

כל באי עולם

ובו יחתמון

על העתיד הנעלם

 

ומאורעות העבר

עולים בזיכרונותיי

שמחמתם יגון גבר

וירבו אנחותיי

 

מי באש נשפט

ומי במים

מי בחוסר פת

ומי בחסרון בית

 

ואלה יחדיו חוברים

עם השנה שבפתח

ואת אורה עוכרים

וממלאים לחץ ומתח

 

הטוב טוב אני

מאלו שהיו ואינם

הלא חרדה תכסני

פן אהיה בינם

 

האזכה במאזני רשע

ובכיס אבני מרמה

וכולי מלא פשע

אדם להבל דמה

 

ואנכי מתהלך

כצל בנטותו

בְּכוּ בָכֹה לַהולך

אולי אל יום מותו

 

ורוח על פניי יחלוף

תסמר שערת בשרי

ובית נפשי החל לדלוף

טיפות אימתי ושברי

 

וטיפות השבר נהיו

לפרץ זרם בתוכי

השוטף כל תקווה

ואמונה בכוחי

 

בית נפשי קרס

מזרם הפחד המשתק

את אומצי הרס

ואת נחישותי ריתק

         *

וָאומר אל ליבי

וָאשיב אל חֻבִּי

מה תשתוחחי נפשי

ומה תהמי, החרישי

 

כלום לא מתת אלוקים

אשר שלח לך ממרחקים

הן אלו התחושות

המחשבות, ההרגשות

 

הלוא זוהי חרדת הדין

אליה עיני כל שואפות

וכי לא בה מודדין

ההיו התפילות יפות

            *         

ותען נפשי בלחישה

קול ענות חלושה

דרכך לא תיתכן

לא תרצה בה פני שוכן

 

איה כל כוחותיך

ושמחת חייך

הכך תבוא אל המלך

כחסר כל והלך

 

הלוא המלך אביך

הוא עשך ויכוננך

הבמשפט יעמידך

למען הצר צעדיך

 

החפץ לו כי תטבע

במצולות הייאוש

הממך יתבע

להישתק לבלי מוש

 

מה בצע באלו

לו וגם לך

הלוא בך יהתלו

לאמור, שהם דרכך

 

ואותך ירחיקו

מאביך אוהבך

ואותי ימיקו

וימיסו, בקרבך

 

וכי זוהי היראה

הנכספת, המתבקשת

והיא מטילה מוראה

על נפש מגששת

 

הבט וראה, בתוכך

מה חוללה יראתך

הקֵרַבתך לאהבת בוראך

או שמא הרחיקתך

           *

וָאשיב אל נפשי

דברייך דברי טעם

אך כיצד אשקיט רחשי

ואשכח את מקרי הזעם

 

ומי ערב לי בערבון

שבדיני אצדק

ובי אשמה ועוון

ודק על דק נבדק

           *     

ותען בקרבי ותאמר

לא זהו המבט הנכון

על הדין, הרוח, החומר

אותם בו לבחון

 

לא גופך ניצב

במרכז העניינים

כי אם אשר חוצב

מכיסא תכלת במרומים

 

וזוהי אני, נפשך

רוחך ומהותך

עליי תהיה דאגתך

וכל מחשבתך ומאמצך

 

הסר מחיצות האשם

שבינו לביני

שעוונך בהן נרשם

וַיַּרְבּוּ יגוני

 

שאגיע מכובסת

רעננה ומחודשת

לשנה הנכנסת

שעלינו מתחדשת

 

שבעשרת הימים

הנכנסים ראשונה

עטרת הזמנים

ונזר השנה

 

אתחיל דף חדש

חלק ונקי

שיר בו יחודש

והיה לחלקי

 

והשיר, שורות שורות

ערוכות וסדורות

בכתב פנינים יפה

זוהרות כאבן ישפה

 

זהו שיר החיים

הטהורים והנקיים

אליו אני שואפת

להגיעו כולי נכספת

 

ומתוך שירת הטהרה

של ימי העטרה

אגיע ליום העשור

בלי פגם ומחסור

 

ואתייחד עם דודי

בכל לבי ומאודי

אוחזת ידו בידי

וזהו רזי וסודי

 

והשירה תעלה ותוסיף

ומתוכה תבוא שמחתנו

ובחג האסיף

נאסוף יבולנו

 

יבול התשובה

ותבואת זה החודש

שמחת בית השואבה

שאיבת רוח הקודש

 

וביום העצרת

שמחת עולמים בוערת

על החמדה החבויה

על עצם ההוויה

 

ונפרשת סוכת שלום

על כל המציאות, בחיבה

כמו מתוך חלום

קרן אור מהעולם הבא

 

ותשרי יאיר באורו

על השנה כולה

ויזריח נוגה טהרו

בשפע שמחה וגילה

            *           

אך לשם כך

עליך לגשת למלאכה

את עצתי קח

ועשנה בשמחה

 

זוהי עבודתך

ועליך היא מוטלת

לדאוג לטובת נפשך

שתהא שרה ומחוללת

 

ואל תשית לב

לפחדים ואיומים

היה בוטח ושלו

שתשובתך התקבלה במרומים

 

שפוך שיח לפני קונך

על הצלחת נפשך

ואף על חומרך וגופך

אך לא אלו מגמתך

 

הבורא חפץ לצדקך

ולהצליח את דרכך

אך מבקש ממך

את מעשיך וליבך

 

שיהיו מכוונים לטוב

ואותם יוכל לכתוב

בספר זכרונותיך

להיטיבך באחריתך

 

והמתהלך באשמיו

ולבוראו לא שב

יידון למירוק עוונותיו

שהוא עבורו המיטב

 

כי טוב ה' לכל

ורחמיו על מעשיו

וחפץ לשמוע את קול

תפילת אוהביו וחוסיו

 

ואת יראת העונש

שהילכה עליך אימים

תמזער לרביע וחומש

לעת קטנות המוחים

 

והיראה העליונה

תמלא מקומה

מפני יוצר רוח ונשמה

תולה ארץ על בלי-מה

 

ובתפילות יום הדין

ויום הכיפורים

כשישראל שמו מייחדין

מעריצים ומקדישים וממליכים

 

הֱיֵה שרוי ברוממות

ולא בפחד מרחיק

מי יחיה ומי ימות

שאת השמחה מדחיק

 

התפלל על מלכות שמיים

ותשפוך דמעות כמים

ותשא דעך למרחוק

את הרשעה למחוק

 

ואף על עצמך

שפוך צקון לחשך

והתחזק בתשובתך

ובאומץ קבלתך

 

ביראה ובאהבה

בנחת ובשלווה

תצעד בבטחה

אל השנה החדשה

כל אחד בסוף עוד יום זקוק לנחמה
כזאת שתחמם את ליבו
שתפיג בו קצת את המרה השחורה הזאת
שיושבת עליו
ולא מרפה
נחמה שתקרב אותו אל חיקה
שתזכיר לו את עצמו ילד
תמים
חולם
שתחדש בו את היצירתיות
שמזמן כבר נשכחה
לב שגדל
הולם
שהעולם יראה לו פתאום שמח
יותר טוב מהיום ההוא הקודר
שפתאום ירגיש עטוף
רצוי
לא בודד
שלם

על הדה וההא שדיברת בגינה
אולי חשבת סתם להעביר את הזמן
אבל בשבילי זה היה להתחבר
אחרי ימים ארוכים של התבוננות באחר

וכשליווית ושופיטפטת עימי בדרך
אז הרגשתי גמאני שוות ערך



לאישה הבני ברקית האלמונית
על המבט הרגיל בי; על אף שאינני כמוך
על חוסר התענינותך ואפס השאלות
ועל הסיפורי מעשיות שעניינו לי את התחת
אבל בזכותם הצלחתי להיות יותר קרובה לצלחת

אז נתת אישור גם לדוייסלך האחרות
לשתף אותי בסיפורי המעשיות

ועל כן אני מודה לך מאד;

יש דברים
שאני משאירה פתוח
שהיא תסיים את המשפט
שהיא תחליט למה התכוונתי
אבל רק מתפללת
שלא תיפגע!
אם כן,
זה יהיה רע..
ושוב תהיה שתיקה
גם שלי, גם שלה
ואני ארגיש רע
למה, למה לא אמרתי מילה?
הייתי צכה להסביר מה הכוונה
ולא להשאיר לה להמשיך את המילה

כי היא מפרשת אתזה בתור מילה רעה..

 

כתבתי כבר לפני הרבה זמן אבל מרגיש לי לא גמור.. 

הָעוֹלָם נָם אֶת שְׁנָתוֹ, וַאֲנִי עֵר אִתּוֹ
עֲנַן חֲלוֹמוֹת מְרַחֵף
כָּל אֶחָד חוֹלֵם עַל מַשֶּׁהוּ, לְהוֹסִיף קְצָת טוֹב
יָרֵחַ רָחוֹק מְחַיֵּךְ
רַק הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם כָּל אֶחָד יַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ
עוֹלָם מָלֵא יִתְבָּרֵךְ
צָרִיךְ רַק אֹמֶץ וְרָצוֹן, אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן
אֲפִלּוּ בְּלִי לָדַעַת אֵיךְ

היום,
היום הבנתי משהו.
עוד לא יודע מה,
אבל הבנתי,
ההרגשה הזאת של לאבד שליטה לגמרי,
מפחידה
ומעוררת מחשבה
כמו שאנחנו אוהבים להגיד,
מחלקת את החיים ללפני ואחרי.
מה היה לפני אני יודע,
אבל מה יהיה בהמשך,
אין לי מושג.
אין לי מושג מה קורה עכשיו,
אז מחר? ועוד שבוע? ושנה הבאה?
אין לי מושג מה קורה איתי.
עייף,
עייף מכשלונות
עייף מדאגות
עייף מאהבות
עייף ממחשבות
תמיד לחוזרים בתשובה יש סיפורים כאלה על איזה משהו מטורף שקרה להם או שהם כמעט מתו, ובזכות זה חזרו בתשובה,
לא קונה את זה.
אבל זה בא אלי בהפוכה.
כי כשאתה לא מרגיש את עצמך,
אתה מתחיל להרגיש את עצמך.
מלא זמן לא הרגשתי את עצמי
כזה אני, חי מהיד לפה
ועכשיו,
עכשיו שהכל כבה פתאום,
ראיתי אור.
אור צהבהב מוזר כזה,
אור שאי אפשר להסביר,
אור שאני רוצה להבין.
והוא נעלם,
אחרי כמה שניות,
אבל שאריותיו לא נותנות לי מנוחה.
אני רוצה.
רוצה לחזור.
רוצה לחזור הביתה.

אני צמאה לה׳

צמאה לקירבת א-לוקים

צמאה לעבודת ה׳ אמיתית

צמאה לרצון ה׳ יתברך.

 

אני צמאה לרוגע

צמאה לנחת

צמאה לשלווה

צמאה לשקט פנימי.

 

אני צמאה לשימחה אמיתית

צמאה להיתלהבות

צמאה לאש

צמאה לאושר.

 

אני צמאה לתפילה בכוונה

צמאה לצניעות גמורה

צמאה לעמדה חזקה

צמאה לקנאות לה׳.

 

אני צמאה לקדושה

צמאה לטהרה

צמאה לתמימות

צמאה לפשטות.

 

אני צמאה לחום

צמאה לקירבה

צמאה לחיבוק

צמאה לאהבה.

 

אני צמאה לגדלות

צמאה לעשייה

צמאה לשליחות

צמאה להוספת טוב.

 

אני צמאה לאחדות

צמאה לאהבת ישראל

צמאה לקירוב

צמאה ליחד.

 

אני צמאה שיהיה בעולם טוב

צמאה לקשר בין כל עם ישראל

צמאה לעשות נחת רוח לה׳ יתברך

צמאה לקדש שם ה׳. 

 

אני צמאה לרגישות

צמאה ליצר טוב

צמאה לגמול חסדים

צמאה לנשמה טהורה.

 

אני צמאה לענווה

צמאה ללב טוב

צמאה לראיית הטוב

צמאה לשימחה של ילד.

 

אני צמאה לאור

צמאה ליחס

צמאה לכוחות

צמאה לישועות.

 

אני צמאה לשטויות

צמאה לצחוקים

צמאה לקלילות

צמאה לזרימה.

 

אני צמאה לדרך ברורה

צמאה להחלטות נכונות

צמאה להיות שלימה עם עצמי

צמאה להקשבה פנימית.

 

אני צמאה לחברה טובה

שהיא תקשיב,

שהיא תשתף,

ושהיא תבין.

 

אני צמאה לבעל

שיאהב אותי,

שיחזק אותי,

ושיהיה איתי תמיד.

 

אני צמאה לה׳ יתברך

שיכוון,

שיראה את הדרך הטובה,

ושאני ירגיש אותו איתי בכל מקום.

 

אני צמאה למשיח!

צמאה לבית מיקדש! 

צמאה לשכינת ה׳ בעולם!

צמאה לגאולה שלימה!!!

יבכה השופר, בכי נא השכינה
על נער ונערה המסתגרים בפינה
תקיעה ארוכה כאורך זעקתם
על נער ונערה שגורשו מביתם


מייבב השופר, בוכים גם מלאכים
על בחור ובחורה טהורים וזכים
שברים חלושים מחרידים הדממה
על בחור ובחורה המפסידים במלחמה


מיילל השופר, נפרדים הכרובים
על איש ואשה שאינם אהובים
תרועה מקוטעת לקב''ה תזכיר
על איש ואשה שהושלכו כשעיר

בּוֹא יַלְדִּי
שֵׁב פֹּה לְצִדִּי
חַבֵּק אוֹתִי
לְחָשׁ מִלִּים בְּשֶׁקֶט.
תֵּן לִי יָד קְטַנָּה
לְחַץ בְּחָזְקָה אֶת אֶצְבְּעוֹתַי
תַּרְגִּישׁ אֲנִי אִתְּךָ.
בּוֹא יַלְדִּי
תִּלְחַשׁ, תִּשְׁמַע
צְלִיל שֶׁל נֶחָמָה
בִּמְעַרְבֹּלֶת הַכְּאֵב.

ורוד אפור

כך סתם למול עיניי

דורשים הסבר

יחס

ניצבים ויוקדים

דוקרים בחוזקה

שקטים

עומדים בדממה

רוצה לנסות להבין

להבין מה אני עושה פה 

אני שואלת מחפשת לי תשובה

אני נושכת שפתיים

עד זוב דם

מקווה להעלם מחר מהעולם

אני שמה תחפושות

מסתירה תעצמ'י מאחורי המסכות

שואלת את אותה השאלה

ולא מקבלת שום תשובה

 

ואני בוכה 

לא מצליחה להפנים

מקבלת כאפות לפנים

מתכחשת

מחפשת אשמים

זועקת בקולי קולות

עד שנגמרות לי הדמעות

 

עד שאני מבינה

לא רוצה להיכנע

אני צריכה עזרה

עזרה מלמעלה ומלמטה 

מתפללת מתחננת אליו שבשמים

שאת בכיותי ישמע 

שיבין מה אני צריכה

שירים אותי

שיחבק אותי

שיחזק אותי

ויגיד לי "אני אוהב אותך

אל תברחי מהמציאות"

שיגיד לי "נשמה אני איתך 

תסלקי את העצבות"

ואותה שם לצידי למטה 

עם מילים חמות יפות ומלטפות

שתגיד שהיא אוהבת!!

לא מוותרת 

רוצה שאלמד להיות חזקה

לא להשבר 

להצליח לטפס במדרגות 

לא להיכנע

ואני רוצה שהיות שלמה 

שלמה עם עצמי 

אני רוצה לשמוח,

לצרוח!

 

נערת רחוב צריכה להיות ילדה קטנה ותמימה ;
עדיפות למנומשת עם קול של ילד וגוף שרירי ;
נערת רחוב צריכה להיות
בלי משקפיים
אחרת נאבדת הפואנטה;
שערה יהיה רך וגולש
שנגזר באכזריות ועתה הוא קצר;
ידיה צריכות להיות ענוגות
ופיה שקט ואינו מדבר כי אם מה שמוחה מחליט

ומה נעשה בילדה שכלל וכלל אינה שברירית
שמנה היא ופטפטנית ונשרכת היא אחרי כל המי ומי
גונבת היא מהמכולת גונבת היא מהקניון
צועקת היא ומתבדחת וריח קלוש וחמוץ נודף משערה המקורזל והארוך
גבוהה היא ובטנה משתפלת
ואיננה ילדה היא כי אם גברת
ומה נעשה לבת החמישים הגרה ברחוב
לירות עליה זה לא נראה טוב
אז נניח אותה
במוסד שיקומי
ונסגור את שפתיה בדבק מקומי
וננסה לעטות עליה סק*ס אפיל
אולי היא תזכה בחיים