פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 245)

אילו היה העולם 

עם המון אנשים טובים

אילו היה העולם

מושלם בלי פגמים

אילו היה העולם

בלי שקרים

אילו היה העולם 

בלי מריבות וכעסים

הוא לא היה עולם

הוא שיקר עליה

פשוט שיקר 

בלי למצמץ

איך הוא העז?

ועוד אחר כך הוא מחייך אליה

כאילו כלום לא קרה

היא כל כך שונאת אותו

וכל כך אוהבת

היא פשוט לא יודעת

היא יודעת שהוא רוצה אותה רק בגלל 

שהיא יפה

ולא בגלל האופי שלה

מה אכפת לו

זה הוא שמרוויח והיא מפסידה 

היא פשוט פראירית 

והיא יודעת את זה

אבל ממשיכה

היא לא יכולה להפסיק את הכל בשניה

היא מפחדת מהשינוי

למרות שהיא יודעת שהוא פשוט שקרן

והוא לא באמת שלה

היא עדיין נשארת שלו

היא חושבת שזה עדיף מכלום

והיא טועה.

 

רגילה.
שם מוזר לחופשה שהיא בעצם די מיוחדת, די נדירה.
ופתאום אני כזה מה עושים עם כל הזמן החופשי הזה?
פעם חופשים היו נורא קשים לי. כאילו, הייתי ילד רגיל סהכ, שסופר לאחור לקראת ה-חופש ה-גדול, אבל בתכלס, שבועיים אחרי שהוא היה מתחיל הייתי מתחיל קצת להתגעגע לכל הסדר ההגיוני הזה(באופן יחסי כן?) שהולכים לבית ספר בבוקר ונשאר להעביר רק חצי יום. ואז פתאום חופש ארוך וצריך להעסיק את עצמך. בגיל קטן יותר לא היה מחשב, או שהייתה הגבלת זמן יומית עליו, בשנים מאוחר יותר ששרפתי עליו שעות הייתה מן תחושה מעיקה אחרי כמה זמן שישבתי עליו. מן חוסר נוחות כזה, שהעצמות שלך צועקות 'בוא נזוז כבר לאיפשהו נעשה משו מעניין'. ועדיין לא זוכר יותר מדי ממה שעשיתי אז. אומרים שעוד לא נולד מי שיכול לעצור את הזמן וכנראה שזה נכון.
בכל אופן בחזרה לנושא שלשמו התכנסו - אז יש רגילה, וצריך למלא את הזמן איכשהו. לזכור מה חסר לי בכל הזמן האחר שבו אני במסגרת ורוצה לעשות דברים שלא מתאפשרים שם, ולעשות את הדברים האלה.
לבינתיים אני בזולה, יושב, קצת מוזיקה, קצת ציורים, וזה אחלה.
אז לילה טוב ונדבר מחר
(מי שמזהה את הרפרנס של השורה האחרונה זה בונוס של שתי נקודות)

ירח גדול. שלם ולבן מלוכלך
שמונים פעמים אלחש לתוך אוזניים חרשות של בובת חרסינה, העולם הולך לעזאזל. העולם הולך לעזאזל. והיא לא תגיב לי.
העולם הוא מדהים, ומדהים עד כמה בקלות אפשר להתבלבל בו. למה אנחנו נמשכים כל כך לרע? למה
כולן יפות עם פילטר, אפילו בובת חרסינה, כזאת שכשנשברת היא שורטת ויורד דם. ודם בכלל עושה לי להקיא למרות שאני רואה אותו כל כך הרבה. דם.
אני מציירת לי בכיף ואני כמעט משתכנעת שהכל טוב איתי. אני שומעת את אביתר מדבר על הפחדים שלו ופתאום נפלטת ממני כזאת אנחה, שאני עוצרת ואומרת לעצמי, אחותי, מה קורה. ואני יוצאת לרחוב לחפש לי אהבה. מין בחור בלי פילטר. כזה שלא מפחד להיות.
ובשבת שואלים אותי שוב ושוב, מה את מחפשת. ואני עונה רק 2 דברים
אחד.
שיהיה לו לב בוער
והם מרימים גבה
בוער באהבה
והם מרימים את שניהם
לה יתברך, אני מוסיפה בייאוש
והם לא מבינים
ואני לא אומרת להם את שתיים.
רק לי אני לוחשת את זה, בוקר וערב
שתיים
לב ענק
שיוכל להכיל אותי
כי אני ענקית ואין לי מקום בעצמי
והעולם הוא משתגע הוא הולך לעזאזל ומחר בבוקר השמש תפציע על הפצעים פצעים של האנשים השבורים שבעולם ויהיה עולם חדש, עולם של גאולה
עולם שהאנשים יהיו אנשים
עולם של אור חדש
אור חדש על ציון תאיר
אמן.

ואהבתי את הימים ואהבתי את הלילות ואהבתי את כל הרגעים היפים השלווים שאפשר להביט בהם אל האופק.
ועכשיו אני נמצאת מתחת. מתחת להכל. מתחת לערימות ערימות של חומר לימודי של השפעות טובות ורעות השפעות של חומרים כמו מדעים וחומרים אחרים ממיסים או לא ממיסים מוזרקים או נשפכים אל הגרון. גאד.
כל כך הרבה זמן לא שרפתי לעצמי את הגרון והלוע והוושט והקיבה והלב והלב והלב וכמה זה טוב אלוהיי זה מחייה אותי זה מוציא ממני את הילדה הקטנה הזאת שבא לה לקפוץ לתוך השלולית הכי גדולה והכי טוב שיעמוד שם איזה מבוגר קשוח כזה וזה ישפריץ עליו והוא לא ידע איך להגיב או פשוט סתם לשיר בזיופים ולדקלם סרטים מצויירים, להרים ראש לעלות על גדר באמצע השכונה ולצעוק אני הרגתי את מוספא
לא כי אני הרגתי אותו. אני באמת לא.
אבל מה לעשות שיש אנשים שחושבים עליך כל מיני דברים והם יעשו הכל כדי להצדיק את המחשבות שלהם, כי לא יתכן שהם טועים חלילה. חלילה. חלילה זה שם של מנקה שלא יודעת לנקות כזאת שמשאירה פסים ארוכים ארוכים על הרצפה דקים כאלה שאחרי שהם מתייבשים הם גורמים לכל הבעיות קשב וריכוז שלך לצאת החוצה וזה מטמטם אותך, זה פשוט גומר אותך, ואתה בא לקלל את חלילה הזאת ומסתבר שזה בכלל חלימה ורק באלך כבר להעיף את הפס השחןר הדק הזה הוא עושה לך עצבים. ומה אכפת בכלל מחלילה חלימה נו. איפה הייתי
בחומר הלימודי יאפ חומר בר למידה אומר איזה מרצה מסכן ואני חושבת על בר שהיא בטח עושה איזה שופינג עכשיו. בר. בכלל בר עושה לי קונוטציה של בר מצווה של מלא משפחה ואנשים מיותרים וחיוכים גדולים כאלה ושיניים לבנות וריק וגר בכלל אמור לעשות לי קונוטציות של דתלשית אבל הוא לא עושה לי את זה
גאד
איפה האלוהים שלי, אני רוצהלצעוק את זה או לרסס את זה או לכתוב על זה ספר, אבל אני לא יכולה
אני לא יכולה כי יושבת עלי חזק חזק תשובה מאד מאד חזקה ואיזה משפט עילג יצא לי. עברית קשה שפה.
איפה האלוהים שלי, אני אשאל. ואני אראה אותו, אני אביט במראה ואני אראה אותו ואני אצא לחצר ואני אראה אותו, הוא שמש הוא ירח הוא כוכבים הוא הכוס תה שלי בבוקר הוא הוודקא בלילה הוא החברים החברות האנשים הטובים יותר או פחות או לא בכלל. הוא הלב הוא האהבה הוא החיים
גאד
החיים. חלאס לכי לישון.

היא כל כך שקטה

שמה מסכה על עצמה

חיוך מזויף

היי ביי כזה

לא יותר מידי

פעם היא הייתה רועשת כזאת

ומעניינת פתאום

היא כאילו סגרה איזה דלת

וכששאלת אותה מה קרה

היא הסתכלה עליך ובכתה

כאילו דרכת לה על איזו יבלת

מה קרה לה? מה?

למה היא לא מספרת לאף אחד

למה היא כל כך לבד 

הסודיות  שהיא מפזרת סביב עצמה

רק גורמת לריחוק 

בינה לבין החברה 

היא כל כך בודדה

את השמחה והקסם האישי 

היא כאילו איבדה

הלב עוד פועם

היא משדרת לכולם 

שקט רועם.

 

תפילה לעני
עני בדעת כאמור
עני כעינוי
כרצון טהור מעל
כניתוק ממעשים

תפילה למלאך
מלאך כנפעל בדיבור
מלאך כמלאכה
כמעשים טבעיים
טהורים ונכונים
כרצון שאינו
כחוסר שליטה

תפילה לאדם
אדם בינוני בכל
אדם כתלוי ועומד
כנכתב ונחתם
שונה בכל פעם
כמכריע העולם
לצד זה או אחר
כשני יצריים
נשמה טהורה
נפש חיה ויחידה
כשתי נפשות
רצונות טהורים ופחות
כעבד, כבן
כשכינה בניהם

אדם
העומד לדין

אלוהים כבר פה? שים את
העוגות על השולחן.
אלוהים אוכל?
הוא עושה כאילו,
בולע כמו
מילים תפלות,
כמו תפילות.

פעם למדת גמרא, והדהוד הדפים
הרטיט את אמות הסיפים?
אליהו המתין מחוץ לחורבה
ושרף בך בעיני נצח רושפות-
'חייך וחיי ראשך'-
והרגשת את חייך נתלים באויר-
'שבשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות
ועונין יהא שמיה הגדול מבורך
הקב"ה מנענע ראשו ואומר:
אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך.
מה לו לאב שהגלה את בניו,
ואוי להם לבנים
שגלו מעל שולחן אביהם'

ותזדעזע הארץ
ת'ק פרסה על ת'ק פרסה,
ואש אחזה בדפים ותיקוד בעצמות
והאף נשף ורשף,
כמו התמלאו הריאות שלהבות.

והנה א-ל-ו-ה-י-ם
הכל מִתְאַיֵּן
נשאב האויר, מתרוקנת האש
מתוך הריאות.
המילים נופלות לתהום,
והיש מתנפץ
לחוסר ממשות, לחלום.

אך הוא מ-נ-ע-נ-ע - ר-א-ש-ו - ו-א-ו-מ-ר
'אשרי המלך
שמקלסין לו כך בביתו'
והנשמה פורחת כמו פרפור הציפור
באימה ורעדה,
מאהבה
מתנועת מפרק אחת קלילה.

אלוהים מחכה לך
בסלון, רואה נטפליקס.

נוּ מָה.
פּוֹסְט טְרָאוּמָה.
הַאִם תַּסְכִּימִי
עַד יוֹם מוֹתִי,
לִזְנֹחַ הַמִּלְחָמָה.
וְלָתֵת
לַיָּד הַחַמָּה
פָּשׁוּט לַעֲטֹף אוֹתִי?

כל
כמה מילים
שנכתבות
ככה
נראות כמו
שיר
אז מה
בעצם
זה אומר
עלינו...?

תָּמִיד הִיא,
רְעֵבָה לַחִבּוּק שֶׁלִּי
הַנֶּפֶשׁ הָזוּ.
אֲבָל אֵינָהּ מְבִינָה,
וְלוּ לְרֶגַע
שֶׁהָאֹכֶל אָזַל.
זַ"ל.

מָה עוֹד נִשְׁאַר לָהּ
לַנֶּפֶשׁ.
הַכֹּל בָּהּ עֹבֶשׁ
וְרֶפֶשׁ.
מָה עוֹד נִשְׁאַר לוֹ
לַגּוּף
אֵין בּוֹ כֹּחוֹת
הוּא מְבַקֵּשׁ
לָעוּף.

דִּכָּאוֹן.
נו זוֹ,
הַמַּחֲלָה.
מַצְלִיחָה
אַט אַט
לִהְיוֹת
נַחֲלָה
שֶׁל הַפְּרָט.
שָׂם לְהִתְגוֹרֵר.
וָלֹא לִזְּכֹור,
אֶת עַצְמִי יוֹתֵּר.

;list=LLGBHvY2zOapddKlNen5OoFA&index=795

 

זה יגמר בדם | עם נונסטופ - Обзоры и рецензии фильмов, игр, программ

 

אופנה באה מתחלפת

אושר בא ומתהפך

אהבה באה והולכת

כלום לא נשאר

בסוף הכל נגמר

למה משקיעים פה 

בדברים של מה בכך

את המשמעות הדור הזה שכח

רודפים רק אחרי הכסף והתאוות

נשאר לנו רק לקוות

שיום יבוא ונבין

שאין חיים בלי להאמין

הדבר היחיד שנשאר 

ואף פעם לא נגמר

זה אלוקים 

והלוואי שנזכור תודה לו תמיד לומר

 

 

 

מכירים את זה שמרגישים בעסה תקופה ארוכה, ואז משום מקום מגיע כל השמחה הבלתי מנוצלת כמו פרץ של קפאין? אז הייתי בבעסה, וחשבתי לכתוב משו מבאס, אבל אז נכנס לחדר  אח יקר עם רגליים יחפות וחולצה קצרה, וקר ממש בחוץ, והתוצאה לפניכם: 

(פעם ראשונה, אז תהיו עדינים... אני יודע שיש בעיקרון חוקים לחרוזים וכאלה, אבל אין לי כוח, בנוסף ראיתי קצת ממה שאתם כותבים פה, אתם מדהימים\ות! אבל ראיתי שהרבה מהדברים כאן הם עמוקים וכואבים, אז כמעט התחרטתי ובסוף כן החלטתי לפרסם כאן, סורי אם זה עליז מידי ולא במקום...)

                                                            

אחי, אם בן קיבוץ אתה, או מושב, עם נער גבעות אתה, או סתם תושב,

את הרגליים אל תעטוף במיני מחצלות ומחיצות ענוגות,

יחפות הן, יחפות! יחפות יצעדו, יחפות ירוצו ויישרטו, באבק הערבה, בין קוצי הגולן ואבני הבקעה,

חופשיות הן, חופשיות נולדו, מגע הארץ טוב הוא להן, כי לכך נועדו

ואם מהקור אתה חושש, או שמא מלהט האדמה,

תאמין לי אחי, כי זה ידקור אך לשנייה,

ואולם תענוג גדול יותר, מאשר מגע הארץ האהובה, כה דוקרת, וכה חשופה,

שתפגוש בכף רגלך היפה, היחפה, גם אם תחפש יובל שנים, תאמין לי אחי, לא תמצא

ומסכנים הם, העירוניים, את רוב כספם לריק מכלים,

 משתדלים ורוכשים ממיטב המנעלים והמותגים,

ואינם מבינים, המסכנים, כי החופש האמתי, אינו מצוי הוא בארנקים,

אלא כשיישירו מעליהם את המניעים, ובשדות אז ירוצו כעוללים,

יחפים אחי! יחפים

וגם כאשר, בוא יבוא הגואל,

תאמין לי אחי, אז בלי להתבלבל,

יתקבצו סביבו כל בית ישראל,

וכולם, ללא יוצא מן הכלל,

ישילו מעליהם את המנעל, שעל הרגליים מכביד במשקל מיותר,

כל מן דהו, כל עורך דין וכל גברת, כל ספסר, כל חייל וגם פנחס מהמכולת

יחלצו המנעלים, ויפצחו בריקוד ושיר, ככה, בלי בושה, יחפים!

ובירושלים האהובה,

הו כמה יפה היא, כמה קדושה,

יבוא ראש העיר, בגיל וברעדה,

ובריקוד אדמורים אז יפצח ברננה, ויצרף למעגל עוד גברת זקנה,

כמובן, אחי! עם רגל יחפה!

ושלל נשיאים יגיעו מהגולה, ואת נעליהם ישאירו, אלא מה, בשדה התעופה,

ובענייהם יחזו בפלא הנורא,

איך ראש הממשלה מכרכר בחדווה, ורוקד לו בעוז עם ניסים, הילד הבעייתי מהכיתה המקבילה,

ורגלי שניהם חשופות, מלטפות בקצב ובאהבה את המרצפות העתיקות

זה עוד יקרה אחי! זה עוד יקרה! ועד אז אחי, ברגבי ארצך, תשאיר את רגלך היפה יחפה, כי יודע אתה, מיום עומדך, כי לכך היא נועדה

 

 

 

 

 

חסידים הראשונים
היו שוהים
שעה לפני שמתפללים
ורק אני שועה
שתהיה לי שעה
לשהות ולהשתאות
לרוקן את הראש
ולהירגע

12:17 ספק בוקר אצלי, אם להתחשב בכותונת הורודה מלאת הכתמים שאני מנקה איתה את הבית, ועדיין לבושה בה, לא, לא בשביל לנקות.

אין לי פלאפון כבר כמה ימים, אז קניתי נתב למחשב ופתאום חזר לי האינטרנט ואני מרגישה סוג של חזרתי לחיות. את הפלאפון אני צריכה לתקן, אבל זה לא בוער לי, אני מרגישה חירות בדמי כשאף אחד לא מוצא אותי.

כבר מזמן הטלפונים הם סוג של הטרדה:

אבל רק עכשיו אני קולטת כ מ ה .

ואיך זה לחיות בלי אייכון שתמיד יודע 

איפה את נמצאת ומה את עושה, ואם את לא נראית לאחרונה הלך עלייך, ואולי את תלויה באמצע הסלון אלוהים ישמור.

אז אני מתקשרת לאמא פעם ביומיים מהמאפייה שליד הבית, וצוחקת לה בטלפון, והכל טוב בלה בלה.

ובאמת שאני בתרדמת חורפית. לא אני לא הולכת להצביע, אנלא פראיירית של אף אחד. 

אם יסיעו אותי הלוך חזור, יש סיכוי שאצביע, וזה יהיה למי שיסיע אותי.ובתכלס כולם מושחתים שם, בממשלה, כי ההומלסים עדיין רעבים, והאמהות החד הוריות עדיין לא מוצאות עבודה וצריכות לשקר שהן נשואות או רווקות.

 

אני לא יודעת למה אני כותבת פה, את המחשבות שלי, ולא ביומן במחשב, אולי אני מתעדת את עצמי והתת מודע יודע את זה.

הרי יום אחד לא אהיה, ומי אני אם לא המחשבות שמתרוצצות לי במוח.

 

אלוהים ברא את העולם במחשבה.

 

אמא, את כותבת ספר? שואל אותי בן ה4. הוא לבוש בפיג'מה ואוכל עוגיות פרצוף, ומחכה שאפנה לו את המחשב הוא גם רוצה לחזות בפלא הגדול, שיש לנו אינטרנט.

לא מותק אני לא הולכת להראות לך סרטים, תשכח מזה, אני חושבת וגם כותבת כאן.

אנחנו נשב על הריצפה ונבנה במגנטים ובקפלות ,כמו שעשינו אתמול ובכל יום מאז שאין סרטים.

ואז אני ארגיש שעוד שניה אני משתגעת משיעמום אינסופי ואברח , לשירותים או למחשב או לשכנה, אבל אז יהיה כבר לילה אז זה יהיה בסדר כי הוא יישן.

 

מעניין מי יהיה ראש הממשלה.

 

עולם בו יש מאות
אנשים שאוהבים אותך
ובודדים רוצים את רעתך
זהו עלמא דשיקרא

עולם בו רובך מלא בטוב
אתה מחפש רק לאהוב
אבל חש כשלונות
ושוכח נצחונות
זהו עלמא דשיקרא

אולם אתה עושה טעויות
ועדיין בן אנוש
ולא מלאך
אז אל תשרף

ולעולם תזכור
גם אם אין מאות
ולא רובך מלא בטוב
עדיין
אני אוהב אותך

דקה ל3 בצהריים, ואני נזכרת בשידוך שאחי הציע לי בשבת.

נכה על כיסא גלגלים, עם טיטול, אבל הוא עילוי אמיתי ומי שתתחתן איתו תזכה לשבת בצילו של עץ התפוחים ולהינות מזיו שכינה.

אני לא מזלזלת בנכים, אבל בשבילם יש נכות, הרי הרבה יותר קל להסתדר נכה עם נכה, יש להם אלף נושאים משותפים רק באיך עושים קנייה בסופר.

נכה מלידה חי ככה תמיד, והוא לעולם לא יבין אותי אם יהיה לי קשיים כמו עייפות שלא יהיה לי כוח ללכת בשבילו לקופת חולים, כי אני עייפה, הרי הוא פי מאתיים עייף ממני.

ואני כל כך מבינה אותם. הכי מרחמת שיש. אתן להם את כל מה שאני יכולה במידה ואראה מישהו בבעיה, נכים זה דבר הכי כואב בלב שאני מרגישה כשאני רואה אותם.

 

בכל מקרה, אמרתי לאחי את כל מה שכתבתי כאן, אז הוא אומר לי , את לא תופסת את המציאות, את גרושה עם ילד הלו! תתאפסי , את צריכה להתחיל לחפש גם מקהילת בעלי המומין.

 

אמרתי לו,אם אני ארצה אתחתן גם עם רווק צעיר ונחשק. העילוי של הישיבה. אני פשוט לא רוצה, מעדיפה מישהו שיבין אותי ושיהיה במצב שלי.

נכה לא יסתדר איתי. וחוץ מזה, אני לא הולכת להתחתן מתוך רחמים.

בכל מקרה, הבנאדם התחיל להרצות לי כל הסעודה כמה שאני טיפשה שאני רואה רק שטחיות ולא חושבת על פתרונות אחרים.

אני כל כך שמחה שאני בלי פלאפון

 

זהו, רציתי לשתף לפרוק וליילל.