שרשור חדש
אני עדיין כאןכופרת
עדיין מחכה לסטירה הזו
שתמיד מדברים עליה
הזו שתנער אותי
שתשנה אותי לנצח

עדיין מחכה לחברה ההיא
שתמיד תיהיה שם
תמיד תדע מה להגיד
תמיד תעזור לי לקום

עדייו מחכה לדבר הבא
שירגש אותי מעל לרגיל
שיגרום להרגיש
שירעיש כל כך שכולם ישמעו

עדין מחכה לבחור ההוא
שיעשה לי פרפרים
שיגרום לי לרצות
אתם יודעים על מה אני מדברת...

עדין מחכה להכרה ההיא
שיפסיקו לזלזל
לנפנף את המילים כמו אבק מהעיניים
שירגישו בקיומי באמת

אבל בתכלס
עמוק בפנים
אני לא יודעת אם זה מגיע
ואם יגיע
אם זה מגיע?
זה יגיע, בע"הדעתן מתחיל

כי יש מנהיג לבירה.

כתבת נהדר.

יפה מאוד!נוגערחל יהודייה בדםאחרונה
תראו אותי. אבל ככה. טוב?רוח סערה
אל תראו אותי
ככה
רעה.
בבקשה-
תראו בי את הכאב
את הפצע
את הבכי
הדמעות
את העוצמות
(אלו שאין לי מושג כמה מהן בכלל קיימות)
את ההשתוקקות
ואת הטוב
הרחמים
והאובדן
ההתמודדות
ואת הפרח הקטן
שצמח לו
אחרי תקופה ארוכה
של נסיונות
וטיפונת הסתגלות.
תראו אותי.
אבל ככה,
טוב?
יפהלחייך
בעז"ה יהיה מי שיראה אותך ככה
תודהרוח סערה
אמן
יפה וכ"כ נוגע ללברחל יהודייה בדם
תודה נשמהרוח סערה
נגגע לי ממש!עטרת.א


תודה נשמהרוח סערהאחרונה
יפה ממשרוצה_להיות_טוב
התחברתי..
תודה, רבה!רוח סערה
אהבת אמתרוח סערה
איך היא מפחידה אותו
ככה
"אני אוהבת אותך"
לוחשת
זה בטח רק האלכוהול
והיא מתעקשת
"אני אוהבת אותך כל כך"
עם כל הרע והטוב
והבלאגן שבך
והשחור
והיהלומים שמתחת
"אני אוהבת
כל כך אוהבת."

אוי זה עצובדור 3


מרגש יפה ואמיתי!רחל יהודייה בדם
תודה לך!רוח סערהאחרונה
לקחו לי את אלוקיםרוח סערה
לקחו לי את אלוקים
אני חורטת כאב
על קיר הרוס,
שרפו לי את החלק שלו
בתוכי.
גזלו את קצת הטוב שהיה
ושילחו את הרוע לחופשי
לזרוע בי הרס וחורבן.
שדדו ללא ניד עפעף
את הרוח שפיעמה בי
אז,
כשהייתי קטנה ותמימה.
הכניסו לי את כל הזבל
לקופסה בתוך המוח
ונעלו
אין יוצא
ואין בא.
כמה שבכיתי
ועודני בוכה
זה נגמר. אבוד.
לא נראה שיש תקנה.
וביום מן הימים
אעמוד
ואצרח לתוך החושך
"אשמים"
אתם לקחתם לי
את האלוקים.



ווואו יפה מאוד, נשמע נסיון קשה ממש...זאב בודד
תודה!רוח סערה
כן זה קשה
מנסה להתמודד עם זה
בהצלחהזאב בודד
רק צריך תמיד לזכור שאף אחד לא יכול לקחת לך את אלוקים והוא אף לא עוזב אותנו גם ברגעים הקשים....
תודהרוח סערה
הלוואי
אמל'הזריחה

מה זה הדבר הזה?

 

כתוב יפה

 

ואמיתי ונוגע

תודה נשמהרוח סערה
וואי, השורות האחרונות חזקות נורארצה לאש
פעם הייתי ניקית

כתבת מדהים

 

והשורות האחרונות בכלל

וואו תודה!רוח סערה
זה משמח אותי
מיוחד וכ"כ נוגע ללברחל יהודייה בדם
תודה!רוח סערהאחרונה
חי בסרטבלונדינית עם גוונים

מים אש

הוא מתעקש

קצת חושש

לא רוצה להתרושש

קצת טוב הוא דורש

מה הוא כבר ביקש

הוא כבר לא חושש, מכולם.

קצת אהבה פה בעולם

נראה לו מושלם

חי בסרט שיקרה אחרת

קום מהחלום נשמה 

רד מהבמה

תמשיך לכתוב שירים

על טוב ואהבה 

 

 

מאוד יפה ועצוברחל יהודייה בדםאחרונה
בלה בלהמציאות.
מי אתה
ולמה אתה מחייך
ואיך מוציאים אותך מהראש
אפל שכמותך
מדבר אל הטלפון מרכין ראש
בתוך הנפש שלך יש משהו לא פתור
ואני לא יכולה להתייאש סופית
כשעדיין לא מצאתי את הכפתור

את המתג של האור

אתה חי באפילה ואוהב להתחבא
וזה הכייף שלך לעשות קסמים
לעשות מאחורי הקלעים
הכל
אתה גורם ללבבות להתהפך ביסורים
בלילות
ואתה מעשן ירוק
וצוחק אל הקירות

יש לך חברים ידידות משפחה ואתה מפונק אתה חי בסרט

ומה לי ולך
ולמה לי לאהוב אותך
ובלילות
אתה נרדם ושומר
חזק את קופסת הקסמים
כך כך חזק
כל כך חזק
וואוו..מיוחדרחל יהודייה בדםאחרונה
ללכתשרה את חייה

היא יושבת עכשיו על הספסל בגינה, רק היא והשקט, והחתול שנח מתחת לספסל השני.

היא ממוללת עלה בידה, ובוהה בפירורים שנשארו ממנו. הראש שלה מפוצץ במחשבות, מה שלא נראה מבחוץ. היא מסתירה את הרגשות שלה בפנים טוב, טוב מדי. 

לא ברור למה היא יושבת שם בלי לעשות כלום, בשעה הזאת, גם היא לא ממש יודעת. היא רק היתה צריכה את השקט והלבד, רחוק מכל מה שהיתה צריכה להתמודד איתו כל היום. אבל המחשבות רודפות אחריה גם כאן, מין פרפרים קטנים שמתעופפים בכל הגוף ומזמזמים בראש, ולא מרפים, המחשבות, לעומת הפרפרים לא כאלה יפות.

היא קמה מהספסל ומתחילה ללכת, פשוט ללכת. לשחרר הכול, לנער את המחשבות, אולי זאת דרך טובה יותר לשכוח, להכחיש לכמה זמן את כל מה שעובר עליה, מאשר לשבת ולבהות. אולי באמת.

אחרי כמה זמן ההליכה הופכת לריצה, היא רצה כאילו היא בורחת ממישהו שרודף אחריה. אולי בורחת מעצמה.

היא תמיד סוחבת את הכאב של כל העולם על הכתפיים שלה, היא תמיד מקשיבה למי שמספר לה כל מה שעובר עליו בחיים, בנוסף לכאב שלה עצמה שהיא סוחבת בלב, אבל אותו היא מכחישה. היא מחייכת וצוחקת כשבפנים היא רוצה רק לבכות, מרוב שהיא עושה את זה כל הזמן, זה בא לה באוטומט, וגם כשהיא לבד היא לא מוציאה אותו החוצה.

רק בתוך הראש המחשבות מאיימות לפוצץ אותו, בגלל שלא נתנה ללחץ להשתחרר בצורת דמעות שקופות. והלב מדמם כי הוא נסדק ונשבר וטיפות אדומות סובבות סביבו והולכות בשביל מאחוריו.

בדרך כלל היא טיפוס עליז ושמח, אף אחד לא חושב אפילו שכל זה הצגה, אף אחד לא מבין למה היא צריכה את הלבד הזה והעצב והכאב.

היא עדיין רצה ומחליטה להפסיק לדחוק את המחשבות, ופתאום הכול צף ועולה והיא חווה את מה שעבר עליה כל הזמן שוב. כל מה שהיא סילקה מהראש, כל מה שלא היה לה כח להתמודד איתו, כל מה שהכחישה והתעלמה ממנו. הכול חוזר אליה פתאום.

היא נעצרת, צריכה לעכל, היא עברה את הספסל מזמן, עברה כבר חצי שעה מאז שישבה שם. למרות שאין ספסל, היא מתיישבת על המדרכה עם הראש בין הברכיים ונושמת עמוקות. דמעות מתחילות לזלוג לה על הפנים והיא לא טורחת לנגב אותן. היא יושבת ככה קצת זמן, פתאום היא מרגישה יד נוגעת לה בכתף, היא מרימה את מבטה, ורואה אותו עומד מעליה, עם חיוך מהסס ששואל הכול בסדר? הוא עומד שם, הסיבה לכל הכאב והבעיות שלה. ועכשיו,היא תתעלם מכל זה? עד שהיא הבינה הכול.. אם הוא גרם לה לכל כך הרבה צער למה שתלך איתו? למה שלא תגיד לו ללכת, כי הכול בגללו? מצד שני זה קשה לה, להפסיק פתאום הכול. היא אוהבת אותו והיא חושבת שגם הוא אותה. היא מתלבטת, ובסוף אומרת לו, "איך אני אדע שלא תכאיב לי שוב?,איך אני אדע שמעכשיו יהיה בסדר?" והוא מסתכל עליה, חושב מה להגיד, והיא ממשיכה "אני לא אדע, ובגלל זה אני עכשיו אלך ואתה תלך,כל אחד לדרכו ואולי יום אחד כששנינו נהיה יותר מוכנים, נדבר שוב" והיא רק קמה, נתנה לו חיבוק אחרון והלכה. ואחרי הרבה זמן הראש שלה שקט ממחשבות, ואין לה סיבה יותר לבכות, למרות הפרידה שהתרחשה לפני רגע. היא מסובבת את הראש לרגע אחד ורואה אותו עדיין עומד, וממשיכה ללכת בלי להסתכל יותר אחורה.

 

וואו אני לא מבינה איך עוד לא הגיבו על זהבלונדינית עם גוונים


אני אשמח לתגובות😶שרה את חייה
איזה יופי של כישרון להוציא את המחשבות בצורת מילים.יופי אדמה

דיברת אלי מאוד!

זה מהמם. דווקא הפשטות של המילים היא זאת שמצליחה להעביר את מה שיש בפנים.

תמשיכי לכתוב..

תודה❤, אני אכן ממשיכה לכתובשרה את חייה
מדהימה שאת!אין ואפס
"היא מסתירה את הרגשות שלה בפנים טוב, טוב מדי."

את כותבת רגשות טוב, טוב מדי.
אלופה!!
יפה מאוד נוגע ללברחל יהודייה בדםאחרונה
אז..מציאות.

בס"ד

 

 

 

אני כבר כמה ימים בלי גישה לאינטרנט.

אחרי שקראתי ספר לפני שבועיים על הסכנות שבאינטרנט, של קובי לוי, ועל הדג החי או הנט, ומאוד הזדעזעתי, ופתאום הפלאפון שלי שבק חיים וגם המחשב,

ראיתי סימן משמים.

היום לא יכולתי כבר, אחרי שעברתי לפלאפון כשר, וניתקתי את הקו של החזיר, ניסיתי לבדוק אולי בכל זאת המחשב יפעל, למרות שבפעם האחרונה דפקתי עליו מרוב ייאוש והרסתי את הסיכוי הקטן שלו לפעול,

והסים בכלל מנותק, שבועיים וחצי הוא לא קיים,

ואני כמו טיפשה שהיא גם גיבורת -על מרוב אמונה, פשוט לא יכולתי היום, לא יכולתי בלי חדשות, בלי מוזיקה,

והדלקתי את המחשב, והכנסתי את הסין המת לנתב של המחשב הניח החבוט והישן,

ונדרתי לה' שאם המחשב ידלק אני אגיד מיד נשמת כל חי, והמחשב נדלק נגד כל הסיכויים.

ואז אמרתי מיד נשמת.

ואז ראיתי שאין אינטרנט, וכי מה חשבתי?

ובכל זאת נדרתי שוב , שאומר שוב נשמת כל חי.....

והאינטרנט עובד. עובדה אני כותבת כאן, הוכחה חיה.

אמרתי מיד נשמת כל חי, אחוזת התפעלות, ומיהרתי לבדוק איך יכול להיות, אינטרנט? הקו לא פעיל!! אני עדיין תוהה גם בדקות אלו איך זה פועל, מין הסתם שהקו עוד פעיל רק לא בדקתי אותו ואיכשהו נשארו לו כמה ימים לעבוד, ואלי הפקידה לא עשתה למרות הבקשה

א נ ע ר ף ולא על זה רציתי לדבר.

רציתי לדבר על אלוקים. התקרבתי אליו מאוד, מאוד, מאוד, בחודש אדר הזה. יש ספר שאני מחוברת אליו כמו חמצן, ובלעדיו אני עצובה , ממש ככה. אני הופכת להיות אדם שמח בחלקו ומאושר כשאני קוראת בו, ותמיד יש לי קשיים לקרוא בו, הזויים ומוזרים, אני רק מתחילה לדפדף בו ואני נדרמת או צריכה להתפנות אני נעשית צמאה וכל מיני צרות של היצר הרע ובכל זאת בכל זאת בכל זאת הצלחתי לקרוא בו, הוא כבר שבוע וחצי איתי ולמרות שאני קוראת בו כל יום - לא הספקתי לסיים אותו, כי כל משפט דורש התעמקות היצר שלי , היצר הרע שפעם המריד אותי נגד הבורא, ועכשיו כל משפט מחסיר פעימות ליבי וסותם לו את הפה המסריח והכופר, וזה כל כך כייף לי להיות ככה מותרת ספיקות, וזה נס עצום שקשה לי להסביר, 

 

קוראים לספר האמת היחידה חלק 1. הוא שחור ויש עליו תמונות של גוף האדם וחורבן הבית וכד'.

וכתוב שם הוכחות חותכות לקיום התורה,

חותכות גם את האפיקורס הכי גדול, מה שאני הייתי. בחורה חכמה שהופכת לאפיקורסית זה מסוכן ואף אחד לא הצליח להחזיר אותי בתשובה עד שנפל לידי הספר הזה וזה פשוט אילץ אותי לשנות תפיסה ולשנות הכל, הייתי אפיקורסית הכי מסוכנת כי האמנתי בה' רק לא בתורה שבעל פה והיו לי כל מיני עיוותים על התורה , הייתי לייצנית כל כך, וחשבתי שאני חכמה, והחזקתי מכשיר שהוא מבחינת חזיר ושקץ משוקץ ואני מעידה על עצמי שמאז שאין לי את המכשיר הלב שלי מתרפא ומשתמח וחכם הרבה יותר,

ואיכשהו אני מנסה להעביר פה בכמה מילים את האמת היחידה, כי ה' הוא אלוקים והוא אמת, והתורה אמת, וגם התורה שבעל פה!!!! והכל!!!!! הכל אמת אין לי ספיקות בכלל

 

ואכתוב כאן כמה מילים על אמת מתוקה זו:

 

קודם כל , אין כזה דבר שאלות אמיתיות באמונה. אמונה בבורא העולם נותן התורה הוא הדבר הפשוט ביותר בעולם. כל גרגיר חול, עלה עץ, כוכב בשמים, צורח שיש בורא לעולם ושאין קץ לחכמה שלו, וליכולת שלו, וכל ההסטוריה צורחת את האמת שאותו הבורא בחר בעמו ישראל התורה אצל הגויים היא הסטוריה, יציאת מצרים זה הסטוריה, ניסים גלויים שקרו לעם ישראל ידועים אצל כל הסטוריון חוקר באותם תקופות, שאלות באמונה זה בסך הכל תירוצים למה אני רוצה לחטוא, ההוכחות לאמונה כל כך פשוטות!

 

הוכחה ראשונה!!!!

 

המדענים גילו שיש בעולם חומרים שמתפוררים לאט והופכים לחומרים אחרים במשך זמן. אורניום הופך לאט לאט לעופרת, זה שעדיין יש אורניום בעולם ולא הכל הפך לעופרת מראה שהייתה התחלה לאורניום ושלא הכל הספיק להפוך לעופרת! אז הייתה התחלה לעולם, ולפי הוכחות החומרים גם הייתה התחלה כמו הזמן של התורה. 

דבר שני, המדענים תמיד כשמגלים משהו חדש בעולם ישר מחפשים מה התפקיד שלו בעולם, וזה מעיד שהם מאמינים שהעולם לא נברא סתם.. פעם עוד חשבו שהתוספתן סתם נברא, היום גם את זה גילו שזה בא עם תפקיד . ויש את האפיקורסים שאומרים אז מה זה מליוני שנות אור בין הכוכבים? ואנחנו יודעים שהשם ברא את הכוכבים כל כוכב עם האור שלו, "מבוגרים" כדי שיאירו מיד, וגם את העצים "זקנים" מוכנים עם פירות לאכילה, גם האדם נולד מבוגר, והעולם כולו נברא בצורה שתהיה קרקע פוריה לחיים על פני האדמה, הרי כוכבי אש באמת צריכים שנים כדי להיות כל כך הרבה, השם ברא אותם ביום אחד- "להאיר" על הארץ!!!! ברור שהעולם נברא מבושל, וההתחלה הייתה "מבוגרת".

 

תראו עוד הוכחה: כדור הארץ נמצא במרחק של 150.000.000 !!!! ק"מ מהשמש!!!!!!!!!! כן!!!! קצת יותר רחוק מהשמש- היינו קופאים. קצת יותר קרוב- הכדור הארץ היה נשרף, והכדור שלנו מסתובב סביב לציר שמשופע בעשרים ושלוש מעלות!זה גורם לעונות השנה, אם הציר היה ישר- היה בין הקטבים תמיד קיץ לוהט!!! וסמוך לקטבים קרחוני ענק! העולם היה לא ראוי לקיום בריות! 

 

אנחנו ובעלי החיים פולטים כל רגע דו תחמוצת הפחמן!העולם היה יכול להתמלא בגז הרעיל הזה! מה עשה השם ? ברא עצים ואת הים, העצים פולטים חמצן , ובולעים את הרעל שאנחנו פולטים, והים בולע גם כן, במידה ויש עודף גז באויר! ואם יש מחסור בגז הזה? הים פולט!!!!!!!

מי נתן שכל לים לבלוע כשיש יותר מידיי

לפלוט כשיש פחות מידיי

מי נתן שכל לים לא לעבור את הגבול הדמיוני על החוף????

כתוב בתורה גבול שמת בל יעבורון , הבריאה מוכעחה על קיום הבורא,

 

ובכלל, 

המשך..למי שרוצה להיכנס !מציאות.

בס"ד

 

משום מה הפסיק לי הירשרור הראשון ברורח נס הוא לא נמחק אלא נשלח אוטומטית, וכמו שאני מאמינה אין מיקרה בעולם אז..זה היה צריך לקרות? כן.

 

אני ממשיכה עם הוכחות לקיום התורה.

 

בדם שלך יש חומר שמיד כשהוא יוצא לאויר הוא מקריש, זה התפקיד שלו לשמור לך על הגוף שאם את נפצעת מיד הדם מפסיק.

איך בגוף הוא יודע לא להקריש?

 

הקיבה שלך מעכלת הכל- גם חומרים קשים מאוד מאוד מאודדדד

ואת עצמה היא לא מעכלת? את הדפנות בה שהן נמצאות בין המאכלים , בסבבה שלהן, רכות ועדינות!

אבל כשחיה מתה מתעכלת מיד גם קיבתה וזו הסיבה לסירחונה. וכנ"ל בני אדם...

 

"מבשרי אחזה אלוק".

 

ועכשיו נעבור לתורה. היטלר ימ"ש חשב שהטוב זה להרוג את כל היהודים. אש"ף בטוח שהטוב זה לזרוק אותנו לים. השכן החילוני שלי בטוח שאין יותר מוסרי מלתת לכל אחד לעשות כחפץ ליבו, והיושבים בכנסת בטוחים כל אחד בחוקיו וכל כת והמצאותיה, המוסר שלה וה"טוב " שלה. באירן הטוב שונה מהטוב בישראל, בהודו הטוב שונה מבאיראן, וכו'!

 

בורא העולם כתב לנו ספר הוראות, כי כל דבר שמישהו עשה שישמש אחרים זה טבעי מאוד שיהיו עליו הוראות יצרן איך להשתמש בו.

ובאמת הבורא הופיע חד פעמי בהסטוריה  בצורה כזו שאף בן אדם לא יוכל לפקפק בזה! את מאמינה שהיה מישהו שקראו לו נפוליון ? ששלט בצרפת? כן, למה? כי אלפי אנשים הכירו אותו פעם. והעבירו הלאה בספרי הסטוריה. זה נקרא מאורע הסטורי.

על מעמד הר סיני בו הופיע בורא העולם במראה נבואי כדי להודיע רצונו- העידו כל בני ישראל לכל בניהם! שהם עצמם ראו זאת! גם על זה ה ע י ד ו וגם על כל ניסים שקרו ביציאת מצרים, ובמשך 40 שנה במדבר, ( וגם ספרי ההסטוריה במצרים מספרים על 10 המכות מנקודת מבטם, כאילו הייתה מגיפת כינים ואחר כך מכת צפרדעים ללא הסבר וגם שהיאור הפך לדם ויש להם אחרי אלפי שנים נקודות מבט שזה היה כישופים, וכד', ויש הוכחות על הרבה דברים. אפילו הסטוריונים אפיקורסים נותרו פעורי פה מול ספר יהושוע כי כל המסעות והערים בדיוק ככה הכל קרה , או לדוגמא המגיפה המסתורית שמתו צבא שלם, ובתנך כתוב שהיה נס, וכו וכו וכו אלפי הוכחות שאפילו על הדולר כתוב באלוקים אנו בוטחים יש היום המון עדויות מהגויים עצמם על  אמיתות התורה )

 

ואיך יכול להיות שמישהו ימציא הסטוריה שמעל העולם מכל המקומות היהודים זוכרים מאב לבן את אותם המצוות, אלפי שנים כולל מסירות נפש?

45 דורות מבדילים ביננו למעמד הר סיני,זה לא כזה הרבה, מתוכם אלפיים שנות גלות שעדיין יושב לו הכותל המערבי עם ההסטוריה של בית המקדש...

 

יש אנשים שמכחישים שואה, ועבר רק 70 שנה בערך,  והשואה קרתה כי יש עדיין ניצולי שואה אז אנחנו מאמינים.....

הילדים של ניצולי השואה גם זוכרים...

אחרי 45 דורות יהיה העדויות והספרים למזכרת, ובטח שיקומו מכחישי שואה למיניהם.

 

אבל ההסטוריה כתובה!!!

 

והתורה עצמה- יש בה דברי חכמה שא"א לדעת לבד, כמו סימני הטהרה  של בעלי החיים, חז"ל אמרו שחוץ מ4 חיות עם סימן כשר אחד של טהרה אין עוד... מ איפה הביטחון?? ובאמת מדענים התאמצו מאוד למצוא עוד ולא מצאו עד היום...

 

אלפי שנים שאנחנו היהודים יודעים את זמן מולד הירח ...דיוק שהמדענים גילו רק לפני 20 שנה ...

 

היקף מעגל כתתוב כבר במלכים פז....וההסבר על החוסר דיוק של המעגל גם רשום שם..."וקוו שלושים באמה " יש שינוי בקרי כתיב: "וקוה" במקום "וקוו" (פסוק כג היקף המקדש ) ואם תחלק קו בקוה, כזה: קוה\קו בגימטריה 106\111 שזה יוצא 3\3.1415=0.95495 ( חשבון ההיקף הכתוב לחלק בחשבון ההיקף האמיתי)!! זה ההיקף המדוייק כתוב כבר בספר מלכים א'

 

 

ויש עוד מלא חוכמות התורה אינסוף..... מלא דוגמאות..

ובכלל- 

בתורה כתוב 10 דיברות שרק ככה העולם יתקיים, ברור שזה הבורא כתב את זהף ובכלל, איזה אינטרס יהיה לפלוני אלמוני להמציא תורה שמגבילה את עצמו במלא הגבלות? אפילו אחרי מעמד הר סיני עם ישראל למרות הידיעה שהשם קיים ושהתורה מהשמים , בכו למשפחותיהם ( בכו שהם לא יכולים לעשות עבירות לדוגמא עריות) 

 

חוץ מזה, היו נביאים אחר כך, והיו ניסים גלויים , ועד היום עם ישראל עדיין קיים וחי בנס למרות הרדיפות המוזרות עלינו.

 

כתוב בספר ויקרא: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם  וכו'"

הבטחה מפורשת מבורא העולם שהוא ימשיך לשמור עלינו תמיד.

התורה ניבאה לנו 1400 שנים מראש על הגלות, על החזרק  בתשובה, "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך וכו', ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים- משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך  ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה והיטיבך והרבך מאבותיך. ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך וכו' וכו'...( דברים ל' א-י) 

 

הנה תחזית מדוייקת להפליא על קיבוץ גלויות ואץ ישראל בימינו אנו אפילו אחרי כל הגזירות האינקוויזיציה השואה ואפילו אחרי שהארץ הייתה שוממה ( וגם על זה יש פסוקים שהארץ תהיה שוממה ולא תוציא פירות לגויים רק עם ישראל יוכלו להקים את ארץ ישראל ) והנה זה קרה, 

 

ומה זה הניסים העצומים שקרו לפני כמה שנים כשנפלו בארץ 39 טילים בדיוק כנגד ל"ט מלאכות שבת, שהייתה מחוללת, והיו ניסים גלויים רק אדם אחד מת והוא היה מחלל את השבת בפרהסיה להכעיס! וכתוב מלא עדויות לניסים מאז, הרי נהרסו מלא בתים ואדם אחד לא נפצע חוץ ממחלל השבת ההוא, וסדאם חוסיין כל הזמן התגאה שישרוף את כל גוש דן ובאמת הוא הצליח לפגוע טיל בול במחסני גז ובדיוק הייתה תקלה בגז מוזרה קצת לפני כן והעובדים סגרו את הגז כדי לבדוק מה הבעיה ו"בדיוק" אז נפל הטיל..

השם יכל גם שהטיל לא יפול בכלל, למה בכל זאת הוא נפל? כדי להראות שהוא שומר עלינו.

 

והטיל ההוא שנעצר על ספר תורה...

 

זה עדויות של חילונים!!!

 

וניסעם מהיום??? רק לא מזמן חיילים חילוניים מספרים איך רחל אימנו הצילה אותם ממוות , תבדקו באינטרנט ותמצאו.

 

ובכלל, מי שמקיים את התורה מוכיח על עצמו כמה הוא מאושר...........

 

טוב, כבר בוקר לילה טוב......חח

אה, ועוד משהו קטן..מציאות.

אני בעצמיי עשיתי סיאנס עם עיפרון והזמנת נשמה שנמצאת קרובה והעיפרון זז לי כל הזמן לבד בדיוק מדהים ומחריד, ואסור לעשות סיאנס ונדרתי לא לעשות יותר, ואני מעידה על עצמי כאפיקורסית לשעבר שלא האמינתי בנשמות כחוזרת בשאלה לשעבר שצחקה על זה- עד שראיתי את זה בעצמי, והתשובות היו אמיתיות להחריד ואני לא רוצה להרחיב בזה כי זה מפחיד.

 

 

אחותיהתברזל!

את מתוקה, באמת! באורות מה שנקרא...

שימי לב רק להמשיך להתחזק בשמחה, באהבה, בלי לחץ ולא לרוץ מהר מידי כי עלול להיגמר לך הכח ח"ו

מה שהצלחתי לראות (ואני קוראת סדרתית שלך...) את בן אדם קיצוני ואמיתי בטירוף! תשתמשי בזה, אבל גם בתכונות אחרות...

סליחה אם אני נשמעת כמו היצר הרע שלך או משהו קורץ

אוהבת ממש, חזקי ואמצי!

רק מעירהבת של השםאחרונה

א. יש קצת בעיה לבקש סימנים משמים לכל דבר

ב. יש ממש בעיה לנדור (צ"ל בלי נדר)

ג. עדיף שלא להגיד נשמת כל חי על כל דבר. בעיקרון זה מיועד לשבת ולהודיה על דברים משמעותיים.

 

הרבה הצלחה, חזקי ואמציחיוך

הואצעיר
הוא לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא לבש ציצית.
ציצית כזו, שמזכירה תכלת, שדומה לרקיע שדומה לקב"ה.
ודי בטוח שהוא לא רוצה להיזכר בקב"ה. גם די בטוח שהקב"ה לא רוצה לזכור אותו, ואם הוא כבר זוכר אז כנראה שזה לא לטובה.
אולי עדיף להם ככה לשניהם, מרוחקים זה מזה, מתעלמים.
כמו ההיא שהיית חבר שלה ונפרדתם, או ההוא שלא הסתדרת איתו בבית הספר אף פעם, אז פשוט השתדלתם לא להיתקל אחד בשני.
זה לא שאתה שונא אותה או אותו, זה אפילו לא אומר שאתה לא אוהב. זה פשוט שלא נח לכם להיות באותו חדר. אולי בעולם מקביל הייתם מעדיפים לא להכיר מלכתחילה.

אבל לא שאלו אותו בהתחלה אם הוא רוצה להכיר את הקב"ה.

אז עכשיו הוא מדמיין שהקב"ה לא כאן. למרות שלימדו אותו בגן שהוא בכל מקום.
ומנסה לחלום לבד, ולחיות לבד,
להיות עצמאי,
או בעצם,
להיות עצמו.

*****
וכבר עבר די זמן.
הספיק לו להיות לבד.
פתאום הוא מוצא את עצמו מתגעגע לאקסית, ואפילו להוא שלא הסתדר איתו.
רק לא להיות לבד.
אפילו את הקב"ה הוא מוכן לסבול. ובלבד שייתן לו איזושהי תחושה של ביחד. אז הוא פותח פרופילים מזויפים באתרי היכרויות ומחפש שם מישהי שתהיה נחמדה אבל לא שופטת.
לא דוסית ולא פוקרת. לא שקטה, ולא רועשת.
מושלמת כזו.

*****

אבל מושלם יש רק אחד.
ודווקא הוא בחר לא להופיע כאן בצורה שהוא יכול לתת חיבוק.
אז הוא יושב בבית, מחבק את עצמו חזק חזק, ומרגיש אותה שם, מתחת ללבושים והכיסויים שהוא מתעטף בהם,
אז הוא מנשק אותה,
הציצית שלו.


המשחק הרגיל ממשיךצעיר
מה שאומר שמי שמזהה איזו שורה משיר מסתתרת בקטע, זוכה להערכה ממני
כבר עבד די זמן של שלמה אולי?רגע שלם

חוץ מזה, מקסים ממש.

מבחינים בתהליך, בהתבגרות לגבי התפיסה של ד'. ביחס בינו לבין עצמו.

מיוחד.

ו... יש לנו מנצחת!צעיר
כבוד @רגע שלם!

כבר עבר די זמן
כוכב נולד שנת העשור
מילים ולחן: שלמה ארצי

וכבר עבר די זמן מאז שהיינו פה
שים לב איך משהו פה השתנה
שינו את הבמה זוכרת איך חיינו פה
בין שיר לשיר בין דמעה למנגינה

כתבתי למישהי מכתב
מכתב אבוד בלי כתובת
על השולחן נותרה פיתקה של האהבה
כתבתי לה "אני אוהב אותך
אוהב עד מוות אני אוהב אותך עד אהבה"

תשב תשב ניסע להופעה שנית נשכח מאיפה באנו
חושב חושב מסע כזה לעננים ודאי יועיל גם לנו
אנחנו כמו שירים מתנהלים בקצב
ראינו אנשים בוכים בעצב
דיברנו כבר אלפי מילים ברצף
אז מה רצינו להגיד בעצם?

וכבר עבר די זמן
המוזיקה עוד כאן
בלילה השמיים מתקרבים
רוקדת משוגעת
מצלצל לזה שנם
בוא נעלה להוריד את הכוכבים

וכבר עבר המון
חבר ת'מיקרופון
בעיר בפריפריית העולם
עולים שוב לבמה
תמיד יש אותו חלום
שלא יגמר לי אף פעם

תשב תשב ניסע להופעה שנית נשכח מאיפה באנו
חושב חושב מסע כזה לעננים ודאי יועיל גם לנו
אנחנו כמו שירים מתנהלים בקצב ראיתי אנשים בוכים בעצב
דיברנו כבר אלפי מילים ברצף אז מה רצינו להגיד בעצם

וכבר עבר די זמן מאז הצילום ההוא
התחתנתי בינתיים למה אתה לא עובר?
האהבה היא משהו לפעמים היא עוד טעות
על המלחמה אני לא רוצה לדבר

אנחנו כמו שירים מתנהלים בקצב
ראינו אנשים בוכים בעצב
דיברנו כבר אלפי מילים ברצף
אז מה רצינו להגיד בעצם?

וכבר עבר די זמן
שים לב איך משהו פה השתנה
התחברתי מאוד!עטרת.אאחרונה


382אהבה.
לאנשים עם מסכות אין כלום, אמרתי לעצמי, אנשים עם מסכות לא יכולים לחייך, ואם לא מחייכים, אז מה.
ונורא קשה לקרוא הבעות פנים של אנשים עם מסכות ואז נורא קשה לדעת מה להגיד ומתי לשתוק. לא פשוט להיות עם אנשים עם מסכות.
ואם אתה גם עם מסכה וגם עם וייזר אז בכלל, גם אתה לא שומע וגם לא שומעים אותך.
קורונה.
ולבוא לאדם נגוע, ומרב כל המסכות אתה שוכח שזה אדם נגוע, ואתה מתייחס אליו כמו לנגוע ולא כמו לאדם. ואתה לא שומע אותך והוא לא רואהאת החיוך שלך, ואתה גומר איתו, והולך משם וכבר לא מחייך, כי אז המסיכה עולה קצת וזה דוקר בעיניים שגם ככה שורפות לך
קורונה

שלטים של משיח תלויים בכל פינה, מי יודע כמה בחורים מעוכים ומזיעים עמדו לתלות אותם,
יש אומרים שהוא בדרך, יש אומרים שהוא כבר כאן
יש כאלה
שכועסים כשאומרים את זה
ואומרים
די נו.
די
ואני רק חושבת
מתי גם אתה תגיע
אולי אתה בדרך, אולי כבר כאן, אולי לא תגיע בכלל
די נו, די.

יש לי 14 שקל ומיליון אגורות, וזה מספיק לי בקושי לארטיק נענע כיפי כזה וסיגריה שהוצאתי מאיזה מאבטח, שיודע לאבטח הרבה לבבות של אנשים פה, נשמה, אבל עם מזג חם.
הדלקתי אותה, ישבנו.
מסכה נשארה בפנים, חיוך יצא החוצה והלב מאובטח.
לילה טוב

אהבתי מאוד!עטרת.א


נגע ביכחרס הנשבר
תודה..
שייגמר הסיוט הזה כבר
אהבתיהודיה:)


תודה אנשים טוביםאהבה.אחרונה
בא לי ליכתוב קטעשמיים בוערים


יאללה אחשלי בכבוד.. עוף על זה!צעיראחרונה
שוב כן שקטצעיר
לילה
שלוה מבורכת יורדת על הארץ.
ופתאום יש מספיק אויר לכולם לנשום, אין תחרות.
ודווקא החושך הזה נחמד, שלא כולם רואים אותי,
יכול להודות ביני לביני על דברים שבאור יום אי אפשר לחשוף.
יש לילות שהם סוערים כמו הים, ויש לילות שקטים כמו זרימת מים במעיין קטן. הלילה אני מקדם בברכה את הלילה השקט.
מחר יתחיל יום חדש, אתגרים חדשים, מחשבות חדשות ורגשות חדשים.
עכשיו דממה
ממש אוהבת את ההסתכלות על הלילה והכנותעטרת.אאחרונה


..שמיים בוערים

עזבת למקום רחוק

הרחק מכל איש

השארת הכל מאחור

לא פתק לא סימן חיים

את הבית ואת האוהבים

אמרת לי פעם,את צריכה זמן מהחיים

להתניע מחדש עוד כמה שנים

 

זוכרת את הימים

בהם נישפך העומק משפתיך

עטופה ברחמים

ואת רצת יחפה אל החוף

עמדת לבדך

מול שמש מאיימת,אדומה

מחביאה סודות כמוסים

 

צעקת,שאין יותר אהבה

ולמה כל זה

למה למה

הרוח המשיכה לנשוב

נישארו קצת כוכבים בשמיים

נקודות של תקווה

והוא לחש לך פעם

הירח הוא אותו אחד כבר מיליון שנה

רק אנחנו מתחדשים

והוא מאיר לנו פנים

 

ועכשיו

רק הפסיעות בחול עוד נישארו

והרוח הזאת

העומק שלך

 

עברו שנים כבר

זוכרת לילות 

זוכרת איך הינו צעירים

זוכרת איך האורות של העיר היו מסתובבים

זוכרת שהכל יסתחרר סביבנו

עד שנפלנו מחובקים

 

ועכשיו חולם עליך עדיין,ליפעמיים

ואת לא עונה גם בחלומות

עדיין בורחת

 

עדיין תקועה

במדבר שלך בלב

כבר מיליון שנה 

מחכה 

מחכה לאהבה

 

יש אהבה בעולם.

 

 

אהבתי!עטרת.אאחרונה

אהבתי את הכתיבה ממש!

שרשור שירים מכל סוג, עם פרשנות הסברים או הערות, כולם מוזמניםאם אפשר
אתחיל בשיר של רוני סומק שכבר העליתי ולמדנו אותו בספרות-

שְׂדֵה חִטָּה מִתְנוֹפֵף עַל רֹאש אִשְׁתִּי וְעַל
רֹאשׁ בִּתִּי.
כַּמָּה בָּנַאלִי לְתָאֵר כָּךְ אֶת הַבְּלוֹנדְ,
וּבְכָל זֹאת, שָׁם צוֹמֵחַ הַלֶּחֶם
שֶׁל חַיַּי. 
--
הדובר פותח ב אימאז' (תמונה) של שדה חיטה כמטאפורה לשיער הזהוב של אישתו וביתו.
ומייד לאחר מכן אומר- 'כמה בנאלי לתאר כך את הבלונד',
תיאור שער זהוב כחיטה הוא אכן יחסית נפוץ, אך המילה 'בנאלי' כשלעצמה כבר שוברת את הספרותיות היפה של המשפט הראשון במילה לועזית ויומיומית, מה שמתחזק בסוף המשפט במילה 'בלונד'.
כלומר הדובר מנתץ את התחושה הציורית שנוצרה אצלנו במשפט הראשון ואומר שהוא בעצם תיאור בנאלי בסיסי ופשוט - אך בכל זאת שם צומח ה'לחם' של חיי הדובר.
לחם זה בסיס החיים- "לחם לבב אנוש יסעד", זה לא מאכל מפואר, אבל הוא מהחשובים או אולי החשוב ביותר לבני אדם.
וכך גם תיאורן של אישתו וביתו הוא תיאור של משהו בסיסי ופשוט- אך החשוב ביותר.

אחח רוני סומק, איזה יופי!אליבא
ברגע שראיתי את המילה ספרות- עלה לי השיר הזה, שכתב יעקב יעקב:

גָּנְבוּ לִי אֶת הַשָּׁמַיִם
גָּנְבוּ לִי אֶת הַנְּחָלִים
לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַמֶּרְחָב
לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַשָּׂדוֹת
לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הָאֲוִיר וְהָרוּחַ
נָתְנוּ לִי שָׁעוֹן
וְהוֹרוּ לִי לָרוּץ
עָטְפוּ אוֹתִי בְּבֶגֶד צַר
וְאָמְרוּ: "הֱיֵה בֶּן תַּרְבּוּת"
עָלְבוּ בִּי וְאָמְרוּ "שְׁתֹק!"
רִבְּעוּ אוֹתִי וְאָמְרוּ "לְמַד"
הִשְׁלִיכוּ לִי עֶצֶם מְגֹאָלָהּ בְּדָם
וְאָמְרוּ לִי "אֱכֹל" "אֱכֹל"
נָטְלוּ מִמֶּנִּי אֶת הַתֹּם
רָצְחוּ אֶת אֱלֹהַי
הִשְׁלִיכוּנִי אֶל תּוֹךְ עִיר מַלְבְּנִית
וְאָמְרוּ לִי הֵא לָךְ תַּרְבּוּת
הֵא לְךָ דַּעַת
שְׁתֹק, שְׁתֹק, שְׁתֹק
נָתְנוּ בְּיָדִי סְפָרִים
וְאָמְרוּ לִי הִנֵּה לְךָ דַּעַת
נְטַלְתִּים וְנוֹתַרְתִּי עֵירֹם
מֵאֵל מֵאָדָם וּמֵעַצְמִי

זה שיר מחאה, שעוסק בהרגשה של העולים מארצות המזרח כלפי התושבים שהיו בארץ וניסו לגרום להם לזנוח את התרבות שלהם לטובת התרבות המערבית.
האנפורה גנבו לי, לקחו לי, ממחישה את הכעס של הכותב כלפי הניסיון הזה. הוא מרגיש שמגבילים אותו (עיר מלבנית, בגד צר וכו) ושלוקחים ממנו את החופש, הרצונות (נחלים, שמים, מרחב רוח) ואפילו את אמונתו. כמות הפעלים-ציווים, והמחסור בסימני פיסוק נותנים את ההרגשה של כפייה מהירה שאין יכולת להתנגד לה מרב הלם. המשפט המסכם מדגיש, לדעתי, בעיקר את הכאב -
נותרתי ערום מאל מאדם ומעצמי.

(מודה, כשקראתי אותו בפעם הראשונה, הרגשתי שהוא מדבר על ההרגשה שלי כלפי מערכת החינוך 🙈 )
תודה על זה!אם אפשר
שיר נהדר, באמת אפשר לקרוא את השיר כביקורת על מערכת החינוך... לא הכרתי את יעקב יעקב, למדתם אותו בספרות?
כןאליבא
למדנו אותו בספרות, והוא ממש תפס אותי.
האמת שזה השיר היחיד של יעקב יעקב שאני מכירה, לא יודעת אם יש לו ספרים או קטעים מוכרים..
* /רבקה מריםאם אפשר
פרשתי לפני את שמות אלהי
על רצפת חדרי הקרירה.
שם שקראתיו בו כשרוחו נפח בי.
ושם שקראתיו בו בהיותי נערה.
שם שקראתיו בו כשלאיש נמסרתי.
ושם כשלכל שוב אני מותרה.
שם שקראתיו בו כשהורי היו גג לי.
ושם באין לי תקרה.
שם שקראתיו בו למען איראנו.
ושם בו קראתיו למען לא אירא.
שם שקראתיו בו למען יזכרני.
ושם כדי שימנע מזכירה.
כחום היום אשתטח אפים
על רצפת חדרי הקרירה.
---
על מי השיר- על שמות אלוהים או על חיי הדוברת?
שאלה זו היא המפתח לדעתי לשיר זה.
את השיר פותחת וסוגרת הדוברת ברצפת חדרה הקרירה, ביטוי זה אולי מרמז על איזו שהיא בדידות קרירה, על צורך למצוא נחמה, אותה הדוברת מנסה למצוא בפרישת שמותיו של אלוהים.

החלק המרכזי בשיר הוא בעצם תיאור שמותיו של אלוהים, אך מצד שני- זה גם מן סיכום חייה של הדוברת
ואולי זה בדיוק מה שהשיר בא לומר- ע"י המעשים שלנו, ובהתאם למאורעות חיינו, אנו קוראים שמות לאלוהים.

מה שמזכיר את המדרש ובעקבותיו שירה של זלדה*(השיר המלא למטה) ''לכל איש יש שם''- אך בניגוד לשירה של זלדה- שם אלוהים נותן שם לאדם, ושם נוסף נקנה לאדם ע''י מעשיו, כאן אצל רבקה מרים האדם קורא שם לאלוהים ע''י מעשיו.
כלומר- אם ה' מתגלה ופועל דרך מעשינו ומאורעותינו, אז הם בעצם גם הדברים הקוראים בשמו של אלוהים.

השיר מסתיים שוב ברצפת חדרה הקרירה של הדוברת, אך הפעם זוהי קרירות מנחמת- ''כחום היום אשתטח אפים על רצפת חדרי הקרירה" הכניעה לאלוהים, ובקבלת המאורעות והפנים הרבות של החיים ואלוהים מנחמות ונותנות את התחושה שכל שקורה הוא מכוון, ומאדיר את 'שמו' של אלוהים.

-- נספח
*(זלדה, לכל איש יש שם)

לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג

לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו

לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם

לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיוורונו

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם

לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו.

וואו, זה שיר יפהפהאליבא
והניתוח מעורר מחשבה.. הוא שלך?
פעם חשבתי שמיותר לנתח שירה, וצריך פשוט להרגיש. עם הזמן אני מבינה כמה הדקויות שלא תמיד מובנות מיד, נותנות עוד עומק..
שרשור מקסים!רצה לאשאחרונה
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיוצעיר
לילה עם הרגשה טובה.
פרפור קטן בלב, ריגוש נחמד של צעד ראשון, צעד קטנטן בכיוון של התחלת משהו חדש. הלוואי שלא אתבדה, ושדברים יתקדמו כמו שאני רוצה. הלוואי שיהיה רק טוב.
"לילה טוב,
חלומות פז,
שינה מתוקה
ושקט דממה"
(קרדיט להורים שלי על השיר החמים הזה)
אהבתי!עטרת.אאחרונה
עבר עריכה על ידי עטרת.א בתאריך כ' באדר תש"פ 12:32

כתוב פשוט עדין וקולע.

מביע תקווה פשוטה.

סלוטיפ~שוברת כלים
כל הזמן יש פה לחץ.
מתוח באוויר כמו סלוטיפ מקיר לקיר. שקוף ודק אבל מכשיל את הפסיעות שלנו.
הפסיעות שלנו.
הן כמו ביס מהוסס ומזערי בגלידה בטעם אננס קוקוס אבוקדו. ביס כזה שמנסה כי שום דבר לא נשמע רע מדי ומצד שני יש הרגשה קשה שזה גם לא יכול להיות טוב כי הכל יותר מדי ביחד ומעורבב ובסוף נקיא הכל.
בסוף נקיא הכל.
אני לוחשת את זה לסלוטיפ שבאוויר. הוא לא נרמז ומוסיף לדבוק באוויר בעקשנות כיאה לדבק אמיתי.
נתן יוצא.
מושך אחריו כמה חוטים מזעריים כשהשאר מוסיפים להתלות בחמצן שבאוויר.
לתלות אותי. בלי חמצן. בלי אוויר.
אני הולכת להכין לי שוקו קפוא כי אסור לי קפה ושתי דמעות מלוחות וחמות מתגנבות לי לכוס ואני מוסיפה חלב ושתי כפות סוכר וליתר ביטחון גם שוקולד שנשאר מהמשלוחי מנות. כאילו שזה יעזור כשאני אתיישב על הספה מול התמונה עם המסגרת הכסופה שנתן התעקש שנפתח בענק וירדו לי עוד מיליון דמעות לתוך השוקו שכבר לא יהיה קר וגם לא מתוק.
ושום שוקולד לא יעזור.
אני מכריחה את עצמי לבלוע אותו למרות שאני לא מרגישה שום טעם. אולי לפחות יהיה קצת מתוק לגוזלית שלי.
נתן חוזר.
הסלוטיפ מתהדק מסביבי. נכרך על הצוואר. כמו צעיף לא מחמם.
הנשימות שלו כבידות כמו טרקטור שבא לדרוס אותי ואז כמו נכבה לו המנוע והוא הולך לחדר מובס.
אני הולכת לשם אחרי איזה חצי שעה. הוא כבר ישן.
אני פוסעת על קצות האצבעות.
בפסיעות מהוססות.
הפסיעות שלנו.

ואוו!!עטרת.א

ממש מביע!!!!

זה ריגש אותי באמתאהבה.אחרונה
נכנסת לי ללב, איזה קסם של כתיבה!
938אהבה.
אני הולכת לכתוב הרבה אני, עמכם הסליחה
והתודה
תודה לבורא עולם על כל החסד והיופי שבעולם שלו. אני הולכת לכתוב הרבה אני כי אני במצב לחץ, זה אומר שאני במצב לא משו, אני שונאת להיות בלחץ, אני שונאת להיות בלחץ, אני שונאת להיות חשודה בעיני עצמי אני שונאת להיות קשה עם עצמי, אני קשה עם עצמי
האוויר שבעולם הוא אוויר של סוף העולם, לא אמרו את זה בחדשות, וזקנים מצקצקים בלשונם ואומרים שכבר שמעו אמירות כאלה במהלך חייהם פעם ופעמיים. אנחנו לא נתייאש, אנחנו לא נתייאש, אנחנו לא נתייאש.
אני בלחץ כי אני עובדת עבודת קודש, זה לא אמור להלחיץ אותך, גברת, הבוטח בה׳, חסד יסובבנו, נכון נכון. שה. תנוחי.
לא להיות בלחץ לא להיות בלחץ לא.
כל מה שיקרה, יקרה כי הוא צריך לקרות. אני מאמינה באמונה שלמה בביאת המשיח בכל יום שיבוא.
מה שצריך לקרות יקרה.
אני מקווה למנף את האנרגיות האלה למעלה. למעלה למעלה, אני בצד המגיש עזרה וזה זכות עצומה. ולהאמין בזכות הזאת, ולטפח את האנושיות, כמה זה חשוב. אף אחד לא מתקרב לאף אחד, אז לפחות ניתן את הלב.
אני עוטפת אץ הלב בצלופן, חתיכות חתיכות, מחר נבוא למשמרת נגיש לאנשים רעבים לאהבה
העולם רעב לאהבה , אנשים! תרעיפו אהבה.
אהבה אהבה אהבה

שנזכה לגאולה שלמה במהרה בלב שמח ונקי, בבריאות ובהירות הדרך.
אמן.
לא להיות בלחץ לא להיות בלחץ לאצעיר
גאוני.
חוצמזה כתבת טוב, מעניין.
ואני אוהב את זה שמשפט חוזר על עצמו
משפט חוזר על עצמו
תודה!אהבה.אחרונה
בידודיות. שמירה (מ)נגיעהצעיר
בדד אלך.
ואשב. ואוכל. ואנשום.
רק לא להידבק.
רק לא להדביק.
כל מה שבא לי שאני רואה חבר זה לתת לו כיף וחיבוק.
שהוא ידע שהכל יהיה בסדר.
שאני אדע שהכל יהיה בסדר.
אבל גם זה אסור.
כאילו אמרו בואו ניקח לכל היקום את השמחת חיים.
תשבו בבית תקועים איש איש בחדרו, בספרו, סרטו, איש איש בבדידותו.
הכל כלכך לבד לבד לבד.
אף פעם לא חשבתי כמה אנחנו זקוקים למגע הבינאישי הזה.
תפוס 2 מטר מאמאשך אבאשך אחותך. אתה עלול להזיק או להינזק מכל אדם. הסכנה מצויה בכל.
מזל שלחייך ולצחוק עדיין מותר.
אז אני מנסה לחייך לקרובים אלי.
מנסה להעביר להם בחיוך את החיבוק שהייתי רוצה לתת להם.
'רק ביחד, ייעלם הפחד והמנגינה תחזק ת'אמונה'
זה מיוחד ממש...תודה להשם
וואוהמיוחדת במינהאחרונה
וואו זה חזק... זה ממש נכון...
איך חסר לי המגע בכלל בחיים ובמיוחד בתקופה הזאת שאי אפשר כלום... גם כמעט ולא לראות אנשים.... כואב...
להרפותגלים.

למדתי שחשוב מאד
לתרגל נשימות עמוקות:
לשאוף, ולנשוף;
להרפות.

פעם הייתי בים
ביקשתי שיבוא גל -
ישטוף אותי, ישטוף איתו הכל;
את כל הלכלוך המכוער,
התאווה, הגאווה.
אבל הגל עבר עליי
כמו הייתי קרקע יציבה,
הוא לא חדר,
ואני נותרתי מלולכלת
ורטובה.

היום אני כבר
לא סומכת על הים;
אני גם הולכת לשם
פחות.
הכיוון שלי הוא יותר
ירושלים -
שם אני נושמת עמוק
ומנקה את הריאות.
שם ההרים עומדים דום ומקשיבים;
הם לא יוצרים ציפיות.

למדתי שחשוב מאד
לתרגל נשימות עמוקות:
לשאוף, ולנשוף.
להרפות.
יפה ממשמציאות.


תודה לכן⁦❤️⁩גלים.
מהמםהמיוחדת במינהאחרונה
וואו גלים זה פשוט מהמם!!!
אהבתי!!!
איך את מצליחה את זה כל כך יפה לים.
ואהבתי שאת כבר לא סומכת על הים... זה כל כך נוגע ללב...
גם אני עברתי את זה...
פריקהאני פצלשית

אוי איזה אסון!

דיברנו, היה נחמד ואז אמרת את זה..

למה? למה היית צריך לומר את זה? אתה לא יודע שהכנסת אותי לדיכאון! הייתי בימים קשים ביותר רק בגלל משפט בודד שאמרת, 

התחושות שליוו אותי, אוי איזה תחושות! כמה בכיתי כמה חשבתי על זה.. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, איך להמשיך הלאה. 

וגם עליך זה השפיע! שנינו לא הצלחנו להסתכל אחד לשני בעיניים, ואז עשית את זה את הצעד הנועז הזה שכמו המיס חומה של קרירות אחרי אותו הערב, אבל עכשיו אחרי שכבר חשבתי שעבר, שנגמר, אני שבה וחושבת על זה, על איך אמרת את זה. ואני רוצה לבכות או לפחות לשתף משהו להוציא את הכל, אבל נשבעתי לך! ואני נאלצת להסתפק במקלדת. 

זה רק עוד מכשול קטן, עברת כל כך הרבה בשנים המעטות שאת חיה! תתגברי!

 

אני צעירה *מאוד* צעירה!  אתם לא מנחשים אפילו בת כמה אני.. ואל תדאגו לא מדובר בחבר שלי או משהו.. סתם במשהו שקרוב אליי..

אויצעיר
משתתף בצערך
משתתפת בצערךהמיוחדת במינהאחרונה
אוי וואי זה נשמע כואב...
רוצה לפרט מה היה? מה הוא עשה לך?
אולי הוא ניסה לטובתך, אולי הוא להגיד משהו אחר, אולי התכוון למשהו אחר, ואת פרשת את זה אחרת?
תנסי לחשוב עליו טוב ובסוף זה יגלה את הטוב שבו והוא יחזור...
לילה שקט עובר על כוחותינוצעיר
רחוב יפו. מעין טעימה של העיר שאף פעם לא נרדמת, והשכנה העתיקה והשקטה יותר.
מוצא כאן נערים מפיצים חום ואהבת חינם,
מוצא כאן נערים מחפשים חום ואהבת חינם.
אנשים כאן כמעט לא מסתובבים לבד. זוגות זוגות או קבוצות קבוצות אני רואה אותם. ואולי אני חש קצת התנשאות עליהם, ומנסה לשכנע אותי שאנשים אחרים פשוט לא מסוגלים להיות לבד עם עצמם. אבל מתחת לכל זה מרגיש גם שיש לי חוסר בחבר'ה, חוסר בחברה, ושזו יותר הנקודה.
ועם כל זה, עדיין, יש איזו ברכה בשקט הזה.
עכשיו אני בצומת של רחוב הנביאים, מחכה לאחותי שתאסוף אותי, ועל הדרך מחפש אותי בין הברים שלמטה לגאולה שלמעלה.
קצת מרגיש שאני רוצה להיות בשני המקומות.
בסופומשל יום אפשר לומר
שלילה שקט עובר על כוחותינו.
אהבתי.רוח סערה
הנפש שלנו תמיד קרועה
בין שתי עולמות(או יותר?)
קשה.
קשה מאד.
דווקאצעיר
דווקא אני מקווה לגלות יום אחד משו יותר מאוחד מאשר שני עולמות נפרדים. למצוא/ליצור את המקום שלי, העולם שלי.
אני עדיין כאן ביפו... לילה ארוךאם אפשר
ומגניב
זה פשוט מדויקאהבה.
למה שהייתי צריכה לקרוא.
תודה
זה יפייפה
מעניין ממש!עטרת.אאחרונה
עבר עריכה על ידי עטרת.א בתאריך י"ט באדר תש"פ 18:01