מקודם נסעתי עם הרכבת הקלה.וישבה אישה נמוכה ומצחיקה שכל רגע קיללה , ירקה על הריצפה כשראתה נשים חרדיות. אותי היא לא קיללה. חשבתי אולי זה בגלל הטייץ שמתחת לחצאית, היא פשוט לא רואה. והפאה נראית להכניראה , טיבעית. ואז בהר הרצל, היא אומרת בקול גדול: את חמודה. אני אוהבת אותך. והיא צועקת: מה השם שלך מותק, חמודה את. אני אוהבת אותך. בריאות לך ולכל משפחתך. מותק את.
וכל כך התביישתי מהאנשים ברכבת, כי כולם הסתכלו עליי
ורציתי שהאדמה תחביא אותי
ומצד שני שמחתי נורא
שמחתי שאותי היא לא קיללה
אולי היא אהבה אותי כי לא ברחתי
כולם ברחו ממנה והיא נשארה לבד ליד שורת כיסאות
ורק אני המשכתי לשבת
ואולי זה בגלל שלקחתי ריטלין
ולמה אני בכלל מתייחסת לזה. מקדישה לזה זמן בערוץ.
זה כי הלב שלי התרחב ככה פתאום.
וכל כך התביישתי מהאנשים ברכבת, כי כולם הסתכלו עליי
ורציתי שהאדמה תחביא אותי
ומצד שני שמחתי נורא
שמחתי שאותי היא לא קיללה
אולי היא אהבה אותי כי לא ברחתי
כולם ברחו ממנה והיא נשארה לבד ליד שורת כיסאות
ורק אני המשכתי לשבת
ואולי זה בגלל שלקחתי ריטלין
ולמה אני בכלל מתייחסת לזה. מקדישה לזה זמן בערוץ.
זה כי הלב שלי התרחב ככה פתאום.
