שרשור חדש
מאחורהחנונית גאה
עבר עריכה על ידי חנונית גאה בתאריך י"א בתשרי תש"פ 21:55
לא להסתכל אחורה
להמשיך ישר תמיד
לא להתפס לכאב הקורע
עוד תפספסי את העתיד

לא להסתכל אחורה
כי שם שוכבים כולם
כל מי שנכנע להכי נורא
כל מי שיגרום לך גם

להמשיך לרוץ
לא לדבר
לא בריחה לא תרוץ
כי אין זמן להסתתר

להמשיך לרוץ קדימה
לא להראות את העייפות
כי להיות ילדה של אמא
כבר שנים לא אפשרות

לא להסתכל אחורה
לא ליפול לצוק ליד
לא להרים אותם בדרך קדימה
הם יפילו אותך לעד

לא להסתכל אחורה
להמשיך לרוץ ישר
כי אמא הסתכלה אחורה
ואמא לא רצה יותר
חיים של נעילהחידוש

מעוונותי אזדכה
מנחל עדנים נפשי תשֻקֶּה
תתעדן בטל שמיים
תיטהר במעיין מים

בעת נעילת שער
נסים יגון וצער
עיצומו של יום
מביא ישע ופדיום

וטובלת הנפש
במי טהרה
מתנקה מכל רפש
זכה וברה

הקדושה באוויר
זהו מרום הפסגה
הן יעביר
זדון למשוגה

והנפשות תיטהרנה
מכל שמץ וכתם
והן תענודנה
עדי זהב וחלי כתם

והמחיצות המבדילות
בעד חי העולם
קורסות ונופלות
והריחוק נעלם

בטהרה וזוך נכנסים
לשנה המתחדשת
כולנו מגוייסים
למגמה הנדרשת

לתיקון העולם
במלכות כבודו
מאוחדים כולם
ולכל איש תפקידו

ומכריזים בקול עוז
הצהרת שמע ישראל
יד ימיננו תעוז
לפעול עם אל



ה' הוא האלוהים
כמניין שבעת רקיעים
את שם מלכותו מאליהים
ותקיעת ניצחון תוקעים

מקדשים הלבנה
בהקבלת פני שכינה
בנפש זכה וצחה
ומלאה אור ושמחה

ועתה יש לזכור
לשמור את המתח
את דרכינו לחקור
ולהרחיב את הפתח

שנפתח לרווחה
בזה היום המקודש
העניק לנו סליחה
ודף חלק וחדש

זהו הפתח
לקרבת שם מלכותו
ובדרכו ילך בטח
המתמיד בעבודתו

לזכור הקבלות
ולבחון הדרכים
אם איתן עולות
ושאיננו שוכחים

לרענן לעיתים
את רשמי האורה
שיהו מושתתים
בנפשנו הטהורה

ואור האהבה
של היום הקדוש
ישכון בלבבה
ואותנו יגדוש

בכל עת יהיו בגדיך
לבנים כשלג צחור
כי תכונן את צעדיך
תמיד בטוב לבחור

חיים של תשובה
התקדמות לא פוסקת
בשמחה ואהבה
ונפש דולקת

מחיל אל חיל נלך
נתעלה מדרגה לדרגה
כשיצר טוב מולך
ומונע זדון ושגגה

זרעי יום הכיפורים
נזרע בימות השנה
אותם לנשא ולהרים
אל פני שוכן מעונה

האתרוגחידוש

בשבע עיניים
האתרוג נבדק
מכל חיסרון וכתם
ופגם דק מן הדק

והלוא האתרוג
כנגד הלב הוא
נפשנו תערוגכך לבחון את ליבנו

לבלתי היות בו
שום חסר ושרט
נאה בצורתו
בשלמות מוגמרת

תמשיכו תמשיכומזמור לאל ידי
תמשיכו תמשיכו אני
לא מפריע אני בשקט
לא חי רק מתאר
את יומכם הקודר
באותיות מהבהבות
יומנאי ממושמע
מדווח על רגש
מפענח מחשבות
כתבנו לעניני נשמה

תמשיכו תמשיכו
אני מתקתק אתכם
לפי ראשי פרקים בעיפרון
מעלה אתכם למסך
שומר אתכם עמוק
במצולות הזיכרון

בהתחלה גם אני ניסיתי
מה לא עשיתי אלא
שנוח לי יותר
לכתוב על זה

סופר סתם
סתם סופר
ימים של מישהו אחר
ראיתם פעם זיקית על
גדר אבן לא זזה
רק מביטה רק זיקית
מדי פעם שולחת לשון
תופסת זבוב
ממשיכה להביט

גם אני לפעמים טועם
רק כדי שבבוא יום
אוכל לספר מה אכלתם
ומה אהבתם לשתות
אך בעיקר אני מכרסם
חצאי עפרונות
שותה דיו
מסימני המחלה:

אצבעותי מלאות
כתמים כחולים
שם החולה:
מעבד תמלילים

אבותי העניים המטורפים
יכולים היו להשאיר לי
דירה קטנה או אמונה אבל
מה הם השאירו לי
מחברת צהובה
פנקס שבו רשמו
מילים בלי סוף
גם הם לא חיו
רק התרשמו

אני לא הראשון שכותב על זה

לנשים שאוהבות אותי
אני חורז שירי אהבה
שירי אהבה זה הכי
קרוב שאני יכול להגיע
לנשים שאוהבות אותי

לגברים היוצאים למלחמה
אני כותב המנון ניצחון
ןאם הם יפסידו מוכנה
אצלי קינה
זה הכי קרוב שאני
יכול להגיע למלחמה
עד נשמת אפכם האחרונה
אני כותב אתכם
אתם יכולים להתנהג רגיל
אל תשתדלו לי

אני מנסה לתפוס
את הניואנסים של
מהות החוויה האנושית
פה שם ועכשיו
אני שאין לי ניואנסים ולא חוויות
רק כושר מסוים להבעה בכתב
ולמות בטרם לידה
והעונש
לכתוב על זה.












לפעמים אני מקנא בכם
מקנא בכם, באמת!
ביכולת שלכם
לראות מבלי לראות
אתם
חסרי הבינה
האורגת סביבה
את כלל היצורים החיים
בחוטי רשתה
שרק המעטים מכירים
קושרת ומקשרת
את כאבם ומעוקתם
בעבתות כאב והזנחה
שאין איש מבין בלתם
מכרסמת אט אט
בבשר חייהם
מרוקנת את תוכם
עד שאין איש
המסוגל לגלות ולפענח
את מיסתורי ליבם.

אני מקנא
בהיותכם חסרי כאב
לא מודעים
לא רוצים
או לא יכולים
טבועים את עומק צווארכם
ברדידות
המאכלת את הכל בכל
מעכלת ובולעת אל קרבה
את כל הנקרה בדרכה
תמשיכו, תמשיכו
לצלם את האוכל
מבלי לאוכלו
לבלוס ולבלוס
רפש וזוהמה
שנפשכם כבר חדלה מלהקיאו

אתם
שאין לכם דבר
מלבד חייכם
אתם שלא חשים
באותו כאב ארור
הסובב ללא הרף
את חייכם
עתים
שכבר שאהבה
היא הסיבה היחידה
לנדודי שנתכם הערבה

תמשיכו, תמשיכו
אני בשקט
לא רואה
רק מתאר
את יומכם
הבוער.

















(עשיתי נסיון בלכתוב חשוף במיוחד,
נראה אם זה יעבוד...)
מתריסחנונית גאה
אבל יש בזה משהו שקל להתחבר
"עדיף תמיד לגמגם אמת מאשר לשיר שקר"מזמור לאל ידי
לאמת תמיד יש שיינים
והילד הכותב תמיד יהיה גם הילד הבורח...
זה לגמרי וואוכדור אש

שתדע לך שיש גם אנשי ביניים

החלק שלימזמור לאל ידיאחרונה
זה רק החלק השני.

(הלוואי שהיו יותר... יותר מידי פערים
יותר מידי אלים ושדים
וקצת מידי הרבה יותר מידי קצת
יהלומנים...)
~כותרת~בין הבור למים
עבר עריכה על ידי בין הבור למים בתאריך י"ז בתשרי תש"פ 17:22
עבר עריכה על ידי בין הבור למים בתאריך י"א בתשרי תש"פ 13:33


האמת שבאתי לשם כי רציתי קצת חברה
משהו שלא קורה לי הרבה, אבל כשהגעתי והיה ריק
התמכרתי לשקט הזה שהיה שם
ולקור הזה שלפעמים הוא קצת מפחיד
לרגע חשבתי שהמקום הזה לא מעלה בי שום רגש חם
אבל ברגע שאחריו חזרתי בי
לא היה שם אדם שירגיש, אבל הבית, הקירות,
נשאו איתם זכרונות שאף לב אנושי לא יכול להכיל
השולחן המתקלף , שהיה נטול כל סממן עיצובי
זוג הספות, שתמיד הזכירו לי את הזקן המרובע מהסרט,אותו אחד שרדף אחרי החלומות שלו
הקירות שלמרות היאוש בסיפור חיים הזה, הכניסו בי יותר מהכל תקווה
כן, אני אוהבת את המקום הזה
מרגיש שהולך להיות לי כאן מעניין
סגרתי את הדלת
בהחלטה שאותה אחת תפתח לי חיים חדשים


לילה דל מחשבותלא מחקה
הזמן תמיד שותק,
חומק בין הצרות , מכריח להתעורר
זה הזמן שמרפא ובו זמנית סוטר
זה הזמן
אשם בכל
את האהבה הוא משבית
את הזיקנה מחביא

ויום אחד גם מגיע עם פרצוף מבעיט
את קבורתי מביא

לא אין אמונה בזמן, השתיקה שלו היא סם
כדי שנמשיך להשתעבד
ולשרוף אותו בו זמנית
ואז נצלול ונגלה את האמת השטנית

הזמן תמיד שותק, חומק בין העונות
ולפעמים הוא משמח
כשנמחקים הזכרונות
ראיתיחנונית גאה
ראיתי את הכאב
את החושך המתפשט
ראיתי את האש שנכבת אי שם בלב
את המצפון שבא ופורט

ראיתי את הריחוק
השקט הנכפה
והנושא כמו שיתוק
כמו דם... טיפה טיפה

ראיתי את הכרית הסחוטה בדמעות
את הריצה כדי לשכוח
ראתי את הצעקה המתחננת לראות
איך כל הזמן רק רצית לברוח

וחיפשתי וחיפשתי
את הנקודה שעוד קיימת
וסירבתי וסירבתי
להאמין שהיא כבר לא נלחמת
פרחים בקנהחנונית גאה
זוכרים את זה?
האמונה בשלום,
כמה כואב
שאף אחד לא מאמין היום...

כי עם כל השירים על השלום
אנחנו כל הזמן קוברים עוד חיילים
ועם כל הרצון הטוב
זה סתם רחוק ומדהים
שבת (יש לכם שם יותר טוב..? )מרכזניק123

שיר ישן שכתבתי ובא לי להעלות לכאן.. סליחה על הטיימינג הלא מוצלח חצי חיוך (יום הכיפורים ג"כ נקרא שבת אז... "שבת שבתון הוא לכם ועיניתם את נפשותיכם")

 

שבת

 

ביני ובין בני ישראל.

אות היא כדבר הא-ל.

ביום השביעי שבח למלל.

נא שבו לאכול לחם.

 

נפשכם יודעת עד מאד.

שבח יקר וגדולה וכבוד.

מעדנים הרבו מאד ועוד.

ה' נותן לכם לחם.

 

יין ובשר על שולחנכם.

אהבוני מאד בכל ממונכם.

ואני אפרע את חשבונכם.

כי לא על הלחם.

 

הלבישו מחלצות ביום השבת.

לימדו תורת א-ל בחיבת.

ואל תהי נפשכם דוות.

ומלכי צדק הוציא לחם.

 

באהבה נוחו איש וביתו.

שבו והרבו אכול ושתו.

וְיכל כל איש מלאכתו.

סעדו לבכם פת לחם.

 

הביטו וראו יקרת יופי.

אום שובת ונח בשופי.

ואין צוחה ואין דופי.

אזרו חיל שבעים בלחם.

 

כל שומר שבת מחללו.

בלהב אהב ותאו מהללו.

אשרי אנוש וטוב לו.

--- הנני ממטיר לכם לחם.

 

השיבו וחיו - שירמרכזניק123

טוב אז לא ממש הסגנון הרגיל כאן אבל זה מה שיצא לי..

 

ארוממך נצח, מלכי / ומפלטי לי, מחוקקי / אלופי וקדושי, כי / חיים נתת לי:

אוי לי מיצרי / ואבוי לי מיוצרי / ויך את המצרי / ומספדי למחול לי:

אתן תודה לד' / ואשפיל את עיני / הצילני נא משונאי / למען ייטב לי:

אנא הבט לברית / ולא למרו מרית  / כל אויביך אכרית / ויורני ויאמר לי:

אתה תקום תרחם / התגבר וצא הלחם / ובזאת נאות לכם / והיה ד' לי:

אמר, והשיבו וחיו / ומי המבול היו / לקראת צמא התיו / לקדשו לכהנו לי:

אהלל אפלל ואמלל / אין ערוך לאל / אל תפן אל / נגע הנראה לי:

אולי יאמר בחנינה / סלחתי, אל נא / מרחמי, שוכן מעונה / קדש תהיון לי:

 

"השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל: כי לא אחפץ במות המת נאם ד' אלקים והשיבו וחיו".

 

(כל שורה מסתיימת בחלק מפס' המכיל את המילה "לי")

אהבתי.אם אפשר
איזה יופי! המשקל אחלה והחריזה מעולה ממש!
הערה עיצובית קטנה:
הכיתוב גדול מדי לדעתי, כל בית צריך להיות בשורה רציפה משלו. זה עוזר להדגיש את החריזה והמשקל... וגם כך זה במקור...

תוכן:
זה מדבר על מלחמה פנימית? על תשובה?

בקיצור זה נהדר ומרענן! איזה יופי לראות משו בסגנון שונה סוף סוף! תודה!
תודה!מרכזניק123אחרונה

ניסיתי לשנות קצת את העיצוב אבל משום מה זה לא נותן לי...

 

לגבי התוכן, זה מדבר גם וגם... בעיקר על תשובה. אבל שניהם קשורים אחד בשני, המלחמה הפנימית והתשובה - כידוע תשובה זה לא רק מחטאים...

 

ממש תודה על התגובה

וְכָל מַאֲמִינִיםבתוך בני ישראל
גַּם אֲנִי מַאֲמִין
כְּשֶׁיּוֹשֵׁב, מַשְׁקִיף עַל מְקוֹמְךָ
הַמָּלֵא בְּזַאֲטוּט שָׁחֹר פָּנִים, וְרֵיק

אַתָּה לוֹבֵשׁ לָבָן

וְכָל מַאֲמִינִים
וּבְתִקְוָה, אֲנִי זַכַּאי
וְרִגְבֵי עָפָר עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי
וְרִגְבֵי עָפָר עַל רֹאשְׁךָ, וְיָדֶיךָ, וְלִבְּךָ

אַתָּה לוֹבֵשׁ לָבָן

נוֹחַ לִי שֶׁנִּבְרֵאת
רָאִיתָ מִיָּם א-ל יָם מְכַסִּים מְגַלִּים
לְךָ אָז הראתי
וְיַחַד עָבַרְנוּ תַּחְתָּיו, צֹאן עֲגָלִים
יָמִין וְשְׂמא-ל

הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב
אֲנִי לוֹבֵשׁ לָבָן

דַּיָּן הָאֱמֶת
אַתָּה לוֹבֵשׁ לָבָן

עָפָר מְלַחֲכֵינוּ
עָיַפְנוּ מִלְּחַכּוֹת
זַאֲטוּט בָּהִיר פָּנִים
הָשֵׁב אֶת הַדַּקּוֹת
הֵיטֵב הַדַּק אוֹתָנוּ לֵב א-ל לֵב
אַתָּה לוֹבֵשׁ לָבָן, אוּלַי תָּבוֹא, תַּעֲלֶה חַזָּן

וְכָל מַאֲמִינִים
וואו. יפה מאודרצה לאש
(הסוף)
תודה..בתוך בני ישראל
(כן, סוף.)
יפה. הרבה דימויים ומוטיבים מוצלחים.מתואמתאחרונה

(רק מעניין אותי - מה עושה שם ה"זאטוט"?)

בוקר מתוקגלים.
בוקר מתוק
זורח איתנו הבוקר
בוקר מתוק

השמש לא מתחבאת
שולחת נשיקות מהחלון
אמא מוזגת מים רותחים לקפה
אפוף אדים

שורכים שרוכים בנעליים
פותחים את הדלת
יוצאים

בוקר מתוק
אנחנו זורחים איתו הבוקר
בוקר מתוק

אבא מושיט יד לילד
מחזיקים ידיים חזק
את הכביש
חוצים

השמש נשארת לזרוח
גם אחרי שאבא הלך לעבודה
בסוף היום
כולם
את הדרך הביתה
מוצאים

בוקר מתוק
זורח איתנו הבוקר
בוקר מתוק



...אם אפשר
"הקשיבי לשמש
לגעת בחום, להודות כל יום
קמט בעיניך, ריח גשם ראשון
הילדים בבית ספר, שגרה אלוהית מבורכת
כף ידך בכיס מעילי- חוצים את הרחוב"

(אביתר בנאי, 'חוצים את הרחוב')

"זה בנקודות הקטנות,
במילות עידוד.
לשרוך את הנעליים
לכפתר את חולצת הכפתורים הלבנה
להציע לך כוס מים.
לילה כיום יאיר"

(לילה כיום יאיר, אביתר בנאי)

ממש הזכיר לי..

השיר הזה בהחלט בהשראת אביתר, בין היתרגלים.
שכחת את 'ילדים' שלו
גם מתקשר
אוי נכון, לגמרי..אם אפשראחרונה
~•~קליפס^
חיבקה והייתה שם
סחבה לב וכאב,
לא שלה

אספה חלקים שבורים
יצקה מהם לב אחד, פועם
הרטיבה בעדינות שפתיים סדוקות,
הזרימה בהן מים קרירים

הלכה איתו מרחקים
שלא יוותר לבד, שוב
הרימה על כתפיים חלושות,
המציאה כוחות בשבילו

עטפה בזרועות אוהבות,
נגבה דמעות חמות
מדדה דופק, ונשימה
הקשיבה לפעימותיו; שקטות כל כך

הושיטה יד כשנפל
מָשְתָה מתהומות עמוקים
הפשירה חיוך קפוא;
ולא בעזרת סיגריה

חשפה פצעים ישנים
חבשה אותם,
וליטפה
שזרה בהם חום וחמלה


חיבקה והייתה שם
סחבה לב וכאב,
ושכחה מליבה שלה
המחשבהדאק
עבר עריכה על ידי דאק בתאריך ג' בתשרי תש"פ 13:23
המחשבה מגששת
במרחבי הזיכרון,
קוטפת מלטפת
את פרי הרוח,
מנסה לאחוז, להקפיא
שמא יטשטש
וימוג
ברחבי החומר הרוח והנפש.

הכתיבה תופסת
או רוצה לתפוס
את הפרי המופשט
לפשטו ולשטחו
על דף שטוח.


ואחרי כל זה
שואלת המחשבה
מה נשאר, תגידו
מהמציאות?
מעניין אותידאק
מישהו הבין מה אני רוצה?
זה נשמע כמו חירטוט?
אשמח לדעת איפה אני עומד
תודה
אני חושבת שלכל אחד צריכה להיות םרשנות משלו אם זה כתיבה טובה,,,,,,,,
אני הבנתי מזה על הדמיון והמציאות, אני רוצה לשמור רגעים יפים שהיו לי בכל דרך וצורה(דרך שןטטות בדימיון ודרך כתיבה) ואז אני תוהה אם זה כדאי ומה כדאי
ממאריק צדק
אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה ז'אנר, אבל אם כן אז יש ז'אנר שאני אישית מאוד מתחברת אליו שפשוט כותבים מה שעל הלב, אף אחד לא חייב להבין. זה איזשהו שחרור של הנשמה שפשוט פורצת החוצה במילים שבני אדם לא מבינים.
ההוכחה שבכולנו יש קצת מהמלאכים וקצת מהאלוהים.
נראה לי שזה מה שקורה בשיר שלך, מילים שלא צריכות להיות קשורות או מובנות או הגיוניות, אלא פשוט צריכות להיות.
אני רוצה לחלוק עליך קצתרצה לאש
מסכימה איתך שיש יופי במילים שהם שלך, פשוט, וזה מה שהופך אותן למיוחדות. וגם מסכימה איתך שלא חייב שהקוראים יבינו את כל השיר וכל מה הוא נכתב.

אבל בכל זאת, זה לא יומן אישי. וכתיבה כאמנות, צריכה להעביר משהו. צריכה לתת גם לקוראים לטעום משהו.
זה סבבה לגמרי שאתה אוהב ומתחבר לטקסט שכתבת, אבל אין סיבה שתפרסם אותו ותקרא לו אמנות, אם הוא לא כזה.

(יעל כתבה בדיוק על זה במכתב פתיחה של הפורום)


לא חייבים להבין כל מילה ולמה התכוון המשורר. אבל כדי שזה יקרא אמנות, בעיניי, צריך שהקורא ירגיש משהו.
(כמובן אפשר גם רק מהמבנה, המשלב, הפיסוק וכו' להרגיש דברים.)

וכמובן כל זה בלי קשר לשיר של דאק, כן
לא זיהיתי מחלוקתאם אפשר
אני לא יכול לדבר בשמה של 'אריק צדק' אבל היה נשמע לי שאתן לא חולקות, פשוט דאק ביקש להתייחס להבנה של תוכן השיר (ולאו דווקא לצורה) וזה מה ש'אריק צדק' עשתה.
כפי שכתבת בסוף, לפעמים התחושה שמתעוררת בקורא היא מהצורה ולא רק מהתוכן..
אני חושב גם שהשפה ובחירת המילים הן חלק מהתוכן במובן מסויים, גם אם לא הבנת בדיוק מה תפקידם..
כן,מחלוקת אולי זה פחות המילה המתאימהרצה לאש
אני מניחה שאנחנו מסכימות בינינו, אבל היה לי חשוב להדגיש את זה שזה לא פשוט כותבים מה שעל הלב, צריך להיות בזה גם משהו מעבר
...דאק
אני גם מתחבר לאותו ז'אנר, ואני עושה אותו לפעמים, והתוצאות מעניינות, אבל בזה ממש התכוונתי לכתוב על משהו מסויים, על תהליך.
תודה על התגובה!
...דאקאחרונה
התכוונתי לכתוב על החוויה בעת הזיכרון או כל דמיון אחר של המציאות והכתיבה עליו.
אז המחשבה מגששת זה ממש החוויה הפשוטה של דמיון והיזכרות.
פרי הרוח זה מה שהצלחתי לתפוס בעזרת המחשבה אבל זה מאוד שברירי ויכול לאבד בקלות. החומר זה הפיזי רוח רעיוני ונפש זה דרך החוויה שלי.
והכתיבה מנסה לתפוס את אותו דמיון/זיכרון ולכתוב שזה קצת הזוי לנסות לכתוב את פרי הרוח.
והבית האחרון אומר שמהמציאות כפי שהיא במקור בחומר רוח ונפש, נשאר איזשהו חיקוי עלוב.
מקווה שזה מספיק ברור ומובן😁😁
זה יפה!רצה לאש
בקריאה ראשונה היה נראה לי כאילו לקחת מלא מילים וחיברת למשפטים ולשיר רק לשם כתיבת השיר. בקריאה שנייה ושלישית ראיתי שיש קשר בין המילים ןהשורות והשיר מביע משהו ו וואו, אני אוהבת את זה
..דאק
תודה
...אם אפשר
הסוף הפתיע אותי. אני עדיין לא מצליח להבין את הקשר של הבית האחרון.. השאר הבנתי כך:
ניסיון לתפוס ולהגדיר את ה'פרי' הרוחני, שהוא מתקשר אצלי לדברים כמו חוויות זכרונות תובנות וכדו'. וזה מצד אחד הכרחי כי אחרת הוא עלול להאבד אבל מצד שני זה קצת מרדד.
ואז הכתיבה לוקחת את הדבר המופשט אך ה'תפוס'/קטוף ומרדדת אותו עוד יותר למילים וצורות חומריות שמחדדות אותו ומגלות את הבפנים שלו (פושטות) אך תוך כדי מאבדות ממנו את כל מה שהיה טוב בו- את הרוח.
...דאק
ואז בבית האחרון, המחשבה/אני מבכה על האיבוד של המציאות המקורית לפני התהליך הזה.
אולי לא הבנת למה המציאות?
כי המציאות מבחינתי זה הקיום כפי שהוא בלי פרשנויות אלא האמת.
תודה!!!
מותר ביקורת בונה?רצה לאש
החומר הרוח והנפש- הייתי מוסיפה ו החיבור לפני 'הרוח'
אולי גם בבית האחרון

ואחרי כל זה
מה נשאר, תגידו
מהמציאות?

לא יודעת, לשיקולך
בטח!דאק
לגבי ו החיבור נשמע לי יותר נכון לשים ו רק האחרון.
ולגבי הבית האחרון מעניין אני אחשוב על זה
תודה!
אעלך בחטאאבישג השונמית

היכרתיך שושן צחור

קמטוטייך חן לרוב

וחיוכך רחב רב אור

א-לי א-לי

מי יתן ואעלה רעה באוב

 

השבעתני צור ודבש 

במתק שחוק שפתייך

תמהני לן אז עוד העש

ושאר רוב מאכלייך

 

חג, חגא

על לשוני שמך מתגלגל

עד תתעורר האהבה

וישרוף אותה הא-ל

 

שנאתי אותך רבה

כאש המתפשטת

שלא כבעור האהבה

הזו לעד בוערת

 

אל תקראיני משוגעת

מורתי, מוררתי

אף לא נבערתי לי מדעת

רק שמעת מושא רעתי?

 

מה הוא בכוסי?

האדום הוא אם זהוב?

חזור נא ארוסי!

צררתני זאת לרוב

א-לי א-לי

מי יתן ואעלנה נא באוב

 

 

😮רצה לאש
וואו.
שיר ברמה גבוהה.
תודה...אבישג השונמיתאחרונה


שיתוף השםאם אפשר
עבר עריכה על ידי אם אפשר בתאריך ד' בתשרי תש"פ 12:08
"כל מגע הוא הצגה
והשיתוף- שיתוף השם"

דע, לא תשפוך את ליבך בפני איש.
רק תשתדל בכל מאודך- עד טירוף, עד כלות-
את פסל לבך ליצור בצלמו- לצייר במגילות.
ולבסוף, תיטוש ביאוש את הקרב המתיש.

שהרי גם אם תדייק, כפי שלא דק אדם מעולם
וגם אם תגדיר גדרי הגדרות במושלם
עדיין, דָייק דָקְתָ, וגדר גדרת- למה שהינו נעלם.
רק צל צילם של דברים תדבר, צְלָמִים לצלמם.
לעד תהלך נאלם, מתוסכל ונכלם ובודד בָּעוֹלם,
ואיתך כך כולם נושאים לבדם בְּעֻולָּם. לְעוֹלָם,
לְעוֹלָם.
וואו. אני ממש אוהבת את הכתיבה שלךרצה לאש
זה לא הז'אנר שלי, בכלל, ובכל זאת אהבתי מאוד מאוד.


(יכול להיות שאפשר לשנות קצת פיסוק ומעברי שורות, לא יודעת)
תודה רבה!אם אפשראחרונה
פיסוק ושורות: אני לא מפסיק להתלבט בקשר אליהם, אשמח תמיד להצעות..
..חנונית גאה
אני כותבת כי אולי זה יעזור
אני כותבת כדי לצרוב גם בחוץ
אני כותבת כדי לזעוק לעזרה
אני כותב כי עוד אין לי מקום

אני כותבת כי זה כל מה שנשאר
וכי כל השאר מתערר
אני כותבת כדי לזכור שפעם
היה לי רע טוב

אני כותבת כי כואב מבפנים
כדי לקבל קצת ביקורת בונה
כדי לנסות להשתפר
לנסות להשתפך
אך אני כותב ומחטיאה את המטרה

כי כבר מזמן זה הפך לחרוזים
וכבר הכל קלישאות שחוקות וכודמה
וכולי ציניות שמתחננת לא לצאת
אבל אני כותב כדי לנסות לזרוק
..חנונית גאה
הבטתי בחלון
וציפית, ציפיתי שהשמים יבכו איתי
ושהשמש לפחות קצת תתכסה
ציפתי שהפרחים יפלו מעט ולא ינסו לעודד
כמו כל העולם צחק לי בפנים
כמו אומר שלאף אחד לא אכפת באמת
ציפיתי לפחות שהקרובים אלי יזכרו
אך זה היה כנראה גם יותר מדי...
כי הם שרו ושמחו ורקדו
ולא התעקבו לשים ליבם ליגוני
ובמעין תיאטראליות מרגיזה תינוקים צוחקים מסביבי כל היום
אז הלכתי לחלון כי הוא תמיד מרגיעני אך לא...
הוא היה עליז וחמים גם הוא...
האכזבה שלך (אם למישו יש שם טוב יותר...)מקלף האגוזיםם

אבק כוכבים, קמים ונופלים,
הציפורים שרות באלף צלילים.
אנחנו רוקדים, משתוללים,
מחכים לעוד יום שיבוא.

 

ואתה מעמיד פנים שהכל בסדר,
אבל אני יודע שאתה צריך קצת סדר.
אתה אומר ששום דבר לא נחוץ,
אבל אני יודע שבפנים אצלך זה פיצוץ.

 

תן לאכזבה שלך לשכוח,
תן למחשבות לחלוף,
אתה תראה, עוד יגיע סוף טוב.

 

תחזור לעצמך,
תדבר עם אנשים,
אתה תראה, עוד יחזרו לך החיים.

 

חודש חלף,
ואתה בעתיד טוב יותר,
עם ששון ושמחה,
אתה לא רוצה לוותר.


ואני מחייך לי,
בשקט בצד,
מקווה שתישאר כך לעד.

 

תן לאהבה שלך לפרוח,
תן לעצמך לחלום,
יחד בכל הכח,
עוד תגיע למרום.

 

תשקיע בעצמך,
ותעזור לאנשים,
תראה להם את הטוב שבעולם,
הרי אתה יודע מה הם צריכים.


אבק כוכבים, קמים ונופלים,
הציפורים שרות באלף צלילים.
אנחנו רוקדים, משתוללים,
פשוט חיים את החיים.

(הטוב כבר כאן)קליפס^
אש ומים מתערבבים
לוחצים ידיים לשלום, למלחמה
ודם, ועשן חונק
ולבבות מפוזרים, שבורים.


דמעות גדולות מבעירות את האש,
מוסיפות לו עשן, ומלח
גיצים זהובים-שחורים עפים באוויר;
חונקים אותו.

השמיים צועקים חושך גדול,
מחביאים את הירח
עיניים שורפות מחפשות לעצמן מקום
כאב חד חודר לעצמות;
מקפיא אותן.

~~~



הירח נגלה במלואו,
שלם כמו שרק הוא יודע להיות

רוח רכה נושבת, מלטפת
כוכבים זעירים מהבהבים,
מנופפים לשלום
ואדמה לחה;

סופגת לתוכה רסיסים של חיים.



 
(שנה חדשה בפתח, הלוואי)
כתיבה יפה, שתהיה שנה טובה ומבורכתארץ השוקולד
ולגבי התוכן, מקווה באמת שהמצב ישתפר.
לא יודע מה בדיוק לומר, אבל שולח תמיכה ואכפתיות מפה
אמן תודה קליפס^אחרונה
תחייכישרה את חייה
הפנים שלה אדישות, לא שמחות ולא עצובות,
לא מספרות כלום, לא מספרות רגש.
אני עוד זוכרת איך היא היתה מחייכת,
איך היתה כזאת יפה, עם פניה הזורחות, כולם ראו שטוב לה.
והצחוק המתגלגל שהדביק את כולם, נעדר, ומרגישים בחסרונו.
כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה!
אבל היא גם לא בוכה,
היא רק עומדת שם מולי, ופניה חתומות.
אני אומרת לה,
תחייכי, החיים לא כאלה גרועים!
והיא מביטה בי בעיניה הגדולות גדולות,
ולרגע דמיינתי שמשהו זז.
היא מנסה לחייך, קצוות פיה מנסות לעלות,
ולא זה לא חיוך אמיתי, זה חיוך מאולץ.
לא החיוך שלה.
אולי כשהיא תנסה לצחוק...
היא ניסתה,ויצא לה צחוק קטן, ופתאום הצחוק הפך לבכי.
אני שולחת יד לנגב את דמעותיה,
וידי נעצרת, נחסמת על ידי משהו קר, ואז הבנתי..
אני מביטה במראה.
יהיה בסדר....אחרונה
זה כואב.
אל תשאבי לזה.