פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 271)

אֲנָשִׁים שׂוֹנְאִים אֶת הַחֹרֶף
כִּי בַּחֹרֶף קַר
וְהֵם מְחַבְּקִים עַצְמָם
וְנִזְכָּרִים
כַּמָּה שֶׁהֵם לְבַד

אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַחֹרֶף
כִּי בַּחֹרֶף קַר
וַאֲנִי לֹא הַיְּחִידִי בָּעוֹלָם
שֶׁמְּחַבֵּק עַצְמוֹ
בִּבְדִידוּת

בעת שנקרעתם
נקרעתי אף אני
דוממו שפתי
ללא קול
כהלך עני

נעתקו מילותיי
נדם ליבי
רק בכי
אל אביון

רק נשמתי
זעקה
מיני מיזמורים
צלילי שיברון

הייתם לי האושר
הפרח בשקיעה
הייתם לי יהלום
בכתר המלכה
הייתם אגם
של אושר
בלב המדבר
הייתם צוק
ניצב
כסלע איתן

ועת אספתי את שבריי
מוכה שיגעון
ללא שכם ידיד
בוכה חרישית
ללא צל אבדון
והרמתי ידיי
נשאתי קולי
אל צלם עליון
זעקתי חיי
סכרתי קולי
כגווית חיוורון

הייתם לי האושר
הפרח בשקיעה
הייתם לי יהלום
בכתר המלכה
הייתם אגם
של אושר
בלב המדבר
הייתם צוק
ניצב
כסלע איתן

לו אוכל רק לאחל
עוד לא אבדה תקווה
לוואי תדעו שנית לפרוח
מקול המריבה
לוואי רק אושר
תדעו תמיד
ללא בכיון
לוואי והעצב
לעולם לא ישכון
בזה המדרון

לוואי תנשא תפילתי
על כנפיי נשרים
הישר אל כס מלא רחמים
אל מלך המלכים
לוואי אז יעתר
אל עליון ונשגב
לוואי יחדיו ימצא פיתרון
לנחל אכזב

הייתם לי האושר
הפרח בשקיעה
הייתם לי יהלום
בכתר המלכה
הייתם אגם
של אושר
בלב המדבר
הייתם צוק
ניצב
כסלע איתן

זה חשוב מאוד.

 

אם תבכי

כל המסקרה תישטף לך על הלחיים.

ואז תראי רע.

וגם תרגישי רע.

 

אם לא תבכי

רק ייכאב לך קצת הגרון והחיוך

ואז תיראי טוב

אבל תרגישי רע

 

 

אם תבכי, אז כשתצאי מהשירותים

תבוא פתאום איזה נעמה או שירה

ותגיד לך

מה יש

מה קרה

 

ואז מה

תבכי לה עוד קצת מסקרה

והיא תחבק אותך

ותגיד לעצמה

כמה היא בוכה, העוגייה הזאת.

 

 

ובכלל

האף שלך יהיה אדום

כאילו לא מספיק שיש עליו חצ'קון חדש

ואז כשתחזרי באוטובוס

פתאום א' יצוץ מאיפה שהוא

ויראה אותך ככה

ואת גם תעשי קוקו כי יפריע לך השיער

ויראו ת'פס המחומצן

הכמעט ג'ינג'י

ויגידו

מה קרה לה, איזה פרחה היא נהייתה

וא' ישלח בך מבט

אחד

וזהו

 

ותחזרי הביתה

ותהיי עצבנית

ותבכי עוד

ואמא תגיד שאת לא ישנה מספיק

ושאת כזאת הורמונלית

ואת בכלל לא

 

אז עזבי

פשוט אל תבכי

קצת ייכאב לך הגרון והחיוך

אבל תיראי טוב

גם אם תרגישי רע.

 

 

 

התיקון האוטומטי מכניס מילים לפה
והספצ'אט הופך ת פרצוף שלי לבונה
פה אנלא יכולה לדבר כי חסמו אותי מזמן
ושם מסתלבטים עלי כי המכשיר שלי ישן
המציאות המדומה יותר מציאותית
כולם על הפלאפונים בפגישה הכיתית
לפני שנים לכל שכונה היה טלפון אחד
היום מי שאין לו לא יודעים שנולד
מה נסגר עם אתנו אנשים!?
בלי ווי פי שעתיים מתחרפנים
כולם חיים בסרט
או חיים על סרטונים
במקום לחיות את החיים
מתיגים או מייצים
עוד סידרה עוד סרט
עוד סטיגמה חוזרת
על שחורים על לבנים
אשכנזים מול תמנים
מי יותר שוה
מי יותר יפה
מי? מי? מי? מי צודק?
ופתאום עוד אופנה חולפת
והפחים מתמלאים בישנה
ומכנסיים צמודים
וג׳ינסים קרועים
היום אלפיים שקל
מחר שקל עשרים
ואנשים ממשיכים
לדבוק במטרה
מהי?
להיות באופנה
ולגמור את החודש
מה עם מוסריות?
מהי פנימיות?
מהי חברה בלי נטרליות
פוליטיקה פה
בירוקרטיה שם
וגם הדעה שלי היא...
כמו של כולם!
נמאס ללכת אחרי עדר
שאף אחד לא מוביל
לנסות לצאת עם כולם בסדר
אז אני חושבת משהו לא כל כך רגיל
אני לא שמאלנית, ימנית, טבעונית,
רק ילדה שנולדה למציאות אכזרית
(לא ממש הסגנון שלי אבל כתבתי את זה כשהייתי בת 11 אז רציתי לשמוע את דעתכם)

הגיע הזמן לפתוח עיניים

 

אולי תפסיקו כבר לאכול את כל מה שמאכילים אותכם?

מתי תפסיקו כבר לחיות משקרים? מתי תתחילו לראות את המציאות?

מתי תפתחו את העיניים?..

הגיע הזמן.

*****

תפסיקו כבר לקרוא בעיתונים על השנאה והפילוג בעם,

צאו לרחוב לראות את האהבה בין האנשים, את העזרה ההדדית. את החיבוקים החמים, את השיח החברי בין האנשים השונים.

תפסיקו כבר לשמוע בחדשות שיש הדתה, מלחמה וכפייה דתית,

לכו תראו אלפי אנשים ששרים בלהט שירי אמונה של ישי ריבו, לכו תראו עשרות אלפי אנשים שעונים אמן לברכה של עומר אדם על כוס מים בהופעה. לכו רק תנסו לספור כמה גרעינים תורניים, בתי חב"ד ומוסדות הפצה שפועלים ימים ולילות למען כל עם ישראל שרק מחכה לזה! רק תראו איזה צימאון יש ברחובות..

תפסיקו כבר לראות בטלוויזיה את הליכלוכים והמתקפות על החיילים שלנו,

לכו תראו אותם חוזרים לבתים אחרי שבועות של לילות וימים מלאים באימונים, מעצרים ושמירות עלינו ולמעננו. לכו תראו את כל החיילים שלנו – מסורים, מאומנים ומלאי מוטיבציה ורעל בעיניים למען עם ישראל! רק תראו את המסירות נפש והגבורה שלהם..

תפסיקו כבר לשמוע את ההתקפות משולחות כל רסן של אנשי תקשורת על קצינים בכירים בצבא שלנו,

תראו את המהפכות שהקצינים הללו עושים למענינו, בשביל לשמור עלינו, בשביל שהצבא שלנו יהיה יותר מקצועי, איכותי ומאומן. תראו את מה שהם עושים כדי שהצבא שלנו יהיה יותר מוסרי, יותר תורני.

תפסיקו כבר לראות את הסירטונים של 'הישראלי המכוער' ולהזדעזע,

צאו לרחוב, לתחנות מרכזיות, לאוטובוסים ולרכבות ותראו את כל האהבה וכל המעשי חסד בין האנשים, תראו את הכבוד למבוגרים. תראו את הצדקה והטוב שקורה בגמחי"ם, במוסדות למען נצרכים ונזקקים ובכל האירגונים שעושים את המדינה שלנו טובה ומלאה בערבות הדדית וסיוע למען החלשים.

תפסיקו לשמוע את הבזיונות והליכלוכים על השליחים שלנו בכנסת ובמוסדות המדינה,

לכו, תפגשו אותם. תראו אנשים עם אש בעיניים ומסירות אינסופית למען עם ישראל. אנשים שמוסרים את כל ימיהם ולילותיהם למענינו.

 

אז נכון, המציאות עדיין לא מושלמת. יש עוד הרבה לתקן, לפעול ולקדם בעולם.

אבל אסור, פשוט אסור לנו להתעלם מכל הטוב והיופי שיש בעולם. כי הרוב טוב. והרוב קובע.

אין לנו ארץ אחרת, אין לנו עם אחר, אין לנו דרך אחרת.

וטוב שכך.

עולמות יוצרים עולמות

אדם יוצר אדם.

עבירה גוררת עבירה,

מצווה מעייפת מצווה

שעומדת בתור לזכות שיקימו גם אותה

ואנחנו-

איפה,איפה.

 

דפי חודשים עפים,שנים גם.

גשם יורד ושרב שורץ בארץ,

פרחים עומדים בעת אביב

וחצב מבשר בוא סתיו

ואנחנו-

איפה,איפה.

 

ילדים נולדים,הולכים הזקנים בעמנו,

סוכריות אוזלות ממדפים

ותרופות משרתות המונים 

ואנחנו-

איפה.איפה.

 

עיניים שותקות,לב צורח קודש

גוף קמל את תוך תוכו,

קובר עצמו שלם

בעודו בחיים

 

ואנחנו-

איפה,איפה.

לפני שאאבד את שפיות דעתי אני רוצה לספר סיפור רגיל
שהלכתי למכולת וקניתי עגבניות לסלט חלב וגיל ופתרתי תרגיל בחשבון וכיבסתי את התלבושת לבד וגיהצתי אותה ושמתי בושם
על פאן בשיער שפינפנתי לבד ועל הקראש שרק אני יודעת עליו

כמה כייף לספר סתם סיפורים ומילים
בתוכי הגעש מתפרץ
נמחקו הכללים
יש בי כעס גדול הוא ישרוף את הכל
אני נמחקת תחת רגלו הארוכה של הבוגד
אני אפר משתגע
ולב בודד

סיפור יפה היכן אתה ואיפה אזניים מתוקות לספר לכן בלחש אגדות עתיקות
קול רעם מורחק
מבשר פצצה בראשי
הכל כבר לא מודחק
הכל כבר לא אישי

וכשכלום לא אישי הכל מתגלה
נשמתי הערומה אל תתביישי יפה
את לא אשמה
את יותר מידיי סובלת
מזועזעת ונבהלת
מנוצלת
מושפלת
מתקלקלת

איבדתי את שפיות דעתי
הכל התנתק
נשאר סיפור

מעטה של מילים מרחף מעל הדיבורים פה.
מן דוק כזה של
דו"ק כזה של פיתולים,
של מטאפורות כן-לא של סתיו.
של שימוש בכלים כדי לדבר על
אורות עליונים, על עורות עליונים ומכסה
כחשים של אוהל מועד וקדושת המרחב.

כמו לדבר על המתח הנובע מתוך הסתירות כדי להסתיר שנקרעת.
כמו למתוח מילים על מילין
של הליכה בסיבובים ולא להודות שנתקעת.

ואז כמובן לכתוב על זה שיר חשוף ובועט-
מעטה של מילים,
ואותיות פורחות באוויר.

זה לא קורה לך סתם... זה קורא לךך קוראא
תקשיבי שניה לקול הזה שיוצא מתוך ערימות הזבל מה הוא אומר הקול הזהה הנקיי המלאכי שלא יכול להיות קול של חתול תועה... את חושבת שמשהו רע מאוד קורה לך כשבעצם הוא טוב והוא קורא לך. להפוך.
גם לו נמאס מהשיגרה עוד לפני שאת חשבת בכלל שבאלך לשנות והוא רוצה אותך יותר קרובה אז הוא דוחף אותך חזק עד שתשתגעי משום דבר ומהכלום ומהכל ותצרחי הכי חזק ותקראי לו חזרהה
נשמה טובה ויפה כל כך את לא כזאתי חלשה ואבודה רק לשניה נזרקת ולא כדי לחזור לאותו מקום... קומי אהובה, אל תתני לזה לשבור אותך למעוך אותך להעלים לך את הטוב... את טובה יותר מהכל ואפילו לא התרחקת רק לשניה נעצמו לך העיניים והקולות התרחקו ממך וחשבת שאת באיזה ג'ונגל כשהיית בבית ליד התנור והחום הזה שחשבת שהוא גיהנום הוא היה בסהכ חיבוק ודווקא שם עם כל המקקים וערימות האשפה בין הצפרדעים המתות והחתולים השחורים בתוך הבור החשוך נסללה לך דרך לעלות אליו למעלה ואם רק תחליטי ותצעקי את זה אליו חזק הוא יאסוף את כל הזבל והחיות הרעות ויבנה מהם סולם, עד אליו.

אז הסתפרתי
כי כבר נמאס מהשיער
וחשבתי
שאולי לרגע יכופר

אולי ארגע מעצמי
אפסיק לחשוב על הזוטות
אתחיל לחשוב על החיצוני
ולא על תורות ואמונות

אולי גם אצבע
אקח עוד מגמה
כדי לתת לעצמי עוד שעה
של שקט או שלוה

התלבטתי מאוד אם לשתף כאן. כי זה אישי וחושף גם אותי. אבל בסוף החלטתי שגם לאנשים אחרים מגיע לדעת איזה חברה מיוחדת היתה לי. ואיזה נשמה ענקית עם ישראל איבד. הכרתי את רנה במדרשת קיץ במדרשת הרובע, פחות משבועיים לפני הפיגוע.
נכתב ביום הולדת של רנה. מקווה שרק יחזק, ויהיה לעילוי נשמתה.

 

 

 

בסייעתא דשמיא

 

רינוש שלי♥יומולדת שמח נשמה!וואו!!איזה זכות להכיר אותך. כזאת אישיות-פשוט ללמוד ולגדול. רק מלהיות לידך הרגשתי שאני נהיית טובה יותר, מתקדמת יותר, אמיתית יותר. השמחה שלך, ההתלהבות. ההתמסרות לכל דבר, והכל מתוך בירור ורצון לגדול וללמוד. מוסיפה כל כך הרבה לעלם, אבל הכל- בצניעות וענווה.
עד 120, אני כבר לא יכולה לאחל לך. כי לצערי הרב-כבר לעולם לא תגיעי...אפילו ל17 לא.
אבל אני רוצה להבטיח לך, שבזמן שנשאר לנו כאן, שכמו שכבר ראינו אנחנו באמת לא יודעים כמה הוא- נעשה כמה שאנחנו יכולות כדי לגדול במקומך, כדי למלא את החור שהשארת כאן- בטוב, ובשמחה. כמו שאני חושבת שהיית רוצה. רינוש♥רק שבועיים ויומיים את לא איתנו כאן. ולי נדמה שנצח. מי חשב שכל כך מהר נאלץ להיפרד... רק נפגשנו שבוע וחצי קודם. מודה לרבש"ע על כל רגע במחיצתך. נרצחת כל כך קרוב ליום הולדת שלך- זכית..אומרים שרק צדיקים גדולים זוכים לזה. לא מפתיע אותי. היית כזאת מיוחדת. הוספת כל כך הרבה טוב לכולנו. היית מאוד מחוברת לעם- בתור עם, בתור כלל. אני לא אשכח איך ביום השני של המדרשה, ישבנו כמה בנות בארוחה ודיברנו, ופתאום הפטרת, כמו בדרך אגב- וואי, אנחנו נהיה הראשונות לראות את המשיח!!כל כך שמחת, והתרגשת. זה היה המשפט שהכניס לי למודעות- שוואלה, כן! המשיח יכול לבוא כל רגע, הלואי שיכולת לראות באורו. לא מעכלת שהוא יבוא-אבל את לא תיהיי פה כדי לראות את זה. אני כל כך מקווה שבאמת טוב ל שם למעלה, עם הקב"ה. כל כך רצית להתקרב אליו..אז הנה, את שם. ולנו כל כך חסר. השארת לנו חלל כל כך גדול. ברור לי שאם היית פה איתנו היית מרגיעה, ומשמחת ומזכירה לנו שה' יודע מה הוא עושה. כל כך הרבה יותר טוב ממנו, ושאם הוא מנסה אותנו, הוא גם שולח כוחות. אז רינוש! תתפללי עלינו!! תשלחי לנו כוח! תזכירי לנו. שאין מקרה. תשלחי לנו כוח לשמוח באמת- לזכור שאין מצב להישאר בעצבות, שזה כל כל לא מה שהיית רוצה. לך-כבר אין לי מה לאחל.. את כבר לא תמשיכי. כל כך קשה לי לכתוב את זה. כבר לא תתחילי שמינית, כבר לא תעשי שירות, כבר לא תתחתני. ולא תביאי חיים לעולם. והכי קשה לי- שאת לא תראי באור משיח צדקינו בחייך. אוף. כל כך לא מתעכל!! אז אני מאחלת לנו. למי שנשאר כאן, לבכות את חסרונך. שמחה, ואושר! ושנים רבות ושמחות ומלאות בתוכן, באמת, במשמעות- כמו שהראית לנו שאפשר. ואמונה גדולה בה'. בלי ערעורים והרהורים- אמונה שלימה שהכל ממו ולטובתינו. וכוח. למלא את הריק בלב בדברים טובים, שבאמת ינציחו אותך.
ושתמיד נחפש, באמת! ולא נוותר לעצמינו- איפה אפשר לתרום, ולתת- איפה עמ"י צריך אותנו- איפה עמ"י יגדל ממנו, ויצמח.
ושנחיה. כי זה כל כך לא מובן מאליו. ושנד לנצל את זה, בכל הטוב שיש! ולמלא את החיים במשמעות, בשמחה!!
שנזכה לחכות למשיח בכזאת פשטות ורצון אמיתי כמו שחיכית. בכזאת טבעיות..
בטוחה שהייתה לך תשובה לשאלה האם ציפית לישועה.. כי כל כך כל כך ציפית.

אוהבת אותך כל כך
כל כך.
מעריכה,
ומתגעגעת
           לנצח.

 

 

ח' אלול התשע"ט

שאלתי אותך

איך את עוד ערה-

פוקחת עיניים

כשהקשת למעלה

הפכה שחור

פחם שורף,

שאלתי אותך

איך את עוד רואה שמיים

כשכל נשרי מוות

סגרו את המרחב

על ראשנו,

שאלתי אותך

איך את עוד מאמינה

שמעז יצא מתוק

ומאז 

יהפוך היום לדבש?

בהתחלה רק ליקקתי מסביב

והטעם שיכר את החושים

והלשון אמרה

עוד

אז טעמתי רק עוד קצת

והלשון צרחה

עוד

 

בסוף הכנסתי את החטא לפה

ועשיתי בו ביס

והמתיקות מילאה לי את הפה

התמוססה אל הלשון

 

ופתאום רציתי להקיא

 

שיר של קולדפליי, הרשיתי לעצמי לשכתב אותו בשבילי

זה היה כיף,

מומלץ לשמוע יחד עם השיר

 

When I try my best but I don't succeed 

When I don't get what you want and not what you need

When I'm feel so tired but I can't sleep 

 

Stuck in reverse

And the tears come streaming down my face

When I feel something I can't erase 

When I did something, but it goes to waste

Could it be worse?

 

Lights will guide me home

And ignite my bones

And will try to fix me 

 

I've been high up above and down below

When I'm too afraid to let it go

But if I'll never try I'll never know

Just what I'm worth

 

I just want some home

Meantime I'll sit alone

And will try to heal me

 

Tears stream down my face

When I lose faith in the good I have

Tears stream down my face and I

Tears stream down my face

I promise I will learn from my mistakes

Tears stream down my face and I

 

Lights will guide me home

And ignite my hope

And I will try to be me

 

 

אש בוערת בלבי

מבפנים משהו מתמוסס

לוקח ספל חלבי

מוסיף כפית קפה נמס

 

מרגיש שהכל צורח

לא ברור על מה ולמה

ממלא הכל בנוזל רותח

מתפשטת ועולה הארומה

 

האטימות והשקט הדוקר

מעבירים אותי חויה נפשית

פותח בשקט את המקרר

מוסיף חלב, מערבב עם כפית

 

הפוקוס משתחרר, המסך מתבהר

רוצה לפרוץ, ליצור פיצוץ אטום

לוקח לגימה מהמשקה המעורר

מוסיף לי עוגיה לרכך את החום

 

מביט בדריכות באמת החטופה

מרגיש שאיני יכול לעשות מאומה

לוקח את הכל לכיוון הספה

מתיישב באנחה, שותה עוד לגימה

 

אני עוד אדם קטן ונכלולי

כי למי בעצם אכפת מקיומי

קם ויוצא לרחוב הערפילי

וכך ממשיך לו עוד יום סתמי

אני אהיה קולך
הנישא על כנפיים שחורות
אני אהיה לחישותיך
הרכות, הקטועות

אני אהיה לך עיינים
שעצמת- רק לא לראות
אני אהיה לך אוזנים-
שעודם שומעים צרחות

אני אהיה לך יד
שתכתוב את כל הצלקות
את הבכיות בלילה לכרית
הכאבים והדמעות

אני אהיה לך מזון
שלא תאכלי עוד, לעולם
אני אהיה לך אב רחום
בעולם שחור מדם

ודמעות
וזעקות
וצלקות
ואנקות
חרישות, חרדות, כואבות
מטפטות טיפות דמים

אילמות
נוכחות
צופות
פני שתיקה-
לעולמים.

זוכרים את זה?
כנראה שלא...
בחיוך מתוק
או בכי תמים
איך הם רוצים סוכריה
ולא גורדי שחקים
אני רוצה לחזור לשם
להיות בטוחה שאמא יודעת הכל
שאבא הכי חזק
שה תמיד פה שומע
להתפלל בכונה
להיות בטוחה שבזכותי הם יתרפאו
ושאנחנו משפחה מושלמת
שאין צרות
שאין רעב
שאין שנאה
ואין מדון
לדבר בשפה גבוהה
ולשים קצוץ על מה חושבים
או... התמימות
זוכרים את זה?

ראו בלב שכהה

לסלע היה

אהה!

 

שאלוהו מיהו זה 

ואיזה הוא

בכמילתו חוזה

ואיננו

 

חדלו דבר חלקלקלות

אל אבן עגבים

הכוה!

במלקות,

כי לשווא אהבהבים

 

לבשו סמרטוטיכם

חגרו מטלטלים

ברחו כל עוד לכם

נותרו האוהבים

 

הצינה נושבת, ההוזה

או שמא הוא

אשר

בכמילתו חוזה

ואיננו?

בשביל מה לדעת?
בשביל מה לחשוב?
בשביל מה לגעת?
בשביל מה לכאוב?

בשביל מה להבין?
בשביל מה שוב ליפול?
ואותו קול עדיו
שמעודד אותי לשאול

לא רוצה לדעת
רוצה להיות עיורת
להאמין למה שאני שומעת
להפסיק להיות המערערת

וקשה להבין
אני יודעת
אך בשביל מה להכין
אם בשניה שאני בקרקע נוגעת

הכל נופל
מתמוטט
הכח אוזל
באמת

ושוב הכל חוזר
לשאלה הידועה
זה כואב ודוקר
אז בעצם... בשביל מה?!

שאלתי איך להרגיש

לאכול, לאהוב, להתפלל, חייכת בפשטות. את מי לאהוב? למי להתפלל? גם האוכל אזל בניסיון כושל לחסות על החסכים. הלב שלי בוער משנאה אינסופית, כזו יוקדת שורפת מבפנים. ולהתפלל אני יודעת רק לעצמי, לעצמי וליצריי, רק להם אני מסוגלת לסגוד. לתחרות, לקנאה לתאווה והכבוד. לשנאה העצמית שהפכה לאהבה מוגזמת מידי. אני מסוגלת לאכול. לאכול לאכול לאכול. ואז לבכות על זה. אני הרי מלאת שומנים חסרי תוכן. תנא אליעזר היה מלא בגופו מקדושה ונחת התורה. ואני? אני מה?

אני יודעת מה אני.

אחת

שמנסה

להרגיש.

לאהוב. לאכול. להתפלל. חייכתי בשלמות.

 

 

 

ש.ל

רוצה להתנתק
לקחת את החיים בכיף ולשחק
את המשחק הכי גרוע
ולא אכפת להיות צבוע
רק להתרחק
לתפוס מקום לבד מהספק
לקחת אוויר למעלה ולצלול
לחבוט במים בידיים אדומות
לראות פרטים ולא מכלול
להתרפא
מכל החלומות שהעלו אבק
מחורף שעבר
וכל השינויים שדוחקים בי כבר
לגדול
והם אומרים להתבגר
ואני רוצה להשתולל
לתת לשערות שלי לעוף ברוח
לרוץ לי בשדה פתוח
לברוח ולשכוח
להפסיק להשתמש במח
למצוא כבר את הלב

ושוב שותק את כל הרצונות
במילא החיים חומות חומות
ומה שרצינו לעשות
עבר חלף בים היכולות
ואני עייף מהחיים שדוחפים אותי למוות
הם בקצב המטורף שלהם ואני רוצה
לשבת
להנות ממה שמסביב חולף ולא נותן
לגעת
להפסיק לרדוף אחרי תשובות
להסכים גם לא לדעת
התרגלתי לשאול הכל עד שזה יכאב
לחפש אמת זוהרת במרחב
שהצטמצם לנקודה
איבדתי תמקום
עכשיו אני אחרי הכל
אני דפוק ומשוגע ואין לי שום דבר
מכל התהיות אין בי אפילו לא אמת
אחת

ולא הוגן להשאיר בי ילד לחכות
להכריח תעיניים לא לבכות
לשפוט הכל בשכל קר ומתוחכם
מותר להתנקות
להפסיק לחטוף מכות
לזרוק את הפחדים הדאגות
שהתרגלתי לאהוב
ולהבין אחת ולתמיד שאין חובה
לחשוב
ושיאמרו להתבגר
אני רוצה להשתולל
לתת לשערות שלי לעוף ברוח
לרוץ לי בשדה פתוח
זכותי לאכזב את העולם
להפסיק לרצות את כולם
להנות ולהרפות להשתגע ולרקוד
וגם למעוד
זכותי לא לעמוד בציפיות
זכותי להיות