איש ואישה
יכול להיות סתם קלישאה.
יכולה להיות אהבת אמת
אם לא הוא מת.
אם אוהב אותו
אתחתן איתו.
ילדים יהיו לנו
נהיה שמחים אנו.
נגור במושב
עם גר תושב.
אהבת אמת
עד שהוא מת
היי אני חדשה אנסה פעם ראשונהK600
ברוכה הבאה!אני הנני כאינני
מבנה וסגנון מעניינים, מן קצרות שכזו. אהבתי שהחרוז "אהבת אמת - מת" חוזר בסוף באופן קצת שונה. הסרקזם המסוים רמוז פה.. זה מתחיל קצת ילדותי, תמים, אפ' שמח - ומסיים קצת קודר, אבל לא לגמרי מאבד את הנימה.
אני בטוח אם היה פה ניסיון לחרוזים "נכונים" - אם כן, כדאי לשים לב בפעם הבאה ולעבוד על זה.. יש כאן חרוזים שלא נכנסים אפ' לגדר "חרוזי שור וחמור".
...רחל יהודייה בדםאחרונה
ברוכה הבאה.
כתיבה יפה ומעניינת.
תמשיכי לכתוב
תשוחרר ישראלימח שם עראפת
From the river to the sea,
Israel will be free!
מן הפרת ועד לים, עד סיני מהנחל המצרי,
כולך אדמת ארצי, !Your will be free
Free, free, Israel!
עוד יבוא לנו גואל,
נשוב לאדמת האל,
בכל מקום בארץ ישראל!!!
Hello Jordan, hello Syria, hello Egypt,
and hello Lebanon The failed state!
(באדמותיי, בבקשה, את הגויים שם למעט)
כן נשחרר את כולך, !your my state
Free, free, Israel!
עוד יבוא לנו גואל,
נשוב לאדמת האל,
בכל מקום בארץ ישראל!!!
...רחל יהודייה בדםאחרונה
אני קוראת את מה שאתה מעלה.
יש בך אמת עמוקה. טוהר כזה.
אש.
אכפתיות לארץ. לכבוד הלאומי.
מאחלת לך שתמיד תהיה ככה.
ושעם ישראל לא ידע צרות יותר.
הגן של בורא עולםShandy
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך י"ד בחשון תשפ"ד 22:58
זה זמן הבירור
הוא לא רוצה שיהיה פה ערבוב
את גנו הוא רוצה להראות
בפרחיו להתגאות
אך יש בלאגן
ליד כל פרח צמח לו גם קוץ ודורבן
את הפרחים הנדירים הוא כבר קטף
בחום דמעות אהבה וכאב אותם עטף
עכשיו הוא עובר בין הערוגות
מהדק אדמה ותולש פקעות סוררות
מלטף עליי כותרת שנכמשו
משקה שתילים שכמעט יבשו
עוקר פרחים שנבלו
ובמקומם זורע אחרים שילבלבו
הוא עובר עם המגרפה ומנקה את העלים הסוררים
מיישר את האדמה ומשרטט קווים אחרים
מכין לו ערוגות חדשות
בהן הוא יזרע סחלבים, שושנות...
ביציאה מן הגן הוא עובר ליד הערוגות
ולכל פרח שתיל וזרע לוחש
אל תדאג עוד מעט עוד רגע קט והקסם יתרחש
צריך שיפוץ...
אבל הייתי חייבת לעלות כדי לפרוק
וואו❤️❤️אנונימית~
תודה❤️ אהובה🥰Shandy
מדהים...אני הנני כאינני
פשטות שכזו, עם המשל העמוק של חז"ל. הכאב והנחמה..
תודה🤍Shandy
כמה עדינותהשלקט
זה יפיפה ומלא באמונה
תודה🤍Shandy
יש פסוק שהולך איתי לא מעט בהקשררץ-הולך
"והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה
והיה לעת ערב יהיה אור"
ערב - ערבוב.
כל יום בבריאה ה' אומר 'ויהי ערב' - נהיה ערבוב, ואז 'ויהי בוקר' מלשון בקרה והבדלה.
ביום ההוא לעתיד לבוא כשיגיע העולם לתכליתו תהיה ערבוביה, אבל מתוך הערבוביה, יהיה אור.
אהבתי! תודה 🤍Shandy
מוכשרת!אני:))))
תודה אהובה❤️Shandy
...רחל יהודייה בדםאחרונה
יפה נוגע ומעניין
לשם שינוי שיר לא דכאוני, רבותיי! --יש לי כובע--ימח שם עראפת
יש לי כובע. כובע טמבל.
זאת אומרת הוא ממש חכם,
אפילו שמצאתי אותו בזבל...
ולכן אחבוש אותו כשיהיה חם.
יש לי כובע של חייל,
יש לי גם כובע של חקלאי
ויש לי כובע שחור ודל,
ואפילו כובע של בוב הבנאי
יש לי כובע רחב שוליים,
שהיה שייך לקאובוי (בלי נדר)
יש לי כובע מצחייה בן מאתיים,
ויש לי כובע של שוטר
אבל מה אחבוש על ראשי?
את הכובע הנצחי שלי,
מצאתי אותו בפח ראשי,
כובע טמבל של ישראלי.
מעלה חיוך
הרמוניה
ולא ויתרת על העקיצה
חמוד ☺️ תודה עליו🤍Shandy
ידעתירץ-הולך
ידעתי שאפילו גבעוניסט פאנאט קשוח כמוך מחזיק בלב שלו פינה חמה גם לעם ישראל.
אתה מתכוון לכובע טמבל שלוימח שם עראפת
ומה גורם לך לחשוב שאני גבעוניסט קשוח ופאנאט?
זאת התדמית שאתה משדר משום מהרץ-הולך
אני עד כדי כך נראה לך זקן?ימח שם עראפת
גבעונים היה רק בימי יהושוע, זאת אומרת שאני חי כמה אלפי שנים, הלא כן?
אולי הוא התכוון לנערי גבעות שהם ממשShandy
שונאי ערבים בדם
וכל הזמן מצהירים על זה
כן...ימח שם עראפת
טוב נערי גבעות לא ממש שונאים ערבים, בלשון המעטה, ויש לי ביקורת קשה על הנעשה בגבעות, ולא רק לי, גם לאידיאליסטים נוספים מפריע מה שקורה שם, ואין כאן המקום להאריך בזה.
זה שהם מצהירים על זה זה בערך כמו שראבין הצהיר לפני הבחירות שהוא לא ילך עם ערפאת.
...רחל יהודייה בדםאחרונה
זה יפה
אהבתי
שוברץ-הולך
החורף האפור כבר נוקש לי על העורף,
והעלים על העץ שוב חוזרים לקמול.
שוב פעם אזעקות ופחד בתוקף,
והפגנות ברחובות חוזרות בקול.
אותו העם עדיין מסוכסך בתוך עצמו,
מבולבל בלי ראש, בנתיים...
מחפש תשובה,
כמה עוד?
אפשר.אני הנני כאינני
...רחל יהודייה בדםאחרונה
הלוואי שיהיה טוב
ושתמיד תשרור אהבת אחים בינינו
בייניש!!!ימח שם עראפת
למספר ניקים חביבים היו אי אלו השגות עליי, שמא אני נער גבעות קיצוני ופאנט חס ושלום, טפו טפו חמסה, אני לא נגד ערבים (אין דו קיום עם סרטן) שמאל שמאל שמאל (אין דו קיום איתם!) ראבין פרס שרון (ימח שמם וזיכרם!)
למען הסר ספק שאני בכלל בייניש משוגע ומטורלל הפקתי שיר זה. שמא שמאל שמאל. (ימין ימין ימין. "כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין")
אני בייניש. בן ישיבה.
חולצה מכופתרת, ארוכה,
ציצית צמר וכיפה רחבה,
וארשת רצינית על פניי נסוכה.
כי אני בייניש שלומד גמרא,
עונה לפלאפון בארמית
מצטט פסוקים מהתורה,
נגד מחייה השפה העברית
יודע רק מילה אחת ביידיש,
משתמש בה כל היום
שטייגען הפכה מזמן לאינגליש,
ואת זה אני מבין פתאום
כי אני בייניש שלומד גמרא...
סנדלים ודגמ"ח זה הסטייל,
רואים שאתה בייניש דג.
ואם צמח הזקן, חרדלניק מורעל,
גמרא בבית-השחי, ומבט מזוגג.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
נוקיה מקשים זה החיים,
מספרים של כל הרבנים.
קוקה קולה זה לעשירים,
אפילו שיש לי כמה אלפים.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
משקפיים תמיד על האף,
המוח מחשב סברא חדשה.
פילפול ארוך אכתוב בדף,
למה הכינרת יבשה.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
ואם תשאל אותי פוליטיקה,
יש לי סברא או שתיים בנושא.
ואם תשמע את כל הפרקטיקה,
אולי לבחור בי עוד תרצה.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
וכך יוצא בעצם בפשטות,
שאני היהודי הכי מגניב.
כי לי חשוב רק האיכות,
ולא אכפת לי איך תגיב.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
אהבתי את הוואסחאברהם אאחרונה
היי, לילה טוב.אני הנני כאינני
רק רציתי להזכיר לך שהשיר שלך ישנה את העולם. וגם אם לא את כולו - הוא יכול להשפיע עלי או על ההוא שם מימין, אז בבקשה...
(כל אדם עולם קטן. להפסיק לרמות את עצמנו. פרוזה).
מהמםשושומושו.
מעודדאברהם אאחרונה
יש שמן טהור.געגוע~
קצת מחשבות על יוונים,ומה שהם ביקשו -
משהו שכתבתי לעצמי ובסוף החלטתי להניח גם כאן.
***
תמיד חנוכה זה גשם.
חירות עומדת צמוד לחלון, מתאמצת לשמוע אותו בתוך כל הרעש בבית. זה לא מצליח.
היא נשבעת לעצמה בפעם המיליון שגם אם תהיה לה אי פעם משפחה,לעולם לא יתקיימו בה ערבי לביבות.
גם זה לא עוזר.
רק מאוחר בלילה אחרוני הדודים עוזבים את הבית בחיבוקים ונשיקות.
וזה,כן קצת עוזר.
היא בורחת למרפסת.
הדלת נטרקת אחריה ונפתחת מיד שוב.
היא מסתובבת אל הדלת באנחה עצבנית—
סבא.
היא בולעת את האנחה ומסתובבת חזרה,שותקת.
״איך את יחפה בגשם..?!״ סבא מכווץ גבות. ״אם סבתא הייתה כאן עכשיו היא הייתה שולחת אותך מיד למיטה עם גרביים עבות מצמר ושוקו רותח..!״
״אבל סבתא לא כאן.״ היא אומרת בשקט ציני. ״ואתה,רק סבא.״
נתן מחייך חיוך עצוב ואחר כך מוציא זוג רגליים קמוטות מנעלי הבית,מניח אותן על הריצפה.
היא קפואה. ורטובה.
אבל מה אכפת לו. סבתא לא כאן.
והוא,רק סבא.
״שימח אותי שבאת.״ הוא מנסה לתפוס את המבט של חירות.
היא לא נותנת לו. ״כן,גם אמא אמרה לי את זה.״ היא זורקת. ממשיכה להסתכל על העננים.
״כן. שמעתי אותה אומרת לך שהיא שמחה״ הוא אומר בקול מדוד. ״אבל אני מתכוון לזה.״
חירות לא מתאפקת ומרימה זוג עיניים מופתעות ישר לתוך הניצוץ המבודח בעיניים של נתן.
״איך אתה יודע שהיא לא התכוונה?״ היא שואלת בחצי חיוך.
הניצוץ המבודח מעמיק. ״איך את יודעת..?״
חירות צוחקת צחוק נבוך,משפילה מבט.
״מרגישים.״ היא אומרת בסוף. בשקט,עם העיניים בריצפה.
״נכון,מרגישים.״ הוא נאנח מהזיכרונות. ״כשיש מישהו בעולם שאתה חשוב לו באמת,אתה מרגיש.״
״לפעמים אין בכלל.״ חירות אומרת מהר, לפני שהיא תבין שזה חסר טקט וחצוף. ״לפעמים אין אפילו מישהו כזה שנפטר. פשוט אין ולא היה.״ ולא יהיה. היא מוסיפה בלב, מפחדת להכעיס את סבא בייאוש הזה.
נתן שותק.
השקט הזה מכעיס את חירות. ״אין לך מה לומר.״ היא מתריסה. ״אתה לא יודע בכלל מה פירוש להרגיש מיותר. לדעת שכל מה שיקרה איתך לא רלוונטי לכלום ולאף אחד.״
נתן עושה לא עם הראש. פעם ועוד פעם.
״אני שותק כי אני מנסה להבין איך כתוב במפורש שבסוף גברה מלכות בית חשמונאי, על היוונים, וניצחום ובמציאות, החושך הזה של גלות יוון עדיין ממשיך לעוור אותנו.״
נתן נאנח. ״את יודעת מה היוונים מבקשים מהיהודים לכתוב על קרן השור,נכון?״
חירות מהנהנת. ״שאין לכם חלק באלוקי ישראל.״
״בדיוק.״ נתן מסתכל על הירח הפיצפון שמציץ מתוך העננים. ״היוונים לא אומרים אין אלוקים.
הם אומרים אוקיי,יש. אבל אין לך חלק בו.
אתה לא חלק מהסיפור. אתה לא מעניין. אתה לא משפיע.״ הירח נעלם שוב בתוך העננים ונתן מוריד את העיניים חזרה לחירות. ״את יודעת למה דווקא על קרן השור..? למה לא בשלטים,על חלונות או גגות..?״ הוא ממתין לתשובה לרגע אחד,כשהיא לא באה הוא ממשיך. ״כי בקרן השור הם היו מאכילים את הילדים,את התינוקות.
כמו בקבוק.
והיוונים רוצים שילדים יגדלו עם התודעה הזאת.
אין לך חלק,אתה לא קשור.
גם אם יש איזה אלוקים ענק. אתה כזה פיצפון ואין לך חלק ממנו.
ומשהו מיוון הזאת,הכופרת,המחשיכה,המקטינה
נספג כל כך עמוק ושרד עד אלינו.
גם היום מאכילים ילדים דרך קרן שור כזאת,נוגחת. שאומרת להם אין לך חלק.
אתה לא חלק משום דבר גדול.
אתה לא חשוב. אתה לא מעניין. אתה לא אהוב.״
״אף אחד לא אמר לי את זה אף פעם.״ חירות קוטעת אותו. והיא יודעת שהיא אומרת אמת,ובכל זאת,זה מרגיש כל כך שקר.
נתן מהנהן הינהון עצוב כזה,מזהה את השקר.
״זה לא צריך להיות מכות,קללות. צעקות.
מספיק אפילו חיבוק שהוא לא פנימי,שהוא לא אמיתי מספיק מישהו שאומר לך אתה חשוב לי וזה לא מרגיש.
יוון לא רצו להשמיד להרוג ולאבד,
יוון רצו לטמא.״ הוא יורד טון,כאילו הוא עומד לספר סוד. ״שמן טהור ושמן טמא, נראים אותו דבר,נשמעים אותו דבר ומריחים אותו דבר. אבל אחד מהם חתום בחותמו של הכהן הגדול והשני הפקר.״
טעם חמוץ עומד לחירות בגרון. טעם ההפקר הזה שהיא טעמה מדי הרבה פעמים.
הלב שלה המכווץ במילא,מתכווץ עוד מתחת לגלות יוון החשוכה הזאת שנכפתה עליו.
״אבל בסוף מצאו,חירותי.״ נתן מרגיש את הלב המתכווץ הזה ומתעקש להרחיב אותו בתקווה ״בסוף מצאו כד קטן חתום בחותמו של הכהן הגדול.״
״את יודעת מה זה חתום חירותי?״ הוא פונה אליה בשאלה. ״במשמעות הפשוטה,מה זה אומר כשבן אדם חותם על משהו?״
״שהוא מתחייב.״ חירות מציעה. ״שהוא עומד מאחורי זה.״
״זהו,בדיוק. כשאתה רואה מילים כתובות ובסופן חתימה אתה יודע שמישהו עומד מאחורי זה.
כשאין את החתימה הזאת אז זה ריק.
אז אין אף אחד מאחורי זה.
היום כבר אנשים מאוד מתקדמים,
הם יודעים שילדים צריכים אהבה וחום ובלה בלה בלה
והם יכולים להכריז אני אוהב אותך,
אבל אף אחד לא עומד שם מאחורה,זה ריק.
הם יכולים גם לחבק. ממש לעטוף אותך
אבל זה הכל מבחוץ. זה טמא.
זה היה עניינה של תרבות יוון,האדרת היופי, החיצוניות. כשבפנים הכל ריק.״ הוא מפסיק לרגע וממשיך מיד,לפני שהלב של חירות יתכווץ עוד. ״אבל בסוף מצאו,בין כל הכדים הריקים האלה,מצאו כד אחד חתום.״
הוא נועץ מבט חד בתוך העיניים של חירות,מוודא שהמסר עבר ואז לא אומר עוד כלום. רק מכניס זוג רגליים רטובות לתוך נעלי בית,רטובות גם הן.
ונכנס הביתה.
***
בלילה נתן משתעל המון והוא חושב על זה שאין כבר מי שישמור עליו שלא יצא יחף בגשם אבל לפחות גם אין מי שיתעורר מהשיעולים שלו.
ואיך בכל רע יש גם קצת טוב.
ובסוף בסוף הוא מבין שאם מישהי כן הייתה מתעוררת מהשיעולים שלו היא בוודאי הייתה מכינה לו כוס תה. ומכיוון שהיא ישנה רחוק מאוד ממנו ולא מתעוררת נראה שהכי טוב שהוא יקום בעצמו להכין לו כוס תה.
חירות יושבת בכניסה למטבח,בוהה במפה המפוספסת.
הוא מכין בשתיקה שתי כוסות תה,בהתחלה מתוך הרגל ואחר כך הוא מחליט להגיש אחת לחירות.
הוא מניח את הכוס על המפה ופונה לצאת אבל הקול של חירות עוצר אותו.
״אתה יודע מה חשבתי..?״ היא שואלת את זה בהיסוס.לא בטוחה עדיין אם מה שהיא חושבת,חשוב. ״היוונים שלחו קבוצה של חיילים לטמא את המקדש,הם בטח לא שלחו איזה יחידה כושלת. לשם,לקודש עצמו.ללב המלחמה שלהם - הם שלחו את ההכי טובים.״ היא עוצרת לרגע,בוחנת את העיניים של סבא. אם הן באמת קשובות לה. ״איך הם מפספסים, איך ההכי טובים מפספסים את הכד ההוא,אה..?״
נתן משתעל. אולי מהגשם אולי מהשאלה.
אבל חירות לא מחכה לתשובה. ״אולי ליוונים בכלל לא באמת היה אכפת שישאר איזה שמן טהור,אולי כל מה שהם רצו זה רק שנחשוב שאין.
שנעבור כד אחרי כד ונראה אותם טמאים עד שנתייאש מלחפש אחרי אחד טהור. נתייאש מלהאמין שהוא ישנו.״
נתן משתעל שוב. אולי מהגשם ואולי מהתשובה.
״את. מדהימה.״ הוא אומר לאט. עומד מאחורי כל הברה והברה.
״באמת?״ השאלה הזאת נשאלת מעצמה מתוך השפתיים של חירות. מורגלת כל כך במילים ריקות,בשמנים טמאים.
״באמת.״ נתן אומר. מערבב את התה שעל השולחן ביד אחת וביד השניה מחזיק את הסנטר של חירות,מכוון אותה בעדינות להישיר אליו מבט.
ורגע טהור של אמת עובר ביניהם,
כזה שהיוונים לא הצליחו לטמא.
(ואולי הם בכלל לא ניסו,
רק רצו שנפסיק לחפש אחריו,
נחדול מלהאמין בקיומו.)
משהו שכתבתי לעצמי ובסוף החלטתי להניח גם כאן.
***
תמיד חנוכה זה גשם.
חירות עומדת צמוד לחלון, מתאמצת לשמוע אותו בתוך כל הרעש בבית. זה לא מצליח.
היא נשבעת לעצמה בפעם המיליון שגם אם תהיה לה אי פעם משפחה,לעולם לא יתקיימו בה ערבי לביבות.
גם זה לא עוזר.
רק מאוחר בלילה אחרוני הדודים עוזבים את הבית בחיבוקים ונשיקות.
וזה,כן קצת עוזר.
היא בורחת למרפסת.
הדלת נטרקת אחריה ונפתחת מיד שוב.
היא מסתובבת אל הדלת באנחה עצבנית—
סבא.
היא בולעת את האנחה ומסתובבת חזרה,שותקת.
״איך את יחפה בגשם..?!״ סבא מכווץ גבות. ״אם סבתא הייתה כאן עכשיו היא הייתה שולחת אותך מיד למיטה עם גרביים עבות מצמר ושוקו רותח..!״
״אבל סבתא לא כאן.״ היא אומרת בשקט ציני. ״ואתה,רק סבא.״
נתן מחייך חיוך עצוב ואחר כך מוציא זוג רגליים קמוטות מנעלי הבית,מניח אותן על הריצפה.
היא קפואה. ורטובה.
אבל מה אכפת לו. סבתא לא כאן.
והוא,רק סבא.
״שימח אותי שבאת.״ הוא מנסה לתפוס את המבט של חירות.
היא לא נותנת לו. ״כן,גם אמא אמרה לי את זה.״ היא זורקת. ממשיכה להסתכל על העננים.
״כן. שמעתי אותה אומרת לך שהיא שמחה״ הוא אומר בקול מדוד. ״אבל אני מתכוון לזה.״
חירות לא מתאפקת ומרימה זוג עיניים מופתעות ישר לתוך הניצוץ המבודח בעיניים של נתן.
״איך אתה יודע שהיא לא התכוונה?״ היא שואלת בחצי חיוך.
הניצוץ המבודח מעמיק. ״איך את יודעת..?״
חירות צוחקת צחוק נבוך,משפילה מבט.
״מרגישים.״ היא אומרת בסוף. בשקט,עם העיניים בריצפה.
״נכון,מרגישים.״ הוא נאנח מהזיכרונות. ״כשיש מישהו בעולם שאתה חשוב לו באמת,אתה מרגיש.״
״לפעמים אין בכלל.״ חירות אומרת מהר, לפני שהיא תבין שזה חסר טקט וחצוף. ״לפעמים אין אפילו מישהו כזה שנפטר. פשוט אין ולא היה.״ ולא יהיה. היא מוסיפה בלב, מפחדת להכעיס את סבא בייאוש הזה.
נתן שותק.
השקט הזה מכעיס את חירות. ״אין לך מה לומר.״ היא מתריסה. ״אתה לא יודע בכלל מה פירוש להרגיש מיותר. לדעת שכל מה שיקרה איתך לא רלוונטי לכלום ולאף אחד.״
נתן עושה לא עם הראש. פעם ועוד פעם.
״אני שותק כי אני מנסה להבין איך כתוב במפורש שבסוף גברה מלכות בית חשמונאי, על היוונים, וניצחום ובמציאות, החושך הזה של גלות יוון עדיין ממשיך לעוור אותנו.״
נתן נאנח. ״את יודעת מה היוונים מבקשים מהיהודים לכתוב על קרן השור,נכון?״
חירות מהנהנת. ״שאין לכם חלק באלוקי ישראל.״
״בדיוק.״ נתן מסתכל על הירח הפיצפון שמציץ מתוך העננים. ״היוונים לא אומרים אין אלוקים.
הם אומרים אוקיי,יש. אבל אין לך חלק בו.
אתה לא חלק מהסיפור. אתה לא מעניין. אתה לא משפיע.״ הירח נעלם שוב בתוך העננים ונתן מוריד את העיניים חזרה לחירות. ״את יודעת למה דווקא על קרן השור..? למה לא בשלטים,על חלונות או גגות..?״ הוא ממתין לתשובה לרגע אחד,כשהיא לא באה הוא ממשיך. ״כי בקרן השור הם היו מאכילים את הילדים,את התינוקות.
כמו בקבוק.
והיוונים רוצים שילדים יגדלו עם התודעה הזאת.
אין לך חלק,אתה לא קשור.
גם אם יש איזה אלוקים ענק. אתה כזה פיצפון ואין לך חלק ממנו.
ומשהו מיוון הזאת,הכופרת,המחשיכה,המקטינה
נספג כל כך עמוק ושרד עד אלינו.
גם היום מאכילים ילדים דרך קרן שור כזאת,נוגחת. שאומרת להם אין לך חלק.
אתה לא חלק משום דבר גדול.
אתה לא חשוב. אתה לא מעניין. אתה לא אהוב.״
״אף אחד לא אמר לי את זה אף פעם.״ חירות קוטעת אותו. והיא יודעת שהיא אומרת אמת,ובכל זאת,זה מרגיש כל כך שקר.
נתן מהנהן הינהון עצוב כזה,מזהה את השקר.
״זה לא צריך להיות מכות,קללות. צעקות.
מספיק אפילו חיבוק שהוא לא פנימי,שהוא לא אמיתי מספיק מישהו שאומר לך אתה חשוב לי וזה לא מרגיש.
יוון לא רצו להשמיד להרוג ולאבד,
יוון רצו לטמא.״ הוא יורד טון,כאילו הוא עומד לספר סוד. ״שמן טהור ושמן טמא, נראים אותו דבר,נשמעים אותו דבר ומריחים אותו דבר. אבל אחד מהם חתום בחותמו של הכהן הגדול והשני הפקר.״
טעם חמוץ עומד לחירות בגרון. טעם ההפקר הזה שהיא טעמה מדי הרבה פעמים.
הלב שלה המכווץ במילא,מתכווץ עוד מתחת לגלות יוון החשוכה הזאת שנכפתה עליו.
״אבל בסוף מצאו,חירותי.״ נתן מרגיש את הלב המתכווץ הזה ומתעקש להרחיב אותו בתקווה ״בסוף מצאו כד קטן חתום בחותמו של הכהן הגדול.״
״את יודעת מה זה חתום חירותי?״ הוא פונה אליה בשאלה. ״במשמעות הפשוטה,מה זה אומר כשבן אדם חותם על משהו?״
״שהוא מתחייב.״ חירות מציעה. ״שהוא עומד מאחורי זה.״
״זהו,בדיוק. כשאתה רואה מילים כתובות ובסופן חתימה אתה יודע שמישהו עומד מאחורי זה.
כשאין את החתימה הזאת אז זה ריק.
אז אין אף אחד מאחורי זה.
היום כבר אנשים מאוד מתקדמים,
הם יודעים שילדים צריכים אהבה וחום ובלה בלה בלה
והם יכולים להכריז אני אוהב אותך,
אבל אף אחד לא עומד שם מאחורה,זה ריק.
הם יכולים גם לחבק. ממש לעטוף אותך
אבל זה הכל מבחוץ. זה טמא.
זה היה עניינה של תרבות יוון,האדרת היופי, החיצוניות. כשבפנים הכל ריק.״ הוא מפסיק לרגע וממשיך מיד,לפני שהלב של חירות יתכווץ עוד. ״אבל בסוף מצאו,בין כל הכדים הריקים האלה,מצאו כד אחד חתום.״
הוא נועץ מבט חד בתוך העיניים של חירות,מוודא שהמסר עבר ואז לא אומר עוד כלום. רק מכניס זוג רגליים רטובות לתוך נעלי בית,רטובות גם הן.
ונכנס הביתה.
***
בלילה נתן משתעל המון והוא חושב על זה שאין כבר מי שישמור עליו שלא יצא יחף בגשם אבל לפחות גם אין מי שיתעורר מהשיעולים שלו.
ואיך בכל רע יש גם קצת טוב.
ובסוף בסוף הוא מבין שאם מישהי כן הייתה מתעוררת מהשיעולים שלו היא בוודאי הייתה מכינה לו כוס תה. ומכיוון שהיא ישנה רחוק מאוד ממנו ולא מתעוררת נראה שהכי טוב שהוא יקום בעצמו להכין לו כוס תה.
חירות יושבת בכניסה למטבח,בוהה במפה המפוספסת.
הוא מכין בשתיקה שתי כוסות תה,בהתחלה מתוך הרגל ואחר כך הוא מחליט להגיש אחת לחירות.
הוא מניח את הכוס על המפה ופונה לצאת אבל הקול של חירות עוצר אותו.
״אתה יודע מה חשבתי..?״ היא שואלת את זה בהיסוס.לא בטוחה עדיין אם מה שהיא חושבת,חשוב. ״היוונים שלחו קבוצה של חיילים לטמא את המקדש,הם בטח לא שלחו איזה יחידה כושלת. לשם,לקודש עצמו.ללב המלחמה שלהם - הם שלחו את ההכי טובים.״ היא עוצרת לרגע,בוחנת את העיניים של סבא. אם הן באמת קשובות לה. ״איך הם מפספסים, איך ההכי טובים מפספסים את הכד ההוא,אה..?״
נתן משתעל. אולי מהגשם אולי מהשאלה.
אבל חירות לא מחכה לתשובה. ״אולי ליוונים בכלל לא באמת היה אכפת שישאר איזה שמן טהור,אולי כל מה שהם רצו זה רק שנחשוב שאין.
שנעבור כד אחרי כד ונראה אותם טמאים עד שנתייאש מלחפש אחרי אחד טהור. נתייאש מלהאמין שהוא ישנו.״
נתן משתעל שוב. אולי מהגשם ואולי מהתשובה.
״את. מדהימה.״ הוא אומר לאט. עומד מאחורי כל הברה והברה.
״באמת?״ השאלה הזאת נשאלת מעצמה מתוך השפתיים של חירות. מורגלת כל כך במילים ריקות,בשמנים טמאים.
״באמת.״ נתן אומר. מערבב את התה שעל השולחן ביד אחת וביד השניה מחזיק את הסנטר של חירות,מכוון אותה בעדינות להישיר אליו מבט.
ורגע טהור של אמת עובר ביניהם,
כזה שהיוונים לא הצליחו לטמא.
(ואולי הם בכלל לא ניסו,
רק רצו שנפסיק לחפש אחריו,
נחדול מלהאמין בקיומו.)
...רחל יהודייה בדם
כמה עומק. זה מדהים.
תודה לך.געגוע~
יפהפהרץ-הולך
תודה!געגוע~
ניצוץ.
את מדהימה.
באמת.
תודה.געגוע~
❤️
חזק ביותרסבכי החשתי
אני מובך מעצמי, המיס לי את הלב מה אני אגיד לך
..געגוע~
טוב לשמוע שהמילים האלה
משפיעות ככה, תודה!
משפיעות ככה, תודה!
זה מטורף, ובכלליחושבת בלב
הכתיבה שלך
תודה על זה, אפשר להעתיק לי?
תודה לך.געגוע~
לעצמך,בשמחה.
🤍
🤍
תודה(:חושבת בלב
וואו, תודה לךכיפת ברזל-סרוגה
תמשיכי לכתוב, ותוציאי ספר
..געגוע~
בעז״ה,הלוואי.
..שלכת~
המסת לי את הלב.
הכתיבה שּלך מרפאת ומופלאה.
🖤🖤
הכתיבה שּלך מרפאת ומופלאה.
🖤🖤
..געגוע~
תודה, טוב לשמוע שזה נוגע בלבבות.
❤️
❤️
כתיבה מהסוג הזהekselion
גורמת לי להבין שהפורום הקטן הזה
הוא כנראה המקום הכי טהור ומושלם בכל מרחבי האינטרנט
הוא כנראה המקום הכי טהור ומושלם בכל מרחבי האינטרנט
וואו,זה מדהים לשמוע את זה.געגוע~
תודה רבה!
גם אני מצטרף להנ"ל.אני הנני כאינני
אני מגיב כאן אחרי ש-אני הנני כאינני
קראתי את "ילדה טובה ירושלים" ו"אנא זמין למהוי". את כל אחד מהם, כולל האחד שכאן, סיימתי באנחה שהיה בה עונג, קנאה, ושמחה.
מלבד הכשרון היוצא דופן בכתיבה, יש כאן עומק גדול והתבוננות בבחינת "דברי תורה מאירים ושמחים", על אף הנוגות (והתפיסות הקדומות והחשוכות של דמויות העגולות). חדשנות וראיה יוצאת דופן בדברי חז"ל. מה מפה שלך ומה מפה ראית בספרים, זו שאלה שמסקרנת אותי. ואני לא רוצה עליה תשובה. לא בינתיים.
תמשיכי לנצל את המתת האלוקית הזו, להאיר את העולם, את הסובבים. כשזה יצא לאור - זה יהיה אור יקרות. ואני מצפה לזה. אני רוצה לקנות את זה לבית שלי, לילדים שלי כשיגדלו, לנכדים שלי.
ו"אי לא מפסיק להודות על כל הטוב שיש, על כל הטוב שיש" (אודי דווידי שם, שם).
תודה שקראתגעגוע~
ותודה על המילים הטובות, משמח ממש.
אם אתה לא רוצה תשובה אז אני לא אתן אותה,
רק להגיד באופן כללי, שבדרך כלל זה כמו ערבוב כזה בין דברים שכתובים בספרים למקום שהם פוגשים אותי ובגלל שאני לא לוקחת אותם כמו שהם אני לא כותבת מקורות כדי לא להטעות.
אבל אם כן רוצים תשובה, מה בדיוק כתוב איפשהו בספר ומה כתוב בלב - אז אפשר בשמחה לשאול פשוט.
הלוואי שמתישהו זה יקרה. וחוץ מלהתפלל על זה, גם מילים כאלה עוזרות לזה לקרות. אז תודה.
אם אתה לא רוצה תשובה אז אני לא אתן אותה,
רק להגיד באופן כללי, שבדרך כלל זה כמו ערבוב כזה בין דברים שכתובים בספרים למקום שהם פוגשים אותי ובגלל שאני לא לוקחת אותם כמו שהם אני לא כותבת מקורות כדי לא להטעות.
אבל אם כן רוצים תשובה, מה בדיוק כתוב איפשהו בספר ומה כתוב בלב - אז אפשר בשמחה לשאול פשוט.
הלוואי שמתישהו זה יקרה. וחוץ מלהתפלל על זה, גם מילים כאלה עוזרות לזה לקרות. אז תודה.
זה לא כזה מסובךאני הנני כאינני
ובפשטות רק העלויות זה בעיה. אבל אין ספק שזה יאיר הרבה בתים בעם ישראל.
תלוי למי.געגוע~
אבל אמן שזה יהיה רק זה, בעזרת השם כשיגיע הזמן הנכון.
מקפיץ.אני הנני כאינניאחרונה
ותובע עוד..
כי תבואו אל הארץימח שם עראפת
כי תבואו אל הארץ,
ונחלתם את הגוי אשר בה
וקיצצתם כל שקץ,
ובניתם בית עבודה
בית עבודת ה'
בית עבודת ה'
ושם יעבדון כהנים,
ולווים ינגנו מזמורים
תשובה מעורפלת.ימח שם עראפת
שלחתי שאלה, לרב אחד,
ובאמת הוא היה אדם נחמד,
קיבלתי תשובה כמעט מיד,
שלוש שורות בלבד.
שלחתי שאלה לרב אחר,
כתב "זוהי מחלוקת" לא יותר.
כן אבל נפסק, המשכתי לברר,
אך כשהוא לא ענה, נאלצתי לוותר.
ושוב שאלה, בנושאי הלכה,
ושוב הם עונים ואני במבוכה.
מה דעתכם? לא מגלים לך,
אז ספרו לי לפחות מה הוכרע...
רבנים מתחמקים, כפוליטיקאי
מבטיחים ואומרים: נענה אולי.
ולפסוק לעצמי נהיה לגנאי.
כי הרב הוא יודע, זאת בודאי.
בילאדיימח שם עראפת
בילאדי בילאדי נשמע ההמנון,
בבית הספר חוזרים על פזמון,
בילאדי, ארצי, נפדך בגאון,
כך שרים הם ילדי ההמון.
בילאדי, בילאדי.
בילאדי לכי חובי ופואדי.
ארצי, ארצי.
ארצי לך אהבתי וליבי.
שרים הם על דם וטבח,
רוקדים במעגלי זבח,
על בקלאווה מתפארים ברצח,
מחנכים ילדים הנשק הוא כוח.
בילאדי, בילאדי.
בילאדי לכי חובי ופואדי.
ארצי, ארצי.
ארצי לך אהבתי וליבי.
אני רואה, אני שומע,
כל יום בכביש אני יודע,
מי אוחז שם ברובה הצעצוע,
מי הוא זה שלומד כיצד לפגוע.
בילאדי, בילאדי.
בילאדי לכי חובי ופואדי.
ארצי, ארצי.
ארצי לך אהבתי וליבי.
יריות בכפר בסוף שנה,
קלאצ' קיבלו במתנה,
כל אחד נותן צרור בתמונה,
בתמונה כמובן - מפת המדינה.
בילאדי, בילאדי.
בילאדי לכי חובי ופואדי.
ארצי, ארצי.
ארצי לך אהבתי וליבי.
אהבתיבלומה נאכטאחרונה
משהו בשיר מזכיר לי מבנה של שירי ארץ ישראל ישנים... אהבתי מאוד!
רק הערה קטנה- בחלק מהבתים קצת נפגעו המשקלים אולי בגלל עודף מילים, ממליצה לשים לב לזה...
חוץ מזה אהבתי את החריזה שהיא לפי בתים...
מלחמות התמידבלומה נאכט
עוֹד יוֹם שֶׁנִּגְלַל
וְעוֹד יוֹם שֶׁאוֹבֵד
בָּאֶחָד אֶתְפַּלָּל
בַּשֵּׁנִי אֶתְפַּחֵד
וְהֵיאַךְ אֲתָרֵץ אֶת עִלַּת קִיּוּמִי
אִם יֶשְׁנָהּ,
הַאֶמְצָא מַשְׁמָעוּת לְחָיַי וְאֵינָהּ
רמה גבוהה מאדהשלקט
עבר עריכה על ידי השלקט בתאריך כ"ד בחשון תשפ"ד 21:38
מרשים
ומדויק
מרגיש שיכול להיות לזה המשך..
תודה!בלומה נאכט
מנקודת מבט מסוימת כל השירים שלי הם רצף...
flow with the riverאברהם א
הַיּוֹם לֹא עוֹבֵר
הַיּוֹם לֹא חוֹלֵף
הַזְּמַן הוּא רַק אַשְׁלָיָה שֶׁל כְּאֵב
וּכְמוֹ שֶׁאֱלוֹקֵינוּ לֹא מְחַפֵּשׂ סִבָּה לְקִיּוּמוֹ
כָּךְ גַּם אָנוּ חַיִּים פָּשׁוּט בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת
הַמַּשְׁמָעוּת נְתוּנָה בְּיָדֵינוּ
וְהַשִּׂמְחָה רַק נַחְבֵּאתָ בְּתוֹךְ לִבְּנוּ
זה יפה ממשבלומה נאכט
אבל מה הכוונה ב- "חיים פשוט בשביל לחיות"?
אני לא חושבת שהחיים הם סיבה מספיק טובה בשביל לחיות...
אם אין "למה" למענו נחיה, מה תועלת יש לנו בייסורים שממלאים את רוב ימינו?
תכלית החיים היא החייםרץ-הולך
שנחיה חיים שמעידים על קיומו של בורא, שניחד את שם ה' בעולם. להופיע את מלכות שמיים בתוך עסקי היום יום.
שנראה שדווקא מתוך הכשלונות והיאוש והבלגן והפחד והכאב וכל הצרות, דווקא משם מגיעה תהילה לא-ל.
משיב הרוח ומוריד הגשם,
כשהרוחניות קצת חוזרת ונותנת מקום, מגיע מה שהופך לגשם. הגשמיות לכאורה למטה אבל דווקא המאבק לחיות חיים רוחניים, עצם המאבק, מראה את הקיום של משהו נשגב יותר. מחיה מתים ברחמים רבים, הגשם המת הזה שמקבל חיות, זה גבורות הגשמים, זה ההופעה הכי גדולה של המשמעות האמיתית של העולם.
כתבתי כאן קצת בשטף בלי להתעכב יותר מידי, מקווה שלא פספסתי...
וואו זה יפהבלומה נאכט
זו צורת הסתכלות שלא נחשפתי אליה או שלא נתתי עליה את הדעת באמת..
אז אני מסכמת- לשיטתך תכלית החיים היא לגדל את שמו של ה' בעולם. אני צריכה להרהר במשמעות של התפיסה הזאת...
זאת לא התפיסה 'שלי', זאת תפיסה יהודיתרץ-הולך
אברהם אבינו קורא בשם ה' א-ל עולם.
לפחות 3 פעמים ביום בעלינו לשבח אנחנו מכריזים שזאת המטרה שלנו.
אבל זאת אכן צורת הסתכלותבלומה נאכטאחרונה
כי התשובה המקובלת לשאלה מדוע ה' ברא את העולם- "כדי להיטיב עם ברואיו" (הרמח"ל),
אז אפשר לומר שתכלית החיים היא להיות 'מוטבים' ע"י ה' יתברך, וכדי לזכות לכך עלינו לשמור את מצוותיו ולקדש את שמו בעולם וכו'.
כך זה נראה לי לפחות... מקווה שאני לא טועה
אממ..אברהם א
זוהי בהחלט שאלה קשה.
"וְהֵיאַךְ אֲתָרֵץ אֶת עִלַּת קִיּוּמִי
אִם יֶשְׁנָהּ,
הַאֶמְצָא מַשְׁמָעוּת לְחָיַי וְאֵינָהּ".
באופן אישי אני לא יודע אם אמצא תשובה לשאלה הזאת.
בכל מקרה אני משתדל לקדש את חיי בעצם קיומם.
אלוקים לא צריך סיבה בשביל להיות קיים.
הוא מעבר לצורך הזה.
והוא מעבר להגדרה של קיום.
גם אנחנו חלק אלוקה ממעל -
וגם אנחנו מעבר לצורך של לחפש אחר משמעות לקיומנו.
אנחנו המשמעות בעצמה.
* לקינוח, פארודוקס משמעות קטן:
אם נוכל לסיים את המשימה אותה באנו לעשות - לכאו' כאן נגמרה לנו הסיבה לקיומנו.
ואם המשימה אותה באנו לסיים היא אינסופית - אז מה התועלת בכל מה שאנחנו עושים?
תודה על זה,בלומה נאכט
"אלוקים לא צריך סיבה בשביל להיות קיים" המשפט הזה מנוסח בצורה מעוררת תהייה- "לא צריך" מה זה צורך? ה' ברא את המושג הזה בכלל-"צורך", ולכן קצת קשה לי להתחבר לניסוח אבל אני חושבת שאני מבינה למה הכוונה. בכל מקרה אהבתי את ההשלכה מהקב"ה אלינו כי אנחנו 'חלק אלוק'.
והפרדוקס נחמד בהחלט...
קונים מיהודיםימח שם עראפת
אני לא קונה מרוצחים.
גם אם זה יקר אתמודד
מעדיף לפרנס את האחים,
ולא לתת משכורת לשודד.
אל תקנו מערבים
אל תקנו מערבים
הם יחצו את הקווים..!
אנ'לא קונה מערבים,
לא שוכר לי פועלים,
אצלי לא אכניס מרגלים,
לא פוטנציאל של מחבלים.
והם הרי מסוכנים,
אז אל תתן להם להיות קרובים,
שלא יהיו קרובים
שלא יהיו קרובים
מהיום קונים, רק אצל יהודים
גם מוסך ובנייה ומלצר
קדימה אותם אנחנו מחליפים
כי חזון הדו קיום נשבר
החזון הזה נגמר
החזון הזה נגמר
החזון הזה פשוט נשבר..!
מעכשיו כולם קונים,
אבל רק אצל יהודים
בסוף כולנו חברים,
כי זוהי אהבת אחים.
זו אחדות רבת שנים,
באוייב כבר לא תלויים,
ידעו כולם גם חקלאים,
יהודים רק לבדם מנצחים!
אתה מביךקפיץ
ביום שתסכים באמת לשלם את המחיר של "לקנות רק מיהודים" זאת תהיה דעה לגיטימית
עד אז - כדאי שתתבגר קצת. ודחוף.
הוא צודקכי קרוב.
זה חובה מיהודים, ואסור מגויים ובפרט מערבים, זה שהרבה נכשלים לא אומר שאין לו לומר הדין הפשוט.
במקום לתת צדקה או להשקיע כסף בהידורים חשוב יותר על דין זה לשמור (עיין בשות מים הגדול, סימן נא או נד אני חושב, שהוכיח זאת).
שכוייחימח שם עראפתאחרונה
אני לא מכיר אותך, ונראה שזה הדדיימח שם עראפת
אני 'משלם' את המחיר הזה מאז שנולדתי, חמוד, אני גר ביישוב בו הכניסה לערבים לא רק שאסורה, היא מסוכנת.
יש כאלה שמקפידים לא לקנות מגרמנים, אני לא קונה מערבים וזעקתי על נושא זה רבות.
צר לי, אבל לא אני זה שצריך להתבגר.
הפועלים הפלשתינים בעוטף הם אלה שסיפקו את המידע לכוחות החמאס, את המפות, הצילומים, ה-כ-ל!!!
אבל נראה שאתה חושב עדיין שלא להעסיק אותם זה לא לגיטימי.
צר לי. תתבגר, דחוף.
תמימות/טיפשות. לזכר הרב מאיר כהנא הי"ד.ימח שם עראפת
תמימות. היא דבר יפה טהור ורך.
לפעמים, הלב נהיה מדוכדך.
התום והרוך נשטפים בגל מלוכלך.
ולפעמים לא הייתה זו תמימות כל כך.
לפעמים, טיפשות מחליפה תמימות
השכל הישר נעלם יחד עם הבהירות
דברים רעים קורים בפתאומיות
וחודרת הבנה מבין חומות הטיפשות.
המחשבה כי הכל יכל להיות נפלא,
מקורה נעוץ בטיפשות משלה,
שלום ויונה, בחכמת אבטלה,
רק תגרום לבסוף למנוסת בהלה.
כי אין דו קיום, אין דו קיום עם סרטן,
זו לא תמימות לחשוב כך כל הזמן,
זוהי טיפשות, מחשבת טעות וחורבן,
סוס טרויאני, בקרביו אוייב מסוכן.
נערךהשלקט
..אני הנני כאינני
זו ממש כמו התגרות
כמו לבדוק אם הוא שכח
אז גם אם זו שטות
הוא רק יכריז - זה לא נסלח!
..רץ-הולך
זה לא נסלח.
אבל לאן הוא הלך?
שמא פגע בו מלאך?
היחלוק איתנו חזיונו, הַהֲלַךְ?
..השלקט
אין צורך להפריז
וסיסמאות להכריז
לשום מקום הוא לא הלך
ולא חשב שהוא שכח
הוא רק ערך
בכלל זו היא
וזה מותר וזה מפליא
האפשרות למחוק ולתקן
לבחון היטב האם כדאי להסתכן
...אני הנני כאינני
תקוותי שדברי הובנו לאשורם
לא טעיתי בזהות, לא הפרזתי בחומרם
רק תהיתי אם נזכה להתבונן בעושרם
או שרק לעולליהם מניחים הם ייתרם
....השלקט
תראה זה כמו קרני אור
ותריסים סגורים
לעיתים הן מבליחות אל תוך השחור
מבין החריצים
ככה זה מדור לדור
גם אל החוץ וגם אל הפנים
.....אני הנני כאינני
(כתבת כל כך יפה שלא בא לי להמשיך ולהרוס את זה..)
(:השלקטאחרונה
חחחח חמוד שעניתם אחד לשני בחרוזים😂Shandy
..אני הנני כאינני
ברוכה הבאה לשרשורים נערכים
זה תחביב קצת ישן, בלי תאריכים
כשרוצים לקרוא עוד מאנשים מוערכים
אז מציקים בחרוזים, לא מאריכים
ולפעמים מגלים עולמות...
ראיתיתילי חורבות
ראיתי הר
מוקף אור
ראיתי שלהבת
בוכיה
ראיתי עיינים
שמביטות
אל תהום
נוצרות בכייה
נוצרות דממה
ראיתי לב
שקרס כמו גחלת
אפוף הילה
של שברון
וחשכה
ראיתי עולם
שלם
שנדם
ונשאר עתה
עטוף בתוגה
ראיתי דמעות
שהכריעו אוקיינוס
ושטפו נהרות
של ימים בוכיים
ראיתי ילד
שהפך למלאך
מבהיק כמו אור
(של) שבעת הימים
ראיתי הורים
שנמוג עולמם
מביטים ניכוחה
באימה וצללים
ראיתי שטן
מרקד לאידם
עטוי מחצלות
של כאב ודמים
ראיתי תהום
שבהקה כמו תנור
קוראת לי אליה
מבטיחה ניחומים
ראיתי לב שחור
שמאפיל עליה
כמו צל חרישי
או נשיקת אוהבים
...רחל יהודייה בדם
אין מילים.
הי"ד של כולם
🙏תילי חורבותאחרונה
רק לא.אני הנני כאינני
רק לא עוד סבב. רק לא עוד סבב. רק לא עוד סבב. רק לא.... עוד סבב.
מוות לערביםימח שם עראפת
מי שזוכר את הוויכוחים שלי ואת סיסמתי לפני כמה שנים.
פתאום כולם מופתעים
כולם עכשיו סוף סוף מבינים
מביטים על הגופות כנדהמים
וקוראים לחסל את הרוצחים
אני פחות נרגש ונרעש
אני לא מופתע, זה לא חדש
אכזריותם שנים מהווה חשש
והנה התפרצה לה כהר-געש
כל אותם סיפורי זוועות
איך בחברון נשחטו תינוקות
שרפו יהודים בתנור פיתות
בנות נאנסו לעיני אימהות
וגם בוודאי גיבורי העצמאות
נשחטו בשיירה רק בטעות
והיה זה כמובן רק מיעוט
בל נשכח את חוק ההתיישנות
ובציניות זו נסיים ונאמר
באמת אין זה עם אכזר
זה רק קצת ירי שתיכף נגמר
כי אין כזה עם, פלסטיני ממורמר
חתונה בכפר, כמה נפלאימח שם עראפת
אחת שתיים שלוש ארבע,
יריות בכפר כמקהלה,
צרור נסחט על ידי האצבע,
חתונה חביבי יא אללה!
מזל טוב לחתן, הנה מתנה,
קלאצ'ניקוב יפה חדש,
ראבין עבורו קנה,
צרור כזה מקסים ממש!
אחת שתיים שלוש ארבע,
יריות בכפר כמקהלה,
צרור נסחט על ידי האצבע,
חגיגה כמה נפלא!
יאללה יא שבאב, יום החתונה,
צרור נוסף נירה! בובובובום!!!
שרון בא עם הפתעה קטנה,
עזה וצפון שומרון, ומוחו אטום.
אחת שתיים שלוש ארבע,
יריות בכפר כמקהלה,
צרור נסחט על ידי האצבע,
מה הפעם תביא הממשלה?
אוווץ עצוב וכואב שזה נכון😓Shandyאחרונה
כתיבה יפה!
לפעמים אתה לא (מכתב)השלקט
לפעמים אתה לא
לפעמים אתה פשוט לא
וזה קשה לקבל שאדם כה מוצלח ואהוב וחכם מלח הארץ ממש יכול להיות לפעמים גם חלש ונצרך ושבור ונזקק
ומה יהיה על כל התפקידים שאתה מחזיק בכף יד אחת ועל כל הנשמות שמצפות לכף ידך השניה ומה יהיה על הילדות שצריכות לשמוע מילים טובות מעודדות מנחמות ופיך סתום ואינך יכול להוציא מילה כי
לפעמים אתה לא
לפעמים אתה פשוט לא
וקשה לו להיכנע ללא לאדם שכל חייו עסוק בנתינה ואהבה ואמונה אמונה אמונה
אמונה שגם כשתיכנע הפרח יפתח הזרעים שזרעת יהפכו לפירות מתוקים
שיש מקום של אהבה טהורה שם אתה זה שאוהב אותך רק אותך כי עכשיו אתה לא כי לפעמים אתה לא כי עכשיו אתה רק שלך
התפקידים יחכו לשתהיה כן
הנשמות ינשמו וינשימו גם את נשמתך בהדדיות נפלאה
הילדות ילמדו להתנחם מעצמן מעצמתן
האמונה תישאר גם לכן וגם ללא
עכשיו אתה כן?
לפעמים אתה כן.
לפעמים אתה פשוט לא
וזה קשה לקבל שאדם כה מוצלח ואהוב וחכם מלח הארץ ממש יכול להיות לפעמים גם חלש ונצרך ושבור ונזקק
ומה יהיה על כל התפקידים שאתה מחזיק בכף יד אחת ועל כל הנשמות שמצפות לכף ידך השניה ומה יהיה על הילדות שצריכות לשמוע מילים טובות מעודדות מנחמות ופיך סתום ואינך יכול להוציא מילה כי
לפעמים אתה לא
לפעמים אתה פשוט לא
וקשה לו להיכנע ללא לאדם שכל חייו עסוק בנתינה ואהבה ואמונה אמונה אמונה
אמונה שגם כשתיכנע הפרח יפתח הזרעים שזרעת יהפכו לפירות מתוקים
שיש מקום של אהבה טהורה שם אתה זה שאוהב אותך רק אותך כי עכשיו אתה לא כי לפעמים אתה לא כי עכשיו אתה רק שלך
התפקידים יחכו לשתהיה כן
הנשמות ינשמו וינשימו גם את נשמתך בהדדיות נפלאה
הילדות ילמדו להתנחם מעצמן מעצמתן
האמונה תישאר גם לכן וגם ללא
עכשיו אתה כן?
לפעמים אתה כן.
...רחל יהודייה בדם
נוגע ועדין.
סוף סוף כותבת משהו ולא מחיקות..
סוף סוף כותבת משהו ולא מחיקות..
(משום מה פספסתי את האחד הזה).אני הנני כאינניאחרונה
יפיפה. עמוק.
באלי ליכתוב על ספר או דףרק ילד
כל מה שמה שכאילו כבר עף
עם ישראל קם מעפר מיתנער
אל תיתנו לאריה להיתעורר!
כולנו חובשים את הפצעים והפצועים
מיתחבקים דואגים וממהרים
לחזק אחד את השני מנסים
כל העולם עלינו מיסתכל
האם אותו עם עתיק ימשיך להיסקל?
כולם מצפים למשו איום ונורא
הרגשה שאת כולם היא מדאיגה
מה יהיה ומה עכשיו? משיח אולי זה אתה?
אלוהים בבקשה תשוב תופיעה
כי עם ישראל אותך לא הוקיעה
אנחנו פו מחכים לך כבר אלפי שנים
שתשוב אלינו בעננים רכים
בבקשה אל תיכעס יותר
מבולבלים ומפוחדים אליך בעת צרה קוראים!
בבקשה תחזור! תינקום ! ועלינו אל תוותר !
כי אלו עדיין אנחנו בניך ובנותיך! עם ישראל!
...רחל יהודייה בדם
נוגע..