שרשור חדש
תן לי רק עוד צעדאני הנני כאינני

בימים ששוב איבדתי את עצמי

והאשמה הרגה את כל מי שאני

אמרו לי אל תדאג

גם פה אתה עדיין לא לבד (לא לבד)

 

ובלילות שלא הצלחתי להפנים

כשהמסכה כבר נצרבה לי על הפנים

אמרו לי אל תפחד

מלמעלה לעולם מושטת יד (יד ביד)

 

כמה שאתה מרגיש רחוק - תדע שאתה תמיד קרוב. (תמיד קרוב. הכי קרוב).

 

לפעמים צריך לדעת איך גם  לא לחשוב

לעשות מה שאומרים ך', להרוג ת'דוב

יש שם מישהו מעליך, מעל לרחוב

בסוף יהיה לך טוב (יהיה רק טוב).

 

כל מה שאני רוצה זה להרגיש שלם

להפסיק עם הטינות, לא סתם להתעלם

והלוואי ש, אלקים, כל עוד אני נושם

תתן לי רק עוד צעד שאוכל להתקדם.

...בלומה נאכט

הזדהיתי עם הרבה,

זה חזק.

שמח לשמוע.אני הנני כאינני

תודה שהגבת.

...רחל יהודייה בדםאחרונה
נוגע, כואב וטהור.


רק טוב 

יש לי שאלה אליךאברהם א

האם חסר לך משהוא?

כי לא חסר לי שום דבר 

אבל גם אין לי שום דבר.

רק חווה דברים.

האם מישהוא יכול לנער אותי מהחלום?

האם מישהוא יכול לעזור לי למצוא בעצמי את החזון?

...רחל יהודייה בדםאחרונה
נוגע..


רק טוב 

ארץ דמע ודםימח שם עראפת

ארץ. שדמעותיה כה רבות.

ארץ. בה הדם זורם ברחובות.

אדמתה רוויה בדם הקרבנות.

על פניה, היו עברו זוועות.


בינות לצוקים שבמדבר

נשפך הדם במצדה שעל ההר

הגופות, נרקבות מתחת לעפר

אך זה היה, עבר נגמר.


ארץ הדמים והמוקש

ארץ בה סיסרא לבוא בושש.

בה בכי הילדים אינו רועש

ארץ שבכל דור נאכלת באש.


במדבר סיני הריק והשמם

בשאברייה נעשה הלב דומם

אבשלום המרגל אז דימם

בחולות נקבר, ולא התקומם.


בעליית הגג, בדירה הקטנה

בדמו התבוסס בעל חזון המדינה

בתל-אביב, העיר המשתנה

אברהם שטרן, יאיר, הוטל בפינה.


ארץ ציון ודם ואש ותמרות עשן

ארץ חומת מגן ועמוד ענן

הדוידקה והקרבין המיושן

עליה נשפך דם היהודי הנאמן.


מתל-חי ליודפת העיר הנצורה

תקופות שונות ואותה הצרה

הבליסטרא והתותח בקול נורא

גופותיהם האדמה נצרה.


בבית הדסה תרפ"ט ותש"ם

אירע טבח מזוויע והדם זרם שם.

קלשניקוב ורימון, וסכין מוכתם.

חברון עיר האבות, הגופות והדם.


ארץ השבטים והמלחמות

ארץ בה נספרו יותר מדי גופות

ארץ שהושקתה בדמעת אימהות

ארץ בה נותרה השאלה האם להיות.

אוף..אני הנני כאינני

אני רוצה לכתוב כמו הדברים הגדולים שכתבתי פעם. למה אני כבר לא זוכה לזה?

כואב לי על זה. 

אצלי אישית,בלומה נאכט

השירים הגדולים שכתבתי היו בעיקר בגיל ההתבגרות,

כאשר האש שבערה בי הייתה עוצמתית בהרבה מאש התמיד ששוכנת בקרבי.

את הרגשות הענקיים הייתי מנתבת לשירים.

 

אולי זאת פשוט סערת גיל ההתבגרות ששוככת לאיטה...

מזדהה.אני הנני כאינני

אבל לא רוצה את זה

לגמרי כנ"ל...בלומה נאכטאחרונה
טיפותאני הנני כאינני

אני יושב לי, מכונס אל תוך עצמי תוך שגשם חמים מומטר עלי מלמעלה. איך שהוא המראה של הרצפה נעם לי אז החלטתי להתיישב ולא לשים לב לחשבון המים או החשמל. אחרי כמה דקות המסקנה (אם אפשר לקרוא לה ככה) עלתה בי. אז זה מה שאני מרגיש. זו ההרגשה. זו היא בדידות. הפסקתי את הזרם ונתתי לקור שעטף את המבנה לחדור אט אט פנימה לתוך החדר החמים. ככה לאט לאט עד שהמים שעל גופי החלו להצטנן והקור הרך הזה התחיל לחדור אלי פנימה. מיד קמתי, מסיט את הוילון וממהר להתעטף במגבת. אני באמת כזה? צפה ועולה לה השאלה. אני באמת בודד? או שמא זה מה שהסביבה משדרת אלי ללב בלי שאני שׂם -- לב.

 

כן, במערכת החיים הזו אני די בודד. יש לי חברים טובים, אבל לא חברים שהלב שלי גלוי בפניהם. מכנס, גופיה. הבטן קורצת אלי מבעד לאותה האחרונה. אני מתחיל להבין מה זה לשמור בבטן, אולי זה בגלל שהרגילו אתנו לחשוב שהלב הוא לא מחסן – אז מצאנו תחליפים. מיטה, פוך. מחשב. נשימה עמוקה, לחץ מסוים משתחרר מהבטן אבל לא שוכח להותיר רשמים. למה הלב לא כותב לה מרשמים? למה לעזאזל הוא לא עובד. עובד טוב ב"ה. למה? ככה. מה ככה? ככה סתם.

 

ומשם הלילה ממשיך ואני נזכר באמא ומתפלל, בלב, שתשאר איתי לנצח ושכבר תבוא הגאולה. לילה.

..רחל יהודייה בדם
מעניין ונוגע..
וגם מעורר מחשבה

אהבתי. שיהיה תמיד רק טוב
יצא לי לסרוק את דף המשתמש שליאני הנני כאינניאחרונה

וראיתי שזה משבט לפני שנתיים. תוהה כמה השתנה. מצד התפילות - לא הרבה.

SoonSoonsoon

@soon

I hope you will remember

When you were all wrecked out

Let me have one more look

At you fading vision blending off

Keep going l don't know

Maybe somewhen we will flow

המנון האפיקורוס.ימח שם עראפת

קראתי איזה פסק הלכתי,

פסק שכתב לו איזה רב,

איזה שטויות, כך אמרתי.

אפיקורוס! צעק זה שלצידי ישב.


אבל גמרא מפורשת,

התפלפתי במחאה,

אך הוא בצווחה עיקשת:

אפיקורוס! וואלה איזו מחמאה.


הלכתי משם, ראיתי פשקוויל,

חתומים עליו כמה וכמה רבנים.

הוי זה לא נכון, אמרתי לשמיל,

שמיהר לצווח: מבזה תלמידי חכמים!


אבל הרמב"ם והתוספות והרי"ף,

יש לי מה לומר עוד בנושא,

אך שמיל רק אפיקורוס מטיף,

והנה גם זורק עליי כיסא.


אבל מה נעשה שהם טועים,

התלוננתי באזניו של החברותא,

שאפיקורוס זעק כמו המורעלים,

וכמעט שהגעתי ל"או מיתותא".


שלחתי שאלה לאיזה רב,

אמרתי לו איך ייתכן שכך וכך?

אמר לי שקרים, הוכחתי מן הכתב,

צעק אפיקורוס, ובזעם הלך.


ניסיתי לדון, להתפלפל,

עד שהבנתי, הבעיה היא בו,

זה הוא שמבלבל את השכל,

את זה, מטייח הוא כקרמבו.


בחסות אפיקורוס משתיקים הלכה,

נבל ברשות התורה שהמציא,

הצליח לעבוד על רוב ה'עמך'

ואלה שלא? אפיקורסים, להקיא.

סקרן באיזה נושא מדוברהחיים תותים????
תכלת, הר הבית, ארץ ישראל, הריגת גויימח שם עראפתאחרונה
מספר נושאים
סגרו את הפלטפורמה של פסיפס?Alfonsinastorni

היי

שנים לא הייתי...

סגרו את פסיפס שהיה פעם?

העולם עבר לרשתות החברתיות... 

אבל לא זה מה שאני מחפשת

לא יודעת אם סגרו אבל כבר לא פעיל...בלומה נאכט
כנ"לאני הנני כאינני

הכי פשוט לשאול את @משה ...

לא סגרו, אבל פסקה מלהתעדכןמשהאחרונה

בחלום, אני מת להרים את זה מחדש. אבל צריך מישהו שבאמת מסוגל להפעיל את זה כמו שצריך.

 

טכנית זה עובד.

המנון בוגרי הגירושים.ימח שם עראפת

במנגינת 'הייתי נער'


השדות מלבלבים ומרוססים

חופים בקרני שמש מתכסים

ובין הדיונות שמחה האדמה

שבו בניה להפריח השממה

צהלת הילדים נשמעת בחולות

אך פניכם, המבוגרים, עצובות.


היה לי בית, עם גינה, היה לי בית,

היה לי בסיני, שם בפיתחת רפיח,

חממה ושדות, גם כמה עצי זית,

הכל זרק הבולדוזר אל הפח.


מחינו הדמעות, לבשנו מסיכות

שוב חרשה המחרשה בחולות

הנה חזרנו שוב לאותו המצב

בית עם גינה חממה ושדה חצב

עצי פרי שוב ניטעו בחצירות

אבל פניכם, המבוגרים, דאוגות.


שוב גזירת גירוש מתרגשת,

עלינו שוב התקשורת מקשקשת,

כף הבולדוזר שוב חיים תולשת,

עכשיו נחפש לנו עוד פיסת שממה.


מוחים דמעה ושוב חורשים שממה

מסתערים על השדות כבמלחמה

ושוב ניצב הבית באמצע הגינה

עצי הפרי מלבלבים במנגינה

והציפורים תקווה הן מצייצות

אבל פניכם, המבוגרים, נפולות.


שוב הרס וחורבן יבוא עלינו,

שוב בולדוזר יהרוס בדהרה,

עמונה ומגרון יהיו נחלתנו,

אל תאמר שלא, זה כבר קרה.


🙂💫נפש חיה.אחרונה
אע"פ שהכותרת בשיר הזה משמעותית ועוזרת להביןתות"ח!

יותר את השיר, לא אפרסם את השם של השיר, כיוון שזה פרטי. אשאיר את השיר כך, והמבין יבין.

~~~~~~~~~~~

רוצה איש בצבע

בכוח חיים מתפרץ

בגבורתו שהיא בטבע

שכובשת אשה וארץ

נמשלה אשה לגפן

שעושה פרי בבטנה

יש בכך צופן

מא-לוקים מתנה

בכך נחשף הפְנים

במובן מסויים

איחוד בין שונים

בכך נידמים לקונם

אך ניתן להגיע לגאווה

לחשוב שהאדם הוא הא-ל

שמעניק חום ואהבה

ועל פשעים מכסה ומוחל

(וכן עלולים) להמעיט בערך התורה

שהיא האמת הא-לוקית

ולנו דרך הישר מורה

וממנוּ היא גדולה וענקית

עלולים לנוח בשלווה ולא לפעול

לא לקדם את המציאוּת

בתפקידנו לפשוע ולמעול

לנכס לנו שרוך וגם חוּט

אך עלינו לשים אל ליבנו

שהבורא מחייה את המציאות

ועלינו לפרוע חובינו

ולפעול בהקשבה וצִיוּת

להידבק בה' יתברך

גם כשכאן אנו מתהלכים

ואז הפרי ישוב ויפרח

יתרענן לְשַד החיים

ולא תהיה נפילה לאחר השיא

שבה מסומלת רפיסות אדם

שגם רב, מלך ונשיא

ברצונו יבוא יום אידם

והאדם ילך מחיל אל חיל

יעלה לרקיע השמים

ולא יישחט האיל

דמו לא ייחשב כמים

כיוון שזוכר שה' ממעל לו

ומצד עצמו אינו מועיל

מוריד גלימתו ונעלו

את גאוותו משיל

מכיר בגדלותו יתברך

גבוה מעל גבוהים

וכך לא יחטא ויסרח

אלא יעלה למרומים

ועל האדם באמת לדבוק

ולעשות מה שממנו מצופה

לקיים משפט וחוק

בלי שאף אחד עליו יכפה

ויתרכז בצרכי הכלל

בקידוש שם ה' בעולמו

וממילא נחלה ינחל

ויזכה גם כל עַמו עִמו

~~~~~~~~~~~~~~

...רחל יהודייה בדם

זה נראה שהעניין כאן הוא "כוחי ועוצם ידי"

זה חשוף וכן וצנוע(מלשון ענווה)



כן...תות"ח!

בגדול ההדגשה של השיר היא שכל כוחינו מה' יתברך, כפי שכתוב: "ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה....ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה : וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל..." (דברים ח')...

תודה רבה על התגובה!

יפה מאד!נפש חיה.
תודהתות"ח!אחרונה
מלחמה.ה' אור לי.

שקט. הכל היה שקט, ורק אני עמדתי סביב, בוהה באוויר, וכל העולם כאילו עצר לידי.

ואיך אפשר שלא יעצור?

1400 אחים שלי נרצחו. איזה אלף ארבע מאות. יותר. הרבה יותר.

הדמעות שלי באו, איטיות כמו תמיד אבל עוד שם. גם כן, כמו תמיד.

והיה משהו משחרר בלהיות שם, בלבכות שם, בלדעת שהרגש הזה לא נגמר וגם אף פעם לא יגמר. הלילה היה חשוך, ופתאום היה נדמה כאילו החושך הזה סוגר עלי. כאילו מה אני לעומת החושך הזה, מה אני לעומת הרוע הזה. כלום.

עצמתי את עיני, ולפתע ראיתי אותו. את הישות הזו, האור הזה, האור שלי. מלאך, קוראים לו.

"מלאך", לחשתי לו, מסתכלת על האור שלו ומשתוקקת להאמין. שיהיה טוב. שיהיה משהו. שנשרוד.

"מלאך, למה כל זה קרה?" שאלתי את השאלה שהכי רציתי לשאול, והוא הסתכל בי, עיניו נוצצות בעצב. עצב של אחד שראה שואה, שראה חורבן. הרבה יותר מאלפים של אנשים מתים. והם כולם העם שלי. כולם היו העם שלי.

והוא לא ענה.

הדמעות חזרו לעיני מהר משחשבתי. "מלאך", שאלתי, הקול שלי מרוסק. "לא תענה? איך בכלל תעז, לא לענות לי?"

הוא המשיך להביט בי. ושקט. בכיתי. בכיתי כי ידעתי, כי ידעתי שאין תשובה שאני יכולה להבין. שההסבר גדול עלי בכמה מידות, שהעולם הזה גדול עלי בכמה מידות. פתאום הכל החשיך שוב, כי מה כבר חשבתי. איך מלאך אחד קטן יכול לגרש את כל החושך. איך אפשר.

אבל הוא נשאר שם המלאך. אולי חיכה לי, ואולי סתם. הוא נשאר. ופתאום שמעתי קולות, פתאום שמעתי צעדים, וקולם הלך והתגבר.

ופתאום הקולות האלו גרשו את החושך. ראיתי אותו בורח, את החושך הזה. מקפל רגליים ובורח, כמו שאף פעם לא חשבתי שיעשה. פתאום היה אור.

"פעמי הגאולה", אמר קולו של המלאך לפתע. "עקבתא דמשיחא", הוא הסביר, וקולו פעמונים מתנגנים, ורוח, וחופש. וכל כך הרבה טוב.

וישבתי שם, ושמעתי את צעדי המשיח.

וידעתי, מאז ומעולם או אולי מהרגע הזה, שיהיה בסדר. טוב אפילו. שיהיה.

וואו... כתוב מדהים!אני הנני כאינני

נהנתי מכל רגע של קריאה. תודה על קטע כזה. מסר יפה, דרך העברה נעימה לקריאה, לא אפלה מידי, לדעתי - בטעם נכון.

נשמח לראות אותך כותבת כאן יותר!

...רחל יהודייה בדם
יפה וטהור ונוגע.
וואו. מדהים.ימח שם עראפתאחרונה
ננעלו שעריי?בלומה נאכט

קַר לִי נוֹרָא

וְנִחָר גְּרוֹנִי,

הִשְׁקִיתַנִי מָרָה

מִכּוֹס עֲווֹנִי.

 

כָּל כָּךְ קַר לִי,

מִן הַפְּנִים וּמִחוּץ.

מִתַּחְתָּי, מֵעָלַי,

גָּזַר דִּינִי הֶחָרוּץ.

 

וּלְוַאי,

וְהַכְּפוֹר יְכַפֵּר חַטֹּאותָי

הַשְּׁחֹרִים מִפֶּחָם.

 

וְאוּלַי יוֹם יָבוֹא וְאֵחַם.

יפה ! משה

וקצת קשוח

תודה רבה...בלומה נאכט
...רחל יהודייה בדם
נוגע


רק טוב 

אמן...בלומה נאכטאחרונה
שוב - כמדומני כבר פעם שלישיתאני הנני כאינני

שוב נותרתי בלי מילים

שוב האיכור* מסנוור את עיני

שוב בוֹכָה בי זעקה - אך לא בְּעִי!

ועד מתי א־ל תסתום את תפילותי?

 

בין נקמה לנחמה

ניצבת לה שממה

שם כלום לא נע, ובדממה

שוב אח נקבר באדמה

 

זה לא שקט של אֶלֶם

לא זעקה חתומה בלב

זו גבורת גבורות של עלם!

ומשפחה שלא פחות.

 

ואני, עיניי בדמע

סובלות-כובשות את המכאוב

מטמון עצום גונזים בטבע

מה דין שדה של אוצרות?

את לא יכול, גם לא מפתח

רק קץ ואות הפלאות.

 

 

*דמם של האלים במיתולוגיה היוונית. דם קסום שנקרש במהירות וצבעו זהוב.

...רחל יהודייה בדם

שלא תדע עוד צער.

אין מילים לכתוב.


שתנוחמו. שעם ישראל ינוחם.


הי"ד של אחינו ואחיותינו.


אמן.אני הנני כאינניאחרונה
אחחצילים

בגן העדן העליון יושבים עכשיו מלאכי האדם

אנשים שמסרו את רצונם לקדושת שמו

יושבים ומנגנים

יושבים ומתוועדים

יושבים ומתפללים

יושבים ומוסרים את רצונם

אל רצון ה'

רצונו אלינו לגאולה שלנו

לחיבור בין איילת האהבים

יעלת החן

לידיד הנפש

היושב במרומים

והם כולם יושבים

ורק אנחנו פה

עומדים

עומדים בקושי

עומדים בכאב

עומדים זה לצד זה

עומדים להלחם

עומדים להתמסר

עד שיבוא גואל

ויושיב אותנו על ברכיו

וננחם אותו בנחמותינו

הושיבנו ה' אליך ונשובה

...אילת השחר

כמה יש בהן במילים..

בעיקר עומדת משתאה מולן על הרזים העמוקים שמגלות, והדמעה הקטנה לוקחת את כל האותיות ומרכזת אותן אל מקום אחד, אל נקודת האינסוף שמעל לדעת ואין לי מילים לבטא החוצה ברגע הזה.


הושיבנו ה' אליך..

כמה געגוע, כמה געגוע... 

פשוט אינסופיחצילים
...אילת השחראחרונה

בהחלט. יכולה להבין.


ולא יודעת למה זה מה שעולה בי עכשיו, אז מניחה פה-

געגוע הוא ניסיון אין סופי להגיע ולגעת במשהו שנדמה שנמצא רחוק..

אבל הוא הכי קרוב שיש.

בלי הפרדות והבחנות של מרחקי מקום וזמן.

הוא בתוכנו,

נוכח והולך איתנו לאן שנלך, פועל עימנו במה שנפעל,

וזה ... אינסוף.

והגעגוע... אחח.. הגעגוע מבקש לפגוש ולראות ולחוש את המגועגע לנו במציאות מובחנת. ממשית.

מלאת חיים במושגים שאנחנו מכירים בעולם הזה, של החיבור המופלא של נשמה וגוף. קדושה וחומר.


ונזכה. אנחנו נזכה בע"ה במהרה בימינו בקרוב לפגוש.

לפגוש מחדש ולנכוח במציאות השלימה המנחמת שבבניין ובאיחוד של רסיסי הלב של ירושלים, שנמצאים וחיים בכל אחד ואחת מאיתנו.

ופתאום חושבת לי שאולי זו הבקשה העמוקה שביטאת במילים מדוייקות - וננחם אותו בנחמותינו,

וזה עומק האמירה שנתנחם בבניין ירושלים,

זה מהכיוון הזה וזה מהכיוון הזה,

וגעגוע בגעגוע נפגש

וכשזה קורה נגלית לעינינו אהבת עולם.


ויש עוד הרבה מה להתבונן בזה.



חזק ביותר.אני הנני כאינני

אני שומע פה את הקריאה הפנימית. תודה על מילים שכאלו. יש כאן משהו שמרגיש לי חד כתער. מעניין.

זה באמת חד כתערחצילים
מוציא החוצה כאב, געגוע ותקווה
...רחל יהודייה בדם

נוגע וטהור. מאוד.


 

הי"ד של אחינו

 

תודה..חצילים
מכתב לבורא העולמיםסתוית סימה
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך כ"ב בטבת תשפ"ד 21:13

בס"ד 

 

בורא עולם הצער גובר וצר ,

הותר לפרסום יותר מידי,

יש צעקה ובכי כל הזמן, יש בתים שעולמם קרס,

מנסים לנחם ולא מצליחים, הולכים הנה והנה אבודים,

מנסים להחזיק חזק בחבל שנשאר, רק אמונה תעזור עכשיו,

אבא, מחכים לך שתגיד "הגיע הזמן גאולתכם לתמיד",

ואז תחזור השמחה שוב בעולמך להיות, וכולנו נהיה ביחד סוף סוף,

ואז נפגוש את כולם, כל המתים יחזרו שוב לביתם, ואז נהיה מאוחדים לעולם,

בינתיים נתחזק חזק חזק, בקבלות רוחניות שקשורות לשבת,

בואי שבת מלכתא, בואי שבת הברוכה, ותביאי איתך את השכינה,

שתבשר לנו שגאולתנו קרובה,

כבר עייפים אנחנו מצרות, ורוצים רק שמחות, 

העיינים בוכות והלב מחכה,

מחכה לך אבא שגם לך בית יהיה,

זה מכתב מלב שנשבר, 

בורא עולם בוא , בוא תציל אותנו עכשיו,

ואז הוא לוחש,

 "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינָיִךְ מִדִּמְעָה"  בתי האהובה,

הוא יחזור מבטיח יקירה, ואז תדעי רק שמחה,

בינתיים תודי על הקיים, תחבקי חזק את מה שנשאר,

הדרך לא הייתה פשוטה  אני יודע, 

אני בניתי לך אותה , כי רק את יכולה ,

אני מאמין בך, ומחכה שגם את תאמיני בי ,

וככה תכירי כוחות אחרים,

פה לידך תמיד גם אם קשה לראות, מסתכל עליך תמיד וחושב עלייך המון, 

עונה לך בשקט בתי, רק תנסי לשמוע אותי

 

 

כל מי שיכול או יכולה לקבל על עצמם קבלה רוחנית למען עם ישראל, למען הנשמות שהלכו, למען הפצועים, למען החטופים, בבקשה שירשום בתגובות למטה את הקבלה הרונית שהוא קיבל על עצמו ואת השם שלו ושם של האמא.

כל קבלה, שמירת חלק מהשבת, שעתיים בלי טלפון, צניעות, נטילת ידיים, אשר יצר, תהילים, תיקון הכללי, ברכות השחר, ציצית, תפילין.

אחיינקדימון

אַחַי נָפְלוּ אֶל הַשָּׁמַיִים.

וְהֵם

קִיבְּלוּם בְּאַהֲבָה.

פְּנִינִים מִנֶּפֶשׁ עֲמֻקָּה הוֹתִירוּ,

טְלָלִים עַל אֶרֶץ עֲקֻובָּה.

 

מָה שֶׁשֶּׁלָּהֶם הָיָה, נֶחְמָד עָלַי;

עֲצֵי פְּרִי וְכָל אֲרָזִים.

רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ, קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים,

אַחַי

נָפְלוּ שָׁם מְלֵאִים.

...רחל יהודייה בדםאחרונה
נוגע


הלוואי שיהיה רק טוב 

השתקה.ימח שם עראפת

משאיות יוצאות ונכנסות לכפר,

מה מובילות? אולי חלב ובשר.

אבל אלו משאיות להובלת עפר?

טוב שתוק, אחרת, תהיה במעצר!


אצלי בלילה הבית רועד,

ממה זה נגרם אדוני המפקד?

אני לא אינסטלטור, גברת שקד,

אולי בצנרת היה קצת כבד.


הקשב המפקד, ראיתי למטה,

מתאמנים ערבים, שם ליד בלאטה!

זה שום דבר, רק משחקים במצ'טה,

אל תדאגו, הם לא יעשו אותו קטע.


הקשב האלוף, ירי בכביש,

יורים במקביל על ביתו של קשיש!

לא, זה זיקוקים ונפצים, חנטריש,

עוד מילה ותשב בצינוק המבאיש!


אוקיי חברים, יש לי בשורה,

אותנו שוב המדינה מפקירה,

כמו אז כתמיד, ללא שמירה,

עלינו לעמוד על המשמר מהרה.


...רחל יהודייה בדםאחרונה

כואב מאוד על תושבי יו"ש.

יש כאלה שהדם שלהם לא מספיק חשוב להם.

אין מילים.

הלוואי שיהיה טוב

הכרזה לכל תושבי הפורום שיש להם עסק במוזיקה!אני הנני כאינני

(וגם סתם כל מי שמתעניין..)

 

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

 

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

 

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

 

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

מקפיץ!אני הנני כאינניאחרונה
הפינג'אן - גירסת הקצנותייימח שם עראפת

הרוח נושבת קריר

נוסיפה את אחמד לסיר

וכך בזרועות ארגמן

באש יעלה קורקבן


לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה

נאכל ערבי מטוגן

לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה

נאכל ערבי מטוגן

לה לה לה לה

נאכל ערבי מטוגן!

שיר ישן של ד"ר שלום פליסרימח שם עראפת

עוד ועוד חיילים מודחים, זה קרא שמע ישראל, זה צייר גרפיטי, זה ניחם משפחות שכולות.

עוד ועוד חיילים נרצחים על טוהר הנשק.

לא יודע למה, אבל זה ממש מזכיר לי את השיר הזה.