אנשים זה דבר בוגדני
אין להם לב
כשרוצים אוהבים
אם נמאס מתעלמים
אז גם האהבה כבר לא שווה
מה היא שווה אם היא לא מחזיקה?
אז היא לא שווה.
בנים זה אפילו יותר
הם יכולים להתעלל
אם רוצים הם נוגעים
גם אם לא תרצי
כשנמאס הם זורקים
אז מה הם שווים?
אם את לא 'שווה' ורזה
את לא שווה, נקודה.
אבל הדבר הכי בוגדני שיש
זה סתם הלב שלי
ככה אני חושבת.
היא ישבה שם
ילדה קטנה
ישבה והמתינה
לאבא.
ישבה על החומה
כשהגיעה השיחה.
זה היה אמא.
בוכה בדומיה.
איפה אבא?
אבא? אלוקים לקחו אליו.
שלח אותו למעלה
לאחר יריה מפלחת מרוצח ארור.
היא ישבה שם.
ילדה קטנה
על כיסא האבלים
נמוך וכואב
ישבה ולא הבינה
ישבה ולא קלטה.
שבמקום המתנה עם הברכה
שתכננה להביא לו
לאחר שיחזור מהמלחמה
היא תלך לשים אבן
על מצבה
שבתוכה קבור אביה.
שאביה נהרג באחד המבצעים האחרונים.
(אם תסתכל בפסיפס העלתי את זה עם הכותרת "מתנה יתומה"נראלי יותר טוב)
תודהפיצוחיתהתחושה מועברת טוב..
אין לי מילים.
שיר אכותי, פשוט ככה
היי אחי
עברו יובלות
איך הייתה חופשה
עם הורים ואחיות?
היי אחי
כבר החל המסדר
עם שחר מפציע
נכבוש מישור והר
פזמון:
אחי אתה
בשר מבשרי
נשבענו נשמור
אחד על השני
באש ובמים
יחרב העולם
נשבענו אנחנו
אחים בדם
היי אחי
נשק הכתף
קיבלנו משימה
מחלומותיך הרף
היי אחי
הכדור בך חדר
איני מצליח לעצור
את הדם הזורם כנהר
פזמון:...
היי אחי
הבט בצבא השמיים
אמור וידוי
הס ועצום עיניים
שלום אחי
בדד אותי הותרת
כיצד יכולת?
הרי נשבעת!
פזמון:...
כל טוב אחי
היה שלום
למענך אמשיך להילחם
עד שיוגשם החלום
לשלום
התחברתי לבית הראשון מאוד. לתוכן בכלל
בחירת מילים נהדרת ג''כ
בבית השלישי לדעתי המילה 'שם' מיותרת. נסה להוריד אותה
אני לא חושב שצריך להוריד שם את ה'שם'....
מילים תפורות
אתגר!פיצוחית
מסנדלת בכחול
גיטרה אדומהמסנדלת בכחולאנחה השתחררה מלבי..
כמה שזה סוער.. פשוט כתבת אותי.
כואב.
'את כל שתיקותיי
אני צורח
בחלל האטום שבקרבי'
נהדר.
ואוו
כל כך כיף לקרוא שיר כזה..
'נדמה כי מחכה הוא לפרוש רוגעו
על דמעות אנשים ריקים.'
שומר לי את השורה הזו..
גיטרה אדומהאחרונהכמה אפשר?
ידים קמוצות, סחרחורת גוברת.
הם מתנענעים,
מסובבים ראשם בפראות.
כמו בורג חלוד,
מבקשים להתברג אל שמיך
אולי אם הייתי מוסיף כותרת: תפילה/ניגון, היה יותר מובן?
ביקורת זה יומרני מדי.
רק ניסיון לתאר תחושה כולשהי..
מכוער באדם
הטה ראשך המצהיב
ערירי בעולם
סלק גופך המרקיב
מכוער באדם
עיניך סוררות
קטנות הן אמנם,
ולעד תהיינה בולשות
מכוער באדם
ושישים חורפים
גדלת אולם
איבריך עודם זעירים
מכוער באדם
המראה מה נורא
מרחף לו נכלם
עוף שמו ראה
אדם שאני מכירה ומתגורר לידי, ולעיל תיאורו..
הוא נורא, והמבטים שלו..
צפירה אחת ארוכה---
חדה.
מנערת אותי ממקומי,
גורמת לי-
לחשוב עליך.
עליך שהיית נחוש כ"כ,
אזור אומץ.
גייסת את כל כולך למשימה,
משימת הקרב.
גייסת את הלב,
אוחח.... הלב...
ואתה כבר הרחת את רוח השחרור,
וכבר תכננת להקים משפחה.
ואז,
בעיצומו של יום קדוש כ"כ,
יום גורלי,
בעיצומו של הצום,
הגיע האוטובוס ההוא, של הצבא.
וחזרת לשם חזרה-
לחזית.
ולא. לא שאלת שאלות.
אספת את כל כוחותיך,
כוחות של חייל מיומן.
כוחות של חייל משוחרר.
ונלחמת.
וניצחת!
אוי, ניצחת...
ודאגת להודיע את זה,
בדיוק כשהסוף כבר נראה,
בדיוק שניה לפני שנגמרה המלחמה,
כשכולם שכבו שם כהסוואה בשטח,
אתה קמת וצעקת את צעקת הניצחון-
נ-י-צ-ח-נ-ו-!
בוווווםםםםם!!!
דממה.
וככה,
בתחושת ניצחון על אדמת הקודש,
עלתה נשמתך השמימה.
קדושה כ"כ, טהורה.
ועכשיו,
אני כאן, קטנה כ"כ.
חושבת עליך,
רואה אותך מסתכל עלי בתמונה פה שעל הקיר.
מחייך.
מה אתה רוצה שאומר לך?
שהעלו אותך דרגה?
רוצה שאעמוד לך כדי לחלוק לך כבוד אחרון?
תגיד לי, העמידה הזו תקרב אותך יותר אל כיסא ה'?
ובעיניים שלך אני רואה ש-
לא.
הקדיש שנאמר שם על קברך,
פרקי התהילים שנאמרים כל יום לעילוי נשמתך,
וגם היום,
הם, ורק הם שמכבדים אותך.
שמעריכים באמת את גדלותך.
נוח בשלום על משכבך.
ודע- כי יש שכר על פעולתך.
ת.נ.צ.ב.ה.
לזכרו של סמ"ר משה יפת ז"ל
נפל במלחמת יום כיפור,
כ"א תשרי, תשל"ד.
גם אני התגעגעתיייי
תודה נשמה
אגב, התגעגעתי מלאאאןןןןן
לקרוא דברים מנוקדים
לא מצליחה לקרוא את זה
באוטומט מדלגת על כאלה
וזה מוריד לי תרמה של הטקסט (כאילו) משו מנוקד.
אבל שתדעו לכם כל האלה שכותבים מנוקד השירים שלכם נראים ממש טובים לפי התגובות.
עלו והצליחו
עד כאן הייתי אני.
דמדומים של נפש,
שמש שוקעת
אני והאתמול נאבקים בגולל הזמן המתעבה
באתמול רציתי לבטא מעבר קצת יותר חד, השוויה לאחרי הדמדומים..
נר, תקווה וגעגוע.
מוזמנים לעקוב אחרי השרשור ולקרוא את השירים שנשלחו אלינו,
כל השירים מתפרסמים גם בדף הפייסבוק של פסיפס.
נזכור.
הם נופלים ממני
בעת צפירה קורעת את עור התוף
נושרים ומתמזגים באלפי הרוחות הנופלות מאנשים בודדים סביב.
כולם ב
יחד.
לבד עד כלות.
נופלים ממני כמו תפוחים רקובים על אדמה פוריה.
כאבים ישנים ומגלידים חבוקים באלו טריים ומדממים.
מפרים אותי,
אולי.
קמתי אני לפתוח לדודי
כי חשקתי אליו, וכאבי הרקיעו נפש עיפה
עד
לכת הנשימה.
ודודי חמק עבר.
כמו טיפות הם נופלים
כמו גשם.
כמו מבול.
חללים
חללים
וכל הביחד הלבדי מתרוקן עד אפס
באחדות הלבבות.
.
היא ישבה שם
ילדה קטנה
ישבה והמתינה
לאבא.
ישבה על החומה
כשהגיעה השיחה.
זה היה אמא.
בוכה בדומיה.
איפה אבא?
אבא? אלוקים לקחו אליו.
שלח אותו למעלה
לאחר יריה מפלחת מרוצח ארור.
היא ישבה שם.
ילדה קטנה
על כיסא האבלים
נמוך וכואב
ישבה ולא הבינה
ישבה ולא קלטה.
שבמקום המתנה עם הברכה
שתכננה להביא לו
לאחר שיחזור מהמלחמה
היא תלך לשים אבן
על מצבה
שבתוכה קבור אביה.
גִּבּוֹר, אוֹתוֹ אָדָם נְטוּל פָּנִים.
גִּבּוֹר, שֶׁפַּעַם בְּשָׁנָה כֻּלָּם זוֹכְרִים.
גִּבּוֹר,שֶׁאֶת חֲלוֹם אֲבוֹתָיו הִגְשִׁים-
גִּבּוֹר, שֶׁבְּמוֹתוֹ צִוָּה לָנוּ חַיִּים.
גִּבּוֹר, תִּהְיֶה חָזָק וְאַל תִּשָּׁבֵר.
גִּבּוֹר, תִּהְיֶה אַתָּה וְלֹא אַחֵר.
גִּבּוֹר,אָל תִּפְחַד וְאָל תִּירָא.
גִּבּוֹר, אָסוּר לְךָ לְהִכָּנַע.
גִּבּוֹר, מֻתָּר לְךָ לִבְכּוֹת.
גִּבּוֹר, אַתָּה אַף פַּעַם לֹא פָּחוֹת.
גִּבּוֹר, לִהְיוֹת חַלָּשׁ זוֹ לֹא חֻלְשָׁה.
גִּבּוֹר,
מִי יַצִּילְךָ מִמְךָ?
גִּבּוֹר, שֶׁבּוֹחֵר לִחְיוֹת לַמְרוֹת הַכְּאֵב.
גִּבּוֹר, שֶׁלֹּא בּוֹרֵחַ בִּשְׂדֵה אוֹיֵב.
גִּבּוֹר, שֶׁאֶת כָּל רוֹאָיו הִקְסִים-
גִּבּוֹר, שֶׁבְּחַיָּיו צִוָּה לָנוּ חַיִּים.
.
ומי ישיר "שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון"
מלאך עליון כעת
זהו אתה
עטוף וכרוך בטלית
בדגל
מדינת היהודים.
וילדך ימלמלו סביב שולחן השבת
צאתכם לשלום
ויעשו קרע
ואשה
קוברת בעל נעוריה.
במותך נתת
לעולם
את האהבה.
שלום כבר לא יהיה.
אחרי שאתה אינך
מה יועיל עלה קמל של זית
ויונה הרוגה.
האהבה, בליבנו היא.
למלאכי העליון הקטופים.
החזיקו חרב וחנית.
הגנו עלינו
מלמעלה.
.
כואב לי עכשיו,
ואני חושב עמוק,
כי עוד מעט אפסיק לחשוב.
ומה מרגיש לי עכשיו ברגע הזה?
לא יודע להסביר לכם,
מן כאב עוטף כזה.
ולא. זה לא כאב מהסוג הזה שאתם מכירים,
זה כאב מסוג אחר,
כאב של לוחמים.
אני כואב את החיים שהיו לי,
ועוד רגע אינם.
כואב את ילדיי שלי,
שלא יהיו מעולם.
כואב את מבטה של אמא,
שתבין שזו מציאות.
כואב את כאבו של אבא,
על--- על שאין לי המשכיות.
ולא. זה לא כאב מהסוג הזה שאתם מכירים,
זה כאב מסוג אחר,
כאב של לוחמים.
לשיר המלא ותגובות: https://www.inn.co.il/Mosaic/Read/34767
נהדרים!!
ראיתי שעלו כאן הרבה שירי יום הזיכרון ועצמאות, לצערי לא הספקתי לקרוא את כולם.
אני יוצאת במבצע בזק -
כל מי שישלח שיר (בנושא הזה כמובן) לפסיפס עד שעה מעכשיו*, השיר שלו (אם יאושר כמובן) יעלה לעמוד הפייסבוק של פסיפס בצירוף קרדיט לניק.
אתם מדהימים, באמת
*הערה: מי שמעוניין כדאי שישלח לי הודעה באישי
יעלהנה https://www.inn.co.il/Mosaic/,
בצד שמאל מתחת ליצירות הנבחרות יש "יצירה חדשה". תבחרי מדור (=שירה), כותרת ותוכן ותשלחי.
היצירות מגיעות לצוות לאישור ואחר כך עולות לאתר.
